לז:
בית שמאי פרק רביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימד על בכור
בעל מום שניתן לכהן שלא מצינו לו מקום ד] אחר
ח א מיי' פרק א מהלכות
תוכל לדקדק דזריקה
בכלל שפיכה דכיון דקאמר דבירך על הפסח
א) [לקמן נז. בכורות כח.],
ב) [שבת פג: וש"נ], ג) תמורה
בכורות הלכה ג:
בכל התורה כולה. ה] ודמם וחלבם ליכא לאוקומי ו] בחד בכור דבעל
פטר את הזבח אם כן סבירא ליה דמתנותיהם שוין ואף פסח
ט ב מיי' פרק ג מהלכות
כא. בכורות טז., ד) פסחים צו:,
מום לא קרב: דסיפיה. וכשוק הימין לך יהיה: היינו דכתיב קדש
בזריקה והא דזבח לא פטר פסח משום דזבח טפל לו וכיון
ה) [לעיל ט. תמורה ה: מעילה
תמורה הלכה ב:
י ג מיי' פ"ד שם הלכה ו:
יג.], ו) סנהדרין ד., ז) עי'
הם כו' ותנן כו'. כלומר היינו דקודש הם ממעט נמי תמורת מעשר
דפסח בזריקה אם כן אייתר ליה דם
זבחיך ישפך ומצי למידרש
יא ד מיי' פ"ד מהלכות קרבן
בליקוטים, ח) שם: מנחות לד:,
❖
מיניה לומר דזריקה בכלל שפיכה ולא
ופסח מהקרבה וניליף מינה טעמא
ט) ויקרא כז לב, י) שמות יג יב,
פסח הלכה ו:
כ) שייך לעמ' הקודם,
גריס ולא שפיכה בכלל זריקה דלהאי
דהנך ב' משניות דתנן בהו דלא קרבי
לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן שלא
ז]
א
א)
ב)
ל) [וע"ע תו' בכורות כח. ד"ה
(וולדן): כבכור ומעשר. דאין נפדין
תנא דרבי ישמעאל כולהו בזריקה
מצינו לו בכל התורה כולה ורבי ישמעאל
שלא], מ) [לעיל כה.],
תורה אור השלם
נ) [וע"עתו'סנהדריןד:ומנחות
ולדברי ר"ע דלא זה פטר את זה
במום לחול קדושה על המעות ומיהו
נפקא ליה מלך יהיה דסיפא בשלמא לר' יוסי
לד: ד"ה לטטפת], ס) [וע"ע
1. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
אם כן אין מתנותיהם שוות דפסח
לא כבכור ומעשר לקרב אלא יאכלו
בסנהדרין שם ובמנחות שם ד"ה
הגלילי דמוקי ליה נמי במעשר ופסח היינו
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
❖
בעלים במום ח]: ותנן נמי. בפסחים טט], ע) סוכה יא:
בשפיכה מקרא ודם זבחיך ישפך ואם
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל
דכתיב לא תפדה (כי) קדש הם הם קריבין
1
דתמורת פסח לא קרבה: ואין לי
כן לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה
הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר
אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
ואין תמורתן קריבה (א) דתנן ג)תמורת בבכור
לפרש. הי קריבה והי לא קריבה
בכלל זריקה דהא ודם זבחיך איצטריך
במדבר יח, יז
הגהות הב"ח
ומעשר הן וולדן וולד ולדן עד סוף כל
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת
וקיימא לן דתמורה שהמיר בו אחר
ליה לדידיה לומר דפסח בשפיכה ולהאי
ג
(א) גמ' ואין תמורתן קריבה
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח
❖
העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן
הפסח קריבה דתמורת שלמים היא
פירושא קשה מכל מקום מההיא
ותנן: (ב) שם אהני מקרא:
הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד
ושהמיר בו קודם זמנו לא קרבה
דהאשה (פסחים דף פט.) ועוד מנא ליה
מִזְבַּח הָעֹלָה: ויקרא ד, כה
לבעלים ותנן ד) אמר רבי יהושע שמעתי
3. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ
דתמורת הפסח היא: עברה עברה.
לרבי טז] ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה
שתמורת פסח קריבה ותמורת פסח אינה
שינויי נוסחאות
וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה
משום דמייתר ודם זבחיך ישפך דלמא
כל אשר יעבור תחת השבט במעשר,
ט)
וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד
קריבה ואין לי לפרש אלא לרבי ישמעאל
א] צ"ל ודם (*ש"מ): ב] הרי כאן
ויקרא ד, ל
הַמִּזְבֵּחַ:
והעברת כל פטר בבכור: אם כשב.
אתא לכל הניתנין על מזבח החיצון
י)
4. אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב אֶת
ארבע ליתא בכיר"א וכ"ה ישר
דמוקי ליה כוליה בבכור מעשר ופסח דלא
בשלמים כתיב: שקריבה שלמים.
שנתנן במתנה אחת כיפר וה"ר חיי"ם
מאד, וכי היכי דליתא גבי בסכת.
קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי
קריבה תמורתן מנא ליה מעשר גמר עברה
אבל מרש"י משמע דמייתי הגמ'
ויקרא ג, ז
ה)
יְהֹוָה:
אומ"ר דבספרי"ם ישני"ם גרסינן
שהרי מותר ט] נעשה שלמים משעבר
5. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת
לשון הברייתא דמנחות לד ע"ב
עברה מבכור פסח בהדיא כתב ביה כשב
זמנו: הוא. זבח פסח הוא הוא קרב
כשתימצי לומר לדברי רבי ישמעאל
(דק"ס): ג] ברש"י סברי: ד] צ"ל
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח
מקרא (*ש"מ): ה] בש"מ נוסף
מה ת"ל אם כשב לרבות תמורת הפסח
ואין תמורתו קריבה: אף חטאת כו'.
זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל זריקה
הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל
ד
2
שבכור בעל מום לא קרב:
יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ד, לד
דהכל אחד דכל הקרבנות בזריקה לרבי
וילפינן לה מקראי בשמעתין והדר
אחר הפסח שתקרב שלמים יכול אף לפני
6. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ
ו] צ"ל לאוקמי אלא אחד בכור
(ש"מ). נ"א לאוקמי אחר בכור
ילפינן י] כולהו זבחים מחטאת: קרנת
ישמעאל ואין לחוש אם בזריקה אם
לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
הפסח כן ת"ל הוא וכל הנך תנאי דמפקי
בעל מום דבעל מום לא קרב
דברים ו, ח
קרנת קרנות. שלש פרשיות נאמרו
בשפיכה והיינו כשיטת רבינו שמואל
ליה להאי דם א] זבחיך ישפך לדרשא אחרינא
7. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל
(כי"פ): ז] דלא קרבי תמורתן
וכל מה שהקשיתי עליו קשה גם לפי'
בחטאות החיצונות בויקרא אחת בשעיר
וולדן (ש"מ): ח] בכתה"י ודפ"י
לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם
האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן
לבעלים ובמום: ט] מותר
אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ
נשיא וב' בחטאת יחיד אחת בכשבה
זה ולכולהו לישני קשה אי פסח בשפיכה
הפסח (*ש"מ): י] צ"ל ילפי
לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:
מתנה אחת שכיפר מנא להו סברי להו
(לרבי עקיבא) אם כן דריש לקרא
ואחת בשעירה בשתים כתיב על קרנת
(*ש"מ): יא] ארבע קרנות
דברים יא, יח
יז]
כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנה מתנה
8. וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה
(*ש"מ): יב] עליהם (דפו"י):
דדמו יח] כרבי ישמעאל ובשרם דהנך
חסר והאחת מלא וב"ש אית להו יש
יג] בכתה"י הרי כאן ד': יד] צ"ל
וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד
אחת כיפר וילפינן כולהו מחטאת: והחטאת
(קאמר) כרבי ישמעאל ואחד תם ואחד
אם למקרא הרי כאן שש ואין במזבח
מקרא (*ש"מ): טו] צ"ל נימא
הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם:
נמי (*ש"מ): טז] נדצ"ל דלרבי
שמות יג, טז
שתי מתנות: אמר רב הונא מ"ט דב"ש
בעל מום נפקא ליה מיהיה לך יט]
אלא ארבע יא] והשתים יתירות לא
ו)
9. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים
ישמעאל זריקה (ח"ד): יז] גי'
ולקמן בסוף איזהו מקומן (דף נז.)
נאמרו אלא ששנה עליה יב] הכתוב לעכב
קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבעה
רש"ק לכ"ע. ובצ"ק גורס
3
4
5
כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ
כלפנינו: יח] צ"ל דדמם ובשרם
פליג רבי עקיבא ארבי ישמעאל ומוקי
ארבע נאמרו למצוה שמצוה בארבע
בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי
למצוה ושתים לעכב ובית הלל קרנת קרנת
דהנך בכורות (קאמר) כרבי
בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי
מתנות ושתים נשנו מהן לעכב: וב"ה.
לה לקרא דובשרם אחד תם ואחד
ישמעאל, ואחד תם כו' (ש"מ
ז) קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת
יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ
ומ"כ). ובגליון נ"א ובשרם
בעל מום כרבי יוסי הגלילי דהכא:
סברי יש אם למסורת הלכך הרי יג]
מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
❖
לעכב ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא
עלייהו דהנך בכורות קאמר
ויקרא כג, מב-מג
כ) אחד
תם ואחד בעל מום. אע"ג כ]
ד' ג' מהן למצוה נאמרו שמצוה
כר"י וכו': יט] צ"ל מלך יהיה
אשכחן ואיבעית אימא היינו טעמא דבית
דיהיו לך כחזה התנופה
לכתחילה ליתן אף עליהן והאחת
(ש"מ): כ] צ"ל אע"ג דכחזה
הלל אהני מקרא ואהני מסורת אהני מקרא
התנופה וכשוק הימין מוקמינן
מוסף רש"י
מעכבת כדמפרש ואזיל: ואימא כולהו
ושוק התרומה מוקמינן ליה בסוף
(ש"מ): כא] צ"ל וכה"ג אשכחן
לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא אלא
למצוה. ואין כאן אחת לעכב
איזהו מקומן (שם) ובבכורות (כז:) בבכור
שלא מצינו לו בכל התורה
בפ' (ש"מ): כב] צ"ל גבי לכבש
כולה. שיתננו לכהן אלא מריבויא
(ש"מ ורש"ק): כג] בין רבא
שהרי לא שנה באחת מהן: בכדי.
תם רישיה דקרא דבשרם לשון רבים
מעתה לטטפת לטטפת לטוטפות הרי
ח)
6
7
8
(דפו"י): כד] צ"ל שנתערבו דמן
דהאי יהיה לך נפקא (בכורות כח.).
שלא
מצינו
בלא מתן דמים: אהני קרא יד].
נקט משום בעל מום:
בכל העולין (ש"מ). ובגליון נ"א
כאן ארבע אהני (ב) קרא ואהני מסורת חמשה
או: שלא מצינו ללמדו בכל התורה
ב]
כולה אלא מכאן (לקמן נז.) הרי הן
מוקמי הם לדרשא אחריתי
לו בכל התורה כולה. פירש
דמשמע שש: ואהני מסורת. דמשמע
בתי בעי למיעבד סבר לה כר' עקיבא דאמר
כבכור ומעשר. לכל קדושת בכור
ג]
אביי מוקי הם בהוייתן יהו
בקונט' שלא מצינו לו קרא ד] אחר בכל
ארבע. הלכך טפי חדא אמסורת ובציר
ומעשר (תמורה כא. עי"ש) ויאכלו
ורבא מוקי לבכור ומעשר
טט בכתפי שתים פת
באפריקי שתים אלא
במומן. ימתינו עד שיוממו
שנתערבו כו'. ועי' צ"ק:
התורה כולה ונראה לפרש שלא מצינו
חדא ממקרא והוו להו חמש נמצא
מעתה בסכת בסכת
בסוכות אהני מקרא
כה] צ"ל דפסח (שמכ"י, צ"ק):
ויאכלו לבעלים כבכור ומעשר
9
ששנה באחת: לטטפת לטטפת
בכל התורה כענין זה דשאר פסולי
נ"א דהואיל והוא עצמו לא
שאין נפדין אלא נאכלין במומן
ואהני מסורת חמשא
דפנתא בעי
למיעבד
לטוטפות. דילפינן מינה ארבע בתים
המוקדשין אינו מתנה לכהן אלא פודהו
(בכורות טז.) שמעתי. מרבותי:
קרב (ש"מ): כו] הצ"ק בשם ס"י
שתמורת פסח קריבה. שלמים
מוחק כשתי שורות מכאן עד
ומקריב אחר תחתיו וזה מתנה לכהן
לתפילין ואנן בכולהו לטוטפות קרינן
אחר הפסח: ותמורת פסח אינה
מימר בפסח דחזי וגריס להו
נמי טו] אהני קרא כו': סברי ב"ה
ואוכלו במומו כי כא] האי גוונא בפ'
קריבה. ויש תמורת פסח שאינה
לקמן עש"ב: כז] פסח כשר קרב
כצ"ל: כח] צ"ל דחוי (ש"מ):
קריבה היא עצמה שלמים, אלא
כרבי עקיבא.
מקרא אחרינא: כתפי. שם מקום:
שתי מדות (מנחות צא:) שלא מצינו בכל התורה שיהא טפל חמור מן
דיליף לה
כט] צ"ל וללישנא (צ"ק).
ובגליון
רועה עד שיסתאב במום ותמכר
התם בשם ס"א מיהו ללישנא:
העיקר גבי את הכבש כב] זו עולת יולדת האחד זה אחד עשר של
ויביא בדמיה שלמים, דמותר הפסח
קודש
קרב שלמים: ואין לי לפרש.
ל] שחיטה דוקא וההוא כצ"ל
הם הם קריבין ואין תמורתן קריבה. תימה
מעשר :
דבפ"ק דתמורה
(דף ה:) בין
אביי כג] ורבא מוקמי הם לבכור ומעשר
ל)
(צ"ק): לא] בצ"ק מוסיף
שכחתי על איזה שמעתי תקרב
שנתערבו כד] בכל העולין שקריבין לגבי מזבח ואין תמורתן קריבה נפקא להו מדכתיב לה' הוא קרב ואין תמורתו קריבה ועוד קשה דאביי
ועל איזה שמעתי תרעה (פסחים
מדדרשינן הוא קרב ואין
גופיה דריש ליה התם בפרק אלו קדשים (תמורה כא.) מקרא דהכא מדכתיב קודש הם: שמעתי שתמורת פסח קריבה ותמורת פסח
צו:) קרנת קרנת קרנות. בחטאת
תמורתו קריבה: לב] בצ"ק
מוסיף הוא קרב כלומר פסח
של מזבח החיצון כתיב, בשעיר
אינה קריבה. מפרש התם בפסח שנמצא קודם שחיטה ירעה וכן תמורתו משום פסח כה] עצמו דלא קרב לא קרבה תמורתו כו] ועוד איכא
דנשיא כתיב קרנת חסר, ובכבשה
קרב ואין תמורתו קריבה
למאן דאמר התם דנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו קריבה שלמים אע"פ שהפסח רועה ואע"ג דדרשינן הוא קרב
כשהוא מימר בפסח דחזי:
דיחיד כתיב קרנות מלא, ובשעירה
לג] צ"ל לטוטפות בוי"ו לבסוף
דיחיד כתיב קרנת חסר, אלא
ואין תמורתו קריבה הכי קאמר הוא קרב כלומר פסח כז] קרב ואין תמורתו קריבה כשהוא מימר בפסח דחזי כח] ללישנא כט] קמא דרבה דבפרק
:
הנך דפר כהן משיח והעלם דבר,
בין פ"א לתי"ו (שמכ"י)
מי שהיה טמא (פסחים צו:) אפילו המיר בו לאחר שחיטה וללישנא בתרא היכא דהמיר קודם שחיטה ל] וההוא לישנא לא קאי דאיתותב התם
לד] לפי המסורה שלנו ל"ל הכי,
במזבח הפנימי כתיב, והתם כולהו
דבב' פסוקים כתיב הכי והו"ל
מודו דמתנה אחת מעכבת בהן,
וקצת קשה הא דדרשינן קודש הם אבכור מעשר ופסח הם קריבים ואין תמורתן קריבה דלא הוי מעין אחד דגבי פסח אם המיר בפסח
וב"ש אזלי בתר קרייה: ואימא
חמישה: לה] בש"מ נוסף דג'
עצמו שקרב לשם פסח תמורתו נמי קריבה דאם איתא דלא קרב אמאי איתותב התם לשון שני של רבה לא] לימא דברייתא בהכי מיירי לב] ועוד
לב"ה כולהו למצוה. דהא
טוטפות כתיבי: לו] צ"ל למנין
כולהו צריכי למכתב למצוה, ועיכוב
ד' בתים בלשון כתפי או בלשון
דרשינן התם אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים ופירש התם בקונט' שלמים הבאין מחמת
אפריקי (ש"מ, צ"ק): לז] צ"ל
דחדא מנא להו, אימא אע"פ שלא
פסח דהיינו תמורת הפסח עצמו ובענין אחר לא מיתוקם כדפרישית לעיל פ"ק (דף ט.) ובכל מקום שהפסח קרב או לשם פסח או לשם
נתן כלום כיפר: בכדי. בלא כלום
דרשינן (רש"ק). ונוס' שמכ"י
(סנהדרין ד.) מסורת. כמה שכתב
הכא דרשינן בסכת בסוכות
שלמים גם התמורה קריבה כיון דלא אתיא מכח קדושה דחויה וצ"ע אם יכול להקריב התמורה לשם פסח קודם שחיטה דשמא יש לדרוש
לדפנות. ותיבות במס' סוכה
משה ומסר בספר תורה לישראל,
הוא קרב לשם פסח ואין תמורתו קריבה לשם פסח אבל לשם שלמים קרבה כשקרב הוא לשם פסח: הרי כאן שש. וא"ת בחמש סגי
נמחקות: לח] כ"ה בגמ' שם.
ולא כמו שהוא נקרא (סוכה ו:).
דלאחת לא איצטריך דכפרה בכדי לא אשכחן וי"ל דדילמא ב"ש לית ליה האי טעמא: לטוטפות. אומר רבינו תם דבספרים מדוייקים
ובשמכ"י נ"א על הסוכה כך חל
שנמסרה כתיבתו לכתבו חסירה
(סנהדרין שם) לטטפת לטטפת
על הדפנות ותימה כו':
❖
לא כתיב לטוטפות לג] כלל בוי"ו לבסוף אלא וי"ו דולטטפת דריש ואפילו למאן דלא דריש וי"ו וי"ו למ"ד דריש כדאמר גבי והנותר פ'
לטוטפות. בפרשת שמע ובפרשת
טל] ס"א לא חיישינן (ש"מ)
:
הערל (יבמות עב:) ויש מפרשים דלטוטפת דריש דכתיב לטוטפת מלא בוי"ו דוי"ו דבין שני הטיתין לד] דריש וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין
כי יביאך כתיב לטטפת חסר וי"ו,
אבל בפרשת והיה אם שמוע כתיב
ואומר רבינו תם דלא אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין באמצע התיבה אלא בתחלת התיבה או בסוף כדאשכחן בפרק הזהב (ב"מ דף נד:)
לטוטפות מלא, הרי כאן ד' בתים
שיטה מקובצת
גבי וחמישיתו וגבי דם מהפר יקבלנו וגבי ונתתם את נחלתו לשארו ביש נוחלין (ב"ב דף קיא:) : טט בכתפי שתים. וא"ת א"כ
מ)
נ)
לתפילין של ראש, אבל של יד אינה
ת"ל הוא. האי דרשא גמורה היא.
אלא א' (שם ד:). מכאן שכותבין
ליבעי תרי סרי בתי לה] וי"ל כיון דמנין הוא אינך הוו להו כפרשה שנאמרה ונשנית ולא דמו לקרנות שאין המנין כתוב בפירוש וה"ר יהודה
ד' פרשיות בד' בתים (מנחות
אבל אם כבש לרבות תמורת
מקורבי"ל מפרש דחד טטפת לגופיה ואינך תרתי אתו למנין לו] בתים בלשון כתפי ובל' אפריקי ס): אלא מעתה בסכת כו'. במס'
לד:) טט בכתפי שתים. כתפי
פסח אחר הפסח שקרב שלמים,
שם מקום, כשרוצים לומר שתים
אסמכתא בעלמא היא כדאמרינן בפ'
סוכה (דף ו:) דדרשינן לז] לדפנות וכן בפ' המביא (ביצה ל:) גבי אין נוטלים עצים מן הסוכה אסרינן נמי מן הדפנות מדכתיב חג הסוכות דכשם
אומר טט, ואפריקי נמי מקום
מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) דאם
שחל שם שמים על החגיגה לח] כך חל על הסוכה ותימה דגבי אין מסככין בדבר המקבל טומאה וגבי ע) תעשה ולא מן העשוי לא דרשינן טל] לדפנות:
וקורין לשתים פת (סנהדרין ד:).
כבש בא לרבות שעברה שנתו:
סברי להו כב"ה. וקשה דאטו אותם
ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו
בסכת בסכות. בסכת תשבו, ישבו בסכת, כי בסכות הושבתי, חד מלא ותרין חסרין (סוכה שם): תנאי (דנפקי) [דמפקי] ניתנים במתנה אחת כיפר מודם זבחיך שבקי ב"ה ועבדי כב"ש, וי"ל דאתיא שפיר כב"ה נמי למידרש מודם זבחיך [כל הניתנין
טוטפות (דברים ו ח): בסכת
על מזבח החיצון] שנתנן מתנה א' כיפר בשאר קרבנות דהוי שינה הכתוב לעכב הלכך הו"א אע"ג דבחטאת במתנה אחת כיפר מ"מ שאר קרבנות דכתיב
טובא סביב סביב בפרשה ליבעי שתי מתנות שהן ד' לעכב. לכך איצטריך ודם זבחיך ישפך (ת' מהר"פ, והן למעלה בדפוס [לעיל לו ע"ב תוד"ה מנין]):