מ:
בית שמאי פרק רביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כא א מיי' פ"ה מהל' מעשה
קרא וקשה לרבינו תם דאמר בשמעתא [לקמן מא.] דאיצטריך לפר זה פר
קרא פר יום הכפורים לפר העלם הוא דאיתקש דבדידיה קא
א) [לקמן צג: מנחות ז:] תו"כ
הקרבנות הלכה ט:
ויקרא חובה פרש' ג ה"ט, ועי'
העלם דבר לאגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי עבודת
מישתעי קרא ובפר העלם לא כתיב את בדם וטבילה ד] הא אמרן
כב ב מיי' פ"ה מהל' עבודת
ירוש' יומא פ"ה סה"ד,
❖
כוכבים דלא ליהוי דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש ואי יז]
כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אלמא לפר כהן משיח נמי
ב) תו"כ שם ה"ח, ג) מנחות
יוה"כ הלכה כד:
מט. ע"ש תו"כ שם הי"א,
איתקוש ובפר יום הכפורים
לא כתיב את ולא כתיב טבילה ולא
איתקש כל הנהו דכתיבי בהאי קרא
אהדדי אם כן שעירי עבודת
ד) ויקרא טז יד, ה) [דף מ:],
כתיב בדם דהכי כתיב ד) ולקח מדם
כוכבים גופייהו דדרשינן מהחטאת
ו) כעי"ז ברכות לו:, ז) לט:
תורה אור השלם
❖
ד"ה זה, ח) שייך לעיל ע"א:
הפר באצבעו ואקשינ' להאי ללמד
נילף מפר כהן משיח גופיה דמפורשים
»אƒמין שבאצבע בדם שיהא בדם שיעור
ה]
ו]
א)
א
1
1. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ
בגופיה יותרת הכבד ושתי כליות
הימנו הילכות ריבוייא של את והילכות
טבילה מעיקרא וטבל ולא מספג ואיצטריך
ב)
1
בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע
בדם וטבילה כדמפרש: [להכשיר אמין].
וגם תרווייהו שעירי עבודת
הגהות הב"ח
פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי
יח]
למכתב בדם דאי כתב רחמנא וטבל הוה
א]
ויקרא ד, ו
פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ:
כוכבים וכהן משיח דכתיבי בהאי קרא
תמן תנינן (חולין נה:) היא האם היא
(א) גמ' לכל מה שאמור בענין
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
אמינא אע"ג דליכא שיעור טבילה מעיקרא
מריבויא וכן בפרק איזהו מקומן (לקמן
טרפחת היא שלפוחית וכל שלפוחית
דברי רבי. נ"ב כצ"ל ול"ג רבי
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
כתב רחמנא בדם ואי כתב רחמנא בדם ה"א
עקיבא כן משמע בתוספות וכן
דף מט:) דאיצטריך כאשר יורם למילף
היא וושיא"ה כעין אותה של דג
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
מוכח בד"ה תניא כותיה במה
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
אפי' מספג כתב רחמנא וטבל 2 מזבח קטרת
יותרת בשעירי עבודת כוכבים שלא
כדאמרינן במסכת ע"ז ה) בשליפוחה
שאמרו דאי לא אתא אלא לעכב
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
סמים למה לי שאם לא נתחנך המזבח
כו' ואי ר"ע הוא למה צריך קרא
ויקרא ד, ז
תאמר דפר העלם הוי דבר הבא מן
גבי עוברי דגים ואם של בהמה כולה
אֹהֶל מוֹעֵד:
ב
ג)
ב]
3. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
לעכב והתניא וכילה מכפר אם
עשויה אבעבועות. תשובת מורי: את
בקטורת הסמים לא היה מזה תניא כוותיה
ההיקש וכן נמי אמרינן בשמעתין [מא.]
כילה כיפר דברי ר"ע וק"ל וכ"כ
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר
להכשיר אמין שבאצבע. שאם עלתה
להדיא בדף מא תוס' ד"ה ואתא
סד"א הני מילי הזאות דכתיבי בגופיה
דרב פפא 3 ועשה כאשר עשה מה ת"ל לפר
עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
❖
ליה שעיר כו' וכן בתוספות בדף
ויקרא ד, כ
אבל יותרת ושתי הכליות דלא כתיבן
לו אם באצבע שקורין וושיא"ה כמו
לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור
זה ד"ה לא נצרכא וכן בכמה
בגופיה אימא לא ואי הוקשו לפר כהן
ניטלה האם דאלו טריפות (חולין ד' נד.)
מקומות: (ב) רש"י ד"ה בדם
בענין דברי רבי ג] (א) א"ר ישמעאל ק"ו ומה
וכו' מכדי טבילת אצבע בכלי
מוסף רש"י משיח הא כתיבי בגופיה כמו בפר
לא הויא חציצה דאיתרבי מאת אצבעו
זה ופחות מכדי טבילת אצבע
במקום שלא הושוה קרבן לקרבן השוה
את הטפל לאצבעו : בדם שיהא
יום הכפורים יט] בדם ובטבילה כן
ו)
בכלי זה וכו': (ג) שם «ב»דם ולא
שיהא בדם שיעור טבילה
❖
מעשים למעשים מקום שהשוה קרבן לקרבן
מעיקרא. דם לא קידש לחצאין,
קרינן ¿ב«דם משמע «ב»דם:
בדם שיעור טבילה מעיקרא גרסינן.
פי' רבינו יצחק בר' אברהם זצ"ל
אם קיבל שיעור הזאות דדם אשם
אינו דין שישוה מעשה למעשה אלא מה
משעת קבלה ראשונה למעוטי קבל
$ ומיהו יש ליישב לפירוש הקונטרס דלא
מצורע או דם פרים ושעירים
הנשרפים בשני כלים לא עשה כלום
ת"ל לפר זה פר העלם דבר של צבור לפר
גליון הש"ס
דמי דפשטא דקרא ועשה לפר כאשר
פחות מכדי טבילה (ב) בכלי זה
❖
:
(מנחות ז:)
עשה לפר החטאת מקיש פר ראשון
ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן
זה פר כהן משיח אמר מר ומה במקום שלא
[תוס' ד"ה (מעמ' הקודם) לא
נצרכה וכו' ומיהו יש ליישב
לפר אחרון דהיינו פר יום הכפורים
והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן
הושוה קרבן לקרבן מאי לא הושוה קרבן
לפירוש הקונטרס. עי' יומא דף
שיטה מקובצת
לפר כהן משיח אבל לפר החטאת
בפרק דם חטאת (דף צג:) ויליף מבדם
לקרבן אילימא פר יוה"כ ושעיר יום הכפורים
מד ע"ב בתוס' ד"ה אתיא כפרה
וכו' :שם ונראה לר"ת דלא
דמוקמה בפר כהן משיח ובשעירי
מדקרינן וטבל בדם ולא קרינן
לכל מה שאמור בענין. היינו תניא
(ג)
כ]
איכא למיפרך מה להנך שכן נכנס דמם לפניי
איתקוש כולהו אהדדי וכו'. עי'
כוותיה דרב פפא דלכל האמור
עבודת כוכבים אין נחשב היקש כלל
בדם משמע בדם שהיה כבר
לקמן דף מז ע"ב בתוס' ד"ה אלו
בענין משמע לענין דברים שלא
ולפנים אלא פר העלם דבר של צבור ושעירי
❖
משעה ראשונה: מספג. מקנח
ומיהו קשה את בדם וטבילה בשעירי
ואלו וכו']:
נאמרו בהדיא בי"כ ונאמרו בפר
עבודת כוכבים איכא למיפרך מה להנך שכן
העלם, ואי לענין לעכב הא עיקר
עבודת כוכבים מנין כא] דמפר העלם
בדופני הכלי. כן שמעתי במנחות:
ההזאות כתיבי בגופיה דיוה"כ, אלא
מכפרין על עבירות מצוה ידועה אלא פר
הכי גרסינן הוה אמינא אף על גב
לא הוי כמאן דכתיב בגופיה כמו
ודאי לענין את בדם וטבילה קאמר
לעזי רש"י
שלא נאמרו ביוה"כ. וא"ת והא לקמן
דליכא שיעור טבילה מעיקרא. אלא
העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים
ביותרת דבסמוך הניחא לרבי ישמעאל
וושיא"ה וישיא"ה. שלפוחית.
(מא:) מוכח גבי הא דפריך והא תנא
❖
שיהא בו עכשיו: אפילו מספג.
אלא לרבי דדריש לפר זה פר יוה"כ
והכי קאמר ומה במקום שלא הושוו קרבן
וושיא"ה וירוא"ה. יבלת.
לכל האמורים בענין קאמר דיותרת
ושתי הכליות בפר יוה"כ נפקא לן
דאשיעורא בעלמא הוא דקפיד קרא:
מנא ליה דבשלמא יותרת לא קשיא
לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים
מהך דרשא, וא"כ היכי מייתי מינה
מזבח קטרת הסמים למה לי. השתא
דנפקא ליה מכאשר יורם כדאיתא
סייעתא לרב פפא דלענין את בדם
למעשים למאי דכתב בהו מקום שהושוה
שינויי נוסחאות
בפ' איזהו מקומן (ג"ז שם) דאייתר
דדרשת אשר באהל מועד על כל
וטבילה, אימא דאיירי דוקא לענין
קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין
א] למכתב וטבל ואיצטריך
יותרת ושתי הכליות שלא נאמרו כלל
בפר כהן משיח למיהוי כמאן דכתיב
האמור כו' מזבח קטרת הסמים
למכתב בדם (כי"מ, ש"מ, וכ"ה
בפר יוה"כ. מיהו י"ל מדקא מהדר
בגופיה דפר העלם אבל בדם וטבילה
מאי דרשת ביה דהאי יתירא דהא
במנחות): ב] הסמים (ש"מ,
ליה רבי ישמעאל ק"ו ומה במקום
ז]
וברש"י): ג] גי' הילקוט רבי
שלא השוה כו' דאיירי ע"כ לענין
כתיב אשר לפני ה': שאם
לא נתחנך כו'. אם אירע פר העלם
לא שייך ביה $ ונראה לר"ת כב] דלא איתקוש כולהו אהדדי אלא כולהו
עקיבא (הגרי"ב). וכ"ה בד"ו
את בדם וטבילה כדמוכח לקמן דלא
בעוד המזבח חדש שלא הקטירו עליו קטרת מעולם: תניא כוותיה
איתקש לפר העלם ופר העלם הוקש לפר כהן משיח ובפר העלם
וכי"מ ובתד"ה תניא, ומחקו ש"מ
ילפינן מהאי ק"ו דלא השוה כו'
ובה"ז. ובש"מ ד"ה לכל גריס רבי.
שום דבר חדש רק תקון הזאות
דרב פפא. דהיקשא לאת בדם וטבילה אתא ח]: לכל האמור בענין.
דלא כתיב ביה בדם הא כתיב ביה וטבל אצבעו מן הדם דמשמע שפיר
וע' ב"ח, קר"א, מראה כהן
ופירושו, מכלל דשמיע ליה מת"ק
הכל בכלל ט] את בדם וטבילה: קל וחומר. כלומר אין צריך להביא
שיהא בו שיעור טבילה מעיקרא כמו בדם והא דנקט בדם לפי
ותו"ק: ד] בכי"פ נוסף תריץ.
דהיינו רבי דלכל האמור דקאמר
ועי' שטמ"ק על רש"י זה [נדפס
לענין את בדם וטבילה נמי קאמר.
שהוא תחילה בפרשה בפר כהן משיח וכי תימא הא איצטריך להא
פר יום הכפורים לכאן דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם י]
בעמ' שאח"ז]: ה] הפר והזה
וא"ת היא גופיה תיקשי מנליה לר'
בו: ומה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן. שאין הבהמות ממין אחד.
דמסקינן בפ"ק דמנחות (דף ז:) ולקמן בפרק דם חטאת (דף צג:)
באצבעו (*ש"מ): ו] ללמוד
ישמעאל נמי דרבי איירי נמי לענין
ולקמן מפרש מאי היא: הושוו מעשים למעשים. מעשה עבודותיהן
(כתה"י): ז] דהא יתירא הוא דהא
מן הדם כג] שבענין לא מוטבל בדם דריש אלא מן והזה מן
את בדם וטבילה, אימא דדוקא איירי
כצ"ל (*ש"מ): ח] בש"מ נוסף ולא
ביותרת ושתי הכליות, וי"ל מדקאמר
שוין של זה לשל זה: מקום שהשוה קרבן לקרבן. כגון פר יום הכפורים
הדם באצבעו דכתיב בפר כהן משיח בתר וטבל תדע דהא
לענין לעכב: ט] בכלל ואפי' את
לכל האמור בענין משמע דאתי לכל
מפרש למעוטי משיריים שבאצבע שלא יזה פעם שניה ומה ענין
ופר העלם ששניהם מין אחד אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות
(כי"י, כי"ב. וכ"נ כוונת הש"מ):
הדברים שנאמרו בזה יותר מבזה
יא]
כד]
כה]
י] ס"א כהן משיח (ש"מ וב"ש).
(מהר"פ ז"ל): אלא מה תלמוד
זה גבי וטבל ואם תאמר ובחטאות החיצונות מנא לן את בדם וטבילה
שהצריך הכתוב לשניהן כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו יב] מעשי
ועי' באות שאח"ז ובח"ד. ובכתה"י
ומשום יותרת וב'
לומר לפר כו'.
עבודותיהן שוין לאת בדם וטבילה: אלא מה תלמוד לומר לפר זה
הלא אפילו פנימי מפנימי לא יליף אלא בהיקש ובפ"ק דמנחות (דף ז:)
כלפנינו: יא] ס"א כהן משיח
כליות איצטריך לקמן, דלפר י"ה לא
איצטריך לאת בדם וטבילה דמק"ו
פר העלם. ולקמן [מא.] פריך מאי קאמר הא קרא בדידיה קאי: לפר.
משמע דאיתיה בכל חטאות דקאמר דקומץ אינו קדוש לחצאין משום
(שמכ"י וב"ש, וכן הגיה מהר"ב
רנשבורג). ובכתה"י כלפנינו:
קאתו. וא"ת והלא אליבא דת"ק
דילפינן מדם כל שכן דאית לן למילף דם מדם ולפי' רבינו תם ניחא
כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור
יב] צ"ל שיהו (ש"מ): יג] ס"א
דהיינו רבי דדרשינן מלפר זה פר
העלם (ש"מ וב"ש, וכ"ה בכתה"י).
י"ה לענין (ל)כל האמור בענין ולענין
דבחטאות החיצונות כתיב מן הדם דהוי כמו בדם וכתיב בהו ולקח
מתנות כדפרישית לעיל ז) דבפר כהן משיח לא נכפלו וצריך ללמוד מזה:
וגי' זו תואמת לגי' הספרים שלנו
ב' דרשות לאת בדם וטבילה וליותרת
אילימא דפר ושעיר של יום הכפורים. שלא הושוו הבהמות שזה פר וזה
דדרשינן שיעור לקיחה כי היכי דדרשינן וטבל שיעור טבילה ואת
ודלא כמ"ש לעיל אות י' וי"א:
וב' הכליות, א"כ לרבי ישמעאל נמי
יד] צ"ל משוח (צ"ק). ובכתה"י
להכשיר אמין שבאצבע ילפינן מקל וחומר חיצונות מפנימיות ומיהו
שעיר הושוו מעשים של זה למעשים של זה שכל עבודותיהן שוות מקום
דדריש את בדם וטבילה מק"ו אימא
כלפנינו, וכן בש"מ ד"ה מה. [וצ"ב
דלפר זה פר י"ה ולענין יותרת וב'
צריך לדקדק מכל מקום היכי ילפינן קומץ מדם דאפילו דם מדם
שהושוו קרבן לקרבן כגון פר כהן משיח יג] ופר יוה"כ דשניהן מין אחד
אמאי לא הגיה הצ"ק גם לעיל, עי'
הכליות דלא מתרבו מק"ו כדפי'
אינו דין כו': מה לפר ושעיר של יוה"כ. דין הוא שיושוו מעשה
לא יליף: (תוספת) וקשה דבפר העלם לא כתיב את וא"כ להכשיר
בש"נ אות יג]: טו] שיושוו פר
לעיל, ומנ"ל לאוקמי לפר זה פר
העלם ופר יום (ש"מ). הצ"ק גריס
העלם דבר כיון דאיכא לאוקמי לפר
אמין מנא ליה בפר יום הכפורים ובמסורת כתב קדמאה כו] את
עבודותיהן שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים ואין חילוק ביניהם
משוח [במקום העלם] ור' באות
זה פר י"ה לענין שום דרשא לענין
תניינא לא כתב את וכן כתב רבינו סעדיה בקרא דמן הדם לא
תאמר שיושוו פר העלם יד] ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן
שלפנ"ז: טז] ויביא קרבן עולה
יותרת וב' כליות, וי"ל דלענין יותרת
כתיב את: ח) לאת בדם וטבילה. הוה מצי למימר נמי לאהל מועד
ויורד (כי"פ): יז] ואי כשיטת
וב' הכליות לחוד ליכא לאוקמי כיון
שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים שזה נכנס וזה לא נכנס: אלא פר
הקונטרס דאיתקש כצ"ל (ש"מ):
דבהאי קרא כתיב וכיפר משמע
העלם ושעירי עבודת כוכבים.
לכדאמרן לעיל שאם נפחתה תקרה כו' ולקטורת סמים לכדאמר
שהושוו מעשיהם דאמרן לעיל החטאת
יח] מכאן עד תיבת וכן נמחק
לענין כפרה מקיש ליה, ויותרת ושתי
בסמוך שאם לא נתחנך המזבח כו': תניא כוותיה דרב פפא כו'.
בס"א (ש"מ). וגי' צ"ק דגם
הכליות אין בו כפרה דהקטרה אינה
לרבות שעירי עבודת כוכבים ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן
תרוייהו וכו' וכן כהן משיח
מעכבת. וא"ת והלא לת"ק דהיינו
דהאי פר והאי שעיר: שכן שניהם מכפרין על עבירות מצוה ידועה.
משמע ליה דהא דקתני בברייתא לכל מה שאמור בענין דלאת בדם
כתיבי בהאי. וגי' רא"ט כיון
רבי מוקמינן ליה לפר י"ה לכל
דתרוייהו [ואח"כ צ"ל כתיבי].
האמור בענין גם לענין יותרת וב'
וטבילה קאמר דאי לא אתיא אלא לעכב לא הוה ליה למימר לכל מה
לפיכך הושוו מעשיהם תאמר שיושוו טו] מעשה פר העלם ומעשה פר
ועי' ראש המזבח שמבאר
הכליות כדפי', וי"ל דודאי לת"ק
שאמור בענין וליותרת ושתי הכליות ליכא למימר דהא בעבודת דם
יום הכפורים שכן לא הושוו בכפרתן שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה
גירסתנו: יט] צ"ל את בדם
דאיצטריך היקשא לענין את בדם
וטבילה ומיהו יש כו'. והשאר
הוקשו ולשירים נמי לא קאמר דרבי נפקא ליה מקרא אחרינא
ידועה וזה מכפר על ידועה כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה
וטבילה דהוי מידי דכפרה מוקמינן
כז]
נמחק (ש"מ): כ] דמוקמינן
ליה נמי לענין יותרת ושתי הכליות
לקמן בפרק איזהו מקומן (דף נב.) ועוד ק"ו דרבי ישמעאל
בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא ידע שנטמא ונעלמה ממנו
(ש"מ): כא] מנין למילף מפר
אע"ג דלא הוי מידי דכפרה (ואין)
ומה במקום שלא הושוו לא שייך אלא גבי את בדם וטבילה:
טומאה ונכנס למקדש ושוב לא נודעה לו כניסתו שעיר הנעשה בפנים
העלם וליהוי כמאן כו' כצ"ל
[דאין] היקש למחצה, אבל לר"י
(צ"ק): כב] לר"ת דלעולם לא
ומה
דנפקא ליה את בדם וטבילה מק"ו
במקום שלא הושוה קרבן לקרבן כו'. ולקמן כח] בפרק איזהו
על ישראל ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא טז] בעולה ויורד:
: כג] הדם מן
איתקוש (ש"מ)
תו ליכא לאוקמיה לפר בפר י"ה
הושוו הדם שבענין התם לא מוטבל
מקומן (גם זה שם) יליף כט] רבי ישמעאל מתן דם ליסוד בפר
משום יותרת וב' הכליות לחוד כיון
הכהן אצבעו מן הדם דריש וכו'
דלא הוי מידי דכפרה. ובהאי שינויי
יום הכפורים מקל וחומר ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה טעון יסוד ההוא ק"ו לא הוה מצי למימר הכא משום את דהוי
הדם דכתיב בפר כו' כצ"ל
נמי מתרצינן קושיא ראשונה דע"כ
קולא להכשיר אמין שבאצבע והאי ק"ו דהכא לא מצי למימר התם דלא ילפינן מהאי ק"ו דבר חדש ליתן האמור של זה בזה
(ש"מ): כד] מפרש התם (ש"מ):
לת"ק לכל האמור בענין לענין מידי
כה] צ"ל שיריים (ב"ש):
דכפרה קאמר לענין את בדם וטבילה
דהא חזינן דחלוקין בכמה דברים ולא ילפינן מהאי דינא אלא דלמאי דכתב בהו צריך שיהא זה כזה דבאותו ענין שיעשה
כו] קדמאה כתיב את (ש"מ):
קאמר אע"ג דאתי נמי ליותרת
הזאות של זה יעשה הזאות של זה והיינו לאת בדם וטבילה תדע מדלא פליג רבי ישמעאל אלפר זה פר כהן משיח לעכב דלמה
כז] גי' צ"ק דרבי עקיבא ובד"ו
וב' הכליות כדפי'. וא"ת א"כ מאי
כלפנינו. ועי' לעיל אות ג' ובאמרי
לי תיפוק לי מהאי קל וחומר ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן בפר העלם ושעירי עבודת כוכבים הושוו מעשים למעשים
תיקן ר' ישמעאל במאי דמוקי לה
צרופה: כח] צ"ל לקמן (ב"ש):
ביותרת וב' הכליות למהוי כמאי
דמעכבי מקום שהושוה קרבן לקרבן לא כל שכן דמעכבי ומיהו יש לדחות דמה להנך שכן הושוו בציבור:
כט] נדצ"ל דיליף:
דכתיב בגופיה לאגמורי לשעירי ע"ז
כדאמר לקמן, והיכי מוקי לה לענין
יותרת וב' הכליות לחוד כיון דלא מידי דכפרה הוא הא לכפר כתיב ביה בהאי קרא דמה"ט לא מפיק ליה מפר י"ה כדפי', וי"ל דלא דמי דודאי פר העלם לא חיישינן אע"ג דלא מתוקם רק ליותרת וב' הכליות אע"ג דלא מכפרי משום דיש לקיים וכיפר דמשמע מידי דכפרה בפר העלם גופיה לענין דרשא
ראשונה דועשה כאשר עשה דדרשי' מיניה לכפול בהזאות, אבל גבי פר י"ה ודאי אי הוי מוקמי' ליה להאי לפר בפר י"ה ע"כ היה צריך לאוקמי גם במידי דכפרה משום דכתיב וכיפר דקאי אכל הפרים הנדרשים בפסוק, דהא אין לנו שום דרשא לענין י"ה רק אותה דרשא לבדה. כך דקדק מורי ז"ל (תו'
מהר"פ): מה להנך שכן (מתכפרים) [מכפרים] כו'. פ"ה שכן הושוו לדבר זה לענין מצוה ידועה ולכך דין הוא שיושוו בהם מעשים למעשים תאמר בפר העלם ופר יוה"כ שלא הושוו למצוה ידועה שהרי פר העלם על ידוע ובפר יוה"כ על אינו ידוע. אבל לא רצה לפרש דמכח חומרא וקולא פריך מה להנך
שכן יפה כחן במה שכן מכפרים על הידועה, דא"כ התינח לענין בדם וטבילה דלא תילף מינה דהוו חומרות אבל את (כל) [דבא] להכשיר אמין דהוי קולא כ"ש דאיכא למילף מק"ו: מצאתי בס"א ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן. כגון פר יוה"כ ושעירי ע"ז, הושוו מעשים המפורשים בשניהם שלא
שינה בהם במתנות השוות בשניהם כגון הזאות שבהיכל. מקום שהושוו קרבן לקרבן כגון שעיר יוה"כ ושעירי ע"ז אינו דין שישוו מעשים למעשים, וילמוד סתום מן המפורש שעיר יוה"כ משעירי ע"ז. וא"ת נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דהא שעיר יוה"כ אכתי לא קמא לו ביה את בדם וטבילה, וי"ל