בית שמאי פרק
רביעי זבחים
מו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הכי
גרסינן יט] בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר.
בשני חילולים.
כתיב וינזרו ולא יחללו ו]: אחד פסול נותר.
נו א מיי' פ"ח מהלכות כלי
מדלא
א) יומא נט: [חולין קיז. מעילה
יא.], ב) עי' ירוש' יומא פ"ה
המקדש הלכה ה:
דאשכחן ביה חילול דכתיב (ויקרא יט) כי את קדש ה' חילל ואתרוייהו
תימה לי לעיל [מה.] גבי קדשי עובדי כוכבים אתי נותר חילול
ה"ו, ג) פסחים כו. ע"ש סוכה
ב מיי' פ"י מהלכות רוצח הלכה
❖
קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים: מנא הני מילי.
חילול מטומאה הלא חילול טומאה כ] נמי בנותר איירי ועוד תימה דבפ'
מט: כריתות ו., ד) [קידושין
ו:
כד. וש"נ], ה) פסחים כו. יומא
דדם אין חייבין עליו משום נותר אם
שגג בו בדם ונותר אינו חייב
הנשרפין (סנהדרין דף פג.)
משמע דלא כתיב בנותר חילול דרבים
יב: כד. ס. חולין קיז. כריתות ו.
שתים אלא אחת וכן אם אכלן ז]
והכא משכחת לה מדתני כא] ולעיל
מעילה יא:, ו) ת"כ אחרי פ"ו
תורה אור השלם
בטומאת הגוף אינו חייב שתים:
בריש פרק שני (דף טו:) פירשתי:
ל)
ה"ז, ירוש' יומא פ"ז ה"ג,
בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר
ז) לעיל מג. וש"נ, ח) שבועות ז.
1. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא
הוא לפני כפרה כלאחר כפרה.
אמר עולא אמר קרא כו'. הא
ואחד פסול טומאה: חוץ מן הדם כו': מנא
[ושם איתא ר' אבהו], ט) תמיד
וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
כח:, י) ע' יומא כא.,
דעולא לאו הכא איתמר אלא גבי
הקשה ר"ת דבמעילה פרק
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם
הני מילי א)אמר עולא אמר קרא 1ואני נתתיו
כ) כריתות ו., ל) ד"ה אלא,
הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
מעילה איתמר במס' מעילה (דף יא.)
[ולד] חטאת (דף יב:) אמרינן
מ) פסחים כב., נ) עיי"ש ה"ב.
לכם שלכם יהא דבי רבי ישמעאל תנא
ויקרא יז, יא
דקתני אין מועלין בדמים והכא ה"ק
המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו
רש"ק., ס) ועי' בתו' דיומא נט:
2. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
ח]
אמר קרא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה
דמתרצו בענין אחר, ע) משנה
1
מנא הני מילי דמתניתין אמר עולא
אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם כב]
וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר
במעילה יט:, פ) [ועי' תו'
לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם
ב)רבי יוחנן אמר אמר קרא 1הוא הוא לפני כפרה
גבי מעילה אמר קרא לכם ותנא דבי
מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר
קידושין נז. ד"ה כפרה], צ) [ועי'
ויקרא טז, כג
שָׁם:
כלאחר כפרה מה אחר כפרה אין בו מעילה
תו' פסחים כו. ד"ה כתיב ותו'
3. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא
רבי ישמעאל לכפר כו' ור' יוחנן אמר
שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת
מעילה יא. ד"ה תרי וביותר ביאור
הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יְִרחֲצוּ אֶת
אף לפני כפרה אין בו מעילה אימא לאחר
הוא ומסקנא תלתא קראי חד למעוטי
דהתם כג] תני (דף יב.) ומייתי בפרק
תירצו ביומא ס. ד"ה תרי ע"ש.
יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה
אבל בחולין קיג: ד"ה עזים ודף
מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד
כל שעה דם בתחילה אין מועלין בו יצא
מ)
דברים כא, ו
כפרה כלפני כפרה מה לפני כפרה יש בו
בַנָּחַל:
קיז: ד"ה תרי הניחו בתימה],
4. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
למעוטי מטומאה: ואני נתתיו לכם
לנחל קדרון מועלין וי"ל דמעילה דהתם
מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה אין
ק) ועי' יומא ס. בתוס' ישנים
ג)
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
❖
שלכם יהא. כחולין שלכם שאין בהן
דרבנן וא"ת א"כ בריש מעילה (דף ב:)
ותוס' הרא"ש ד"ה חד:
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ולא והרי
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
מעילה: לכפר. ואני נתתיו לכם
דדחיק לאשכוחי מי איכא מעילה דרבנן
❖
ויקרא ו, ג
תרומת הדשן משום דהוי תרומת הדשן
הַמִּזְבֵּחַ:
על המזבח לכפר (ויקרא יז) לכפרה
לייתי מהך משנה ועוד קשה בסוף
שינויי נוסחאות
ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד וכל
ד)
נתתיו בתורת קדשים ולא למעול בו
תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה
א] ברש"י גרס כשרין: ב] תיבת
שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין הניחא
לבדק הבית דקאמר שמועלין בה שתי גליון הש"ס
לענין מעילה אין בו דין קדשים:
תרי נמחק (ש"מ. וכ"ה ברש"י)
:
תוס' ד"ה חד וכו' ואף לקולא
ג] לי חד למעוטי מנותר וחד
לרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין
הוא. דמו ט] בנפשו הוא בהווייתו יהא:
מעילות ופריך אי מדרבנן אמאי ב'
ו)א
ה)
2
עי' קדושין ג ע"א תוס'
למעוטי מטומאה וחד למעוטי
וכו'.
❖
הוא לפני כפרה כו' מה לאחר
מעילות מאי קשה הא איכא מעילה ד"ה ואשה וצ"ע:
גניזה אלא לרבי דוסא דאמר מותרות הן
ממעילה (ש"מ). וכן תיקן ברש"י
א]
לעיל ד"ה אמר עולא. וביומא ס'
כפרה אין בו מעילה. דפשיטא לן כיון
דדם שהיא דרבנן וכן בקדשים שמתו
לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ
ע"א אין הסדר כן: ד] ודם הוא
דנעשית מצותו אין מועלין בו דכיון
בריש מעילה (דף ב.) וי"ל דהתם שיש
גופיה (ש"מ): ה] בשבועות יז
אחר מאי איכא למימר משום דהוי תרומת
מוסף רש"י
דלית ביה תו צורך גבוה לא קרינן ביה
מעילה דאורייתא משום עולה כד] בדילי
ע"א איתא ר' אבהו (הגרי"ב)
.
הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין
ב
שלכם יהא. אלמא לאו קדשי
וכ"ה בכי"צ: ו] צ"ל יחלו (*ש"מ
קדשי ה': אין לך דבר כו'. הלכך
מיניה ובדם דליכא מעילה דאורייתא
גבוה הוא: לכפרה נתתיו. ולא
ובה"ז): ז] צ"ל אכלו (ש"מ):
כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין
ע"כ לא תדרשיה הכי אלא איפכא:
לא בדילי מיניה תקינו רבנן מעילה
ח] ס"א והכא נמי אמרי' מנא
שיהא קרוי שלי למעול בו, שאינה
מלמדין הניחא למאן דאמר אין מלמדין
עומדת אלא לכפר בשבילכם: אמר
וכו' (*ש"מ): ט] צ"ל כי הדם
והרי תרומת הדשן. בכל יום ט) חותה
ובריש מעילה אקדשים ששחטן בדרום
קרא הוא. לעולם דינו שוה בין
הוא בנפש יכפר (הגרי"ב וח"נ
אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר
במחתה ותורם את הדשן מלא המחתה
קאי דכמאן דחנקינון דמי ועל כה"ג
לפני כפרה ובין לאחר כפרה, שנתן
וכ"ה ברש"י יומא): י] משמע
מתנותיו ונשארו השיריים (חולין
ששם גניזתו ושם נבלע
תרי מיעוטי כתיבי הכא כתיב הערופה
ממנה ונותן במזרחו של כבש כדכתיב
דחיק לאתויי ראיה דתקון רבנן מעילה
3
ב]
קיז.) אין לך דבר שנעשית
במקומו (ש"מ): יא] בהן (*ש"מ):
ושמו משמע י] שם גניזתן י) ושם נבלע
אע"ג דבדילי מינייהו (כמו) כה] במתו
והתם כתיב 4 ושמו ותלתא קראי בדם למה
מצותו ומועלין בו. דמשום
יב] זו גי' ש"מ וצ"ק. ועי' טה"ק
וראש המזבח: יג] ילפינן מינייהו
דנעשית מצותו ואין צורך גבוה עוד
במקומן אלמא אסור בהנאה: ובגדי
ומייתי מרבי יוחנן דקדשים שמתו וה"ר
לי למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה אבל
ג]
(ש"מ): יד] תרי מיעוטי כתיבי
בה, יצתה מכלל קדשי ה' (פסחים
כהונה. ארבעה בגדים שכהן גדול
חיים היה מפרש דיוצא לנחל קדרון
כו.) והרי תרומת הדשן. דכתיב
כצ"ל (צ"ק): טו] ס"א כבשר
פיגול לא צריך קרא דתנן ז) כל שיש לו
חולין (שמכ"י): טז] צ"ל
מועלין כו] דאורייתא שב"ד מקדשין
נכנס בהן לפני ולפנים ביוה"כ שאסור
בו ושמו אצל המזבח דטעון גניזה,
מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין
עליו
שיתחייבו (*ש"מ). ובב"ש שלא
אלמא אסור בהנאה, וכיון דבהנאה
להשתמש בו יא] עוד דכתיב ופשט את
אותו שלא יהנו ממנו בלא פדיון ודוחק
יתחייבו: יז] צ"ל הוא (צ"ק,
אסור משום קדושתו, מעילה נמי
משום פיגול ודם גופיה מתיר הוא
אמר
ד]
בגדי הבד וגו' והניחם שם ודרשינן
הוא ועוד אכתי אמאי לא מייתי בריש
כתה"י): יח] בכל טמא בטומאת
אית ביה (יומא נט:). או: דכתיב
כצ"ל (ש"מ): יט] הכי גרסינן
ביה ושמו לפיכך טעון גניזה שהיה
רבי יוחנן ה] ח) שלשה כריתות בשלמים
למה
מלמד שטעונין גניזה: פלוגתא דרבנן
מעילה מההיא דסוף התכלת (מנחות דף
נמחק וצ"ל הג"ה (ש"מ)
: כ] צ"ל
נבלע במקומו כדי שלא ימעלו בו
ורבי דוסא במס' יומא מייתי לה: לרבי
נב.) גבי אפר פרה דאמר שתי תקנות
(מעילה יא:) ובגדי כהונה.
דטומאה (ש"מ): כא] מדתני לוי
(ש"מ): כב] דהתם מיירי מחיים
ארבעה בגדי לבן שכ"ג נכנס בהן
דוסא דאמר כשרין הן לכהן [הדיוט] יב].
הוו מעיקרא תקינו בה מעילה ואין
(ש"מ): כג] דהתם תנן ומייתי לה
לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין
לעבוד בהן במקדש כל ימות השנה: ועגלה ערופה. דכתיב וערפו שם
לומר דמעיקרא נמי היתה מעילה דאורייתא דתקון שיהיו ב"ד מקדשין
בפרק כו' (ש"מ): כד] עולה
גניזה עולמית ואין הדיוט עובד
בהן כל השנה ולא כ"ג ליום כפורים
בדילי אינשי מיניה כבר. אבל
(דברים כא) והאי שם קרא יתירא הוא לומר שתהא שם קבורתה :
אותו א"כ היאך היו מזין ועוד דבמעילה בריש ולד חטאת (דף יב.) דאמר
כ)
(הני) [עור] דליכא מעילה
אחר, כדכתיב ופשט את בגדי הבד
אין מלמדין. וכיון דלא ילפינן יג] ולא מייתי ראיה מינייהו האי קרא
רבי יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מדרבנן איכא
והניחם שם (חולין שם): וכל שני
דאורייתא א"כ לא בדילי כו'
כצ"ל. ס"א עולה אין לחכמים
נמי הואיל ואיכא למדרשיה איפכא לא תדרשיה הכי: מיעוטי יד] כתיבי.
כתובין הבאין כאחד אין
מעילה ופריך מי איכא מידי דמעיקרא לית ביה מעילה ולבסוף אית ביה
מלמדין. מדלא כתיב אחד ונגמור
לתקן מעילה כיון דבלאו הכי
לומר שאין למדין מהן: הערופה. זו ולא אחרת כזו: ושמו.
מעילה ולא כז] והרי דם דתנן בתחילתו כו' ואי מעילה דנחל קדרון שבית
כולהו מיניה (קדושין כד.). או:
בדילי. ומשני ראוי למעול שתי
דין מקדשין אותו מאי קושיא: אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין
מדהוה ליה למכתב ושם וכתיב ושמו לזה ולא לאחר: תלתא קראי.
מעילות, בבשר [איכא] מעילה
מדהדר כתביה לאידך ולא ילפא
דאורייתא משום עולה [ובעור
מחבריה ש"מ דוקא הני קאמר
בו. וא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך [דבר] שלא נעשית
לכם לכפר הוא: למעוטי מנותר. לכם כשאר טו] חולין ולא כקדשים.
אלא לרבי דוסא
דליכא מעילה דאורייתא אם כן
(פסחים מה.)
לכפר לכפרה נתתיו כקדשים ולא לדבר אחר כקדשים אלא כחולין
מצותו שלא ימעלו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא איקרו
דאמר. כשרין הן לכהן הדיוט כל
לא בדילי מיניה ותקינו רבנן
השנה, שכהן הדיוט משמש בהן
מעילה כו'] (שמכ"י. ותיבות
ולא יתחייבו טז] עליו משום טומאה. והוא יז] למעוטי ממעילה כדאמרן:
קדשי ה' וי"ל דאשכחנן טובא דכותה דאין מועלין עד שעת מצותן
המוקפות בד' ונציה). ועי' תוס'
בארבעה כלים, ומה ת"ל והניחם
ולא
תרומת הדשן ועגלה ערופה עד אחר ירידתה: והרי תרומת
שלשה כריתות. אמור אליהם לדורותיכם וגו' (ויקרא כב) והנפש אשר
יומא (נט ע"ב) ד"ה הוא, שם
שם מלמד שלא ישתמש בהן הוא
מבואר טפי תירוץ התוס':
ליוה"כ אחר מאי איכא למימר:
הדשן. והא דתנן במעילה פ' ולד חטאת (דף יא:) דישון מזבח הפנימי
תאכל בשר וגו' (שם ז) נפש כי תגע בכל יח] טומאת אדם וגו' (שם):
ועגלה ערופה. אע"פ שנעשה
כה] כמו בקדשים שמתו ומייתי
והמנורה לא נהנין ולא מועלין היינו מזבח כח] הזהב מן הקטרת שנשרף
אחת
ראיה מר"י כו' כצ"ל (פ"מ
מצותה אסורה בהנאה, דכתיב
ועיי"ש): כו] מועלין בו (ש"מ):
וערפו שם, שם תהא קבורתה:
עליו והכא מזבח החיצון שהיה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותן במזרחו של כבש ומיהו בגמ' משמע התם דאף בחיצון אין מועלין
תרי מיעוטי כתיבי. אפילו למ"ד
כז] צ"ל ופריך ולא (צ"ק):
דקאמר בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא פנימי מנא לן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתא אדרבה מושמו משמע ליה דמועלין
בעלמא מלמדין, הני אין מלמדין,
כח] במזבח הזהב וכו' במזבח
וי"ל דמתני' דהתם משמע דלא מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם דישון מועלין א"כ איכא מצוה לדשן ועל זה
החיצון כצ"ל (ש"מ): כט] צ"ל
דמיעוטי כתיבי בהו דמשמע הני
ומ"מ (ש"מ וצ"ק): ל] צ"ל
ולא אחריני (חולין קיז. קיז:):
קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו ולכך מצוה לדשן מ"מ כט] אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף תמורה (דף לד.) ושמו בנחת ושמו
למעוטי מנותר. שאם אכל דם
: לא] שהדישון
שהדישון (ש"מ)
כולו ושמו שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדשן ל] מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר את מוראתו והשליך אל
בפנימי אסור (ש"מ): לב] תאמר
נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת
משום דם. וכן אם אכל דם קדשים
א"כ מוראה ונוצה ימעלו בהם
מקום הדשן ובפ' שני דיומא בירושלמי נ) משמע כן קצת דבעי ברישא מנלן דעבדינן דישון כלל בפנימי והדר בעי מנלן שהדישון לא] אסור בהנאה
עד וכו' (ש"מ): לג] כוונתו לתיבת
בטומאת הגוף שהוא בכרת בכולן
ואם תאמר לב] מוראה ונוצה ימעלו עד שיעשו מצותן שיושלכו אצל מזבח כדישון מזבח הפנימי ובתמורה (גז"ש) אמרינן עולת העוף שנתמצה
"שם" שבפסוק (ח"ד). ועי' צ"ק
אינו חייב אלא אחת משום דם, וכן
שפי' בע"א: לד] דהוה מוקימנא
אם שגג בדם והזיד באחת מאלו
דמה מוראה ונוצה יצאו מידי מעילה ס) וי"ל שאני דישון מזבח הפנימי דהיינו מצותו אבל עולת העוף עבודת דם מתיר מוראה ונוצה וא"ת
פטור מכרת: אבל פגול לא
וכו' הוה אמינא חייב כצ"ל
בקדושין (דף נה.) דאמר אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת הא איכא תרומת הדשן דלא נפיק לחולין ע"י מעילה כדמוכח בסוף תמורה
ע)
צריך קרא. שאם אכל דם מקרבן
: לה] בכת"י כתוב בצד
(ש"מ)
וי"ל דהוי בכלל בהמה דהיינו כמו אימורים דלא נפיק לחולין: משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד. במעילה פ'
דיבור זה 'טעות ולא הבנתי'. ול"נ
פיגול ממילתא אחריתי נפקא לן
דנתכוון למ"ש רש"י בד"ה אמר
דפטור מכרת דפיגול (יומא ס.
ולד חטאת (דף יא:) מאריך יותר ומסקנא כדהכא: עגלה ערופה. פי' רש"י מוערפו שם נ"ל בפ"ק דכריתות (דף ו.) והאי דנ"ל בפ' אין
❖
וכעי"ז חולין קיז:) כל שיש לו
עולא:
מתירין בין לאדם בין למזבח.
מעמידין (ע"ז דף כט:) מדכתיב בה כפרה כקדשים י"ל דשם צריך לאסור לאחר עריפה שלא לומר אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו :
פ)
לג]
שאחרים מתירין אותן, או לאכילת
תרי מיעוטי כתיבי. קשיא דבחד סגי וכן גבי העזים בפרק כל הבשר (חולין דף קיג:) צ) : חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה.
אדם, כגון בשר קדשים הנאכל
ליקוטים
תימה לנותר וטומאה סגי בחד מיעוט דילפינן מהדדי חילול חילול $ ואף לקולא כדלעיל גבי קדשי עובדי כוכבים וי"ל דמוקמינא לד]
שתלוי בזריקת הדם, שכל זמן שלא
נזרק אסור באכילה, כדכתיב
משום דהוי תרומת הדשן ובגדי
מיעוטא בנותר דוקא אבל משום טומאה הוה חייב כי היכי דאין לו מתירין כגון קומץ ומנחת כהנים אע"ג דאין בהן פיגול יש בהן איסור
(דברים יב) ודם זבחיך ישפך והדר
כהונה ב' כתובין הבאין כאחד.
טומאה דמרבינן מאשר הם מקדישים הכי הוה מרבינן נמי לגבי דם ק):
והבשר תאכל. או מתירין למזבח,
פי' משום דבשני כתובים גלי
כגון אימורין, שזריקת הדם
קרא דמועלין בו אף לאחר
מכשרתן למזבח כדכתיב (ויקרא יז)
שנעשה מצותו כדכתיב והניחם
וזרק הכהן את הדם על מזבח ה', והדר והקטיר החלב לריח ניחוח (יומא ס.). או: כגון עולה, שדמה מתירה למזבח, דאם לא נזרק דמה אין
שם כדמסיק וכן בתרומת הדשן כתיב ושמו שאסור בהנאה. וקשה לי מאי שני כתובים הבאים כאחד יש כאן בשלמא ההיא דתרומת
הדשן ניחא דהא ודאי לאחר הרמה נעשה מצוותו, אבל הא דבגדי כהונה כל עצמם דנעשה ונגמר מצוותן לא נפקא לן אלא מוהניחם אבריה נקטרים, כדכתיב וזרק הכהן כו': חייבין עליו משום פיגול. אם פיגל את הזבח באחת מארבע עבודות הדם ואח"כ אכל מן הבשר
שהיה בכלל היתר הדם, או מן האימורים שאף הן בהיתר הדם, חייב כרת, אבל כל דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו, כגון הדם
שם, דאי לאו האי קרא הו"א דאכתי לא נעשה מצוותן, א"כ לא הו"ל הא דבגדי כהונה שני כתובים, דלאו משום הכי לחוד כתב רחמנא
והקומץ והקטורת ומנחת כהנים שכולה כליל, אין חייבין עליהם משום פיגול, משום דעיקר פיגול בשלמים כתיב ומנייהו ילפינן, מה שלמים יש
והניחם שם דאע"ג דנעשה מצוותן אפ"ה טעון גניזה, אלא מש"ה גופיה כתב רחמנא והניחם שם לאשמועינן הא גופיה דאין ראויין עוד
להם מתירין לאדם ולמזבח חייבין עליהם משום פיגול אף כל כו' (חולין קיז:) שלשה כריתות בשלמים. באוכלן בטומאה, אחת באמור אל
לשום עבודה, ואי לאו האי קרא הו"א דראויין הן לכה"ג ביו"כ אי נמי לכהן הדיוט בכל השנה. (גבורות ארי יומא ס.)
הכהנים כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' ואמרינן דהא יקרב אכילה היא ומהו יקרב בראוי להקרבה, שהוקדש בכלי, ושתים בצו
את אהרן והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים, וסמיך ליה והנפש כי תגע בכל טמא, ובתרוייהו כתיב ונכרתה (שבועות ז.):
שיטה מקובצת
אמר קרא לכם. וא"ת האי קרא [לענין] מעילה אתא וא"כ מאי מביא, וי"ל דאמסקנא סמיך דמתוך אלו קראי מרבינן הכל לד]: חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה וחד למעוטי ממעילה. תימה למה לי תרי מיעוטא [בנותר וטומאה] בחדא סגי דילפינן מהדדי בג"ש חילול
חילול אף לקולא כדלעיל, וי"ל דאי לאו כתיב אלא חדא מיעוטא הוי מוקמינן ליה אנותר, וטומאה לא הוי ילפינן מיניה דהוי מרבינן ליה מאשר הם מקדישים לי (מהר"פ):