לג:
כל
הפסולין פרק שלישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבינא אמר. הא דאמר עולא לעיל (לב:) משמיה דריש לקיש בביאה ג]
יז א מיי' פי"ח מהל' פסה"מ
דיבמות (דף ז.) ולקמן בריש איזהו מקומן (דף מט.) לפי שיצא אשם
א) מכות יד:, ב) ת"כ תזריע
הלכה יב:
פ"א ה"ח, ירוש' שבת פט"ז
מקצת: לענין מלקות אמרה. כדקאמר לוקה בהדיא אבל לא לענין
מצורע לידון בדבר החדש בבהן יד ובבהן רגל יכול לא יהא טעון
❖
יח ב מיי' שם הלכה יג:
ה"ג, ג) מכות יד: ע"ש, ד) שם
מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כחטאת כאשם יג] הוא לכהן
כרת דתותביה מצורע ד] שראה קרי דכי איתקש ביאה לנגיעה
ויבמות עה., ה) דף עד:,
ו) מכות ה:, ז) ויקרא ז כ,
מה חטאת טעונה וכו' ואם כן נימא יד] מה חטאת טעונה סמיכה ומתן
לאזהרה איתקש כדכתיב לא
תבא אבל לעונש לא איתקש דאין עונש
ח) במדבר יט יג, ט) ע' פסחים
מוסף רש"י
בנגיעה: לטמא שנגע בקדש
דמים ואימורים לגבי מזבח אף
סז., י) נזיר מה. מכות ח: וע'
ספרי במדבר קכה, כ) שבת
איתמר. לא יליף ריש לקיש מלקות
תני ברדלא. שם חכם:
אשם כו':
רבינא אמר לענין מלקות איתמר כי אתא
קלב. ע"ש, ל) [ע' היטב תוס'
מדאיתקש קודש למקדש.
לענין מלקות איתמר. פירש
מההוא קרא אלא לטמא שנגע בקדש
רבין אמר רבי אבהו לענין טמא שנגע בקודש
חולין עח. ד"ה מנין], מ) פסחים
בהאי קרא בכל קדש לא תגע ואל
לג. סנהדרין פד., נ) [ועי'
בקונטרס אבל לא לענין
ולא איירי בביאת מקדש כלל:
המקדש לא תבא, ודרשינן לקמן
איתמר דאיתמר טמא שנגע בקודש ריש
א)
בתו' מכות יד: ד"ה ההוא
מה מקדש יש באזהרתו נטילת
בתרומה כתיב. כדמוכח סיפיה
כרת דתותביה מצורע שראה קרי
לקיש אמר לוקה רבי יוחנן אמר א אינו לוקה
נשמה, שהבא אל המקדש טמא
דמתרצו בע"א]. ובתוס' מנחות
והקשה ה"ר חיים דאכתי איכא
דקרא עד מלאת ימי טהרה שיעריב
עד. ד"ה לאו., ס) [עיין לעיל
בכרת, אף אזהרת קדש דבר שיש
❖
ריש לקיש אמר לוקה בכל קודש לא תגע
טו: תד"ה אלא למעוטי]
בו נטילת נשמה והיינו אכילה
1
לאקשויי דאין עשה טו] דוחה לא תעשה
שמשה שהיא טבולת יום ארוך
שענוש עליה כרת, דאילו בנגיעה
ורבי יוחנן אמר אינו לוקה ב)ההוא בתרומה
ועשה לאו דנגיעה טז] במקצת וטמא
שטובלת בשביעי ללידתה וכל ימי
ליכא כרת: תניא כוותיה דר"ל.
כתיב וריש לקיש האי קרא להכי הוא דאתא
דיליף אזהרה לטמא שאכל את
טוהר שלה [הרי] היא כטבולת יום
יהיה לרבות טבול יום ועוד קשיא
תורה אור השלם
י)
הקדש מבכל קדש לא תגע (מכות
❖
האי מיבעי ליה אזהרה לאוכל בשר קודש
וביום מ' ואחד מביאה קרבנה.
ליה אפילו לאו גרידא היכי דחי ליה
1. וּשְׁלשִׁים יוֹם וּשְׁלשֶׁת
א]
יד:):
ומדכתיב לא תגע עד מלאת ה] אבל
הא בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים
כ)
דאיתמר אזהרה לאוכל בשר קודש מנין
יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָה¢ רָה בְּכָל
ג)
קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא
עשה ויש לומר דעשה שיש בו כרת
משימלאו ימיה תגע ואפי' ו] מחוסרת
ריש לקיש אמר בכל קודש לא תגע רבי
ליקוטים
תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ:
❖
חמור ודחי להו כדאשכחן בפרק
כפרה ע"כ בתרומה כתיב דלענין
ל) יז]
ויקרא יב, ד
יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו
בק' ברוד"א ונלאו כל חכמי לב
תמיד נשחט (פסחים נט.) דעשה שיש
קדש ז] עד שתביא כפרתה והכי
ליישב. צבי אשכנזי ס"ט. (חכם
טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש
בו כרת דוחה עשה דהשלמה אע"ג
מוקמינן להאי קרא ביבמות בהערל ה)
צבי סי' קכח) ונראה לתרץ דהנה
שינויי נוסחאות
והזהיר אף כאן ענש והזהיר טמא שנגע
שם בש"ס דזבחים דף כ' ע"א
דבעלמא אין עשה דוחה עשה ואם
וכיון דבתרומה כתיב לא ילפינן
א] בכי"צ וב"ש לאזהרה:
ובש"ס דיומא דף לו ע"א פליגי
בקודש מדאפקה רחמנא בלשון נגיעה
תאמר והלא גבי עשה דמצורע
מלקות דקדש ואפילו בק"ו דאין
ב] אלא אזהרה לנוגע (כתה"י,
ח]
תנאי, ריבר"י ס"ל דלא הוכשר
וכ"ה בילק"ש): ג] בביאת (כי"י):
אזהרה לאוכל מדאיתקש קודש למקדש
לשחיטה רק נגד המזבח ור"א
מזהירין מן הדין : לאוכל בשר קדש.
דחמיר משום שלום בית ודחי עשה
ו)
ד] צ"ל ממצורע (*ש"מ):
בר"ש ס"ל דאף בין האולם
בטומאת הגוף: בכל קדש לא תגע.
אפילו הכי לא דחי לא תעשה בהדי
תניא כוותיה דריש לקיש בכל קודש לא
ד)
ב
ה] מלאת משמע אבל וכו'
ולמזבח וכו' ורבי ס"ל דכל עזרה
(*ש"מ): ו] ואע"פ שמחוסרת
עשה כדקאמר גבי שילוח הקן (חולין
ודרשינן לקמן אזהרה לאוכל:
כולה כשרה לשחיטה ע"ש. והנה
תגע אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל
כפרה, וע"כ כו' (כי"פ): ז] קדש
לכאורה קשה על ר"י דלמה מוקי
טומאתו טומאתו. כתיב בכרת ט]
קמא.) לא צריכא יח] שנטלה ע"מ לשלחה
או אינו אלא לנוגע ב] תלמוד לומר בכל קודש
בעינן עד כנדצ"ל: ח] דקדש
ליה להאי דתיכף לסמיכה וכו'
דלאו ליכא וי"ל דעשה דמצורע אף
באוכל קדש בטומאת הגוף וטומאתו
מיניה כצ"ל (*ש"מ): ט] תיבת
ז)
כרבי ולא כר"א בר"ש, דהא
לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש
בכרת נמחק בש"מ: י] שנגע
לדידיה נמי לא מצי לאשכוחי
ע"ג דחמיר כיון דליכא כרת לא דחי
עליו וכתיב בביאת מקדש ח) עוד
בקודש (כתה"י): יא] קרא ביה
תיכף לסמיכה וכו' דהא מן
קודש למקדש מה
מקדש דבר שיש בו
לתרוייהו אבל בפסח איכא כרת יט]
טומאתו בו מה ביאת מקדש איכא
מידריש כצ"ל (ש"מ): יב] נמי
המזבח לצד מזרח פסול לדידיה
נפקא (כי"פ): יג] צ"ל האשם
לשחיטה ואדרבה טפי ניחא לן
הכי גרסינן רבי יוחנן אומר אינו
אזהרה ט) ולא יטמאו את מחניהם אף
(גליון, וכ"ה בד"ו): יד] נימא נמי
לאוקמי כר"א בר"ש דסתים לן
תיפוק ליה אזהרה מהכא: ומשני טמא
לוקה גבי חומרות דתרומה דקאמר שכן מחפ"ז הוה מצי למיחשב
טומאת הגוף דאוכל קודש
מה (ש"מ): טו] עשה דפסח
תנא דמתני' כוותיה דפרו היה
דוחה כצ"ל (ש"מ): טז] ס"א
עומד בין האולם ולמזבח וכו',
שנגע י] נפקא לן מדאפקיה בלשון נגיעה: אזהרה לאוכל. עיקר
נמי נגיעת קודש דלוקה בתרומה ולא בקודש לרבי יוחנן ועוד יש
דביאה (גליון, צ"ק). נ"א לאו
וי"ל דלכאורה י"ל דלר"א בר"ש
ההוא
בתרומה כתיב. הקשה
חומרות הרבה כדפירש' ביבמות:
קרא יא] מידריש מדאיתקש קדש למקדש בהאי קרא דרשינן מה
דואל המקדש לא תבא אי
דס"ל בין האולם ולמזבח כשר
ביאה במקצת שמה ביאה
ה"ר חיים מכל מקום לילקי בקודש כדאשכחן בפ"ק דכריתות (דף ד:)
ביאת מקדש דבר שיש בו כרת אף אזהרת קודש דבר שיש
לשחיטה וס"ל דכ"ז קרוי צפונה
ועשה (דהכא וטמא) [דטמא]
לפני ה' א"כ איך כתיב בקרא על
דאוכל חלב המוקדשין לוקה שלש משום וכל זר לא יאכל קודש אע"ג
בו כרת והיינו אכילה דאילו בנגיעה לא אשכחן כרת ומיהו
יהיה וכו' (ש"מ): יז] ודחי לאו
האי דושחט צפונה וסמך דמיניה
ועשה כדאשכחן (ש"מ):
אזהרה לנוגע נפקא לן מיניה מדאפקיה בלשון נגיעה:
דבתרומה כתיב כיון דכתיב לשון קודש ותירץ דהתם איכא מעילה
ילפינן דאפילו שם כשר לשחיטה
כ]
יב]
יח] בש"מ הגיה לא צריכא
דמקיש סמיכה לשחיטה, דהא
תניא כוותיה דריש לקיש. דאזהרה לאוכל קדש מהכא:
שהוא נהנה ילפי' כא] חט חט מתרומה כדאמר גבי הזיד במעילה מ) ובכל
דעבר ושקליה לאם דלאו ליכא
מצינן לאשכוחי דלפעמים לא
נטילת ועשה הוא דאיכא וי"ל כו':
דוכתא ילפינן מעילה חט חט מתרומה אבל לענין שאר לאוין לא
היה אפשר לסמוך שם דהיינו אם
יט] כאן הס"ד ואח"כ מה"ד ה"ג
היה עומד אצל האולם ובין
ילפינן ללקות על קודש כמו על תרומה דחטאה כב] בשגגה במעילה
כתיב ובנוגע בקודש ליכא מעילה וה"ר יעקב דאורלינ"ש לא גריס
וכו' (צ"ק): כ] קודש ולא
האולם ולמזבח היה רחוק כ"ב
וכל זר לא יאכל קודש אלא וזר לא יאכל כי קודש הם [שמות כט] [דכתיב גבי קודש עצמה ומתרומה לא ילפינן] נ) :
אמרינן אין מזהירין מן הדין,
אמה ושם לא היה יכול ישראל
אזהרה לאוכל בשר קודש מנין. ס) תימה תיפוק ליה מלא תוכל לאכול בשעריך כי היכי דנפקא לן בפ' הערל (יבמות דף עג:) מעשר
ותירץ כצ"ל (ש"מ): כא] צ"ל
לכנוס וחייב מיתה ע"ז אף שהיה
וילפינן (כי"ג): כב] צ"ל
סומך לצד מערב בסוף המזבח,
וביכורים דאוכלן בטומאת עצמן לוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור
דוחטאה (רא"ט עפ"י ויקרא ה טו,
מ"מ היה רחוק משם למקום
וע' יעב"ץ). ובש"מ נמחק מתיבת
שחיטה כ"ב אמה ולא היה תיכף
יחדו יאכלנו דאפי' טמא וטהור אוכלין בקערה אחת וקאמר רחמנא כג] לך בשעריך תאכלנו הכא לא תוכל לאכול ובין בטומאת הגוף
דחטאה כו' עד ליכא מעילה:
לסמיכה שחיטה ואיך כתיב
ובין בטומאת עצמן איירי קרא ובההוא שמעתא גופה קשה דקאמר גבי מעשר וביכורים טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה לא יאכל
כג] רחמנא ההוא דאמרי לך
בקרא דשחיטה יהיה לפני ה'
מן הקדשים כי אם רחץ ואמאי איצטריך והלא מהאי קרא תיפוק לן תרוייהו טומאת הגוף וטומאת בשר ויש מפרש דלא מצי לאפוקי
התם בשעריך (ח"נ, וכ"ה לפנינו
היינו אף אצל האולם דכ"ז קרוי
ביבמות): כד] צ"ל דכתיב (ח"נ,
צפונה לפני ה' לדידיה ואעפ"כ
מהאי קרא אלא טומאה הנוהגת במעשר דכתיבי כד] בקרא הילכך צריך קרא בטבול יום שמותר במעשר שמוזהר על אכילת קדשים
רא"ט). ובס"א הנוהגת בכל
וסמך, הא בזה לא מצי לאשכוחי
וקשה מדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים כד.) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל למה לי מלא תוכל לאכול בשעריך נפקא הא לא
הנהו דכתיבי (ש"מ), וע"ע פ"מ:
לסמיכה כלל, אלא ע"כ דס"ל
כה] צ"ל דוקא בטמא (ש"מ):
דכ"ב לא הוי הפסק וא"כ היה
נפקא לן מהתם אלא טומאה הנוהגת במעשר ואיצטריך והבשר לטמאים דטהורים במעשר ושמא קרא דלא תוכל הוה מוקמינא
כו] ותרומה דלמה דמקשה
יכול לעמוד בקצה המזבח
לדיוקא כה] בטמא האוכל דחמיר טפי אי לאו דכתביה קרא בעלמא ואזהרה לטומאת בשר לא הוה ידענא:
ואיפוך כצ"ל (ש"מ). וגירסת צ"ק
ואעפ"כ לא הוי הפסק ולפ"ז
תניא כוותיה דריש לקיש בכל קדש לא תגע. תימה דהכא משמע דהך ברייתא מוקמא להאי קרא בקודש ולא בתרומה ובפ' הערל
או דתרומה דלעיל מיניה
ניחא דודאי המקשן לא אסיק
מקשי ואיפוך אנא וצריך כו':
אדעתיה לאוקמי כרב"י משום
(יבמות עה.) אמרינן ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא דתניא בכל קדש לא תגע ומייתי הך ברייתא ויש לומר דהתם
כז] לקיש ולא כרבי יוחנן דריש
דהיה סובר דהלכה כר"א בר"ש
לקיש מוקי ליה ללא תגע
דכיון דלא היה יכול לכנוס לחלל
קאי אקראי דנגיעה דמעשר ותרומה כו] דלעיל מיניה מקשי ואיפוך אנא צריך לחלק בין נגיעה לאכילה דתרומה ולהכי מייתי ראייה מהך
לאזהרה וכו' כצ"ל (ב"ש):
העזרה והיה צריך להוליכו לחלל
ברייתא דגבי קודש נגיעה כאכילה והוא הדין בתרומה ועוד קשיא דבההיא שמעתא דהתם ובפרק קמא דשבועות (דף ז.) אמרינן בכל
כח] מפיק אזהרה לנוגע כצ"ל
השער וא"כ היה קצת יותר מכ"ב
(ב"ש): כט] צ"ל לקודש (צ"ק):
קודש לא תגע לרבות את התרומה וברייתא היא בתורת כהנים ובאכילה דתרומה מיירי כדמוכח שמעתא דהתם דקאי אהא דקאמר
ב)
אמה ומצינן למימר דזה מקרי
ל] הובאו דבריו בתוס' מכות יד ב
הפסק לדידיה משא"כ למ"ד לא
❖
אי סלקא דעתך לתרומה גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי במגע הא ודאי בנות מגע נינהו אלא באכילה מיירי והשתא ההיא
ד"ה ההוא:
שמיה ביאה א"כ היה יכול לעייל
דרשא כמאן לא כריש לקיש דמוקי ליה לאזהרה לטמא שאכל את הקדש מדאיתקש קודש למקדש ומדאפקיה בלשון נגיעה אפקיה לאזהרה
ידיה לסמוך אף דעדיין היה
כז]
כח]
רחוק כ"ב אמה הוה אמרינן
לנוגע בקודש ומרבויא דבכל אזהרה לאוכל לפני זריקה אבל לתרומה לא מוקי ליה כלל אלא נפקא ליה לאזהרה לאוכל תרומה מאיש איש
לר"א בר"ש מוכח דכ"ב אמה לא
שיטה מקובצת
ורבי יוחנן מוקי לא תגע אזהרה לנוגע בתרומה אבל לאוכל לא מוקי ליה ותירץ ה"ר אפרים האי דמוקי ליה ביבמות [דף עה. ושם ד"ה והכתיב]
מקרי הפסק והיה ס"ל דאתיא
ההוא בתרומה כתיב. פ"ה כו'
כראב"ש. ולזה משני ה"מ ריב"י
אזהר' לאוכל תרומה היינו למאן דמוקי קרא דאיש איש מזרע אהרן בזב בעל שלש ראיות ולא יאכל עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ולקודש והקשה הר"ר חיים כו' וי"ל
הוא ולדידיה שפיר מצינו למימר
כדקאמר התם ואם כן אזהרה לאוכל תרומה מנא ליה אלא מבכל קודש לא תגע אע"ג דהתם פריך לתנא דמוקי ליה בזב בעל שתי ראיות
כו' עד נהנה [ככתוב בתד"ה ההוא]
דכ"ב אמה מקרי הפסק ודו"ק
היטב. ועוי"ל בדרך הקיצור
וילפינן חט חט מתרומה כדאמרינן
מכל מקום פריך שפיר דהא איכא מאן דמוקי ליה בתרומה אע"ג דגיורת ושפחה לאו בנות מיכל תרומה נינהו אף על גב דבאכילת
בעלמא, אבל בנגיעה לא ילפינן דליכא
והפשוט דלק"מ דודאי במקום
קדשים מצרכינן תרי קראי חד בזב וחד ביולדת [גבי תרומה לא] צריכי כיון דחזינן כבר באכילת קודש דזב ויולדת שוין ה"נ גבי אכילת
מעילה. וי"ס דלא גרסי שם [אלא]
(אחד) [אחר] דהיינו בחדר אחר,
וזר לא יאכל (קדש שנאמר) כי קדש
תרומה ועוד יש לומר דבתרומה דלא תליא בכפרה לא בעי תרי קראי לזב ויולדת אלא דווקא למקדש כט] שצריך להמתין הכפרה:
אפילו בפחות מכ"ב אמה מיקרי
הם [שנאמר] גבי קדש (שמות כט לג),
הפסק, והשתא הא דקאמר התם
אבל קרא דהכא משמע בתרומה
גבי מצורע דלא הוי תיכף
כדכתיב עד מלאת ימי טהרה ואי
לסמיכה שחיטה משום דהוצרך לעמוד בחוץ והוי מחדר לחדר אחר, ובזה אפילו בפחות מכ"ב אמה הוי הפסק, רק דזה יש לדחות דאנן קיי"ל עובי השערים כלפנים ודו"ק (ברכת יהונתן [אייבשיץ] או"ח סי' קס"ו. בקיצור) ע"כ מעמ' קודם
טמא שנגע בקדש. דע דבענין איסור נגיעה נחלקו ר"ל ור' יוחנן בפ' אלו הן הלוקין [מכות דף י"ד ע"ב] דלר"ל טמא שנגע בקדש לוקה ואזהרתיה מקרא דבכל קדש לא תגע, ולר"י אינו לוקה משום דהאי קרא אתי לאזהרת נגיעת תרומה.
בקדש אפילו לאחר מלאת לא (כדפי'
רש"י) עד שתביא כפרתה [כדפי'
ומפשטא דשמועה נראה דלר"י טמא שנגע בתרומה לוקה מדקאמר ההוא אזהרה לתרומה, אך התוספות [שם בד"ה ההוא] לא גרסי כי אם ההוא לתרומה הוא דאתא, ואפ"ה הוקשה להם דהיכן מצינו חומר בתרומה מבקדשים, דבכל קדש לא
רש"י]. והקדוש [ר"ש] מדריוש ל] פי'
תגע מוקי לה ר' יוחנן לנגיעת תרומה אלמא לקי, ובנגיעה דקדש לא לקי. ותירץ הר"ש מדרוי"ש דה"ק ההוא לנגיעת תרומה הוא דאתא לאשמועינן דפוסל תרומה עד מלאת ימי טהרה שהיא כטבול יום, ולא קאמר דאיכא מלקות בנגיעת
דההיא בתרומה ליפסל תרומה
תרומה. והנראה מכוונתם הוא דפשיטא להו דטבול יום דעלמא פוסל את התרומה והיינו מקרא דמייתי בפרק הערל [דף ע"ה ע"ב] במים יובא וטמא עד הערב וטהר, ואמרינן התם דאיצטריך האי קרא לנגיעה דתרומה כלומר דפוסל את
בנגיעתה הוא דאתא דודאי בנגיעת
התרומה, והכא אשמועינן האי קרא דבכל קדש דגם זו עד מלאת ימי טהרה חשיבא כטבולת יום ארוך ופוסלת את התרומה. עוד הקשו התוספות [שם] דמ"מ קשה דאיך קאמר ר"י דקרא דכתיב ביה קדש דמיירי לתרומה, וי"ל משום דגבי
תרומה ליכא מלקות ולפסול קודש
האי קרא כתיב עד מלאת ימי טהרה ובקדשים עד לאחר כפרה. א"נ ע"כ צריך לאוקומה בתרומה דלקדשים נפקא לן מגזרה שוה דטומאתו טומאתו גמר לה [עכ"ל]. ויש לתמוה דהא ג"ש אצטריך לאכילה דלית לן אזהרה לטמא שאכל קדשים
לא איצטריך דאפילו לאחר מלאות נמי
כי אם מג"ש זו וקרא דבכל קדש איצטריך לנגיעה ולעולם דמיירי בנגיעה דקדשים. וכבר הקשה קושיא זו הרב בעל חדושי הלכות יע"ש (משל"מ פי"א מהל' צרעת סה"ב): ודע שמדברי רש"י פ' כל הפסולין שכתב וז"ל וכיון דבתרומה כתיב לא
פסלה וניחא הכל: ד"ה לענין
ילפינן מלקות בקדש ואפילו בק"ו דאין מזהירין מן הדין כו', נראה מבואר שדעתו ז"ל שלא כדעת הר"ש מדרוי"ש וס"ל דטמא שנגע בתרומה לר"י לוקה, ואולם ק"ל לכאורה לשיטה זו מההיא דגרסי' באלו הן הלוקין [דף י"ד ע"ב] ור"י
מלקות כו' והקשה הר' חיים כו'
מ"ט לא אמר כר"ל, ההוא אזהרה לתרומה, וריש לקיש אזהרה לתרומה מנא ליה נפקא ליה מאיש איש וכו', איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן זו תרומה, ואידך ההוא לאכילה והא לנגיעה. והשתא קשה דאם איתא דעל הנגיעה לוקה לר'
ויש לומר כו'. ועי"ל דכי היכי דלא
יוחנן אם כן קרא דאיש איש לאכילה למה לי, אם על הנגיעה חייב על האכילה לא כ"ש. וכן כתב רש"י ז"ל בפירוש החומש סדר אמור ד"ה כל איש אשר יקרב וז"ל אין קריבה זו אלא אכילה, וכן מצינו שנאמרה אזהרת אכילת קדשים
איתרבאי ביאה במקצת לענין כרת
בטומאה בלשון נגיעה כו', וא"א לומר שחייב על הנגיעה שהרי נאמר כרת על האכילה וכו' ואם על הנגיעה חייב לא הוצרך לחייבו על האכילה וכו' יע"ש וא"כ דכוותה נמי נימא הכא. ובשלמא לסברת הר"ש מדרוי"ש ז"ל דאין בנגיעה
כמו כן לא איתרבאי ביאה במקצת
מלקות ניחא שפיר, אמנם לדעת רש"י ז"ל וסייעתיה קשה. וראיתי להרא"ם ז"ל שם שכתב על דברי רש"י ז"ל הללו וז"ל וליכא למימר דאפ"ה אצטריך לכתוב גם האכילה משום דאין עונשין מן הדין, דלא אמרינן אין עונשין מן הדין אלא
לענין עשה דטמא יהיה, דכי היכי
בעונש דיני אדם אבל בעונש דיני שמים לא, אי נמי האי ק"ו גלוי מילתא בעלמא הוא דלא גרע מנגיעה דאי אפשר לאכילה בלא נגיעה עכ"ל. והנה כפי תירוץ הראשון שכתב הרא"ם מיתרצא היא קושיין דהכא בתרומה אע"ג דכתיב אזהרה
דלא איתרבאי לענין כרת לא איתרבאי
אנגיעה אצטריך לכתוב גם על אכילה משום דאין מזהירין מן הדין, הן אמת שדברי הרא"ם הללו הם תמוהים וכבר תמה עליו מרן החבי"ב בכנה"ג באורח חיים בלשונות הרא"ם ז"ל. אמנם לתירוץ השני שכתב דק"ו זה חשיב גילוי מילתא
לענין עשה (מהר"פ):
קשה טובא, דא"כ תרי קראי בתרומה למה לי. ואולם אחר ההשקפה נראה דלק"מ דגבי אזהרה לא תיקשי לן מידי אם על הנגיעה חייב למה הוצרך לחייבו על האכילה משום דאיכא למימר דקרא אצטריך לחייבו ב' מלקות אחד על הנגיעה
ואחד על האכילה, ומעולם לא הוקשה לו לרש"י ז"ל כן אלא גבי כרת דגבי מיתה לא שייך לחייבו שתים. וע' משל"מ פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ב מ"ש בזה באורך (שעה"מ פי"ב מהל' תרומות ה"א ועע"ש באורך):