כל
הפסולין פרק
שלישי זבחים
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכולן. הפסולין: שקיבלו הדם. על מנת לאכול ולהקטיר ד] חוץ לזמנו
ג א מיי' פרק י"ד מהלכות
החמירו עליו לצאת כמו שמפרש רבינו תם משום דקשיא ליה דהתם
א) לעיל כו:, ב) [לעיל יד:],
ג) ירוש' יומא פ"ב ה"א פ"ה
פסה"מ הלכה ב ופרק ב שם
או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש. עוד בבהמה יחזור הכשר ויקבל
אסר ליה לטבול יום ליכנס בעזרת נשים משום דסמוך למחנה [שכינה]
ה"א, ד) לעיל טו. יומא מח.
הלכה י:
ויזרוק הכשר שאין מחשבתן של אלו פוסלתן בקבלה לפי שאין ראויין
ואמרינן נמי בגמ' [לב:] שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה
ד ב מיי' פ"א מהלכות
ירוש' שם פ"ה ה"א, ה) לעיל
כו., ו) [יומא כז.] ת"כ ויקרא
פסה"מ הלכה כז:
לה ואין מחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה דכתיב המקריב
לויה פירוש לא בכל מחנה לויה דמפתח הר הבית עד שער ניקנור
ה ג ד מיי' פ"א מהל' פסה"מ
נדבה פרש' ד ה"ב, ז) [ברכות
אותו לא יחשב (ויקרא ז) בראוי
מחנה לויה כדתנא בתוספתא ל) ובסיפרי
לא: וש"נ], ח) [לקמן לג.] ת"כ
הלכ"ד ופי"א שם הלכה ב:
ו ה מיי' שם פ"א הלכה כה:
שם ה"א, ט) [יומא לא.],
להקרבה הכתוב מדבר: יחזיר
ובפרק בתרא דמכילתין (דף קטז:)
וכולן שקיבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ
א) א
ז ו מיי' פ"ב שם הלכה י:
י) לקמן לד:, כ) ע' לעיל כו:
לכשר. דלא מיפסיל בהכי ובפרק
ובכלים (פ"א מ"ח) משמע דשרי
למקומו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל
כז., ל) כלים פ"א ה"י, מ) פ"א
ז מיי' פ"ט מהלכות ביאת
מ"א, נ) יומא טו, ס) לקמן
בכולהו חוץ מעזרת נשים ואפי' טבול
[ראשון] (דף יד:) שנינן ה] לה למאן
מקדש הלכה ו ופרק ה מהלכות
קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קיבל
ב)ב
ג)ג
ע"ב, ע) [וע"ע תו' חולין ב:
מעה"ק הלכה א:
יום דזבין וזבות אלא במחנה לויה
דאית ליה הולכה שלא ברגל שמה
ח ח מיי' פ"א מהלכות
ד"ה שמא], פ) ויקרא ד, ד,
בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו ד קיבל
כגון עזרת נשים דסמוך למחנה פסה"מ הלכה א:
הולכה למר ו] כדאית ליה ולאידך
צ) [וע"ש ברש"י ד"ה לפני ה'
בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש
ט ט י מיי' פרק ג מהלכות
וסמך, לרצונו לפני ה' וסמיך ליה
כדאית ליה: נתנו. הפסול על גבי
שכינה קאמר ובמסכת מ) תמיד משמע
❖
❖
מעה"ק הלכה יא:
וסמך את ידו ויקרא א]
ד) ה נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר
הכבש או שלא כנגד היסוד כו': יחזור
דשרי בכל מחנה לויה גבי בית
נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד נתן
הכשר ויקבל. אי סבירא לן ז] י) דפסול
המוקד שזקני בית אב ישנים שם
ה) ו
שינויי נוסחאות
תורה אור השלם
את הניתנין למטה למעלן ואת הניתנין למעלן
וקתני כשאירע קרי לאחד מהן הולך
עושה שיריים אשמעינן האי תנא
א] ששחטו כצ"ל (ש"מ, צ"ק):
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה
וטובל וחוזר לאחיו הכהנים עד
דשלא במקומו לאו כמקומו דמי
למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין
ב] צ"ל והקריבו בני אהרן
וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו: וְשָׁחַט
שהשערים נפתחין והולך לו ואין לך
לפיכך לא עשאן שיריים ואי סבירא
בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר
הכהנים וגו' (הגרי"ב): ג] בכי"צ
אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהֹוָה
ויקבל: גמ' שחטו דיעבד אין לכתחלה לא
סמוך למחנה שכינה יותר מבית
ליה דשלא במקומו כמקומו דמי
נוסף וקרא אסמכתא בעלמא:
וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת
א]
ד] צ"ל או להקטיר (*ש"מ):
הַדָּם וְזְָרקוּ אֶת הַדָּם עַל
המוקד שחציה בקודש וחציה בחול
והויא לה זריקה גמורה באדם פסול
נ)
ה] מפרש לה כצ"ל (ש"מ):
ורמינהו ו) 1 ושחט שחיטה בזר כשרה
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל
אשמעינן דאין פסול עושה שיריים :
ח] ובסוטה פרק היה נוטל (דף כ.) (הא)
כ)
ו] תיבת למר ליתא בכתה"י:
ויקרא א, ד-ה
מוֹעֵד:
שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים
גמ' ה"ג ורמינהו ושחט שחיטה
2. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ
ז] צ"ל ליה (ש"מ): ח] נ"א ועוד
דקתני והם אומרים הוציאוה שלא
בסוטה (צ"ק): ט] צ"ל שכינה
אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ
ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים או אינו אלא
בזר כשרה. מדלא כתיב ושחט
תטמא העזרה ופריך עלה מהא
(ש"מ, צ"ק): י] כניסה ויציאה
וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם
(תוס' הרא"ש סוטה שם):
בכהנים אמרת וכי מאין באתה מכלל
הכהן: וכי מאין באת. לומר שצריכה
דדרשינן דטמא מת מותר ליכנס
עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
יא] הוציאוה הוציאוה כצ"ל
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
❖
כהונה והלא לא נאמר בה כהן:
במחנה לויה ואפי' מת עצמו כדכתיב
שנאמר ואתה ובניך אתך תשמרו את
(יעב"ץ, וכ"ה במשניות), אבל
2
במדבר יח, ז
בבבלי שם ליתא הוציאוה הב' לא
והקריבו הכהנים. ומדכתיב בקבלה
ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו
כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה
במתני' ולא בגמ': יב] העזרה
כהונה ובשחיטה לא כתיב לימד
במחיצתו ואי דרבנן אסור מאי קושיא
ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו
שהרי היו זקוקין להוציאה אף
מוסף רש"י
1
ב]
על השחיטה שכשרה בזר: מה
ומתוך כך מחלק רבינו תם דלא גזור
חוץ להר הבית (ש"מ), נ"א אף
וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על
ז) ז
אם יש דם הנפש. עוד בצואר
חוץ לחיל ולהר הבית (צ"ק
סמיכה בטהורים. כדמפרש לקמיה:
היכא דנטמא בעזרה ומורי מתרץ
בהמה: יחזור הכשר ויקבל.
ורש"ש): יג] בשאר צידי העזרה
השחיטה שכשרה בכל אדם הוא הדין חדאפי'
מדרבנן. שמא יגעו בבשר:
דבעזרת נשים החמירו יותר משאר
(ש"מ), ורש"ש תיקן בשאר
מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר,
לכתחילה נמי ומשום דקא בעי למיתנא
מקומות: יד] היכי שחיט כצ"ל
דמחשבה דחשיב עלה קמא לא
מאי שנא סמיכה. דבטהורים
מקומות אע"פ שסמוכים ממש למחנה
(ש"מ, וכעי"ז בצ"ק ורא"ט). ובה"ז
מיפסל, דכיון דאינו ראוי לעבודה
טמאים דלכתחילה לא גזירה שמא יגעו
מדאורייתא: דכתיב לפני ה'.
לויה לפי שהוא מקום כניסה ויציאה
לא הגיה, דמפרש דאפשר שפיר
אין מחשבתו מחשבה (לעיל
ט]
כו:) יחזיר לכשר. שנתנו לו,
לשחוט בסכין ארוכה כ"ב אמה,
בבשר תנא ששחטו וטמא דיעבד שפיר
לכל אדם יותר שדרך שם נכנסין
ושחט
אלא דאין בזה חשש שמא יגעו
ואשמעינן בה תרתי, חדא דלא
לעזרת ישראל דרך שער נקנור
דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים
בבשר, וכתב דעל זה קאי מש"כ
מיפסל במאי דאפסקיה פסול,
ח) 1
להלן "ואין לחוש בכך". ועי' באות
ואשמעינן דהולכה זו שעשה הכשר
שהוא שער האיתון המשמש הכניסה
מדרבנן מ"ש סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי הכתיב לפני ה'
ט
י
ג]
שאח"ז: טו] זו גירסת בה"ז,
שלא ברגל, שהושיט לפסול שהיה
והיציאה י] והא דפריך בסוטה על מה
(ואולי צ"ל והא דקאמר), ועפ"י
עומד בצד המזבח, לא נעשית
אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט סמיכה נמי אפשר דמעייל ידיה וסמיך
פירושו הנ"ל באות שלפנ"ז. וגי'
שאמר הוציאוה משום דקתני
בהכשר ולא שמה הולכה, דקתני
קסבר ביאה במקצת שמה ביאה רב חסדא מתני איפכא וסמך ושחט מה
צ"ק אין לחוש בכך דשחיטה
יחזירנה למי שנתנה לו, ואי הולכה
ט)
הוציאוה יא] תרי זימני דמשמע שהיו
שלא ברגל שמה הולכה אמאי
כשרה בדיעבד קאמר ושמא
שחיטה בטהורין אף סמיכה בטהורין מאי שנא שחיטה דכתיב לפני ה'
נבהלים להוציאה וממהרין מאד ואי
יגעו וכו', וכ"ג הגרי"א חבר,
יחזירנה לאחור, יבא כשר ויטלנה
וכ"ה בד"ו. וע"ע בצ"ק שם
מידו לצד המזבח וזה לא יושיטנה
לאו דאיכא איסורא דאורייתא לא היו
ובח"נ ופ"מ: טז] לא תקשי
לו, אלא דמעשה אצטבא בעלמא
דוחקין כל כך למהר והא דאמר בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פא:) כהן המשמש בטומאה אין
אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא
עביד (לעיל יד:): ואספו כשר.
ממצורע כצ"ל, והשאר נמחק
(ש"מ): יז] לגגין ועליות אם לא
הואיל ונתקבל בכלי: (לעיל
מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזרין לאו דווקא חוץ לעזרת ישראל אלא אף חוץ לעזרת נשים וחוץ לחיל וכי ה"ג נמי הוי
: יח] צ"ל דההיא
טו.) נתנו. למתן דמו: על גבי
דרך (ש"מ)
ההיא דסוטה דקתני שלא תטמא העזרה יב] והיו זקוקין להוציאה אף חוץ לחיל להר הבית דהא מפרש טעמא התם שמא תפרוס נדה
הכבש. שאינו מקום מתן דמים,
(ש"מ): יט] דמרחק צפון דוסמך
או במזבח שלא כנגד היסוד. וילפינן
ושחט גבי עולה כתיב דטעונה
וא"ת וכיון דטבול יום מותר בשאר יג] העזרה כדפרישית אמאי איצטריך לו למצורע בערב הפסח לדחות עשה ילך בשאר הלשכות ויכניס
ס)
צפון ועלה דריש בת"כ, כצ"ל
לקמן דעולה טעונה מתן דמים
שם ידיו לבהונות וי"ל דלא אפשר משום דכתיב [ויקרא יד] פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ומיהו בקדשי קדשים לא
(שמכ"י): כ] בשמכ"י מוסיף כאן
כנגד היסוד שהיא יסוד המזבח
ולא בבמה: כא] ה' וסמך
למטה ממתן דמה, למעוטי קרן
אפשר ליה לטמא לשחוט בצידי העזרה [דשחיטתן] בצפון ולא משכחת פתח מכוון לצד הצפון כדמוכח בגמ' [לקמן לג.] למ"ד מרחק צפון דפריך
(שמכ"י): כב] דלמא שאני התם
מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד
וליעבד פשפש ומשני הכל בכתב ולפירוש רבינו תם נמי דמפרש דנטמא בעזרת נשים לא גזור מ"מ למ"ד מרחק צפון ושחיט יד] בסכין
כדאמרינן באיזהו מקומן: למטה.
דקדושה דחטאות הפנימיות
ארוכה עשרים ושתים אמה ואין לחוש בכך [הא דקאמר] דשחיטה כשירה בדיעבד ושמא יגעו בבשר נקט משום קדשים קלים וה"ר אפרים
מחוט הסיקרא (לעיל כו.) וכי
חמורה היא (שמכ"י): כג] ר"ל
טו]
מאין באתה. לישנא דמתני' הוא,
בפרק כל הזבחים שקבלו דמן,
היה מפרש דמשכחת לה דשחיט טמא דרך גגין ועליות דלא נתקדשו ובסכין ארוכה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאין יכול להכניס שם
ועיי"ש דף כו ע"ב תד"ה הכא:
וכי מאין באת לומר פסולה,
ידו ומיהו התינח בקדשים קלים שיכול לתלות הבהמה ולשחטה אבל בקדשי קדשים לא אפשר דבעינן שחיטה על ירך כדאמר לעיל בפרק
כד] עי' תוס' דף כו ע"ב ד"ה
שנזקקת להביא מקרא להכשירה:
❖
מכלל שנאמר כו'. ומתוך אותו
הב"ע (גליון):
שני (דף כו.) אם לא נאמר דעביד בסכין ארוכה מן העליה והגג עד הרצפה ולהאי פירושא לא תקשי טז] לו מיניה ממצורע שיכניס ידיו
כלל הייתי בא לפסול: ת"ל ושחט
לבהונות דרך גגין ועליות ולא איצטריך לדחות עשה דהיאך יעלה לגגין יז] דרך הר הבית והחיל ע): ת"ל והקריבו מקבלה ואילך מצות
כו'. ומדכתיב כהן בקבלה
ובשחיטה לא כתיב, מכלל דושחט
כהונה. ואם תאמר תיפוק ליה מהיקישא דסמיכה ושחיטה דמה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים כדדריש ר"ש בריש הקומץ רבה (מנחות
ליקוטים
אבעלים קאי, וסמך ידו ושחט,
יט.) וי"ל דאי לאו דרשא דהכא הוה ממעטינן שחיטה מדכתיב תשמרו את כהונתכם דמשמע אפי' שחיטה בכלל ואע"ג דאיצטריך לן לעיל
לימד על השחיטה שכשרה בזר
שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים
ספ"ק (דף יג.) והקריבו בני אהרן הכהנים לגז"ש שתהא בכהן כשר ובכלי שרת מ"מ דריש מיניה שפיר מקבלה ואילך מצות כהונה: מאי שנא
(יומא כז.). וה"ה לשאר פסולין
כו'. אכן באמת משלשה מקומות
(חולין ב:) והקריבו מקבלה
במקרא עלה בידינו שבודאי היו
סמיכה דבטהורים דכתיב לפני ה'. פי' בקונטרס דהיינו מדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה
ואילך מצות כהונה. דאמר מר
מקפידין בשחיטה והפשטה
מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה מבפנים ואין טמא נכנס לעזרה והקשה הרב רבי יעקב דאורלינ"ש דבפ' בתרא (דף קיט:) משמע
במסכת חגיגה (יא.) והקריבו זו
שיהו נעשין ע"י כהנים או לוים.
קבלת הדם, לימד על הקבלה
כי כתוב בחנוך הבית דחזקיהו
דכתיב בסמיכה גופה לפני ה' דקאמר דאין סמיכה בבמה משום דכתיב לפני ה' ואי לא כתב בה לפני ה' אלא מקרא דשחיטה הא שחיטה
❖
שטעונה כהונה (פסחים סד:)
:
רק הכהנים היו למעט ולא יכלו
גופה ישנה בבמה והתם פירש בקונטרס דהיינו קרא דכתיב בפר כהן משיח לפני ה' וסמך ומיהו לקמן בשמעתין (דף לג.) משמע כפירוש הקונט'
פ)
צ)
להפשיט וגו' ויחזקום אחיהם
הלוים. ובפסח חזקיהו כתוב
דהכא דפריך למאן דאמר תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא מדתניא וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ואי אמרת לאו
[בענין שחיטת פסח] והלוים על
שיטה מקובצת
דאורייתא בטמאין נמי משכחת לה משמע בהדיא דלא ידעינן סמיכה לפני ה' אלא משום דתיכף לסמיכה שחיטה וצריך לדחוק ההוא דלקמן
שחיטת הפסחים. וכן בפסח
אם יש דם הנפש כו'. האי תנא אי
דיאשיהו והלוים מפשיטים. וכן
דפ' בתרא ומיהו יש ליישב ההיא דלקמן בשמעתין משום ההיא יח] סוגיא כמאן דאמר ביאה במקצת לאו שמה ביאה דאי משום לפני
ס"ל דפסול עושה שיריים א"כ
מפורש בכתוב לעתיד כי אם
ה' אפשר דמעייל ידיה וסמיך אבל אי אמרת תיכף לסמיכה שחיטה לא אפשר דמרחק יט] צפון מיהו וסמך ושחט דכתיב גבי עולה
צריך לפרש דחוץ למקומו לאו
הלוים וגו' ומשרתים את הבית
כמקומו דמי ולכך יחזור הכשר ויקבל,
דטעונה צפון דריש בתורת כהנים בפרשת ויקרא מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים ובהדיא דריש התם מקרא דלעיל דכתיב
המה ישחטו וגו'. הרי כי לא דבר
ואי ס"ל כמקומו דמי (אינו) צריך
ריק הוא ודאי, והיינו כמו דבימי
יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך כ] מדכתיב ממש וסמך אצל לפני ה' דריש לפני ה' כא] ולא כפי' הקונטרס דפרק בתרא דדריש לה מקרא
לפרש דפסול [אינו] עושה שיריים.
עלי הוו מהדרי אפילו בתר כהן
אחרינא דפר כהן משיח תדע דמפר כהן משיח היכי מצי למילף שאר סמיכות לפני ה' שאני התם דקדושה חמורה היא חטאות הפנימיות:
כך פ"ה. ואגב חורפיה לא דק, דמאן
ולא טעו בהכי ואטו עד דאתא
כב]
דאית ליה לאו כמקומו דמי לא קאי
שמואל לא הוו ידעי דשחיטה
אפסול כלל כדמוכח לעיל (דף כו:)
בזר כשרה, אלא משום
דלכתחילה פשיטא דאיכא קפידא, ואינהו סברי דמצוה לאהדורי אכהנים אע"ג דליתניהו הכא, ואורי להו שמואל דשעת הדחק כדיעבד ומיהו ודאי (כמ"ד) [למ"ד] כמקומו דמי ע"כ אפסול קאי, וא"ת א"כ מאי איבעי ליה לר"ל מר"י אי פסול עושה שיריים אי לא, והא אית ליה לר"ל לעיל
דמי כה"ג דמה"ת בזר כשרה, שהויי מצוה לא משהינן. והארכתי בזה עוד בכ"מ, עיין רפ"ב דזבחים ובהגהותי לרא"ש ריש חולין ובתשובה (דף כז.) כמקומו דמי וא"כ תפשוט מהא דפסול אינו עושה שיריים, וי"ל דאיכא למימר משום דדוקא שנתנו למעלה [או] למטה אבל אם נתנו בהכשירו
לא יחזור הכשר ויקבל, ומיהו קשה דא"כ תפשוט דפסול עושה שיריים מדנקט פסול [שנתן שלא בהכשירו] משמע משום פסול לחוד עושה שיריים, לכך
כ"י (לחם שמים ליעב"ץ ז"ל. רפ"ד דקידושין):
נ"ל כדפי' לעיל בפרק קבלה כג] דאי קאי אפסול היינו אטמא דבהא מיהא כ"ע מודו דעושה שיריים הואיל ומרצה בצבור כדאיתא במעילה כד] (דף ה:):
והקריבו הכהנים וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה. תימה תיפוק ליה מהיקשא דסמיכה לשחיטה כדדריש ר"ש בפ' הקומץ רבה (מנחות דף יט.), וי"ל דאי לאו דרשא דהכא הוי ממעטינן שחיטה [דהוי] נמי בכלל כהונה מדכתיב כהונתכם. ואף על גב דאיצטריך בפ"ק (דף יג.) והקריבו בני אהרן הכהנים לג"ש
שתהא בכהן כשר ובכלי שרת מ"מ דריש נמי מקבלה ואילך מצות כהונה (מהר"פ):