בית שמאי פרק
רביעי זבחים
לז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מנין. שכל ה] הדמים
ה א מיי' פ"ב מהל' פסה"מ
של כל הקרבנות שטעונים מתן דם ליסוד אם
כן ולמטה מנא לן אם לא מודם זבחיך ישפך
אלמא דבית הלל נמי
א) עי' ספרי ראה עח, ב) פסחים
הלכה ב:
פט. עי' ירוש' פסחים פ"ה ה"ו,
נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק שתי מתנותיו שצריך לשופכו ליסוד
דרשי ליה ומיהו יש לדחות ונראה לי (תוספת) טו] דשאר זבחים ידע טז]
ג) [פסחים קכא.], ד) ת"כ
ב [מיי' פ"ח מהלכות חמץ
ואע"פ שלא נאמר שפיכת שיריים אלא בחטאת: והנשאר בדם
מדלא שנה בהן לעכב אבל חטאת לא נכשיר מטעמא דלא שנה אלא
ויקרא נדבה פ"כ ה"ה, ה) לקמן
ומצה הלכה ז]:
ו ג מיי' פ"ה מהל' מעה"ק
נו: פסחים סד: עיין ספרי קרח
וגו'. בחטאת העוף כתיב והנשאר ימצה הוה ליה למכתב: ומה
פשיטא ליה דגמר חטאת
חיצון מחטאת פנימי לעכב אי לא
קיח, ראה עח, ו) ע' לקמן סב:,
הלכה יז:
❖
תלמוד לומר בדם כו' אלא על הניתנין
אשכחן בעלמא דמצינן למיגמר מיניה
ז ד מיי' שם הלכה יח:
ז) פסחים סט:, ח) פ"י ה"ח,
ט) סוף פ"י, י) [וע"ע תו'
מתן ארבע. היינו חטאת שטעונה
דמתנה אחת כיפר א"כ על כרחיך
מנין לכל הדמים שטעונים מתן דם ליסוד
א)
סנהדרין ד. ד"ה כל], כ) ויקרא
❖
לב"ש בעי הכא מנין דנגמר מחטאת
ד, ל, ל) קרח קיח. ארבע מתנות על ארבע קרנות
ת"ל ודם זבחיך ישפך נפקא ליה מדרבי
תורה אור השלם
ובחטאת כתיבי שירים לשפיכה: לימד
דבעי שתי מתנות אע"ג דחטאת
דתניא רבי אומר 1 והנשאר בדם ימצה א] שאין
1. וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר
על כל הדמים. שנשאר בהן כלום
חמירא גילוי מילתא היא ללמוד סתום
ת"ל בדם ומה ת"ל בדם לפי שלא למדנו
הגהות הב"ח
הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה
מן המפורש דאי לבית הלל מאי בעי
לאחר עיקר זריקתן שישפך הנשאר
אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא:
אלא לניתנין מתן ד' שטעונין מתן דמים
(א) גמ' אלא לרבי יוסי הגלילי
ויקרא ה, ט
ליסוד: מנין לניתנין בזריקה. כל
מנין הא לא שנה לעכב ומהאי
דמוקי: (ב) רש"י ד"ה סבר וכו'
2. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב
ליסוד שאר דמים מנין ת"ל והנשאר בדם
❖
טעמא לא מצי למיבעי יהא כשרה יז]
הדמים שכתב בהן זריקה כגון
מאת דמם:
אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם
ימצה שאין ת"ל בדם ומה ת"ל בדם לימד
עולה ושלמים ואשם דכתיב בהו וזרקו
בדיעבד בולא כלום דכפרה בכדי
אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת
חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד
ובכור דכתיב ביה ואת דמם תזרוק
לא אשכחן י). ברו"ך ע"כ:
במדבר יח, יז
שינויי נוסחאות
לַיהֹוָה:
מתן דם ליסוד ת"ל ודם זבחיך
3. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה
(במדבר יח) וכל זריקה מרחוק משמע
ואכתי להכי הוא דאתא מיבעי ליה ב)לכדתניא
א] ימצה מה ת"ל בדם לפי כו'
הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ
❖
ישפך. אע"ג דלא כתיב
שזורק מן הכלי למזבח למרחוק ו):
מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ב]
(כתה"י ודפו"י). ותיבות שאין
במדבר יח, יח
א
יִהְיֶה:
שפיכה. עומד אצל היסוד ושופך:
יסוד מצינו שירים שנשפכין ליסוד
ת"ל בדם נשתרבב מלהלן
ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' עקיבא
בסמוך: ב] צ"ל שיצא. וכן ברש"י
ודם זבחיך ישפך. כל זבחים במשמע:
דכתיב בחטאת כ) ואת דמה ישפך אל
(ש"מ): ג] בכתה"י ואכתי:
דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה
מוסף רש"י
ג)
יסוד המזבח: תרי תנאי ואליבא
בירך ברכת הפסח פטר את של
ד] שטעונין (*ש"מ): ה] צ"ל לכל
בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח פטר
מנין לניתנין בזריקה וכו'.
(*שמכ"י). והפסק הנקודה צ"ל
ג)
דרבי ישמעאל. דמאן דיליף ליה
זבח. ז) חגיגת ארבעה עשר שבאה
אחר תיבת הדמים: ו] צ"ל ואם
פסח בשפיכה בנחת מן המזרק
את של זבח של זבח לא פטר את הפסח
עם הפסח כשהחבורה מרובה ושנינו
לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר
בירך על הזבח כו' והד"א עם
לקיר המזבח כנגד היסוד, דנפקא
שלפניו (שמכ"י): ז] צ"ל שנתנן
לן מתן דם דפסח מודם זבחיך
דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא
בתוספתא דפסחים ח) על הפסח הוא
את הזבח ולא פליג ר' ישמעאל אדרבי
ב
: ח] דמם תזרוק
ישפך, ובשלמים כתיבא זריקה
(ש"מ והגרי"ב)
אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו
עקיבא יח] דכיון דפסח בשפיכה
זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו אכתי להכי
(ש"מ): ט] צ"ל ליה (*ש"מ):
שזורק למרחוק מן המזרק למזבח,
ג]
י] צ"ל דכיון (*ש"מ): יא] צ"ל
ואין מתן אצבע אלא בחטאת דכתיב
וצונו לאכול הפסח ועל הזבח הוא
מהאי קרא תו לית לן למילף מיניה
הוא דאתא מיבעי ליה לכדתניא ר' ישמעאל
ד)
ואשור (*ש"מ): יב] צ"ל והיינו
בה באצבעו, אבל בכל שאר קרבנות
אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול
ניתנין בזריקה כשרין בשפיכה
(גליון). נ"א היינו דקאי נמי
אומר מתוך שנאמר 2אך בכור שור או בכור
וזרקו כתיב, וזורק כנגד הקרן עד
את הזבח ואם בירך על הפסח פטר
ומאן דאית ליה פלוגתא לית ליה פסח
לשון רבים (*ש"מ). ובכי"פ
שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר
כשב או בכור עז וגו' למדנו לבכור שטעון
דקאמ' במקום דקאי: יג] צ"ל
דרומי (פסחים פט.). או: שיירי דם
את הזבח: ו] על הזבח לא פטר את
בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו
: יד] אמיני בכורות
בזריקה מרחוק דלא איכפת ליה
דבכור (ש"מ)
מתן דמים ואימורים לגבי מזבח מעשר
הפסח. וקס"ד ובפסחים נמי הכי
פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין
דקרא קאי כצ"ל (*ש"מ):
אם נופלים שיריים על היסוד או
ופסח מנין תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך
טו] תיבות ונראה לי תוספת
לא, שירי דם הפסח בשפיכה בנחת
מפרש דקסבר רבי ישמעאל זריקה
זבח פוטר לפסח אבל פסח פוטר
כדי שיפלו על היסוד: לא שפיכה
נמחק (צ"ק), ובש"מ מוחק תיבת
סבר לה כר' יוסי הגלילי דתניא רבי יוסי
בכלל שפיכה כדאמר לעיל מנין
זבח ובפסחים ירושלמי ט) האי טעמא
ה)
בכלל זריקה. כלומר שאם נותן
תוספת בלבד, ומתיבות ונראה לי
עד סה"ד מוקף בחצאי לבנה:
פסח בזריקה ושלמים בשפיכה לא
הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו
לניתנין בזריקה הניתנין ז] בשפיכה
אמר בה כך פי' בקונט' יט] ויש תימה
2
עשה כלום, וכיון דאין דומין זה
טז] ידענו ממילא מדלא כו'
יצא הלכך מתן דם שלמים שכתב בה
מסוגיא דסוף ע"פ (פסחים קכא.) גבי
לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר
כצ"ל (ש"מ): יז] צ"ל כשר (ש"מ):
לזה במתן דמים אין ברכת האחד
ג
2
פוטרת האחר: ברכת הפסח. על
יח] עקיבא בהא דכיון כצ"ל
זריקה בכלל מתן דם פסח שכתב
בירך ברכת הפסח פטר את של זבח
ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי
ד
ד]
אכילת פסחים: של זבח. חגיגת
(ש"מ): יט] בש"מ נוסף משמע
בה שפיכה כדאמרינן לקמן וכי בירך
דקאמר עלה כשתימצי לומר לדברי
י"ד ומברכין על אכילת שלמים (שם
דמאן דאית ליה הפסח פוטר
מזבח ורבי ישמעאל האי קרא מפיק ליה
על הפסח פטר את הזבח שהזבח
ר' ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא
קכא.). א"נ נדרים ונדבות שהקריב
של זבח לית ליה דפסח
להכי ומפיק ליה להכי תרי תנאי אליבא
ערב הפסח ואוכלן בלילי הפסח
בשפיכה ומאן דאית ליה פסח
בכלל פסח אבל בירך על הזבח לא
שפיכה בכלל זריקה ולדברי ר' עקיבא
(רשב"ם שם) דמו לא נאמר אלא
בשפיכה לית ליה ניתנים
דרבי ישמעאל בשלמא לרבי ישמעאל דמוקים
פטר את הפסח שלא מצינו לניתנין
לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה
דמם. אלמא אחריני נמי
בזריקה שנתנם בשפיכה יצא,
מישתמעי: לימד על בכור
ויש תימה כו' (ש"מ): כ] ס"א
לה כוליה בבכור היינו דכתיב 3ובשרם יהיה
בשפיכה שכשרין בזריקה הלכך אין
בכלל שפיכה אלמא ר' ישמעאל אית
מעשר ופסח. שלא מצינו להם
וניתנים בזריקה שנתנם
לך אלא לרבי יוסי דמוקי ליה נמי במעשר
פסח בכלל שלמים: ר' עקיבא אומר
ליה תרתי דפסח בשפיכה וזריקה כ]
מתן דמים בתורה אלא כאן, וכתיב
(א)
בשפיכה יצא, ועוד דוחק
❖
תזרוק ולא כתיב תשפוך (שם סד:):
לפ"ה דפי' דתנא דברייתא
אין זו פוטרת את זו. דלית ליה
בכלל שפיכה ועוד קשה לפירוש
ופסח מעשר ופסח בעלים אכלי ליה
מאי
:
דלעיל ס"ל כר"ע (ש"מ)
לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה
הקונטרס מסוגיא כא] דשמעתין
ובשרם יהיה לך אחד
תם ואחד בעל מום
כא] ס"א דמסוגיא דשמעתין
דקאמר סבר לה כרבי עקיבא
יצא דהא דפסח בשפיכה מודם זבחיך
דקאמר לעיל סבר לה כר' עקיבא
שיטה מקובצת
משמע דס"ל דפסח בשפיכה,
ישפך נפקא לן לקמן ותרתי לא דרשת
ולא סבר לה כוותיה לגמרי דרבי
והלא מאן דאמר וכו'. והשאר
מתן דם ליסוד. עיין תוס' לקמן דף
ליתא (ש"מ). וע' אות כג: כב] יש
מיניה ולקמן פריך לרבי ישמעאל היכי דרשת ליה להכי ולהכי
עקיבא סבירא ליה דפסח בשפיכה ותנא דברייתא סבר בזריקה כב]
נא ע"ב [ד"ה תן יסוד למזבח
להוסיף וסבר לה כר"ע משמע
של עולה]: שנתנן בשפיכה שיצא
ותנא דברייתא קמייתא סבר לה כרבי עקיבא בהא דאין זריקה
ועוד כג] מאי האי דפריק סבר כר"ע דאמר פסח בשפיכה הלא
דלגמרי ס"ל כוותיה (ש"מ
ת"ל כו' ישפך. עי' [תוס'] סנהדרין
בכלל שפיכה אבל בפסח בשפיכה לא סבירא ליה כוותיה דהא לא
מאן דאמר פסח בשפיכה היינו מדם זבחיך ישפך דתניא ר' ישמעאל
ומ"כ): כג] ועוד מאי כו' עד
דף ד ע"א [ד"ה כל]:
אחת כיפר הוא הגה"ה, ובס"א
ורבי ישמעאל האי קרא כו'. פי'
מייתר ליה קרא דמיבעיא ליה לכל הניתנין במזבח החיצון שנתנן
אומר כו' אם כן לא אייתר קרא למתנה אחת כיפר ע"כ ועוד
אינו (ש"מ)
. ובגליון בשם נ"א
הקונטרס ר"י דריש מיניה לניתנים
במתנה אחת כיפר והכי אמרינן בשמעתין: סבר לה כרבי יוסי
קשה דאמר בפסחים פרק האשה (דף פח:) גבי חמשה שנתערבו
וא"כ מאי סבר לה דפריק דאי
בזריקה שניתנין בשפיכה כדאיתא
כר"ע וכו'. וכעי"ז בצ"ק וחדא
בברייתא דלעיל דע"כ כר"י אתיא
הגלילי. דאמר פסח בזריקה ונפקא ליה (ב) מואת דמם ח] דלא כתיב
עורות פסחיהם והא שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ומשני מאי נפקא
קושיא היא. ובד"ו הגי' ועוד
דאל"כ אמאן תרמיה דע"כ כר"ע כו'
דמו דליקו אבכור לחודיה: ור' ישמעאל האי קרא. דודם זבחיך ישפך:
מינה והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא אלמא אית
מאי האי דפריך אי כר"ע
ולא נהירא משום דלא אתיא כר"ע
דאמר כו'. ויש כאן ב' קושיות,
נימא דאתיא כר"י דלמא לא אתיא לא
מפיק ליה להכי ולהכי. בתמיה דריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה
ליה תרתי דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא ועוד
עי' טה"ק ביאור הקו' השניה.
כמר ולא כמר אלא תנא אחרינא הוא
דעל כרחך כר"ע לא אתיא דאם כן אמאי אין פסח פוטר את הזבח
מדקתני בברייתא מנין לניתנין בזריקה כו' מכלל דאיכא שפיכה ואי
ובש"מ מתוס' הר"פ ועוד במאי
לכך נראה דהכי פריך כיון דדריש
ס"ל כר"ע כיון דתרוייהו
הואיל ושלמים בכלל פסח ואי נמי סבירא ליה לר' עקיבא פסח
פסח בזריקה אם כן כולהו בזריקה נינהו כד] [ועוד קשה הא
פסח בשפיכה מדם זבחיך ישפך
בזריקה פסח וזבח כ"ש
ושמעינן ליה לר"י דאמר בירך על של
בזריקה כר' יוסי הגלילי כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה, וקדריש
אמרי' בספרי ל) ר' יאשיה אומר קודש הם למה נאמר להביא את
דשניהם פוטרים זה את זה:
פסח פטר של זבח וא"כ סבר דניתנין
להו תו לפסח דבשפיכה: תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל. דמאן
המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל
כד] ס"א נינהו אם לא נאמר
בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דאם לא
ט]
[ובתורת חיים ודוחק לומר]
יצא היכא פטר את הזבח והלא פסח
דיליף ליה לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר את הזבח ולא פליג
התורה כולה] ורבי יצחק אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ודם זבחיך
דאתי למעוטי חטאת דבאצבע.
בשפיכה וזבח בזריקה אלא ודאי ס"ל
רבי ישמעאל אדר' עקיבא בהאי כיון י] דפסח בשפיכה מהאי קרא
ישפך להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה ומה תלמוד לומר
לכך נראה דודאי מאן דאית
דיצא וא"כ היכא מפיק תרוייהו מדם
זבחיך: תוד"ה מתן. ודם זבחיך
ליה פסח בשפיכה סבר שפיר
יליף תו לית לן למילף מינה ניתנין בזריקה כשרים בשפיכה ומאן דאית
קודש הם להביא את המעשר כה] שיטעון הקטר חלבים שלא מצינו
בניתנין בזריקה שנתנן
ישפך אע"ג דלא כתיב כו'. נ"ב וז"ל
ליה פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח
בכל התורה כולה משמע דרבי יאשיה שפיכה כו] דרבי יצחק קאמר
בשפיכה יצא, ופסח בשפיכה
גליון בס' ישן, ואע"פ דלא כתיב הכא
לאו מודם זבחיך מפיק ליה
יסוד וגם אין הוכחה [דמיירי קרא]
עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את
ואע"ג דדריש ליה מקרא דכתיב גבי בכור כז] בזריקה דלמא מדאתו
אלא מקודש הם מפיק ליה
בשירים, מצינו לשון שפיכה בשיריים
מריבויא ולא כתבינהו בהדיא קדריש וכי פריך כח][התם אבא חנן
הזבח ובפסחים ירושלמי האי טעמא אמר בה: בשלמא רבי ישמעאל.
ט)
כדדריש בספרי ר' יאשיה
ליסוד דכתיב בחטאת (ויקרא ד, כ) ואת
אומר קודש הם וכו'. ס"א אם
דמה ישפוך אל יסוד המזבח, ומינה
למה נאמר ומה שאר קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו] דאתא
דמפיק מתן פסח מדם זבחיך ישפך והאי לשון רבים דדמם וחלבם כוליה
לא נאמר דאתי למעוטי חטאת
יש ללמוד דשפיכה דהכא ליסוד
למעוטי חטאת דבאצבע ונראה דרבי ישמעאל (דפסחים) קסבר דפסח
בבכור מוקי לה ובשור יא] וכשב ועז הוא דנקט לשון רבים והאי יב] נמי
דבאצבע. ונראה דר' ישמעאל
ומיירי נמי בשיריים שלשון שפיכה
דפסחים וכו' עד זבחיך.
מצינו בם (ב"ש): ד"ה תרי תנאי כו'
בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך וכי פריך הכא כט] האי מיבעי
דקאי לשון רבים דבשרם יהיה לך דסמיך ליה אבכור שור ובכור כשב
הגה"ה ואיכא מאן דדריש
ועוד קשה לפי' הקונטרס כו' דרבי
ליה לכדתניא רבי ישמעאל אומר מתוך הוה מצי למימר דקסבר
ובכור עז: אלא לרבי יוסי הגלילי. דאית ליה בכור יג] לשון יחיד וקרא
מקודש הם דאמרינן בספרי ר'
עקיבא ס"ל דפסח בשפיכה ותנא
פסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך אלא משום דאשכח
יאשיה כו' עד כל התורה
דברייתא סבר בזריקה. גליון, ונר'
דנקט לשון רבים משום מעשר ופסח נקט לה ומעשר ופסח פשיטא לן
כולה, רבי יצחק אמר עד
לפרש דודאי דמאן דאית ליה פסח
ברייתא דרבי יוסי הגלילי נקטה ורבינו שמואל בשם רבינו שלמה פי'
שאינה מתנה לכהן אלא בעלים אכלי ליה: מאי ובשרם. דקא"ל רחמנא
בהדיא קדריש עד כאן הגה"ה.
בשפיכה סבר שפיר בניתנים בזריקה
בענין אחר האי דערבי פסחים (דף קכא.) כשתימצי לומר לדברי
לאהרן: ומשני אחד תם ואחד בעל מום. כלומר לעולם לשון רבים דנקט
וכי פריך הכא האי מיבעי ליה
שנתנם בשפיכה יצא, ופסח
כו' (ש"מ). [המוקף בסוגריים
(משפיכה) [בשפיכה] לאו מודם
רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כלומר מתוך דברי רבי ישמעאל
קרא קמא לאו אמיני יד] דבכורות קאי דכולן בלשון חד בכור מפיק להו
ליתא בדפו"י ונוסף עפ"י הגהת
זבחיך מפיק ליה אלא מקודש הם
ודמם וחלבם לרבות מעשר ופסח ולשון רבים דבשרם אבכור קאי
רש"ק]: כה] בדפו"י את
מפיק ליה, כדדריש ליה בספרי אך
המעשר ואת הפסח שיטענו
בכור שור, מנין למעשר ופסח שיטענו
ולא אשלשת מיני בכור דקרא דתימא דחלבם ודמם נמי עלייהו קאי אלא אבכור דחד מינא נמי שייך למימר ובשרם אתם ובעל מום:
הקטר וכו'. וכ"ה בילקוט.
שפיכה ת"ל קודש הם דאייתר להכי
לימד ואית לן לאוקמי בשפיכה לפי שהוא
ולפנינו תיקן עפ"י רש"ק וכ"ה
בספרי, דהא פסח מבואר להדיא בקרא ועי' מצפה איתן: כו] שפיכה קאמר דומיא דרבי יצחק כצ"ל (ש"מ): כז] בכור דהוי בזריקה כצ"ל
מתן מועט שבדמים וכיון דלא מפרש קרא איזה מתן יעשה ש"מ מתן מועט יעשה דתפסת מועט תפסת. והשתא ניחא דברייתא דלעיל אית ליה כר"ע
(ש"מ): כח] המוקף בחצאי מרובעים הוא גי' רש"ק. וגי' ש"מ קדריש א"נ בכור נמי בשפיכה, וזריקה האמורה בבכור למעוטי שלא יהא דלאו זריקה בכלל שפיכה ומיהו פסח בשפיכה מקודש הם. ומיהו כי קא משני כר"י הגלילי, הו"מ למימר כאותו דרשא דספרי ומפיק פסח בשפיכה מקרא
כחטאת דבאצבע והכי נמי איתא בתוספתא דזבחים (פ"ו) דבכור נמי בשפיכה. ואין נראה זה הפירוש ודוחק גדול הוא לומר דפסח דקודש הם. והכי פריך ור"י האי קרא מפיק ליה להכי כו' פי' לפסח בשפיכה דמוקי להאי ודם זבחיך ישפך לבכור ומעשר ופסח, (דלעיל) [ולעיל] מוקי
בשפיכה מדרשא שלא הביאו התלמוד, ונראה דרבי ישמעאל כו' והשאר נמחק: כט] הכא ור"י האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה
לודם זבחיך ישפך לניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא. ומשני תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל, דתנא בתרא דיליף פסח בשפיכה מודם זבחיך לית ליה זריקה
להכי הוה מצי למימר כו' כצ"ל (צ"ק, וכ"מ בתוס' סוף פסחים):
בכלל שפיכה ולית ליה נמי פסח פטר הזבח, ור"י לא פליג כלל [על] ר"ע, והאי תנא דלעיל דאית ליה הפסח פטר [את של זבח] אית ליה דפסח בשפיכה
מקודש הם, וזריקה בכלל שפיכה מודם זבחיך, הילכך של פסח פטר [את הזבח]. כך נראה לריב"א. ודוחק הוא לומר דפסח בשפיכה ממקרא אחר ומדרשא
שלא הביא התלמוד. לכך נראה לפרש כדפי' ר"י דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא תרתי נפקא לן מקרא דודם זבחיך ישפך, דאי לפסח בשפיכה לחוד אתא א"כ לימא קרא ודם זÄיבÀ חÆ ך ולא נכתוב זÀבÈחÆ יך לשון רבים, כדדריש דמו לא נאמר אלא דמם, וכוליה למידרש לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה
יצא לא אתיא דא"כ לא אשכחן בשום מקום שפיכה, ולא הוי סברא לדרוש (שניתנין) [לניתנין בזריקה שנתנן] בשפיכה יצא אי לא אשכחן בשום מקום שפיכה, הילכך אתי לתרוייהו. ותנא דברייתא דלעיל אית ליה כר"ע דאמר אין זריקה בכלל שפיכה, הילכך למידרש לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא איצטריך, וכי
איצטריך למידרש כל הניתנין שנתנן במתנה אחת כיפר עם דרשא דפסח בשפיכה, דאי לפסח בשפיכה לחוד לכתוב זיבחך, ואי כוליה לניתנין במתנה אחת שכיפר לכתוב קרא ודם זבחיך (יזרוק) [יזרק], ומדאפקיה בלשון שפיכה ש"מ פסח בשפיכה מהכא נפקא ליה, וכן לר"ע דריש ליה הכי. והשתא ניחא דתנא
דברייתא דלעיל סבר לה כר"ע ממש, וה"ק ור"י מפיק ליה להכי ולהכי כלומר כיון דדריש מיניה מעשר ופסח א"כ אין לו למידרש הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא מדלא כתיב זיבחך וכתיב זבחיך לשון רבים, דהא איצטריך לכתוב שפיר לשון רבים משום מעשר ופסח, ומשני תרי תנאי כו' דתנא
דלעיל [דפסח פטר] את הזבח דריש למעשר כר"י הגלילי ומפסח פליג עליה ואית ליה פסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא תרוייהו מדם זבחיך כדפי', והאי תנא דדריש זבחיך למעשר ופסח אית ליה דאין שפיכה בכלל זריקה ולא פליג ר"י (לר"ע) [על ר"ע] מההוא דבירך ברכת הפסח (מהר"פ):