לח:
בית שמאי פרק
רביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליתנייה גבי קולי בית שמאי.
מאי לאו אפלגיה דמזבח. כנגד חצי גובהו ואי
יג א מיי' פ"ב מהלכות פסולי
פי' רש"י כג] דסבר דשתי מתנות
אפשר לצמצם שלא
א) יומא טו. נט., ב) תו' פ"ד
ה"ד, ג) [יומא פ. חולין נב: קה.
המוקדשין הלכה א:
יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה: טיהרא. צהרים ד]: לא
מפגלות ולא אחת דאין מפגלים בחצי מתיר כד] וא"ת
יד ב מיי' פי"ז שם הלכה א:
בכורות ל: ערכין כז:] ירוש' פאה
אגילוייה דמזבח. על ה] גגו של מזבח שהיה מטהרו תחילה מדשן
אימא מפגלות היינו באחת מהן ולבית הלל בראשונה דווקא
טו ג מיי' פ"ד מהלכות
פ"ו ה"ב, יומא פ"ח ה"ב,
כתובות פ"ח ה"א, ד) לקמן צג.,
מעשה הקרבנות הלכה א
ולכולהו מפגלין בחצי מתיר וא"כ כה] אף בפיגול זימנין דהוי חומרא
שעליו ומגלה את גגו ועל ו] שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתיב
ה) [שם מעילה ה.], ו) לקמן
[פ"ב מהלכות פסה"מ הלכה
❖
וטהרו ז]: והא איכא שירים. שנשפכים
לב"ש אם נתן ראשונה כתיקנה
לט. קיא. קיב., ז) לקמן פא:
ה]:
ד פ"ב מהלכות פסה"מ הלכה
ליסוד ועיקר המתנות למעלה:
ושניה חוץ לזמנה הוי פיגול ולב"ה
מאי לאו אפלגיה דמזבח כדאמרי אינשי
א)
ד:
שירים לא מעכבי. כפרה ואנן
אינו פיגול כדאמר במתני' וצ"ל כו]
טהר טיהרא (א) דיומא אמר רבא בר
טז ה מיי' פי"ז מהל' מעה"ק
הגהות הב"ח
בדמים המעכבים קאמרינן דלא
מדקאמרי כז] בית הלל ראשונה מפגלת
הלי"ג ופ"ב מהל' פסה"מ
שילא לא אגילוייה דכתיב וכעצם השמים
1
(א) גמ' טהר טיהרא והוי
הלכה ו:
מצינו חציין למעלה וחציין למטה:
מכלל דלב"ש לא מפגלא דהוה ליה
יז ו מיי' פ"ח מהלכות מעשה
פלגיה דיומא: (ב) רש"י ד"ה כי
לטוהר והאיכא שירים שירים לא מעכבי
דאיכא למ"ד מעכבי. לקמן באיזהו
למימר בראשונה ולא בשניה ותו י"ל
הקרבנות הלכה ו:
אתשיל משנה זו בבהמ"ד:
❖
והאיכא שירים הפנימים דאיכא דמ"ד מקומן (דף נב.) ועיקר המתנות
יח ז מיי' שם הלכה ז:
(ג) ד"ה להיתירא וכו' לחומרא:
א]
דומיא דמתירות דהיינו דשתיהן
(ד) ד"ה חוץ הזורק וכו' ומתנת
מעכבי בחד מקום קאמרינן: ב) תניא רבי
❖
דווקא הוי מפגלות וה"ר יצחק כתב כח]
בקרנות הפנימי דהיינו למעלה
קרן ואצבע כיבוס:
אליעזר בן יעקב אומר בית שמאי אומרים
והשירים ביסוד מזבח החיצון דהיינו
דכן מוכח בתוספתא בהדיא א"ר
תורה אור השלם
למטה: בחד מקום. במזבח אחד:
שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים
אלעזר בן יעקב דבר כט] זה מקולי
1. וַיְִּראוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
שינויי נוסחאות
שתי מתנות שבחטאת מתירות.
בית שמאי ומחומרי בית הלל שתי
מתירות ומפגלות
בית הלל אומרים אחת
וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת
א] צ"ל למ"ד (*ש"מ):
הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם
הַשָּׁמַיִם
מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות
כל זמן שלא ניתן ח] שתים לא הותרו
שבחטאת ואחת שבכל הזבחים א מתרת
ב] כתחלתן ויש מהן כסופן
שמות כד, י
לָטֹהַר:
כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם
אימורין להקטרה ולא הבשר
2. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ
כצ"ל. וכן צ"ל ברש"י ותוס' (ש"מ,
ומפגלת מתקיף
לה רב אושעיא אם כן
ב
ג)
וַ אֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד
וכ"ה בכי"ר וברש"י ד"ו רפ"ט
לאכילה: ומפגלות. אם נתן
פסול ואין בו כרת דברי ב"ש ובית
וש"ח): ג] מן היסוד נמי מן
ליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית
אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם
❖
הלל אומרים פיגול ויש בו כרת
שתיהן במחשבת פיגול אבל אחת
היסוד הוא דאינו טעון כיבוס
ויקרא ו, כ
קָדשׁ:
הלל אמר ליה רבא כי איתשיל להתירא
כצ"ל (*ש"מ): ד] צהרים דהוא
אלמא באחת אין בו פיגול לב"ש
בשתיקה ואחת במחשבה לא פיגל
חצי היום כצ"ל (ש"מ): ה] על
איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא: אמר
שאין מפגלין בחצי מתיר: לתנייה.
ומשמע משום דנשפך הדם ולא
גילוי גגו (ש"מ): ו] ועל שם
מוסף רש"י
שמטהרו (*ש"מ): ז] וטהרו
רבי יוחנן שלש מתנות שבחטאות אינן
קרבו כל מתיריו אבל אם לא נשפך
להך פלוגתא בעדיות גבי קולי בית
ג
נמחק, וצ"ל לטוהר (*ש"מ)
:
אפלגיה דמזבח. נגד אמצע
הדם ונתן השניה כתיקנה הוי
שמאי שכולן נסדרו במשנת עדיות
באות בלילה ובאות לאחר מיתה והמעלה
גובה קירו (יומא טו.): טיהרא.
ח] צ"ל נתן (*ש"מ): ט] צ"ל
ד
ה
אחרונות (*ש"מ): י] צ"ל מעלין
תרגום של צהרים שהוא בחצי היום
פיגול דמפגלי' בחצי מתיר ולא כפי'
והא נמי קולי ב"ש הוא דלב"ש
מהן בחוץ חייב אמר רב פפא יש מהן
פסולין (*ש"מ): יא] נ"א כאן
(שם נט.): וכיון דשבע הזאות הזה
רש"י ולבית הלל פיגל דקרבו כל
לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן
הס"ד ומה"ד ויש מהן כסופו
כתחלתו ב] ויש מהן כסופו חוץ ולילה זרות
המזה, אי אפשר לצמצם שלא יהא
ולבית הלל פיגל באחת מהן: כי
מתיריו או שמא אפי' לא נשפך ונתן
ויש דברים כו' (גליון). [בכי"י
מהן לא למעלה ולא למטה:
וכלי שרת קרן ואצבע כיבוס ושירים כתחלתן
אגילוייה. על גגו, ומאי לשון
הגי' ויש מדברים, וכדלעיל]:
איתשיל. משנה (ב) בבית המדרש
השני' כתיקנה נמי אינו פיגול לב"ש
יב] צ"ל ומתנת אצבע (שמכ"י):
טהרו על שם שמטהר ומפנה
מיתה לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא
דאין מפגלין בחצי מתיר ונשפך
תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב"ה:
יג] צ"ל מתנה (*ש"מ): יד] בכי"פ
הקטורת שנשרף עליו בבקר
לגואי כסופן אמר רב פפא מנא אמינא לה
נוסף שהרי אף שלש מתנות
וחותיהו אילך ואילך ומזה על מקום
להיתירא איתשיל. לענין היתר
דקתני משום בית הלל אשמועינן
הגילוי, כדכתיב וכעצם השמים
האחרונות ראויות להזיה ואשר
דתנן ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון
דהיינו קרבו כל מתיריו השתא ל] ממה
הבשר והאימורין נשאלה שעמד
ד)
ו
יזה קרינא בהו: טו] בגליון
לטוהר, כמו לטהר (שם טו.
טו:) אשר יזה כתיב. כלומר אשר
נדפס דצ"ל מאחד. וצ"ב:
כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון
נפשך בין סברי לא] בית שמאי מפגלין
השואל ושאל נתן מתנה אחת
יזה מדם העומד להזות, דעדיין לא
טז] כוסות של שלש מתנות
בחצי מתיר הוו לקולא אכתי לב] קשיא
בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין
כיבוס הא מן הראוי לקרן טעון כיבוס
נעשית מצותו, ההוא הוא כשניתז
אחרונות יש להן שיריים כמו
הראשונים כצ"ל (ש"מ): יז] בד"ו
ממנו על הבגד קודם זריקה או
לי למה תירץ כי איתשיל בהתירא
והבשר או לא הותרו עמדו בית
וליטעמיך מן היסוד אינו טעון כיבוס הא
ג]
רפ"ט וש"ח הראשונה (וכ"ה
בשעת זריקה טעון כיבוס, ולא
איתשל אפי' כי איתשיל בפיגול הוי
שמאי ופסלו עמדו ב"ה והכשירו דהוו
בצ"ק ורא"ט): יח] צ"ל דינן
שכבר הוזה, דלאחר הזאה אין
מן הראוי ליסוד טעון כיבוס 2 אשר יזה
כשיריים (ש"מ): יט] היא. כולה
להו ב"ש חומרא ומינה גמרינן
בית שמאי לחומרא היכא דלא נשפך
המותר טעון כיבוס, דמאחר שנזרק
(ג)
כתיב פרט לזה שכבר הוזה הא מני רבי
הא מילתא כו' כצ"ל (*ש"מ):
בין זרקו כשר בין זרקו פסול, אין
ה) ז
דכיון דאינה מתרת לבדה אינה
ונתן ראשונה כתיקנה והשניה
טעון כיבוס (מעילה ה.) שירי
כ] צ"ל דהא מני (*ש"מ):
נחמיה דתנן רבי נחמיה אומר שירי הדם
ו)
מפגלת: אמר רבי יוחנן שלש
בפיגול דמפגלין בחצי מתיר וליכא לג]
: כב] צ"ל
הדם. של חטאות הטעונין שפיכה
כא] דם גמור (ש"מ)
❖
והמעלן (*ש"מ): כג] תיבות פי'
ליסוד (לקמן קי:):
שהקריבן בחוץ חייב אימר דשמעת ליה לר'
מתנות. אחרות ט] שבחטאת אין באות
למימר דנשפך דווקא הוי מקולי
רש"י, הוספת מהרש"ק:
נחמיה לענין העלאה
מידי דהוי אאיברים
ב"ש דלמה ליה למימר בעדיות
בלילה ואע"פ שאינן מעכבים ולאו
כד] בש"מ נוסף וב"ה סברי
דקמייתא חשיבא שפיר מתיר
שיטה מקובצת
קולא דנשפך כיון דבלא נשפך הוי
זריקה גמורה היא מיהו דם נפסל
ופדרים לענין כיבוס
מי שמעת ליה אין
שלם: כה] ס"א והוי ב"ש נמי
חומרא ויש לומר דהאי גוונא אינו
בשקיעת החמה כדלקמן [דף נו.] ואין
מאי לאו אפלגיה דמזבח. פ"ה
לחומרא דלב"ש ב' מתנות
מפגלות או זו או זו ולב"ה כו'
כנגד כו'. וקשה כיון דאינו
מעלין י] לגבי מזבח לכתחילה: באות לאחר מיתה. אם נתן
שנוי לא במשנה ולא בברייתא בפירוש אבל לישנא דברייתא בנשפך
(*ש"מ): כו] צ"ל ונ"ל (ד"י):
מכוין היינו כמנגדנא. לכך נראה לר'
הוי לקולא לבית שמאי לכך פריך ליתני' בעדיות:
מתנה ראשונה ומתו בעליה כבר כפר בראשונה ואין שם חטאת
כז] מדקאמרי ב"ה אחת
חיים כהן דפריך משום שכבר נתן ד'
הגה"ה
הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירים. ולפירוש לד]
גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה: יש מהן
שבחטאת מפגלת דהיינו
מתנות על ד' קרנות למעלה ואח"כ
ראשונה מכלל דלב"ש אותה
נותן שבע על חצי המזבח דהיינו
כתחלתו. יש מדברים שבתורת דמים שהשלש מתנות כמתנה
הקונטרס שנדחה סייעתא דרב פפא קשה דהוה
אחת לא מפגלא דאל"כ הו"ל
למטה. ומשני לא אטיהרו, ר"ל על
ראשונה ויש דברים שהן בתורת שירי הדם: חוץ. הזורק אותן
ליה למימר אלא ולפום ריהטא שינויא הוא אליבא דרב פפא והיינו
למימר אין מתיר ומפגל אלא
גילוייא והכל היה למעלה על הקרנות
יא]
בראשונה כו' (ש"מ). וגי' צ"ק
ועל גב מזבח, וקרי ליה טהרו על
טעמא דכיון דאשכחן לרבי נחמיה דטעון כיבוס היכא דחייב בחוץ
בחוץ חייב שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה. ואסור ליתנן
מדלא קאמרי ב"ה ראשונה
שהיה מטהרו ומייפהו תחלה מהדשן
לרב לה] פפא נמי כיון דחייב בחוץ בג' מתנות שבחטאת הוא הדין
בלילה דנפסלו מלזרוק והא זריקה היא. וזר חייב עליהן מיתה
שעליו: הא מני ר' נחמיה היא.
מפגלת מכלל דלב"ש לא
מפגלא דא"כ הו"ל למימר
והשתא ניחא דראוי ליסוד טעון
דטעון כיבוס דכיבוס וחיוב לו] חוץ חדא מילתא היא דפשיטא
בפנים. וטעונות כלי שרת ומתנה יב] (ד) אצבע. וכיבוס אם ניתז
כו': כח] תיבות כתב דכן מוכח,
כיבוס ומ"מ מן הקרן אין טעון כיבוס
שעל זה לא הוצרך ראייה לז] ופריך אימר דשמעת ליה לר' נחמיה
מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה יג] אחת טעון כיבוס
הגהת מהרש"ק. ונוס' ש"מ
אפי' לר' נחמיה שכבר נעשה מצותו
וה"ר יצחק מצא בתוספתא
אבל שיריים אין מצותו נעשית עד
לענין העלאה כו' לענין כיבוס מי שמעת ליה ואם כן לא דייקינן
כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו' כאילו ניתז קודם לכן יד] אבל אם נתן
בהדיא: כט] ס"א דבר אחר
שישפכנו ליסוד (מהר"פ):
הא מן הראוי ליסוד והוא הדין דלא תידוק הא מן הראוי לקרן
כל מתנותיה ואח"כ ניתז מן השירים אין טעון כיבוס כדאמרינן
מקולי (שמכ"י, וכ"ה בתוספתא):
תוד"ה הגה"ה הא מני ר' נחמיה
ל] צ"ל והשתא (ש"מ וצ"ק):
בשמעתין אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה: שירים. חטאת שקיבל
ומשני אין והתניא כו' וכולה סוגיא לקיומי סייעתא דרב פפא
היא פירש הקונטרס כו'. נ"ב
לא] גי' צ"ק אפילו סברי. וגי'
ומסקנא דקושיא היא לאפוקי מדרב
עד לבסוף דמשני אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימים דנדחו
דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל טו] אחד כולן נעשו שירים
ש"מ בין סברי ב"ש וכו' בין לא
פפא, וה"ק אלא כלומר לא איירי
דבריו (תוספות) ומיהו כל זה אמר רב פפא לקיים דבריו
לישפך ליסוד אף הג' כוסות שירים שלהן כמו הראשונים :
סברי הוו וכו': לב] צ"ל ואכתי
בטעמא דידך דהא מני ר' נחמיה
לח]
טז]
יז]
(צ"ק): לג] הנוסח שלפנינו הוא
היא כלומר דמחייב בחוץ בשיריים
כתחלתו. כמתנה הראשונה: מיתה. באות לאחר מיתה כדאמר
בחטאות טל] הפנימיות ולהכי מחשבה מועלת בהן ומיירי בשירים
ע"פ רש"ק. ובצ"ק הגיה עפ"י
וה"ה נמי בג' מתנות שבחטאת
לעיל: לא שריא. בשר שכבר הותר: ולא מפגלא.
כדמשמע לישנא דברייתא דנשפכים ליסוד ולא בשלש מתנות דכיון
אם נתן הראשונה
ד"י ולימא דנשפך כו' ולמה
שטעון כבוס, אבל לרבנן דלא מחייב
מ]
ליה למימר כו': לד] צ"ל
בשיריים משום חוץ ה"ה נמי דאינו
בשתיקה והשלש במחשבה לא פיגל וכשר כדתנן במתני' [לעיל לו:]: ולא
דאיירי בפנימיות כך שוה כמו מתנה ראשונה כיון דכל ארבע
: לה] לרבנן נמי
לפירוש (כי"ב)
טעון כבוס בג' מתנות ולא תפשוט
עיילא
מעכבות לכולי עלמא ולא הוי קרי להו נשפכין ליסוד ובסיפא לא
. אין להם תורת פסול כניסת פנים שאם נתן מתנה אחת
כצ"ל, ותיבות לרב פפא נמחק
מידי לרבנן. ולא נהירא דא"כ הל"ל
(ש"מ). ובד"ו לרב': לו] גי' צ"ק
אלא. ועוד דבסמוך מייתי למלתיה
מצי לפלוגי בדמים החיצונים דרבי נחמיה היא דחייב בשיריהם בחוץ
בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל ז) משום חטאת שנכנס דמה
וחיוב חוץ וטעון כיבוס דחדא
(לרב) [דרב] פפא דקאמר לא שריא
לפנים דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו) בראוי לכפרה הכתוב מדבר:
ואם כן לא מצי למיתני תלתא פטור:
היא מילתא דפשיטא היא ועל
ולא מפגלא כסופן. ועוד דלפום
הגה"ה
זה כו': לז] בש"מ נוסף דמהאי
כסופן. כשירים יח]: מנא אמינא לה. דטעונה כיבוס: ניתז מן
ריהטא משמע דשנוייא הוא לרב
ויש מפרש הא מני רבי נחמיה היא כו'. ואתיא
לא פליגי רבנן עליה דר'
פפא. לכך נראה דשנוייא הוא וה"ק
הצואר על הבגד אין טעון כיבוס. כדאמרינן בפרק דם חטאת
סיפא דהא מן הראוי ליסוד כמו רבי נחמיה ורישא
נחמיה: לח] ומיהו נ"ל דגם זה
הא מני ר' נחמיה היא וכי היכי
(לקמן דף צג.) אשר יזה בראוי להזאה יצא זה שלא נתקבל בכלי: מן
אמר כצ"ל (ש"מ). ועי' פ"מ ח"נ
דאשכחן כיבוס כו': בא"ד וכולה
דהא מן הראוי לקרן כרבנן ואשכחן כי האי גוונא בפ' שתי הלחם
וטה"ק בביאור דברי התוס':
סוגיא לקיומי סיעתא דר"פ דמשני
הקרן. משנגע בקרן המזבח ניתז על הבגד: או מן היסוד.
[מנחות צה:] דתנא מא] ואפייתו בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות
טל] תיבות בחטאות הפנימיות
אלא כי תניא ההיא בדמים
משנשפכו שירים ליסוד ניתז מן היסוד לבגד: אין טעון כיבוס.
את השבת איפסלי להו בלינה וכן ברייתא דריש טבול יום (לקמן דף ק:)
נמחק (צ"ק). ובש"מ גורס
הפנימיים דנדחו דבריו. נ"ב פי' כי
בדמים הפנימיים: מ] דברייתא
תניא ההיא בדמים הפנימים ולעולם
כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה: הא מן הראוי לקרן. כל
דיום שמועה כיום קבורה וכו'. ושקיל וטרי עד אלא כי תניא
טעונין יסוד כצ"ל (ש"מ)
:
אימא לך בשיריים וכמאן דאמר לקמן
דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות טעון כיבוס: הא
ההיא בשלש מתנות שבחטאת וגרס אלא בספרים מדוייקים והוי
מא] דדייק מדתנן ואפייתו כצ"ל
שיריים הפנימים מעכבין הלכך חשיבי
מב]
(שמכ"י): מב] וגרסינן (ש"מ):
לפגל ולענין חוץ ולענין כיבוס אבל
מן הראוי ליסוד. כגון שירי הדם הראויין לישפך ליסוד: טעון
סייעתא דרב פפא מהך בתרייתא ולא מקמייתא ולפי שיטה זו
לעולם לא איפשיטא ליה כרב פפא
כיבוס. בתמיה: הא מני ר' נחמיה היא יט] כו'. הא מילתא הש"ס
יש ליישב כולה סוגיא
ובקונטרס פירש כולה שמעתא בע"א:
בדמים החיצונים:
קאמר לה ומסקנא דקושיין היא לאפוקי מדרב פפא כלומר מהא
נמי טעון כיבוס: שירי הדם. אף של
לא איריא טעמא דידך
דהא כ] רבי
נחמיה היא דאפילו בשירים
חטאות החיצונות שהקריבן
להו: מידי דהוי אאיברים.
בחוץ חייב
אלמא
דם
כא] קחשיב
דלאו דמים נינהו המעלן
כב] בחוץ
חייב משום דחזו לפנים:
[והתניא