כל
הזבחים שקבלו דמן פרק שני
זבחים
מוסף רש"י ל:
מסורת הש"ס
אמר
ליה אביי והאמר רבה בר בר חנה כו'. לתרוייהו כד] לית להו
כי מגעת להו. אם תרצה לקרב את דבריהם קרובים הם להיות שוים
א) [תמורה דף כו. ע"ש],
אפשר ידעין חברין בבלאה.
ב) [פסחים פט: גיטין עח:
והלואי שיהו יודעין טעם זה
תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמן והלכך רבי מאיר דתמורה
דתרוייהו לית להו תפוס לשון ראשון כדמפרש לקמיה והלכך אפילו רבי
ויודיענו (פסחים פט:) זו שאילה.
חולין מה.] עי' ירוש' גיטין פ"ט
מאיר דתמורה בשחיטה לא סבר לה כר' יהודה: ול"פ. בתמיה: והא
בשחיטה לא כרבי יהודה סבירא ליה דשחיטה כה] הויא כמו לחצות
בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה
ה"ו, שבועות פ"ה ה"ד,
❖
ג) קידושין מז. שבועות לח.,
(לקמן צב:):
שמעי' להו דפליגי ואמר ליה פליגי במאי דפליגי. כדמפרש ואזיל: ול"פ
דאמר אביי דמודה רבי מאיר ולא כרבי כו] יהודה ותימה דמאי מקשי ליה
ד) [לקמן צב: ב"ק קטז.],
במאי דלא פליגי. והאי ל"פ דקאמר
רבא לאביי לעיל והרי שחיטה דכי
ה) (שבועות לט קידושין מז)
❖
[חולין נב.]:
לחצות דמי ופליגי הלא ר' יהודה ודאי
הכי קאמר ל"פ בתפוס לשון ראשון
אמר ליה אביי והא א] רבה בר בר חנה א"ר
ליקוטים
י]
שייך לעמ' הבא הוא דאית ליה תפוס לשון ראשון אבל
אלא בדעתיה דגברא בהוכחת דיבורו
יוחנן כי מגעת להו רבי מאיר ורבי יוסי
ב]
רבי מאיר לא דלית ליה לאביי רבי
על מחשבתו אבל תרווייהו אית להו
חישב שתאכלהו אש למחר כו'.
הגהות הב"ח
בהדי הדדי לא פליגי ולא פליגי והא מיפלג
מחשבת פגול אף על גב דקרי
דבתר כוונתו אזלינן: הכל מודים
מאיר בשיטת רבי יהודה כז] אלא מדאמר
(א) ד"ה דבעא מיניה וכו'
פליגי א"ל פליגי במאי דפליגי ולא פליגי במאי
ליה מחשבה וגמרינן לה בזבחים
היכא דאמר תחול תמורת עולה ואח"כ
תמורה כו' שמע מינה מהדר קהדר
דחדא מחשבה: (ב) ד"ה לדידך
מלא יחשב אפילו הכי בעינן
דלא פליגי דאמר רבי יצחק בר יוסף א"ר
א)
דאתניתך כצ"ל ותיבת הוא נמחק:
דיבור כדמוכח בסוף פרק ב'
תחול תמורת שלמים דברי הכל לא
ביה ואפילו אמר מתחלה נתכוונתי
(ג) ד"ה ושמעינהו וכו' דקא
דזבחים דפריך אלא מעתה חישב
יוחנן הכל מודים היכא דאמר תחול זו ואחר
❖
חיילא. דאין קדושה חלה על קדושה:
לומר שניהם לא מהימנינן ליה:
גרסי תרתי:
שתאכלהו אש למחר דכתיב
כזית כזית תנן אבל כזית וכזית
כך (אמר) תחול זו דברי הכל לא חיילא לא
חיילא. הואיל ונתכוון לכך ותרעה
תאכלהו אש לא נופח הכי נמי
דפגול ומשני אי דאפקיה בלשון
דברי הכל עירוב מחשבות
תחול זו אלא א"כ חלה זו דברי הכל חיילא כי
ויהא דמי חציה עולה ודמי חציה
אכילה הכי נמי הכא במאי
שינויי נוסחאות
הוי. מכאן הגי"ה רבינו תם הספרים
שלמים: מיהדר קהדר ביה. ולחזור
עסקינן דאפקיה בלשון הקטרה
פליגי דאמר תמורת עולה תמורת שלמים רבי
א] והא אמר רבה (ש"מ. וכ"ה
ולשון אכילה לחוד ולשון
אי אפשר: ורבי יוסי. אמר לך
דגרסינן בשבועות בסוף שבועת
מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה
בתוס'): ב] צ"ל לרבי (ש"מ):
הקטרה לחוד, ואם היה הדבר
הפקדון (דף לח.) דלא לך לא לך אינו
האי גברא לא מיהדר קהדר אלא לכך
ג] יוסי סבר אי (כי"צ, וכ"ה
תלוי במחשבה מה שייך לחלק
ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים
בתמורה): ד] בבלאי (כי"צ):
בין מחשב בלשון אכילה
חייב אלא אחת דכללא הוי ואילו לא
נתכוון וסבר אי אמינא (תורת)
ה] בחוץ לר' יהודה מהו וכו'
שמע מינה מיהדר קא הדר ביה ור' יוסי ג] אי
למחשב בלשון הקטרה. ועוד
לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת
תמורת עולה ושלמים משתמע פלגא
ועירוב מחשבות (ב"ש): ו] כחצי
מדקאמר אי דאפקיה משמע
אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא פלגא
זית בחוץ כו' כחצי זית בחוץ.
דאיירי בדבור. ועוד ראיה
דהוי פרטא והכא משמע איפכא
עולה פלגא שלמים וקדושה ואינה
כל זה ליתא בכי"מ. ועי' דק"ס:
מדאיתא במנחות דקאמר אי הכי
תמורת עולה ופלגא תמורת שלמים להכי
דטפי הוי עירוב מחשבות כזית וכזית
קריבה דאי איפשר להקריב לחצאין
ז] שאלני (ש"מ): ח] תרתי
שלמים נמי לשם שלמא בעלמא
מספקא ליה ואמר דידי (ש"מ):
אמר תמורת עולה תמורת שלמים למימרא
ואם היה הדבור תלוי במחשבה
מכזית כזית וכן משמע התם בירושלמי
אימא תמורת עולה תמורת שלמים כי
ט] נ"א אתנייה דלרבי יהודה
נישייליה אם חישב לשם שלמים
דמדמי שאילת שלום בגט ללא לך ולא
היכי דתפשוט קדושת עולה בכולה
דכולה עולה וכולה שלמים הויא אמר ליה
פרטא הוי, כ"ש כזית כזית אלא
או לשם שלמא אבל אם הדבר
כזית כו' (*ש"מ). [וכ' בה"ז דאין
לך וגבי שאילת שלום אמרינן בגיטין
וקדושת שלמים בכולה וטעי דסבר
תלוי בדיבור ניחא. וכן בפרק ב'
הוא אמר לא פליגי ואנא אמינא פליגי אמר
הפרש בין גי' זו לגי' דידן]:
דמנחות השוחט את הכבש
(דף פז.) שאילו פסול ושאילו כשר.
השתא קרבה הלכך לתרוייהו איכוין
י] בש"מ נוסף דכולהו לית להו
עולא ואיתימא רב אושעיא ב) אפשר ידעין
לאכול כזית מחברו מהו חברו
ודבריו קיימין ותימכר: ה"ג להכי
ברוך : קשה לי מלמחר בחוץ דאמר
תפוס לשון ראשון: יא] צ"ל
כבש משמע או לחם משמע
כח]
חברין בבלאה כזית כזית תנן או כזית וכזית
וכולה (ב"ש): יב] זית אחד
ד]
משמע שבהדיא הוציא בפיו
אמר תמורת עולה תמורת שלמים
רבי מודה רבי יהודה בעירוב כט] מחשבות
: יג] צ"ל ובחדא
לאכלו (*ש"מ)
חברו שאם בלבו חשב זה הוא
תנן כזית כזית תנן אבל כזית וכזית דברי הכל
למימרא דכולה עולה כולה שלמים.
והיינו כמו לחצות ולעיל דאמר רבא
(רש"ש): יד] צ"ל ששניתי (ש"מ):
יודע אם חישב כבש או לחם.
יא]
עירוב מחשבות הוי או דלמא כזית וכזית
טו] צ"ל לוי (ש"מ): טז] נ"א כאן
והכי נמי אשכחן בפרק תמיד
ג)
דלחצות ל] פליגי ומייתי ראיה לאביי לא]
וכ"ך קבלת"י בתמור"ה. שמעינן מיהא
הס"ד ומה"ד וסבר דידי דוקא.
נשחט כגון שגמר בלבו למולים
תנן דלרבי יהודה פרטא הוי וכל שכן כזית
משחיטה דרבי יהודה ומאי ראיה הא
מדרבה בר בר חנה דהיכא דאמר
משנתי דוקא דבכזית כזית הוא
ולערלים והוציא בפיו לערלים
דפליגי כצ"ל והד"א (צ"ק וק"נ):
ולא הספיק לומר למולים עד
כזית תא שמע דבעא מיניה לוי מרבי חישב
רבי יהודה מודה ועוד דסבר רבא
תמורת עולה ושלמים מודה רבי מאיר
יז] משנתי או משנתם (כתה"י
שנגמרה לשחיטה בערלים ואם
אינה לשחיטה אלא לבסוף וכיון דאין
אלמא לאו כרבי יהודה סבירא ליה
לאכול כזית למחר בחוץ ה] מהו א"ל זו
וש"מ): יח] לי ולי לא שנאה
לא היה צריך דבור מה לי הוציא
ד)
ואע"פ וכו' והשאר נמחק
המחשבה חלה עד משהו אחרון כך
דמתני' להא דמיא דלכך נתכוון תחלה
בפיו מה לי לא הוציא כיון דאין
שאילה עירוב מחשבות הוי אמר לפניו רבי
(*ב"ש): יט] צ"ל מזו (ש"מ):
צריך דיבור. ומחשבת פגול
שוה כזית למחר כזית בחוץ כמו
והא דאמר כזית כזית תרי זימני
כ] דבהנך (ש"מ): כא] צ"ל וכזית
במחשבה שלא לשמן או לשם
שמעון ברבי לא משנתינו היא לאכול כזית
(*צ"ק): כב] צ"ל הוא (ש"מ):
משום דבעא למיחשב בשני זיתים ועל
כזית למחר וכזית לב] בחוץ ופליגי לג] לרבא
בעליו או לערלים דכולהו חד
בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית בחוץ כחצי
כג] אלא אי אמר (ש"מ):
גוונא נינהו. ועוד אמרינן
ו]
ועוד תמורת עולה ושלמים דפליגי
כרחך לאו מיהדר הוא דכמה זתים יש
כד] משמע דתרוייהו כצ"ל
בהניזקין כהנים שפגלו מזידין
זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית למחר
לרבא. ברו"ך: א"כ מרתח רתח.
בה: אמר ליה. רב דימי לאביי ומדרבה
(ש"מ): כה] דשחיטה הויא כו'
חייבים ומייתי לה על חזקיה
כרבי יהודה. כל זה ליתא בס"א
כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת הא אידך
דאמר דבר תורה אחד שוגג
שלא היה לו להניח כזית וכזית
בר בר חנה מותבת לי איהו אמר
(ש"מ). ועי' טה"ק וק"ד: כו] צ"ל
ואחד מזיד חייב דהיזק שאינו
עירוב מחשבות הוי א"ל הוא שאל בי דבר
ולשאל מכזית למחר בחוץ דמשמע
לא פליגי ואנא אמינא פליגי אף
רבי בלי כ"ף (ב"ש): כז] כאן
ז]
ניכר שמיה היזק ואי במחשבה
הס"ד ומה"ד שמע מינה. והשאר
בעלמא היכי מחייב והא העושה
באומר תמורת עולה ושלמים שנתכוון
דמדשבקיה דפשיטא ליה דפרטא הוא:
חכמה ואת אמרת משנתינו לדידך דאתניתך
נמחק (שמכ"י). וכן ליתא בד"ו.
מלאכה במי חטאת פטור מדיני
לשניהם אית ליה לרבי מאיר תפוס
תרתי לא קשיא לך לדידיה דלא אתניתיה
ובגליון כ' נ"א אלא מדאמר
אדם אפילו לחזקיה אף על גב
תמורת עולה תמורת שלמים
לשון ראשון כר' יהודה: כזית כזית
דאסח דעתיה דלא חשיב כהיזק
אלא חדא ושמעינהו לרבנן דקא גרסי תרתי וסבר דידי דווקא ודידהו
וכו' הס"ד: כח] כאן הס"ד
ח]
שאינו ניכר דעלמא הואיל דליכא
תנן. דלרבי יהודה הוי פרטא וכשתי
מה"ד עירוב מחשבות הוי.
אלא במחשבה בעלמא. אבל
עירוב מחשבות הוי או דלמא דידהו דווקא ולדידי שיורי שייר לי
מחשבות נינהו ואפילו בעבודה אחת
קשה לי דכזית למחר בחוץ וכו'
ודאי צריך דיבור ובדיבור חשיב
ומדשייר לי
לדידי הא שייר להו לדידהו נמי בהך והי אתנייה אילימא
כצ"ל (צ"ק): כט] דעירוב (ד"ו):
היזק גמור כיון דנפסל על ידי
ותפוס לשון ראשון אבל כזית וכזית דחד
ל] צ"ל דבלחצות (ש"מ): לא] ר"ל
דיבורו. ומהא דאמרינן התם
כזית וכזית אתנייה האי לאו שיורא הוא אלא כזית כזית אתנייה
דבורא הוא עירוב מחשבות ואינו
ט]
כנגד אביי. ובס' מרגליות הים
בהניזקין גבי כהן גדול ביום
מוחק תיבת לאביי: לב] תיבת
הכיפורים ודילמא דשמעניה
ותיבעי ליה
כזית וכזית סבר איבעי מיניה חדא דשמענא תרתי דאי
פגול: ת"ש. דכזית וכזית תנן וכ"ש
ה)
וכזית נמחק (ש"מ): לג] צ"ל
דפגיל אין ראיה דאיכא למימר
כזית כזית: דבעא מיניה לוי מרבי
בעינא כזית
וכזית הא ניחא אי אמר לי כללא כ"ש כזית למחר בחוץ
דפליגי (בה"ז). וגי' שמכ"י
דדוקא ודילמא הא דמהימן כגון
ופליגי ועוד הרי תמורת וכו':
דשמעניה אבל קרבן שלו יכול
כזית למחר בחוץ. חישב על זית יב]
אלא אי אמר לי פרטא אכתי כזית למחר בחוץ קא מיבעיא לי אי הכי השתא
לד] הוא ראשי תיבות כאיזה
לפגל אפילו לא שמעניה. ואין
לאכלו למחר חוץ למקומו לר' יהודה
מ"ד: לה] לשון הש"מ מכאן
נמי התינח אי אמר ליה כזית למחר בחוץ פרטא כ"ש כזית וכזית
לדקדק מהא דלא מייתי שם
ואילך לא ידעתי לישבו: לו] עיין
ראיה מפגול דכל השנה דדילמא
מהו מי אמרי' בהא מודי רבי יהודה
אלא אי א"ל כללא אכתי כזית וכזית מיבעי ליה אם כן מרתח רתח
תוס' לעיל דף כט ע"ב ד"ה
הא דנאמנין בכל מקום בפגולם
וחדא מחשבה מעורבת היא
(א)
מחלוקת ובתוס' ד"ה סימן ראשון
במחשבה היינו בקרבן שלהם
בדף ל ע"א (גליון): לז] לכאורה
דאההוא גופיה דקחשיב לאכול למחר
אבל בשל חברו לא היה נאמן
נראה דהכא ג"כ קילא לענין
אלא היכא דשמעניה. וכל הנך
חשיב בחוץ וכחדא יג] אכילה או דלמא תפוס לשון ראשון לעולם: זו שאילה. בניחותא שאילה גדולה שאלת: עירוב מחשבות הוי. אפי' לר' יהודה:
חטאת אם אכל בשוגג דאם אינו
ראיות שהבאתי יש לדחות קצת
לא משנתינו היא זו. ואמאי קלסת ליה הא מתניתין היא דעירוב מחשבות הוי מדנקט פלוגתייהו בכזית למחר כזית בחוץ דהוי
חייב כרת הוי חולין בעזרה (גליון):
שחישב לשון זה בלבד
לח] נדצ"ל בהדיה: טל] נ"א דהא
שתאכלהו האש למחר ובלשון
שתי אכילות בהא הוא דפליג ר' יהודה הא כזית למחר בחוץ דבחדא אכילה קחשיב לאוכלו למחר חוץ למקומו מודי: הוא שאלני
: מ] פי' והוי
מצי מהדר כו' (מ"כ)
לאכול מחברו. אי נמי בכל הנך
❖
דבר חכמה. לפום מאי דאתניתיה: לדידך הוא דאתניתך במתניתין תרתי. לך שניתים במחלוקותם דבין בכזית כזית בין בכזית
(ב)
כמו דאמר:
מיירי שמוציא בפיו ולכך יש
יד]
לילך אחר הלשון אף על פי שגם
וכזית פליגי: לא קשיא לך. דאמרת מדתנינן הך תרתי ולא תנן הך שמע מינה בהא מודי רבי יהודה: לדידיה דלא אתניתיה אלא חדא. ללוי
❖
במחשבה בלבד הוי פגול. וההיא
שלא שניתי לו במחלוקותם אלא אחת מהם ולקמן מפרש דכזית כזית אתנייה: ושמעינהו להו טו] לרבנן. דבי מדרשא שאר תלמידיי דקא
שיטה מקובצת (המשך)
(ג) גרסינן תרתי כמו ששניתי לך ולא ידע לוי אם מעצמם הוסיפוה או אני שניתיה להם ומשום הכי מספקא ליה הך שלישי טז] דסבר הי דוקא
דלא דמי דהתם אי אפשר לקיים
שיטה מקובצת
משנתו או משנתיהם: דידי דוקא. דבכזית כזית הוא דפליגי ודידהו דכזית וכזית עירוב מחשבות הוי ולא קבלוה מרבי אלא הם טעו
יז]
שניהם דאין קדושה חלה על קדושה
מדהוה ליה למימר כו'. ואע"ג
והלכך אמרינן תפוס לשון ראשון אבל
והוסיפוה וכ"ש כזית למחר בחוץ הוי עירוב מחשבות או דלמא דידהו דוקא ומפיו שמעוה ולדידי שיורי שייר לי יח] ולא שנאה ולעולם אף בה
דתוך כדי דבור יכול לחזור,
למחר בחוץ בידו לעשות איסור זה
נחלקו ואע"פ שלא היה לי ללומדה מצד יט] ששנה לי: וכי היכי דשייר לי. הך דכזית וכזית שייר להו נמי הך דכזית למחר בחוץ ולא שנאה להם
ודאי אי הוי חזר ביה רשאי, אבל הכא
וכיון דיכול לעשות כן תפסה המחשבה
ולעולם אף בה נחלקו הילכך דבר חכמה שאל: והי אתנייה. דלא הוה ליה למילף הך מיניה: אילימא כזית וכזית אתנייה. ולרבי יהודה
דנמלך [הוי] כמו דאמר תחול זו
בשניהם והוי עירוב מחשבה כפ"ה
(מהר"פ): אם כן מרתח קרתח כו'.
ואח"כ תחול זו ולא חיילא (מהר"פ):
פרטא הוי האי לאו שיורא הוא דממילא מצי למילף דכל שכן כזית כזית וכיון דלא שייר ליה מידי הוי ליה למשמע דאי בהא דכזית למחר
ורבי יוסי אי אמר כו'. פירש"י כו'
וקשה דהכא משמע דשייך ריתחא אף
בחוץ נמי איפלוג הוה מתני לה ניהליה ודווקא אתנייה בדהנך הוא דפליגי אבל בהא מודה רבי יהודה: אלא כזית כזית אתנייה. דלא
עד דבריו קיימים, אלמא משמע [דלא
כשדעת השואל להחמיר שהיה סבור
כ]
ס"ל לר"מ] תפוס לשון ראשון. אבל
דכזית וכזית הוי פיגול והוי פרטא
הוה ליה למילף מינה ההיא דכזית כזית כא] וכי שמעינהו לרבנן דתנו לה איסתפק ליה אי אתנינהו רבי לדידהו ולדידיה שייריה אי לדידיה
קשה [לעיל] דבעי תמורת עולה
וכרת, [וקרתח] להורות לו שהוא כללא
דווקא אתנייה ואינהו הא דאוספוה: ותיבעי ליה כזית וכזית. הואיל ומספקא ליה אי רבי אתנינהו לה אי לא: ה"ג הניחא אי אמר
ושלמים [מהו], תפשוט מפלוגתא
וליכא חיוב כרת, ובפרק אלו טרפות
כב]
(חולין דף נב.) גבי נעקרה הצלע וחוליא
דאמוראי (בהכי) [דהכא] דפליגי אי
לי כללא כל שכן כזית למחר בחוץ אלא כג] אמר לי פרטא אכתי כזית למחר בחוץ תיבעי לי אי הכי השתא נמי הניחא אי א"ל כזית
טעמא משום תפוס לשון ראשון הוא
פ"ה דלא שייך ריתחא אלא כשטעה
למחר בחוץ
פרטא כל שכן כזית וכזית אלא אי א"ל כללא אכתי כזית וכזית מיבעיא ליה א"כ מירתח רתח השתא כזית וכזית כללא כזית
השואל להקל בהוראה לז] ועוד קשה
או לא. [ואפשר] דקבעי כמ"ד לד]
הלכה, או דעיקר בעיין דלעיל מלחצות
דלבעי מיניה כזית וכזית ואי אמר ליה
למחר בחוץ
מיבעיא: א"כ מירתח קא רתח. כלומר הכי סבר לוי איבעי מיניה הך דאישמע מיניה תרתי דאי אמר לי בה פרטא כ"ש
דשקלי וטרי אביי [ורבא]. כך פי'
פרטא ש"מ דכזית למחר בחוץ כללא
כזית וכזית דתרי אכילות נינהו ואיכא לפלוגינהו בתרי דיבורי ואי אמר לי כללא בניחותא בלא רתיחה אישמע מיניה דהך הוא
מהר"פ. אבל קשה לרבינו חיים מאי
דאי הוי פרטא א"כ מירתח קא רתח
דהוי כללא
אבל כזית וכזית פרטא וכדאתנינהו לרבנן דאם סבירא ליה בכזית וכזית נמי כללא מירתח רתח ומהדר לי בריתחא
פריך ליה רבא לאביי מרבי יהודה
השתא כזית למחר בחוץ פרטא כזית
דמתני' (ור"מ) [לר"מ], והא אית ליה
וכזית מבעיא, וי"ל דהכא לאו איסור
מאי והיתר הוא דלהוי שייך ריתחא להוציא
לאביי הכא דלא פליגי ר"מ ור' יוסי
אלא במאי דפליגי ור"מ לא אמר בשיטת ר' יהודה דאמר תפוס לשון ראשון כלל. ותירץ ריב"א דקים ליה לרבא [דאביי דאמר] בהא ודאי מודה ר"מ לכ"ע
השואל מטעותו, אלא קרתח לפי שמעצמו היה לו להבין מדאתנייה במתניתין כזית כזית דהוי פרטא משמע כזית וכזית הוי כללא מדלא אתנייה נמי בהדי לח]
כזית וכזית, אבל אי בעי מיניה כזית וכזית וא"ל פרטא אכתי כזית למחר בחוץ מספקא ליה דשמא הוי כללא כי למה יכעוס (עמו) [עליו] אם בשביל שלא שנה
איירי אפי' למאן דאית ליה טעמיה דר"מ משום דתפוס לשון ראשון הוא, הילכך פריך שפיר למאן דאית ליה דתפוס לשון ראשון לר"מ בלחצות נמי פליג כמו
ר' יהודה דפליג בשחיטה משום טעמא דתפוס לשון ראשון לעיל לה] [מ"מ אינו נכון] דקשיא [מה פריך רבא מר' יהודה דמתני'] לר' יוחנן דאמר לעיל מחלוקת
לו במשנה כזית למחר בחוץ מש"ה משמע דהוי כללא דדוקא כזית כזית הוי פרטא הא כזית למחר בחוץ הוי כללא, ועוד הרי אפילו כזית וכזית לא שנה לו
בעבודה אחת ור"ל עבודה אחת ממש שאינו כעין שתי עבודות וס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ אית ליה דטעמא דר"י לאו משום דתפוס לשון
שהוא פרטא, וכן משמע מתוך פ"ה. ולפי מה שפי' הר"ר יהודה מקורביל שם ניחא דמרתח קרתח היכא שמבין מתוך [דברי] השואל שאין דעתו לשאול לו
ראשון הוא אלא משום דמפגלין בחצי מתיר. וי"ל דאין זה קושיא דנהי דקסבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, יכול הוא לסבור דעדיין הוא מחלוקת [אפילו
השאילה שניה הלכך דרך השואלים לשאול תחלה כזית וכזית ואח"כ כזית למחר בחוץ אבל אי הוי שואל מתחלה מכזית למחר בחוץ אז יבין שאין בדעתו לשאול
בסימן אחד דשייך ביה הקדמה בתחילת סימן ובסופו, ולאילפא] בין סימן ראשון לסימן שני, א"נ בקבלה וזריקה, אבל ודאי מאן דאית ליה אינה לשחיטה כו'
כלל מכזית וכזית וטועה הוא בכזית וכזית ולכך אינו שואלה שאם היה דעתו לשאלה שהיה מסופק ממנה היה שואל תחלה ממנה, וקא רתח להוציאו מטעותו
(מהר"פ): רש"י ד"ה מיהדר קהדר ביה, ולחזור אי אפשר. גליון, משום דאין מוציא דבריו לבטלה הלכך הויא תמורת עולה, פירוש ולא שלא יוכל לחזור בו
צ"ל דטעמא דר"י משום דתפוס לשון ראשון הוא ולכך פריך רבא לאביי לו] (מהר"פ ז"ל): לאכול כזית למחר בחוץ מהו א"ל [זו שאילה] עירוב מחשבות
הוי. תימה דכיון (דכזית) [דבחד כזית] קא מחשב הויא ליה כתמורת עולה (וכ)תמורת שלמים דאמרי' לעיל תפוס לשון ראשון ובחדא מילתא קא מחשב, וי"ל
מדבורו הראשון דקא מהדר טל] הדר ביה בתוך כדי דבור, אלא כלומר שהוא כנמלך וכמ"ד מ] תחול זו ואח"כ תחול זו: