מז:
איזהו מקומן פרק חמישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתנה אחת מהן מעכבת. כדאמרן בפ' בית שמאי (לעיל לט.) מועשה
למיתני בכולהו קדשים וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ז] ומיהו יש לדקדק
א) ירושלמי יומא פ"ה ה"ו,
א מיי' פרק ה מהל' מעה"ק
ב) יומא סא: ת"כ מצורע פ"ג
הלכה יא
כאשר עשה: אלו ואלו. של יום הכפורים ושאר הנשרפין: נשרפין
מהא ח] בתוספתא דמנחות ה) חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעונה
ה ב מיי' פרק ז מהלכות
ה"ג, ג) תוספתא דנגעים פ"ה
אבית הדשן. למקום ד] שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון דכתיב
כלי והשחיטה אינה טעונה כלי אלא ט] אפי' קרומית של קנה ועל כרחיך
נדצ"ל פ"ט ה"ב, ד) ויקרא
מעה"ק הלכה ב ופ"ד
חובה פרש' ג ה"ה, ה) פ"א
מהלכות עיה"כ הלכה ב:
לא קאמר דלא תבעי כלי כלל דהא אמרינן מה עולה טעונה כלי כו'
ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו) ובפרים הנשרפים
ו ג ד ה מיי' פרק ד מהלכות
ה"ב, ועי' מנחות כו. סוטה
❖
אלא דלא בעי כלי שרת קאמר ומיהו
כתיב אל שפך הדשן (שם ד) ושל יום
יד:, ו) [עיין יומא סא: ד"ה
מחוסרי כפרה הלכה ב':
יש לפרש דלא חיישינן לכלי יפה
הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן
מה נתינה דמתרצו בענין אחר],
מתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם היה
א
ז) ועיין צ"ק ורש"ק [ועיין
קאמר דלא פסלה קרומית של קנה
בפרק ב"ש (לעיל לט.) לפר זה פר יום
שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואם
עוד תוס' יומא סא: ד"ה מה
א)
תורה אור השלם
❖
גמ'
הכפורים: וניתני נמי ברישא.
משום הקריבהו נא לפחתך כדפריך
חטאת]:
לא נתן לא עיכב ב אלו ואלו נשרפין אבית
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם
הש"ס בסוטה פרק היה מביא (דף
גבי סתם של ה] קדשי קדשים וקבול דמן
הדשן: גמ' וניתני נמי וקיבול דמן בכלי שרת
וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן
כי היכי דתנא שחיטתן: אשם מצורע
גבי כפיפה מצרית דדורון הוא
יד:)
גליון הש"ס
הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ
בצפון כיון דאיכא אשם מצורע דקיבול דמו
קיבול דמו ביד. כדיליף לקמן שמקבל
שדרך להביא בכלי נאה אבל בשחיטה
הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ
תוס' ד"ה מה חטאת וכו'
ויקרא יד, יד
הַיְמָנִית:
ביד הוא שייריה ולא והא קתני לה לקמן
דמו לתוך כפו: שייריה. משום דלא
לא חיישינן אי נמי כפיפה מצרית
א]
2. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם
אצטריך למהוי כמאן דכתיב
אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון
בגופיה. וכעין דאמרינן לעיל מא
מכוערת יותר מקרומית של קנה:
פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי
אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת
❖
ע"א:
אלו ואלו נשרפין אבית הדשן.
הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי
וקבול דמן בכלי שרת בצפון מעיקרא סבר
דשאר קדשים שכל קבול דמן בכלי:
כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן
וכיון דלא סגי ליה. נמי בלא קבלת
פירש בקונטרס דפר יום
קיבול דמו ביד הוא שייריה וכיון ב] דלא סגי
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
❖
ויקרא יד, יג
שינויי נוסחאות
הכיפורים אתי מהיקישא דפר העלם
כלי כדיליף לקמן שני כהנים מקבלין
ליה אלא בכלי הדר תנייה ב) דתניא 1 ולקח
כדאמר בפרק בית שמאי (לעיל לט.)
את דמו אחד ביד ואחד בכלי הדר
א] תיבת ולא ליתא ברוב כתה"י.
יכול בכלי ת"ל ונתן מה נתינה בעצמו
1
ותיבת לה שבסמוך, ליתא בכי"צ
מוסף רש"י
תנייה בהדיא ולא כללו: ולקח. באשם
לפר זה פר יום הכיפורים ואם תאמר
וש"מ: ב] וכיון דחזא דלא (כי"צ
של כהן ג אף לקיחה בעצמו של כהן יכול
והא אין דבר הלמד בהיקש חוזר
מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם
ולקח. באשם מצורע כתיב ולקח
וש"מ): ג] נ"א אחד מקבלו בכלי
אף למזבח כן ת"ל כי כחטאת האשם
ואחד מקבלו ביד (כי"צ). וכן
הכהן מדם האשם וכל לקיחה
2
ומלמד בהיקש ופר העלם בגופיה
ונתן על תנוך וגו' (ויקרא יד) מה
הסדר בנגעים פי"ד מ"ח בכלי
האמורה בדם תכף לשחיטה לשון
הוא מה חטאת טעונה כלי אף אשם
לא כתיב ביה אל בית הדשן ומפר
נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב
ד
קבלה הוא: יכול אף למזבח
ואח"כ ביד, ועי' רש"ש
כן. דקי"ל אשם מצורע טעון מתן
ובליקוטים: ד] במקום (כי"פ):
טעון כלי נמצאת אתה אומר אשם מצורע
אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה: יכול
כהן המשיח אתי כדכתיב בפר העלם
ג)ה
ה] צ"ל כל (*ש"מ): ו] הוא לכהן
דמים לגבי מזבח כשאר אשמות,
אף למזבח. דם אשם מצורע הנזרק
(ויקרא ד) כאשר שרף את הפר
שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד
(ש"מ): ז] תיבת בצפון נמחק
וזה דבר שהיה בכלל ויצא לידון
ג]
(ש"מ): ח] מהא דאמרינן (ש"מ):
בדבר החדש והחזירו לך הכתוב
הראשון והיינו היקש כמו ושחט י]
למזבח דמרבינן ליה לקמן [מט.] בדין
בכלי זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח
ט] בש"מ תיקן אלמא. אבל
לכללו בפירוש בפ"ק דיבמות (ז.)
החטאת במקום העולה דקרי ליה
מתן דמים ואימורין למזבח ואע"ג דלאו
בתוס' חולין (ג ע"א) ובתוס'
וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע:
לכך נאמר בו כי כחטאת האשם
בגופיה כתיבא: כי כחטאת האשם
היקש לקמן (דף מח.) ולפירש"י דפרק
הרא"ש סוטה (יד ע"ב) כלפנינו:
הוא לכהן, מה חטאת טעונה דמים
י] נ"א ושחט את החטאת:
ואימורים אף זה טעון מתן דמים
הוא ו]. באשם מצורע כתיב כדין חטאת
בית שמאי (לעיל מ.) דילפינן פר יום
יא] צ"ל ניחא. וכ"ה בד"ו:
ואימורים, יכול אף דם הניתן על
הכיפורים לאת בדם וטבילה מפר כהן
משיח אם כן נימא יא] דמצינו
דין אשם זה בעבודת הכהן
מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה
יב] בד"ו במשיח. ובד' וילנא
המזבח לא יתקבל בכלי, ת"ל כי
כחטאת האשם הוא לכהן: מה
נדפס עה"ג בשם צ"ק נ"א
למילף נמי שריפת בית הדשן אבל לפר"ת דהתם קשיא ויש לומר דאיכא
דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים ד) כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם
חטאת טעונה כלי. לקבלת
כמשיח בפר העלם בין כו':
החטאת (ויקרא ד) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות
תרי היקישי בפר העלם ועשה כאשר עשה לפר דדרשינן מיניה פרק בית
יג] צ"ל כאשר (ש"מ):
דמה, דכל הקרבנות נפקי לן
בהיקישא דזאת התורה לעולה
יד] למחנה חד בפר כהן משיח
שמאי (גם זה שם) זה פר כהן משיח בין לעכב בהזאות כמשיח יב] בין
(שמות כד) אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד:
ולמנחה לחטאת ולאשם, ובעולה
וחד בפר העלם וחד בדישון
בעולה דלא אצטריכו כולהו דהא
לאגמורי יותרת ושתי הכליות בפר העלם ממשיח הוא הדין דניגמר
ובשלמים כתיב וישם באגנות, ואשם
נמי מהיכא דגמר חטאת גמר איהו,
לאקושי ליתן מחנה שלישית
לענין שריפה פר העלם ממשיח וכי הדר וכתב בפר העלם וכאשר יג] שרף (הילכך) הוה ליה כמאן דכתיב בגופיה ועוד יש לומר הא דנשרפין חוץ
איכתבו כולהו ואין זה כו' כצ"ל
אלא אשם מצורע משום דיצא לידון
לג' מחנות יליף לקמן בסוף טבול יום (דף קה:) מדכתיב תלת אל מחוץ למחנה יד] שלישית אי כתב בכולהו ואין זה אלא כגילוי מילתא
(ש"מ וב"ש). וגי' צ"ק למחנה
בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל
בעלמא דמחוץ למחנה דכתב בכל חד וחד במחנה שלישית קאמר הילכך אתי שפיר פר יום הכיפורים מפר העלם ואייתר לו התם
ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו
ושלישית לא כתב בכולהו ואין
טו]
זה אלא גילוי. וע"ע גי' ח"נ
בהיקשא דכחטאת האשם (יומא
מחוץ למחנה דכתיב בפר יום הכיפורים לרבנן לומר לך כיון שיצא מחוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים ולרבי שמעון לג"ש ללמד
ומלאי"ט ויד דוד: טו] התם נמי
סא:):
מפרה מה כאן שלשה מחנות אף להלן שלשה מחנות מה להלן למזרחה של ירושלים אף כאן למזרחה של ירושלים ומיהו בית הדשן ודאי
(ש"מ): טז] צ"ל על הפרה מה
טז]
שייך לעמ' הבא
לחייב על ספק מעילות אשם
כאן חוץ לג' מחנות אף להלן
קשה דנהי דשלשה מחנות הוי כמאן דכתיב בגופיה בית הדשן לא יז] כתיב בגופיה דאפשר חוץ לג' מחנות שלא במקום דשן ואם כן הא
תלוי. קס"ד מדכתבינהו גבי הדדי
חוץ לג' מחנות ומה להלן כו'
דבעי מקום דשן הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש ושמא גם זה חשוב גילוי מילתא בעלמא היא דכל הנשרפין חוץ לשלש
(כריתות כב:) חטאת חלב.
(ש"מ): יז] צ"ל מיהא לא כתיב
בגופיה דאי אפשר חוץ (ש"מ).
היינו סתם חטאת ולהכי נקט חלב
מחנות נשרפין במקום יח] הדשן (אחר) השתא אתי שפיר שעיר יוה"כ דלא איתקש לפר העלם אי נמי כולהו ילפינן בית הדשן בג"ש דמחוץ למחנה
[תיבת דאי שהוסיף הש"מ, ל"ז
משום דסמוכה לחלב דכתיב בויקרא
מכהן משיח ואין לפרש דאתי מריבויא דחטאת חטאת דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים דדרשינן לקמן בסוף התערובת (דף פג.) ואת
להבין. ובב"ש ובכי"ב וג' לא
כל חלב וכל דם לא תאכלו וסמיך
הוסיפוה]: יח] במקום אחד,
ליה נפש כי תחטא וגו' (שם
פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו מה ת"ל חטאת חטאת שיכול דאין לי דמטמא בגדים ונשרפין בבית הדשן
וכעי"ז סוטה טו.) ר"ע סבר
והשתא כצ"ל [ותיבת הדשן
אלא אלו בלבד מנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים ת"ל חטאת חטאת דברי רבי יהודה דעל כרחין
ואם נפש כתיב וי"ו מוסיף על
נמחק] (צ"ק). ומתיבת השתא
ענין ראשון. הלכך אתא היקש
וכו' עד מכהן משיח היא
נשרפין אבית הדשן כדי נסבה דהא עיקר על שפך הדשן בפר כהן משיח כתיב אלא משום מטמא בגדים נקט דלא כתיב בהו וכן מוכיח יט]
תוספת (ש"מ): יט] צ"ל מוכח
ואפקיה מגזירה שוה להא מילתא
דר' מאיר פליג כ] עליה וקאמר אינו צריך הרי הוא אומר לכפר שאין תלמוד לומר לכפר לימד על כל המתכפרים בפנים ששורפן מטמא בגדים
(צ"ק): כ] דפליג עליה קאמר
ועל כרחין גזירה שוה זו למחצה:
ושמא כי היכי דיליף מריבויא דחטאת חטאת טומאת בגדים בכולהו מפר ושעיר של יום הכפורים הכי נמי הוה יליף מינייהו מההוא ריבויא
לאשם בכסף שקלים. בעליון
(ע"פ ד"ו וש"מ): כא] בפר (ד"ו
וצ"ק): כב] צ"ל מיניה (ש"מ):
כתיב כסף שקלים והיקשא לתוחתון
מה
גופיה בית הדשן מפר כא] ושעיר של יום הכפורים: נתינה בעצמו של כהן. פי' בקונטרס מדכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מינייהו כב]
כג] צ"ל דילפינן (צ"ק):
מעליון הוא דאתא ולא למילף עליון
ותימה א"כ הוי היקשא מבנין אב ולקמן (דף נא.) מיבעיא לן אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש ו) ונראה לי לקיחה מנתינה נמי הוי בנין
כד] ולקח הכהן מדם כצ"ל
מתחתון לשווייה גזרה שוה למחצה:
נפקא ליה מזאת תורת האשם
(ש"מ): כה] ואיתקוש נמי
אף
אב וילפינן כג] מנתינה דידיה ולא מנתינה דשאר קרבנות ולקמן אמרינן דילפינן שפיר בנין אב מבנין אב. ברו"ך: לקיחה ולקח כד] מדם
כו'. הילכך על כרחך הקישא
לשלמים כצ"ל (צ"ק). בד"ו
האשם בעצמו של כהן. תימה דגבי חטאת נמי כתיב (ויקרא ד) ולקח ונתן ולא אמר מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של
רפ"ט ואיתקוש כמו כן
לאפוקי מגזירה שוה אתא למיהוי
שלמים: כו] מדרשא דונתן
ג"ש למחצה, דאי לאו להכי אתא
כהן ושמא הכא דריש משום דמייתר דכתיב במצורע (שם יד) עשיר ועני ואע"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי אבתרא סמיך ונראה לי
הקישא למאי תדרוש ליה: מאן
בעצמו כצ"ל (צ"ק): כז] מכאן עד
דבחטאת כתיב ולקח מדם החטאת באצבעו ונתן אם כן לאו בידו מקבל דבאצבע לא אפשר לקבל אלא על כרחין בכלי קאמר ואצבעו
דאית ליה תורת. בשמעתא
סוה"ד היא תוספת (ש"מ):
כח] בד"ו ועוד יש לומר.
קמייתא דמנחות (ג:) וזאת תורת
היינו דעביד אוזן לשפת מזרק כדאמר לעיל פרק שני (דף כד.) אבל באשם לא כתיב באצבע ומשום דלא נימא ולקח באצבעו היינו וטבל
ולפנינו ע"פ בה"ז: כט] בד"ו לא
המנחה תורה אחת לכל המנחות,
דוקא ולא מיירי בקבלה להכי איצטריך לגזירה שוה דגמרינן מויקח חצי הדם וישם באגנות בת"כ. ברו"ך: מה חטאת טעונה כלי
גמרינן וכו' ואם כן גזירה שוה,
הניחא למאן דדריש מצי ר"ע למימר
כו'. פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי
ובש"מ מגיה ומ"מ קשה אמאי
הכי ולא איצטריך היקישא לאשם
לא גמרינן וכו' (והשאיר כבד"ו
בכסף שקלים ומהכא נפקא וכי
הדם וישם באגנות ותימה הוה ליה דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקשא דכחטאת האשם ובעיא היא לקמן (דף נ.) ולא איפשיטא
וא"כ ג"ש). ולפנינו ע"פ בה"ז
איצטריך היקשיא לספק מעילות
❖
למאן דאמר בתר מלמד אזלינן ומיהו בחנם פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה דלקמן בסוף דם חטאת (דף צז:) משמע דאתיא בהיקשא
לאשם תלוי (כריתות כב:) היכן
וע"ש פירושו. ועי' צ"ק:
עולה נשחטה בצפון. בעולה
דזאת התורה מזבחי שלמי ציבור דקאמר מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי מאי כלי אילימא מזרק בזבחי שלמי ציבור נמי כתיב ויקח
כתיב על ירך המזבח צפונה בויקרא
❖
משה חצי הדם וישם באגנות פירוש וכיון דהדר איתקש כולהו לשלמים דכתיב בהאי קרא וילפינן מיניה התם מה שלמים מפגלין ומתפגלין
(מנחות נה:):
ליקוטים
כלי נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים הוו בסיני ומיהו מכל מקום קשה עדיין דהוה ליה דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד
מה נתינה בעצמו של כהן. פירש
בהיקש יש לומר דבההוא היקשא דוזאת התורה כתב נמי אשם ואיתקוש כה] כמו של שלמים וכל אשמות בכלל אפילו אשם מצורע אלא
רש"י דכתיב אצבע גבי שמן וילף
שיטה מקובצת
דהוה אמינא דמעטיה קרא מקבלת כלי ונדרשיה כו] ביד דבעצמו של כהן הלכך אתא כחטאת האשם לגלויי דלא בא הכתוב להוציאו
דם מיניה ואין זה אלא כמו ילמד
אלו ואלו נשרפין אבית הדשן.
סתום מן המפורש דאי בנין אב
מקבלת כלי לגמרי וקשה כז] גזירה שוה דלקיחה מסיני למה לי לילף כולהו משלמים יש לומר כח] דחטאת ילפינן משלמים לקבלת כלי מהיקשא
פ"ה בפר כהן משיח כתיב
הא בעיא היא התם (לקמן נא
וגזירה שוה דלקיחה לקיחה $ איצטריך למיהוי כמאן דכתיב בגופיה דחטאת והדר ילפינן אשם מחטאת בהיקשא דכחטאת האשם
בהדיא בית הדשן ופר העלם איתקש
ע"א) אי דבר הלמד בבנין אב
לפר כהן משיח ושעירי עבודת
חוזר ומלמד בהיקש. (תוס' יומא
ולא כט] גמרינן מעיקרא אשם משלמים בהיקישא דזאת התורה כדילפינן לענין פיגול דאם כן גזרה שוה דלקיחה לקיחה למה [לי] ז):
כוכבים הוקשו לפר העלם וכן פר
סא:) אף לקיחה בעצמו של כהן.
יוה"כ אתי מהיקשא דפר העלם.
ואף על גב דגבי חטאת נמי כתיב
וקשה דבפר העלם גופיה לא כתיב כו'. [ככתוב בתוד"ה אלו] וי"ל דבפר העלם איכא תרי היקישא דכתיב ועשה כאשר עשה ושרף כאשר שרף הלכך הוי
ולקח ונתן ולא דרשינן הכי, יש לומר דהתם נמי הוה לן למימר הכי אלא משום דולקח טובא כתיבי בשעיר נשיא וכשבה ושעירה וכיון
דלא מצינו למידרש כולהו לא דרשינן להו. (תוס' שם) אשם מצורע שני כהנים מקבלים את דמו. תנא בתוספתא [פ"ט דנגעים] היו ב'
כאילו כתיב בגופיה. ומיהו קשה שעיר יוה"כ מהיכא אתא, אי משום דאיתקש לפר יוה"כ הא פר יוה"כ גופיה בהיקשא אתא. לכך נראה דאין זה אלא
גלוי מלתא בעלמא דכל הנשרפין יהיו נשרפין בבית הדשן שהרי שריפה חוץ לג' מחנות כתיב בגופייהו רק צריכין ללמוד דנשרפין אבית הדשן וכל בית כהנים מקבלים את דמו אחד בכלי ואחד ביד, זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל לאחריו, ואם שנה כשר. זה שקבל בכלי
הדשן הוי חוץ לשלש מחנות כדילפינן בפ' טבול יום וגלוי מלתא ילפינן מדבר הלמד בהיקש (לשון מהר"פ): מעיקרא סבר כו'. וא"ת וכי התנא לא היה
מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל, ואם שנה פסול. זה שקבל בכלי בא לו לזורקו על גבי המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל
יודע מסקנא דברייתא, וי"ל דה"פ סברתו היתה מעיקרא דלא תני בכלל שאר קדשים משום דאשם מצורע מקצת קבלתו ביד ושאר קדשים כל קבול דמן
המצורע, ואם שנה פסול.
בכלי, והלכך שייריה: תוד"ה מה חטאת כו' ותימה הוה ליה דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקשא כו'. ועוד קשה למה לי לאקושי חטאת לאשם
תיפוק ליה כדאמר לקמן דהוקשו כל הקרבנות כולן לעולה בהיקשא דזאת התורה כו' ושלמים הוו בסיני כדאמר לקמן מה עולה טעונה כלי אף כל כו' ופריך מאי כלי אילימא מזרק בזבחי שלמי צבור כתיב ויקח משה וגו' פי' והוקשו לשלמים, וא"כ ה"נ אשם תיפוק ליה מהיקשא דאשם, וי"ל דקושיא שניה מתרץ
לראשונה דודאי מההיא דלקמן לא הייתי יודע אשם מצורע הואיל ויצא מכלל שאר אשמות לידון בעצמו של כהן, להכי אהני היקשא דחטאת כאשם להחזירו לכלל שאר אשמות להטעינו כלי דלא הוי השתא חוזר ומלמד בהיקשא דאין זה רק גלוי מלתא בעלמא לומר גם זה לא יצא מהיקשא לגמרי משלמים לומר
דלא צריך כלי רק להזאות מצורע, אבל לעולם מתנות מזבח צריך קבלה בכלי כמו בשאר אשמות. ומיהו קשה למה לי ג"ש דקיחה קיחה לחטאת תיפוק ליה מהיקשא דשלמים. ואמר מורי דהו"א כיון דחטאת יצא מן הכלל דמתן דמו באצבע ושאר כל הקרבנות בכלי ה"ה לענין קבלה דלא הוי כשאר קרבנות, קמ"ל
ג"ש דקיחה קיחה. אבל אכתי קשה למה לי להקיש אשם מצורע לחטאת תיפוק ליה כמו כן מקיחה קיחה דסיני דבאשם גופיה כתיב קיחה. ותירץ דהו"א דאתא קרא וליפקא מג"ש דמקשינן לקיחה לנתינה שיהא בעצמו של כהן ה"ה לענין מזבח קמ"ל. ס"א וי"ל דכיון דאיכא היקשא דלקיחה ונתינה הייתי אומר
דלכל הקבלה איתקש דבעינן בעצמו של כהן, אבל השתא מדהדריה (מבחטאת כאשם) [מכחטאת האשם] לכלל שאר אשמות א"כ נוקי היקשא דלקיחה לנתינה לענין הזאות מצורע דוקא, ע"כ כתוב בס"א. וא"ת גבי חטאת נמי נימא דאיתקש לקיחה לנתינה דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות
המזבח והנתינה דחטאת היא באצבע, וי"ל דהתם גבי חטאת אצבע הפסיק הענין שלא להקיש לקיחה לנתינה (העתקתי לשון מהר"פ ז"ל):