בית שמאי פרק
רביעי
זבחים
מב.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כגון
שפיגל בשחיטה דהוי מתיר אחד. פירש רבינו שמואל בשעת
אבל בדמים הפנימים כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים. אחת
כד א מיי' פט"ז מהל'
א) עיין ירוש' יומא ספ"ה ופ"ו
ה"ו, ב) [עירובין פג. וש"נ],
פסה"מ הלכה ו [נדצ"ל
למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר וכנגדן מדם השעיר הרי
שחיטה חישב ע"מ ליתן מתנות שבפנים חוץ לזמנו או מתנות
ג) לקמן קט: מנחות יב:,
פי"ז הל"א והלכה ב]:
ההיכל או מתנות דמזבח והיינו פיגל בין בראשונה בין בשניה בין
ט"ז וכנגדן על הפרכת הרי ל"ב וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם
כה ב מיי' פי"ט מהל'
ד) [לקמן קי:], ה) [יומא ס.
לקמן קי: ושם איתא אלעזר
מעה"ק הלכה ח ט:
בשלישית כמו שוחט שלמים ע"מ לזרוק חוץ לזמנו או ע"מ להקטיר
כאחד מעורבין כדכתיב (ונתן) [ולקח] מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא
ז)
כו ג מיי' פ"ה מהל' עבודת
וכצ"ל גם ברש"י],
גרידא דהוי פיגול לכ"ע ח) כיון דכל
טז) שיהו מעורבין הרי ל"ו ושבע הזאות
ו) [מנחות טז. כל הענין],
יוה"כ הלכה ה וכת"ק
❖
ז) יומא נז:, ח) לעיל כז:,
דפליג עליה שם:
על טהרו הרי מ"ג : פיגל בין
השחיטה הויא בפיגול [ופריך] א"ה
אבל דמים הניתנין על המזבח הפנימי כגון
ה]
❖
ט) [ושם ד"ה כגון].
בראשונה. במתנות שלפני ולפנים:
מאי טעמא דרבנן דאפילו לשפוך שירים
ארבעים ושלש של יום הכיפורים ואחד עשר
בין בשניה. על הפרכת: בין בשלישית.
למחר קיימא לן (לקמן דף מד:) דהוי
שינויי נוסחאות
של פר כהן משיח ואחד עשר של פר העלם
מוסף רש"י על מזבח הזהב: קתני מיהת בין
פיגול מאן כג] חכמים ר' אליעזר היא
א] תיבות אמר רבא נ"ל למחוק,
דבר של ציבור פיגל בין בראשונה ובין
בשניה. דמשמע לא בראשונה: ופליג.
דכיון דלר' אליעזר לא מיחייב כד] במתנה
ארבעים ושלש של יום
דהא רבא קאמר ומודה ר"א
בשניה ובין בשלישית רבי מאיר אומר פיגול
בדמים (ח"נ): ב] צ"ל אלעזר. וכן
הכפורים. ח' הזאות הפר דבין
וקאמר ר"מ פיגול ואין כאן משום
אחת בחוץ הכי נמי אי פיגל לא הוי
בכל העמוד בגמ' רש"י ותוס'
הבדים אחת למעלה ושבע למטה,
וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים א אין בו
דעת ראשונה אלא דקסבר מפגלין
פיגול כה] ומיהו לא יתכן לפרש כן
(ש"מ). והוא ר"א בן שמוע
וח' דשעיר הרי ט"ז וכנגדו בהיכל
כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא
(מנח"י): ג] מה"ד אמרינן אי
כדאמרינן במס' יומא (נג:) הרי
בחצי מתיר ותיובתא דר"ל: כגון
דלפירוש זה אי אפשר ליישב כלל במה
(ש"מ): ד] הוא עושה (*ש"מ,
ל"ב, וד' דקרנות המזבח הפנימי
שפיגל בשחיטה. הא דקאמר ר"מ
פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית
דברים אמורים בדמים הנתנין על
א)
וכ"ה במנחות): ה] כאן חסר דיבור
הרי ל"ו, וז' על טהרו של אותו
מזבח כשהדם הפר והשעיר
פיגל בשניה פיגול כגון שנשפך הדם
המזבח כו] ופירוש הקונטרס עיקר:
ואחד עשר של פר כהן משיח
ופליג אמר רב יצחק בר אבין הכא במאי
מעורבין ביחד הרי מ"ג, וקסבר
כו'. היינו ז' הזאות שעל
מאן חכמים רבי אליעזר היא.
לאחר שגמר מתנות שבפנים וקי"ל
עסקינן כגון שפיגל בשחיטה דחד מתיר הוא
מערבין דם פר ושעיר קודם מתן
הפרכת וד' על קרנות מזבח
בסדר יומא (דף ס.) יביא אחר ויתחיל
ואמרינן דבעי עבודה טפי
הזהב הס"ד (ש"מ): ו] בס"א
קרנות: ואחד עשר של פר כהן
כז]
אי הכי מאי טעמא דרבנן אמר רבא מאן
ב)
א]
נוסף ולהכי פרי' נשפך דאם לא
משיח. ז' הזאות על הפרוכת וד'
בהיכל וכששחט את השני פיגל
לפיגול דנימא כמ"ד דמחייב לא
:
מתנות דמזבח כדכתיב בויקרא, וכן
נשפך למה יביא אחר (שמכ"י)
חכמים רבי אליעזר ב] היא ג) דתנן ב הקומץ
בשחיטתו וקאמר ר"מ דההוא פר הוי
הוי דהא מחייב כזית קומץ בחוץ ואילו
ז] פוטר בחצי מתיר כצ"ל (*ש"מ
פר העלם דבר: וחייבין עליו
והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן
וצ"ק): ח] בש"מ נוסף עד
כרת. האוכל מבשר הפר (מנחות
פיגול שהרי פיגל בו בעבודה שלמה ו]:
פיגול אפילו בקומץ שלם לא הוי פיגול
שיגמור כל העבודה: ט] נגמרת
טז.) הקומץ. דמנחת ישראל:
משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן
רבי אליעזר היא. דאפילו בהעלאת
אם לא פיגל בלבונה ומדרבי אליעזר
(כתה"י וד"ו): י] ס"א בפר (ש"מ,
והלבונה וכו'. הך מתניתין
ח"נ): יא] חשובה (*ש"מ):
לקמן קט: עיי"ש בפירש"י:
כזית בחוץ חייב ור' אליעזר פוטר עד שיקריב
חוץ פוטר ז] בשני מתירין אלמא לאו
לחודיה מייתי ראיה [דפוטר] גבי חוץ
יב] נתן מתנה כצ"ל (*ש"מ)
:
ומנחת כהנים. מנחה שהתנדב
כ"ש דלא הוי פיגול ולמאי דמסיק
עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה
את כולן והאמר רבא ומודה רבי אליעזר
יג] פיגול, לא היא דהכא כצ"ל
כהן דאינה נקמצת אלא כולה כליל,
ד)
(ש"מ): יד] צ"ל דשתיקת (*ב"ש):
דכתיב (ויקרא ו) וכל מנחת כהן
ואע"ג דהקטרת כזית הוה הקטרה
דמודה ר' אליעזר בדמים לא כמו
בדמים דתנן רבי אליעזר ור' שמעון אומרים
ה)ג
טו] צ"ל דאמרינן (*ש"מ):
כליל תהיה: ומנחת כהן משיח.
כדקתני התם וכולן שהקריבן בפנים
שפי' בקונטרס דמחייב במקצת דמים
טז] צ"ל אי (*ש"מ): יז] צ"ל
ממקום שפסק משם הוא מתחיל אלא ו)אמר
חביתי כהן גדול נמי כתיב בה כליל
ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב
בחוץ מכלל דהוי פיגול דאין זה ראיה
דרבנן (צ"ק, וכ"ה בכתה"י):
תקטר: ומנחת נסכים. נמי כליל
רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה
יח] אליבא דרב כצ"ל (*ש"מ):
היא (שם יב:) ומודה ר'
אפילו לר' אליעזר מיהו היכא דלא
כדפרישית ולא אתי אלא לדחות הא
יט] דתימא אמרינן אי (*ש"מ):
אליעזר בדמים. ואפילו
וחזר ופיגל בשלישית מה"ד אי ס"ד על
ג]
גמר עבודה הוא לא חשיב לה לחיובי
דשנינו הא מני רבי אליעזר היא:
כ] ס"א וברביעית דהיינו
בחטאות הפנימיות, דהא בפנים
דעת ראשונה הוא ד] מיהדר פיגולי בשלישית
כגון שפיגל בראשונה ובשניה
אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה
בהזאות שעל טהרו שתק
עליה בחוץ ח] ה"נ אע"ג דשחיטה
ולעולם כו' והשאר ליתא (ב"ש.
אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר
למה לי קמ"ל מתקיף לה רב אשי מידי
ובשלישית.
עבודה שלמה היא כיון שאין העבודה
פירש בקונטרס
וכעי"ז בש"מ): כא] בהדיא פיגל
אחר ומתחיל ממקום שפסק
(*ש"מ): כב] משום דעל דעת
(לקמן קי:) ממקום שפסק.
שתק קתני אלא אמר רב אשי הכא במאי
נגמרה ט] בשעיר י] זה לבדו שאינו בא
וברביעית לא פיגל וקשה רביעית מאן
ואפילו לא נגמרה אותה כפרה,
ראשונה הוא עושה ורבותא
אלא להשלים ועבודה אחת היא
דכר שמיה ובפ' שני דמנחות (דף טז.)
ט)
עסקינן כגון שפיגל בראשונה ובשניה
: כג] צ"ל ומשני מאן
אין צריך לחזור וליתן מה שנתן
(ש"מ)
❖
חכמים (צ"ק). ובשמכ"י מאן
(יומא ס.):
פי' בקונטרס שפיגל בראשונה ובשניה
שנעשית בשתים ושלש שחיטות אין
ובשלישית מהו דתימא אי ס"ד כל העושה
הת"ד: כד] מיחייב בכזית אחד
השחיטה חשובות יא] לפגל: והא
ושתק בשלישית וא"ת א"כ קשיא מידי
בחוץ הכי נמי לענין פיגול לא
על דעת ראשונה הוא עושה מהדר פיגולי
אמר רבא. לקמן בפ' השוחט [דף קי:]
הוי כו' כצ"ל (צ"ק): כה] מכאן
שתק קתני כדאקשי לעיל ושמא לעיל
שיטה מקובצת
בכל חדא וחדא למה לי קא משמע לן
עד סה"ד הוא תוספת (ש"מ):
דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ חייב
דשתק באמצעית הוה ליה לפרושי טפי
כו] צ"ל מזבח החיצון (ש"מ):
אלא כו' וה"ה כו'. כל זה לשיטת
ולא פליג רבי אליעזר ואמר רבא
כיון דראשונה ושלישית במחשבה ושניה
כז] גי' צ"ק ומקילינן טפי לענין
הקונטרס. ודוחק דכל זה מבחוץ,
פיגול דהא אפילו למ"ד
ועוד קשה מה שפי' לעיל גבי הא
עלה בגמרא מודה רבי אליעזר בדמים
שאם נותן יב] במתנה אחת
בשתיקה ולהאי פירושא חשיב כל הזאות דמזבח הזהב אחת שבע
דמחייב אכזית קומץ בחוץ
דפריך והא מדקתני לפיכך כו',
מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה חייב ואע"פ שכולן עבודה אחת הן
דטהרו וארבע דקרנות וכן משמע בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.)
ואילו פיגול כו'. נ"א ומדמינן
לפ"ה מה לו להביא כלל הא מדקתני
פיגול לחוץ דנימא למ"ד חייב
לפיכך כו' כיון דאין הקושיא כי אם
לעכב ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה דומיא דקומץ או לבונה
דתניא וכפר את כח] הקודש זו לפני ולפנים ואת אהל מועד זה היכל ואת
בכזית לא הוי דמי לפיגול דהא
משלא כתקנה כדפ"ה. לכך נראה
חייב הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא שאם נתן מתנה אחת
המזבח כמשמעו ולא קתני כלל על טהרו משמע דחשיב דמזבח
מחייב כזית קומץ כו' (גליון):
כמו שנמצא בפירושים אחרים דמהא
כח] את מקדש הקודש (ש"מ):
דקתני פסול ואין בו כרת קאי,
בפנים ונשפך הדם מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לר' אליעזר:
כפרה כט] אחת כדקאמר ל] מיכן אמרו עד גמר מתנות שבהיכל ונשפך
כט] ס"א מתנה (ש"מ): ל] צ"ל
ומפסול קא פריך דמשמע פסול
דתנן ר' אליעזר ור' שמעון. פליגי אתנא קמא דאמר נתן מקצת
הדם יביא אחר ויתחיל לא] בתחילה אבל לא קתני גמר לקרנות ונשפך
עוד קאמר התם מכאן (ש"מ).
ולא כרת, ומזה קא מהדר למיפרך
נ"א ועוד דקאמר התם (גליון):
מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה הואיל ולא
הדם שיביא אחריו ויתחיל בטהרו לב] דכולהו חשיבי כאחת וקשה דלקמן
והא מדקתני לפיכך כו', וה"פ והיכי
לא] ויתחיל במתנות המזבח
מצי למימר דכתקנו לפיגול, והא
גמר אותה כפרה ר' אליעזר ור' שמעון [אומרים] כו' אלמא עבודה
[קאמר] משכחת לה בד' פרים וד' שעירים פירוש חד אהזאות דבין
נתן מקצת מתנות מזבח ונשפך
מדקתני לפיכך אם נתן כולן כל
היא ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית לא מיבעיא בשחיטה דהוה
הבדים וחד אהזאות דפרכת וחד אהזאות דקרנות וחד אטהרו
הדם מביא אחר ויתחיל
ההזאות כתקנן ואחת שלא כתקנה
בתחילה, אבל כו' (ש"מ):
[אע"ג שלא נתן] שלא כתקנה אלא
פיגול אלא אפילו פיגל במתנה אחת לר' אליעזר פיגול היא: אלא אמר
אלמא לא חשיבי כחדא הזאות דקרנות ודטהרו ושמא פר רביעי
לב] בטהרו משמע דכולהו
אחת אפ"ה פסול דלא כיפר, דכולן
רבא. לעולם בשפיגל בהזאות ודקשיא לך קתני פיגל בשניה או בשלישית
דלקמן לאו משום דעל טהרו אלא סבירא ליה דשירים מעכבין
(צ"ק): לג] לגרוס בכאן כגון כו'
מעכבות אפי' אחת מהן משמע,
וכן כתוב בספר כו' וחשיב חצי
הא אם נתן גם אותה אחת כתקנה
וקס"ד דבראשונה שתק וקאמר ר' מאיר פיגול יג] הוא דהכא במאי
והוי חד בשביל שירים ולפירוש זה נוכל לגרוס לג] כגון שפיגל בראשונה
מתיר כו' כצ"ל (ש"מ): לד] נדצ"ל
כמו הראשונה הוי כשר וכיפר, מכלל
עסקינן כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית ולעולם
ובשניה ובשלישית וכן בספר רבינו גרשום כאן ובהקומץ זוטא (מנחות
דפטר גבי קומץ אם הקטיר
דכולן כתקנן להכשיר אתא ואחת
כזית ממנו בחוץ עד שהקטיר
שלא כתקנה לפיגול כדבעי למימר
טעמא דר"מ משום דקסבר שתיקה השניה על דעת מחשבה הראשונה
דף טז.) חשיב חצי מתיר משום דאיכא עדיין שיריים דמעכבי וא"ת
❖
כו' (גליון):
רשב"ל, והשתא ניחא דאם נתן גם
נעשית כר"ל: ה"ג מה"ד אמרינן אי ס"ד כל העושה על דעת
והא בעל כרחין סבר האי תנא שיריים לא מעכבי מדלא חשיב
אותה אחת כתקנה דהיינו להכשירה
הראשונה עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ"ל. כלומר והאי
אלא מ"ג דההוא דסבר שיריים מעכבי חשיב חדא טפי כדמוכח
הוי כשר, דאי כולן לפיגול כדקאמרת
דבעי לאוקמי כרבנן, כ"ש אם נתן
שיטה מקובצת (המשך)
בסמוך וי"ל דאע"ג דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות:
דנקט חזר ופיגל בשלישית רבותא אשמעינן דאע"ג דחזר ופיגל בשלישית
גם אותה אחת כתקנה לפיגול דהוי
אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה: דמהו
פסול ולא כיפר. ע"כ הצעת הפירוש.
חוץ למקומו או שלא לשמו פסול
יד]
ולא כיפר, אע"ג דגבי חיצוניות כיפר
וקשה מאי מקשה מדקתני לפיכך
דתימא אי. על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה: קמ"ל. דלא אמרינן הכי. וגירסא הכתוב בספרים (ואי)
כדתקני ברישא משום דאין מעכבות
כו', ממאי דהאי לפיכך אפסול קאי
אמרינן טו] אי ס"ד כו' לא שייך למיגרס הכא הכי דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש דאמר טעם דר"מ משום דעת ראשונה הוא ואם
כי אם הראשונה [אבל] הכא גבי
וקשיא לך, דילמא האי לפיכך לאו
פנימי פסול ולא כיפר, ופריך מכלל
משום פסול נקטיה אלא אאין בו
תאמר האי אם טז] ס"ד אליבא דרבנן נקט למימר טעמא דרבנן משום הכי הוא לאו מילתא הוא דהא לריש לקיש אליבא (דרב) יז] אפילו לא חזר
כרת קאי וניחא שפיר לפיכך שכולן
כו' פי' כולהו מתנות גם הראשונות
ופיגל בשלישית לית להו לרבנן על דעת ראשונה עושה ובמנחות (דף טז.) הוא דגרסינן לה הכי דהתם לרב אותיבנה מהא מתני' דאוקי פלוגתייהו
חוץ למקומו ושלא לשמו הוי פיגול
מעכבות אפי' אחת אם נתן כולן
וחייבין עליו כרת, הא לא איירי כלל
כתקונן לפיגול ואחת שלא כתקנה
בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה ובמפגלים בחצי מתיר פליגי אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה אפילו רבנן מודו דפיגל
במחשבת חוץ לזמנו וא"כ לימא פסול
בשתיקה אין בו כרת, משום דאתיא
דאמרינן על דעת ראשונה עשה ואותיבנא מהא דקתני בין בראשונה ומשמע לא בשניה וקאמרי רבנן לא פיגל ושני רבא אליבייהו יח] כגון שחזר
לחוד ולישתוק ואין בו כרת, ומשני
כרבנן דאין מפגלין בחצי מתיר כי
איידי דתנא ברישא דסליק מיניה
אם (נתן) [היה נותן] גם אותה אחת
ופיגל בשלישית דאמרינן אי ס"ד על דעת ראשונה: אלא אמר רב אשי כו' בהא נמי גרס מהו דתימא יט] אי ס"ד כו' קמ"ל. וגירסא
גבי חיצוניות פיגול וחייבין עליו כרת
כתקנה לפיגול כמו הראשונות חייבין
שבספרים דלא גרסינן מהו דתימא במנחות (שם) איתא ולא שייך למיגרס הכא הכי: אלא אמר רב אשי כגון שפיגל. והוציא פיגול בשפתיו
גבי ראשונה חוץ לזמנו ושניה חוץ
עליה כרת, וליכא למימר משום
בראשונה ובשניה ובשלישית וברביעית לא פיגל כדקתני בהדיא בין בראשונה כו' ולא קתני רביעית ובהזאות של טיהרו שתיק ולעולם
למקומו דסמיך להאי בבא דפנימיות,
דא"כ אין חידוש [במאי דדייקינן]
כ]
כא]
תנא נמי גבי פנימיות פסול ואין
הא אם נתן גם אותה אחת כו'
טעמא דר"מ משום כב] דעת ראשונה הוא ורבותא אשמעינן דאע"פ שלא שתק אלא בזו אמרינן על דעת ראשונה עשאה דמהו דתימא אי ס"ד
בו כרת אע"ג דבפסול הוי סגי
מה קמ"ל, [דהא] גם כי קאי לענין
(ת'
על דעת הראשונה עושה למה לא שתק בשניה ובשלישית ויעשה על דעת ראשונה קא משמע לן דלא אמרינן הכי. ועוד לא גרסינן:
מהר"פ): רש"י ד"ה כגון כו' וכל
פסול ליכא חידוש בהא, אלא היא
מחשבה דקדשים מוציא בפה. עי'
גופיה בא ליתן טעם אהא דתנן
תוס' לעיל ב' ע"א [ד"ה כל בסופו. ודף ד' ע"ב ד"ה מחשבה]: תוד"ה והא תנא (בסופו). ויש לתמוה כו'. עי' תוס' מנחות דף נב ע"א ד"ה
דכולן מעכבות, וי"ל (משום) דע"כ משום פסול נקטיה דאי משום דאין בו כרת לחודיה נקטיה א"כ על חנם כתוב כלל פסול, לימא הכי ואחת שלא כתקנה
פר העלם: ע"כ מעמוד קודם
אין בו כרת דשמעינן מינה דאין מפגלין בחצי מתיר כרבנן, וליכא למימר דנקט פסול לאשמועינן דאע"ג דאין מפגלין בחצי מתיר מ"מ הוא פסול מדרבנן
כגון שפיגל בשחיטה. מה שפ"ה מתחיל בתחילה בהיכל לכך פי' כך שאם היה מתחיל בתחילה, פר קמא כמאן דליתיה דמי ולמה הזכיר ראשונה ושניה
כדמוכח בפ' הקומץ זוטא, [דהא] בלאו פסול נמי שמעינן ליה דמדקתני אין בו כרת משמע כרת הוא דאין בו הא פסול הוי, ותדע דהא בעיקר מילתייהו
דרבנן דפליגי אר"מ בההיא דמנחות דפיגל בקומץ ולא בלבונה ר"מ אומר פיגול דקא מהדרי רבנן לפלוגי עליה דר"מ, קתני וחכמים אומרים אין בו כרת
ושלישית. ומיהו קשה לפי' הקונטרס שפי' פיגל בשחיטה דפר, שהרי פיגל בראשון משמע דפיגל בהזאות ולא בשחיטה. ועוד מאי קמדמי לקומץ שאני
עד שיפגל כל המתיר ולא הזכיר פסול כלל, וכן בברייתא דבסמוך (דף מב.) דמ"ג (ד)של י"ה כו' ולא הזכיר פסול במילתיה דרבנן, וא"כ הכי נמי נימא אין
קומץ דמיעוטו מעכב רובו אבל כל שחיטה ושחיטה הוי דבר בפני עצמו. ופרשב"ם פיגל בשחיטה על מנת שיזה דמו הראשונים או השניים למחר דהוי
ליה מפגל בעסק שלם וה"ק הא מני ר"א היא דפטר לד] בהקומץ בחוץ עד שהקטיר את כולן משום דמיעוטו מעכב את רובו, וה"ה אם פיגל בעסק
בו כרת ולא יזכיר פסול כלל, אלא ודאי מדהזכיר פסול ש"מ דהאי לפיכך אפסול נמי קאי. כך נראה למורי ז"ל. ומשני אמר רבא ודאי שלא כתקנה חוץ
למקומו, פי' (בפירוש) ודאי כתקנן להכשירא הוא כדקאמרת, ומיהו מ"מ לא תפשוט מיניה סייעתא לרשב"ל אליבא דר"מ משום דכל העושה כו', דאחת
מתיר שלם כמו בקמיצה ע"מ להקטיר כזית מן הקומץ דלא פיגל עד שיחשוב בכולן ומייתי הר"ם ראיה במנחות (דף יב:) דמייתי מילתיה דר' אלעזר על
משנה דהקומץ ע"מ להקטיר כזית חוץ לזמנו וקאמר דלר' אלעזר לא פיגל עד שיפגל בכולן, וה"נ במחשב ע"מ לזרוק אחד מן הדמים למחר דאין זה
שלא כתקנה דקאמר לאו במחשבת פיגול קאמר דתידוק מיניה סייעתא לרשב"ל, אלא ר"ל שלא כתקנה שחשב חוץ למקומו או שלא לשמו לרב אשי, ולא
לאשמועינן מידי בפיגול, אלא בא להשמיענו דלפיכך הואיל וכולן מעכבות אפי' אחת מהן א"כ אם נתן כולן כתקנן להכשירא ואחת שלא כתקנה במחשבת
פיגול כיון דמעכבות זו את זו ואי לא דחשיב (בהו) [בכולהו] לא מהניא מחשבה: