כל
הזבחים שקבלו דמן פרק שני
זבחים
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבי יוסי אם לכך נתכוון מתחילה. פרק מרובה (ב"ק דף
אין רישא
בשתי עבודות. דהא
קכד א מיי' פ"ב מהל'
מפרש בהדיא. סיפא איכא לאוקמא
א) נדרים סט: ב"ק עג: תמורה
❖
תמורה הלכה ד:
כה: ירוש' דמאי פ"ז ה"ו,
דבתרוייהו פליגי: היינו דקתני זה הכלל. לאיתויי עבודה אחת: תנן
עג:) אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאילת רב
ב) פסחים סג. חולין כט: וש"נ,
התם. במסכת תמורה: הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים. שהעמיד
לתלמיד דזוטר וחד כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש ותוך כדי דיבור
ג) מנחות יב., ד) דף כו.,
ה) לקמן קי., ו) מנחות יא:,
דיבורו והכי קאמר אם אמר תמורת מוסף רש"י
בהמת חולין אצל שתים אחת עולה ואחת שלמים ואמר הרי זו תמורת
קטן מודה רבי יוסי דמועיל
❖
ז) פסחים סב:, ח) לקמן סה:
עולה תמורת שלמים: הרי זו תמורת
שלמים בתוך כדי דיבור קטן של
הרי זו תמורת עולה. דאית
עולה. תפוס לשון ראשון ואין קדושה
ליה לר"מ תפוס לשון ראשון
תמורת עולה דהשתא דומה דנתכוון
אין רישא בשתי עבודות סיפא בין בעבודה
כה]
(פסחים סג. ב"ק עג: תמורה כה:):
הגהות הב"ח
חלה על קדושה: הואיל ואי אפשר
מתחילה לכך ואפי' עומד וצוח שלא
אחת בין בשתי עבודות: תנן אמר רבי יהודה
ה"ג תמורת שלמים. ולא גרסינן
לקרות שתי שמות כאחת. והוצרך
נתכוון הואיל ואי אפשר להוציא
(א) גמ' ואם משאמר הרי זו
ותמורת שלמים (ב"ק עג:) דבריו
זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת
תמורת עולה נמלך: (ב) רש"י
קיימין. דאף בגמר דבריו אדם
להקדים זה ז] אחר זה: דבריו קיימין.
שתי שמות כאחת דבריו קיימין. ונמלך
המקום פיגול וחייבין עליו כרת בשלמא לרבי
ד"ה אמר ליה מי וכו' תרתי
נתפס (פסחים סג.). וחציה תמורת
קרי ליה תוך כדי דיבור גדול כשאמרו
ותרעה ח] ותימכר ויביא בדמי חציה
מחשבות כל חד וחד בסוף
עולה וחציה תמורת שלמים ותרעה
יוחנן היינו דקתני זה הכלל אלא לאילפא
שחיטה וחד: (ג) ד"ה ישנה וכו'
עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי
לאחר כדי דיבור קטן שדומה לנמלך
עולה ובדמי חציה שלמים וכן מפרש
❖
חציה תמורת עולה ובדמי חציה
במתניתין דתמורה:
מאי זה הכלל קשיא: א)תנן התם הרי זו תמורת
בתמורה ד): ה"ג איבעיא להו הרי זו
ואפי' אומר שנתכוון מתחלה לשניהם
תמורת שלמים, ובהכי עסקינן
לא אמר כלום: דבריו קיימים.
עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה
שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר
תמורת עולה ושלמים מהו. מי אמרי'
את זו בהן (תמורה כה:) לחצות
שינויי נוסחאות
דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי אם לכך
הא דפליג ר' מאיר ואמר תפוס לשון
וא"ת והא אמרינן בפ"ב דקדושין (דף
א
מהו. אמר חציה עולה וחציה
שלמים, מי מודה בה ר"מ או לא,
ראשון משום דאמר תמורת תמורת
נ:) ובעירובין פרק מי שהוציאוהו (דף
א] זו תמורת עולה (כי"צ, וכ"ה
נתכוון תחילה הואיל ואי אפשר להוציא שתי
בב"ק ותמורה): ב] אמר ליה רבא
מי אמרינן טעמא דר"מ משום
תרי זימני והוה ליה כנמלך אבל הכא
נ.) ובפ' נערה המאורסה (נדרים סט:)
שמות כאחת דבריו קיימין ואם משאמר הרי
(ש"מ): ג] צ"ל דכי. וכן להלן
דנמלך הוא, וכיון דחל שם עולה
דאמר תמורת עולה ושלמים חד
כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת
(ש"מ): ד] נמי כגון דאמר קומץ
תו לא פקע, אבל כי אמר לחצאין
כו]
זו תמורת עולה (א) ונמלך ואמר הרי זו
ליכא למימר הכי, או דלמא כיון
דמנחה חוץ לזמנו וקומץ
דיבורא הוא ותרוייהו חיילי ט] או דלמא
אינו וי"ל דכיון דמשכחת בזה אחר
: ה] נ"א
דפשטא ביה קדושת עולה ברישא
דלבונה חוץ (ש"מ)
תמורת שלמים הרי זו א] עולה איבעיא להו הרי
תפוס לשון ראשון לעולם ופשטה
זה כגון דאמר חציה לדמי עולה
קורט. ועי' מנחות דף יא (צ"ק).
תו לא חיילא קדושת שלמים: הרי
זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו
שחיטה דלכי לחצות דמי
ועי' בה"ז: ו] נ"א אסי (גליון).
קדושת עולה בכולה ותו לא אתו
וחציה לדמי שלמים ואפילו בקדושת
ופליגי. דקא פליג ר' יהודה
ובמנח"י גריס רבא: ז] זה לזה
אמר אביי בהא ודאי מודה רבי מאיר רבא
שלמים וחיילי: לחצות מהו. את"ל י]
הגוף משכחת לה כגון בבהמה של
(כתה"י וד"ו): ח] בש"מ נוסף עד
אדרבנן ואמר כר"מ תפוס לשון
שיסתאב: ט] חיילי כאחת או
ראשון, דקאמר זה הכלל כל
אמר עדיין היא מחלוקת אמר רבא לאביי
פשטה קדושת עולה בכולה אמר הרי
שני שותפין ועוד דכל שאינו בזה אחר
ב]
(כתה"י): י] את"ל בתמורת
שמחשבת זמן קדמה למחשבת
(זו) בהמה זו לחצות יא] לעולה ושלמים
זה בבת אחת אינו מיירי בדבר שאי
לדידך דאמרת בהא ודאי מודה רבי מאיר
מקום פיגול וחייבין עליו כרת, לא
עולה ושלמים פשטה כו'
(ש"מ): יא] לחצותה לעולה
שנא בעבודה אחת ולא שנא בשתי
מאי האי יב] חד דיבורא הוא ואין זה
אתה יכול לקיים את שניהם שסותרים
הרי שחיטה דלכי לחצות דמי ופליגי אמר
ג]
ולשלמים כצ"ל (ש"מ): יב] האי
עבודות שחישב בעבודה שניה
חל בלא זה או דלמא כיון דפשטה
זה את זה כגון מקדש אשה ובתה
ודאי חד (ש"מ): יג] אימלוכי
ליה ב) מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף
מחשבת פסול בתר מחשבת פיגול
בפלגא פשטה בכולה ולא אתו שלמים
דהי מינייהו מפקת וכן קיים ליכי
הוא (ש"מ): יד] ביחד וחד כצ"ל
לא מפקע ליה מיד פיגול דתפוס
ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו
(ש"מ, כתה"י): טו] בסוף שחיטה
לשון ראשון, ורבנן סברי אף בגמר
וחיילי: והרי שחיטה. דקתני מתני'
ומופר ליכי דנדרים וכן ארבע אמות
מהניא נמי בתחילתה (כתה"י):
דבריו אדם נתפס והויא לה בחדא
דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ
לאכול כזית למחר כזית בחוץ: דכי
דעירובין (דף מט:) אבל הכא מקיימי
טז] צ"ל בשחיטת (ש"מ):
עבודה עירוב מחשבות ולא קרב
למקומו הרי קמיצה דלכי לחצות דמי ופליגי
יז] בש"מ מחק מה שבסוגריים
המתיר כמצותו, ואנן בעינן דלא
ג)
לחצות דמי. דלאו מיהדר אימלוכי יג]
תרווייהו וכן בפרק השולח בגיטין
וכן ליתא בכי"פ. אבל בכי"י
ליהוי ביה פסול אחרינא, דהרצאה
התם נמי שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו
שהרי כמה זיתים יש בה וחד דיבורא
(דף מב.) הכותב כל נכסיו לשני עבדיו
ד]
איתא: יח] מחלוקת בתמורת
כתיב ביה, אלמא מאן דאית ליה
תפוס לשון ראשון אפילו לחצאין
עולה ושלמים בלחצות כו'
קומץ ה] לבונה חוץ למקומו הרי קומץ דמנחת
הוא ופליגי וקא"ר יהודה תפוס לשון
קנו ומשחררין זה את זה ולא אמרינן
(כי"י). וכ"ה ברש"ש רק דלא
אית ליה דהא זיתי טובא יש בזבח
ראשון ור' מאיר דתמורה בשיטת
כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת
חוטא דליכא לבונה בהדיה ופליגי לא פליגי
ופליג ר' יהודה (פסחים סג.) אינה
מחק תיבת ממתני' [ובצ"ק
לשחיטה אלא לבסוף. אין
העביר תיבות אלו אחר תיבת
רבי יהודה דמתניתין קאי דאמרינן
אחת אינו משום דהתם בזה אחר זה
אמר רב אשי אם תימצי לומר פליגי פליגי
ו]
מחלוקת הקודם]: יט] כדפלגת
השחיטה קרויה שחיטה אלא
בשמעתין ר"מ בשיטת רבי יהודה
א"א לקיים את שניהם דבזה אחר זה
(ד"ו): כ] דמנחה (ש"מ):
בסופה (חולין כט:). וחדא מחשבה
בפסיעות רב שימי בר אשי מתני כדאביי
אמרה: אמר ליה מי סברת אינה
היא (פסחים שם) ישנה לשחיטה
כא] ס"א פליגי שנוהגת
קמא קני נפשיה וקני חבריה ובתרא לא
רב הונא בר נתן מתני כדרבא כי אתא
מתחילה ועד סוף. הכל קרוי
בשניהם וכגון שהקטיר כו'
❖
לשחיטה אלא לבסוף. דלהוי הך
קני כלל אבל בבת אחת אפשר לקיים
(ש"מ): כב] נ"א וקורט (גליון).
שחיטה (חולין שם):
רב דימי אמר רבי מאיר בשיטת רבי יהודה
תרתי מחשבות (ב) בסוף שחיטה
את שניהם ואמרי' קנו ומשחררין זה
בש"מ וקומץ הלבונה: כג] צ"ל
דהני (ש"מ): כד] בכתה"י כגון
אמרה דאמר תפוס לשון ראשון דתנן אמר רבי
יד] וחד דיבורא הוא ואפי' הכי נימא ר'
את זה והא דאמרינן בפ"ק דקדושין
דאמר: כה] לנתכוון (ש"מ):
שיטה מקובצת (המשך)
יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה
יהודה תפוס לשון ראשון: ישנה
(דף ז:) חצייך בחצי פרוטה וחצייך
כו] זה אפילו בב"א אינו וי"ל
דהכא משכחת בזה כצ"ל (ש"מ).
לחצות] עד לכך פי' ר"ח דה"ק לחצות
לשחיטה מתחילה ועד סוף. וכי היכי
בחצי פרוטה דאינה מקודשת וקמבעיא
את מחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת
נ"א דמשכחת לחצאין כגון
היום תהיה בהמה זו חציה לה] תמורת
דמהניא מחשבה בסוף טו] מהניא
ליה שני חצייך בפרוטה מהו לא שייך
דאמר כו' וכ"ה הגירסא ברא"ש
עולה וחציה תמורת שלמים מהו. פי'
נדרים דף סט ע"ב ע"ש (צ"ק):
מי אמרינן דדוקא כי אמר תמורת
בתחילתה ומתוקמא מתני' כגון
למימר תפשוט מדרבה דאמר כל
כז] מינייהו מייתת והי מינייהו
עולה ושלמים דלא (היה) [קבע] זמן
דאמר שחיטת טז] סימן ראשון חוץ לזמנו ובשחיטת סימן שני חוץ
שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו דכל שאינו בזה אחר זה מיירי
מפקת (ש"מ): כח] צ"ל נמי דייק
לחלות הקדושה א"כ דעתו שיחול
(ש"מ): כט] צ"ל בתמורה בפרק
למקומו ואית ליה לרבי יהודה מפגלים בחצי מתיר דהיינו חד סימן
בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחלה כגון שתי אחיות
(מיד) הקדושה מיד שהוציא הדבור,
ה)
כיצד מערימין. כי הוא פרק שם
וא"כ כיון שהקדיש עולה ושלמים מיד
ותרי דבורי נינהו ואיפגל ליה מדבורא קדמאה אבל לחצות דחד דבור
ושתי תרומות ושתי מעשרות הלכך בבת אחת אינו משום דהי מינייהו כז]
(הגרי"ב): ל] היום אמר אביי
פשטה [קדושת] עולה בכולה, אבל כי
הוא מודי. (ומהכא שמעינן דרבא אליבא דר"מ סבירא ליה אינה
מפקת אבל גבי קדושין בזה אחר זה אינו לא זה ולא זה אבל בבת אחת
כו' הד"א (צ"ק): לא] צ"ל הרי
אמר לחצות היום (יחצו) [יחולו]
יז]
(ש"מ): לב] צ"ל לסוף (ש"מ):
שניהם אפי' כי אמר תמורה ב'
לשחיטה אלא בסוף מדיליף עדיין היא מחלוקת (ג) ממתני' והיינו דאמר
תפסי תרווייהו והא דאמר בסוף פ"ק דמנחות (דף יא.) היכי דמי ריבה
לג] צ"ל התם (ש"מ): לד] צ"ל
פעמים מ"מ אין דעתו שתחול
בתמיד נשחט (פסחים דף סג.) נימא קסברי אחרים אין לשחיטה אלא
שמנה כגון שהפריש לה שני לוגין ומשמע קצת מתוך הסוגיא שיש בהן
וחטאת (ש"מ): לה] תיבת חציה,
הקדושה [אלא] עד אותה שעה ממש
וכן וחציה דבסמוך לכא' אינן מן
וא"כ אין לאחת הקדמה לחברתה כלל
לבסוף וכדרבא דאמר רבא עדיין היא מחלוקת יח] ממתני' דתמורת
קדושת הגוף וגבי חסר לבונתה דדייק כח] התם ו) הא יתר כשרה [והתניא
הצורך: לו] בגליון הוגה דכיון
דהא בזמן שחלות הקדושה עליה כבר
❖
עולה ושלמים כלחצות דאחרים היינו רבי מאיר ורבא מוקי דלרבי
יתר פסולה] ומפרשי שם כגון שהפריש לה שני קמצים ואכשרה קאי
דחולקין עמו. והשאר נמחק:
יצא הדבור מפיו גם דבור שני
דשלמים וא"כ תרוייהו חיילי ברגע
מאיר אינה לשחיטה אלא לבסוף): הרי קמיצה. דפליגי רבי יהודה
כדפרישית התם והשתא היכי קדשי הא אמרי' כל שאינו בזה אחר זה
אחד ולא שייך כאן טעמא דתפוס
ורבנן בה בפרק קמא דמנחות (דף יב.) כי מחשב לאכול כזית למחר
בבת אחת אינו ונראה לפרש כגון דאמר יקדש קומץ אחד מתוך שני
לשון ראשון, או דלמא מ"מ איכא
ליקוטים
כזית בחוץ כו': דכי לחצות דמי. דחד דיבורא הוא וזיתים הרבה יש
קמצים כדאמר בפרק התודה (שם עח:) ובפ"ב דקדושין (דף נא.) גבי
למימר שדעתו היה שיחולו הקדושה
כדרך סדר דבורו וא"כ שייך כמו כן
אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ.
ולאו מיהדר אימלוכי הוא והכא ליכא לפלוגי בתרי דבורי כדפלגא יט]
תודה ששחטה על שמונים חלות הכל מודים היכא דאמר ליקדשו מ'
תפוס לשון ראשון (מהר"פ ז"ל): והרי
וטעמא דאביי כדמפרש בפ'
מתוך שמונים דקדשי: לחצות מהו. פי' בקונט' דאמר הרי בהמה
בשחיטה בב' סימנין: דאמר קומץ מנחה כו'. שהמנחה יש לה שני
שחיטה דכי לחצות דמי. תימה דהא
כיצד מערימין (תמורה דף כו
כ]
שחיטה לא דמי להא דלחצות,
ע"א) דטעמא דר"מ משום דהוי
מתירין הקומץ והלבונה וכי פליגי רבי יהודה ורבנן לאו בקמיצה
זו לחצותה לעולה ושלמים ואין זה דומה לחציה עולה וחציה שלמים
דאדרבא נראה טפי דדמי לתמורת
כמו תחול זו ואח"כ תחול זו
פליגי דאין קמיצה בלבונה אלא בהקטרה פליגי כא] שהיא עבודה בכל
דפליגי בהדיא בתמורה כט] (דף כו.) ובפרק כיצד מערימין (דף נט)
עולה ותמורת שלמים דהא מ"מ
מדהוה ליה למימר תמורת עולה
[אמר] כזית בחוץ וכזית למחר. וי"ל
ושלמים ואמר תמורת עולה
אחת ואחת וכגון שהקטיר קומץ מנחה על מנת לאכול כזית למחר
אבל בפ' תמיד נשחט [פסחים סג.] לא דקדק בקונטרס שהביא הך
דלא דמי, דהכא בוודאי הוי דבור אחד
תמורת שלמים. אבל רבא פליג
וקומץ כב] לבונה על מנת לאכול כזית בחוץ ואית ליה לרבי יהודה
דשמעתין ופי' לחצות כגון דאמר חציה תמורת עולה וחציה תמורת
ואין זה נמלך, דכמה זיתים יש באותו
עליה וקאמר דעדיין היא
קרבן, וא"כ כשאמר כזית כזית תרי
מחלוקת דקסבר רבא דטעמא של
מפגלין בחצי מתיר וכיון דהיינו כג] תרי דבורי נינהו מקמא איפגלא
שלמים ור"ח מפרש לחצות כגון דאמר לחצי היום תיהוי עולה ושלמים
זימני אין הלשון האחד סותר את
ר"מ משום דדעתו של אדם אם
אמר
א"נ עולה ושלמים תהוי לחצי היום ל]: אביי בהא ודאי מודה
לה אבל בקמיצה דחד מתיר הוא לא פליג רבי יהודה: מנחת
חבירו כמו תמורת עולה ותמורת
יכולין שניהם לחול יחולו ואם
ר"מ. ופריך והרי שחיטה דכי לחצות דמי דכיון דאינה לשחיטה אלא
שלמים, דהתם נראה שפיר שהוא
חוטא. מטמא מקדש או שמיעת הקול מביא מנחה בדלי
לאו תפוס לשון ראשון דדעתיה
❖
נמלך דעולה ושלמים לא שייכי
אקמא. (תוס' ב"ק עג ע"ב)
דלות דכתיב לא יתן עליה לבונה (ויקרא ה): פליגי בפסיעות.
לבסוף היכי לא] הוציא שני הדיבורים קודם שיהא סוף שחיטה והוי
בבהמה אחת כפ"ה. ולפי' ר"ח ה"פ
ובמחשבת הולכה דאמר כד] בפסיעה ראשונה חוץ לזמנו ובפסיעה
כאילו אמר לבסוף לב] שחיטה יהא כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו:
והרי שחיטה כו' דס"ד דאינה
לשחיטה אלא לבסוף וא"כ אפשר
[סימן ראשון חוץ לזמנו.] ודווקא סימן אחד דהוי דבר המסויים
שיטה מקובצת
שניה אמר חוץ למקומו דהוו להו תרי דבורי: מתני כדאביי.
דאותן שני מחשבות לא היו רק מעט
תני מתנייתא כדאביי דבלחצות מודי רבי מאיר: מתני
ומפגלין בחצי מתיר אבל אם אמר משהו ראשון חוץ לזמנו ומשהו
אלא לאילפא מאי זה הכלל. דליכא
קודם המשהו דסוף שחיטה וכשגמר
למימר דנקיט ליה משום
אותו משהו כבר אותן שני המחשבות
כדרבא. תני מתנייתא כדרבא דבלחצות נמי פליג רבי מאיר:
שני חוץ למקומו לא הוי פיגול אע"ג דמפגלין בחצי מתיר כיון דלא
עבודה כעין שתי עבודות כיון דאינו
נגמרו מקודם, וא"כ דמי ממש להא
הוי דבר המסוים ולא דמי לפסיעות וא"ת דמשמע הכא דרבא סבירא
כי
מראה טעם חדש, אבל לר' יוחנן ניחא
דאמר לחצות לפי מה שפי' דהא ר"ל
דמראה לנו טעם חדש דאמרינן תפוס
לחצות היום, ומסיק דישנה לשחיטה
ליה אינה לשחיטה אלא לבסוף והיינו כריש לקיש דפרק שני דחולין (דף כט:) ושמעינן ליה לרבא בפרק החולץ (יבמות לו.) דבכולי הש"ס
לשון ראשון ובעבודה אחת נמי וא"כ
מתחילה ועד סוף, וכגון דאמר סימן
הלכתא כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת ויש לומר דשאני הכא לג] מדקאמר לה ר"ל משמיה דלוי סבא ויש לתמוה רבא דפריך ליה לאביי וס"ד
הכלל דקאמר ר' יהודה בכל ענין הוא
ראשון דהוי דבר מסויים ומפגלין כו'
אמת דהיכא דמחשבת הזמן קדמה
עד המסויים ככתוב בתוד"ה סימן
דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף תיקשי ליה מתני' דהקדים מולים לערלים כשר ערלים למולים פסול הרי בסוף שחיטה חל דיבור ראשון
ז)
הוי פיגול משום דתפוס לשון ראשון,
והואיל ומחשב בסימן ראשון ובשני
ולא שני דאי הוו חיילי תרווייהו הא קיימא לן דמקצת ערלה לא פסלה: והרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי. תימה דלא פריך ממליקה
אבל לאילפא לא הוי הכלל בכל ענין
א"כ יש לו הרבה שהות לחשוב השני
דחטאת העוף דפליגי דחטאת לד] העוף הכשירו בסימן אחד וליכא שני מתירין ויש לומר דאיכא שתי מתירין כגון מפרקת וסימן אחד:
ח)
דהיכי דהוי בעבודה אחת הוי עירוב
מחשבות בשעת שחיטה, וא"כ חלה
מחשבות אפילו קדמה מחשבת הזמן,
הראשונה קודם שחשב השניה ודמיא
וא"כ מאי זה הכלל: תמורת עולה
ממש לתמורת עולה ושלמים (מהר"פ
ז"ל): התם נמי כגון דאמר קומץ דמנחה כו'. פ"ה בשעה שהקטיר קומץ [מנחה אמר ע"מ לאכול כזית למחר, וכשהקטיר קומץ] הלבונה אמר חוץ
ושלמים מהו. פי' בקונטרס מי אמרינן דוקא בתמורת עולה ותמורת שלמים [משום דאמר תמורת תמורת] תרי זימני אמר ר' מאיר תפוס לשון ראשון
כו'. מיהו קשיא מה שהזכיר גבי תמורת עולה ותמורת שלמים טעמא דתפוס לשון ראשון, דהא מוכח לקמן דאי הוי טעמא דר"מ גבי תמורת עולה
למקומו, ולא מיירי בקמיצה כי אם בהקטרה דיש שני מתירין קומץ ולבונה, ולא מצי לשנויי גבי מנחת חוטא כגון שהקטיר חצי קומץ חוץ לזמנו וחצי קומץ
חוץ למקומו דכיון דלא הוי [דבר] מסויים לא מהני אפילו למ"ד מפגלין בחצי מתיר. וא"ת מ"ש מחטאת העוף (משום) [דאע"ג] דאין בו אלא סימן אחד
ותמורת שלמים תפוס לשון ראשון, כמו כן הוי אמרינן גבי תמורת עולה ושלמים תפוס לשון ראשון. לכך נראה לומר דלא נקט בקונטרס לשון ראשון אלא
כלומר התם פליג ר"מ דהיא תמורת עולה שהוא דבורו ראשון משום דמהדר אימלוכי הוא והוי כאילו אמר תחול זו ואח"כ תחול זו דלא חיילא קדושה
אמרינן דשייך ביה תפוס לשון ראשון למ"ד מפגלין בחצי מתיר, וי"ל דכיון לו] דרוב בני אדם חולקין עמו המפרקת הוי ליה כשני סימנים (מהר"פ ז"ל):
תוד"ה לחצות כו' ואין זה דומה לחציה עולה וחציה שלמים כו'. דהתם שמא מתחלה לא היה דעתו אלא לעולה, אבל הכא כיון דאמר בלשון (זה)
שניה, ואין זה מטעם תפוס לשון ראשון, אבל בתמורת עולה ושלמים דלא מהדר אימלוכי הוא אימא דתפסי תרוייהו, או דילמא אימא דטעמיה דר"מ הוי
גבי תמורת עולה ותמורת שלמים משום דתפוס לשון ראשון וא"כ בתמורת עולה ושלמים נימא כמו כן הכי: לחצות מהו. פי' הקונטרס כו' [ככתוב בתוד"ה
לחצות ודאי לתרוייהו איכוין, מיהו אם כן צריך להגיה הספרים לחצותה ובכל הספרים גרסינן לחצות ור"ח כו' (לשון הר"פ ז"ל):