בית
שמאי פרק
רביעי זבחים
מא. תורה אור
מסורת הש"ס
הושוו
מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. פי' בקונטרס מה
ה) הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. שפירש ט] הכתוב בהזאות
א) [לקמן מט: נ.], ב) ספרי
1. וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה
שלח קיא, ג) [לקמן מט: וש"נ],
הכתובות בהן לא שינה את זו מזו אלו על הפרכת ואלו על הפרכת
שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן לא שינה את זו מזו
לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר
ד) שייך לעמ' הקודם, ה) ע"כ
עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
אלו על הקרנות ואלו על הקרנות אלו באצבע ואלו באצבע ואע"ג
אלו כג] [ואלו] על הפרכת ואלו [ואלו] על הקרנות ואלו [ואלו]
מעמ' הקודם, ו) לעיל לט תו"כ
ויקרא ד, כ
2. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי
ויקרא חובה פ"ד ה"א,
דלא כתיב ביה בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא למימר
באצבעות ואע"ג דלא כתיב בשעיר את בדם וטבילה אין זה שינוי דאיכא
ז) ויקרא ד יט, ח) [עמ"ש בה"ז
יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה
לא פירש את הכל דהא במה דפריש
למימר לא פירש הכל דהא במאי
וצ"ק אולם דע דכה"ג כתבו תוס'
הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם
לעיל ה. ד"ה הא שאר כו' ועוד ז:
לא שני ואם זה נכנס לפנים וזה לא
דפריש לא שני ואם זה נכנס לפנים
שהושוו מעשים למעשים ואתא ליה פר
אִשֶּׁה לַיהֹוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי
ד"ה מה שלמים וכו' וא"ת בלי
יְהֹוָה עַל שִׁגְגָתָם:
❖
נכנס לפנים וזה טעון שמנה הזאות
וזה לא נכנס וזה טעון שמונה הזאות
יוה"כ (נמי) לאת בדם וטבילה מפר כהן משיח
שום תירוץ וכהנה עוד רבות כאשר
במדבר טו, כה
א]
וזה טעון שבע מיהו למאי דכתיב
וזה טעון שבע מיהו למאי דכתיב
רשמתי בצד תוס' ב"מ סא. ד"ה
ואתי ליה שעיר יוה"כ משעירי עבודת
❖
ב]
אלא ע"ש].
בהו לא שני ואם ריבה עבודות בזה
בהו לא שינה אם י] ריבה עבודות בזה
כוכבים מק"ו וכי דבר הלמד בהיקש חוזר
שיטה מקובצת
יותר מבזה מ"מ מעשה עבודות
יותר מזה מכל מקום מעשה עבודות
ומלמד בק"ו אמר רב פפא קסבר תנא דבי רבי
דק"ו זהאינו בא ללמד דבר חדש אלא
גליון הש"ס שהצריך לשניהם לא שינה: מקום
שהצריך לשניהם לא שינה והגיה
לפרש דין העבודות שתהא זו כזו
ישמעאל א) דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד
שהושווה קרבן לקרבן דהאי פר והאי
רבינו שמואל דכל זה לא יתכן דא"כ
וגילויא מילתא בעלמא ע"כ: הושוו
גמ' איצטריך לפר למהוי כמאן
בק"ו לפר זה פר העלם דבר של צבור הא
דכתיב. עי' יומא דף מד תוס'
פר אינו דין שיושוו. מעשה עבודות
מעשים למעשים למאי דכתיב בהו.
למה לנו ללמוד פר יוה"כ (הא) משעיר
ג]
ד]
❖
ד"ה אתיא כפרה:
כלומר אע"ג דריבה הזאות בשעיר
בציבור גופיה כתיב אמר רב פפא משום
יוה"כ [הא] מההוא טעמא דנפיק
השוות בשניהם כגון הזאות דפרכת
יוה"כ יותר מפר העלם בין הבדים
ושל מזבח הזהב : ה"ג ואתא ליה
שעיר כד] ליפוק פר ותו מאי האי
ואף בפרכת איכא ריבוי שהרי יש
ו)
דבעי אגמורי פר העלם דבר של צבור
שמנה הזאות בשעיר יוה"כ ובפר
שינויי נוסחאות
פר יוה"כ לאת בדם וטבילה מפר יא]
דאמרינן לקמן ואתא ליה שעיר יוה"כ
ביותרת ושתי כליות לשעירי עבודת כוכבים
העלם ז' וכן במזבח הזהב איכא
משיח. בהאי ק"ו כדאמרן: ואתי
מה צריך תו בהאי ק"ו הרי כבר
א] בכתה"י מפר העלם דבר של
ריבויא דביוה"כ איכא נמי שבע על
ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב
צבור. ולפנינו עפ"י רש"י. ועי'
טהרו של מזבח ובפר העלם ליכא כי
ליה שעיר יוה"כ נמי. לאת בדם
למד מפר העלם וגם לא הוזכר
ש"מ ועי' תו"ק מ"ש לבאר מח'
אם בקרנות, מ"מ מה שהוצרך
בהיקשא אתי $ איצטריך לפר למיהוי כמאן
וטבילה משעירי עבודת כוכבים בק"ו
בברייתא דלעיל שנצטרך ללומדו אלא
רש"י ותו' בזה: ב] נ"א נוסף נמי
בשניהם בזה כמו בזה דהיינו שבע
דכתיב ביה בגופיה ולא ליהוי דבר הלמד
(גליון, וכ"ה ברש"י). וע' הג'
דפרכת וד' דקרנות השוה זה לזה
ה]
מה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן
הכי פירושו ומה במקום שלא הושוו
ראמ"ה שמבאר זה. ועי' תוד"ה
שאלו על הפרכת כו' אלו על קרנות
בהיקש חוזר ומלמד בהיקש תניא כוותיה
דפר העלם ושעיר של יוה"כ הושוו
קרבן לקרבן דהאי פר העלם והאי
וקשיא דיש ספרים דגרסי יוה"כ
דפנימי ואלו על קרנות דפנימי אלו
מפר יוה"כ ושעירי. ובעו"ש כ'
באצבע [כו']. וא"ת אכתי את בדם
דרב פפא ועשה כאשר עשה מה ת"ל לפר
מעשים המפורשים בשניהם שלא שינה
שעיר יוה"כ דשני מיני בהמות הן
1
דכ"ה גירסת ר"ש בתוד"ה
וטבילה שאנו דנין עליה והיא גופיה
בפי' עבודות השוות בהם כגון הזאות
אפילו הכי הושוו מעשים למעשים לאת
לפי שנאמר והם הביאו את קרבנם אשה
הושוו: ג] בכי"צ נוסף אמר מר:
אנו באים ללמוד מק"ו זה בזה לא
2
ד] הא בגופיה כתיב כצ"ל
דהיכל מקום שהושווה קרבן לקרבן
בדם וטבילה למאי דכתיב בהו כלומר
השווה מעשים דשעיר יוה"כ לפר
לה' וגו' חטאתם אלו שעירי עבודת כוכבים
ו]
(*ש"מ): ה] דלא (כתה"י): ו] לה'
העלם דהא את בדם וטבילה לא כתיב
כגון שעיר יוה"כ ושעירי עבודת
אותן עבודות שכתובות בהן אע"פ
שגגתם זה פר העלם דבר של צבור חטאתם
וחטאתם לפני ה' על שגגתם
בשעיר יוה"כ וא"כ היאך בא הוא
כוכבים אינו דין שיושוו מעשים
שאינן שוות בחשבון דבשעיר יש לפני
חטאתם כו' (*ש"מ): ז] צ"ל אלא
ללמוד מק"ו זה השוואת [את] בדם
על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי היא לך
ב)
מה ת"ל (*ש"מ): ח] החטאת
וטבילה בלמדים (את השוואת) כיון
למעשים וילמד סתום מן המפורש
ולפנים ובהיכל אחת למעלה ושבע
אלו שעירי כצ"ל (ש"מ, וכ"ה
שאינה במלמדים, וי"ל דודאי יש
כשגגתם שגגתם מהיכן למדת לא בהיקשא
שעיר של יוה"כ משעירי עבודת
למטה כה] מיהו לאת בדם וטבילה הושוו
ברש"י): ט] צ"ל מה שפירש
במלמדין (את) השוואת את בדם
וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
(*ש"מ): י] בתוס' העתיקו ואם:
וטבילה דכיון שאנו רואין דלענין מאי
ג)
כוכבים: וכי דבר הלמד בהיקש.
כדיליף לקמן שעיר יוה"כ משעירי
יא] מפר כהן משיח (ש"מ):
דכתיב בהו דהיינו מה שהוצרך
ת"ל לפר זה פר העלם דבר של צבור לפר
כגון שעירי עבודת כוכבים לא למדנו
עבודת כוכבים בק"ו מקום שהושוו
ז]
יב] בכתה"י וד"ו לפר העלם:
בשניהן שהן הזאות שבע ומתן ד'
יג] צ"ל ירים (ש"מ): יד] בצ"ק
שהשוה זה לזה מעתה נאמר ילמוד
זה פר כהן משיח אמר מר חטאתם אלו
בהן את בדם וטבילה אלא בהיקשא
קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר כו'
נוסף בהאי קרא: טו] צ"ל בפר
סתום מן המפורש לענין את בדם
שהוקשו לפר יב] כהן משיח וחוזרין
וקיימא לן באיזהו מקומן (לקמן דף נ:)
שעירי עבודת כוכבים תיפוק ליה מקרא קמא
(*ש"מ): טז] צ"ל דהא (ש"מ):
וטבילה וגלי בפר העלם את בדם
יז] צ"ל ללמוד (ב"ש): יח] שני
וטבילה וה"ה לשעיר יוה"כ. וכן
דדבר הלמד בקל וחומר חוזר ומלמד
ומלמדין את בדם וטבילה על שעיר
דאמר מר החטאת לרבות שעירי עבודת
ד)
ח]
כמו דכתיב בגופו כו' (יעב"ץ):
משמע מתוך פ"ה וז"ל אע"ג דאת
יוה"כ כדאמר בק"ו: אמר רב פפא.
בק"ו והיינו דמפרש לקמיה ואתא ליה
יט] אימורים דיותרת וב'
בדם וטבילה כו', משמע קצת
כוכבים אמר רב פפא איצטריך סלקא דעתך
האי לפר דמוקי רבי ישמעאל בפר
שעיר יוה"כ משעירי עבודת כוכבים
הכליות, דבהקטרה ע"כ איירי
דמטעם ילמוד סתום מן המפורש
אמינא הני מילי הזאות דכתיבן בגופיה
(מהר"פ ז"ל): רש"י ד"ה (מעמ'
קרא כדכתיב קרבנם לה'
העלם משום דלקמן בעינן אגמורי
כלומר וכבר אתא ליה שעיר יוה"כ כו]
דהיינו אימוריהם כו' כצ"ל
הקודם) אלא כו'. ובפר העלם לא
פר העלם ביותרת הכבד ושתי הכליות
ויכול ללמד על פר יוה"כ כדאמרינן
(ש"מ): כ] צ"ל כשגגתם ותיבת
כתיב את בדם וטבילה. נ"ב, אלא
כשאר נמחק (ש"מ): כא] צ"ל
וקשיא
מהיקשא דפר כהן משיח, א"כ היכי
לשעירי עבודת כוכבים בהיקשא דחטאתם על שגגתם ופר העלם
עד כאן לשונו כז]:
היכי אתי שעיר יוה"כ משעירי
: כב] הך היקשא
ומלמד (*ש"מ)
הדר ולמד פר יוה"כ מיניה הא הוי
דבר בגופיה לא כתיב יותרת ושתי כליות אלא ז) ואת כל חלבו
עבודת כוכבים ופר העלם מה להנך שכן מכפרין על כח] מצוה ידועה
(*ש"מ): כג] אלו על הפרכת
היקש מן ההיקש. תריץ דכיון דפר
ואלו על הפרכת, אלו על
כהן משיח כתיב בהאי קרא מקשינן
יקריב יג] ממנו ובהיקשא (להאי קרא) גמר להו מפר כהן משיח
ועוד כט] שכתוב בספרים מפר יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים ועל זה
הקרנות ואלו על הקרנות, אלו
פר יוה"כ לפר כהן משיח (מתו'
דכתיבי ביה יד] להכי איצטריך לפר יתירה לפר טו] העלם לכפול בהיקשא
קשה היכי אתי בק"ו ראשון פר יוה"כ משעיר יוה"כ לאת בדם וטבילה
באצבעו ואלו באצבעו כצ"ל
מהר"פ): תוד"ה (מעמוד הקודם)
(ש"מ, וברש"י): כד] שעיר
לא נצרכה וכו'. ומיהו יש ליישב פירוש
שנייה דהא בלאו הכי איתקש דהאי טז] קרא ביה קאי וכתיב כאשר עשה
הלא שעיר יוה"כ גופיה לא קמה לו לאת בדם וטבילה בק"ו
דהיינו מטעם ילמד סתום מן
רש"י. עיין בהשמטות בסוף המסכת:
לפר זה פר כהן משיח וחזר וכפל ועשה לפר זה פר העלם לכפול
אחרון אלא מפר יוה"כ והוא גופיה מנא ליה ונראה ל] לפרש ק"ו
[ואתי ליה פר יום הכיפורים כו'
המפורש כדפי' דגלי בפר
בהיקשו ללמד יז] ממנו יותרת דליהוי האי היקש שני יח] במקום כתיבה
ראשון כמו רש"י ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן פר העלם
העלם את בדם וטבילה מההוא
מפר העלם]. (אלא מפר
טעמא גופיה ליפוק כו' (ש"מ):
העלם ופר יוה"כ). בקונטרס גריס
בגופו דלא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקשא דקיימא לן
ושעיר יוה"כ הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו השתא לא] לא
כה] בשמכ"י נוסף ופר העלם
מפר כהן משיח דאי מפר העלם הוא
לקמן באיזהו מקומן (דף מט:) דאין למדין בקדשים למד בהיקשא מן
קאמר דהושוו לאת בדם וטבילה דאכתי לא קמה לו בשעיר יוה"כ
אינו לפני ולפנים ולא אחת
גופיה אתיא מהקישא מפר כהן
למעלה: כו] בשמכ"י נוסף
משיח והוי דבר הלמד בהיקש חוזר
הלמד בהיקש: והם הביאו את קרבנם וגו'. בפרשת קרבנות עבודת
אלא הושוו ששניהם על הפרכת ועל מזבח הזהב מקום שהושוו קרבן
משעירי ע"ז: כז] לשונו
ומלמד בקל וחומר, וא"כ מיד היה
כוכבים כתיב בשלח לך ומקרא יתירא הוא לדרשא דמה לו לכתוב
לקרבן אינו דין שיושוו למאי דכתיב בהו אפילו לאת בדם וטבילה
וקשיא הד"א (שמכ"י וצ"ק). ועי'
לו להוכיח מכאן דדבר הלמד בהיקש
ק"ד ועו"ש. בשמכ"י נמחק
חוזר ומלמד בקל וחומר מהאי קל
זאת ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם לכתוב ונסלח
וכן לב] הוי ק"ו דשעיר יוה"כ וצריך לדקדק אי שייך למימר דיו בהאי
תיבות עד כאן לשונו: כח] על
וחומר ראשון ולמה המתין עד בסמוך
להם ונשתוק אלא משום דבעי לאקושי שעירי עבודת כוכבים דמשתעי
ק"ו דמה בפר העלם לא הוי את בדם וטבילה אלא בשבע הזאות
עבירת מצוה (ש"מ): כט] גי'
בק"ו שני. ולפי' ר"ת ניחא שפיר
ב"ש ועם מה שכתוב וכו'
גירסא דפר העלם דבפר העלם
ביה קרא לפר העלם להקטרת אימורים יט] כדכתיב קרבנם אשה לה'
אף פר יוה"כ כן אבל הזאה שמינית לא ולהאי פירושא אתי שפיר
כוכבים אתי שפיר: ל] מכאן עד
גופיה כתיב את בדם וטבילה:
היינו אימוריהם ואקיש חטאתם לשגגה: חטאתם אלו שעירי עבודת
דרבי חולק על קל וחומר זה שאינו פשוט דתחילת דינו דפר העלם
סה"ד מוקף בש"מ: לא] צ"ל
ואתי ליה שעיר יוום הכיפורים
והשתא (צ"ק): לב] וכן הוי ק"ו
כוכבים. דעלייהו קאי: שגגתם זה פר העלם. דכתיב ביה (ויקרא ד)
דבר ושעיר יוה"כ בק"ו ראשון דהושוו מעשים למעשים לא הוי מאת
משעירי עבודה זרה. עיין בהשמטות
דשעיר יוה"כ. בח"נ הקשה על
בסוף המסכת: איצטריך לפר
בדם וטבילה ולא תיקשי לרבי שעיר יוה"כ מנא ליה את בדם וטבילה
ואם כל עדת ישראל ישגו אמרה תורה חטאת דעבודת כוכבי' זו הרי היא
גי' זו, וכתב דהוא ט"ס וצ"ל אבל
למהוי כו'. וא"ת ורבי דדריש לפר
כשאר שגגתם דשאר עבירות לענין אישים: ושגגתם מהיכן למד.
כיון דלית ליה האי קל וחומר כיון דלרבי כתיב לפר [למידרש ביה]
ק"ו שני דשעיר יוה"כ הוי ק"ו
זה פר יוה"כ א"כ יותרת הכבד וב'
כ]
לג]
גמור. עש"ב: לג] וחומר די"ל
הכליות למהוי כמאי דכתיב בגופיה
הקטרת האישים שלה לא בהיקש מפר כהן משיח בתמיה והיאך חוזר
פר יוה"כ לאת בדם וטבילה א"כ אתיא ליה שעיר יוה"כ בק"ו גמור
: לד] גי' ח"נ למאן
כיון (ש"מ)
בפר העלם לאגמורי מיניה לשעירי
מפר יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים דלא הושווה קרבן לקרבן והושוו
ולמד כא] בהיקש ת"ל ועשה לפר זה פר העלם חזר וכפל בהיקשן כדאמרן
דלית ליה. והיינו מאן דל"ל דבר
ע"ז מנליה, וי"ל דנפקא ליה מאשר
הלמד וכו': לה] צ"ל הא קרא לא
יורם דכתיב לגבי פר כהן משיח
לעיל למיהוי כמאן דכתיב בגופו: תיפוק ליה. יותרת הכבד לשעירי
מעשים למעשים לאת בדם וטבילה כל שכן שעירי (עבודת כוכבים
:
אשכחן אלא הך היקשא (ש"מ)
דמיותר ואם אינו ענין לפר כהן משיח
ושעירי) יוה"כ ע"כ. ברו"ך: ואתא ליה פר של יום הכפורים לאת
עבודת כוכבים: מקרא קמא. דאקשינן לעיל לפר העלם: דאמר מר
לו] דהכא ומנ"ל הכא ובאיזהו
תנהו לענין פר העלם למהוי כמאי
כצ"ל (צ"ק, ד"ו). וגי' דידן מבה"ז,
דכתיב בגופיה כדאיתא באיזהו
בדם וטבילה מפר העלם של צבור. בקונטרס גריס מפר כהן משיח
החטאת אלו שעירי עבודת כוכבים. למה לי תו הך כב] דחטאתם
וע' עו"ש: לז] כאן הס"ד, ומה"ד
מקומן. וא"ת ורבי ישמעאל דדריש
כי היכי דלא ליהוי למד מלמד: ואתא ליה שעיר של יוה"כ
על שגגתם: סד"א הני מילי. דאיתרבו שעירי עבודת כוכבים לדין
שעיר (ח"נ, קר"א ועוד). אבל
לפר זה פר העלם למהוי כמאי דכתיב
בש"מ הוסיף וי"ל דנפקא ליה
משעירי עבודת כוכבים מק"ו. ואם תאמר רבי לד] דלית ליה האי ק"ו
בגופיה, כאשר יורם למה לי, וי"ל
פר העלם להזאות דכתיבן בגופיה בהדיא אבל ליותרת וכליות לא:
ח)
לרבי כו', והד"א. וע' בה"ז:
דאיבעיא ליה כדדריש בפרק כל
מהיכא יליף ליה וכי תימא משום דאיתקש פר ושעיר של יוה"כ אהדדי
קמ"ל
לח] ר"ל כדלעיל דבק"ו שני איכא
הבשר (חולין דף קיז.) מה פר כהן משיח
לאקשויי כמו בק"ו ראשון דהיכי
דבקרא לא אשכחן הך היקשא ותו דא"כ לר' ישמעאל נמי תיפוק לי מהיקשא דהכא ותו מנא ליה הכא ובאיזהו מקומן (לקמן ד' נ.) לר' ישמעאל
יש בו מעילה אף זבח שלמים יש בו
לה]
לו]
פשיט ליה במלמדים. וא"צ
מעילה לאימורים, ואידך מכל חלב
דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר אימא איפכא דדבר הלמד בקל וחומר חוזר ומלמד בהיקשא דפר של יום הכפורים דאתי בק"ו מפר כהן
להגהה שבד' וילנא: טל] נר'
לרבות אימורי קדשים קלים למעילה:
משיח חוזר ומלמד על שעיר בהיקש ובפרק איזהו מקומן (גם זה שם:) משמע דקודם יש לנו לומר דדבר הלמד בקל וחומר חוזר ומלמד בהיקש ממה
להוסיף ה"נ בסוף דינא לא
הני מילי הזאות דכתיבן בגופיה.
השוה מעשים למעשים כי אם
הוא דיליף שעירי ע"ז מריבויא
שנאמר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר לז] שעיר של יום הכפורים משעירי עבודת כוכבים דלעיל דרשינן החטאת אלו
לפרוכת ומתן ד' ואצבע:
דחטאת. וא"ת והא לענין את בדם
שעירי עבודת כוכבים אבל שעיר של יום הכפורים לא אתיא מהחטאת כי היכי דלא מוקמי ליה בשעירי רגלים כדאמר לעיל:
וטבילה נמי ילפינן בשעירי ע"ז מפר
העלם בהך היקשא דהחטאת ואת
בדם וטבילה לא כתיב בגופיה דפר העלם לפי' רש"י כי אם מהיקש דפר כהן משיח, וי"ל דשאני את בדם וטבילה דאינו ריבוי חדש כי אם דין הזאות ופירושן ולכך אתי מהחטאת אע"ג דלא כתיב בגופיה. ומהאי טעמא נמי לא חשיב היקש מן ההיקש אף למ"ד הימנו ודבר אחר הוי היקש כדפי' לעיל. אבל
יותרת וב' הכליות תוספת דבר חדש ולכך לא יליף מהחטאת כיון דלא כתיב בגופיה. וא"ת אמאי לא קאמר טעמא אחרינא דאי מהחטאת הו"א ה"מ לענין עבודות מעכבות כפרה אבל עבודות דלא מעכבות הכפרה כגון (הקטרה) [הקטרת יותרת] וב' הכליות לא דכל הקטרה אינה מעכבת. וכה"ג אמרינן לעיל
גבי סמיכה ושיריים ביוה"כ דנפיק מוכן יעשה ולא נפיק מהיקשא קמא דלפר זה פר יוה"כ אע"ג דסמיכה ושיריים כתיב בגופיה. ותירץ בקונטרס לקמן דדוקא שיריים דהוי סוף העבודה וסמיכה דאינה עבודה לא נפיק מהיקש קמייתא, אבל הקטרת יותרת וב' הכליות דהקטרה חשיבא תחלת עבודה כדאיתא
בפ' השוחט והמעלה (לקמן קיא.) אתיא שפיר מהיקש קמייתא אי לאו משום דלא כתיב בגופיה. ועוד י"ל דהכא לר"ש איצטריך לומר טעמא דלא כתיב בגופיה ולא טעמא דמעכב כפרה, דר"ש מוקי לוכן יעשה למתן ד' ולא לסמיכה ושיריים כדאיתא לעיל ואיכא למימר דהיינו משום דלר"ש אתי סמיכה ושיריים
מהיקשא קמייתא ואע"ג דלא מעכבא כפרה. אך קצת קשה ולר"ש נמי [י"ל] דמפיק סמיכה מוסמך ידו על ראש הפר ושיריים מואת כל דם הפר ישפך כמו ההוא תנא דפרק איזהו מקומן. מיהו איכא למימר לר"ש דכולה מילתא מהיקשא קמייתא נפקא: תוד"ה הושוו כו' והגיה רבינו שמואל. עיין בהשמטות
בסוף המסכת: בא"ד והגיה רבינו שמואל כו' (עד סה"ד). לשון הר"פ, וקשיא לפרשב"ם א"כ בפ' איזהו מקומן דמבעיא לן מעיקרא אי דבר הלמד בק"ו (אי) חוזר ומלמד בק"ו אי לא ופשיט ליה התם מכח סברא, היה לו לפשוט האבעיא מברייתא זו כי היכי דפשיט התם מכח ברייתא זו דדבר הלמד בהיקש
חוזר ומלמד בק"ו. ועוד קשה דע"כ צ"ל לפי שיטתו דק"ו שני דגבי שעיר יוה"כ פשוט יותר מק"ו ראשון מדסמיך בק"ו ראשון על ק"ו שני כדפי', ואמאי הא בק"ו שני איכא לאקשויי כמו בק"ו ראשון דהיכי פשיט ליה במלמדין השוואת את בדם וטבילה, דליכא למימר דשני המלמדין דק"ו שני הוי שעירי ע"ז
ופר העלם דכתיב בהו את בדם וטבילה, דהא איכא למיפרך שכן מכפרין על (מצות) [עבירת מצוה] ידועה כמו גבי ק"ו ראשון, אלא ע"כ היינו משעיר ע"ז ופר יוה"כ, ואימא היא גופיה קשה לח] כמו גבי ק"ו ראשון שהרי בפר יוה"כ גופיה לא כתיב את בדם וטבילה. וליכא למימר דמ"מ פשיט ליה את בדם
וטבילה בפר יוה"כ מכח ק"ו ראשון, א"א לומר כן לפרשב"ם דאדרבה ק"ו ראשון נאמר מכח ק"ו שני כדפי'. לכך נראה לפרש דהשווה מעשים למעשים דקאמר בתחילת דינא לגבי המלמדים דהיינו פר העלם ושעירי יוה"כ לעולם לאו לענין את בדם וטבילה קאמר דהא אכתי לא קיימא לן בשעיר יוה"כ עד
ק"ו אחרון אלא השוה מעשים למעשים ממה שהשוה הכתוב בפירוש קאמר דהיינו לענין פרכת ומתן קרנות ואצבע כדפי' הקונטרס דאלו בפרוכת ואלו בפרוכת, ומ"מ שפיר קאמר בסוף דינא מקום שהשוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהשוה מעשים למעשים לגמרי גם לענין את בדם וטבילה
אע"ג דהשוואה זו אינה במלמדים דתחילת דינא. ודכוותיה אשכחן בפ' כיצד הרגל במילתיה דר' טרפון דיליף קרן בחצר הניזק להשוותו לשן בחצר הניזק לענין נזק שלם אע"ג דתחילת דינא במלמד היינו קרן ברה"ר ליכא נזק שלם כי אם חצי נזק. וא"ת א"כ נימא דיו (ולתחילת) [וכתחילת] דינא מה תחילת דינא
פר העלם ושעיר לא השוה מעשים למעשים כי אם פרוכת ואצבע טל] אותה השואה דוקא שישנו במלמדים בתחילת דינא, וי"ל דא"כ הוי מיפרך ק"ו דהא לענין פרוכת ואצבע לא אצטריך פר יוה"כ ללמוד מפר העלם דהא בגופיה דיוה"כ כתיב. וא"ת התינח לר' טרפון דלית ליה דיו היכא דמיפרך ק"ו גבי ק"ו
דשן וקרן בפ' כיצד הרגל (ב"ק יח:) אלא לרבנן דאית להו דיו היכא דמיפרך ק"ו א"כ הכא נמי נימא דיו כדפי', וי"ל דשאני הכא דאין ק"ו זה לרבות שום דבר חדש כי אם לפרש דין העבודות שיעשה העבודות בזה באותו ענין שעושה בזה הילכך אפי' רבנן מודו דלא אמרינן דיו כיון דמיפרך ק"ו כדפי' ר"ש
מקוצי בפ"ק דקדושין ובפ"ק דפסחים. ולא דמי לההיא ק"ו דשן ורגל דבפ' כיצד הרגל דהתם בעי למילף נזק שלם בקרן בחצר הניזק דהיינו דבר חדש דהא ברה"ר קרן חצי נזק הוא דמשלם. וא"ת אכתי קשה קושיא דאמאי הוצרך להזכיר בסמוך ואתי ליה שעיר יוה"כ והלא לא הוזכר בברייתא כלל, ואמר מורי
דנהי דק"ו ראשון אינו בא מכח ק"ו שני מ"מ אם לא הייתי יכול ללמוד את בדם וטבילה בשעיר יוה"כ תו ליכא למילף את בדם וטבילה בפר יוה"כ מק"ו קמא משום דאיכא למימר שעיר יוה"כ יוכיח שהשווה קרבן לקרבן לשעירי ע"ז דזה שעיר וזה שעיר ולא השוה מעשים למעשים לאת בדם וטבילה אם לא
היינו דנין ק"ו שני, וה"ק ואתי ליה שעיר יוה"כ כלומר דליכא למיפרך על ק"ו ראשון דפר יוה"כ ולומר דשעיר יוה"כ יוכיח כדפי' משום דשעיר יוה"כ גופיה ילפינן לאת בדם וטבילה להאי דינא (דינא) נמי כמו שמפרש והולך. כך נראה למורי ז"ל: