בית שמאי פרק רביעי זבחים
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנחת נדבת כהנים.
לא א ב מיי' פי"ח מהלכות
כולה כליל ואינה נקמצת ו) הלכך אין אחר
הנהו דאין לו מתירין יז] כדי נסבה וקשה התינח קומץ אלא לבונה
א) [יומא ס. לקמן מו. חולין
פסה"מ הל' ח:
קיז:] ע' ירוש' סוטה פ"ג ה"ו
מתירה: וכן מנחת כהן משיח. חביתי כהן גדול שמקריב ה] בכל יום
ומנחת כהנים תיפוק לי משום דאין בהם הרצאה ועוד דגבי דם
ובפ"מ שם ד"ה ואינו, ב) לעיל
ג מיי' פרק י"ג שם הלכה ג
מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו): ומנחת נסכים לא גרסי' ו]
קאמר בפירוש משום מתיר והיכי משכחת לה דמחייב משום פיגול
ופי"ח שם הלכה ז:
יד. לקמן מו: שבועות ז.,
לב ד מיי' שם הלכה ז:
ג) מעילה ג: [כריתות יד.],
דאי אכיל ליה קודם שעשה מתנות אם כן ליכא הרצאה ואי מן הדם
דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין
באה עם הזבח לבאה בפני
ד) לקמן פד., ה) לקמן פה:,
ה מיי' פי"ז שם הלכה ד:
עצמו: והדם. הוא המתיר: והנסכים
הנשאר במזרק לאחר שעשה מתנות
ו) מנחות נא:, ז) לעיל ח.,
ו מיי' פ"ג שם הלכה ז:
❖
ח) ויקרא ז ח, ט) לעיל לה.,
ז מיי' פ"ג שם הלכה ט:
הבאין בפני עצמן. בין שהתנדבן
ההוא לאו מתיר הוא ואם מאותו
ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח והדם
י) צ"ל יג:, כ) פסחים נט:,
שזרק על המזבח הא פקע פיגול
בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:)
והנסכים הבאין בפני עצמן דברי רבי מאיר
ל) [וע"ע תו' מנחות יד. ד"ה
והלבונה], מ) לעיל לד., נ) לעיל
ממנו ושמא לא שייך למימר גבי דם
מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו
מוסף רש"י
וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה לוג
א
לה., ס) [התוי"ט כ' ישוב ע"ז]
פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה דוקא
בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו
❖
בין לאדם בין למזבח. שאחרים
שמן של מצורע ר' שמעון אומר ב אין חייבין
ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם
שנעשה יח] לחמו של מזבח ותימה הוא
ז)
מתירין אותן, או לאכילת אדם, כגון
עליו משום פיגול ורבי מאיר אומר חייבין
בשר קדשים הנאכל שתלוי בזריקת
ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן
אם יט] לא יתחייב בשירי הדם משום
הדם, שכל זמן שלא נזרק אסור
גליון הש"ס
עליו משום פיגול שדם האשם מתירו וכל
א)
עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים:
פיגול הא יש להם מתירין שהמתנות
באכילה, כדכתיב (דברים יב) ודם
שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין
זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל,
מתני' ר"ש אומר כל שאינו. עי'
וחכמים אומרים אף הבאים עם
מתירות לשפיכות שיריים למזבח כ]
ג
❖
או מתירין למזבח, כגון אימורין,
לקמן דף מה ע"ב תוד"ה אבל:
הבהמה. דכיון דיכול להקריב נסכים
עליו משום פיגול העולה דמה מתיר את
כמו שמתירות את האימורים ושמא
ד
שזריקת הדם מכשרתן למזבח,
כדכתיב (ויקרא יז) וזרק הכהן את
למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב
כמו כא] מתחילה כל טיפה וטיפה
בשרה למזבח ועורה לכהנים עולת העוף
הדם על מזבח ה', והדר והקטיר
שינויי נוסחאות
אלא הן מתירין את עצמן: לוג שמן
ראויה לזריקה חשיב כוליה דם מתיר
דמה מתיר את בשרה למזבח חטאת העוף
החלב לריח ניחוח (יומא ס.). או:
של מצורע. שיריו נאכלין כדיליף
ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ
א] צ"ל והלבונה והקטרת
כגון עולה, שדמה מתירה למזבח,
דמה מתיר את בשרה לכהנים פרים הנשרפים
(*ש"מ): ב] ומנחת נסכים נמחק
דאם לא נזרק דמה אין אבריה
בפירקין לקמן (דף מד:): אין חייבין
וכולהו דאי הוי בני חיובא הוי דינן
: ג] יעלו תנינא דלא כשם
נקטרים, כדכתיב וזרק הכהן כו':
ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן
(ש"מ)
עליו משום פיגול. אם פיגל באשם
משקדש בכלי וקידוש כלי היינו
כו' כצ"ל (שמכ"י, ד"ו רפ"ט וש"ח).
חייבין עליו משום פיגול. אם
ליקרב $ ר' שמעון אומר כל שאינו על המזבח
[ובד' וילנא טעו במיקום ההגהה
פיגל את הזבח באחת מארבע
ה
ב)
לא נפגל ז] הלוג ואע"פ שהלוג תלוי
ההרצאה כב] דידיה כיון דאינהו
ותיקנו בהיפך הפשט]: ד] בהן
עבודות הדם, ואחר כך אכל מן
החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול:
באשם כדכתיב על מקום דם האשם
גופייהו מתיר אחד כדאמר לעיל (דף
הבשר שהיה בכלל היתר הדם, או
את האור (ש"מ, כי"מ וק', וברש"י
גמ' אמר עולא קומץ פיגול שהעלו על
כי"י). וכן בכל הסוגיא. ובדק"ס
מן האימורים שאף הן בהיתר הדם,
(ויקרא יד) ואם לא נתן מדם האשם
לד.) גבי טומאה יש לו מתירין משיקרבו
ג)
כתב שאינו יודע לפרשה, עש"ב:
חייב כרת, אבל כל דבר שאין אחר
תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו
מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי:
גבי המזבח פקע פיגולו ממנו אם אחרים
ה] שקריבין (ב"ש וח"ג): ו] בא
מתירו אלא הוא מתיר עצמו, כגון
והלבונה. ואם תאמר והרי
לשלול הגיר' ומנחת נסכים
הדם והקומץ והקטורת ומנחת
הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו
מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כל שכן מאי
כהנים שכולה כליל, אין חייבין
ומנחת כהן משיח והדם וכו'.
ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין
לבונה הקומץ
וכ"ה בגמ' להלן וכ"ה בכתה"י
קאמר הכי קאמר אם אינו מתקבל היאך
עליהם משום פיגול, משום דעיקר
האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין
מתירה ואף על פי שיכול להקטירה
כאן: ז] צ"ל נתפגל (ש"מ):
פיגול בשלמים כתיב ומינייהו
כג]
מביא אחרים לידי פיגול מאי קא משמע לן
ילפינן, מה שלמים יש להם מתירין
ח] דכתיב עור העולה אשר
חייבין עליו משום פיגול: ר"מ אומר.
קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא
הקריב (ש"מ): ט] צ"ל זריקת
לאדם ולמזבח חייבין עליהם משום
אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא אלו
לוג הבא עם האשם בו ביום חייבין
(מנחות טז:) י) מכל מקום קודם הקמיצה
(*ש"מ): י] צ"ל האימורין (צ"ק):
פיגול אף כל כו' (חולין קיז:): כל
דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול
שאינו על המזבח החיצון
יא] שהפיגול כתוב בהן (*ש"מ):
עליו משום פיגול אם פיגל באשם:
ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר
כשלמים. שלמדנו מהם פיגול
יב] בס"י נ"א אם הקטרתו של
הקומץ והקטרת והלבונה ומנחת כהנים
בין לאדם בין למזבח. או לזה או
דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא
א]
לכל הזבחים, אין בו משום פיגול
קומץ אינו הקטרה, והא בעינן
(לעיל יד.). משום דפיגול בשלמים
קרבו מתירין, אלא ודאי האי
לזה: דמה מתיר בשרה למזבח. דכתיב
ומנחת כהן משיח ומנחת ב] נסכים והדם
דשלמים דלבונה היא גופה מתיר
כתיב יליף ר"ש מינה שאינה נוהגת
קרבו מתירין קרינן ביה דפקע
(שם א) וזרקו והדר וערכו: ועורה
שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול
אלא דאם עלו לא ירדו תנינא הלן והיוצא
בחטאות הפנימיות, כגון פר ושעיר
פיגולו ממנו ולכך קבע
ד)
של יום הכפורים ופר כהן משיח
השירים בפיגול וה"ק וכו'
לכהנים. עור ח] העולה אשר הקריבו
ילפינן כד] משלמים ואע"ג דשייך פיגול
ח)
והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו
(ב"ש): יג] האי פקיעת פיגול
ופר העלם דבר, שטעונין הזייה
אין לו אלא לאחר זריקה: חטאת
באימורים וכמה דלא מיקטרי
כצ"ל (*ש"מ): יד] נראה דהוא
בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב
ו אם עלו לא ירדו ואלא דאם ירדו
העוף כו'. בגמ' [דף מד:] מפרש מנין
(שבועות ז.): קומץ פיגול.
ט"ס, דהא הלן מיירי גם בדם
אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל
כ)
יעלו הא נמי תנינא כשם שאם עלו
כמ"ש רש"י בדף פג א (זב"א):
שחישב עליו לפגל בשעת קמיצה,
ד)
ג]
דנאכל לכהנים: דמן מתיר אימוריהן
מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם
טו] תיבת לא ליתא בכתה"י ובכל
והעלהו לגבי המזבח, כיון שמשלה
לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו לא צריכא
ליקרב. לפיכך ט) פיגל באימורים בשעת
נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה
בו האור (מעילה ג:) פקע פיגולו
דפה"י. ובשבוש הוסיפוהו
ממנו. דקדשהו מזבח בעבודה
בדפפד"מ (דק"ס): טז] צ"ל דלאו
שמשלה בהן האור הא נמי אמרה עולא
עבודת ט] הדם נתפגלו פרים י]: ר'
ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר
ד]
(*ש"מ). ובבה"ז דלא אמרינן:
(כריתות יד.). שאם פקע מיד וירד
חדא
זימנא דאמר עולא לא שנו אלא
שמעון. אפרים הנשרפין פליג: כל
בעבודת המזבח ולא הויא דומיא
יז] ס"א מתירין לא גרסינן
מעל גבי המזבח, יעלה. והוא הדין
ה)
ז
נמי לאיברי פיגול שהעלן לגבי
ובת"כ ליתא א"נ כדי נסבה כו'
שאין מתן דמו על המזבח החיצון
דשלמים שעבודת המזבח מתירן
שלא
משלה בהן האור אבל משלה בהן
ומיהו בת"כ שלפנינו בפ'
המזבח כיון שמשלה בהן האור
(ש"מ).
כשלמים. שפיגול יא] כתיב בהו
כגון זריקת הדם ל) ואם תאמר אמאי
האור
יעלו מהו
דתימא הני מילי
צו איתא את הקומץ וצ"ע
פקע פיגולן מהן, והאי דנקט קומץ
(הגרי"ב): יח] בד' ישנים הגירסא
פיגול משום דאי תני באיברי פיגול
(ויקרא ז) אין חייבין עליו משום
לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב
כאן משובשת ולפנינו תוקן ע"פ
לחוד לא הוה אתי קומץ מיניה,
פיגול: גמ' פקע פיגולו ממנו. לקמן
לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי
בה"ז. וגי' צ"ק שנעשה על
דסד"א הני מילי אבר דמיחבר,
המזבח. ופירש אבל דם לא נזרק
מפרש למאי הלכתא פקע: מאי קאמר. קבעי למימר פקע פיגולו
להכי כיון שמשלה בו האור במקצת
הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם
על המזבח אלא על הקרנות. [ובד'
והוי כמו שמשלה בכולו ופקע
ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול: אם אינו מתקבל. בהקטרה:
משום טומאה מ) אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא
וילנא נד' הגהת הצ"ק שלא
פיגולו ממנו, אבל קומץ דמיפרת
היאך מביא אחרים לידי פיגול. המקטיר קומץ על מנת שיאכל
שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ
במקומה]: יט] אמאי כצ"ל
אימא לא, קמ"ל. ולהכי נקט קומץ
כה]
(ש"מ): כ] צ"ל ליסוד (צ"ק):
דאע"ג דמיפרת פקע פיגולו ממנו
שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם יב] אין הקטרתו הקטרה והכי
רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על
כא] צ"ל כיון שמתחילה (ש"מ)
:
וכ"ש גבי אבר פיגול דכיון דמיחבר
קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים
הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה
כב] גי' ש"מ הרצאה דידהו כיון
כי משלה האור במקצת הוי כנשרף
כולו ופקע פיגולו (מעילה ג:) הלן.
דאינהו גופייהו אין להם מתיר
לפיגולו: מאי קא משמע לן. למאי מיבעי ליה הא יג] פקע
דאי במחשב בשעת הולכה ע"מ להקטירו למחר היו כו] הולכת עצים
בין דם בין אימורים: כשם שאם
אחר כדאמר לעיל ולהלן (דף
פיגולו: אי. למימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין
למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא נ) ומיהו לחריפי דפומבדיתא
עלו לא ירדו. אכל פסולין דתנן
מה:) גבי וכו'. גי' צ"ק וכיון
בהו לא ירדו, כך אם ירדו לאחר
דאינהו גופייהו מתירין אחרים
עליו כרת: תנינן. דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו: אלא. להכי
בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת
שעלו לא יעלו עוד (לקמן פד.) אבל
לא מהני קידוש בכלי
אהני פקיעה דכיון שעלה לא ירד: תנינא ושנשחט חוץ לזמנו.
להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע"ג דחייבין
משלה בהן האור. כל דהו:
כדאמרינן גבי כו'. ועי' ח"ד:
יעלו. דנעשו לחמו של אש (לקמן
כג] מתירה להקטרה (ש"מ):
דהיינו פיגול: הלן. בשר יד] הלן: אלא. אהני פקיעה שאם ירד
על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן
❖
פה:):
כד] ילפינן מבשר שלמים
לאחר שהעלוהו (לא) טו] יחזור ויעלה: תנינא. בלאו טז] הכי: לא
גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (שם כ:) דלא
והתם לא הוי מתיר לאחר.
צריכא. הא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו
בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא כז] קרבן ומיהו קשה דמאי שנא
ואע"ג דשייך פיגול באימורים
ואע"ג דמתיר הבשר דכל כמה
ליקוטים
של מזבח ואפי' ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה
פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל דף כח:) פיגול משלמים טומאה
. [וגי' זו לא
דלא וכו' (שמכ"י)
בו האור: לא שנו. דאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה: (בחד)
נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (דף מה.) עון עון
נהירא כ"כ, ובתוס' מנחות
שייך לעמ' קודם
מנותר ונותר חילול חילול מטומאה: מנחת נסכים. פי' בקונטרס
הגירסא כלפנינו]: כה] צ"ל
נותר ולא משום טמא וכדאיתא
אבר
ולרבי (ש"מ): כו] צ"ל הא (ש"מ):
בפ' ב"ש ובסוף פ"ב דמעילה.
דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף
כז] צ"ל ולא (ש"מ): כח] צ"ל בין
וקצת היה נראה לדקדק בדברי
(צ"ק. וכ"ה בתוס' מנחות):
רש"י ור"ת מההיא דתנן בפ'
הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון כח] שהתנדב נסכים כדאמר כט] גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם
כט] כדאמרינן מתנדב כצ"ל
חטאת העוף (דף ט) המנחות כו'
❖
הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים
(ש"מ וכ"ה בתוס' שם):
קרב הקומץ חייבין עליו משום
בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי
פגול נותר וטמא, משמע דקודם
הקרבה אין חייבים עליו, וע"כ
והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים: ולוג שמן
טעמא דמלתא הוא משום דליכא
שיטה מקובצת
של מצורע. נראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי
נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא :
ס)
הרצאה, דאי משום דאיהו גופיה
תוד"ה (מעמוד הקודם) הקומץ כו'
מתיר, הא משום טמא ונותר
ותימה הוא אם לא יתחייב
חייבין אף על המתירין. ודע
בשירי הדם משום פיגול. וז"ל תוס' חיצוניות בפרק הקומץ זוטא, וא"ת דם יש לו מתירין, שהמתנות מתירות השיריים למזבח כשם שהעולה דמה מתיר בשרה שאף לר"ת מנחות הנשרפות טעמא דליכא בהו פגול הוא משום דאין להם מתירין ומש"ה חייבין עליהם משום נותר וטמא, דדוקא בקומץ
למזבח, ולמה אין (מעילה) [פיגול] בשיריים, וי"ל דשאני שיריים שאינם מבוררים מי יהיה למתנות ומי יהיה לשיריים ולא הוי דומיא דשלמים. וא"ת שיריים
שבא להתיר השירים אמרינן דטעמא דקומץ הוא משום דליכא הרצאה, אבל בדברים שאין להם מתירים ואינם באים להתיר שום דבר
דקומץ נמי אינם מבוררים. ואומר הר' יעקב ידוע שיש מותר קומץ ויהיה לשירים אבל בדם אפשר שיזרק הדם במתנות ולא יעשה שיריים עכ"ל (מ"כ):
לא שייך בהו טעמא דהרצאה, דאי לא תימא הכי תיקשי לר"ת מתני' דפ' חטאת העוף דקתני הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים
ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים משהוקדשו כו' חייבין עליו משום נותר ומשום טמא, ופגול אין בה, ואי אמרת דמנחות הנשרפות נמי
שייך בהו הרצאה, האי וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא אהיכא קאי, אלא ודאי כדכתיבנא. ודעת רבינו נראה שאינו לא כרש"י ולא כר"ת, שהרי כתב בפירוש דטעמא דקומץ הוא משום דהוא המתיר את השירים. וליכא למימר דלישנא דגמרא נקט ולעולם דאית ליה כר"ת
דאיכא טעמא אחרינא בקומץ דהיינו משום דליכא הרצאה, שהרי כתב בס"פ זה הל' י"ז וכן המתירין עצמן אע"פ שאין חייבין עליהם משום פגול חייבים עליהם משום נותר וטמא ע"כ, והמתירין הם הקומץ והלבונה. ולומר דס"ל כרש"י והא דקאמר דבמתירין חייבין משום
נותר וטמא מיירי לאחר שמשלה האור ברובו, וכן הא דמיעט הקומץ משום דהוי מתיר מיירי בכי האי גוונא, הא לאו הכי מימעיט משום טעמא דהרצאה, הא ליתא, דמלבד שהוא דוחק גדול לומר דרבינו ס"ל כרש"י וסתם דבריו ולא פירש, מלבד זה אי אפשר לומר כן שהרי
התוס' בפ' ב"ש ובפ"ג דכריתות הוכרחו לומר דלרש"י ההיא דרב אחאי דהאי קומץ פגול דפלגיה מחית אארעא ופלגיה אסקיה למערכה ומשלה בו האור אסיקנא ליה לכתחילה דמיירי בשכבר עלה הכל קודם, אבל אם לא עלה לא יעלה. וכבר כתבנו במקום אחר [א"ה תמצאנו
לעיל פ"ג הל"ט] דלרבינו אפילו אם לא עלה יעלה, וא"כ בהכרח הוא דלא ס"ל כרש"י, וא"כ הדרא קושיין לדוכתיה דלמה חייב על המתירין משום נותר וטמא, הא ליכא הרצאה. ולומר דס"ל דדוקא גבי קרבן שייך הרצאה משום דאם אכל קודם זריקה לוקה משום לא תוכל
לאכול אבל במנחות דליכא לאו לאוכל קודם הקטרה וכמ"ש במקום אחר מדלא כתב רבינו בפי"א מהל' מעשה הקרבנות גבי האוכל קודם זריקה דין האוכל מנחה קודם הקטרה וכמ"ש גבי האוכל חוץ למקומו או שירי המנחות לא שייך ביה הרצאה ואע"ג דאסור לאכול מן
המנחות קודם שיצית האור ברובו וכמ"ש בפי"ב מה' מעה"ק, מ"מ כיון דליכא לאו לא מחסרו הרצאה. תדע דהא אכילת בשר קודם הקטרת אימורין איכא איסורא וכדאיתא בפ' תמיד נשחט (דף נט) ואפ"ה לא חשבי מחוסר הרצאה קודם הקטרת אימורין אלא משנזרק הדם
הוקבע הפגול משום דליכא לא באוכל קודם הקטרת אימורין, ה"נ גבי מנחה לא הוי מחוסר הרצאה כיון דליכא לאו באוכל קודם הקטרת הקומץ, הא ליתא, חדא דאעיקרא דדינא הא מילתא דאוכל מן המנחה קודם הקטרת הקומץ אי עבר בלאו דלא תוכל לאכול כמו האוכל
קודם זריקה צריכה רבה, דאפשר דלוקה, ומאי דכתב רבינו גבי האוכל חוץ למקומו או שיירי מנחות קאי נמי לדינא שכתב קודם. ובמקום אחר נאריך בזה בעז"ה [א"ה תמצאנו בפ"ט מה' מעה"ק יע"ש]. ועוד אפילו תימא דליכא לאו, מ"מ לא דמי הקטרת הקומץ להקטרת
אימורין משום דאימורין אם נאבדו או נטמאו הזבח כשר והותר הבשר באכילה, ומשום הכי לא שייך בו הרצאה, אבל קומץ שאם נאבד או נטמא נפסלו השיריים פשיטא דשייך בהו הרצאה, וזה הטעם כתבוהו התוס' במקומות רבים ממסכת זבחים, ומשום האי טעמא לא חשיבי
אימורים מתיר כמו הקומץ משום דדוקא קומץ דאי ליכא קומץ נפסלו השירים חשיב מתיר, אבל אימורים אף שאסור לאכול קודם הקטרתן כיון שאם נאבדו שרי בשר באכילה לא חשיבי מתיר וכמ"ש התוס' בפ' ב"ש ד"ה והלבונה, ועוד דאי לא תימא הכי תיקשי מתני' דפ'
חטאת העוף דקתני קרב הקומץ חייבין עליו משום פגול נותר וטמא, הרי דקודם הקרבה אין חייבין עליו דומיא דמאי דקתני התם נזרק הדם חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא. אשר ע"כ נראה לי דרבינו ס"ל כתירוצא בתרא שכתבו התוס' בפ' ב"ש דהיינו טעמא דקומץ
וכולהו, דאי הוו בני חיובא היה דינם משיקדש בכלי וקידוש כלי היינו הרצאה דידיה כיון דאינהו גופייהו מתירין אחר וכדאמרינן גבי טומאה יש לו מתירין משיקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדש בכלי ע"כ, וכוונתם מבוארת דדוקא בדברים שיש להם מתירים ההרצאה שלהם
היא שיקרבו מתיריהם אבל המתיר עצמו שאין לו מתירין אין לומר שההרצאה שלו תהיה בהקרבת עצמו שהרי ההקרבה היא להתיר אחרים והרצאת המתיר הוא משיקדש בכלי. ובזה אתו דברי רבינו כפשטם דממעט הקומץ מפגול משום דהוי מתיר וחייבו משום נותר וטמא
שהרי נעשית הרצאתו משקדש בכלי. ומיהו האוכל מן המנחה או מן השירים קודם הקטרת הקומץ לית בהו לא משום נותר ולא משום טמא שהרי לגבי שירים ההרצאה היא הקטרת הקומץ והיינו מתני' דחטאת העוף דקתני קרב הקומץ חייבין עליו משום פגול נותר וטמא, הא
קודם הקרבה אין בו לא משום פגול ולא משום נותר ולא משום טמא, והיינו דוקא בשירים, אבל בקומץ עצמו אפילו קודם הקרבתו אף דליכא ביה משום פגול, משום נותר וטמא איכא. ובזה נדחה מ"ש לעיל לדקדק ממשנה זו סברת רש"י ור"ת דלא קאי חייבין אלא אשיירי
מנחות אבל הקומץ אף קודם הקטרה חייבין עליו משום נותר וטמא אבל לא משום פגול. (משל"מ פי"ח מפסה"מ ה"ז)