בית שמאי
פרק
רביעי זבחים
מ.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מתן
ארבע נמי כתיבן וכפילן אמר רבי ירמיה לא נצרכה כו'.
בפרה. ח) והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' וכתב חוקה לעיכובא ט):
יט א מיי' פ"ה מהל' עבודת
א) תו"כ ויקרא חובה פרש' ג
הי"א, ב) [לעיל יח: מנחות
יוה"כ הל' כג:
בנגעים. בלוג שמן של מצורע י) והזה מן השמן באצבעו וגו' וכתיב
תימה כיון דבכתיבן וכפילן תליא מילתא אמאי תלי רבי כט]
❖
כ ב מיי' שם הל"א:
מג:, ג) [ע' תוס' לעיל יח:
זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד) וכל הווייה עיכובא: דכתיבן.
טעמא דברייתא במה שמעכבות בכל מקום ויש לומר דלא תימא דנילף
ד"ה ואידך], ד) תוס' דיומא פ"ג
ה"ד [יומא לט: ס.], ה) ירוש'
בהדיא: וכפילן. ועשה כאשר עשה:
מתן ארבע נמי כתיבן בהדיא
מתן ארבע ממתן שבע וא"ת מתן שתים לכל הפחות כתיבן וכפילן
יומא פ"ה ה"ז, ו) יומא ס: לקמן
תורה אור השלם
וכפילן.
דועשה כאשר עשה אכולה
ואפילו לר"ש ואם כן נילף אינך שתים
נב:, ז) תוס' יומא פ"ג ה"ה,
1. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
מילתא קאי ומהיכא תיתי למעוטינהו:
מינייהו (תוספת) נראה לי דאחת
תו"כ אחרי פרש' ד ה"א, ירוש'
אמר מר אין לי אלא
מתן שבע שמעכבות
ל]
לא]
יומא פ"ה ה"ו, ח) במדבר יט,
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר
לא נצרכא אלא לר"ש. דאמר לא
דכתיבה בעלמא ומינה לא נילף
בכל מקום היכא אמר רב פפא בפרה ובנגעים
ד, ט) מנחות יט., י) ויקרא
עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
יד טז, כ) סוכה ו:, ל) וכן
ומן השניה דכתיבה לא נילף השתים
כתיב ביה אלא שתים ושתים
ויקרא ד, כ
יד]
מתן ארבע מנין ת"ל 1 כן יעשה מ"ש מתן ז'
לקמן נב:, מ) [סוכה לב.],
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
הנוספות דתרתי מחדא לא ילפינן
אחרות בהיקשא דהאי קרא טו] איתקוש
נ) קידושין נט:, ס) פסחים כו:,
דכתיבן וכפילן מתן ד' נמי כתיבן וכפילן א"ר
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
ע"כ: לא נצרכה אלא לר"ש דתניא
פר כהן משיח ופר העלם דבר כדאמרן
ע) סנהדרין ז: פט., פ) שם ז:,
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
ירמיה לא נצרכא אלא לר"ש דתניא למעלה
צ) [ועי' היטב תוס' סנהדרין
א)
כו'. פירש בקונטרס דר"ש אית ליה
[לעיל לט.] לפר זה פר כהן משיח הילכך
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
ד. ד"ה כולהו ותוס' סוכה ו:
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
אומר 2 קרן קרנות שתים למטה הוא אומר
אי לא דהדר כפלינהו לא הוו כפולין:
יש אם למקרא וכן ודאי שמעינן
ד"ה ור"ש], ק) כמ"ש לעיל לט:
ויקרא ד, ז
אֹהֶל מוֹעֵד:
סד"ה לפר, ר) ויקרא חובה
קרן קרנות ארבע דברי ר"ש ר' יהודה אומר
3. וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת
למעלה. בפר כהן משיח: למטה.
ליה בפ"ק דסנהדרין (דף ד.) גבי
3
פרש' ג ה"ד, ש) לעיל לט סד"ה
הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר
❖
בפר העלם: קרן קרנות. מדמצי
אינו צריך הרי הוא אומר באהל מועד על כל
בסכת בסכת והא דשמעינן לב] בפ"ק
3
ומכשיר:
בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם
למיכתב קרן וכתב קרנות הויא טז]
דקדושין (דף יח:) דדריש תרוייהו יש
האמור באהל מועד ורבי יהודה כן יעשה מאי
יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה
אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
אם למקרא ולמסורת גבי בבגדו בה
שתים דאית ליה לר"ש כ) יש אם למקרא
עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא לפי שלא
ויקרא ד, יח
שינויי נוסחאות
וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש:
משום דהתם אפשר לקיים שניהם אבל
4. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת
יז]
למדנו לפר יוה"כ לסמיכה ושירי הדם מנין
א] זה פר (*ש"מ): ב] באהל
עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הרי הוא אומר. בשניהם על
כאן אי אפשר לדרוש שניהם אבל
מועד נמחק (*ש"מ): ג] ס"א
ת"ל 1כן יעשה ולפר יוה"כ לא למדנו הא אמרת
מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה
קרנות מזבח קטרת סמים אשר לפני
לר"ע קשה דלא דריש התם תרוייהו
תקרו (ש"מ וכ"ה בכי"מ). ועי' אות
וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת
לפר זה יוה"כ איצטריך סד"א הני מילי
יט: ד] מעכבן (כתה"י): ה] צ"ל
ויקרא טז, לד
1
א]
משֶׁה:
ה' אשר באהל מועד והאי באהל
ובפ' כל שעה (פסחים דף לו.) גבי
5. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ
תעכב (ש"מ ויעב"ץ): ו] גי'
עבודה דמעכבא כפרה אבל עבודה דלא
מועד יתירא הוא דהא כתיב אשר
על לחם עוני דריש מקרא ומסורת
שמכ"י אמר מר לפר זה פר כהן
לג]
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ
משיח למאי הלכתא לעכב לפר
מעכבא כפרה אימא לא קמ"ל ור"ש האי
לפני ה' ולמדך יח] על כל הקרנות
ובפ' לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנן
וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
זה כו' הילכתא לעכב כו'.
ויקרא טז, כ
שבתוך ההיכל צריך ליתן: סמיכה
נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד
באהל מועד מאי עביד ליה באהל מועד
6. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם
וכעי"ז בכתה"י ועי' רש"י:
ב]
ז] תיבת פשיטא ליתא בכי"ק
ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת
ואתרוג אחד כו' ודריש בגמ' לולב
מ)
וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים
מבעי ליה שאם נפחתה תקרה של היכל
א
ג]
וכ"ה ישר דחוקה כתיב ביה ול"צ
לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת
❖
אחרי מות: ת"ל כן יעשה. לרבות
אחד מדכתיב כפת וי"ל דנהי דר"ע
לא היה מזה ב)ואידך 3 מאשר ואידך ג)אשר לא
לקרא אחרינא וכ"כ רש"י דל"ג
ויקרא ד, ו
הַקֹּדֶשׁ:
פר יוה"כ לסמיכה ושירים דהא פר
ס"ל מקרא (ומסורת) עיקר
פשיטא ועי' בה"ז (דק"ס):
דריש אביי אמר לר' יהודה נמי איצטריך
ח] בש"מ וכי"צ נוסף את אהל
יוה"כ בהאי קרא כתיב כדאמר לפר
מ"מ לדרשא פורתא דרשינן ליה
מועד ואת המזבח: ט] בילקוט
מוסף רש"י
סד"א מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאע"ג
זה א] יוה"כ: והאמרת לפר כו'.
למסורת ומיהו קשה מר"ש דהכא
אי' דברי רבי יהודה אמר לו ר'
דכתיבן וכפילן לא מעכבא ד] מתן ארבע נמי לא
אלא לרבי יהודה כו'. בפרק
נחמיה מפני וכו' (הגרי"ב). אבל
וכיון דאיתקש להאי איתרבו להו
סבירא ליה יש אם למקרא ובסוף
רש"י ז"ל כאן ולקמן (מב ע"ב)
הוציאו לו (יומא ס.) פליגי ר'
תתעכב קמ"ל לפר זה פר יום הכפורים
סמיכה ושירים בהיקשא ולמה לי תו
כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית
ה]
ו]
בד"ה שיריים גריס בהדיא ר"ע
יהודה ור' נחמיה אם שינה בסדר
ור' יהודה ולא כגי' הילקוט (מנחת
עבודות להקדים את המאוחר,
כן יעשה: ס"ד אמינא. כי איתקש
אחד יאכל קסבר יש אם למסורת
למאי הילכתא אי לעכב פשיטא חוקה כתיבה
ז] 4
יהודה): י] נ…א«מר. ברש"י משמע
ואמר ר' נחמיה כל סדר העבודות
לעבודה דמעכבא כפרה הוא דאיתקש
וההיא נ) דיותן דומיא דכי יתן ס) ועובד
ביה אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכא אלא
דגריס נדרוש: יא] בש"מ
שנעשות בבגדי לבן בין בפנים כגון
וכתה"י נוסף שאם חיסר אחת
לפני ולפנים, בין מבחוץ כגון בהיכל
דומיא דעבד ישמע ישמיע ולא
כדכתיב וכפר בהאי קרא ולרבויי
ע)
פ)
לרבי יהודה דאמר כי כתיבה חוקה אדברים
ד)
או בעזרה מעכב, דחוקה דכתיבא
מכל המתנות לא עשה ולא
תשא ולא תשיא אומר ר"ת דבהנהו
בי' את בדם וטבילה כדמפרש לקמן:
כלום אלא אמר ר"פ. וכ"ה
בענינא דאחרי מות עלייהו כתיבא,
ב הנעשים בבגדי לבן בפנים שאם הקדים
נפחתה. תקרת יט] עלייתו וגגו תו לאו
לקמן נב ע"ב וביומא: יב] בדם
ור' יהודה אומר לא כתיבא חוקה
כ"ע מודו שהמקרא והמסורת שניהם לד]
מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום אבל
וטבילה כצ"ל (ש"מ והגרי"ב):
אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן
ה)
אהל הוא: מאשר. נפקא ליה ארבע
משמעותם א' ולא שייכי לפלוגתא
מבפנים (יומא לט:) אבל דברים
יג] תיבות לא נצרכא ליתא בכי"צ
דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הקדים
קרנות מאשר דמצי למכתב אשר לפני
(בין מקרא למסורת דשניהם
ובש"מ. והגרי"ב גר' לא נצרכה
הנעשים בבגדי לבן בחוץ.
אלא כו': יד] ביה בהדיא
כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים
מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא
ה' באהל מועד למה לי [למיהדר]
משמעות אחד ולא שייכי לפלוגתא)
: טו] קרא אתו, דאיתקוש
וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב,
(כי"י)
דמקרא ומסורת צ): למטה הוא
מדכסידרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי
למיכתב אשר אלא על כל הקרנות
(*ש"מ): טז] צ"ל הרי (*ש"מ):
אם הקדים להן דבר מאוחר אין
יז] צ"ל ולמדים (כתה"י וד"ו):
אלו מעכבין עליו לפוסלו, אבל
אומר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש.
אשר באהל כ] דהאי אשר בתרא משום
קמ"ל מתקיף לה רב פפא ומי מצית אמרת
יח] אלא ללמדך דעל כצ"ל
בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך
מזבח לא איצטריך למיכתביה: לר'
וא"ת כיון לה] דהוקשו בזו ובזו גבי
הכי והתניא וכלה מכפר את הקודש ח] אם
פנים כפנים דמי: מפני מה לא
(כתה"י): יט] בכתה"י תקרו
ו)
ז)
5
נאמר. מי מעכב על ידינו שלא
[וכגיר' כי"מ, עי' אות ג].
יהודה נמי. אע"ג דכתיבי מתן ארבע
הזאות נמי א"כ ניבעי ארביסר וי"ל
כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה דברי
והפסק הנקודה צריך להיות
נדרוש בלשון זה אם כלה כפר ואם
ט]
❖
בהדיא וכפילן בועשה כאשר עשה:
דלא דמי דמתן ד' אשכחן אבל הזאות
אח"כ. וכן הוא ישר דהא גג אין
לא כלה לא כפר (שם ס. ס:):
ר"ע א"ל רבי יהודה מפני מה לא נאמר אם
י]
לו תקרה: כ] באהל מועד אתי
איצטריך. כן יעשה לרבויינהו
ארביסר לא אשכחן בשום מקום
כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר יא] אמר רב
אשר בתרא דמשום מזבח כצ"ל
שיעכבנו כא]: סד"א מידי דהוה
(תוספת) ועוד י"ל דקרנות טובא
(צ"ק): כא] שיעכבו (*ש"מ):
שיטה מקובצת
פפא לא נצרכא אלא לאת דם ובטבילה את
אסמיכה ושירי הדם. דפר העלם
נמי משמע ואם נאמר ארבע אין זה
6
יב]
כב] קמ"ל דמתן ד' לגבי
מתן ד' נמי כתיבן וכפילן כו' לא
סמיכה ושיריים מעכבות בכל
אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכא להכשיר
גופיה דכתיבן וכפילן ולא מעכבי
סתירת הפסוק ק) אבל גבי הזאות כתיב
יג]
מקום. כצ"ל והמוסגר נמחק
נצרכה כו' (קרן קרנות).
כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא דוכפר
והזה שבע ולא יותר:
(ש"מ). ומחקו נמי בה"ז. ורא"ט
וא"ת כיון דהטעם משום דלא כפילן
לסמיכה ושירי הדם. בפ' איזהו מקומן (לקמן דף נב.) דריש
מוחק מתיבת קא חשיב ועד
א"כ אמאי תלי טעמא בברייתא משום
ונסלח משום טעם דאין מעכבות בכ"מ: מתן ארבע. שאין מעכבות
אפילו. ועי' תו"ק שמקיים גיר'
דמתן ד' אינו מעכב בשום מקום,
בחטאת החיצונה נמי לא ליעכבו דנימעטו נמי מוכפר ונסלח: קמ"ל כב].
מדכתיב הפר [לימד] על פר יוה"כ שטעון מתן דמים
הספרים: כג] מינייהו מיהת
וי"ל דאיצטריך ההוא טעמא דלא
מעכב (ש"מ): כד] צ"ל לאקושי
תימא דנילף מתן ד' ממתן ז':
(דלענין סמיכה ושירים שאין מעכבין בכ"מ קא חשיב להו כפרה)
ליסוד ותימה לההוא תנא סמיכה מנא ליה וי"ל דבתורת כהנים ר)
(ש"מ): כה] תיבת לא איתא
לא נצרכה אלא לר"ש. דלדידיה לא
דאילו סמיכה ושירים אפילו עקרינהו לגמרי לא מעכבי ואילו מתן
דריש מדכתיב וסמך על ראש הפר לרבות פר יוה"כ לסמיכה לו]:
בכתה"י ובכל דפ' הישנים. ומה
כפילן כדמסיק ואזיל דלא כתיב ביה
שנדפסה כהוספת הרש"ק הוא
ארבע חדא מינייהו כג] מעכב בחטאת החיצונה הילכך מייתינן לכולהו
ואפי' נפקא ליה לההוא תנא מהיקשא דהכא יותרת ושתי הכליות
אלא קרנות דהוו שתים ושתים אחרות
טעות (דק"ס). ועי' אות ז: כו] צ"ל
בהיקשא קא אתי דאיתקש פר כהן
לעיכובא מוכן יעשה: למאי הילכתא לעכב. דהא לא כתיבן וכפילן
אע"ג דלא מעכבי כפרה מ"מ שירים לא נפקי דגריעי כדאמר בסוף
כגון קטרת ומתנות (*ש"מ):
משיח לפר העלם דבר כו' (כך היא
ביה ואיצטריך לאקשויי : פשיטא [לא] גרסי' גבי פר יוה"כ: לעכב.
השוחט והמעלה (לקמן דף קיא.) דאימורים תחילת עבודה ושיריים סוף
כז] צ"ל מעשה שעיר (שמכ"י):
נוסחת רש"י של הר"פ): למטה הוא
כד]
כה]
כח] צ"ל טעמיה (ש"מ):
עבודה: אשר לא דריש. לעיל פירשתי בריש פ"ב (דף יח: ד"ה
אומר קרן קרנות ארבע דברי ר"ש.
שיהו כל המתנות מעכבות: חוקה כתיב. בסוף פרשת אחרי מות
כט] תיבת רבי נמחק (ש"מ)
:
לשון מהר"פ, וא"ת לר"ש מתן ארבע
ואידך): אביי אמר לרבי יהודה נמי איצטריך.
והיתה זאת לכם לחוקת עולם וגו' [ויקרא טז]: לרבי יהודה. בפ' הוציאו לו
תימה הא שמעינן
ל] מכאן ועד סה"ד מוקף בש"מ:
לשעירי ע"ז מנליה, אי מפר העלם
לא] דאחת דמעכבת בעלמא
הוא גופיה למד בהיקש מפר כהן
(יומא דף ס.): דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים. מתנות כו]
ליה לרבי יהודה דשיריים הפנימים מעכבי לחד לז] אמורא בפרק
מינה לא נילף וכו' כצ"ל. ור"ל
משיח ואינו חוזר ומלמד בהיקש, וי"ל
וקטרת שעל בין הבדים: הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום.
איזהו מקומן (לקמן דף נב:) ובפרק הוציאו לו (יומא דף ס:) והך
מה לאותה אחת דמעכבת בעלמא
[מיגו] דלמד לענין שתי קרנות דכתיב
תאמר בהנך שתים מעכבא
בגופיה דפר העלם למד נמי (גם)
דחוקה עלייהו כתיב: אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ. כגון מתנות
ברייתא קתני ונסלח אע"פ שלא נתן שיריים לח] על כרחין דלא כוותיה
בעלמא (ח"נ). וגי' צ"ק דאחת
לענין ד', דהוי הימנו ודבר אחר דלא
פר ושעיר שעל הפרכת: הקדים שעיר כז] לפר מה שעשה עשוי. דחוקה
וכיון דשיריים מעכבין כל שכן מתן ארבע וכי תימא דהני מילי בשיריים
כתיבה וכו' לא נילף למתן
הוי היקש. וא"ת התינח למ"ד (לקמן
השתים וכו', ועש"ב: לב] צ"ל
לאו עלייהו כתיב. והתם מפרש טעמייהו כח]: אימא מדכסדרן לא מעכבי.
נז.) לא הוי היקש, אלא למ"ד הוי
דיוה"כ דגלי קרא וכלה מכפר לא משמע הכי כדפרישית מדלא
ש)
דשמעינן ליה (ש"מ): לג] תיבת
היקש מאי איכא למימר, וי"ל דלמ"ד
אלמא חוקה לאו עלייהו קיימא מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב אם
קאמר מחלוקת בשיריים של יוה"כ אלא מפליג בין פנימים לחיצונים
על נמחק (ב"ש): לד] שניהם
דהוי היקש יליף ליה מלפר זה פר
חסר מהן: קמ"ל. היקשא דהכא: ומי מצית אמרת הכי. דלר' יהודה
שוים במשמעות אחד כצ"ל
ובשום מקום לא מצינו שמחלק בפנימים ועוד קשה הא דקאמר לעיל
העלם דקאמר ת"ק דתנא דבי ר'
(ב"ש): לה] כיון דמוקמי שבזו
ישמעאל לענין יותרת ושתי כליות
עיכובא מהכא יליף: וכלה מכפר. קרא יתירא הוא דלא הוה ליה
סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה כו' הא על כרחין שיריים לרבי
בזו, גבי הזאות נמי נימא הכי
למהוי כמאי דכתיב בגופיה (לקמן מא.)
למיכתב אלא והקריב את השעיר החי: אם כיפר. כפרה המעכבת
יהודה מעכבי כפרה ונראה דהך סוגיא אתא כריב"ל דאמר משמעות
א"כ ניבעי כו' כצ"ל (ש"מ):
וה"ה לענין [מתן] ד'. מיהו קשה
לו] כאן הס"ד ומה"ד ה"מ
דא"כ כי קאמר רב פפא לקמן (שם)
בשאר מקומות כגון מתנת דמים מתן שבע ומתן ד': כילה. אע"פ
דורשין איכא בינייהו ל) ולית ליה לר' יהודה שיריים מעכבין ור' יוחנן
עבודה וכו'. אע"ג דנפקא ליה
משום דבעי אגמורי פר העלם
שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון: מפני מה לא נדרוש.
המקרא
דאית ליה לר' יהודה שיריים מעכבי איצטריך וכן יעשה לסמיכה לבד:
לההוא תנא וכו' (צ"ק). ועי' גי'
לשעירי ע"ז לענין יותרת הכבד כו'
אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לרבי יהודה. כאביי ס"ל
ח"נ. ובשם יוסף מבאר כלפנינו
אמאי לא קאמר נמי לענין קרנות,
כסדר מכתבו ונאמר אם כילה הכל אפילו שפיכת שירים כיפר: ואם
ועי' טה"ק: לז] בש"מ מוחק
וי"ל משום דיותרת ושתי כליות
לא כילה לא כיפר. והכי מפרש בסדר יומא ל) [ס:] דשיריים מעכבין איכא
דלר' ירמיה לעיל לא מיתוקמא כר' יהודה דר' יהודה דריש כן
תיבות לחד אמורא. וצ"ב דהא
פסיקא ליה גם לר' יהודה, אבל קרן
יעשה לסמיכה ושיריים והך ברייתא מוקמא ליה למתן ארבע: לא נצרכה
אמת הוא כן. ובכי"ב וג' ובב"ש
קרנות לא איצטריך לר' יהודה:
בינייהו. אלמא עיכוב לר' יהודה מהכא נפקא: לא נצרכא. האי דמקיש
לא מחקו זה"ל: לח] שיריים
אלא לאת בדם ובטבילה. פי' בקונטרס דלא כתיב בדם בפר העלם
פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח: אלא לאת בדם וטבילה.
ואיצטריך כן יעשה למתן
דבפר כהן משיח כתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם. ואי קשיא בהאי
אלא בפר כהן משיח כתיב
וילפינן מיניה פר יוה"כ
דאיתקש בהאי
ארבע על כרחין דלא כוותיה
דכיון דשיריים כו' (ש"מ):
קרא