לב:
כל
הפסולין פרק שלישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי יוחנן אמר דבר תורה אפי' עשה אין בו. לפרושי ברייתא
י א מיי' פ"ג מהלכות ביאת
ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה ח) אין
א) ת"כ ויקרא נדבה פרש'
ד ה"ג, ב) [יומא לא.],
מקדש הלכה יח:
קאתי ולאו לאיפלוגי דר' יוחנן לאו תנא הוא כדמוכח בפ"ק
סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא
יא ב מיי' פ"ו מהלכות קרבן
ג) פסחים צב. יבמות ז:,
נכנס לעזרה: ואין השוחט לפני ה'. שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט
דכתובות (דף ח.) גבי חתנים מן המנין ומשני יט] רב תנא ופליג ואר' יוחנן
ד) פסחים ויבמות שם ע"ש
פסח הלכה ה:
יב ג מיי' פ"ג מהלכות ביאת
הוריות ה: ע"ש, ה) עיין ירוש'
בסכין ארוכה: לפנים מן הנשחט. לפנים מן הבהמה: ה"ג שוחט את
לא משני הכי תדע דאי דאורייתא אם כן היה לנו לאסור מפתח הר
עירובין פ"ה ה"א, ו) כלים פ"א
מקדש הל' ו ופ"ז מהל'
❖
בן הבקר יהיה לפני ה': ז][מה] נגיעה.
הבית שכל זה מחנה לויה כדאיתא
מ"ח, ז) [ר"ה ד. חולין קלב.],
בית הבחירה הל' יז:
ח) עיין לקמן לג., ט) פסחים
סתם במקצת היא: שחל שמיני שלו.
בסוף מכילתין (דף קטז:) ובהדיא תנן
סמיכה נמי כתיב לפני ה' אפשר דמעייל ידיה
פה:, י) נזיר מד:, כ) פסחים
❖
במס' כלים (פ"א מ"ח) עזרת נשים
והיה לו היום ליכנס להר הבית לחלל סז., ל) כלים שם:
וסמיך שחיטה נמי אפשר דעביד סכין ארוכה
תורה אור השלם
מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס
שער נקנור שלא נתקדש ט) להכניס ידיו
ושחיט הא מני שמעון התימני היא דתניא
1. וּשְׁלשִׁים יוֹם וּשְׁלשֶׁת יָמִים
לשם אבל בהר הבית ובחיל מותר
לבהונות: וראה קרי. ובעל קרי אין נכנס
ושחט את בן הבקר לפני ה' ולא השוחט
הגהות הב"ח
תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָה¢ רָה בְּכָל קֹדֶשׁ
א] א)
ותני נמי בתמיד
(דף כו.) דבא
להר הבית כדאמרי' באלו דברים (פסחים
לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא
לפני ה' שמעון התימני אומר מנין שיהיו ידיו
(א) גמ' ידיה לבהונות: (ב) שם
וישב לו אצל אחיו הכהנים ומיהו מתוך
דף סז:) זב וכל זב לרבות בעל קרי
עַד מְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ:
זיבה לא אישתראי דלמא כצ"ל
ויקרא יב, ד
של שוחט לפנים מן הנשחט ת"ל ושחט את
פירכות הללו מיתרצא פירכא קמייתא
שמשתלח חוץ לשתי מחנות כדאמרינן
ותיבות אמר ליה נמחק: (ג) שם
2. וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל
❖
בן הבקר לפני ה' שוחט את בן הבקר יהא
אמר ליה אין אמר ליה ואכתי:
התם: אע"פ שאין טבול יום אחר.
דאע"ג דר' יוחנן לאו תנא הוא דלמא
יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית יְהֹוָה
ב]
לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה:
❖
לפני ה' $ אמר עולא אמר ריש לקיש טמא
סבר לה כמתני' דתמיד וכלים כ]
של טומאת קרי נכנס להר הבית
א
דה"ב כ, ה
ולמאי דפירש בקונט' טעמא דברייתא
דקסבר י) טבול יום דזב כזב דמי ח]: זה
שינויי נוסחאות
שהכניס ידו לפנים לוקה שנאמר בכל קדש
1
דאין טבול יום של טומאת קרי נכנס
נכנס. ומכניס ידיו לעזרה ליתן מדם
לא תגע ג] וגו' מקיש ביאה לנגיעה מה ד] נגיעה
א] יש להוסיף בן הבקר לפני ה'
גליון הש"ס
להר הבית משום דקסבר טבול יום
האשם ומלוג השמן על בהונותיו כדי
(*ש"מ): ב] ס"א שיהא שוחט
במקצת שמה נגיעה $ אף ביאה $ במקצת שמה
ב)
ובן הבקר לפני ה' (ש"מ):
[גמ' אמר עולא אר"ל טמא
דזב כזב דמי ואמרינן פ' אלו דברים
שיטהר לאכול פסחו לערב והוא
שהכניס ידו לפנים לוקה. עי'
ג] תגע ואל המקדש לא תבא
ביאה איתיביה רב הושעיא לעולא ג)במצורע
(פסחים סז:) זב וכל זב לרבות בעל קרי
ישלחנו לעזרה היום לשחוט ולזרוק
וגו' (ש"מ): ד] בכי"צ מה נגיעה
תוס' שבועות דף יז ע"א ד"ה
שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח וראה
תלה עצמו וכו' ועי' לקמן דף צה
במקצת אף ביאה במקצת
ור' יוחנן דאמר אפילו עשה אין בו
עליו אבל הוא לא יכנס לעזרה
איתיביה כו', והשאר נמחק:
ע"א תוס' ד"ה מעיל שנטמא
קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אע"פ שאין
וכו'] :שם אף ביאה במקצת.
משום דקסבר טבול יום דזב לאו
(ושוחט בסכין ארוכה) ט] דטבול יום
ה] בפסחים וביבמות הגירסא
ואמר רבי יוחנן. [ועי' תוס']:
עיין לקמן דף צה ע"א תוס' ד"ה
טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבוא עשה
כזב דמי אתי שפיר דפלוגתא דתנאי
שנכנס לעזרה בכרת כדאמרי' בהקומץ
ו] תיבות אמר רבי יוחנן נמחקות
מכניסו: שם במקצת שמה
רבה (מנחות כז:): מוטב יבוא עשה. של
היא כא] ואיכא למ"ד טבול יום דזב לאו
שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ורבי
(ש"מ וכתה"י), ובדפו"י איתא
ביאה. עיין שבועות דף יז ע"א
ד)
אמר רבי, וכ"ה גיר' התורי"ד
תוס' ד"ה תלה: [שם א"ל מטונך
פסח שיש בו כרת: וידחה עשה. דשילוח
כזב דמי ומיהו קשה דאי קסבר האי
יוחנן אמר דבר תורה אפי' עשה אין בו שנאמר
ה]
בנזיר מ"ה א' וכ"ג הגרי"פ
שאני מצורע הואיל והותר
תנא טבול יום דזב כזב דמי אם כן
טמאים מהר הבית שאין בו כרת שאין
ביבמות ז ע"ב [ולגי' זו א"ל דהוי
2ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית
לצרעתו וכו'. עי' פסחים דף סז
איכא לאו דלא יטמאו את מחניהם ואין
ענוש כרת אלא מחומת העזרה ולפנים:
פלוגתא דתנאי, עי' תוס']: ז] בכל
ע"א בתוס' ד"ה הכתוב נתקו
❖
ה' לפני החצר החדשה מאי חצר החדשה
דפו"י הגירסא סתם נגיעה
לעשה]:
אפי' עשה אין בו. בהר הבית לגבי
עשה דוחה את לא תעשה ועשה ועוד
במקצת היא. והס"ד ומה"ד
ו] אמר ר' יוחנן ה)שחידשו בה דברים (הרבה)
קשה מדאמרינן פרק ג' מינין (נזיר דף
טבול יום דקסבר טבול יום דזב לאו
שחל וכו': ח] גליון והוא הדין
ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה ואי
לטבול יום דקרי (ש"מ):
ו)ג
מוסף רש"י מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד
כזב דמי כ): נכח י] החצר החדשה יא]. הר
ט] בש"מ ובה"ז מ"ז, ועי' צ"ק
אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל
הבית שחידשו בה בהלכותיה: אידי
טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ואי
מצורע. שטבל והעריב שמשו
דמקיים גיר' הספרים: י] צ"ל
לפני החצר (גליון): יא] תיבת
בשביעי, נכנס בשמיני למחנה לויה
ואידי עשה של כרת. טבול יום לגבי
ידיה בבהונות אידי ואידי עשה שיש בו
טבול יום אסור למחנה כב] לויה למה
(א)
החדשה ליתא בכי"פ. ולפ"ז נר'
לשער נקנור שלא נתקדש בקדושת
לי קרא לרבות במחנה שכינה ומיהו
עזרה בכרת הוא והא קא מעייל יב]
כרת הוא א"ל $ מטונך שאני מצורע הואיל
דאחר תיבות הר הבית הס"ד
עזרה, כדכתיב בקרא (ויקרא יד)
ז)
ומה"ד שחידשו בה.
והעמיד הכהן המטהר את האיש
מצי למימר משום כג] כרת איצטריך
לעזרה שהרי אי אפשר להוציא דם
והותר לצרעתו הותר לקיריו אמר רב יוסף
בהלכותיה: יב] מעייל ידיה
המיטהר ואותם לפני ה' וגו',
דאיירי ביה קרא שאין ענוש כרת אלא
האשם לחלל השער דמיפסל ביוצא:
לעזרה כצ"ל (*ש"מ): יג] שבאת
ובעזרה עצמה לא היה נכנס אלא
קסברעולארובן זבים ונעשו טמאי מתים הואיל
מטונך. ממשאך שבאתה יג] עלי
להכביד עלי, כצ"ל (ש"מ,
מחומת העזרה ולפנים ועוד קשה
מכניס ידיו לבהונות, לפי שאין
והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן אמר ליה אביי
כתה"י): יד] במקצת (*ש"מ):
מחוסר כפורים נכנס לה, כדאמרינן
דאי טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר
להכביד אכביד עליך. ממצורע השיבות
טו] צ"ל אף לזיבתן (ש"מ):
(מכות ח:) טמא יהיה לרבות טבול
מי דמי טומאה אישתראי זיבה לא אישתראי
דטבול יום דזב לאו כזב דמי והא רבא
שגזירת הכתוב היא אצלו שהותרה לו
טז] בד"ו אישתרי [ופירושו בל'
יום, עוד טומאתו בו לרבות מחוסר
תמיה]. ובגליון תיקן דצ"ל לא
כפורים שאם נכנסו למקדש חייבים
(ב) אמר ליה דלמא הכי קאמר מר רובן
אית ליה הך דרבי יוחנן בפסחים פרק
ביאה במקצת שהרי מחוסר כיפורים
כרת (פסחים צב.) שמיני שלו.
אישתרו: יז] ד"ו ג' הוא:
טמאי מתים ונעשו זבים הואיל והותרו
הוא והוא מכניס ידיו לבהונות: הואיל
האשה (דף צב.) ושמעינן ליה לרבא
יח] צ"ל התירה (ש"מ), וצ"ל
שהוא יום הבאת קרבנותיו (יבמות
ז:) וראה קרי. ונדחה ממחנה לויה
התירה לו (דק"ס): יט] צ"ל
והותרה. ביאה מקצת יד] לצרעתו:
בכריתות פרק שני (דף י.) דמחוסר
לטומאתן הותרו לזיבתן אמר ליה אין
(ג)
דמשני (ב"ש): כ] בש"מ נוסף
(פסחים שם). להכי נקט קרי ולא
הותרה. אף לטבול יום של קרי שלו:
כיפורים דזב כזב דמי כד] אלא כה] ודאי
ואכתי לא דמי מצורע היתירא הוא הואיל
טומאת שרץ ונבלה, דטמא שרץ
אבל דוחק הוא לומר דפליגא
ואפילו טמא מת נכנסין להר הבית
הך ברייתא אמתניתין דתמיד
אמר רב יוסף. שמע מינה מדעולא
הא דאמר דטבול יום דזב כזב דמי
ואישתרי אישתרי טומאה דחויה היא להא
וכלים: כא] בס"א נוסף וקיימא
כדמפרש באלו דברים (פסחים סז.)
לאו לענין ביאת מקדש קאמר אלא
דאמר הואיל ואישתרי להא אישתרי
לן כמ"ד לאו כזב דמי ותיבת
שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף
אידחאי להא לא אידחאי אמר ליה רבא
לאו דלהלן נמחק (ש"מ): כב] צ"ל
להא: רובן. של ציבור זבין בפסח
לענין פסח הבא בטומאה לא כו] יאכלו
עמו, ושערי נקנור לא נתקדשו
אדרבה איפכא מסתברא מצורע היתירא הוא
במחנה (ש"מ): כג] צ"ל דמשום
בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד
ממנו זבים וזבות כדפי' לעיל בריש
ולא נדחית טומאת זיבה אצלן כ) ונעשו
(ש"מ): כד] בש"מ נוסף וכ"ש
צולין (שם פה:) והרי הן כהר הבית
להא אישתראי ולהא לא אישתראי טומאה
פרק שני (דף יז:) בשם ה"ר חיים ומיהו
טמאי מתים בו ביום הואיל והותרו
טבול יום: כה] תיבת אלא נמחק
ויכול טמא מת ליכנס לשם, אבל
וצ"ל ודאי הא דאמר מחוסר
בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות
דחויה הוא מה לי חד דחויא מה לי שתי דחיות
סוגיא דנזיר (דף מה.) קשה למה שפי'
לטומאת המת שנדחה אצלן הותרו
וטבל. לקרויו
כזב (יבמות שם)
כיפורים דזב כזב דמי כו'
לזיבתן טו]: טומאה אישתראי. שבאה
דטבול יום שרי במחנה לויה דמשמע
דלצרעתו טבל מאתמול: אע"פ
(ברכת ראש עמ"ס נזיר מה ע"א
שאין טבול יום אחר נכנס.
לתד"ה ואי, ועש"ב): כו] צ"ל דלא
התם דאפי' נאמר דטבול יום דזב לאו כזב דמי אסור ליכנס למחנה
אחרונה זיבה ראשונה עומדת במקומה ולא דמי למצורע דהתם איכא
: כז] צ"ל בעל שלש
שטבול יום אחר דקרי אינו נכנס
(ב"ש, צ"ק)
לויה דקאמר התם מה אהל מועד מחוסר כיפורים לא עייל אף התם
למימר מיגו דקמייתא לא הוי אסירא ליה בתרייתא לא חמירא לך
(ש"מ, צ"ק): כח] מלשון ובא
דכתיב (דברים כג) כי יהיה בך איש
דריש כצ"ל (ש"מ, יעב"ץ). ובצ"ק
וגו' וכבא השמש יבא אל תוך
נמי במחנה לויה מחוסר כיפורים לא עייל ומקרא דריש התם דקתני
מקמייתא שהרי טמא היה ומותר אבל הכא כי הוה זיבה גרידתא הוו
מקיים הגירסא שלפנינו עי"ש:
המחנה (פסחים שם). דכל טבול יום
אסירי השתא דאיתוספא טומאה עלייהו אישתרו טז] להו: הואיל
התם בברייתא ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד לשער נקנור אימתי הוא
כט] קריו (ב"ש, צ"ק): ל] ס"א
הרי הוא בטומאה עדיין לתרומה
ולקדשים ולמקדש: יבא עשה
והותרו לטומאתן. הקודמת אינן נאסרין מחמת האחרונה שהרי
אברייתא אלא קמפרש אליבא
בא בזמן שטבל ועשה הערב שמש ונראה דדווקא בטבול יום דזב שלש כז]
שיש בו כרת. דאם לא יכניס
דברייתא דאפילו עשה אין בו
ראיות שהוא טבול יום ומחוסר כיפורים דאיכא תרתי קאסר במחנה
אף הראשונה טומאה של כרת היתה והיו מותרים היום:
ידיו לבהונות לא יטהר לאכול פסחו
ומדרבנן מיירי כולהו וכו'
היתירא הואי . בהיתר גמור גזרה עליו תורה ביאה במקצת:
לויה וכי מסיק התם אלא אמר אביי טבול יום דזב לאו כזב דמי ואפי'
לערב: וידחה עשה. דוישלחו מן
(ש"מ): לא] ובכולהו טבולי יום
יז]
יח]
המחנה: שאין בו כרת. שאין
קאמר אפילו (ש"מ). וגיר' צ"ק
הכי כיון דמחוסר כיפורים לא עייל כלומר דאיכא תרתי ולאו מלשון
טומאה וכולהו טמאים איירי אפילו
ענוש כרת אלא על ביאת עזרה,
כח] זבח דריש דאם כן גבי נזיר דכתיב יביא שתי תורים וגו' הוה לן למידרש הכי כדאמר התם אבל טבול יום דזב בעל שתי ראיות ודבעל קרי שרי
דטמאי מת ושרץ: לב] לדברי
וזה לא יכנס לעזרה אלא לשערי
נקנור שלא נתקדשו, ויכניס ידיו
דביאה במקצת שמה ביאה
דלאו מחוסר כפרה והא דאמר הכא כשראה קרי בו ביום וטבל דנכנס אע"פ שהוא טבול יום וגם מחוסר כיפורים אין אלו שני הדברים
לבהונות ויטהר מצרעתו וישלח
דדוקא משום דהואיל דהותר
על טומאה אחת אלא טבול יום משום קרי כט] ומחוסר כפרה משום צרעתו ולפי' הקונטרס ניחא דנקט בברייתא וראה קרי ולא טמא שרץ
פסחו לעזרה לשחוט, ולערב יערב
לצרעתו הותר לקירויו. וא"ת
שמשו ויטהר מקרויו (יבמות ז:) ור'
מנא ליה האי דיוקא וי"ל
ונבילה דטמא שרץ ואפילו טמא מת נכנסין להר הבית כדדרשינן בפסחים פ' אלו דברים (דף סז.) ובסוטה פרק היה נוטל (דף כ:) ויקח
יוחנן אמר. עשה שאין בו כרת
מדקתני וראה קרי וכו' כצ"ל
משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו אבל לפי מה שפירשתי דרבי יוחנן לא פליג אברייתא ל] ולא אסור אלא מדרבנן כולהו טמאים נמי
(ש"מ), [ובש"מ ד' וילנא מסיים
דקאמר תנא דברייתא לאו דוקא:
לשון מהר"פ, אמנם בכת"י ליתא
אפילו עשה אין בו. עשה שאין
אסירי כדתנן בפ"ק דכלים [מ"ח] החיל מקודש הימנו שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסין לשם וכל שכן בעזרת נשים כדתני התם שאין
סיום זה]: לג] אבל בלילה או
בו כרת דקאמר תנא דברייתא, לאו
טבול יום נכנס לשם וכולהו לא] טבול יום אפילו דטמאי מת דשרץ ונבילה [איירי] דאיירי ביה לעיל ונראה לפרש דלרבותא נקט וראה
מאתמול כצ"ל (ש"מ): לד] ידיו
דוקא, דאפילו עשה אין בו בטבול
קרי דאף על גב דמשתלח חוץ לשתי מחנות התירו לו משום פסח: שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה
לבהונות (ש"מ): לה] דייק עולא
יום במחנה לויה אלא דרבנן, וקרא
דטעמא משום כצ"ל (ש"מ):
דכבא שהשמש במחנה שכינה
לויה. וא"ת מנלן שחידשו מטבול יום אימא שחידשו ממת עצמו או מטמא מת ויש לומר דמשמע דלא חידשו אלא על חצר וחצר
קאמר (פסחים שם) ויעמד
לו] כהנת איתיביה רבה לעולא
א"ל
היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל (פרק מ) ואילו מת וטמא מת מצינו דאסורין אפילו בחיל ל): מטונך. פירוש ממשאך שבאת להכביד
יהושפט. אותו היום נטהרו
מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן
ישראל מטומאה שבידיהם, בדברי
אינה נאכלת ואי אמרת כהן
עלי אכביד עליך דאדרבה משם סייעתא לדברי לב] דשאני מצורע וכו' מדנקט וראה קרי בו ביום משמע דווקא בו ביום דיצא בשעת
הימים (יבמות ז:) חצר החדשה.
ואפילו כהנת והכתיב כו' (גמ'
היתר דצרעת ואיכא למימר מתוך שהותר לצרעתו הותר לקירויו אבל לג] מאתמול לא ואי ביאה במקצת לא שמה ביאה אפי' מאתמול
חולין שם): לז] נדצ"ל אלמא
הר הבית, וקרי לה חדשה מפני
חידוש שחידשו והוסיפו על קדושתו
טבו"י דבעל קרי לאו כבעל
נמי והשתא אתי שפיר הא דאמר בפ"ק דיבמות (דף ח.) מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל (שלישי) [שמיני] שאינו מכניס ידיו לד]
קרי דמי דאי כבעל קרי כו'. או
בו ביום ואמרו טבול יום לא יכנס
שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא קרבן מנא ליה דמודה עולא אלא מדנקט בו ביום דייק לה] דטעמא דעולא משום דהואיל והותר לצרעתו
דצריך לגרוס אלמא טבו"י דזב
לה, והכי גמיר ר' יוחנן מרביה
דדבר זה (חידוש) [חידשו] וגבי
לאו כזב דמי דאי כזב דמי כו'.
הותר לקיריו ובענין זה יש לפרש מטונך דפ' הזרוע והלחיים (חולין דף קלב.) דקאמר התם עולא יהיב מתנתא לכהנתא אלמא דקסבר עולא
וכדמסיים בסה"ד משום דלאו
פסח לא העמידו דבריהם לאיסור
כהן ואפילו כהנת לו] והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה ואמר ליה רבי מטונך אהרן ובניו כתובים בפרשה כלומר משם אכביד עליך
כזב דמי. וצ"ע:
דבעל קרי מלבוא אלא התירוהו
ליכנס ולטהר שלא ידחה מפסח
(פסחים שם): אידי ואידי עשה כו'. דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה (כז:) מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת, ואצ"ל טבול יום ושאר כל הטמאים (יבמות שם): מטונך. הגעתיך (חולין קלב.) הואיל והותר לצרעתו. הואיל והותרה לו אותה ביאת מקצת לצרעתו אע"פ שענוש
כרת משום מחוסר כפורים והתירו הכתוב דכתיב לפני ה', הותרה לו אף לקרויו (פסחים שם וכעי"ז יבמות שם). אלמא הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוי גביה (יבמות שם):
שיטה מקובצת מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת. פרש"י שאין ענוש כרת אלא מן החומה ולפנים. משמע (הכי) [הכא] דטבול יום דקרי כקרי דמי, וקשה טובא חדא דאיך פליג ר' יוחנן על ההיא ברייתא, [ועוד קשה ממתני' דתמיד] (פ"א מ"א) דתני אירע קרי לאחד מהם
הולך וטובל במסיבה ההולכת תחת הבירה [כו'], (ו)ירד וטבל וישב לו אצל אחיו הכהנים במדורת בית המוקד, ומדורת בית המוקד היתה חציה בקדש וחציה בחול, אלמא בעל קרי דזב לאו כזב דמי דאי כזב דמי לז] היאך יכול לישב אצל אחיו. לכך נראה דר' יוחנן אתא לפרושי הברייתא.
ועתה ניחא האי דתמיד דכיון דליכא אלא טומאה דרבנן לא הזקיקוהו חכמים לצאת, וה"ק יבא עשה כו' שאין בו כרת אלא איסור מדרבנן משום דלאו כזב דמי (מהר"פ): רש"י ד"ה אע"פ שאין כו' דקסבר טבו"י דזב כזב דמי. גליון, ואין להקשות לפירוש הקונטרס דבפרק שלשה מינין (נזיר דף מה.) אמרינן
טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, ואי טבול יום אסור במחנה לויה למה צריך לרבות טבול יום במחנה שכינה. [דאפשר לומר] דאיצטריך משום כרת דאין כרת אלא מחומת עזרה ולפנים. מיהו קשה אי טבול יום דזב כזב דמי א"כ לאו נמי איכא ולא יטמאו את מחניהם כמו
שהקשו בתוספות, ועוד מאי קאמר (רבא) [מוטב] יבא עשה שיש כרת כו' תיפוק ליה הואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקירויו, אלא ע"כ אינו עשה גמור ורבי יוחנן מפרש הברייתא כדפי' לעיל, ויבא עשה כו' לאו דוקא אלא כלומר לא העמידו דבריהם במקום כרת. ע"כ: