בית שמאי פרק רביעי זבחים
לט. תורה אור
מסורת הש"ס
הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא
[והתניא. בניחותא]: דמים הטעונין יסוד. היינו שירים שטעון שפיכת
א) עי' ירוש' יומא פ"ה ה"ו,
1. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
ו]
ב) [לעיל לח: וש"נ], ג) מנחות
יסוד: מחשבה מועלת בהן. אם חישב בשפיכתן על מנת לאכול בשר מיתני טו] תלתא פטורי בהדי תלתא חיובי. כולה סוגיא דשמעתא
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר
כז. ת"כ ויקרא חובה פרש' ד
עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
❖
❖
למחר. ולקמן רמינן עלה: ודמים הנשפכין לאמה. שנפסלו ושופכין אותן
משמע טז] דרבי נחמיה מיירי בדמים החיצונים והקשה הרב רבי יעקב
פ"ו ה"ה, ד) [דף לח.]
ויקרא ד, כ
לסילון שבעזרה המוציא ז] לנחל קדרון: כי תניא ההיא. דמחשבה מועלת
מאורלינ"ש דלקמן בסוף השוחט והמעלה (דף קיא.) אמרינן והשתא
בהן: בשלש מתנות כו'. וכולה חדא
דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
והתניא דמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס
מלתא היא דמסקנא דקושיא היא ולאו
בשירים הפנימים אבל בשירים החיצוני'
ומחשבה מועלת בהן והמעלה מהן בחוץ
(א) רש"י ד"ה ועשה וכו' דבר
יצאו שיריים כו' שאין
שינויא. כלומר לא תשמע מיניה
דברי הכל אין מעכבין וכי יז] קאמר
כתיב לאחר: (ב) ד"ה מתן ד'
מעכבין. שירים אין מעכבין
חייב ודמים הנשפכין לאמה אין טעונין כיבוס
דשירים טעון כיבוס ואפי' לר' נחמיה
ר' נחמיה בשירים הפנימים ועוד קשה
וכו' למה לי קרא הא האי:
כדתניא באיזהו מקומן (לקמן נב.),
(ג) תוס' ד"ה הא מני וכו' ור"ת
יכול יעכבנו תלמוד לומר ואת כל
ואין מחשבה מועלת בהן והמעלה מהן בחוץ
דהך ברייתא בשלש מתנות שבחטאות:
דקאמר יח] [א"ר יוחנן] ר' נחמיה כדברי
השיב וכו' החיצונים מיירי. נ"ב
הדם ישפוך, נתקו הכתוב ועשאו
נטענין יסוד. מצות טעינת יסוד
האומר שירים מעכבין והכא אשכחן
פטור מאן שמעת ליה דאמר מעלה מהן
ועי' בפירש"י בע"ב [בסופו] ד"ה
שיירי מצוה כו'. הקטרת אימורין
❖
שפיכת שיריים:
לא מעכבים כפרה דכתיב כי הדם
עליהם ששופך שיריהם ליסוד: ה"ג
חיצונים יט] דמקריבן בחוץ חייב ואינן
בחוץ חייב רבי נחמיה היא וקאמר טעון
א]
הוא בנפש יכפר (לעיל יג.): ועשה
אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימיים.
מעכבין דקאמר הכא לר' נחמיה בדמים
כאשר עשה. בפר העלם דבר
כיבוס ומחשבה מועלת בהן והתניא $ יצאו
כתיב שיעשו לו כאשר עשה לפר
החיצונים תרי פטורי וחד חיובא וכיון
גליון הש"ס
ולעולם בשירים וכמ"ד לקמן [ע"ב] שירים
שירים והקטרת אימורין שאין מעכבין את
כהן משיח שלמעלה הימנו: מה
דאין מחשבה מועלת בהן ואין טעונין
הפנימים מעכבי הילכך חשיבי לפגל
בא ללמוד. והלא כל מה שפירש
גמ' יצאו שירים והקטרת
הכפרה שאין מחשבה מועלת בהן כי תניא
❖
ב]
אימורין. לעיל דף יג ע"א:
לפר כהן משיח פירש לפר העלם
כיבוס א"כ לא מעכבי ועוד דאי שירים
לענין ח] חוץ ולענין כיבוס: ור' נחמיה היא
דבר: לכפול בהזאתו. לשנות
ההיא בשלש מתנות שבחטאת אי הכי טעונין
דאמר. אף שירים החיצונים שהקריבן
הניתנין ליסוד בדמים החיצונים מעכבי
באזהרת הזאות בפר העלם דבר:
יסוד לקרן אזלי אימא ניטענין יסוד ומחשבה
א"כ מצינו דמים חציין למטה וחציין
בחוץ חייב ומשום הכי לא מצי לפלוגי
אין לי אלא מתן שבע. דפרוכת
שינויי נוסחאות
הוא דמעכבות שהן מתן שבע
מועלת בהן האמרת לא שרי' ולא מפגלא ולא
בדידה: דלא מתני ליה תלתא פטורי.
למעלה ובחד מקום לא אשכחן כדאמר
א] תיבת היא נמחק (*ש"מ)
:
מעכבין בכל מקום כגון פרה
בחיצונים: לבהדי תלתא חיובי.
לעיל ד) ועוד מי עדיפי משלש מתנות
ב] בספרים מדוייקים נוסף אלא
אדומה ובהזאה דמצורע: ת"ל
עיילא לגואי כסופן אלא כי תניא ההיא בדמים
א)
כן יעשה. ומרבינן כל עשיותיו
דתנא בפנימיות דבשלמא בכיבוס
שבחטאת ועוד אמרינן בסוף השוחט
(תוס' בעמ' הקודם בסופו, וכ"ה
הפנימים אבל בדמים החיצונים מאי פטור
שיעכבו: לפר זה פר יום
: ג] מן הקרן מן הקרן
בכי"מ וק')
ובמחשבה מצי לפלוגי אבל בהעלאת
והמעלה (לקמן דף קיב.) גבי חטאת
הכפורים. מרישיה דקרא ועשה
כצ"ל (*ש"מ): ד] תיבת הוא
אדתני דמים הנשפכין לאמה ליפלוג וליתני
נמחק (ש"מ, וכ"ה בכי"ר): ה] מה
לפר דרשינן לפר לרבות פר יוה"כ
חוץ לא מצי למיתנייה: רבינא אמר.
שקיבל דמה בשתי כוסות דמוקי לה כר'
❖
בדידה במה דברים אמורים בדמים הפנימים
(מנחות כז. כז:):
תלמוד לומר לכפול בהזאות,
הא דפרכת לעיל וליטעמיך מן היסוד
נחמיה משל למה"ד כו' ומוקי לה בשעיר
ללמד שאם כו' כצ"ל (ש"מ):
אבל בדמים החיצונים פטור הא מני רבי
ב)
ו] צ"ל שטעונין (*ש"מ). וכן בכל
הוא דאין טעון כיבוס הא מן הראוי
נשיא אלמא ר"נ בחיצונות איירי
העמוד צ"ל שיריים טעונין
נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ
שיטה מקובצת (המשך)
ליסוד כו' לאו פירכא היא דמן הקרן
דומיא דשעיר נשיא מיהו הא לא קשיא
במקום טעון: ז] צ"ל המוציאן
חייב ולא מתני ליה תלתא פטורי לבהדי
מן הקרן ממש קאמר הא מן הראוי
אע"ג דהמשל איירי בשעיר נשיא מ"מ
(*ש"מ): ח] צ"ל ולענין (*ש"מ,
תלמודא לפר זה פר כהן המשיח
כ]
דברי נחמיה): ט] צ"ל בה ומן
למאי הלכתא לעכב, ונראה [דיליף]
לקרן כגון שלש מתנות שבחטאת
רישא לא הוי בשעיר נשיא וצ"ל
תלתא חיובי רבינא אמר מן הקרן ג] ממש מן
: י] בכתה"י נתפרשו בו.
לעכב כפרה מדאיתקש לפר העלם
(*ש"מ)
טעון כיבוס כדרב פפא והא דתנן
סוגיא דשמעתא אתיא דלא כר' יוחנן
וכ"ה בתוס': יא] צ"ל עשה לפר
היסוד מן הראוי ליסוד אמר ליה רב תחליפא
כדפי' בקונטרס בסמוך וגם דומיא
: יב] דמאחרינא יליף
דלעכב דיוה"כ, והשתא בלאו עיכובא
(*ש"מ)
בהו ט] מן היסוד לאו מן היסוד ממש
וברייתא לא קשיא לר' יוחנן דהא דלא
בר גזא לרבינא אימא אידי ואידי ראוי הוא
דהא לא (*שמכ"י): יג] משמע
בגופיה דפר כהן משיח איצטריך
ד]
דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד
מפליג בדידיה משום דכולה בפנימים
ועשה לו כאשר כתבתי (*ש"מ):
(והפר) [לפר זה פר] כהן משיח
האי מאי השתא ראוי לקרן אמרת לא ראוי
יד] צ"ל דועשה (*ש"מ):
כדי לכפול בהזאות בפר העלם דבר
טעון כיבוס ותקשה לך אלא מן הראוי
קמיירי (תוס') ויש לפרש כא] א"ר יוחנן
טו] מיתני ליה תלתא כצ"ל
ליסוד מיבעיא אלא מן הקרן מן הקרן ממש מן
כדפי'. לכך נראה כדפ"ה דועשה
ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה
ר' נחמיה כמ"ד כב] שירים הפנימיים
(ש"מ): טז] צ"ל מוכחא (ש"מ).
כאשר עשה לחוד (בא) [בלא] שום
היסוד מן הראוי ליסוד: כל הניתנין על מזבח
ובתוס' יומא כלפנינו: יז] צ"ל כי
לפר ילפינן לכפול בהזאות דכוליה
זריקה אין השירים טעון כיבוס דאילו
מעכבי ואילו היה עושה אותה כג] בחוץ
(ש"מ): יח] כדאמר ר' יוחנן
קרא אפר העלם קאי וה"ק ועשה
הפנימי כו': ת"ר ג) 1ועשה כאשר עשה מה ה]
חייב א"כ יש לחייב אף בחיצונים אע"ג
מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה
התם ר' נחמיה כו' (צ"ק):
לפר כלומר ועשה לו להאי פר
בא ללמוד לכפול בהזאתו ולמד שאם חיסר
יט] תיבת חיצונים נמחק (ש"מ):
דלא מעכבי דגמרי' מאיברים ופדרים
דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד
העלם כאשר כתבתי כבר עשיותיו
כ] לשון התוס' ביומא: מ"מ
הרי שכפל בהזאות בפר העלם בלא
מיבעי: ואימא אידי ואידי ראוי. וקמ"ל
ואי פרכת מה לאיברים ופדרים שכן
אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום אין לי
איכא למימר ר' נחמיה
שום היקש דפר כהן משיח והלכך
דיש לך ראוי לקרן ואין טעון כיבוס
תחילת עבודה שיריים פנימיים
בפנימיים איירי: כא] ס"א
אייתרי להו תרי לפר, פר ראשון
אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום מתן ד'
ובשם רבינו יצחק מצאתי כתוב
ליוה"כ ופר שני דכאשר עשה לפר
ואיזה זה שלשה מתנות שבחטאת:
יוכיחו ואי פרכת מה לשיריים הפנימיים
מניין ת"ל כן יעשה לפר זה פר יום הכפורים
[ובתוס' יומא ס ע"ב
זה פר כהן המשיח לעכב בפר כהן
(ש"מ).
ראוי לקרן אמרת לא.
משנתן מתנה
שכן מעכבין איברים ופדרים יוכיחו
במקום ויש לפרש, איתא ותירץ
משיח גופיה מהיקשא דפר העלם
רבינו חיים כהן זצ"ל: כב] צ"ל
דהא להיקש ולכפול בהזאות לא
ראשונה ממעטת לכוליה דם מכיבוס:
וצ"ע כד] דהא שיריים הפנימיים קורא
כדברי האומר (ש"מ, וכ"ה בתוס'
איצטריך כדפי', וכן לפר ראשון לא
ראוי ליסוד. דכבר נגמרו מתנותיו מיבעיא ליה למיתני בתמיה הא
אותן תחילת עבודה לקמן (הגהה) ור"ת השיב לו כה] דאמת הוא דר'
יומא): כג] צ"ל אותן (שמכ"י):
איצטריך לגופיה דפר העלם דהא
כד] לשון תוס' יומא ולא נהירא
בפר העלם איירי קרא ומועשה לחוד
מקמייתא אידחי ליה מכיבוס: אלא ודאי מן הקרן קרן ממש. אבל הראוי
נחמיה אף בשירים החיצונים מיירי מדקתני שירי הדם סתמא ל"ש
(ג)
לריצב"א דהיכי קאמר שיריים
ידעינן דאפר העלם קאי הלכך אייתר
לקרן כל זמן שלא גמר מתנותיו טעון כיבוס והדר אשמעינן דמן הראוי
פנימים ול"ש חיצונים והכי פי' דשמעתא דסוף השוחט והמעלה (ג"ז שם)
הפנימיים יוכיחו שהן סוף
ליה לפר הראשון לפר יוה"כ. מ"מ
והשתא דא"ר אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל חיצונים
ליסוד אין טעון כיבוס ולמעוטי שירים דאי מן היסוד ממש לא איצטריכא
עבודה והלא תחילת עבודה
קשה לפ"ה דמפירושו משמע מדבעי
קורא אותן בהשוחט והמעלה
תלמודא כאשר עשה מה ת"ל, דאי
ליה: ועשה כאשר עשה. בפר העלם דבר (א) לאחר שפי' בו כל מתנות
דברי הכל לא מעכבי וכי קאמר ר' יהודה כו] בשירים הפנימים פירוש
כו': כה] לו בסיגנון אחר והא
מצינא לאוקמי הך היקשא גופיה
דמו שנה לכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וגו' ומקרא שאינו
כי קאמר דשירים מעכבי מוכלה מכפר היינו בשירים הפנימים וכי
לך פירושו דאמת כו' (ש"מ):
לעבודות הדם לא הוי מוקמינן ליה
כו] צ"ל נחמיה (ש"מ). ועי' חמדת
לכפול בהזאות וקשה דהא לר"ש
צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו י] חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות
תניא ההיא בשירים החיצונים פי' ההיא דר' נחמיה ור' עקיבא בשירים
דניאל: כז] צ"ל דמשמע (ש"מ,
איצטריך בסמוך הך היקשא לעבודת
החיצונים כל זה מדברי רב אדא ולדבריו דרבי עקיבא הש"ס קאמר
שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר
צ"ק): כח] צ"ל לו (ש"מ, צ"ק):
הדם למתן ארבע וא"כ לדידיה מנ"ל
כט] צ"ל נחמיה (גליון):
לכפול בהזאות. לכך נראה דועשה
דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם
דמה שאמר ר"ע שירי הדם שירי מצוה הן משמע כז] ל"ש פנימים ולא שנא
ל] ואפ"ה חייב אכולן בחוץ
כאשר עשה משמע דלכפול כל מה
וגו' ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וסרסהו דע"כ לא מצי
חיצונים לא קשיא לרב אדא דר"ע לדברי עצמו השיב לך כח] דפליג אדר'
כצ"ל (ש"מ): לא] מקשה דלא
שבענין, [והלכך] כי נמי איצטריך
מצינו שום תנא כצ"ל (צ"ק, רי"א
לעבודת הדם נמי משמע ועשה
למימר כדכתיב כאשר עשה יא] לדם הפר דמשמע מאחרינא יב] יליף דלא
יהודה כט] ואית ליה שירים אין מעכבים אפי' בפנימים ורבי נחמיה ס"ל
חבר). נ"א דמצי לאשכוחי שום
כאשר עשה דקאמר אכולהו עשיות
לעולם דפנימים מעכבין ושירים חיצונים אין מעכבין אפ"ה ל] חייבין
חסר מידי דניבעי למילפיה אלא ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות
תנא (ש"מ): לב] בש"מ נוסף
ועבודות שנאמרו בפר כהן משיח
דהוא סבר: לג] לפנינו הוגה
שלו והכי משמע יג] כאשר עשה (לו) כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה
בחוץ ור' יוחנן היה סובר דאף חיצונים מעכבין לר' נחמיה ובזה לא היה
והוי כאילו כתוב בהדיא ועשה ככל
ע"פ רש"ק וצ"ק ע"ש. ועי' ס'
עשיותיו ולהכי קאמר מה ת"ל הרי
עליהם לעכב שאם חיסר כו'. כן שמעתי במנחות: מתן שבע. על הפרכת
מוקשה לא] דמצא שום תנא דסבר חיצונים מעכבים דודאי איכא שום תנא
אמרי צרופה שתמה עליהם. ועי'
עיקר העבודות מפורשות בהדיא
שמעכבות בכל מקום. לקמן מפרש: מתן ארבע. שאין מעכבות בחטאת
דאית ליה האי סברא דחיצונים מעכבין אלא בזה איתותב דרבי
חזו"א סי"ב סק"ג. ובד"י הנוס'
לפר העלם. ויש לקיים פ"ה מ"מ ולא
לב]
שיריים הפנימיים וכ"ג ש"מ,
קשה מההיא דר"ש בסמוך משום
החיצונה כדאמרינן לעיל מניין שמעכבות בקרנות הפנימי. ולקמן פריך
נחמיה הוה ס"ל דחיצונים מעכבין וטעמא דר' נחמיה דמחייב בחוץ משום
ותיקן דשיריים: לד] גי' ש"מ
דגבי מתן ארבע כי היכי דצריך
למה לי קרא (ב) האי כפילא ועשה יד] כאשר עשה נמי עלייהו קאי דהא
עיכובא הוא דהא ודאי ליתיה וק' לפר"ת דע"כ ליכא שום תנא שיאמר
ואע"ג דהתם פריך דרבי יוחנן
ללמוד פר העלם מפר כהן משיח
אדר' יוחנן כו' כדברי האומר
ה"נ צריך ללמוד פר כהן משיח מפר
אינהו נמי בהדיא כתיבו: תלמוד לומר כן יעשה לו. חזר וכפל ואם
שירים החיצונים לג] מעכבין כדפרישי' דלא מצינו דמים שחציין למטה וחציין
שיריים מעכבין ומסיק קשיא
העלם לגבי מתן ארבע דאידי ואידי
אינו לענין מתן שבע תנהו לענין מתן ארבע: לפר זה פר יום
למעלה ועוד דלא אפשר לומר כן לר' נחמיה שירים החיצונים מעכבין
מ"מ רב אדא שלא היה צריך
קרנות כתיב בהו דלא משמע כי אם
לכך מי ידחקנו לומר דשיריים
שתי קרנות הלכך ליכא [לאוקמי הך]
הכפורים. להשוותו לפר העלם דבר. ולקמיה מפרש למאי הילכתא:
כדמוכח בסוף הוציאו לו (יומא דף ס.) דפליגי ר' יהודה ור' נחמיה בדברים
הפנימיים מעכבי לר' נחמיה:
היקשא דועשה כאשר עשה לגבי האי
❖
הנעשין בבגדי לבן בחוץ דלרבי יהודה לא מעכבי ולרבי נחמיה מעכבי
כאשר
לה] תיבת לפר נמחק (ש"מ):
מילתא דמתן ד' לחוד דהאי לישנא
דועשה כאשר עשה משמע שעיקר
דמפרש ר' יוחנן דשניהם מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם וגו' וכתיב זאת וכתיב אחת לר' יהודה חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי
ההיקש ללמוד פר העלם מפר כהן
זהב בחוץ ולרבי נחמיה חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבי והתם לד] פריך [שפיר] דרבי יוחנן אדרבי יוחנן מההיא דלקמן
משיח ולא ללמוד פר כהן משיח
שיטה מקובצת
דקאמר ר' יוחנן דתני ר' נחמיה לדברי האומר שירים מעכבין קשיא: ועשה לפר כאשר עשה. פי' בקונט' בפר העלם דבר של צבור
מפר העלם, אבל לגבי יותרת ושתי
לה]
כי תניא ההיא. פי' דמחשבה
הכליות שפר העלם למד מפר כהן
כתיב ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן המשיח האמור למעלה
משיח ואינו מלמד הוי משמע שפיר
מועלת בהן, בג' מתנות, ואפי'
כרבנן אתיא, וסייעתא היא לרב פפא
ההיקשא להכי אי לאו דבהאי קרא
דלדברי הכל מוכח בהדיא דבג' מתנות טעון כיבוס (כי תניא ההיא בדמים הפנימים כו'): ועשה כאשר עשה. פ"ה דמקרא שאינו צריך [כו']
כתיב כפרה ואימורים לא מעכבא כפרה [ומיהו קשה] אכתי אימא דהיקשא דועשה כאשר עשה לאת בדם וטבילה אתיא, שפר העלם למד מפר כהן
עד דהא כפרה כתיב בהאי קרא ואימורים לא מעכבי כפרה. ואע"ג דמוכח לקמן (דף מא.) דיותרת הכבד ושתי הכליות אתיא מהך היקשא, מ"מ
המשיח ואינו מלמד כדפי' בקונטרס לקמן בסוף שמעתין ומידי דכפרה הוא שפיר. בשלמא לפיר"ת דלקמן ניחא שפי' דאת בדם וטבילה כתיבי בפר
ע"כ לאו לענין יותרת הכבד ושתי הכליות לחוד אתא כיון דוכפר כתיב משמע דאיתקש גם לענין כפרה, והיינו דקאמר מה ת"ל לענין כפרה
העלם כמו בפר כהן משיח אבל לפ"ה דלקמן קשה לפי שיטת הקונטרס דהכא, וי"ל דמ"מ ליכא לאוקמי היקשא דועשה כאשר עשה לדאת בדם
וטבילה שהרי ועשה כאשר עשה משמע עיקר עשיה ואת בדם וטבילה אינו עיקר עשיה כי אם פירוש ההזאות איך יעשה אותם: תוד"ה הא מני
אלא ש"מ לכפול בהזאות לומר שאם [חיסר] אחת מן כולם לא עשה ולא כלום. לפום ריהטא משמע דה"פ להכי אקשי לפר כהן משיח לכולהו
כו' והקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש. עיין בתוס' יומא (דף ס ע"ב): בא"ד דודאי איכא שום תנא דאית ליה האי סברא דחיצונים מעכבין. עיין
עשיות ועבודות שכתובות בהדיא בפר העלם גופיה לכפול בהזאות שהרי שינה הכתוב בהן וה"ק קרא ועשה לפר זה דהעלם כאשר עשה לפר דכהן
בתוס' ע"ב בדף זה [ד"ה ומכשיר]:
משיח וכן משמע קצת בפ"ג דמנחות. [אבל קשה] דא"כ איצטריך לפר שני דכתיב כאשר עשה לפר להאי היקשא דלכפול בהזאות ובסמוך מפרש