איזהו מקומן פרק
חמישי זבחים
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנין
למתעסק בקדשים שהוא פסול. פ"ק דחולין (דף יג.) ל) פירש
למתעסק בקדשים. שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים
סב א מיי' פ"א מהל'
א) מנחות קי. חולין יג. לא:,
ב) [חולין לח:], ג) חולין לח:,
פסה"מ הלכה ג:
אחרים: בידינו הוא. ראיה זאת כבר ידענו אותה ומיהו מצוה הוא
בקונטרס כגון מתעסק בסכינו להגביהו [או] לזורקו וקשה
סג ב מיי' פי"ד שם הלכה א:
ד) עי' ירוש' ביצה פ"א ה"א,
דנפקא לן ח] ולא עיכוב: שמעתי שהבעלים מפגלין. בעבודת הכהן אם
דכה"ג אפילו בחולין פסול לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן מ) ובעו כוונה
סד ג מיי' פ"ב מהל' שחיטה
ע"ז פ"ב סה"ג וה"ז, ה) שבת
עו. צא., ו) ירוש' שבת פ"י ה"א,
הלכה כב סמג עשין סג
קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול: והקריב
ואפי' מתכוין לחתיכה כגון זרק סכין לנועצה בכותל דחשיב מתכוין
ז) [ביצה יג: חגיגה י: ב"ק כו:
טוש"ע י"ד סי' ד סע' ג:
המקריב. קרבנו בפרשת נסכים כתיב
לחתיכה כדמוכח פ"ב דחולין (דף לא:)
א ד מיי' פרק ה מהלכות
ס. סנהדרין סב: כריתות יט:],
ח) ויקרא ז יח, ט) שמות לה,
מעה"ק הלכה ב והלכה ג:
והקריב המקריב קרבנו לה' (במדבר
אפ"ה פסלי רבנן עד שיתכוין לחתיכת
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר
א)
ב ה מיי' שם הל' א והל' ב:
י) לקמן צז:, כ) יומא נו:,
❖
טו) אלמא ט] מקריב קרבנו קרי ליה
סימנין יט] אף על גב דאינו מתכוין
ושחט את בן הבקר לפני ה' עד שתהא
ג ו מיי' שם הלכה יב ופ"ד
ל) ד"ה מנין, מ) חולין יב:
א
1
הלכך הוו להו בכלל ח) המקריב לא
לשחיטה להתיר בשר ודאי מכשרי
מהלכות עיוה"כ הלכה ב:
שחיטה לשם בן בקר א"ל זו בידינו היא לעכב
ד ז מיי' פרק ה מהלכות
יחשב: ורבי אליעזר פוסל. התם
כדקאמר התם ורבנן נהי דלא בעו מעה"ק הלכה יג:
❖
מנין א"ל 2לרצונכם תזבחהו לדעתכם זביחו א]:
הגהות הב"ח
כוונה לזביחה לחתיכה מיהא בעינן
מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד
שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:
(א) גמ' בפנים הוא דאמר בחוץ
ב
פירוש לחתיכת סימנין אבל חתיכה
כוכבים לעבודת כוכבים ואע"ג דלא
❖
לא אמר ר"ש:
תורה אור השלם
מתני' דלא כי האי תנא דתניא א"ר אלעזר
ב)
איהו שחיט לה פסול: שאין כשר
אחרת לא דזרק סכין לנועצה בכותל
ב]
ברבי יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין אמר
1. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי
להצניע. במסכת שבת כגון דם נדה
מתכוין לחתיכה הוא ופסלי רבנן
שינויי נוסחאות
יְהֹוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
או איסור (או) הנאה: ואין מצניעין
רבא מ"ט דרבי אלעזר ברבי יוסי דאמר קרא
ונראה האי מתעסק דקדשים היינו
כ]
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת
א] צ"ל זבחו (ש"מ): ב] צ"ל
כמוהו. שכשר הוא להצניעו אם היה י]
מתכוין לחתיכת סימנין ולא לשם זביחה
והקריב המקריב אמר אביי רבי אלעזר ברבי
הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר
3
אליעזר (יעב"ץ, ד"ו, וכ"ה
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
שיעורו אבל שיעורו של זה מועט
דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש
יוסי ורבי אליעזר ור"ש בן אלעזר כולהו
בחולין). וכצ"ל להלן בכל העמוד:
ויקרא א, ה
הוא ואין אדם חושבו להצניעו: ובא
מתעסק אחר כגון משום חולין
2. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים
ג] צ"ל דתניא (*ש"מ וכ"ה בשבת):
כא]
סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה
ד] צ"ל והוכשר (*שמכ"י וכ"ה
לַיהֹוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ:
אחר והוציאו. בשבת לרה"ר חייב
דהיינו כסבור שהן חולין וכולהו
בשבת): ה] ותרוייהו (*ש"מ
ויקרא יט, ה
רבי אלעזר ברבי יוסי הא דאמרן רבי אליעזר
מושחט את בן הבקר נפקי: 3. וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ
דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה
וברש"י): ו] ליה (*ש"מ): ז] צ"ל
דתנן השוחט לעובד כוכבים שחיטתו
פנים (ש"מ): ח] לן מינה
ג) ג
שהוכשר לו והצניעו: ותרוייהו. רבי
לַיהֹוָה מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל
הדרן עלך בית שמאי
(*שמכ"י): ט] אלמא בעלים נמי
בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן:
❖
כשרה ורבי אליעזר פוסל ר"ש בן אלעזר
אליעזר ור"ש בן אלעזר: השתא
ד)
מקריב קרי ליה (*שמכ"י):
במדבר טו, ד
איזהו
י] היה בו שיעור אבל וכו' כצ"ל
דתנן כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל
מקומן: קדשי קדשים
בחוץ. בעבודת כוכבים ושבת דלא
ג] ה)
(*ש"מ): יא] צ"ל מחשבה
שחיטתן בצפון. ה"ר
כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן
שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו
(*ש"מ): יב] לה' לבדו (*ש"מ):
מוסף רש"י
יג] צ"ל מפנים (כי"פ ד"ו ורא"ט):
זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה:
אפרים היה מדקדק מכאן דלא בעינן
הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו
ד]
מנין למתעסק בקדשים
יד] שנסמכה פרשת שבת
בפנים. בקרבנות דמחשבה בהו
סכין כב] בשחיטה מדלא קתני שחיטתן
שהוא פסול. כלומר מנין
לפרשת מלאכת המשכן כצ"ל
ו)נתחייב זה במחשבה של זה תרוייהו ה] אית
כתיבא מיבעיא: בפנים הוא דאמר.
בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה
(*ש"מ): טו] צ"ל ומאי מלאכת
למתעסק שפסול בקדשים, כגון
להו דרבי אלעזר ברבי יוסי השתא בחוץ
(ש"מ): טז] וזה שאין שיעור
מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו
משום דעיקר מחשבות יא] בקרבנות
וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומתוך
: יז] תיבות בכלי שרת
ושחט בקדשים, שלא נתכוין לשום
אמרינן בפנים מיבעיא רבי אלעזר ברבי יוסי
(*בה"ז)
כתיבא: אבל בחוץ. כגון
עבודת
כך אתיא שפיר הא דאמר בפ"ק
נמחקות (*ש"מ): יח] צ"ל בעולת
שחיטה, אבל נתכוין לשום שחיטה
לית להו ו] דתרוייהו דלמא בפנים הוא
סיני (ש"מ וכתה"י): יט] בש"מ
בעלמא כשר אלא שלא עלה לבעלים
כוכבים ושבת לא: בעבודת כוכבים
דחולין (דף ג.) כגון שבדק קרומית של
לשם חובה: זו בידינו היא.
נוסף אבל מתכוון לחתיכת
דאמרינן בחוץ לא אמרינן ר"ש בן
מיבעיא. דעבודת כוכבים דומיא
קנה ושחט בה דלא בעי כלי שרת כג]
(א)
סימנין: כ] בדפוסי ונציה
מקרא זה הייתי יודע ומכאן אנו
והשתא האי: כא] חולין דהכא
למדים שמצוה להתכוין, ואני
אלעזר אית ליה דר' אליעזר השתא בשבת
דעבודת פנים חייב בה
רחמנא
וכן משמע קצת בפסחים פ' ואלו
שאלתי לעכב מנין שאם לא נתכוין
דפסלוהו דהיינו כסבור שהן
כדאמרי' בארבע מיתות (סנהדרין ס:)
דברים (דף סו.) שהיה כל אחד מביא
אמרינן בעבודת כוכבים מיבעיא רבי אליעזר
יהא פסול: לרצונכם תזבחוהו.
חולין דפסול משום מתעסק
וכולהו מושחט וכו' (ש"מ):
שנה עליו הכתוב לעכב (חולין
סכינו מתוך ביתו כד] ואי אפשר לומר
זובח לאלהים יחרם בלתי לה' יב] עבודות
לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר דלמא
יג.) שמעתי. מרבותי: והקריב
כב] סכין כלי שרת בשחיטה
הראויות למקום חייב בהו בעבודת
כן דבסוף התודה (מנחות פב:) ובסוף
המקריב. אלמא בעלים קרי
כצ"ל (שמכ"י): כג] בש"מ נוסף
בעבודת כוכבים הוא דאמרת כעין בפנים ז]
דם חטאת (לקמן צז:) דריש מדכתיב
כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין
מקריב, הלכך איתנהו בכלל
שהרי אין עושין כלי שרת עץ
אבל שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה:
המקריב לא יחשב, אם חשבו על
ואפילו הכי שוחטין בקרומית.
ז)
ויקח את המאכלת דעולה טעונה
דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי
וכ"ה בכי"ב: כד] בש"מ נוסף מי
שחיטת כהן או על זריקתו על מנת
הדרן עלך בית שמאי
איכא למיגמרה מבפנים יג]: מלאכת
כלי וילפינן כה] מיניה כולהו ובסוטה
לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול: ורבי
שפסחו טלה תוחב לו
אליעזר פוסל. דכיון דבהמה
(בצוארו) [בצמרו] מי שפסחו
מחשבת אסרה תורה. שנסמכה יד] שבת
פרק היה מביא (דף יד:) משמע דסכין
גדי תוחב לו בין קרניו:
דעובד כוכבים היא, אע"ג דישראל
איזהו מקומן של זבחים קדשי
קדשים
לפרשת המשכן בויקהל ט) ומלאכת טו]
מקדש ליה לדם ועוד בריש התודה
קשחיט מהניא ביה מחשבת עובד
כה] וילפינן כולהו מעולה
(ש"מ): כו] צ"ל כלי שרת (ש"מ):
כוכבים, דסתם מחשבתו לעבודת
מחשבת שהעושה אותה מתכוין
(מנחות עח:) איכא למ"ד סכין אלימא
שחיטתן בצפון פר ושעיר של יום
❖
ד
כז] יש לומר דכל אחד כצ"ל
כוכבים (חולין לח:)
:
למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או
מכלי שרת דאף על גב דלית לה תוך
הכיפורים שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי
(צ"ק): כח] תיבות שחיטה כו'
ה
נמחק (ש"מ): כט] גירסת צ"ק
סבור שמלאכה זו מותרת וזה טז] שיעור
מקדשא וההיא קרומית של קנה איכא
שרת בצפון ודמן טעון הזיה על בין הבדים
ו
בפנים ומקבל הדם במיעוט
שיטה מקובצת (המשך)
זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה:
למימר שתקנה ועשאה כלי וכר' יוסי
כו]
שבפנים אע"פ שאין הדם
ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת
בר' יהודה דאמר בפרק היה מביא
שבפנים נפסל ביוצא. א"נ כו'
את המאכלת א"כ (מנין) [היה] לנו
מהן מעכבת שירי הדם היה שופך על יסוד
הדרן עלך בית שמאי
כצ"ל וכעי"ז בחולין (ג' ע"א)
לומר שיהא אותו כלי כלי שרת,
(סוטה יד:) דעושין כלי שרת דעץ וההיא
ע"ש: ל] תיבת בפנים נמחק (הג'
מידי דהוי [אקבלה] דבעינן כלי
מערבי של מזבח החיצון ואם לא נתן לא
דאלו דברים (פסחי' סו.) אימר כל אחד
ד"נ). ובגל' קה"י גריס שבפנים:
שרת משום דגלי קרא וישם באגנות
קדשי קדשים. כולן בכלל
כז]
לא] נדצ"ל וגם הסכין בטל אגב
(שמות כד, ו) בעולת סיני, וי"ל דודאי
עכב: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים
הקדיש סכינו בערב שבת והאי דלא
❖
ז
חטאות ואשמות ועולה
הבהמה (גליון):
מוישם באגנות (נפקי) [נפיק] לן כלי
שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
תנן הכא שחיטתן בכלי שרת בצפון
לאפוקי שלא יקבל ביד, אבל שיהיה
ושלמי ציבור ומיהו
משום דחלוקין
כלי שרת דהיינו שהוקדש בכלי לאו
כדתנן בקבלה לא דמי דבקבלה נמי
ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב
במתן דמים או בהקטרתן הדר תני
מהתם נפקא אלא מדכתיב ועשית
שיטה מקובצת
לא הזכיר הכלי אלא משום דבעי
מזרקותיו (שמות כז, ג) גבי כלי המזבח
להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש
מתנה אחת מהן מעכבת. הקשה
שנעשו מתרומת המשכן, אבל [גבי]
שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם
הלכותיהן: שחיטתן בצפון. ובגמ'
הר"ר אליעזר מטריויש
שחיטה מי כתיב ועשית סכיניו, הלכך
הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם מקלח בתוכו תדע דבכל הנהו
פתח בהזאות וסיים במתנות, וי"ל
לא בעיא כלי שרת בשחיטה. ומיהו
מפרש מ"ט לא תנא וקבול דמן ומ"ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא:
דבעו צפון קתני שחיטה כח] כו' וקיבול דמן בכלי שרת בצפון וגבי
דלרבותא נקט לא מבעיא הזאות
הביסא של מנחות צריכה להיות כלי
פר ושעיר של יום הכפורים כו'. בגמ' יליף טעמא מנא לן דשחיטתן
דמעכבות בכל מקום שהן אפילו
שרת מדכתיב גבי מזרקות שניהם
קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה לא קתני וקיבול דמן בכלי שרת
וקיבול דמן בכלי שרת יז] בצפון: בכלי שרת. דכתיב בעולה יח] בסיני
במזבח החיצון כגון בפרה ובנגעים
מלאים סולת למנחה (במדבר ז, יג)
אע"ג דבעי קבלה בכלי שרת וכן לעיל פרק שני (דף כו.) דתניא קדשים
כדאמר לעיל (דף מ.), [אלא] אפילו
אלמא היו נותנים המנחה במזרקות
וישם באגנות (שמות כד)
וממנה למדו י) כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי:
מתנות שאין מעכבות על מזבח
שהיו כלי שרת כדפי' כיון שהם
קלים שחיטתן בפנים וקבול דמן בכלי שרת בפנים אתא לאשמועינן
הזיה על בין הבדים. כ) עומד בין שני בדי ארון ומזה א' למעלה וז'
החיצון דאם נתנם במתנה אחת יצא
כתובים גבי כלי המזבח. כך נראה
שצריך שיהא הכלי בפנים לאפוקי אם רוב הכלי בחוץ ומיעוטה
למורי (הר"פ): בא"ד לאפוקי אם
מ"מ מעכבות על מזבח הפנימי.
למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה: ועל הפרכת.
וכן משמע בגמ' דצריך קרא גם
הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם
בפנים כט] אע"פ שאין הדם בפנים ל] נפסל ביוצא דמקבל במיעוט
כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז): ועל מזבח הזהב.
כדכתיב
לארבע מתנות: תוד"ה איזהו.
מקלח בתוכו. וא"ת כיון שאין הכלי
שבפנים אי נמי משום דאיכא אשם מצורע שמתקבל ביד איצטריך
בצפון תיפוק ליה משום דבעינן
ומתוך כך אתיא שפיר הא דאמר
ויצא אל המזבח וגו' באחרי מות [שם]: מתנה אחת מהן מעכבת.
קבלה בצפון וכיון שהכלי בדרום
בפ"ק דחולין כגון דבדק קרומית
כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל דף לו:): שירי הדם היה שופך על יסוד
של קנה ושחט בה. ואע"ג דמיירי
א"כ הויא הקבלה עצמה בדרום,
שתקנה (ועשה) [ועשאה] כלי דודאי
וי"ל דאתי למעוטי היכא דרוב
כו'. יליף בגמ' [נא.]: ואם לא נתן. שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה. ובגמ' [נב.] יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו': פרים הנשרפים. פר
כלי בעינן כדמוכח בכמה דוכתי,
הכלי בדרום ומיעוטו בצפון וקיבל
העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד) וילפינן בסדר יומא
מ"מ לא משתמע שתהא כלי שרת
במיעוטו שבצפון אפ"ה פסול כיון
(דף סח.) שהוא חוץ לירושלים: ושעירים הנשרפים. שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי [לעיל לט:]:
שהרי אין עושין כלי שרת של
שרוב הכלי בדרום. ובגמרא (לקמן
עץ (מהר"פ): בא"ד והאי דלא
מט.) איכא תרי קראי חד למקבל
הזיה על הפרוכת. כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב
בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא טז):
וחד לכלי שרת כלומר דקבלה עצמה
תנן הכא דשחיטתן בכלי שרת
מתנה
טעונה צפון, והשתא אי הוי תני
בצפון, משום דפשיטא ליה (דכל
וקיבול דמן בצפון ה"א כיון שמקבל
העבודה) [דבכל העבודות] בעינן
כלי שרת. וכ"ת למה תנן וקבול דמן בכלי שרת, לא דמי [דלא תני ליה] אלא משום דבעי שיהא הכלי שרת כולה בצפון לאפוקי דאי הוי רובו בדרום
במיעוט כלי שבצפון דסגי בכך, לכך תני כלי שרת בצפון לומר לך דבעינן רוב הכלי בצפון שהדם מתקבל בתוכו ולכן שדינן ליה בתר רוב הכלי,
ומיעוטו בצפון אע"פ שהוא מקבל באותו מיעוט שבצפון מ"מ כשהוא [מקבל] הדם בכלי בטל אגב רוב הכלי שבדרום דאגד כלי שמיה אגד ולא הוי
אבל גבי סכין לא שייך למימר האי טעמא. ותדע דכל החדוש דקתני וקיבול דמן בכלי שרת בצפון משום הכי הוא דהא גבי קדשים קלים [לא
קבלה בצפון, אבל בשעת שחיטה אינו צריך להיות הסכין כולו בצפון דהא אפילו אם הסכין רובו בדרום רק ששוחט במיעוט הסכין שבצפון כשרה וגם לא]
תני וקבול דמן בכלי שרת] וכן משמע התם דקאמר סכין מקדשא ליה לצואר בהמה אלמא משמע דכלי שרת הוא ויש לדחות דלעולם הסכין
הבהמה בטלה אגב הסכין והרי יש שחיטה בצפון. ומיהו אמת דלא בעינן כלי שרת וראיה מתוספתא דמנחות כו'. ואינו רוצה לומר [דאינה טעונה] כלי
אינו כלי שרת והא דקאמר התם סכין מקדשא ליה לשחיטה אינו רוצה לומר שהוא כלי שרת אלא משום שהוא ראוי לשחוט. וכן משמע בפרק
ממש שהרי בעולה [טעון כלי] מויקח [את] המאכלת, אלא דאינה טעונה כלי שרת קאמר. [וקשה] למורי דמאי [שנא] שחיטה משאר עבודות. וכ"ת
התודה (מנחות עח:) דלא בעינן כלי שרת לשחיטה דקאמר גבי סכין ועדיפא מכלי שרת דאף על גב דלית ליה תוך מקדשא ואי הוי כלי שרת
משום דכשרה בזר, הרי בלילה כשרה בזר (מנחות ט.) וטעונה כלי שרת. ותירץ דבלילה דאינה כי אם בקדשים אע"ג דכשרה בזר הויא כשאר קדשים לענין
הול"ל ועדיפא משאר כלי שרת, אבל ר"ל עדיפא מכלי שרת ממש דהואיל והצריך הכתוב כלי לשחיטה ואף על גב דלית ליה תוך (לשון תוספות
כלי שרת, אבל שחיטה הואיל ושייכא בחולין כמו בקדשים, (ו)לכך אע"פ שהצריך כלי לא בעינן כלי שרת. וא"ת כיון דגלי קרא בשחיטה דבעיא כלי מויקח
אחרות מתלמיד מהר"פ ז"ל):