לו:
בית
שמאי פרק רביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיאכלוהו טמאים. לא דמי לאכילת כלבים ט) דבטמאים מיפסיל
יהא חייב. מלקות: דבר רע. מום בגלוי שהוא מגונה
מז א מיי' פי"ד מהל' פסה"מ
קרי דבר רע
א) לעיל כו:, ב) [ע' פרש"י
הלכה ט:
סנהדרין נ: ד"ה מרגלא],
בבכורות בפרק על אלו מומין (דף לז.): ומודה רבי יהודה.
קודם אכילה משעת נגיעה ואפי' תחב לו חבירו מ"מ
מח ב מיי' פי"ח שם הלכה
ג) פסחים כד: [צו.] כריתות כג:,
בהך כו] (מחשבה אכילת) דבר אחר גורם לו שבלא אכילה יכול לפוסלו
בחישב על מנת להניח יד] (ב) שחוזר וקובעו לפיגול אם חזר וחישב
ד) פסחים פט. סנהדרין ד.,
יט:
מט ג מיי' שם הלכה יח:
בנגיעה: בשר פסח שלא הוצלה. הא דתניא בהקומץ רבה (מנחות
ה) [מנחות מד:] ספרי ראה
בעבודה שניה על מנת לאכול חוץ לזמנו ולא אמרי' כבר נפסל במחשבת
א ד ה מיי' פ"ב שם הלכה א:
עח, לקמן נב:, ו) לעיל כח:,
הינוח: אמר רבא תדע. דמחשבת
דף כה:) דשאין ניתר לטהורים אין
ב ו מיי' פי"ז שם הלכה א:
ז) לעיל כז., ח) [פסחים צה:
❖
ג ז מיי' פ"ב שם הלכה ג:
מנחות כה:], ט) [לעיל לא.]
חייבין עליו משום טומאה היינו בדבר
הינוח לרבי יהודה לאו כמחשבת חוץ
יהא חייב א] והתניא רבי יהודה אומר יכול
❖
ד ח מיי' פי"ז שם הלכה א:
שצריך היתר מזבח כגון בשר שנטמא
למקומו ושלא לשמו היא לאפוקי מידי
חטאת ששחטה בדרום יהא חייב ת"ל לא
1
לפני זריקה ולא דמי לבשר פסח שלא
פיגול דהא פיגול דשוחט על מנת לזרוק
תורה אור השלם
תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו' כל דבר
הגהות הב"ח
את דמו למחר לפני זריקה לאו כלום
הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו כז] וצריך
1. לֹא תִזְבַּח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
רע על דבר רע אתה מחייבו ואי אתה
לדקדק דהכא דרשינן אשר לה' לרבות
היא ואין המחשבה מועלת עד שיזרק
(א) גמ' לישנא אחרינא ולא היא
שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם
מחייבו על חטאת ששחטה בדרום תרי
הני אימורים חזו למילתייהו הני
אימורי קדשים קלים לטומאה והתם
הדם היום דבעינן קרב טו] כל מתיריו ו)
כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה
לא חזו כלל כצ"ל: (ב) רש"י ד"ה
דברים יז, א
אֱלֹהֶיךָ הוּא:
תנאי אליבא דרבי יהודה אמר רבי אבא
מוקמינן ליה לרבות לן ויוצא:
ומיהו מחשבה קמייתא מחשבת הינוח
ב]
2. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר
ומודה וכו' על מנת להניח את
ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגול
דמו או אבריו שחוזר וקובעו:
הוי וכי זריק ליה אתיא זריקה וקבעי טז]
מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהֹוָה
הדרן עלך כל הפסולין
(ג) ד"ה אמר רבא וכו' וקבעי
וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
❖
אמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום
ליה (ג) ולא אמרי' הואיל ומעיקרא
ליה בפיגול ולא:
הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: ויקרא ז, כ
מנין
לניתנין על מזבח החיצון
3. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם
פיגול יז] לא חיילא איפסיל ליה במחשבת
הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול ולא היא
עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם
שנתנן מתנה אחת כיפר
הינוח וכי זריק ליה או בפיגול או
התם ג] הוא חדא מחשבה היא הכא תרי
מוסף רש"י
זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה
כו'. לכאורה אתיא כבית שמאי דבית
בשתיקה לא ליחול פיגול: התם חד
אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:
❖
מחשבות איתיביה רב הונא לרבי אבא
ד]
ליתן את הניתנין למעלה כו'.
דברים יב, כז
מחשבה. דלא שינה מחשבתו יח]
הלל כיון דמכשרי בחטאת לקמן כח]
חישב כהן כשר ליתן את הניתנין כו'
א) ה] ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה
וכפר אע"פ שלא נתן אלא אחד לא
הראשונה והיא היתה לשם פיגול:
ששחט או קיבל הוליך על מנת לזרוק
למעלה לאלתר כשר חזר וחישב חוץ למקומו
הזריקה שלא במקומו: לאלתר
שינויי נוסחאות
תרי מחשבות. והאחד יט] שם פסול לה
צריך קרא לשאר קרבנות וכן משמע
כשר. אם חישב על מנת לזרוק שלא
פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין
ולא שם פיגול: כשר. כדאמרינן במתני'
בסוף שמעתין דקאמר וכל הנך תנאי
א] בש"מ מוחק תיבות יהא חייב,
במקומו היום כשר, דאי נמי זריקה
וגורס פסולה ובכתה"י שבידינו
פסולה היא ונמצא שעבד שאר
עליו כרת למחר פסול חזר וחישב בין חוץ
לדברי הכל: למחר פסול. חישב ליתן
דמפקי ליה להאי ודם זבחיך ישפך
ובדק"ס לא נמצא גי' זו: ב] בש"מ
העבודות על מנת לזרוק את הדם
לדרשא אחרינא כל הניתנין על מזבח
למחר את הניתנין למטה למעלן ואוקי
לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת
רבא במקום רבי אבא בכל
בפסול, כשר הוא בזריקה הוגנת
הסוגיא (ובסמוך ליתא תיבות אמר
במקומו, כדאמרינן במשנה אין
החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר
בפרק שני משום מחשבת הינוח כרבי
ז)
תיובתא דרבי אבא תיובתא אמר רב חסדא
רבא בכתה"י). ועי' דק"ס:
המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו
מנא להו סברי לה כבית הלל דאמרי
יהודה ולא משום מחשבת נתינת מחר
ג] תיבת הוא ליתא בכתה"י ובד"ו
אמר רבינא בר סילא ו] א חישב שיאכלוהו
וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא
אף חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר
דא"כ פיגול מיבעיא ליה אלמא לא
לשמן: חזר וחישב. בעבודה שניה
ג' הא, וע"ע ילקו"מ בשם יעב"ץ:
כ]
טמאים למחר חייב אמר רבא תדע דבשר
על מנת לאוכלו חוץ למקומו: פסול
ד] גי' ש"מ לרבא, (כדלעיל אות
ז]
הוי פיגול דזריקה דלא כשר באכילה
וילפי כולהו מחטאת ונראה דאתיא אפי'
ואין בו כרת. ואין חייבין כרת על
ב'). וצ"ע מתוס' בכורות יד ע"א
לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מיפסיל
ח]
כב"ה וקסבר האי תנא דלא ילפינן
לא אתיא לידי פיגול וקתני חזר וחישב
חוץ לזמנו
דרבא לא ראה את רב הונא עיי"ש
אכילתו (לעיל כו:)
ולא היא התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל
פיגול וחייבין עליו כרת. שהרי
(דק"ס). ובכי"צ הגיר' איתיביה רב
בו אלמא לא מיקבע תו פיגול:
מחטאת משום דשתי מתנות שהן ארבע
אחא בר הונא לרבא: ה] לעיל
קרבו מתיריו, דהכי תנן במתניתין
אמר רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי
חישב שיאכלוהו טמאים למחר פיגול.
דשאר קרבנות ילפי' בפ' איזהו מקומן
ב)
כ"ו ע"ב איתא חישב ליתן וכו'
(כט:) חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו
(הגרי"ב): ו] צ"ל שילא (*יעב"ץ):
פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן
בר חיננא בשר פסח שלא הוצלה ולחמי
(לקמן דף נג:) מדכתיב סביב והוה
ולא אמרינן לאו מחשבה היא דאכילת
ב
ז] נ"א למחר פיגול אמר (כי"ר
בפיגול מהן בשתיקה ואין כאן פסול
אמינא שתים כט] עשאן הכתוב כמתנה
טמאים לא חזיא והוי כמחשב מחשבת
תודה שלא הורמו חייבין עליהן משום טומאה
וק' וכ"ה ברש"י. דק"ס): ח] צ"ל
מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:
למחר פסול. אבל אם אותה
מיפגיל (רא"ט, וכ"מ ברש"י):
פסול: תדע. דמחשבת כא] אכילת פסול
אחת ולא כיפר אי נמי משום דטובא
אמר רבא תדע דתניא אשר לה' לרבות
ג)
ג
2
ט] ס"א נמחק מכאן ועד סוף
מחשבה שחישב בעבודה ראשונה
לא מפקא מידי פגול בר מחשבת כב]
סביב כתיבי ושנה לעכב ולקמן נמי
הפרק (ש"מ וגליון): י] שנתנן
ליתן את הניתנין למטה למעלה
אימורי קדשים קלים לטומאה אלמא אע"ג
מתנה (*ש"מ): יא] נ"א אם חיסר
חוץ למקומו (ולזמנו) דהא בשר לפני
חישב לזרוק אותה זריקה למחר,
אמרי' ל] וכפר וכפר וכפר מפני הדין כו'
דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום
(כי"מ ור' א'). נ"א שחיסר (כי"צ,
פסול כדמוקמינן מידי דהוי
מה דמים האמורים למטה שנתנן
זריקה לא חזי לאכילה וכי מחשב ביה
רש"י, ש"מ). ועי' קול הרמ"ז ויד
אמחשבת הינוח, שהרי שחט על מנת
טומאה הכא נמי אע"ג דלאו בני אכילה
מתנה אחת כיפר אף דמים שלמעלה
בשחיטה ע"מ לאוכלה למחר מפגיל כג]
דוד מש"כ ליישב הנוסח שלפנינו:
להניח דמו למחר פסול ור' יהודה
היא דפסיל ליה: חזר וחישב.
יב] כאילו נמחק (*ש"מ וכ"ה
נינהו חייבין עליהן משום טומאה ולא היא
דהשתא אכילה פסולה היא בלא
ברש"י): יג] צ"ל פסול (*ש"מ)
:
בעבודה שניה בין חוץ לזמנו בין חוץ
התם אימורי קדשים קלים חזו לגבוה לאפוקי
שום פיגול: התם זריק ומיחזי. ואשתכח
למקומו פסול ואין בו כרת, דהא
יד] להניחו למחר או להוציאו
איפסיל ליה במחשבה קמייתא ותו
לחוץ שחוזר וכו' (כי"י, וכעי"ז
דלמחר אי לאו משום פיגול הוה חזיא
בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו דלא חזו לא לגבוה
בש"מ): טו] קרבו (ש"מ)
:
לא חייל עליה פיגול, דלא קרבו כל
לאכילה: שלא הורמה כד]. ד' חלות
ולא להדיוט (א)
ט] (לישנא אחרינא הא אימורין לא חזו ולא היא הנך חזו
מתיריו (שם כז.) מרגלא
טז] וקבעא (ש"מ): יז] תיבות
בפומיה. סדור היה הדבר הזה
פיגול לא חיילא נמחק (צ"ק,
הנתרמות לכהן מארבעה מינין שבה
למילתייהו והני לא חזו כלל):
ק"נ): יח] ממחשבתו הראשונה
בפיו, ולא ששנאה במשנה וברייתא
דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן
והיא היתה לשון פיגול (כי"פ):
אלא כך קיבלה שמועה מרבו
הדרן עלך כל הפסולין
יט] והאחת (כי"פ): כ] ליה אלא
תרומה וגו' (ויקרא ז): משום טומאה.
(סנהדרין נ: עי"ש). או: דבר זה רגיל
בפיו (ברכות יז.) אשר לה'. קרא
לא הוי פיגול דזריקה דלא
אם אכלן בטומאת הגוף. ואע"ג
בית שמאי אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר
יתירא הוא, דהוי ליה למכתב מזבח
שריא בשר באכילה לא מייתי
ד)ד
י]
דקי"ל שאין ניתר לטהורים אין חייבין
ח)
השלמים וטומאתו עליו, וכתיב אשר
לידי פיגול וקתני חזר וחישב
לה', לרבות אף בשר הקרב לה' שאם
כו' אלמא לא מיקבע תו בפיגול
ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתנה מתנה
עליו משום טומאה האי כיון דאיזרק דם
ה
אכלו בטומאה ענוש כרת: לרבות
כצ"ל (שמכ"י, וכ"ה בכי"פ):
ניתר לטהורין קרינן ביה ואע"ג דאין
אחת כיפר לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השניה חוץ לזמנה
אימורי כו'. שאם נטמאו ואכלן
כא] דמחשבת אכילה פסולה
ו
(כי"פ): כב] צ"ל ממחשבת
טהור, שיעבור עליהן משום ב'
פסח נאכל אלא צלי וחלות התודה עד
כיפר ואם נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פיגול וחייבין
: כג] מיפגיל ואע"ג
לאוין, לאו דזרות שאף הכהן זר
(*ש"מ)
שיורמו: ה"ג אשר לה' לרבות אימורי
דהשתא (ש"מ וכתה"י):
אצלן, ולאו דטומאת הגוף, ואדלעיל
עליו כרת כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מן המתנות כאילו
ז
יא]
יב]
כד] הורמו (ד"ו רפ"ט וש"ח):
קאי והכי קאמר לא יאכל והבשר נמי
קדשים קלים לטומאה. והנפש אשר
לא כיפר לפיכך נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנה פסולה ואין בו כרת:
שנטמא לא יאכל (פסחים כד:) כל
כה] צ"ל מדלא (*ש"מ וצ"ק):
ח
יג]
תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה':
גמ' תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר
הניתנין על מזבח החיצון.
כו] צ"ל בהך מחשבת אכילה
ה)
(ש"מ, הגרי"ב). וגירסת רא"ט
עולה ושלמים ואשם, הטעונין שתי
לטומאה. להתחייב כרת האוכלן
❖
מתנות שהן ארבע (סנהדרין ד.):
בהך מחשבת אכילת טמאים
תלמוד לומר 3ודם זבחיך ישפך והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא
בטומאת הגוף דאשר לה' יתירא הוא
איסור דבר אחר וכו': כז] כאן
למידרש ביה דבר שהוא עולה לגבוה:
הס"ד ומה"ד אשר לה', וצריך
לדקדק וכו' כצ"ל (רא"ט):
ליקוטים
הדרן עלך כל הפסולין
כח] תיבות לקמן וכפר
נמחקות,
בית שמאי אומרים. מתנה אחת. זריקה אחת כיפר אע"פ שרובן טעונים שתי מתנות שהן ארבע: ובחטאת שתי מתנות. מתנות
וצ"ל כיון דמכשרי בחטאת
קרנת קרנת קרנות. שאלה: אם
ומכפר אע"פ כו', ובס"א מתיבת
נפסל ספר תורה בחסרות ויתרות
אצבע ממש. ובגמרא [לז:] יליף טעמא: לפיכך. חטאת וכל הזבחים לבית הלל ולבית שמאי שאר זבחים חוץ מחטאת: נתן את הראשונה
לקמן עד תיבת אחד ליתא. וגי'
שיהיה כנגד המסורה, שאני
צ"ק כיון דמכשרי אף בחטאת
כתקנה. בשתיקה ואת השניה במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו כיפר וכשר הקרבן שכבר ניתר הקרבן ליקרב על ידי מתנה ראשונה ואין
אומר אין ספרי המסורה מעולין
ויליף לקמן מוכפר אע"פ כו':
מספרי התלמוד שאמר פלגשם
השניה מתרת את הבשר לפיכך אינה מפגלת: פיגול וחייבין עליו כרת. שאין מחשבת חוץ למקומו דשניה מוציאתו מידי פיגול שכבר
כט] שתים נמחק. וצ"ל שעשאן
כתיב וכן ואשמם כתיב וכן כלת
הוקבע בראשונה שכבר קרבו כל מתיריו: שחיסר אחת מכל המתנות לא כיפר. כדיליף בברייתא בגמרא [לקמן לט.]: לפיכך. הואיל
הכתוב (צ"ק): ל] אמרי לב"ה
כתיב וכן קרנת כתיב, ובספרים
❖
(ש"מ):
שלנו פלגשים ביו"ד ואשימם
וכולן מתירות אין זו מתרת בלא זו ואין זו מפגלת בלא זו ואם נתן כולן כתקנן בשתיקה ואחת שלא כתקנה כגון שנתנה במחשבת
ביו"ד כלות בוי"ו קרנות בוי"ו,
חוץ למקומו או חוץ לזמנו פסול שלא ניתר בראשונות ואין בו כרת שאין האחרונה מפגלתו דקסבר אין מפגלין בחצי מתיר:
הפך מזה שאמרו חכמים, ואין
גמ' ישפך. שפיכה אחת משמע דלא כה] כתיב סביב דילפינן
אנו חוששין לספרי התלמוד
שיטה מקובצת
מיניה שתי מתנות שהן ארבע בפרק איזהו מקומן [לקמן נג:]:
לתקן הספרים לשנותם. שכך אני
מנין אמר רבא תדע כו'. תימה דא"כ
מקובל ממך. ואיך נחוש לספרי
אפי' במחשבת חוץ למקומו
המסורה חדשים מקרוב באו כו'.
ושלא לשמו דפסח וחטאת לא תוציא מפיגול מטעמיה דרבא, ואי משום דגלי קרא לא יערב בו מחשבות אחרות א"כ אפי' מחשבת הינוח נמי, וי"ל דהא
אמנם אני איני תמה על פסוקי דרשות של הגדה כדאמרן, אבל קרנת קרנת חושש אני להם כיון שב"ש וב"ה מודים להם, ולא נחלקו אלא
דקאמר הכא שהוקבעו לפיגול לא קאי לכולהו מחשבות דלעיל במתני' אלא אלהניח דמו למחר כיון שחזר וחשב לזרקו למחר אין זה עירוב מחשבות אלא
ביש אם למקרא או יש אם למסורת, ושניהם עושין דין ע"פ החסר והיתר. ודעתי היה לתקנם אלא שאני ירא בדבר, ואשמר לי עד יבא
עירוב מחשבתו ראשונה דלהניח ולזרוק דמו קאמר וקצת קשה דמשמע דקאי אכוליה מתני' גם אלהוציאו [לחוץ או להניחו] למחר (בחוץ) כמו שהזכיר
דברך ויורנו כו' הודיעני דעתך בזה. תשובה. מדעתי שכן האמת שאין מוסיפין וגורעין בכל מקום ומקום בספרים ע"פ המסורת וע"פ
בקונטרס, לכך נראה למהר"פ דהא דגלי דעירוב מחשבות מוציא מידי פיגול היינו דוקא במחשבות הכתובות בפסוק דהיינו חוץ למקומו או שלא לשמו
מדרשי אגדה, לפי שנחלקו במקומות בארצות ע"פ חכמיהם הבקיאים בחסרות ויתרות כו'. ומ"מ בכל מה שבא בתלמוד דרך עיקר דין
אבל מחשבת הינוח דמיפסלא מסברא לא. וא"ת א"כ אמאי איצטריך להאי תדע דקאמר רבא וי"ל שלא תלמוד אותו פסול מחשבת הינוח משאר עבודות
כקרנת קרנת וכבסכת לטוטפת כו' בזה ודאי מתקנין המיעוט. וכן בכל מקום ומקום אפילו בחסרות ויתרות מתקנין המיעוט ע"פ הרוב,
דכתיב בקראי ועוד שלא תאמר כהרצאת כשר:
דמקרא מלא דבר הכתוב אחרי רבים להטות (תש' רשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ב. בקיצור):