מא:
בית שמאי פרק רביעי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל יותרת ושתי הכליות דלא כתיבן בגופיה אימא לא.
קמ"ל. דחטאתם ה] על שגגתם דלענין אשה לה'
איתקוש: והא
כג א מיי' פרק ט"ז מהלכות
תימה
נמי
א) עיין ירוש' תענית פ"ב ה"א,
❖
ב) מנחות יד: טז. ע"ש כל
פסה"מ הלכה ז:
תנא לרבות פר יוה"כ לכל ו] הענין קאמר. אלמא כולה מילתא יליף
הא אמרת לפר מייתי כה] להכי למיהוי כמאן דכתב בגופיה
הסוגיא, ג) לקמן קי. פסחים
מינה ואפילו עיכובא ואת אמרת לאת בדם וטבילה: תנאי היא תנא
לאגמורי לשעירי עבודת כוכבים ושמא אי לאו הך היקשא דחטאתם
סג. מנחות יד. יז., ד) שם טז.
והא
[תוספתא דזבחים סופ"ד],
על שגגתם לא הוה דרישנא ליה הכי: תנא לרבות פר יוה"כ
דבי רב מרבי הכי. כל ת"ר ז]
קרי תנא דבי רב. ההיא מתני' קמייתא
תורה אור השלם
ה) ויקרא טז כט, ו) לעיל ב.,
❖
לכל האמור בענין קאמר. פירש
לא מרבי ליה אלא לאת בדם וטבילה
ז) ועי' יומא נ. תוד"ה פר.
1. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ
בקונטרס אלמא כולה מילתא יליף
ועיכובא נפקא ליה מחוקה ולרבי
ה)
אבל יותרת ושתי כליות דלא כתיבן בגופיה
בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע
פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי
❖
יהודה מאם כלה כפר: ותנא דבי רבי
מיניה ואפילו עיכובא ואת אמרת לאת
אימא לא קא משמע לן: אמר ליה רב הונא
ויקרא ד, ו
גליון הש"ס
פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ:
ישמעאל. הך תנא בתרא דאמר לכל
בדם וטבילה גרידא כו] וקשה לרב
בריה דרב נתן לרב פפא והא תנא פר
א]
גמ' כל העושה ע"ד הראשונה.
פפא דלעיל דלא פי' דאתא לעיכובא
האמור בענין מתניתין ח] דבי רבי
יוה"כ לכל מה שאמר בענין קאמר תנאי היא
לעיל דף ב ע"ב שבת דף צ"א:
מוסף רש"י
ב]
ומשני תנאי היא וא"ת ולהאי תנא
ישמעאל היא שנשנית ונסדרה בבית
[רש"י ד"ה כגון שנתן וכו' וכל
תנא דבי רב מרבי הכי תנא דבי רבי
תנא דבי רב. קרי לברייתא
מחשבה דקדשים מוציא בפה
דיליף עיכובא בהיקשא שבע על
מדרשו של ר' ישמעאל וסידרו בה ט]
הוא. עי' בתוס' ריש מכילתין ד"ה
קמייתא ששנויה בתורת כהנים
ישמעאל לא מרבי הכי תנא דבי רבי ישמעאל
טהרו ביוה"כ כז] מנא ליה עיכובא
תנאים הרבה כמו שסידרו רבי חייא
כל הזבחים בסוף הדיבור
דמקרי ספרא דבי רב לפי שהיה
מפני מה נאמרו יותרת ושתי כליות בפר כהן
ובפסחים דף סג ע"א תוס' ד"ה
שגור בבית המדרש בפי כולם אבל
ור' אושעיא: על אוהבו. ציבור: מיעט
דליתנהו בפר העלם ובפר כהן משיח
❖
ר"מ סבר וכו']:
ברייתא דר' ישמעאל לא היתה
בסרחונו. קיצר בדברים: מפני
משיח ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור
וי"ל דהיא גופיה ילפינן בהיקש מה
שגורה אלא בפי תלמידיו (חולין
סו.) פיגל בקומץ. בהקטרת
מה נאמרה פרכת הקדש גרס. בפר י]
התם לא חלקת בהזאותיה אף ביוה"כ
משל למלך בשר ודם שזעם על אוהבו
קומץ חישב על השירים: עד
שינויי נוסחאות
לא תחלוק (תוספת) ותימה דלעיל
כהן משיח כתיב את פני פרכת הקדש
ומיעט בסרחונו מפני חיבתו ותנא דבי רבי
שיפגל בכל המתיר. והקטרת
הביא הברייתא לסיועיה לרב פפא
ובפר העדה כתיב [ויקרא ד] את פני
א' מהן חצי מתיר הוא, דאיכא נמי
א] תנא לרבות פר (*ש"מ, רש"י
ישמעאל מפני מה נאמרה פרוכת הקדש
1
הקטרת חבירו (מנחות טז.) כל
ותו'): ב] שאמור (כתה"י):
הפרכת: פמליא שלו. כניסת חבורת
והשתא פריך מינה ותו מאי פריך
❖
העושה. סתם (שבת צא.):
: ד] צ"ל
ג] נמי אלא לאו (ש"מ)
בפר כהן משיח א)ולא נאמר בפר העלם דבר
על רב פפא דלא מוקי לה לעיכובא
עצתו ומהמסכימים יא] לדעתו אשר
כתיקנה (גליון): ה] צ"ל חטאתם
של צבור משל למלך בשר ודם שסרחה
(*ש"מ): ו] לכל האמור בענין
אלא כח] עיכובא ביוה"כ מחוקה נפקא
דברי סתרו אליהם ואם רובה סרחה
כצ"ל (*ש"מ): ז] צ"ל ת"כ
שיטה מקובצת
עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו
או מוכלה מכפר כדפריך לעיל וי"ל
אין פמליא שלו קיימת הרי הוא מסולק
(גליון): ח] צ"ל מתניתא (ש"מ)
:
כט]
ט] בה דברי תנאים (*ש"מ):
אבל יותרת ושתי כליות כו'. וא"ת
מתקיימת אם רובה סרחה אין פמליא שלו
דפריך הכי לכל ל] האמור בענין משמע
מחיבתם ומכניסתם במקצת ואין לבו
: יא] והמסכימים
י] דבפר (ש"מ)
והא דרשינן לפר זה פר העלם
אפי' ליותרת ושתי הכליות משום
גס בהן כבראשונה ה"נ כיון דרוב
מתקיימת: לפיכך אם נתן כולן כתיקנן כו':
(*שמכ"י): יב] צ"ל חטאו (ש"מ):
למהוי כמאן דכתיב בגופיה, וי"ל
יג] צ"ל אמרי (*שמכ"י):
דכתיב כאשר יורם בפר כהן משיח
ציבור [סרחה] יב] כביכול אין כאן
דנהי דהוי כמאי דכתיב בגופיה לענין
תנן התם פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה
ב)
יד] עושה (ש"מ). וכן להלן בכ"מ
דלא הוי היקש מן ההיקש מ"מ אמת
קדושה: פיגל בקומץ ולא בלבונה.
דאם אינו ענין לגופיה תנהו ענין בפר
ולא בקומץ רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו
שכתוב עשה תיקן בש"מ עושה:
הוא דלא כתיב בגופיה בהדיא, מידי
העלם כדדרשינן בפרק איזהו מקומן
בהקטרת המנחה שני מתירין יש
טו] פיגול אלא לאו מדשני ליה
דהוי לאידך תנא דנפיק ליה מכאשר
כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל
א
כצ"ל (ש"מ). ולהב"ש אלא לאו
יורם באם אינו ענין כו' למהוי כמאי
ודרשינן לפר זה פר
הקומץ והלבונה ואם הקטיר את
(לקמן דף מט:)
הת"ד חדש: טז] כתיקנן (כי"י)
:
דכתיב בגופיה דלא להוי היקש מן
בכל המתיר א"ר שמעון בן לקיש לא תימא
של יוה"כ בין לאת בדם וטבילה בין
האחד במחשבת פיגול והאחד
יז] במחשבת דחוץ לזמנו,
ההיקש ואעפ"כ חשיב ליה לא כתיב
טעמא דר' מאיר דקסבר מפגלין בחצי מתיר
ואחת שלא כתקנה לפיגול
בגופיה לענין דלא אתי מהחטאת
ג)
בשתיקה: ר"מ אומר פיגול. כדמפרש
ליותרת ושתי הכליות מחד היקשא
אלא בשתיקה פסול ואין בו
כדפי' בסמוך (והא תנא לפר לכל
אלא הכא במאי עסקינן כגון שנתן את הקומץ
טעמא לקמן: כגון שנתן את הקומץ
הוא הדין לרבי ישמעאל דדריש
כרת, ואשמעינן כו' כצ"ל
האמור בענין וכדמפורש בתוספות).
(ש"מ): יח] להכשירא הוא דאי
מיהו מ"מ קשה דהיכי קאמר אבל
במחשבה. תחילה ואחר כך הלבונה
במחשבה והלבונה בשתיקה קסבר כל
לפר זה פר העלם ליותרת [ושתי]
במחשבת פיגול (ב"ש): יט] צ"ל
יותרת ושתי הכליות דלא כתיב
כליות ולא דריש כאשר יורם דלא צריך
בשתיקה וה"ה אם נתן לבונה במחשבה
העושה על דעת ראשונה הוא עושה ממאי
מחייב (כתה"י וד"ו): כ] בשמכ"י
בגופיה אימא דלא יליף שעירי ע"ז
נוסף אלא כר"מ ותפשוט מינה
מפר העלם מהיקשא קמייתא
תחילה ואחר כך קומץ בשתיקה
אלא חד היקשא דחטאת לא] לרבות
מדקתני לפיכך אם נתן כולן כתיקנן ואחת
דטעמא דר"מ משום דעל דעת
דחטאת, א"כ לפר זה פר העלם למה
שעירי עבודת כוכבים וא"כ חטאתם
וטעמא משום דעל דעת ראשונה
ראשונה הוא עושה. גליון:
לי הא כל עיקר לא בא אלא משום
שלא כתיקנה פסול ואין בו כרת הא אחת
כא] תנא נמי סיפא (*שמכ"י):
על שגגתם למה לי וגבי לב] שעירי
עשה ונמצא מפגל בכל המתיר ורבנן
יותרת וב' הכליות למהוי כמאי דכתיב
שלא כתיקנה וכולן כתיקנן פיגול מני אילימא
כב] בש"מ נוסף ולא אמרינן על
בגופיה לאגמורי לשעירי ע"ז וכיון
עבודת כוכבים אמאי מצרכי תרי
סברי על דעת ראשונה לא אמרינן
דעת הראשונה עושה דרבנן
דסוף סוף לא יליף משום דלא כתיב
רבנן הא אמרי רבנן אין מפגלין בחצי מתיר
היקישי ומשני תנאי היא והשתא להאי
אלא אם כן אמר אף בשני $ וכל
הוא: כג] צ"ל פיגול בראשונה
בגופיה בהדיא א"כ לפר זה פר העלם
(*ש"מ): כד] בש"מ נוסף אפילו
אלא רבי מאיר ואי טעמא דרבי מאיר משום
למה לי, וי"ל דאה"נ קאמר דאי לאו
תנא לג] אתא ליה יותרת ושתי הכליות
מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא
בשתיקה משום דלא אמרינן
היקשא שניה דחטאתם על שגגתם
דמפגלין בחצי מתיר הוא אפילו כדקתני
בפר יוה"כ מדתניא בתורת כהנים
אבל ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה
על דעת הראשונה עושה
הו"א כיון דלא כתיב בגופיה לא יליף
לרבנן: כה] צ"ל מייתר (גליון):
מהיקשא קמייתא, ולפר זה פר העלם
כל חלב פר לד] החטאת פר לרבות
דאין כאן אלא מחשבת חצי מתיר
נמי לאו משום דקסבר $ כל העושה על
ג]
כו] גרידא ומקשי לרב פפא
לא הוי דרשינן ליה אלא הוי דרשינן
פר יום הכפורים ליותרת ושתי
[מודה ר"מ] דלא פיגל אלא פסל:
דעת ראשונה הוא עושה אמר רבי שמואל
לפר זה פר יוה"כ: והא תנא לפר
דאמר לעיל לאת בדם וטבילה
אתא היקשא. ומשני תנאי היא
כו'. פ"ה אלמא כו' עד (דברי רבי)
מדקתני. מתניתין [דף לו:]: לפיכך אם
הכליות יש לתמוה דבכוליה הש"ס
בר יצחק לעולם רבנן היא ומאי כתיקנן כתיקנן
תנא דבי רב היינו [ההיא
[דבי רב מרבי]. ולפי שיטתו צריך
נתן כולן כתקנן. וקס"ד היינו שתיקה:
נקיט שעירי עבודת כוכבים בלשון
מתניתא] כו' ותנא דבי ר"י
לומר דההוא תנא דיליף גם עיכובא
לפיגול והא מדקתני לפיכך אם נתן כולן
ואחת שלא כתקנה. במחשבת חוץ
רבים ופר העלם בלשון יחיד דמאי
היינו אותה ברייתא דדריש
מלפר לכל האמור בענין ס"ל כרבי
כתיקנן ואחת שלא כתיקנן ד] פסול ואין בו כרת
לכל האמור בענין שביררוה
יהודה דחוקה לא נאמרה אלא
לזמנו: פסול ואין בו כרת. שלא
שנא והא מאן דאית ליה בהוריות
התלמידים מבית ר"י ושנו בה
בדברים הנעשים בכלי לבן לפני
מכלל דתיקנה להכשירה הוא דאתא אמר
(דף ה.) שעיר לכל שבט ושבט אית
חישב אלא בחצי מתיר דכולן מעכבות
ז)
התלמידים דברי ר"י ודברי רבי
ולפנים הילכך לא יליף עיכובא מחוקה
וא"ת וכו'. כצ"ל והשאר נמחק
(מדברים) [בדברים] הנעשים בהיכל.
רבא מאי שלא כתיקנה חוץ למקומו רב
ליה נמי פר לכל שבט ושבט:
בו וכולן מתירות ואין פיגול עד
: כז] צ"ל בפר יוה"כ
וכ"ת תיפוק ליה עיכובא מהיכא
(ש"מ)
ממאי מדקתני כו'. בכוליה
שיפגל בכולן: הא אחת שלא כתיקנה.
אשי אמר שלא לשמו מכלל דכי לא עביד לה
(ש"מ): כח] צ"ל הלא (ש"מ):
דנפקא ליה לר' יהודה דהיינו מכלה
כט] צ"ל ויש לפרש. ובס"א
מכפר, וי"ל דבההוא לא ס"ל כר"י
שמעתא משמע דאע"ג
הראשונה במחשבה והשאר בשתיקה
חוץ למקומו ושלא לשמו מחייב איידי דתנא
. ובמ"כ גריס
ועוד י"ל (ש"מ)
אלא סבר לה כר"ע דדריש אם כיפר
דאין מפגלין בחצי מתיר פסול מיהא
פיגול דאמרינן על דעת הראשונה
וי"ל דאדסליק מיניה קאי
רישא פיגול וחייבין עליו כרת תנא נמי סיפא
כילה ואיכא למימר אם כיפר מה
ופריך הכי כו': ל] צ"ל דלכל
שקרוי כפרה במקום אחר בחיצוניות
הוי ותימה דבפ' תמיד נשחט (פסחים
עשה והוה לי' מחשבה בכוליה מתיר:
פסול ואין בו כרת: מיתיבי במה דברים
(ש"מ): לא] דהחטאת (ש"מ):
ד)
היינו מתנה אחת הילכך לא שמעינן
הא אמרינן יג] אין מפגלין בחצי מתיר.
דף סא.) גבי שחטו למולים ולערלים
לב] צ"ל דגבי (ש"מ). וצ"ק גריס
מיניה עיכובא לכולהו מתנות כדפי'
אמורים בדמים הניתנין על מזבח החיצון
גבי שעירי וכו' ואמאי מצרכי:
כו' ומוקי לה (שם סג.) בשוחט סימן
כדקתני בהדיא עד שיפגל בכל המתיר
בקונטרס לקמן גבי מילתיה דר"ע
לג] בש"מ נוסף דלפר זה פר
בפרק איזהו מקומן (דף נב: בד"ה
ראשון למולים כו' ור"מ לטעמיה דאמר
ואפי' ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה
העלם: לד] תיבות פר החטאת
משמעות דורשין). כך שיטת הקונטרס.
משמע אלמא לית להו על דעת ראשונה עשה : אפילו כדקתני
מפגלין בחצי מתיר משמע התם דלרבנן הוי כשר גמור ויש לומר
פר נמחק (ש"מ): לה] בב"ש דנהי
וקשה חדא דלא לישתמע בעלמא שום
יד]
❖
דחזינן דפליגי כו':
תנא שיאמר דלא ילפינן עיכובא
נמי. ראשונה בשתיקה ואחרונה במחשבה ליהוי פיגול טו] אלמא
דהא דפסלי הכא היינו משום דאיכא למיגזר כדאי' בפ"ב דמנחות
ביוה"כ בין מחוקה או מוכלה וכיפר.
(דף יד:) דרבנן גזרי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא לבונה אטו לבונה
מדשני ליה בין ראשונה בשתיקה לראשונה במחשבה שמע מינה טעמא
ועוד קשה (דלעיל) מי דחקו לרב
פפא לעיל לאוקמי דרשה דלפר זה
משום דעשה על דעת הראשונה הוא: כתיקנה טז] לפיגול. הראשונות
הבאה בבזיכין אבל התם לא שייך למיגזר סימן א' אטו שני סימנין:
שיטה מקובצת (המשך)
פר יוה"כ (ו)לענין את בדם וטבילה
במחשבות יז] דחוץ לזמנו ואשמעינן דלא אמרינן על דעת הראשונה
כך סובר המקשה. ומשני תנאי היא
ולא לענין לעכב מחמת הברייתא
ובהא גופיה פליגי. ותנא דבי רב
שהביא דר"י דריש עיכובא מוכלה
עשה: והא מדקתני ואחת שלא כתקנה. ולא קתני כולן כתיקנן חוץ מאחת מהן או ואחת בשתיקה שמע מינה כתקנן דאמר להכשירו יח] הוא
קורא תנא דספרי דחטאתם על
וכיפר, ומה בכך אכתי יכול להעמידה
דאי במחשבה ולפיגול היכי מקרי לה להך דשתיקה שלא כתיקנה הא לא חשיב בה מידי ולא קילקל מחשבתו ראשונה דניקרייה שלא כתיקנה לפיגול:
עדיין לענין לעכב וכאותו תנא שלישי
שגגתם. וא"ת ולתנא דלפר זה פר
העלם מנליה בפר יוה"כ ליותרת וב'
אמר רבא. לעולם כתקנה לפיגול ורבנן היא ולר"מ לא תשמע מינה מידי ושלא כתקנה דאחרונה נמי שלא כתקנה לפיגול קאמר וכגון שנתנו
דהך ברייתא דלכל האמור בענין דלא
דריש עיכובא לא [מחוקה ולא]
הכליות, וי"ל מדרשא דת"כ ואת כל
במחשבת חוץ למקומו המוציאה מידי פיגול: ורב אשי אמר מחשבה שלא לשמו. נמי קרי שלא כתקנה לפיגול דהא חטאת היא ומחשבה שלא לשמו
חלב פר החטאת גבי פר כהן משיח
מוכלה מכפר כדפ"ה. ועוד קשה
פוסלת בה ומוציאה מידי פיגול : ה"ג מכלל דכי לא עביד לה חוץ למקומו ושלא לשמו מיחייב. מדלא קרי לה תנא פסול אלא בשחישב שלא כתיקנה
ו)
לרבות פר יוה"כ ליותרת ושתי
דלעיל מאותה ברייתא עצמה דלכל
הכליות מייתורא דפר, ובמקום אחר
האמור בענין מייתי סייעתא לרב
ואוקימנא בשלא לשמו או חוץ למקומו מכלל דכי לא עביד לה הכי אלא בשתיקה דחייב יט] כלומר הוי פיגול לחייב על אכילתו כרת אלמא על
הארכתי. והר"ם פי' דקאי למיפרך
פפא, והשתא מקשי מינה. ועוד
דעת ראשונה עשה א"כ לאו כרבנן מצית לאוקמי : ה"ג איידי דתני רישא פיגול וחייבין עליו כרת תנא סיפא פסול ואין בו כרת
אהא דקאמר דאיצטריך לפר זה פר
דלמה המתין מלהקשות הך קושיא
כ]
כא]
העלם למהוי כמאי דכתיב בגופיה.
עד השתא, היה לו להקשות לעיל כיון
ולא גרסינן אלא. כלומר לעולם כתקנן לפיגול ושלא כתיקנה חוץ למקומו וה"ה נמי דאם נתן בשתיקה לא פיגל כב] והאי דנקט שלא כתקנה
והיינו הקושיא שהקשו בתוס' לעיל
(דלעיל) [דאדלעיל] קאי כדפ"ה. לכן
איידי דתנא רישא בחיצונות נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומו פיגול וחייבין עליו כרת ודוקא נקט חוץ למקומו
ולרבי דדריש לפר זה פר יוה"כ א"כ
נראה לר"י דאדסליק מיניה קאי
יותרת וב' הכליות למהוי כמאי דכתיב
שאמר רב פפא בסמוך לעיל
לאשמועינן רבותא דלא אתיא מחשבת חוץ למקומו דשניה ומפקא לה מידי פיגול משום דהוקבע בפיגול כג] ראשונה שמתנה אחת מתרת
בגופיה מנליה. ומשני תנאי היא האי
דמהיקשא קמייתא דועשה לפר
ומפגל בהן תני נמי סיפא בפנימיות דכה"ג אתיא מחשבה שניה ומפקא ליה מידי פיגול אע"ג דלא צריך למתניה דהא בלאו הכי נמי
תנא מפיק ליה מלפר והאי תנא
כאשר עשה לפר החטאת אלו שעירי
מפיק ליה מכאשר יורם. ובתוס'
ע"ז לא נפקא לן יותרת וב' הכליות
לא הוה מיקבע כד]: בד"א כו'. בתוספתא דזבחים היא בד"א דבמתנה אחת פיגל: בדמים. החיצונים שמתנה אחת מתרת ומפגלת בהן:
משום דלא כתיבי בגופיה בהדיא
רבינו אליהו נמצא גירסא והא תנא
אבל החטאת אלו שעירי ע"ז לרבות לכל
ואע"ג דלא הוי היקש מן ההיקש,
האמור בענין דמשמע דאף ליותרת וב' הכליות והשתא ניחא (מהר"פ): ממאי מדקתני לפיכך אם נתן כולן כתקנן. השתא ס"ד דכתקנן להכשיר קאמר,
משום ייתור דלפר זה פר העלם. ועל זה פריך והא תנא לפר כו' דמשמע גם לענין יותרת וב' הכליות ואע"ג דאוקימנא לענין את בדם וטבילה מדמהדר
ושלא כתקנה היינו חוץ לזמנו, אילימא רבנן כו'. פי' וא"כ אפי' איפכא נמי שקדמה מחשבת הפיגול לשתיקה לא הוי פיגול. [ואין] לדחות ולומר דלרבנן
ליה ק"ו [מה מקום] שלא הושוה [קרבן לקרבן השוה] מעשים למעשים כו' כדפי', מ"מ לישנא דלכל האמור בענין משמע לכולה מילתא הנאמר בכאן
הוי פיגול אי [הוי] איפכא משום דכל העושה על דעת הראשונה עושה כדקאמר רב (פפא) בהקומץ זוטא (מנחות טז.), דאיכא למימר דרשב"ל כר"י ס"ל
ולא נאמרה כלל ביוה"כ קאמר דהיינו לענין יותרת וב' הכליות ואע"ג דלא כתיב בגופיה דפר העלם בהדיא, דנהי דמכאשר יורם איתרבי באם אינו ענין
דאמר התם עדיין היא מחלוקת דלרבנן לית להו ע"ד הראשונה הוא עושה וכדמוכח התם מתוך ברייתא: לעולם כרבנן ומאי כתקנן לפיגול. ושלא
כדפי' לעיל כי היכי דלא להוי היקש מן ההיקש, מ"מ סוף סוף הא לא כתיב בהדיא בגופיה, דיותר אין לו להחשיבו כתוב בגופו מייתור דכאשר יורם,
כתקנה לפיגול, (וכדבעי) [ופריך] רשב"ל דאי כתקנן לפיגול ושלא כתקנה בשתיקה היכי קרי שתיקה שלא כתקנה לגבי פיגול אע"ג דאוקמינא כרבנן,
טפי מייתור דלפר זה פר העלם, אלמא מחדא היקשא דלפר זה פר יוה"כ ילפינן פר יוה"כ מפר העלם אף מידי דלא כתיב בהדיא ומינה נשמע לאידך
ומשני רבא לעולם כתיקנן לפיגול ושלא כתקנה היינו שחשב חוץ למקומו שהוא דבר הסותר הפיגול משום עירוב מחשבות, ורב אשי אמר שלא לשמו נמי
תנא דדריש לפר זה פר העלם דשמעינן יותרת [ושתי הכליות] בשעירי ע"ז מחדא היקשא מהיקשא קמייתא דהחטאת והדרא קושיא לדוכתיה למה לי
שגגתם על חטאתם דנהי לה] דהוי מוקמינן דפליגי בדרשה דלפר דמר מוקי ליה בפר יוה"כ ומכאשר יורם דריש דלא להוי היקש מן ההיקש, ומר דריש
קרי שלא כתקנה כיון דפוסל בחטאת. וגריס בקונטרס מכלל דכי לא עביד להו חוץ למקומו ושלא לשמו אותה מתנה אחרונה אלא בשתיקה הוי פיגול,
לפר זה פר העלם דלא להוי היקש מן ההיקש מ"מ מסברא זו אי מהניא היקשא קמייתא גם במידי דלא כתיב בגופיה בהדיא מסתמא לא פליגי אהדדי.
וא"כ לאו כרבנן מתוקמא דאינהו כי שתיק באחרונה לא הוי פיגול משום דאין מפגלין בחצי מתיר כדפי' לעיל, ומשני איידי דתנא רישא כו' ולא גרסי'