כל
הפסולין פרק
שלישי זבחים
לו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תרי
גמ'
קראי כתיבי בנותר. חד בפסח וחד בתודה ותימה דדריש
א) תו' דמנחות פ"ה ה"ה, תרי קראי כתיבי בנותר. חד בפסח וחד בתודה: חליפין. מפריש
לט
א מיי' פי"ג מהל'
ב) ת"כ צו פי"ב ה"א, ג) לעיל
שלמי
פסה"מ הלכה ח:
פסח.
תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה הויא שניה
באם אינו כב] דמפסח היכי ילפי' שאר נותר:
מ ב מיי' פט"ו שם הל"א:
ד. [נזיר מה: מנחות צא:],
פירשתי בפ"ק סמוך כג] לתחילתו (לעיל ט.) ע) : שיאכלוהו טמאים
חליפי תודה וקריבה: וולדות תמורה ח]. ולד תודה ותמורת תודה וכולן
מא ג מיי' פ"י מהל' מעה"ק
ד) [ע' תו' פסחים עא: ד"ה
הלכה ז:
לימד. שהשיגו אפרש"י דהכא וכן
ויקריבוהו טמאים זיבחא גופיה מי מיפסיל. פי' בקונט' דהאי יקריבוהו
קריבין כדאמרי' בבכורות (יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיה ט]
מב ד מיי' פ"ד מהל' תמורה
השיגו לעיל ט. ד"ה ושלמים. ועוד
לך אלו הוולדות בכולן אני קורא בהן
באימורין קאמר ולא בדם דומיא
הלכה א:
בר"ה ה. ד"ה שלמי],
מג ה מיי' פ"ג שם הלכה א:
ה) [מנחות יח.], ו) [לעיל
תשא ובאת וגו': ת"ל ובשר. דהוה ליה
דיאכלוהו בבשר דאם אכלו טמאין
בפנים בחוץ ואת
הניתנין בחוץ בפנים
כד]
מד ו מיי' פ"י מהל' מעה"ק
לה. וש"נ], ז) [וע' תו' לעיל כז.
למכתב ותודתו ביומו יאכל הוה ליה
או ערלים זבח שנזרק דמו כהלכתו מי
שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים
ד"ה ואי], ח) [לעיל כט. לקמן
הלכה ז:
מה ז מיי' שם ופ"ח מהל'
קרא יתירא לדרשא: שלמי נזיר.
פב:], ט) עי' ספרי שופטים
מפסיל קרבן מלרצות וא"ת חישב
שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים לשבר
א)
קמז, י) לקמן פב. ירוש' פסחים
נזיר הלכה יב:
איל נזיר הטעון לחם כמותה י]: ושלמי
להניח אימורים למחר או כה] בחוץ
מו ח מיי' פ"י מהל' קרבן
פ"ז ה"ט, כ) לקמן פג.,
עצמות הפסח לאכול הימנו נא ולערב דמו
פסח. חגיגת ארבעה עשר. אבל שלמים
אמאי פסול הלא אם הניח אימורים עד
ל) ויקרא יט ו, מ) לקמן נו.,
פסח הלכה (טז) [יג] ודלא
בדם הפסולים כשר שאין מחשבה פוסלת
נ) לקמן פב:, ס) שם., ע) ד"ה
כהאי ברייתא אלא כמתניתין
א
בעלמא לא מצי לרבויי דהא כתיב
למחר או כו] בחוץ כיון שנזרק דמו כהלכתו
ושלמים, פ) פסחים נט:,
דפסחים דנאכל לב' ימים ולילה
אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו ב והפסח
❖
לא נפסל קרבן מלרצות וי"ל דלא
בהדיא בהו שני ימים ל) ביום זבחכם יאכל
צ) לקמן פד:, ק) דף כט.,
אחד:
והחטאת שלא לשמן: גמ' מ"ט דרבי יהודה
ר) לעיל כז., ש) וזה מפורש בסוף
וממחרת: ה"ג א"כ לימא קרא לא
דמי דלהניח אימורין למחר אי עביד
❖
פרק התערובות:
תותירו. כדכתיב בכל שאר הנותרים
אמר רבי אלעזר תרי קראי כתיבי בנותר כתוב
במחשבתו כז] מיפסיל כוליה קרבן
תורה אור השלם
לשון נותר: ועוד טעמא דר' יהודה ע"כ
בקדשים הנאכלים ליום ולילה דכיון
אחד אומר 1לא תותירו ממנו עד בקר וכתוב
1. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
הגהות הב"ח
סברא הוא. ולא מריבוי דקרא אלא
דהוו אימורין בעין פ) כל כמה דלא
אחד אומר לא יניח ממנו עד בקר אם אינו
2
וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ
ס"ל דהואיל ומיפסיל בהוצאה ובהינוח
מיקטרי לא משתרי בשר באכילה וכי
(א) גמ' כל כמיניה לערב דמו
שמות יב, י
תִּשְׂרֹפוּ:
ענין להניח תנהו לענין מחשבת הינוח
א]
2. וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו
וכו' שלא במקומו נמי:
מיפסיל נמי במחשבת הוצאה והינוח:
מטי למחר מפסיל בשר משום נותר אבל
(ב) רש"י ד"ה לערב דמו בדם
ורבי יהודה האי קרא להכי הוא דאתא האי
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ
שאם הניח למחר שהוא פסול. מ) דדם
שיקריבוהו טמאים לא מיפסיל בשר
כו' האי כוליה משינויא כלומר
מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: ויקרא ז, טו
מיבעי ליה לכדתניא ובשר זבח תודת שלמיו
ואי ליפליג: (ג) ד"ה ליתן את
3. לֹא תִזְבַּח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
ב)2
נפסל בשקיעת חמה: ונפלוג נמי
חדא דהקריבוהו טמאין אם עלו לא ירדו
הניתנים וכו' ואי ליפלוג:
שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם
למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה חליפין
ר' יהודה בכולהו. הואיל וטעמא מהאי
ועוד נטמאו אימורים או אבדו משתרי
ג
(ד) ד"ה ר"י לטעמיה וכו'
כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה
❖
וליפלוג בליתן. נ"ב עי' זה בתוס'
וולדות תמורות מנין ת"ל ובשר חטאת
דברים יז, א
סברא הוא נפלוג בכולהו הנך דמתני'
בשר באכילה כיון דנזרק הדם כהלכתו צ)
אֱלֹהֶיךָ הוּא:
ד
ה
ג) ו
❖
דף כו ע"ב:
כח] אכתי קשה מלהוציאו לחוץ אי קאי
דקתני כשר. ומשנינן בהי מינייהו נפלוג:
ואשם מנין ת"ל זבח ומנין לרבות שלמי
ז
מי קא מיפסיל. אם היה שובר את
אאימורין אמאי פסיל ר' יהודה הלא אם
מוסף רש"י
נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו לחמי תודה
ד)ח
גליון הש"ס העצמות או אוכל נא: שיקריבוהו טמאים
עשה כן לא נמנע הדם בכך מלרצות
ואת הניתנים בחוץ בפנים.
וחלות ורקיקים שבנזיר מנין ת"ל קרבנו כולן
מי קמיפסיל. והאי יקריבוהו באימורין
וגם בשר מישתרי באכילה דכיון שהוציא
כלומר היכל שהוא מקום שאין
[תוס' ד"ה שיאכלוהו וכו' ואי
יא]
קורא אני בהן לא יניח א"כ לימא קרא
מחשבה פוסלת (לקמן פב.) מקום
לא קאי להוציאו רק אדם אתי
קאמר דומיא דיאכלוהו יב] בבשר וכן אם
אימורים בחוץ הוה ליה כנטמאו אימורים
שיהא משולש כו'. ולימד על
שפיר הכי. עי' מנחות דף יח
לא תותירו מאי לא יניח אם אינו ענין
❖
ב]
או אבדו והבשר שרי לאכול $ ואי לא
יאכלו טמאים או ערלים זבח שנזרק דמו
ע"א בתוס' ד"ה גזירה וכו']:
מחשבת חוץ למקומו שאינה מועלת
להינוח תנהו ענין למחשבת הינוח התינח
אלא או בקדשי קדשים שחישב
כהלכתו מי פסיל הקרבן למפרע
קאי להוציאו רק אדם אתי שפיר
עליהם לאוכלם חוץ לעזרה, או
קסבר
להניח להוציא מאי איכא למימר ועוד טעמא
ר' יהודה בעינן
מלרצות: ה"ג לישנא אחרינא כל
הכי כט]:
בקדשים קלים לאוכלם חוץ לעיר,
שינויי נוסחאות
פרט למחשב לאכול בהיכל דלא
מקום שיהא משולש בדם ובבשר
כמיניה. מי ישמע לו להקריבו בפסול
דר' יהודה סברא הוא דתניא אמר להם רבי
ה)
פסיל, דבעינן שיחשב על מקום
א] להנוח (ד"ו) תנהו ענין
ובאימורין. תימה למאי דלא ידע טעמא
הכהנים טמאים לא ישמעו לו וכן הערלים
יהודה אי אתם מודים שאם הניחו למחר
למחשבת (כתה"י): ב] בספרים
המשולש: בדם בבשר
ישנים לא יניח מאי לא תותירו
ובאימורין. היינו חוץ לעזרה
להקריב למזבח בעבירה או לאכול קדש
דמקום משולש תיקשי ליה לרבנן אמאי
שהוא פסול אף חישב להניחו למחר פסול
ג]
בשעת היתר הבמות, לאפוקי היכל
אם אינו ענין לנותר תנהו ענין
בעבירה הלכך אין מחשבתו מחשבה
לא חשיב [הניתנין בחוץ בפנים] חוץ
למחשבת נותר. וכך היא גירסת
שאין בו הקטרת אימורין ולא
אלא טעמא דרבי יהודה סברא הוא וניפלוג
❖
בדבר התלוי באחרים: לערב דמן
מהר"פ ז"ל (ש"מ). א"ה נראה
למקומו דמהאי טעמא ממעטינן ליה
אכילת בשר (לעיל כט.):
(ב)
נמי ר"י בכולהו בהי ניפלוג בשובר עצמות
דמ"ש גיר' מהר"ף הוא ט"ס
בדם כו'. כולי האי משינויא כלומר ואי
בפירקין דלעיל ק) ולקמן בפ' התערובות
שהרי מתוך דברי הר"פ
הפסח ולאכול ממנו נא זיבחא גופיה מי מיפסיל
איפליג בלערב דמה כו' אין דם מבטל
(דף פב:) וי"ל דס"ד דרבי יהודה הוא
שבחידושים מוכח דגריס כלפנינו.
ליקוטים
וגם בב"ש נוסח זה אינו משם
ע"מ שיאכלוהו טמאים ושיקריבוהו טמאים
דלא בעי ל] משום דמסקינן טעמא
דם וכיון דעירוב לא פסיל מחשבת עירוב
מהר"פ: ג] נ"א פסול ואי אתם
השייך לעמ' זה ר' בעמ' קודם
מסברא: ומי אית ליה לרבי יהודה
זיבחא גופיה מי מיפסיל שיאכלוהו ערלים
[נמי] לא פסיל: ליתן את הניתנין כו'.
מודים שאם הוציאו בחוץ
הפסח, כגון תמורתו ופסח
שפסול אף חישב להוציאו
שנתכפרו בעליו באחר, דכיון
כו'. צריך ליישב סוגיא זו לכל הלשונות
(ג) ליפלוג יג] במחשבה שלא במקומו:
ושיקריבוהו ערלים זיבחא גופיה מי מיפסיל
בחוץ פסול אלא וכו' (ש"מ,
שמתחילתו אינו נאכל אלא ליום
ר' יהודה לטעמיה דאמר. אפילו
שפי' בפירקין דלעיל (דף כט.) מקום
לישנא אחרינא כל כמיניה לערב (א) דמן בדם
וכעי"ז בכי"צ ובגליון): ד] בכי"צ
ולילה אף סופו כן. אבל חגיגת
משולש: וחטאת שנכנס דמה
ור' שלישי [במקום האי
י"ד נאכלת היא לשני ימים
יהביה חוץ למקומו לא מיפסיל זיבחא
הפסולין רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם
ו)
סברא]: ה] בכי"צ וחטאת
כדברי חכמים. וכן שנינו בת"כ
לפנים פסולה. פי' בקונטרס שלא
מלרצות דשלא במקומו כמקומו דמי
שחישב להכניס דמה וכו':
באותה ברייתא גופה דקתני
מבטל דם ליתן את הניתנין למעלה למטה
ו] נ"א ולית ליה לרבי יהודה
בפ"ב [לעיל כו:] דאוקימנא מתניתין יד]
תזבחנה ע"מ להכניס דמה לפנים ולא
סופה וממחרת הרי זה בא ללמד
למטה למעלה רבי יהודה לטעמיה דאמר
האי סברא והתנן וכו' (ש"מ
על הנאכלים לשני ימים שיהיו
ז)
דחישב ליתן את הניתנין למטה למעלה
בהכנסה ממש קמזהר ליה אלא
וגליון). ועי' במיימוני פ"ב מהל'
נאכלים לשני ימים, אין לי אלא
שלא למקומו נמי מקומו קרינא ביה וליפלוג
במחשבת הכנסה דהא בזביחה קאי
כו' דס"ל לתנא דשלא במקומו כמקומו
פסה"מ ובכ"מ ורש"ק (גליון):
שלמים מניין לרבות את החגיגה
ז] דעיילי עיולי (כי"ב, ג):
שבאה בזמנה, ארבה את החגיגה
בניתנין בפנים שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ שנתנן
דמי דמסקנא טו] מידי דהוה אמחשבת
וקא קרי ליה דבר רע אלמא מיפסיל
ח] ותמורות כצ"ל (ש"מ):
שבאה בזמנה, מניין לחגיגה
הינוח ואליבא דר' יהודה: (ד) ולפלוג
בפנים קסבר רבי יהודה בעינן מקום שיהא
ועוד יש לפרש דדבר רע משמע ליה לא]
ט] יהיו (ד"ו): י] נדצ"ל כתודה
הבאה עם הפסח וכו' (רמב"ן
ח)
❖
[וכ"נ קצת מתוך כי"י המטושטש
ויקרא ז, טו):
בליתן את הניתנין בפנים בחוץ טז].
ע"י דבור דהיינו מחשבה ולאו הכנסה
משולש בדם בבשר ובאימורין ומי אית ליה
כאן]: יא] צ"ל דהאי (ש"מ, וכ"ה
ממש: וקי"ל בשכיפר. וא"ת
והניתנין בחוץ שחשב ליתן בפנים
בתוס'): יב] דיאכלוהו דהוי
לרבי יהודה האי ד] סבראט) והתניארבייהודה
בבשר ואם יאכלו וכו' כצ"ל
שיטה מקובצת
קא מקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב
למ"ד ר) שלא במקומו לאו כמקומו דמי
אומר דבר רע ריבה כאן חטאת ששחטה
(ש"מ). ובגליון נ"א בבשר וכן
3
חטאת החיצונה בפנים מיפסלא דכתיב
אמאי פסיל רחמנא טפי בחטאות
תרי קראי כתיבי. פ"ה חד גבי פסח
שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו
בדרום וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה
ה]
ערלים: יג] ליפלוג במחשב
וכל חטאת אשר יובא וגו' (ויקרא ו):
משאר קרבנות לב] וי"ל דבשאר דמים
וחד גבי (נותר) [תודה] וקשה דאם
ליתן דם שלא במקומו כצ"ל
ולית ו] לרבי יהודה שלישי י) והתנן אמר רבי
כן מאי שייך לומר אם אינו ענין האי
קסבר רבי יהודה. מחשבה ליתן את
כשנתן ממנו על הפרכת ובין הבדים
(*ש"מ): יד] מתני' (כתה"י וד"ו).
לגופיה איצטריך והאי לגופיה
יהודה הכניס בשוגג כשר הא במזיד פסול
הניתנין בחוץ בפנים לא פסלא דגבי
איכא למימר דיאספנו ואם יש עוד
ור"ל מתניתא: טו] צ"ל ומסקנא
איצטריך, לכן נראה לפרש דתרוויהו
לג]
(ש"מ, כתה"י): טז] בחוץ כו'
בתודה כתיבי חד בפרשת צו וחד
וקי"ל בשכיפר השתא ומה התם עיילי עיילא
מחשבת חוץ לזמנו יח] כתוב שלישי
דם יזרוק במקומו וכשר ובחטאת אין
כ)
ז]
מהניתנין כצ"ל (*ש"מ): יח] נ"א
בפרשת אמור (מהר"פ ז"ל):
ודרשינן נ) שיהא אותו חוץ משולש בדם
תקנה לדם הנשאר ש) א"נ תנא דסבר
אי כיפר אין אי לא כיפר לא הכא דחשיב
א"כ לימא קרא לא לח] תותירו מאי
למקומו (ש"מ, וכ"ה בכתה"י).
ועי' רש"י לעיל כ"ט ע"א ד"ה
לא יניח אם אינו ענין לנותר תנהו
ובשר ואימורין דהיינו חוץ לעזרה ממש
לאו כמקומו דמי יסבור בחטאת דפסול
חשובי לא כל שכן תרי תנאי ואליבא דרבי
תיפוק לי: יט] אלה לאפוקי
ענין למחשבת נותר. וא"ת (מ"מ)
אף בלא כיפר. ברו"ך: הכא דחשובי
שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל
היכל שאין בו הקטרת אימורין
אימא איפכא דלא תותירו אתיא
יהודה וסבר ר' יהודה חטאת ששחטה בדרום
ואכילת בשר הלכך וכו' (ש"מ):
למחשבת נותר (ואם) [באם] אינו
חשיב לא כל שכן. תימה א"כ בטלה
אלה יט] הלכך גזירת הכתוב דפסול חוץ
כ] אלמא בדיבורא מיפסיל
ענין לנותר דמלא יניח נפקא תנהו
תורת פיגול דזרק מקצת דם בחוץ או
למקומו אבל להכניסו לפנים לאו מחשבה
כצ"ל (ש"מ): כא] בהכנסה
ענין למחשבת נותר, וי"ל דלא תותירו
גרידתא (כי"ב, ג): כב] באם אינו
היא: דבר רע. לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו' ריבה
לא מצינו למידרש דמשום מחשבת
אוכל כזית בחוץ לא מיפסיל ומחשב מחשבה לד] פוסל הכי נמי נהי
ענין ומפסח כצ"ל (ש"מ וכעי"ז
נותר אתיא. ויש לגמגם מאי טעמא
כאן אזהרה שלא ישחוט החטאת בדרום: וחטאת שנכנס דמה לפנים
דמכניס בלא מכפר לא מיפסיל מחשב להכניס לה] ולכפר פוסל וי"ל
בצ"ק): כג] בד"ו סמוך לסופו.
(דמאם) [לא אמרינן דאתיא מאם]
כו'. כלומר לא תזבחנו ע"מ להכניס דמה לפנים ולאו בהכנסה ממש
ובחק נתן הגיה פירש"י בפ"ק
דבר רע משמע דבר שהוא רע במקום אחר דהוא בכיפר זה אסרתי
אינו ענין, ואמר מהר"פ משום דלא
לו]
(לעיל ט.) מותר פסח:
תותירו משמע לעולם שמזהיר לאכול
קמזהר ליה אלא במחשבת הכנסה דהא בזביחה קאי וקא קרי ליה
במחשבה בשעת זביחה הכא לז] דחישב לא כל שכן דכשר דאפילו חישב
כד] דיאכלוהו דהוי בבשר ואם
שלא יביאנו לידי נותר (הלכך באם
דבר רע אלמא מיפסיל: הכניס בשוגג כשר. בפרק כל הזבחים
ליתן בפנים על מזבח הזהב על מנת להתכפר כשר כיון דבמחשבה לא
יאכלו טמאין כצ"ל (ש"מ. וכן
אינו ענין לא הוי מדריש למחשבת
כ]
הגיה ברש"י): כה] או (להוציאו)
נותר אלא למחשבת לאכול חוץ לזמנו
שנתערבו ס) וקיימא לן התם בגמרא בשילהי פירקין [פג.] דהא דדייקינן
שייכא כפרה כלל אבל נתינה
ממש ראויה לכפר בשום מקום:
[להוציאן] לחוץ כצ"ל (ש"מ):
הלכך) [אבל] למחשבת הינוח לא
הא מזיד פסול בשכיפר בשנתן ממנו על מזבח הפנימי
כו] או הוציאם לחוץ (שמכ"י):
מדריש כלל דאוקימנא ע"י אם אינו
כז] צ"ל כמחשבתו (ש"מ,
ענין [רק כמו הענין] (מעטה)
הוא דקפסיל רבי יהודה ולא מיפסל בהכנסה כא]: והשתא ומה
כו'. דאיכא למשמע מיניה דכל שכן דמחשבת הכנסה לא פסיל:
הגרי"ב): כח] אבל אכתי כצ"ל
שמשמע מתוך הפסוק והיינו אכילה
יהא כמו שמצינו גבי דתן ואבירם (שמות
(ש"מ): כט] צ"ל טפי, ותיבת הכי
נמחק (ש"מ): ל] בעי מקום משולש משום כו' (ש"מ): לא] ס"א משמע ליה דיבור רע דהיינו (ש"מ): לב] קרבנות דבשאר קרבנות נמי
טז כ) ויותירו אנשים ממנו עד הבוקר שלא אכלו כל המן שלקטו, ובלשון המשנה נמי נותר הוי אכילה כדאמר לעיל (דף כג:) אם עון נותר הרי כבר נאמר
פסול וי"ל וכו' (ש"מ): לג] צ"ל או אם וכו' (צ"ק): לד] תיבת מחשבה נמחק (ש"מ): לה] להכניס בלא מכפר פוסל כצ"ל (צ"ק). ס"א להכניס
לא יחשב פי' עון נותר ממש לאכול חוץ לזמנו אבל לא יניח משמע לשון הצנעה מתוך הפסוק כמו ויניחוהו במשמר (ויקרא כד יב) אלמא משמע לשון הצנעה
שלא לכפר נמי ליפסיל וי"ל וכו' (ש"מ): לו] דהוא בכיפר נמחק (ש"מ): לז] לענ"ד כאן הס"ד ומה"ד הכא (גל' קה"י). ועי' צ"ק: לח] בד'
הילכך באם אינו ענין מוקמינן ליה למחשבת הינוח (מהר"פ ז"ל): אי אתם מודים כו'. וא"ת להניח אימורים מאי איכא למימר למה אם [חישב ל]הניחם
וילנא הגיהו כאן הרבה עפ"י גיר' מהר"ף שהובא באות ב, אבל לענ"ד א"א לגרוס כן מחמת הענין ודו"ק: טל] נר' כאן חסרון ואולי צ"ל הא
למחר שיהא פסול דהא הוא עצמו שלא נקטרו אימוריו כשר, וי"ל דגזרינן להניח אימורין אטו להניח דמו, א"נ כיון דבהנחת אימורין למחר נפסל הבשר
יכול לזרוק משאר הדם וכשר:
כדאמרינן (פסחים נט:) דכל כמה דלא מתקטרי אימורין לא מתאכלי בשר א"כ אפי' מחשבת הינוח נמי (מהר"פ ז"ל): ר' יהודה לטעמיה דאמר כמקומו
דמי. פי' מדתניא לעיל (דף כו:) לאלתר כשר והיינו כר"י מדקתני למחר פסול וא"כ הא דמכשר לאלתר היינו משום דכמקומו דמי כיון דלא ידע דרשא
דמקום משולש (מהר"פ): וליפלוג בניתנים בפנים שנתנן בחוץ. עיין תוס' (דף כו ע"ב) ד"ה אמר שמואל: תוד"ה שיאכלוהו טמאים כו' מיפסיל קרבן מלרצות. נ"ב, והלא הוא עצמו שלא נקטרו אימוריו כשר. וא"ת בלהניח דמו למחר אמאי פסול טל] וי"ל דגזרינן מקצת דם אטו כולו דם (מהר"פ): בא"ד
אכתי קשה מלהוציאו לחוץ. וי"ל דטעמא דלהניח אימורים או להוציאו כולהו כדפי' לעיל משום דגזרינן אטו להניח כל דמו או להוציאו ובהכי מיפסל הקרבן, אבל שיקריבוהו טמאים לא שייך למגזר כאן כיון דאין בידו לעשות (מהר"פ ז"ל):