בית שמאי פרק
רביעי זבחים
תורה אור לט:
מסורת הש"ס
כאשר עשה (לדם) לפר. לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר
הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהא
א) ת"כ ויקרא חובה פ"ו ה"ו,
1. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
ב) במדבר טו, ג) שייך לעמ'
סירסו ודרשו אלא לפר קדריש: זה פר כהן משיח. האמור בפרשה
קרא כפרה כתיב ביה וכפר עליהם ואימורין לא מעכבי כפרה משמע
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר
הקודם, ד) לקמן מא:, ה) לעיל
עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
❖
❖
לפי' דאי הוה מצינו לאוקומי לעבודת דם לא הוה מוקמינא ליה
העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד (א) שלימד עיכוב
דף ה:
ויקרא ד, כ
חיסור מתנותיו מזה: אלו
שעירי עבודת כוכבים. להביאן בדין
לכפול בהזאות וקשה לר' שמעון בסמוך קמיבעי ח] למימר דאיצטריך ט]
כן יעשה למתן ארבע (אפ"ה מצי נמי
פר העלם דבר ליטעון הזיה על
שיטה מקובצת
הגהות הב"ח
לכפול בהזאה דועשה לכפול כל מה
הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף
כאשר עשה לפר
זה פר כהן משיח
1
(א) רש"י ד"ה זה פר וכו' יחד
החטאת אלו שעירי עבודת
דאמר בענין אתא) דלא כתב מתן ד'
חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו ד] לא
החטאת אלו שעירי עבודת כוכבים יכול
ללמד עיכוב: (ב) ד"ה שפיכת
א)
כוכבים. פירוש שיהיו
בהעלם דבר ומקרנות דכהן משיח
נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך :
ב)
וכו' לדברי הכל. נ"ב עיין בתוס'
פנימים ונשרפים דחטאת בא לרבות
שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי
א]
בע"א ד"ה הא מני בקושי'
חטאות אחרות של צבור שיהו כאלו:
יכול שאני מרבה שעירי הרגלים
למד ואם כן אימא איצטריך ועשה
יכול שאני מרבה כו'.
חדשים תלמוד לומר לו ומה ראית לרבות את
מהר"י מאורלייניש וכאן בד"ה
דכיון שבא
❖
וראשי חדשים. להיות פנימים
כאשר עשה למתן י] ד' וא"כ מנא ליה
ומכשיר אני בסמיכה ושירים:
לרבות נרבה אף את אלו דנרבה כל
אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב
חטאות צבור. ותימה היכי ס"ד לרבות
ונשרפין: ת"ל כן יעשה לו. לזה
לכפול בהזאות לכך נראה דועשה יא]
שעירי ראשי חדשים הא כתיב ואת
ומיעט מרבה אני את אלו שמכפרין על
ולא לאחר: מרבה אני שעירי
לכפול לכל מה שאמור בענין אתיא
שעיר החטאת דרוש דרש משה וגו'
גליון הש"ס
עבירת מצוה ידועה ומוציא אני אלו שאין
מדוע לא אכלתם אלמא שעירי ר"ח
עבודת כוכבים. לתורת פר העלם
וא"ת יב] א"כ מצי נמי קאי אמתן ד'
תוס' ד"ה לפר וכו' ומיהו
נאכלים דבשעירי ר"ח איירי מדהשיב
דבר: שמכפרין על עבירת מצוה
מכפרין על עבירת מצוה ידועה וכפר
לכפול בהזאות דועשה לכפול כל מה
פירש"י אין נראה לר"ת. עיין
לו אהרן אם שמעת בקדשי שעה לא
ידועה. כמותו ששניהם באין על
לקמן דף מז ע"ב תוס' ד"ה אלו
דאמר בענין אתיא וי"ל יג] דועשה לא
שמעת בקדשי דורות, וי"ל דעל זה
אף על פי שלא סמך ב] ונסלח אף על פי
❖
ואלו:
בא לדקדק הכא שהיה לו למשה
משמע להוסיף בפר העלם שתי מתנות
חטא הידוע ה] ומוציא אני של רגלים
שלא נתן שירים ומה ראית לפסול בהזאות
לדרוש (מחטאות) [מהחטאת] שיהו
הכתובות בכהן משיח דאין ניכר שיהא
שלא היו שוין לו שהרי אין דומין לו
שעירי ר"ח נשרפים ולמה כעס אשר
ו]
ולהכשיר בסמיכה ושירים אמרת פוסל
ג]
שרפוה. ודוחק הוא. ונראה דעיקר
מוסף רש"י
חסר שום הזאה אלא יד] הנך שתים דפר
בכפרתו שאלו באין על טומאת
קושיא דהכא אשעירי הרגלים הוא,
בהזאות שמעכבות בכל מקום ומכשיר אני
העלם היינו אותן שתים דמשיח
מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא
שעירי עבודת כוכבים. של
ושעירי ר"ח אגב גררא נקטי. ומיהו
בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום
צבור, כדכתיב בפרשת שלח לך וכי
קשה לרבינו נתנאל דאכתי קשה
וקשה דילמא ועשה כאשר עשה אתי
בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס
תשגו וגו' ובעבודת כוכבים מדבר
דהיכי מצינו לרבויי שיהיו פנימיים
לאת בדם וטבילה דלא כתיב בפר
למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא
(מנחות כז:). ציבור שחטאו בע"ז
הא כתיב גבי מזבח הפנימי וכפר
בהוראת ב"ד מביאים פר לעולה
אהרן על קרנותיו אחת בשנה כלומר
טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.): וכפר. וכפר מכל
העלם וכתיב בפר כהן לפירוש רש"י ולא לכפול בהזאות י"ל
❖
ושעיר לחטאת (שבועות יא:):
כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה,
מקום: אע"פ שלא סמכו. עליו זקנים: ונסלח אע"פ שלא נתן שירים.
דאת בדם וטבילה אין זה חסרון עבודה אלא תיקון עבודה ולא
ואילו שעירי רגלים שיהו פנימיים
לפר
זה פר יום
שייך בהו ועשה כאשר עשה. ברו"ך:
ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא ז] בה בהדיא כפילא
נמצא מזבח הפנימי מכפר כמה
ג)
פעמים בשנה. דנהי דבלאו הכי איכא
שינויי נוסחאות
הכפורים. לקמן אמר לא נצרכא אלא לאת בדם וטבילה
דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא: שמעכבות
פר כהן משיח ופר העלם ושעירי
בכל מקום. כדמפרש לקמיה [דף מ.] בפרה ובנגעים: סמיכה לא מעכבת
אבל לעכב לא איצטריך דחוקה כתיבא ביה וגם וכלה וכפר
א] תיבות ושעירי ראשי חדשים
עבודת כוכבים, התם על חטא באים
טו]
ליתא בת"כ, ומיושב קו' התוס'
ואינם קבועים אבל שעירי הרגלים
דרשינן מיניה אם כלה כפר ותימה ולמה ליה ועשה לכפול בהזאות
בעלמא כדאמרינן בפרק קמא [דף ו.] וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת
ד"ה ושעירי (מ"ש עש"ב)
: ב] צ"ל
קבועים הן. לכך נראה להר"ר נתנאל
תיפוק לי מדאיתקש לפר יום הכפורים טז] ועוד קשה דלרבי
וכו': שפיכת שירים לא מעכבא בחטאת החיצונה (ב) לדברי הכל:
סמכו (שמכ"י. וכ"ה ברש"י). אך
דה"ק יכול שאני מרבה אף שעירי
בתוס' כלפנינו: ג] פוסל אני
הרגלים ושעירי ר"ח שיהו (מתנותיו)
יהודה דריש יז] לקמן וכלה מכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה לא
בפרה
(*ש"מ): ד] שבמקומן וכו'
[מתנותיהן] מעכבות ולעולם לא יהו
כיפר לומר דמתנות יום הכפורים מעכבות תיפוק לי מהיקישא דפר העלם דבר ומיהו לההוא לישנא דאמר בפרק איזהו מקומן (לקמן
הלכותיהן כצ"ל (יעב"ץ): ה] צ"ל
פנימיים ונשרפים אלא על מזבח
ידוע (ש"מ): ו] צ"ל יהיו (ב"ש):
החיצון ונאכלים. ומיהו קשה דא"כ
דף נב:) ופרק הוציאו לו (יומא דף ס:) דלרבי יהודה שירים מעכבים ניחא אבל להאי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ושירים
ז] וכתיבן ביה (כי"פ):
אמאי איצטריך לומר בסמוך מרבה
לא מעכבי לרבי יהודה קשה דלעכב בהזאות לא צריך וכלה מכפר דמפר העלם נפקא ויש לומר דאיצטריך וכלה לשבע הזאות שעל
ח] דקמיבעי (צ"ק):
אני את אלו שהן מכפרים על עבירות
ט] דאיצטריך ועשה כאשר
מצות ידועות כו' לימא מרבה אני את
טהרו דליתנהו בפר העלם (תוספות יח] עד ושעירי ראשי חדשים) ואם תאמר היא גופה נילף בפר העלם דבר בהיקישא וכ"ת דפר יום
עשה למתן ארבע א"כ מנ"ל
אלו שכן פנימים ונשרפים כמו פר
הכפורים הוא דאיתקש לפר העלם דבר ולא פר העלם לפר יום הכפורים הא ליתא דהא ילפינן יותרת ושתי הכליות בפר העלם
לכפול בהזאות, הא לא כתיב
כהן משיח ופר העלם משא"כ בשעירי
מפר כהן משיח דאתו מייתורא דהאי קרא וכן לר"ש בסמוך ילפינן ארבע מתנות בהעלם מכהן משיח הכי נמי נילף עיכובא בהעלם
מתן ארבע בפר העלם ומקרנות
הרגלים ובשעירי ר"ח. וי"מ דעדיפא
דפר כהן משיח וכו' כצ"ל
מיניה קא פריך וגם זה דוחק. לכך
מפר יום הכפורים הילכך נראה לי ועשה יט] דאתי לעיכובא ללמד בכהן משיח ושעירי עבודת כוכבים דכתיבי בהאי קרא מייתורא
והשאר נמחק (ש"מ).
וגירסת ב"ש
נראה דלעולם לענין (שהיו) [שיהו]
לומר דמתנותיהם מעכבי דקרבנות דאתי מריבויא דהאי קרא לא ילפינן זה מזה אבל לפירוש רש"י דלקמן אינו יכול להיות תירוץ
וקשה דלר"ש בסמוך לא כתיב
פנימיים ונשרפים בעי לרבויינהו
מתן ד' בהעלם, ומקרנות דכהן
ומ"מ לא קשה אחת בשנה דכתיב גבי
זה דפירש את בדם לא כתב בהעלם כי אם בכהן משיח וילפינן יום הכפורים ממשיח וכיון דקרבנות דאתו מריבויא גמרינן
משיח למד, וא"כ אימא וכו'.
מזבח הפנימי דהתם לא בא למעט
מהדדי אם כן לישתוק מועשה וניגמר עיכובא מכולהו כ] מפר יום הכפורים $ מיהו פרש"י אין נראה לר"ת כדמפרש לקמן. ברו"ך. ועוד
והשאר נמחק: י] גירסת צ"ק
שאר קרבנות ממזבח הפנימי אלא בא
למתן ד' ומנ"ל לכפול
להשמיענו דשעיר הפנימי דיוה"כ
נ"ל דודאי פר העלם לא ילפינן עיכובא מפר יום הכפורים שהרי אותן פרשיות רחוקות זו מזו אבל פר העלם מפר כהן משיח ילפינן שפיר
בהזאות. וי"ל דמסתברא
כפרה אחת מכפר ואינו מכפר ב'
ליותרת ולשתי הכליות למתן ארבע שסמוכות הפרשיות זו אצל זו. ברוך. לפירוש זה ניחא דלהכי לא ילפינן שבע על טהרו מפר יום
דועשה לכפול בהזאות אתי.
כפרות כדדריש מיניה בפ"ק
ומצי נמי קאי אמתן ד' לכפול
דשבועות גבי טומאת מקדש וקדשיו.
הכפורים לפי שהפרשיות רחוקות זו מזו אבל להכי מהני לפר דמיותר למידרש כא] יום הכפורים דילפינן ביה דינין של העלם ולפירוש
בהזאות, דועשה לכפול כל מה
ותדע דאחת בשנה לא בא למעט
רש"י כב] נמי דילפינן פר העלם שפיר מפר כהן משיח כג] הא דלא ילפינן שבע דעל טהרו ושמונה דעל הפרכת בפר העלם מפר יום הכפורים
דאמור בענין אתי. אבל [אין]
קרבנות אחרים דהא למ"ד אין
היינו טעמא כיון דכתיב ביה והזה שבע כד] על הפרכת וגם ונתן על קרנות אם הוספת לא נתקיים הפסוק ונראה הפסוק שקר אבל ארבע
לומר דועשה למתן ד' אתי,
מערבין לקרנות אלא נותן מדם הפר
דועשה לא משמע להוסיף בפר
לבדו על הקרנות וכן מדם השעיר
דילפינן בקרנות ממשיח משום דקרנות משמע שפיר טובא לכל הקרנות אחת דהיינו ארבע ובשעירי עבודת כוכבים דיליף משל העלם
העלם על ב' המתנות הכתובות
לבדו א"כ שתים בשנה הן אלא ע"כ
ויהבינן שבע דעל הפרכת מהיקשא וכן שעירי הרגלים אי לאו מיעוטא משום דלא נכתב בהו כלל עבודת דם אלא כתובין סתם וא"כ אין זה
וכו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
כדפי': ונסלח אע"פ שלא נתן
כה]
יא] דועשה משמע (ש"מ):
שיריים. תימה היכי דריש מונסלח,
סתירת פסוק ובאימורין דכתיב כל חלבו ואנן מוסיפין יותרת ושתי כליות ד) משום דליכא שום הקטרה בלא יותרת ושתי הכליות. ברו"ך:
יב] מתיבת וא"ת עד וי"ל, ליתא
הא מבעיא ליה לגופיה. דכה"ג אמר
ושעירי ראשי חדשים.
ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב [ויקרא י] דרש דרש משה והנה שורף
בד"ו, והוסיפוהו מבה"ז:
לעיל גבי חטאות החיצונות דדריש
ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים: וכפר אע"פ שלא סמך. אע"ג דלא
יג] וי"ל לפרש"י כצ"ל (ש"מ).
מתנה אחת מוכפר ונסלח מוקי ליה
[עי' באות שלפנ"ז דבד"ו ליתא
לגופיה. ואומר הר"ר חיים בר
מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי כו] ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך
הקושיא דלעיל, ולכן הגיה הש"מ
שניאור דאה"נ דונסלח לגופיה
כן, ועיין]: יד] צ"ל דדלמא
ומוכיפר דרשינן ב' דרשות אע"פ
ה) דלא מעכבי בשום מקום דאחר כז] שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי
(ב"ש): טו] מתיבת וגם עד כפר
שלא סמך ואע"פ שלא נתן שיריים
לכמה תנאי: ונסלח אע"פ שלא נתן שירים. וא"ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן [לקמן דף נב.] בפר כהן משיח ואת
נמחק (ש"מ): טז] בש"מ נוסף
דכיון דלא מעכבי כפרה תרוייהו מחד
דכתיב ביה חוקה: יז] צ"ל
כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה"נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן
קרא נפקא. וכן משמע בסמוך
דדריש (ב"ש וצ"ק): יח] הש"מ
דקאמר סד"א מידי דהוי אסמיכה
משיח כדפרישית כח] לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב
גורס זה להלן אחר תיבות הא
ושירי הדם כו', והשתא אי לא נפקא
ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן
ליתא. ובה"ז וצ"ק גרסי כלפנינו.
לן מחד קרא אלא חדא דרשא א"כ
כט]
וביאורו דעד כאן הוא דעת
מתן ד' מנליה דלא מעכבי הא ליכא
להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש ל] פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק"ו
רבותינו הראשונים, ומכאן ואילך
אלא תרי קראי וכיפר ונסלח חד
לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק"ו וקשיא לא] לי דונסלח בפר
תוס' אחרון (מ"ש): יט] דועשה
לשיריים וחד לסמיכה, אלא ודאי
אתי כצ"ל (ש"מ). ומתיבת הלכך
דמחד קרא ילפינן שפיר תרתי או
העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו"ך:
תלתא דרשות כדפי': תוד"ה
עד הא דלא ילפינן מוקף שם:
ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום.
דלכל הפחות חטאות לב] החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל
כ] בכולהו (צ"ק): כא] למידרש
(מעמוד הקודם) ועשה כו' לכך
זה פר יוה"כ (ש"מ): כב] נ"א
נראה דועשה לכפול לכל מה שאמור
להזאות לג] לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא
ראשון (כ"ה בכל דפוסי ונציה).
בענין אתא. נ"ב, הלכך כי נמי
מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים
ועי' לשם זבח: כג] נ"א מפר יום
איצטריך לעבודת דם מ"מ משמע
הכיפורים. (כ"ה בכל דפוסי
ועשה כאשר עשה דקאי נמי אכולהו
קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו'
ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה"כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי:
ונציה). וכ"ג טה"ק עש"ב. וגיר'
עשיות ועבודות שנאמרו בפר כהן
ח"נ דילפינן פר יוה"כ מפר
משיח והוי כאילו כתיב בהדיא ועשה
בכל עשיות ולהכי קאמר מה ת"ל הרי עיקר העבודות מפורשות בהדיא בפר העלם דבר (מתו' מהר"פ ז"ל). בא"ד וי"ל דועשה לא משמע וכו' היינו כהן משיח: כד] שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת וגם ויתן על כו' כצ"ל (ב"ש): כה] דיהבינן (ב"ש): כו] צ"ל נמי קאי (ש"מ): כז] צ"ל
דכי לאחר (ש"מ): כח] צ"ל כדפירש (ש"מ): כט] צ"ל הדם ותיבת בסתם נמחק (ש"מ): ל] ומדאיתקש (ב"ש וצ"ק): לא] מכאן עד סה"ד הוא
אותם שתים דמשיח. נ"ב, הלכך ליכא לאוקומי הך היקשא דועשה כאשר עשה לגבי מתן ד' לחודיה, דהאי לישנא דועשה כאשר עשה משמע שעיקר
תוספת (ב"ש): לב] צ"ל בחטאות (ש"מ): לג] צ"ל הזאות (שמכ"י):
ההיקש ללמוד פר העלם מפר כהן משיח ולא ללמוד פר כהן משיח מפר העלם, ואילו לגבי מתן ד' כי היכי דצריך ללמוד פר העלם מפר כהן משיח ה"נ
צריך ללמוד פר כהן משיח מפר העלם. אבל לגבי יותרת ושתי כליות שפר העלם למד מפר כהן משיח ואינו מלמד, הוה משמע שפיר ההקישא להכי אי
לאו דבהאי קרא כתיב כפרה (ב"ש): בא"ד (בסופו) וקשה דילמא ועשה כאשר עשה אתי לדאת בדם וטבילה כו' לפירוש רש"י. אבל לפי' ר"ת דלקמן ניחא, שפי' דאת בדם וטבילה כתיבי בפר העלם כמו בפר כהן משיח (מהר"פ ז"ל):