מד:
בית שמאי פרק
רביעי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סד"א
מן האש
כו'. תימה
הבא בפני עצמו. מצורע שהביא אשמו היום ולוגו לאחר עשרה ימים
לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל:
לט א מיי' פי"ח מהל'
א) [מנחות טו: תוספ' רפ"ה],
זה גזל הגר. דאע"ג דמכפר לא הוה אמינא דליהוי לכהן
ב) מנחות נח. עג. [ע"ש כמה
פסה"מ הלכה ח:
דלכ"ע מתנותיו שריין ליה באכילה דהואיל ולא קדש בכלי כשנזרק
מ ב מיי' פרק ד מהלכות
שינויים] עי' ספרי קרח קיז,
דם האשם לאו שירים דידיה הוא ולא טז] שרי ליה ואפ"ה לא מפגלין
אלא מידי דמותר לז] למזבח ולא ממונא ובספרים ישנים גריס גזל
ג) [מנחות עג. ע"ש], ד) שם,
מחוסרי כפרה הלכה ב:
מא ג מיי' פ"ז מהלכות
ה) מנחות יד. [תוס' פ"ה ה"ג]
הגר בהדיא כתיב ביה בפרשת נשא דכתיב לכהן לו יהיה ובקונטרס
ליה לדברי הכל דאין בו משום פיגול כדקתני אף אני לא אמרתי כו'
ת"כ צו פי"ג ה"ו, ו) עי' תוס'
תמידין ומוספין הלכה
לא גריס ליה משום דחטאות ואשמות
הלכך בא עם האשם נמי אע"ג דלרבי
יב:
לעיל יד. ד"ה מודה וכו' ותוס'
ושאר אימורים לח] בפרשה בהדיא
מתנותיו שריין ליה לא מפגלים ליה
מב ד מיי' פ"ג מהלכות
מנחות יד. ד"ה פיגל כו' ותוס'
הרי לוג [הבא] בפני עצמו דלכ"ע מתנותיו
סוטה הלכה טו:
גיטין נד: ד"ה דכי מוכח דל"ג
כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסדרן
שאין מפגל אלא דם יז] או קומץ את שיריו
שרו ליה ולא מפגלין ליה דתניא לוג שמן
מג ה מיי' פרק ז מהלכות
הגלילי וכן במנחות ליתא וכן לקמן
א)
משום דאיתקש מנחה לזבחים: ותנא.
לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו
מעה"ק הלכה ז:
בסמוך הלכה כר"א משום ר' יוסי
של מצורע חייבין עליו משום פיגול מפני
מד ו מיי' פ"ט שם הלכה א:
רישא: לוג. הבא עם האשם שדם
של קרח ל):
ליתא הגלילי, ז) חולין קיז. ע"ש,
מה ז מיי' שם הלכה ב:
ח) מנחות סח:, ט) ב"ק קט.,
שדם א] מתירו לבהונות דברי ר"מ אמרו לו לר"מ
ואפילו לקדש בו את האשה. בפ'
האשם מפגלו ואע"פ שהיה יח] לו
מו ח מיי' פ"ח מהלכות
י) ירוש' הוריות פ"ג ה"ד,
והלא אדם מביא אשמו עכשיו ולוג מיכן
התכלת (מנחות דף מה:)
להביאו לאחר עשרה ימים וממנו אתה
א
ב]
כ) עי' צ"ק, ל) [וע' בתו'
גזילה הלכה ה:
מז ט מיי' (פי"ח מהלכות
דמנחות שהקשו דלפ"ז מאי פריך
אמרינן גבי שתי הלחם דעצרת ורבי
למד דה"ה לנסכים הבאים עם הזבח
ועד עשרה ימים אמר להן אף אני לא אמרתי
פסה"מ הלכה ז) [צ"ל
אשם מצורע בהדיא כתיב ביה
❖
פי"ז הלכה ד ה]: עקיבא מי כתיב קודש יהיו לה' ולכהן
שדם הזבח מפגלן ואע"פ שבידו להביאן
אלא בבא עם האשם אלא א"ר ירמיה לעולם
וע"ש וברש"י כאן], מ) [ע"ש
לאחר זמן: ותנא סיפא נסכים הבאים
לה' לכהן כתיב כדרב הונא דאמר רב
בתו' מנחות שכתבו בענין אחר],
ר"מ היא וסמי מיכן נסכים אמר אביי לעולם
ג]
נ) וע' תו' מנחות עג. ד"ה
בפני עצמן. כדקתני לה דומיא דקטרת
הונא קנאו השם ונתנו לכהן ופי' שם
❖
לא תסמי ותנא לוג הבא עם האשם והוא הדין
ואפי'.
תורה אור השלם
בקונטרס דמשלחן גבוה קא זכו ועיקר
ולבונה ומנחת כהנים שאין להן מתירין
לנסכים הבאין עם הזבח והדר תנא נסכים
מילתיה דרב הונא אגזל הגר איתמר
וקאמר דאין מתפגלין אם הקריב
1. זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ
הבאין בפני עצמן והוא הדין ללוג הבא בפני
הגהות הב"ח
הַ¢קּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם
בפ' הגוזל עצים (ב"ק דף קט:) ולא
מקצתן ע"מ פיגול וה"ה ללוג הבא
לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם
עצמו: חטאת העוף דמה מתיר את בשרה
בפני עצמו: מנהני מילי. דחטאת
מצינו דברי רב הונא לשם אלא
(א) רש"י ד"ה ס"ד כלומר כצ"ל
וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי
ותיבת כו' נמחק: (ב) ד"ה לרבות
העוף נאכלת יט]: כל קרבנם. גבי סדר
ברייתא היא התם בשילהי פירקין
לכהנים: מנא הני מילי דתני לוי כל קרבנם
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ:
ב)
1
אשם נזיר וכו' יפלו הס"ד ואח"כ
במדבר יח, ט
ובמסכת ערכין בשילהי המקדיש שדהו
מתנות כהונה שנאמר לאהרן על
לרבות לוג שמן של מצורע סלקא דעתך
2. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם
מ"ה אשם מצורע בהדיא וכו'
ב
(דף כח:) האשם המושב לה' לכהן
הסדר בפרשת קרח וזה יהיה לך
אלא כל למה לרבות שיהא נאכל
לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר
אמינא מן האש כתב רחמנא והאי לאו
דאי וכו' נזירות בטהרה הס"ד
לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם:
קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו
מקדש הקדשים מן האש וגו' וכתיב
(ג) ד"ה
ואח"כ מ"ה אשר ישיבו:
מותר מן האש הוא קמ"ל: ג) 1לכל מנחתם
שמות כט, לג
המשמר מ) ונראה דלא גרסינן פרק
בתריה בקדש הקדשים תאכלנו וקדריש
3. כַּאֲשֶׁר יוּרָם מִשּׁוֹר זֶבַח
לא פיגל צ"ל קודם ד"ה (המפגל)
טל]
❖
לרבות מנחת עומר ומנחת הקנאות סלקא
ג
ד
על מנת:
להו הכא כל כל דכולהו: לרבות לוג
התכלת כדרב הונא אלא הכי גרסינן
הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל
❖
ויקרא ד, י
דעתך אמינא 2ואכלו אותם אשר כפר בהם ד]
מִזְבַּח הָעֹלָה:
שמן. שאף הוא נאכל שהרי קרוי קרבן
לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן ומיהו
ומנחת העומר להתיר אתיא ומנחת קנאות
לא מצי לפרש לכהן שבאותו משמר
דכתיב (ויקרא יד) והקריב אותו לאשם
גליון הש"ס
מוסף רש"י כי ההיא דגזל הגר דהתם שהרי ברגל
ואת לוג השמן אלמא הוא נמי בכלל
לברר עון קאתיא קמ"ל: ולכל חטאתם לרבות
ד)
גמ' ואתי נותר חילול. ע"ל דף
❖
היו כל המשמרות שוות כדדרשינן בפ'
והקריב והיינו קרבן. כ"ש במנחות
מתירו לבהונות. כדכתיב על דם
מו ע"א תוס' ד"ה ה"ג:
ה חטאת העוף סלקא דעתך אמינא נבילה
האישים, דכל זמן שלא נתן מן הדם
(דף עג.): ס"ד (א) כו'. כלומר האי
בתרא דסוכה (דף נה:) מדכתיב ובא
היא: לכל אשמם לרבות אשם נזיר
ו
מעכב השמן כדאמרי' בפ"ק
ה]
דאיצטריך כל כ] קרא לרבויי ולא
בכל אות נפשו ושרת אלא כמו שפי'
(מנחות טז.) לרבות לוג שמן של
ליקוטים
ואשם מצורע סלקא דעתך אמינא להכשיר
ז
נפקא ליה מקרבנו: סד"א מן האש
בקונטרס לענין דמשלחן גבוה קא
מצורע. שהשירים שמשתייר משל
קאתו קמ"ל אשם מצורע בהדיא כתיב ביה
בהונות הוו לכהן (שם עג.). שיהא
פיגל בדבר הנעשה בפנים לא פיגל.
ו]
כתיב כא]. הנותר מן האש ומזה לא
זכו ומיהו משמע מתוך דבריו דגזל
מה שנשאר מן ההזאות נאכל
הנה לעיל כתבתי דבהזאת פנים
אלא לרבות אשם נזיר כאשם מצורע :
עלה לאשים כלל: ואכלו אותם אשר
הגר משלחן גבוה קא זכו אי מ] אפשר
ז]
לכהנים (שם מכת"י). מה שנשאר
אם חישב על פנים, כגון שיזה
אשר ישיבו זה גזל הגר לך הוא שלך יהיה
בלוג מיציקה לכף כהן של השמאלית
כופר בהם. דבר שיש בו כפרה נאכל
לומר כן דהא אמרינן הכא לך הוא
קצת הזאות למחר הוי פיגול אי
ח] ח
נאכל לכהנים (ב"ק קי:). מה שנשאר
לאו דמתיר אין מפגל מתיר,
ושאין בו כפרה אינו נאכל: להתיר
ולבניך אפילו לקדש בו את האשה
אפילו לקדש בו את האשה ה)תניא ר' אלעזר
ממתנותיו נאכל לכהנים (חולין
ונמשכתי אחר דברי הר"מ, אבל
אתיא. ח) חדש במדינה: נבילה היא.
ובקדושין (דף נב:) אמר במקדש בחלקו
קלג:). סד"א מן האש כתב
דבריו צ"ע מאד דמבואר בזבחים
אומר משום רבי יוסי ו)הגלילי ט] טפיגל בדבר
רחמנא. דדבר שממנו לאישים
מ"ד ע"ב להדיא דר' יוסי יליף
לפי שנמלקה: לרבות אשם נזיר. נזיר
בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים
הנעשה בחוץ פיגל בדבר הנעשה בפנים לא
הוא דשירים לכהנים, אבל לוג שאין
משלמים דאין פיגול רק במעשה
שנטמא במת מביא אשם כשטהר
אינה מקודשת משום דמשלחן גבוה
ממנו לאישים אימא לא ליהוי לכהן,
חוץ אבל בפנים אין פיגול כלל
פיגל כיצד היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט
להכי כתב לכל קרבנם: לרבות
מטומאתו ומכשירו להתחיל ולמנות
קא זכו ונ"ל דשאני הכא דגלי קרא
עיין שם, וגם זה צ"ע דהמשנה
מנחת עומר ומנחת הקנאות.
להזות מדמו למחר לא פיגל שמחשבה בחוץ
דבית שמאי ובית הלל לעיל ל"ו
נזירות טהרה והימים הראשונים
לך ולבניך ויש תימה (לך) לה' בגזל
שנקמצו ושיריים לכהנים: ואכלו
ע"ב דאמרי דבמזבח הפנימי אין
בדבר הנעשה בפנים לא פיגל היה עומד
הגר למה לי דלגבי מא] מאי נפקא מינה
(ב) יפלו ולרבות כב] שיהא נאכל דאי
אותם אשר כפר בהם. ודרשינן
י]
פיגול כיון דמעכב, וכן הסוגיא
כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים,
שם ובדף מב ע"ב ר"מ וחכמים
דקנאו השם למימר דמשלחן גבוה
לא כג] כתיב לכל לא מרבינן להו דכתיב
בפנים ואמר הריני מזה על מנת להקטיר
יא]
הלכך מידי דכפרה אכלי כהנים
כולם סוברים דבמתנות הפנימיות
קא זכו נ): בדבר הנעשה בפנים
אשר כופר בהם והני להכשיר אתו זה
אימורים ולשפוך שירים למחר לא פיגל
אבל הנך לא: לברר עון קאתיא.
מפגלים דלא כר' יוסי. ורב פסק
לא פיגל. והא דאמר בהניזקין (גיטין
להכשירו בקדשים וזה להתחיל נזירות
ולא לכפרה, אימא לא יהו שיריה
הילכתא כר"י. איך אין זה קושיא
שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ אבל
יב]
נאכלין, קמשמע לן: לרבות
כל כך דיכול לפסוק הילכתא אפי'
טהרה: אשם מצורע בהדיא כתיב
דף נד:) כהן גדול ביום הכיפורים
חטאת העוף. שנאכלת לכהנים
היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט לשפוך
נגד הרבה תנאים, אך דברי הר"מ
ביה. דנאכל כי כד] כחטאת האשם
יוכיח דכי אמר פיגול מהימן נהי
(מנחותעג.ברש"יובכת"י).מגזירת
תמוהים מאד דפוסק הלכה כר'
שירים למחר או להקטיר אימורים למחר פיגל
הכתוב (לקמן סט.) להכשיר
יוסי, ומביא קודם לכן דין זה
הוא (ויקרא יד) ומיהו נהי דאשמם
דפיגול לא הוי פסול מיהא הוי מק"ו
קאתו. לתגלחת ולטמא למתים,
דאינו פיגול כי כולם כאחד
שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ א"ר
כתיב הכא לסדר בפרשה כל עשרים
וכדאמר לעיל ספ"ק (דף יד.) מודה
ומידי דלאו לכפרה לא אכלי כהנים:
חשובים ולמה ליה, הא בלאו הכי
יהושע בן לוי מאי קרא כאשר יורם משור
היה רבי שמעון לפסול מק"ו ומה
וארבע מתנות כהונה אלא כל למה :
זה גזל הגר. דכתיב אם אין לאיש
אין פיגול כלל בפנים. וצ"ע גדול.
3
כה]
גואל האשם המושב לה' לכהן, זה
(מנ"ח מצ' קמ"ד)
אשר ישיבו זה גזל הגר. דכתיב
שלא לשמו כו' וה"ר חיים מפ' דההוא
זבח השלמים וכי מה למדנו משור זבח
ז)
יג]
הקרן, שאם גזל הגר ומת הגר
מכאן שייך לעמ' הבא
(במדבר ה) האשם המושב לה' לכהן
פיגול מיירי בפסול שלא לשמו ולא
ורוצה להחזיר גזילו ואין לו יורשין
השלמים מעתה אלא מקיש פר כהן משיח
טעון נסכים דברי ר"ש, אמר ר' יוסי
יחזירנו לכהנים, ויביא קרבן אשם
כו'. [הרמב"ם] בהל' פסה"מ
ותניא (ב"ק דף קי.) אשם זה קרן
משמע כן דשלא לשמן לא קרי ליה
לשור זבח השלמים מה שור זבח השלמים עד
על השבועה שכפר ונשבע לו:
בספי"ח פסק ז"ל קדשי עכו"ם
המושב זה חומש או אינו אלא זה אשם
פיגול כדאמר לעיל ספ"ק (דף יג.)
שלך יהיה. כל הני דמתרבו מהאי
אין חייבין עליהם משום פיגול
שיהו מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון
יד]
דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל ולא
ממש כשהוא אומר מלבד איל
קרא: אפילו לקדש בו את
נותר וטמא, והיינו כר"ש. ובסוף
אף פר כהן משיח עד שיהו מחשבותיו
קתני שהזבח מתפגל: וכי מה
האשה. כדאמר (קידושין נב:)
הל' מעה"ק פסק השוחט קדשי
הכפורים (הרי כו] אמור אלא) אשם
המקדש בחלקו בקדשי קדשים
עכו"ם בחוץ חייב, והיינו דלא
ומעשיו על המזבח החיצון אמר רב נחמן
למדנו משור זבח השלמים מעתה.
זה קרן שהגוזל את חבירו ונשבע לו
מקודשת [שם איתא אינה
כר"ש. ובפ"ה מהל' מעילה כתב
מקודשת. הגרי"ב] (מנחות עג.
אמר רבה בר אבוה
אמר רב הלכה כרבי
נראה דלית ליה הא דדרשינן בפרק
קדשי עכו"ם אם לבדק הבית
ואח"כ הודה משלם קרן וחומש לבעלים
ברש"י ובכת"י): פיגל בדבר
הקדישן מועלין בהן ואם קדשי
איזהו מקומן (לקמן דף מט:) מכאשר
ואשם למזבח כדכתיב בפרשת ויקרא [ה]
אלעזר שאמר משום רבי יוסי אמר רבא
הנעשה בחוץ. גבי פרים
טו]
מזבח הן אין בהם מעילה מן
יורם דאיצטריך ליותרת ושתי הכליות
והיה כי יחטא ואשם וגו' ואם מת נותן
הנשרפים ושעירים הנשרפים
התורה וכו', אבל אסור ליהנות
כתיבי, בתורת כהנים בפרשת פיגול
בהן מדברי סופרים ע"כ, והיינו
לפר מב] יום הכיפורים ומקרא אחרינא נפקא ליה להאי תנא:
ליורשיו ואם גר היה ומת ואין לו יורשין להחזירו להם נתנן הכתוב
בצו את אהרן: להזות מדמו.
ברייתא דפליגי בה רבי יוסי ור"ש
לכהן ופרשת גזל הגר אמורה בפרשת נשא אם אין לאיש גואל להשיב
על הפרוכת: להקטיר
ופסק כר"ש. ושמא ס"ל לרב ז"ל
אימורים. הקטרת אימורין על
האשם וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה גזל כז] הגר . גזל הגר בהדיא כתיב ביה לא גרסינן דהא חטאות ואשמות ושאר
דלא פליגי ר"ש ורבי יוסי
ט)
❖
מזבח החיצון (מנחות יד.):
במתניתין בפ' בית שמאי אלא
האמורים בפרשה בהדיא כתיב כל אחד ואחד במקומו וסידרן לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח שערער עליו על הכהונה משל
בשוחטן בחוץ, אבל הא דתנן
הדיוט אמר לטובתו נשברה רגל פרתו: לך הוא ולבניך. שיהו כנכסים של חולין שאין בו שום קדושה דממון בעלים הוא ואגזל לחודיה קאי האי
י)
כ)
ברישא קדשי עכו"ם אין חייבין
כח]
עליהם משום פגול נותר וטמא
שינויי נוסחאות
לך הוא והאי דכתיב בתריה בקדש הקדשים תאכלנו אשארא קאי דהוו מידי דאכילה: תניא אמר ר' אלעזר כו'. אפרים הנשרפים דאיפליגו בה
אליבא דכ"ע קתני לה דמה"ת אין
במתני' קאי: פיגל בדבר הנעשה בהן בחוץ. העבודה שהיה עובד במחשבה והאכילה שחישב עליה אם מעשה עזרה הם פיגל ואם מעשה
א] שדם אשם מתירו (כי"מ.
חייבין עליהם משום פיגול, וה"נ
וכ"ה במנחות): ב] ולוגו (*ש"מ):
היכל הם לא פיגל ולקמן יליף טעמא מקראי: שוחט כט]. שהרי שחיטתה ל] בעזרה הוא וכל חוץ דהכא עזרה הוא: להזות דמו למחר. הרי
בתרומה אין חייבין עליה מן
ג] צ"ל אביי אמר (*ש"מ):
התורה וכדכתיבנא. גם בברייתא
חישב על אכילת מזבח של פנים לא] הריני מזה על הפרכת או על המזבח הפנימי שזו היא זריקתן המפגל לב]: על מנת לשפוך שירים. שהרי
: ה] צ"ל
ד] בהם כתיב (כי"צ)
דמייתי התם בפרק ב"ש ה"ג בכל
זו אכילת מזבח החיצון דמהניא ביה מחשבה: (ג) לא פיגל. מפני שמחשבה היתה בשעת עבודת פנים: כאשר יורם. בפר כהן משיח
ולכל (*ש"מ): ו] במנחות נוסף
הספרים עתיקי ודוקני אשר נמצאו
כי כחטאת האשם הוא לכהן:
בידי ת"ר קדשי עכו"ם לא נהנין
כתיב בהפרשת אימוריו: מה לג] למדנו לו. משלמים לענין אימורים הרי אף בזה כולן מפורשים חלב וכליות ויותרת אלא לא בא היקש הזה
ז] בכתה"י וד"ו נוסף סד"א
וכו' ואין חייבין עליהם משום
אלא ללמד על הפיגול שהוא למד בכל הקדשים משלמים ובא ללמדך על אלו שאין פיגול נוהג בהן אלא כשלמים מה שלמים אין פיגולן
להכשיר קאתי קמ"ל. וכ"ה
פגול נותר וטמא ואין עושין וכו'
במנחות: ח] הוא ולבניך שלך
אלא על מעשי עבודה חיצונית ומחשבת אכילות חיצונות שוחט או מקבל או מוליך או זורק ע"מ לאכול בשר לשפוך שיריים או להקטיר
אבל קרבנן טעון נסכים אמר רבי
לד]
לה]
הוא ולבניך יהיה אפילו כצ"ל
יוסי רואה אני בכולן להחמיר
מחשבותיו. מחשבת אכילתו: ומעשיו. עבודה שהוא עובד ומחשב:
אימוריו חוץ לזמנו אף כאן עד שיחשב בעבודות לו] על אכילת חוץ:
:
וכו', ולא גרסי' דברי ר"ש, וכן
(ש"מ. וכעי"ז בכתה"י ובמנחות)
הלכתא
ט] הגלילי נמחק (*ש"מ וכ"ל
נראה מדברי התוס' ע"ש. והשתא
במנחות). וע' מסה"ש: י] תיבות לא פיגל נמחק (*ש"מ. וכ"ל במנחות): יא] על מנת לשפוך שיריים למחר כו' והשאר נמחק (ש"מ וכע"ז ניחא דפסק הרב ז"ל דלא כר' יוסי. ומיהו מתוך לשון רש"י ז"ל משמע דגריס בברייתא דברי ר"ש אמר רבי יוסי וכו', וכן בריש תמורה גרסי'
בכי"צ). וכ"מ מרש"י. ובמנחות כלפנינו: יב] תיבת אבל נמחק (ש"מ וכ"ל במנחות): יג] בס"י נוסף לפר כהן משיח (ש"מ. כי"צ). ובחולין כלפנינו דברי ר"ש. ומש"כ הרב ז"ל בהל' מעילה מיתרצא שפיר אפילו אי גרסי' דברי ר"ש והרב ז"ל מפרש דהא דקתני בברייתא בד"א בקדשי מזבח
וע"ש עוד שינויים בסוגיא: יד] מחשבותיו ומעשיו כצ"ל (*ש"מ): טו] לפ"ד התוס' בעמוד הבא ד"ה הלכתא, צ"ל רב יוסף (*ש"מ, צ"ק, הגרי"ב
וכו' דהיינו מסקנא דמילתיה דר' יוסי וכפי' התוס' עי' ריש תמורה ועי' תוס' זבחים דף מ"ד ע"ב (שו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' א):
רי"ז הלוי ע"ש): טז] ס"א ולא שרי הדם לשיריים אלא מתנותיו שרו ליה (ש"מ): יז] דם את בשר (כי"פ): יח] שהיה יכול להביאו (ש"מ):
יט] בש"מ נוסף לאחר שנמלקה ואינו נבילה: כ] כל לרבויי ולא נפקא ליה מקרבנם כצ"ל (ש"מ): כא] כתיב דמשמע הנותר מן האשים ומזה לא עלה לאשים כלום כצ"ל (ש"מ): כב] ואתי לרבות כצ"ל (צ"ק): כג] לא הוה כתיב לכל לא הוה מרבינן כו' כצ"ל (ש"מ): כד] דכתיב
כי (ש"מ): כה] למה לי (ש"מ): כו] גי' צ"ק הוי אומר. וכ"ה בב"ק: כז] תיבת גזל נמחק (*ש"מ): כח] לטובתי כו' פרתי כצ"ל (ש"מ): כט] צ"ל הריני שוחט (*ש"מ): ל] שחיטתן (כתה"י): לא] כאן הס"ד ומה"ד הריני מזה (צ"ק): לב] המפגלת (*ש"מ): לג] צ"ל וכי מה (צ"ק): לד] על
ידי (*ש"מ): לה] בשר או לשפוך (*ש"מ): לו] בעבודות חוץ על כצ"ל (*ש"מ): לז] דנותר מזבח (שמכ"י): לח] צ"ל האמורים (ש"מ): טל] בפרק (ש"מ): מ] צ"ל ואי (צ"ק): מא] דלגבי גזל הגר מאי (צ"ק): מב] נ"א לפר העלם דבר של צבור (צ"ק):
שיטה מקובצת לקדש בו את האשה. וא"ת והא כתיב בתריה בקודש קדשים תאכלנו, וי"ל דאשאר מתנות קאי דהוי מידי דאכילה: תוד"ה זה גזל הגר כו' וסדרן לו הכתוב לאהרן כאן מפני מחלוקתו של קרח. וא"ת מאי קאמר לעיל לכל חטאתם לרבות כו' נימא דנשנית מפני מחלוקתו של קרח
אע"פ שאינו צריך, וי"ל דנהי דנתפרשה פעם אחרת מ"מ איצטריך לומר מה היה צריך לומר ייתור דנאכל מאחר שאני יכול לשמוע ממקום אחר (ת' מהר"פ):