כל
הפסולין פרק שלישי
זבחים
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[טומאה] דחויה היא. כלומר בקושי נדחית אצלה ג] דיחוי בעלמא על
יג א מיי' פ"ד מהלכות ביאת
שהיא ראייה לדברי
מדלא שנה התנא חילוק
זכרים מנקבות היכא
א) פסחים עז. עט. פ. יומא ו: ז:
מו:, ב) תוס' נגעים פ"ח ה"י
מקדש הלכה טו:
ידי נשיאות עון שהציץ מרצה ולא בהיתר גמור ד] לטומאת מת אידחי
דכתיב כהן סתם כגון גבי מתנות כהונה אלא גבי מנחה דכתיב כ) אהרן
יד ב מיי' פ"ג מהלכות
ע"ש, ג) [לעיל כ. יומא לו.],
ולא לטומאת זיבה: דתרוייהו. אביי ורבא סבירא להו טומאה דחויה
ובניו שמע מינה היכא דכתיב כהן סתם לא שנא כהן ולא שנא כהנת
ד) [ברכות מב. ביצה כ. מנחות
מעשה הקרבנות הלכה
יב:
צג.] ת"כ ויקרא נדבה פרש' ד
ואם תאמר ואי מטעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו למה לי יבא
היא בצבור ונ"מ ה] למיהוי מאן דאמר בפ"ק דיומא (דף ו:) דאמר
(א)
טו ג מיי' פ"ד מהל' מחוסרי
ה"א, ירוש' ברכות פ"א ה"א,
עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין
הותרה היא בציבור יחיד במקום רבים:
כפרה הלכה ב וע"ש
ועי' ביצה פ"ב ה"ד, חגיגה פ"ב
ה"ג, ה) [לעיל לב. וש"נ],
בכ"מ:
לימא מסייע ליה. לעולא דאמר ביאה
בו כרת בלאו הכי נמי ויש
מכלל דתרוייהו סבירא להו טומאה דחויה
א)א
טז ד מיי' פ"ג מהל' מעה"ק
ו) ויקרא א, ד ה, ז) מדות פ"ב
❖
במקצת שמה ביאה: תכף לסמיכה
לומר כ] דעל מחנה לויה שנכנס טבול
היא בצבור לימא מסייע ליה כל הסמיכות
מ"ג, ח) שם מ"ד ע"ש,
הלכה יא יג:
ב) ב
שחיטה. כדכתיב וסמך ושחט: חוץ
ט) ולעיל כ., י) פ"ו מ"ג,
יום שבבעל קרי הוצרך לומר עשה
ה)
כא]
שהיו שם קורא עליהן אני תכף לסמיכה
א]
כ) ויקרא ו יג, ל) [וע"ע תו'
מזו. של אשם מצורע: שהיתה בשער
דפסח דבכרת דחי עשה וכו' דטבול
יומא ו: ד"ה אמר, האריכו בסוגיא
שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער נקנור שאין
תורה אור השלם
ג
נקנור. הוא שער ו] המזרחי כדתנן
יום כב] אינו נכנס אי מן התורה אי
דהכא], מ) [סנהדרין ב.],
מצורע יכול ליכנס לשם עד שמזין עליו מדם
נ) [ע' לעיל כב: וברמב"ם פ"ב
1. הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהֹוָה עָלַי
בשקלים (פ"ו מ"ג) שבמזרח שער נקנור
טבול יום דזב כזב דמי אי מדרבנן
מהל' ביאת מקדש הי"ב],
הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית:
חטאתו ומדם אשמו ואי אמרת ביאה במקצת
❖
מגזירת יהושפט והתם לא שייך למימר
וחלל שער ז] לא נתקדש בקדושת
ס) [חגיגה טז:], ע) מנחות
דה"א כח, יט
❖
סב:, פ) פרש' יא ה"ט.
לא שמה ביאה ליעייל ידיה ולסמוך אמר רב
מתוך שהותר לצרעתו שהרי בשמיני
העזרה כדאמרי' בכיצד צולין (פסחים פה:)
יוסף הא מני ר' יוסי ברבי יהודה היא דאמר
קאי ואינו אלא מחוסר כפורים דלא
לפי שהמצורע עומד שם ומכניס ידיו ח]
ג)
מוסף רש"י
נאסר מעולם במחנה לויה ומה שייך
לעזרה ושם מוציאין לו את האשם
הגהות הב"ח
מרחק צפון וליעבד פישפש אביי ורבא
טומאה דחויה היא בצבור.
שם לומר שהותר אבל על מחנה שכינה
וסומך עליו וחוזר ומכניסו למקום
דאמרי תרוייהו הכל בכתב מיד ה' עלי
(א) רש"י ד"ה דתרוייהו וכו'
אע"פ שקרבן צבור דוחה אותה,
1
שמכניס ידיו לבהונות והוא טבול יום
שחיטתו ושוחטו מפני שאין מצורע
למאן דאמר בפרק שני דף טז
בקושי הותרה ולא היתר גמור וכל
השכיל (את) כל מלאכת התבנית איכא
דאמר: (ב) ד"ה ליעייל ידיה
מה דמצינו להדורי מהדרינן
יכול ליכנס בעזרה ולסמוך: עד שמזין
של קרי על זה קאמר מתוך שהותר
לתוך העזרה לפנים מן הפתח
שיעשה בטהרה (יומא ו: וכעי"ז שם
דאמרי אמר רב יוסף כל הסומך ראשו ורובו
עליו מדם חטאתו. לא עליו ממש
מחוסר כיפורים של מצורע דבעלמא
ולסמוך וכו' לעיל. נ"ב דף יד:
מו:). או: אע"ג דאכשרה רחמנא
מכניס מאי טעמא כל כחו בעינן הלכך לא
(ג) ד"ה הכל וכו' ביאה הס"ד
למיתי בטומאה לאו היתר גמור
ד
אסור בעזרת שכינה והכא הותר
קאמר שאין נותנין על בהונות אלא
ואח"כ מ"ה א"ד אמר רב יוסף:
הוא אלא היכא דלא משתכחי
אפשר מאי קסבר אי קסבר סמיכת אשם
הותר נמי לטבול יום דקרויו:
מדם האשם אלא שזורקין בשבילו דם
(ד) ד"ה ותיכף לסמיכה וכו'
טהורין, וכיון דלאו היתר גמור
הגה"ה
במקום שסמך ישחוט והאי
הוא בעי' ציץ לרצויי (פסחים עז.):
מצורע דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה
מכלל דתרוייהו סבירא
חטאתו ודם אשמו: ליעייל ידיה.
ד)
מרחק צפון. דקסבר איזהו צפון
דסמכינהו קרא להיקישא
להו טומאה דחויה היא בציבור. והא
(ב) לתוך הפתח ולסמוך ולישחטיה אצל
דאורייתא ליעול ולסמוך להדיא ב] דרחמנא
סמכינהו כדאמרינן בהקומץ
כנגד צפונו של המזבח והלאה לא
הס"ד ואח"כ מ"ה מה סמיכה.
לצד מזרח ולא צד מערב ואע"פ
הפתח דהא כל הפתחים שהיו שם
דאמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת
אמר אמר רב אדא בר מתנה גזירה שמא
ונ"ב וע"ש בפרק הקומץ דיש שם
שהוא כחצי חלק עזרה הצפוני לאו
❖
רחבן עשר אמות ז) וחמש מהן בצפון
אומרת הותרה היא בציבור בפ"ק
ירבה בפסיעות איכא דאמרי אמר רב
היקש אחר:
כשר הוא לשחיטת חטאת דבעינן
וחמש מהן בדרום שהפתח מכוון
דיומא (דף ו:) זאת אומרת ולא סבירא
על ירך המזבח וליכא (עפ"י רש"י
אדא בר מתנה סמיכת אשם מצורע
לעיל כ.): הכל בכתב. דקאמר
ל) וליעבד
פשפש כג] הכל
כנגד פתחו של היכל באמצע העזרה
ליה :
ח)
ליה דוד לשלמה כל מלאכת
גליון הש"ס
דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה לאו
בכתב כו'. והא דמוסיפים על העיר
ויכול לשחוט לפני צפונו של פתח
התבנית: עלי השכיל. אותי לימד
דאורייתא מיתיבי וסמך ושחט מה סמיכה
(חולין פג:). שהבנין נמסר לדוד
תוס' ד"ה סמיכת וכו' לא שייך
ה)
ו)
דהוה ליה צפון וקס"ד רבי היא
ועל העזרות מ) היינו היכא דאיכא
ע"י הנביאים שלא להוסיף ולא
למיפרך מה לשלמי יחיד שכן
❖
בטהורין אף שחיטה בטהורין ואי אמרת
דאמר כל צפון העזרה כשר לשחיטת
למימר קרא אשכחו ודרוש כי ההיא
טעונים סמיכה. קשה לי הא בזה
לגרוע (עירובין קד.):
י"ל שלמי צבור יוכיחו דאין
לאו דאורייתא בטמאין נמי משכחת לה
קדשים ט] ואף צפון שבמקום דריסת
דסוכה (דף נא:) ומיהו קשה דהכא נמי
טעונים סמיכה ומכל מקום טעון
רגלי כהנים וישראל כדאמר לעיל
אין לך קרא גדול מזה דניעביד פשפש
אלא איפוך סמיכת אשם מצורע לאו
תנופה שחוט. גם מ"ש אח"כ
ליקוטים
ומיהו קשה וכו' אמאי לא קאמר
[דף כ.]: מרחק צפון. צפון הכשר
לקיים מצות סמיכה דרחמנא אמר
דאורייתא ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא
אשם מצורע יוכיח והא י"ל מה
ליעייל ידיה ולסמוך. התוס' פ'
(מהן) לשחיטת קדשי קדשים רחוק
וסמך כד] ולמאי דמסיק דסמיכת אשם
לאשם מצורע דאין טעון תנופה
אלו נאמרין (סוטה דף ל"ט ע"א)
מן הפתח יותר מכ"ב אמה מקום
מצורע לאו דאורייתא ניחא אבל
שחוט משא"כ שלמי צבור
וגם הרב רמ"א הביאו באו"ח סי'
דטעונים תנופה שחוט. וגם הא
קס"ו וז"ל (בד"ה כל כהן)
דריסת ישראל ומקום דריסת כהנים דכל אחת מהן י"א אמה במסכת
לטעמא דשמא ירבה בפסיעות קשה דניעבד פשפש דליכא למיחש
יש למנקט הק"ו הכי מה שלמי
ושיעור תכיפה איכא למשמע
ומיהו דשמא ירבה בפסיעות גזירה דרבנן בעלמא היא וקרי כאן
מדות (פ"ה מ"א) [וכר"י ברבי יהודה] דאמר (יומא לו.) איזהו צפון מקיר
ט)
יחיד דלא טעון תנופה רק פעם
מתכיפת סמיכה לשחיטה כו'
כה]
כו]
י]
אחד צריך סמיכה שלמי צבור
אלמא כדי מהלך משער נקנור
מזבח ועד כותל העזרה כנגד צפונו של מזבח ותו לא הילכך צריך
הכל בכתב והא דאמר בריש כיסוי הדם (חולין פג:) דכיסוי הדם אינו
דטעון ב' פעמים תנופה לכ"ש
עד בית המטבחים לא חשובה
להחזירו בצפון המזבח וליכא תכף לסמיכה שחיטה: הכי גרסינן וליעבד
נוהג במוקדשין משום דלא איפשר דהיכי ליעביד לבטליה קא מוסיף
דטעונים סמיכה וליכא יוכיח כלל
תכיפה ובמס' מדות משמע דלא
מאשם מצורע דהא התם לא טעון
הוי טפי מכ"ב אמה עכ"ל. וקשה
פישפש. ופירושו פתח קטן כדתנן במסכת שקלים י) שבמזרח בשער יא]
אבניין וכתיב הכל בכתב אין זה חשוב כמו קרא דכיון כז] דלא כתב בהדיא
❖
תנופה ב' פעמים:
דהתם מוכח בהדיא בגמ' דאפילו
נקנור ושני פשפשין היו לו אחד מימינו ואחד משמאלו והן מחשבון
בקרא שינהוג כיסוי הדם במוקדשין:
בכדי פסיעה אחת הוי הפסק, וזה
ניעול
וניסמוך. כיון דלא איפשר בענין אחר ולא מקיימין
דאמרי' התם לימא מסייע ליה כל
פתחים שהיו משתחוים כנגד הפתחים. והכא יב] פרכינן וניעביד פתח
הסמיכות כו' חוץ מזו וכו'
שינויי נוסחאות
קטן בכותל צפוני של עזרה כנגד המזבח ויעמוד מצורע בחללו ויכניס
סמיכה בטהרה ולא דמי לשאר [טמאים] שמשלחין
נ)
ליעייל ידיה ולסמוך אמר רב
א] צ"ל קורא אני עליהן תכף
ידו יג] ויסמוך אי לאו דביאה במקצת שמה ביאה: הכל בכתב. כך אמר
קרבנותיהם ולא אמרינן ניעול וניסמוך דמקיימא סמיכה דידהו
יוסף הא מני ריב"י היא כו'.
(הגרי"ב). ובכתה"י וש"מ קורא
איכא דאמרי אמר רב יוסף כל
בטהרה: סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא כח]. ואמרינן ס) אקפו
דוד כל פתח יד] העזרה ומדותיה ובנין כל הבית נמסר לי מיד ה' ואין
אני בהן: ב] תיבת להדיא
ליתא
הסומך ראשו ורובו הוא מכניס
להוסיף על החשבון וביאה במקצת לא שמה ביאה: אמר רב יוסף.
ידייכו דלא תיהוי עבודה בקדשים. ומתוך הך שמעתא אתי שפיר הא
(ג)
בדפ' הישנים ובכתה"י, ובה"ז
ע"כ. והנה לא מיבעיא לאיכא
טו]
הוסיפו מרש"י (דק"ס): ג] אצלם
דאמרי דפשיטא ופשיטא דאפילו
לעולם רבי היא טז] ודקאמרת ליעול וליסמוך כל הסומך כו': מאי קסבר.
דאמר בריש התערובת (לקמן דף עו.) גבי ספק מצורע שמביא אשמו
: ד] הס"ד ומה"ד להא
בכדי פסיעה אחת מקרי הפסק
(כתה"י)
האי תנא דאמר כל הסמיכות צריכות תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו:
ולוגו עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו כו' ואותו אשם טעון
אידחאי. לטומאת וכו' (כי"ב
שהרי מוקמינן כרבי וא"כ יכול
וג'): ה] נ"א ונ"מ למהדר
לשחוט תכף אצל הפתח ואפ"ה
ליעול וליסמוך בהדיא דרחמנא אמר. לו שיכנס ויסמוך: שמא ירבה
סמיכה ובהונות והשתא למה לי למיתני סמיכה בין יהא אשם בין
אטהורים אע"ג דאמ' בפ"ק
לא מיקרי תכף, דאי ס"ד בפחות
בפסיעות. לאחר שסמך אם יכנס פסיעה לצד פנים יותר משהיה צריך
לא יהא [אשם] בעי סמיכה אלא משום דסמיכת אשם מצורע לאו
דיומא הותרה היא בצבור,
מכ"ב אמה מיקרי תכף אכתי
בפסח מודה דהוי קרבן יחיד,
קשה לישחט תכף אצל הפתח,
נמצא ענוש כרת: סמיכת אשם מצורע דאורייתא. כשאר אשמות
דאורייתא כט] וקאתי לאשמועינן דטעון סמיכה (דאורייתא) ל] משום
וע' תוס' יומא (דף ו ע"ב) ד"ה
ובודאי אין סברא כלל לומר
דגמרינן להו סמיכה מהיקשא דכחטאת כאשם בפ"ק (לעיל יא.): תכף
ספיקא דשלמים וכן לעיל בריש מכילתין [דף ה.] גבי אשם דפריך
(ד)
אמר (מ"כ)
: ו] שער העזרה
דהולכת האשם מחוץ לפנים הוי
המזרחי (*ש"מ): ז] השער
לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא. דלא משמע ליה וסמך ושחט במקום יז]
מה לשלמים שכן טעונין סמיכה משום אשם מצורע נקט סמיכה
שיעור גדול דאכתי כ"ב אמה
(*ש"מ): ח] ידיו לבהונות (ש"מ):
מאן דכר שמיה, וא"כ להאיכא
שסומך ישחוט: מיתיבי וסמך ושחט. האי דסמכינהו קרא להיקישא
ולא כפי' הקונטרס דלא גריס סמיכה כדפרישית בפ"ק והא דתנן
ט] ס"א קדשי קדשים ואף שלא
דאמרי לית דין ולית דיין, אלא
סמכינהו כדאמרי' מה סמיכה בטהורים כו' וסמיכה דפשיטא לן בה
בפ' כל התדיר (לקמן צ:) כל אשמות באין בני שתי שנים ובכסף
כנגד המזבח במקום דריסת
אפילו ללישנא קמא דמוקי לה
יח]
(ש"מ): י] הוספה מד' פפד"מ
כריב"י ע"כ לומר דלסברת
משום דכתיב ו) לפני ה' בשחיטה דצריכה שתהא לפנים ומשום דתכף
שקלים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע לא מצי למיתני כל אשמות
[וכן תיבת דאמר שאח"ז]. וכ'
המקשן דרבי היא אפילו בפסיעה
טעונין סמיכה חוץ מאשם נזיר לא] ואשם מצורע כיון דמדרבנן מיהא
לסמיכה שחיטה צריך שיכנס הסומך לפנים, ולעמוד טמא מבחוץ ולסמוך
דק"ס דבשיבוש הוסיפוה:
אחת הוי הפסק כאמור, וא"כ אף
יא] צ"ל שער (*ש"מ): יב] נ"א
התרצן דמוקי לה כר' יוסי מנ"ל
בפנים אי אפשר כדאמרן לעיל שראשו ורובו מכניס: ואי אמרת לאו
טעון לב] סמיכה והא דתנן בפ' כל המנחות באות (מנחות דף סא.) רבי
והכי (כי"י): יג] ידיו (כי"י):
דפליג בהאי סברא דשיעור
דאורייתא. היכי פשיטא ליה סמיכה בטהורין: בטמאין נמי איתא. שסומך
שמעון אומר שלשה מינים טעונין שלש מצות שתים בכל אחד ואחד
יד] פתחי (כתה"י): טו] מכאן עד
הפסק אמאי דסבר המקשן
סה"ד נמחק (ש"מ, וכן בכתה"י):
בהכרח, כיון דמן התרצן לא
בחוץ ומכניסה טהור לפנים ושוחט: סמיכת אשם מצורע לאו
והשלישית אין בהן אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ואין בו
טז] היא וביאה במקצת לא
מוכח מידי דאיכא למימר דאף
דאורייתא. קסבר שאינו בכלל יט] אשמות שהרי אינו בא אלא להכשיר:
תנופה שחוט לאו משום שתהא סמיכה דאורייתא והא דפריך בגמ'ע)
שמה ביאה ודקאמרת כו' (ש"מ,
הוא מודה להמקשן בזה, וביותר
כתה"י): יז] במקום שסמך
ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט מקל וחומר ומה זבחי שלמי
דלהאיכא דאמרי האמת הוא כך
רבינא
ישחוט והאי דסמכינהו קרא
ומנ"ל כלל לומר דפליגי רבי ור'
יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין תנופה לג] כו' $ לא שייך למיפרך מה לשלמי יחיד שכן טעונין סמיכה דאורייתא כיון דמתנופה אתנופה עביד
כו' כצ"ל והד"א, ותיבות מיתיבי
יוסי בהאי סברא דשיעור תכיפה,
וסמך ושחט שייכי לקמן (ש"מ,
קל וחומר ומיהו קשה דפריך התם ויהו שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר ומה שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים טעונין
ומילתא דפשיטא היא בכולי
ב"ח, צ"ק, וכ"ה בכתה"י): יח] כאן
תלמודא דאין לנו לחדש שום
סמיכה מקל וחומר לד] כו' אמאי לא קאמר אשם מצורע יוכיח שטעון תנופה מחיים ואין טעון סמיכה ובתורת כהנים בפרשת צו את
הס"ד ומה"ד מיתיבי וסמך
מחלוקת מדעתינו. וקושיא זו
איפוך
סמיכת אשם מצורע לאו
אהרן פ) עביד נמי קל וחומר כי האי גוונא וקאמר לה] אשם מצורע יוכיח ודבר תימה הוא אמאי לו]:
ושחט מה סמיכה כו'. ס"א
הקשיתיה לכמה גדולים ובתוכם
מיתיבי וסמך ושחט מה סמיכה
שארי הרב המופלג כמהר"ר
דאורייתא. לעיל לז] בפ"ק (דף יא:) ילפינן שאר אשמות מדכתיב כחטאת וכאשם מה חטאת טעון סמיכה אף אשם טעון סמיכה ואם כן קשה
בטהורין אף שחיטה בטהורין,
אליקים געץ זה יותר מל' שנה
אפילו אשם מצורע נמי ומה שפירש בקונטרס דקסבר אינו בכלל שאר אשמות משום דאינו בא אלא להכשיר קשה הא אמרינן פרק קמא
פי' דכתיב ושחט [את] בן
בהיותו יושב על כסא ההוראה
הבקר לפני ה' ותיכף לסמיכה
שחיטה, א"כ צריך הסומך לעמוד בפנים, דלעמוד מבחוץ ולסמוך בפנים א"א דהא צריך שיהיה הסומך ראשו ורובו בפנים ואי אמרת כו' (ש"מ): יט] בכלל שאר אשמות (*ש"מ): כ] ס"א וי"ל דאפ"ה לא הוי שרינן אלא בע"פ ולא בשאר ימות השנה (ש"מ בשם גליון) והוא
תירוץ אחר, כמבואר בש"מ בחדושים עיי"ש: כא] צ"ל של בעל (יעב"ץ): כב] דטבול יום אחר (יעב"ץ): כג] יש להוסיף כו' (ש"מ): כד] וסמך ושחט (ש"מ): כה] כיון דשמא (ש"מ): כו] בד"ו קרי. ובצ"ק וא"כ שפיר קרינא כאן כו', ופי' כיון דמדאורייתא מותר לסמוך להדיא א"כ ליכא
קרא בהדיא דנעביד פשפש: כז] נדצ"ל כיון: כח] דאורייתא. והיינו בהקפת יד כדאמרי' בפרק אין דורשין (חגיגה טז ע"ב) אמרינן להו אקפו כצ"ל (ש"מ): כט] דאורייתא נקטה וקאתי (ב"ש): ל] בצ"ק מחק תיבת דאורייתא, ועי' מלה"ר והגרי"א חבר דמקיימי תיבה זו, ופי' דהתוס'
ס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת. וע"ע ח"נ: לא] עי' בה"ז, קר"א, לשם זבח ועו"ש, מנ"ל להתוס' דבאשם נזיר לא הוי דאורייתא. וב"ש מוחק תיבות נזיר ואשם: לב] בד"ו ב' וג' טעונין, ועי' אות שלפנ"ז: לג] תנופה שחוטין (ש"מ): לד] מקל וחומר נמחק (שמכ"י): לה] נ"א ולא
קאמר (גליון): לו] אמאי אמרינן סמיכת אשם כו', תיבת איפוך נמחק והד"א (ש"מ וצ"ק): לז] צ"ל לדעיל (ש"מ). או דהא לעיל (צ"ק): לח] כנדצ"ל. ובדפ' וילנא תיקנו מחנה שכינה. ואינו נראה: טל] נדצ"ל וטעמא דמתוך שהותר איצטריך לגבי מחנה כו':
שיטה מקובצת ואי אמרת לאו דאורייתא כו'. לפרש"י דלא ידעינן סמיכה בטהורים רק (מטמא) [מטעמא] דשחיטה כדפי' דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה, וכיון דתיכף לסמיכה [שחיטה] לאו דאורייתא א"כ פריך שפיר דבטמאין נמי משכחת לה שיעשה סמיכה (בעזרה) [חוץ לעזרה] וישחוט בעזרה. אבל
לפי' [התוס'] דלעיל (לב. ד"ה מאי) דבסמיכה כתיב לפני ה' איך משכחת לה (בטהורים) [בטמאים]. ואומר ריב"א דהך מסקנא אתיא כמ"ד ביאה במקצת לא שמה ביאה והלכך פריך שפיר בטמאים נמי משכחת לה דאי משום לפני ה' אפשר דמעייל ידיה וסמיך אלא ש"מ דתיכף לסמיכה שחיטה
דאורייתא היא וא"כ בעינן סמיכה (לפני ה') [בטהורין] וכמו כן שחיטה. וא"ת בשחיטה נמי ליעול ידיה וישחוט, וי"ל דקסבר מרחק צפון ולא סגי דליעול ידיה [אלא צריך] לישחוט ממש לפני ה', וכמו כן בעינן לסמיכה אי תכף לסמיכה שחיטה דאורייתא, אבל אי לאו דאורייתא היא בטמאים נמי משכחת לה כדפי'
(מהר"פ): תוד"ה (מעמוד הקודם) א"ל מטונך כו' ואם תאמר ואי מטעם הואיל והותר כו' בלאו הכי נמי. נ"ב, שהרי גבי (מנחות) [מחנה לויה] לח] נמי הותר לצרעתו, וי"ל דאי לאו משום פסח שיש בו כרת לא הוי שרי ליה מטעם הותר. וריב"א פי' דלא שייך לומר הותר לצרעתו רק במקום [שהוא אסור גם] עתה
דהיינו דוקא לגבי עזרה שמכניס ידיו לבהונות וכל מחוסר כפורים אסור ליכנס לעזרה והתורה התירתו ליכנס לעזרה בשמיני שלו לצורך כפרתו [ולכך שייך לומר מתוך שהותר] לצרעתו ליכנס לצורך (היתר) כפרת צרעתו, אבל למחנה לויה מה שייך לומר הואיל והותר לצרעתו, והלא משמיני והלאה מותר ליכנס לשם
משהעריב שמשו דכל מחוסר כפורים מותר ליכנס במחנה לויה אפי' (בא לצורך) [בלא צורך] הבאת קרבנותיו דכי כתיב טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים במחנה שכינה כתיב, ולכך הוצרך לומר יבא עשה דפסח לגבי מחנה לויה וטעמא טל] דאישתראי גבי מחנה שכינה דהיינו העזרה כדפי' (לשון מהר"פ):