בית שמאי פרק
רביעי זבחים
מה.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הלכתא
למשיחא. כי האי גוונא פריך בריש ד' מיתות (סנהדרין נא:)
הלכתא למשיחא. הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח
מח א מיי' פי"ח מהל'
א) סנהדרין נא:, ב) [סוטה מד.
פסה"מ הלכה כד:
סנהדרין שם ועא.] ירוש' נזיר
כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה: א"ל הלכה קאמינא. האי
ותימה דבריש עשרה יוחסין (קדושין עב:) א"ר יהודה יח]
מט ב מיי' פי"ט מהל'
פ"ז ה"ב, ג) ירוש' ספ"ג
דמיתמהנא קביעות ט] הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני
אמר רב הלכה כרבי יוסי דעתידין ממזרין ליטהר יט] ושמא נפקא מינה
דתרומות, ד) תמורה ב: (ערכין
מעה"ק הלכה טז:
נ ג מיי' פ"ה מהלכות מעילה
ה:) [תוס' פ"ה ה"ד, ה) ירוש'
משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל
עכשיו שלא להרחיק משפחות שאינן ידועות ובקדושין פירשתי במאי
ס)
הלכה טו:
תרומות פ"א סה"א, יבמות
קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה
פליגי רבי יוסי ורבנן בממזר ידוע או
נא ד מיי' פ"א מהלכות
פי"ג ה"ב, ו) ערכין ה:,
למעשה ועכשיו אינו נוהג: מתני'
ז) [תמורה ג. כל הענין],
תמורה הלכה ו:
בשאין ידוע ובפ"ק דיומא (דף יג.)
הלכתא למשיחא א"ל אביי אלא מעתה כל
א)
נב ה מיי' פ"ג מהל' מעה"ק
ח) [פסחים לג. קידושין מב:
קדשי עובדי כוכבים כו'. מפרש בגמ'
דפסיק כר' יוסי כ] ראשון חוזר לעבודתו
שחיטת קדשים לא לתני הלכתא למשיחא
הלכה ה ועיין רש"ק:
סנהדרין פד. תמורה שם מעילה
גמ'
נג ו מיי' פרק א מהלכות
יח:], ט) [לקמן ס:] מט מכות
וכשהתנדבום לגבוה קאמר:
ושני אינו ראוי כו' נפקא מינה עכשיו
הוא אלא דרוש וקבל שכר ה"נ דרוש וקבל
❖
ב)
יט., י) [לקמן נ. תמורה כא:,
פסה"מ הלכה לד:
ת"ר כו'. מפרשה לקמיה: ואין
בנשיא או ראש ישיבה או פרנס
כ) [מכות יט: ע"ש לקמן ס:
שכר הכי קאמינא לך הלכתא למה לי
מביאין נסכים. בפני עצמם בלא
שנתמנה על הציבור ועבר מחמת
תמורה כא: ע"ש], ל) [תמורה
לישנא אחרינא א"ל הלכה קאמינא: מתני'
ג. מנחות עג:] ספרי שלח סוף
תורה אור השלם
זבח כישראל שמתנדבין יין כדתנן
אונס ועבר האונס ובפרק אלו
קז. ירוש' שקלים פ"א ה"ד,
ג)אקדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהן משום
במנחות (דף קד:): בכולן אני רואה.
דברים (פסחים סט:) דפסיק הלכה כר"ע
מ) עי' ירוש' שקלים פ"ד
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
סה"ג, נ) פסחים טז: פ: יומא ז.
פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור
בכל הדברים הללו אני רואה בקדשי
דכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב
וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
יבמות צ. גיטין נד. מנחות כה.,
דברי רבי שמעון $ רבי יוסי מחייב: גמ'
אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
שבת אינה דוחה את השבת לענין
עובדי כוכבים להחמיר כבקדשי ישראל:
ס) [לא נמצא שם בקידושין],
ב
א]
וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב
ע) [דאז יהיו כולם צדיקים. כ"א
שנאמר בהם לה'. דכתיב איש איש
פסח נפקא מינה בזמן הזה לענין
ד) ת"ר קדשי עובדי כוכבים ג לא נהנין ולא
קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל
בתו"י יומא, וע"ע תו' יומא יג.
נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהֹוָה
מילה ואע"ג דגבי מילה נמי פסיק
מבית ישראל וגו' (ויקרא כב) ודרשינן
מועלין ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר
ד"ה הלכה ומה שנרשם שם בצדו],
ויקרא כב, יח
לְעֹלָה:
פ) [וע' היטב תו' תמורה ג. ד"ה
בהכל שוחטין (חולין יג:) איש מה ת"ל
הכי בהדיא (בשבת קלג.) מ"מ לאלומי
2. נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה
❖
וטמא ואין עושין תמורה ואין מביאין נסכים
ה)ה
ד
ב]
ומעשר דגן]
בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא
איש איש לרבות את העובדי כוכבים
פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי
אבל קרבנן $ טעון נסכים דברי רבי שמעון
אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן
שנודרים נדרים ונדבות כישראל: במה
ובפ"ק דתענית (דף ד:) דפסיק רבי
הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים
אמר רבי יוסי רואה אני בכולן להחמיר
שינויי נוסחאות
דברים אמורים. דאין מועלין בהן
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:
אלעזר הלכה כר"ג דאמר בשבעה
ויקרא ה, טו
שנאמר בהן לה' בד"א בקדשי מזבח אבל
אתאן לת"ק: אבל בקדשי בדק הבית.
במרחשון ומוקי לה התם בזמן שבית
1 ו)
ג]
א] בקצת נוסח' ובמשניות איתא
3. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא
רבי מאיר (הגרי"ב). וכ"מ בירוש'
בקדשי בדק הבית מועלין בהן: לא נהנין
עובד כוכבים שהתפיס י] לבדק הבית:
המקדש קיים נפקא מינה גם בזמן הזה
יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי
ז)
ד]
ספ"ג דתרומות (מלאכ"ש). ועי'
יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְהֹוָה מְקַדְּשָׁם:
מועלין בו. ולקמן מפרש טעמא:
לבני בבל דאית להו פירי בדברא
ולא מועלין: לא נהנין מדרבנן ולא מועלין דגמר
מעיל שמואל דלגי' זו מיושב קו'
ח)
ויקרא כב, ט
4. וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי
תוד"ה והשוחטן. וע' יפ"ע:
דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה.
כדקאמר התם הא לן והא להו ומיהו
מעילה חט חט מתרומה $ דבתרומה
(א)
2
3
ב] בתמורה הגיר' ואין מביאין
יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ
כתיב במעילה וחטאה בשגגה (ויקרא
בסוף התכלת (מנחות נב:) קשה דפסיק
עליהם נסכים. וע' כ"מ פ"ג
כתיב 4 בני ישראל ולא עובדי כוכבים: ואין
ויקרא כב, טו
לַיהֹוָה:
ה) וכתיב בתרומה ולא ישאו עליו חטא
רבי יוחנן כאבא יוסי בן דוסתאי גבי
5. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
ממע"ק ה"ה דכ"ה גי' הר"מ.
חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא: מ"ט
ועי' מוסף רש"י: ג] תיבות
ה]
וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא
ובתרומה כתיב בתריה
חביתי כ"ג ונראה דרב יוסף דוקא]
(שם כב)
שנאמר בהן לה' ליתא בתמורה.
יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם
דאתי פיגול עון עון מנותר ואתי נותר חילול
דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני
דאית ליה הכא ובסנהדרין (דף נא:)
ועי' קר"א: ד] ס"י מודה ר"ש
כא]
מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהֹוָה:
חילול מטומאה ובטומאה כתיב (ב) בני
שמועלין בהן ורש"י ל"ג כן
ויקרא כב, ב
ישראל: דבתרומה יא] כתיב בני
דאין לפסוק הלכתא למשיחא וה"ר
5
6. כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת
(ש"מ). ובתוספתא גריס ליה:
ישראל ולא עובדי כוכבים: ואין עושין תמורה:
ישראל. וינזרו מקדשי בני ישראל (שם
חיים מפרש דלא פריך הלכתא
ה] צ"ל עליהן (*ש"מ): ו] שאין
יב]
אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ
❖
קבוע לה זמן (כתה"י): ז] צ"ל
במדבר טו, יג
כב): תמורה יג]. בהמה: למעשר בהמה.
מאי טעמא דאיתקש תמורה למעשר בהמה
למשיחא אלא היכא דאיכא תרתי
לַיהֹוָה:
ה)
דתניא אזרח (הגרי"ב): ח] בס"י
דכתיב במעשר והיה הוא ותמורתו
שהוא למשיחא וגם עושה איסור כב]
ומעשר בהמה איתקש למעשר דגן ובמעשר
יש להחמיר מ"ט לה' כתיב בהו
במד"א בקדשי כו' קסבר כו'.
(שם כז): ומעשר בהמה למעשר דגן.
דליכא נפקותא בהלכתא אלא על ידי
הגהות הב"ח
דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים
ורש"י ל"ג כן (ש"מ). וע' לעיל
איסור לא שייך לפסוק למשיחא ע):
עשר תעשר ואמר מר בבכורות (דף
(א) גמ' ובתרומה כתיב וכו':
אות ד: ט] אקביעות (ש"מ)
:
ט)וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
והשוחטן בחוץ פטור דברי ר'
(ב) שם ובטומאה כתיב בני
י] שהתפיס מנה (*ש"מ): יא] צ"ל
נג:) בשני מעשרות הכתוב מדבר
מעשר דגן חולין הוא הניחא למאן דאמר
ובטומאה (*ש"מ, צ"ק והגר"א):
ישראל ולא עובדי כוכבים. נ"ב
י)
שמעון. בגמרא לא
אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן:
יב] תיבות וינזרו מקדשי נמחק.
עי' לעיל דף טו ע"ב בתוספות
בתר מלמד אזלינן אלא למ"ד בתר למד
❖
כ)
דבר הלמד יד]. מעשר בהמה הלמוד
תני בברייתא שוחט בחוץ והכא לא
וצ"ל אשר יקדישו (הגר"א)
:
ד"ה אלא למעוטי כו':
יג] בכל דפה"י כתוב תמורת [וכן
אזלינן מאי איכא למימר אלא מעשר בהמה
בהיקש שלא יהא נוהג בעובדי
תני תמורה ונסכים דתני בברייתא
בכתה"י], וצ"ל תמורה תמורת
חובה שאין קבוע לה זמן הוא וחובה שאין
כוכבים חוזר ומלמד על התמורה
וזה תימה וא"ת אי ר"ש ס"ל כרבי
בהמה (דק"ס). א"ה ונלענ"ד
ו]
גליון הש"ס
דצ"ל תמורת בהמה למעשר
בהיקש: מעשר דגן חולין הוא.
אליעזר כג] דאמר פרק ואלו מנחות (דף
לה זמן קבוע ישראל מייתו עובדי כוכבים
בהמה והד"א. וכן גירסת רש"י
מתני' ר"י מחייב. עיין לקמן דף
ובכל התורה למדין למד מן הלמד
עג:) דאין עובדי כוכבים מביאין אלא
לא מייתו: ואין מביאין נסכים: תנו ז] רבנן
בתמורה ג' ע"א דאיתקש
קטז ע"ב תוס' ד"ה אסור ומנחות
תמורת בהמה למעשר בהמה:
דף קט ע"ב תוס' ד"ה והעלה:
עולות א"כ מאי איריא קדשי עובדי
חוץ מן הקדשים כדאמר באיזהו מקומן
אזרח אזרח מביא נסכים ואין העובד
ל)
6
גמ' טעון נסכים דר"ש.*)
יד] הלמד בהיקש מעשר וכו'
(לקמן מט:): הניחא למאן דאמר בתר
כוכבים דאין חייבין עליהם משום
בתשובת מוה' בצלאל אשכנזי סימן
בהיקש מדגן שלא יהא כו'
כוכבים מביא נסכים מ) יכול לא תהא עולתו
כצ"ל (*ש"מ): טו] צ"ל לה (ש"מ):
מלמד אזלינן. דאי מלמד חולין אף
פיגול נותר וטמא אפי' דישראל נמי
א' דף ט ע"ג כתב בכל ספרי
טעונהנסכים ת"ל ככה: אמר רבי יוסי רואה
עתיקי ודוקני אשר נמצאו בידי
טז] נסכים בכל יום ודוקא
7
על גב דלמד קדש למדים בו הלמד
דהא שמעינן ליה לר"ש בסוף דם
אזרח ולא עכו"ם כצ"ל והס"ד.
ל"ג דר"ש וכ"נ מדברי תוספות
אני בכולן להחמיר בד"א בקדשי מזבח
מן הלמד ופלוגתייהו באיזהו מקומן
שחיטה (כריתות כג:) דאין פיגול בעולין
ח]
ומה"ד מביא נסכים. בפני וכו'
עכ"ל: שם דבתרומה כתיב בני
(ש"מ): יז] תיבת דגמרה נמחק
ישראל. עיין קדושין דף מא ע"ב
כו': מ"ט קסבר כי גמרה מעילה חט חט
(שם): עובדי כוכבים לא מייתו. דלא
ואין נותר בעולין וצ"ל דסבר לה כר'
: יח] שם איתא אמר ר"י
תוספות ד"ה והנכרי:
(ש"מ)
❖
מתרומה דומיא דתרומה דקדישא קדושת
איתרבו עובדי כוכבים אלא לנדרים
יוסי הגלילי דמביאין אפילו שלמים
אמר שמואל (הגרי"ב):
*) נדפס בליקוטים בעמ' הקודם
יט] בש"מ נוסף ולא פריך
ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם
ועוד י"ל דבכריתות (דף יג: ודף כג:)
הגוף אבל קדושת בדק הבית דקדושת דמים
הלכתא למשיחא: כ] יוסי
וגו' (ויקרא כב) וה"ה נמי דלא מייתו
מוכח דטעמא דר"ש משום דאין איסור
דאמר ראשון (ש"מ): כא] הוא
לא ת"ר דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה
מוסף רש"י
נ)
ו
דאית ליה כצ"ל (ש"מ)
:
חובה הקבוע להם טו] זמן כגון עולת
חל על איסור וקדשי עובדי כוכבים
הלכתא למשיחא. הלכה זו
כב] איסור כיון דליכא (ש"מ):
ראייה ושלמי חגיגה אלא לא פסיקא
שרו מדאורייתא כדתניא בגמרא לא
כג] צ"ל עקיבא (ש"מ וצ"ק) ועי'
כשיבאו ימות המשיח איצטריך לנו
רואה
(סנהדרין נא:) לא נהנין ולא
מלאי"ט: כד] בד"ו איתא כאן
אני
ליה הואיל ומביאין עולה ושלמי נדבה אבל מעשר חטאת ואשם לא
נהנין מדרבנן ולא מועלין דגמר חט חט מתרומה כד]:
מועלין. שאם נהנה מהן לא מייתי
הדיבור שבע"ב אבל העצים
בכולן להחמיר שנאמר בהן לה'. פי' בקרא דאיש איש דמרבינן עובדי
שייך בהו כלל: אזרח. בפרשת נסכים כתיב בשלח לך כל האזרח
והלבונה כו'. ואינו נד' כדיבור
קרבן מעילה, דלא דיינין ליה כשאר
יעשה ככה ומינה ילפינן לקמן בפרק כל התדיר (דף צא:) אזרח מלמד
כוכבים שנודרין כתיב לה' למימר שעובדי כוכבים הם בכלל קדשי
בפנ"ע אלא הכל המשך אחד.
קדשים שהנהנה מהן מעל, משום
כה]
ובד' המאוחרים העתיקוהו לע"ב
דלא אסור בהנאה אלא מדרבנן
שמתנדבים נסכים טז] ומביא בפני עצמן נדבה: ת"ל ככה. יעשה
ה' משמע הכא דאיכא מעילה דאורייתא בקדשי מזבח וקשה דלא
כדלקמן: ה"ג ואין מביאין
דשייך למשנה שם, וע' בה"ז. אבל
לשור שאחר שחובה תלויה בקרבן ל"ש ישראל ול"ש עובד כוכבים
איפריך כו] מהכא לר' ינאי דאמר בפ' קדשי מזבח במעילה (דף טו.)
נסכים. ול"ג עליהן. והכי פירושו
בש"מ הניחו כאן במקומו, אלא
שהוסיף מילות קישור וכצ"ל
דאין מביאין נסכים של עכו"ם בפני
הלכך שלח דמי נסכיה יקרבו משלו ואם לאו מקריבים משל
דאין חייבין מעילה אלא על קדשי בדק הבית כדפריך התם כז] ומשני
עצמן כישראל שמתנדב נסכים בפני
וא"ת הא דתנן לקמן נומא
ציבור שתנאי ב"ד הוא במסכת שקלים [פ"ז ה"ג]: מ"ט כו'. אמילתיה
כולהו מדרבנן ועוד תנן פ' אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת
עצמן, אבל בהדי קרבנו מביאין,
ר"ש בדבר שדרכו לאכול חייב
כדאמרינן במסכת שקלים שזו אחת
אבל העצים הלבונה כו'
דר"ש קאי אמעילה דקאמר אבל קדשי בדק הבית דעובדי כוכבים
וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד ותו דשילהי כל הבשר (חולין דף
והד"א: כה] צ"ל שקדשי עכו"ם
מן התקנות שתיקנו ב"ד, דעכו"ם
מועלין: וכי גמרה מעילה מתרומה. למעוטי עובדי כוכבים דומיא
קיז.) אמר ר' ינאי גופיה כאשר יורם וגו' מה פר כהן משיח יש בו
וכו' (הגרי"ב): כו] צ"ל פריך
ששילח עולתו ודמי נסכיהן ממדינת
(ש"מ): כז] התם טובא (ש"מ):
הים מקבלין הימנו, אבל קרבנו
מעילה אף שלמים יש בהן מעילה ותו דשילהי תמורה (דף לב:) א"ר
דתרומה קדשי מזבח הוא דגמרה יז] דקדיש גופייהו כתרומה שאינן נפדין:
כח] צ"ל לכהנים (צ"ק): כט] צ"ל
ודאי טעון נסכים, דבהדי קרבנו
ינאי גופיה אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר
במזיד
מביא נסכים: רואה אני בכולן
לישני (ש"מ): ל] ר"ל דלפי גי'
להחמיר. דלא נהנין ומועלין
הנ"ל א"ש דברי הר"מ דגבי
לה' קדשים המיוחדים לה' וי"ל אסמכתא נינהו ועוד י"ל דר' ינאי לא איירי אלא בדבר הניתר לטהורים אבל באימורים ועולה דהמעילה
כח]
פיגול נותר וטמא פסק דלא כר"י
וחייבין עליהן משום פגול נותר
משום דהתם פליג עליה ת"ק לא פקעה פשיטא דאיכא מעילה דאורייתא וקשה לי על זה אמאי לא משני במעילה הכי דכי פריך מטובא ולישני כט] באימורים: וטמא כשאר קדשים, חוץ מן
ואין
עושין תמורה דאיתקש למעשר בהמה. בפרק קמא דתמורה (דף ג.) דריש מדכתיב בריש עניינא דבר אל בני ישראל איש כי יפליא
והלכה כת"ק נגד ר"י, משא"כ
הנסכים דודאי אין מביאין:
שנאמר בהן לה'. לומר לך
בשחוטי חוץ דפליג עם ר"ש פסק
וגו'פ) : ומעשר בהמה למעשר דגן. בבכורות (דף נג:) אמרינן לא איתקש אלא לענין שנה: דומיא דתרומה דקדישא קדושת הגוף.
כר"ע [כר"ע נ"ל טעות וצ"ל
דדיינין להו בתורת שאר קדשים
וא"ת אזהרה לנהנה מקדשי בדק הבית מנין דתנן אלו הן הלוקין (מכות יג.) וחשיב הקדש שלא נפדה משמע דבר שיש לו פדיון והיינו קדשי בדה"ב
כר"י] (גליון). וראה בעמ' הקודם
דמועלין בהן וחייבין עליהן משום
בליקוטים:
פגול כו' (תמורה ב: ג.). בד"א
הא לא ידעינן אזהרה במעילה אלא מגזירה שוה דחט חט מתרומה פ' הנשרפין (סנהדרין פד.) והאי תנא לא יליף אלא דומיא דתרומה וי"ל דהקדש
בקדשי מזבח. לעיל קמהדר
שלא נפדה לא מיירי בבדק הבית אלא בקדשי המזבח שהוממו דכיון דמעיקרא הוה בהו מעילה בשביל שהוממו לא פקעה המעילה ואכתי
ואמילתיה דת"ק, וה"ק בד"א
דקאמר ת"ק אינו מועלין, בקדשי
מזבח של עובדי כוכבים (שם ב:). דגמר מעילה חטא חטא מתרומה, מה תרומה אין מיתה נוהגת אלא בתרומת ישראל, דבהדיא כתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, אף מעילה אינה נוהגת אלא בקדשי ישראל (ערכין ה:) אבל בקדשי בדק הבית. שהקדישו עכו"ם מועלין (תמורה
ב:). ומפרש התם מאי טעמא דכי גמרה מעילה חטא חטא מתרומה דומיא דתרומה דקדושת הגוף אבל קדושת דמים לא גמרינן מינה, וטעם זה מצאתי מפורש בזבחים והוא עיקר שהרי בפירוש נשנה שם. ומפי המורה שמעתי דקדשי מזבח דעכו"ם אין מועלין בהם משום דמצינו חילוק
בין קדשי מזבח דעכו"ם לקדשי מזבח דישראל שאין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, כדאמרינן בשמעתא קמייתא דתמורה (ב:) אבל בקדשי בדק הבית דעכו"ם לא מצינו חילוק הלכך מועלין בהן, זה שמעתי וראשון עיקר (ערכין ה:) חט חט מתרומה. לרוב דברים היא למודה
מתרומה במסכת מעילה כתיב הכא וחטאה בשגגה מקדשי ה', וכתיב בתרומה באוכלה בשוגג ולא ישאו עליו חטא (קידושין מב:) ואתי נותר חילול חילול מטומאה. דבקדשי עכו"ם אין בהם משום (נותר) [טומאה]: חילול חילול מטומאה. מה חילול האמור גבי טומאה ישראל
שיטה מקובצת והשוחטן בחוץ פטור. אמר הר"ם דכי היכי דדרשינן בשחוטי חוץ בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ולא עובדי כוכבים, ה"נ נדרוש גבי הקרבן דדוקא בקרבן של בני ישראל חייבין על שחוטי חוץ ולא בקרבן של עובד כוכבים (מהר"פ): אבל קרבנן טעון נסכים. ואם שלח הנסכים יהיה
משלו, ואם לא משל צבור (מהר"פ): דברי ר"ש, אמר ר' יוסי כו'. בספרי היד אין כתוב בברייתא זו דברי ר' שמעון. וכן נראה מדברי התוס' ד"ה דומיא דתרומה דקאמרי שם ועי"ל דלרבנן אפילו בדק הבית וכו'. אבל רש"י גריס ליה דקאמר לקמן מ"ט אמילתיה דר"ש קאי. ועם
הגירסא של הספרים יתיישב מה שפסק הרמב"ם בסוף פי"ח מהלכות פסולי המוקדשין קדשי גוים אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, דלא כרבי יוסי, ובהל' מעה"ק פסק כר' יוסי בשחטן בחוץ ל]. מיהו בריש תמורה איתא בכל הספרים דברי ר"ש (ב"ש): ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי
כוכבים. וא"ת משמע הכא דדרשינן ולא יחללו אטומאת הגוף, והא דרשינן לעיל בפרק קבלה (דף טו:) אזרות או אטמא ששימש, וי"ל דנפקא לן חילול חילול שיש בסיפא דקרא דכתיב [אשר יקדישו] בני ישראל (ויקרא כב, ג). וא"ת והלא לא כתיב שם חילול, וי"ל דקרא (נמי קאי) [דחילול קאי נמי] אסיפא דקרא
דבני ישראל (מהר"פ ז"ל): שאין קבוע להם זמן. וא"ת אמאי צריך להזכיר משום דאין קבוע להם זמן, הלא הם אין מביאין [אפילו] קרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה, וי"ל דמ"מ מביאין הדומה להם בשמייהו כגון שלמי נדבה או עולת נדבה, משא"כ בשאר [חובות] שאין קבוע להם זמן
ולכך הזכיר משום דאין קבוע להם זמן משום דפסיקא ליה (מהר"פ ז"ל): אזרח מביא נסכים. עיין מנחות דף עג ע"ב בחידושי שכתבתי: תוד"ה ומעשר כו' בבכורות אמרינן כו'. עי' תוס' בכורות לג ע"א [ד"ה וב"ה], ודף נט ע"א [ד"ה איתקש]: