28/92

איזהו

מקומן פרק

חמישי

זבחים

מח.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

איידי

[דאתי מדרשא] חביבא ליה. ואם

בעולה כתיב. גבי עולת צאן בויקרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

ז א מיי' פ"ט מהלכות שגגות

תאמר אם כן ליתני

א) [יבמות ב: וש"נ],

❖

ב) [יבמות ט. וש"נ] ירוש'

הלכה יא:

מדרשא. מהיקשא דכתיב במקום אשר תשחט העולה [ויקרא ו]: עליון.

עולה לבסוף כדפריך בשמעתא קמייתא דיבמות (דף ג.)

שבועות פ"א ה"ד, ג) כריתות

פרשת בן בקר למעלה מפרשת בן צאן: הניחא למאן דאמר למדין. עליון

גבי אחות אשה ויש לומר איידי דאתיא עולה בציבור תניא בהדי

כב: [ושם כל הסוגיא ע"ש] ת"כ

ויקרא חובה פרש' יב ה"א,

מתחתון על ידי וי"ו המוסיף: ואם נפש. גבי אשם תלוי כתיב בויקרא ואם

חטאות דבאות בציבור

והדר תניא אשם דאינו אלא ביחיד:

תורה אור השלם

ד) [סתם חטאת קרי חטאת חלב

אשכחן בן צאן בן בקר מנלן.

נפש כי תחטא וגו' ולמעלה הימנה פרשת

והטעם מבואר ברש"י סוטה טו.

1. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ

ובכריתות כב: וע"ע בפי' הרא"ש

תימה דלעיל פרק כל

מעילה ודאית שידע לאחר זמן שנהנה מן

פר ושעיר של יום הכיפורים כו': מכדי צפון

צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי

נדרים ד: ד"ה והרי],

אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל

ההקדש בשוגג וחייבין עליה אשם

הפסולין (דף לב:) דרשינן בן הבקר

בעולה כתיב

ניתני עולה ברישא חטאת

ה) [מנחות ד.], ו) [פסחים ה.

הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא א, יא

ודאי: על ספק מעילות. הקדש וחולין

וש"נ יבמות ט. וש"נ], ז) [גיטין

לפני ה' ואין השוחט לפני ה' ולא

2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן

איידי א) דאתי מדרשא חביבא ליה וניתני

מא:], ח) [ע' פירושו בתו' ברכות

הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה

אמרינן בן צאן מנין ולכמה דרשות

לפניו ונהנה מאחד מהם י] כסבור שניהם

נ. ד"ה אלא], ט) [מנחות נה:]

חטאות החיצונות א] איידי דנכנס דמן לפני

זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:

לא מצרכינן תרי קראי לבן בקר ולבן

חולין ועכשיו אינו יודע מאיזה מהן נהנה

ת"כ ויקרא חובה פרש' ו ה"י

ויקרא א, י

ולפנים חביבא ליה וצפונה בעולה היכא

ופ"ח ה"ה, י) ויקרא יט כא,

3. וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה

ב]

צאן ושמא אהך

דרשא הוי"ו כב]

מביא אשם תלוי להגן מן היסורין

כ) שם פרש' ג ה"ה, ל) [שבת

אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר

כתיבא 1 ושחט אותו על ירך המזבח צפונה

עד שיודע לו שודאי מעל ומביא אשם

מוסף סמיך אי נמי משום דבבן

סט.], מ) [וע"ע תוס' ברכות

לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם

אשכחן בן צאן בן בקר מנא לן אמר קרא ואם

נ. ד"ה אלא ותוס' יבמות נט. ד"ה

ויקרא ה, יז

ודאי וגם הוא איל בכסף שקלים:

צאן כתיב אותו למעוטי איצטריך

וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

דומיא], נ) [וע' ביתר ביאור תו'

4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר

למדין. עליון מתחתון פרשת הקדש

מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד

הכא לרבויי מיהו

בההיא דבן הבקר

ב)

מנחות קז: ד"ה כבש ותו' כריתות

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל

❖

י: ד"ה מכלל]:

לפני ה' וסמיכה כג] והפשט ניחא דלא

מפרשת אשם תלוי שתחתיה למימרא

עליון מתחתון הניחא למ"ד מלמדין ג] אלא

מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה

וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:

דהנהנה מן ההקדש נמי מייתי אשם

קאמר בן צאן מנין דפשיטא כד] דילפינן

למ"ד אין מלמדין מאי איכא למימר ג)דתניא

ויקרא ד, ב

תלוי על ספיקו: נאמר מצות. באשם

תחתון מעליון אבל עליון מתחתון

5. וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ

שינויי נוסחאות

ואם נפש וגו' לחייב על ספק מעילות אשם

ס"ד דלא יליף: מה להלן דבר

ויקרא ז, א

קָדָשִׁים הוּא:

תלוי ועשתה אחת מכל מצות (ויקרא ה)

6. נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה

א] החיצונות ברישא איידי

תלוי דברי רבי עקיבא וחכמים א פוטרין מאי

שחייבין על זדונו כרת. ואם תאמר

וכן בחטאת [שם ד]: מה חטאת. באה על

דהני נכנס דמן כו' (*ש"מ):

בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא

לאו בהא קא מיפלגי מר סבר למידין ומר

ב] נ"א צפון (כי"צ): ג] צ"ל

אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן

שגגת זדון כרת כדילפינן בהוריות

היכי יליף מגזירה שוה מצות מצות

למידין עליון מתחתון וכו' אין

הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים

סבר אין למידין אמר רב פפא דכולי עלמא

(דף ח.) אף אשם תלוי על ספק דבר

הא חטאת חלב גופה בהיקישא

למידין (*שמכ"י). וכ"ה ברש"י,

בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:

והפסק הנקודה צ"ל אחר תיבת

למידין והיינו טעמא דרבנן נאמר כאן מצות

ויקרא ה, טו

שזדונו כרת ושגגתו חטאת: ורבי

ילפא כדאמר כה] ל) הוקשה כל התורה

7. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן

מתחתון: ד] נ"א למחצה.

עקיבא. גמר לה להך גזירה שוה

לעבודת כוכבים וי"ל דכי האי גוונא

ונאמר בחטאת חלב מצות מה להלן דבר

ד)

לימא בהא קמיפלגי דמ"ס אין

בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר

ג"ש למחצה ומ"ס יש ג"ש

הכי מה חטאת יא] קרבן קבוע לעני

לא חשיב למד בהיקש אינו חוזר ומלמד

עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר

שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת

למחצה. דכ"ע אין ג"ש

שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ:

כעשיר אף אשם תלוי אינו בא אלא

בהיקש כו] כיון דאי לאו היקשא הוה

אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו

למחצה וה"ט דר"ע דכתי'

ויקרא ה, יח

על ספק חטאת קבוע: לאפוקי.

מוקמינא ליה בכל דבר ולא אתא

8. וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהֹוָה

ואם נפש וי"ו מוסיף וכו'

חטאת ורבי עקיבא מה להלן בקבועה אף

ורבנן נמי הכת' ואם נפש לימא

אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ

ספק נכנס טמא למקדש ספק לא

היקשא אלא כז] למימר דלא איירי אלא

בהא קא מיפלגי דמר סבר

שם,

לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן:

כאן בקבועה לאפוקי חטאת דטומאת מקדש

בדבר שיש בו כרת: דכולי עלמא

נכנס הואיל וודאי בעולה ויורד אין

הקיש' עדיף וכו' (ש"מ, וכעי"ז

שם, כה

וקדשיו דעולה ויורד הוא ורבנן ה) אין גזירה

9. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ

בכי"צ). וע"ע כריתות כב ב'.

היקשא עדיפא. וא"ת והאמרינן פ'

מביא על ספיקו אשם תלוי: אין גז"ש

וכסוגיא דהתם איתא בכי"צ כאן.

הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת

שוה למחצה ור"ע נמי אין גזירה שוה

למחצה. וכי היכי דגמרינן לה לגבי

השולח (גיטין דף מא:) דכ"ע גזירה

ד]

[יצויין שבשמכ"י וכי"צ לא מחקו

יב]

בִּמְקוֹם הָעֹלָה: ויקרא ד, כט

01. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת

הקטע שלפנינו ור"ע נמי אין

למחצה אין הכי נמי והכא בהא ה] קמיפלגי

הא מילתא גמור מיניה נמי דאינו

שוה עדיפא וי"ל הא דקאמר דכ"ע

ג"ש למחצה והנוס' הנ"ל צ"ל

בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח

בא אלא על ספק כרת: ואמרי לך

היקש עדיף היינו לענין מ) דטוב לנו

ר"ע סבר ואם נפש כתיב וי"ו מוסיף על

אחר קטע זה. וצ"ב]: ה] תיבות

ו)

הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד

בהא קמיפלגי ליתא בד"ו רפ"ט

רבנן. היקש להכי אתא תחתון יג]

לעשות הגז"ש למחצה ממה שנבטל

מִזְבַּח הָעֹלָה: ויקרא ד, כה

ענין ראשון ורבנן נמי הכתיב ואם נפש לימא

11. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר

וש"ח וכ"ה נכון (דק"ס): ו] נ"א

הוא דגמר מעליון לקנות אשם בשתי

ההיקש לגמרי אבל התם דמקיש או

עדיף לעולם אימא לך (דמ"ס)

בהא קמיפלגי ז) דמר סבר ח)היקש עדיף ומר

וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט

[דכ"ע] דהיקש נמי עדיף

סלעים דגבי אשם מעילות כתיב

חופשה דהיינו שטר להפדה לא נפדתה

אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי יְהֹוָה חַטָּאת

❖

סבר גזירה שוה עדיף לא דכ"ע דהיקש

ואמרי לך כו'. כך כתוב בספרי

ויקרא ד, כד

ו]

הוּא:

דהיינו כסף לומר משחרר חצי עבדו

בערכך כסף שקלים וגמר אשם תלוי

כתיבת יד (ש"מ). [ברוב כתה"י

עדיף ואמרי לך רבנן תחתון הוא דגמר

בשטר מועיל כמו בכסף וקאמר

מיניה שלא תאמר לא יהא ספיקו

ובד"ו ליתא תיבת לא שבנדפס]:

ז] נ"א הכהן מדמה באצבעו

מעליון לאשם בכסף שקלים שלא תאמר לא

גזירה שוה דלה לה מאשה עדיפא מה מוסף רש"י

של כרת חמור מוודאו: דנקא.

וקיבול דמה נמי בצפון

❖

יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת

שתות כלומר מעה כסף שהוא שתות

אשה חציה לא מועיל והתם לא נתבטל

ואשכחן קבלה מקבל עצמו

יד]

כח]

הובא בעמ' קודם

ולקח ולקח ואשכחן למצוה

של דינר ולאו דווקא נקט אלא טו] דמים

ההיקש דשמא צריך למילי אוחרי ועוד

בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא ורבי

(כי"צ). וניחא טפי לפי סדר

קלים בעלמא שלא ניתן לה קצבה:

י"ל דשטר בשפחה כנענית לא קמ"ל כט]

עקיבא הא סברא מנא ליה נפקא ליה

הפסוקים. [ומש"כ בנוסח זה

שיטה מקובצת

נר' דהוא

וקיבול דמה וכו'

תינח מאן דאית ליה תורת. בשמעתא

אלא בגזירה שוה דלה לה מאשה

מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות

מגוף הדרשא, וכמו לקמן (מט א)

ורבי עקיבא האי סברא מנא ליה.

קמייתא דמנחות (דף ג:): בערכך

לכך קאמר דגזירה שוה עדיפא דטוב

גבי קבלה דאשם]: ח] צ"ל קח

תימה מאי קושיא תרתי

תינח מאן דאית ליה תורת מאן דלית ליה

וכצ"ל ברש"י (ש"מ). וראה באות

בערכך. באשם תלוי ובאשם גזילות

לעשות גזירה שוה דתהוי שטר בשפחה

שמעית מיניה, כמו שסבר ילמוד

תורת מהיכא גמר גמר בערכך בערכך

שלפנ"ז: ט] ותניא ושחט אותו

עליון מתחתון כמו כן סבר ילמוד

7 -ח

כתיב בערכך לאשם וגמרינן מערכך

כמו גט דאשה שלא להועיל חציה ל]

במקום אשר ישחט וגו' היכן

תחתון מעליון דאין (ג"ש) [היקש]

תינח היכא

דכתיב בערכך אשם שפחה

דאשם מעילות דכתיב ביה בערכך

מלעשותו כמו כסף שסמוך לו והפדה

עולה נשחטת בצפון ומה עולה

למחצה, וי"ל דאי הוי צריך היקשא

בצפון אף זה (שמכ"י): י] מהם

לאשם בכסף שקלים הוי ליה לדרוש

חרופה דלא כתיב ביה בערכך מאי איכא

כסף שקלים: גמר באיל באיל.

דהא מגט אשה נפקא שטר שחרור

: יא] צ"ל חטאת

בשוגג (*שמכ"י)

הג"ש לגמרי והיקשא הוי מוקי

ועיקר. ברוך: וחטאת בת

למימר גמר

באיל באיל: חטאת מנא לן

כתיב י) ביה טז] באיל האשם ובחד

חלב (*ש"מ): יב] צ"ל דגמרת

לתחתון לענין אשם בכסף שקלים ולא

(*ש"מ): יג] צ"ל דתחתון (*ש"מ):

עליון מתחתון, משום דלעולם יש לנו

דנקא. פי' בקונטרס לאו דווקא אלא

מהנך נמי כתיב באיל האשם ואשם

דכתיב 9 ושחט את החטאת

דבעיא צפון

יד] תיבת שתות נמחק (ש"מ).

לומר דאין ג"ש למחצה יותר מאין

נזיר ואשם מצורע נמי יז] לא מרבינן

דמים קלים שלא ניתן קצבה והדין עמו

ובכתה"י איתא: טו] אלא כלומר

היקשא למחצה הואיל ואיכא למימר

במקום העולה אשכחן שחיטה קבלה מנא

: טז] ביה בשפחה חרופה

[ד]ההיקש איצטריך לתחתון מעליון

משום דכתיב יח] כבש בן שנה ומדאיל

דבהדיא איתא בפ' בתרא דכריתות

(ש"מ)

לן דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת מקבל

באיל האשם ובאשם מעילות

ולא (לענין) [לעליון] מתחתון כדפי'.

ז]

שהוא בן שתי שנים בא בשתי סלעים

(דף כז.) גבי מפני מה לא נתנה

נמי כתיב כו' כצ"ל (ש"מ). [וכ"ה

לשון תוס' אחרות, וי"ל דהסברא שלא

עצמו מנא לן אמר קרא ולקח לו יקח אשכחן

ח]

בכי"י אלא דשם לא נמחק תיבות

תורה שיעור במחוסרי כפרה ופריך

(תהא) [יהא] ספיקו חמור מודאו

כבש בן שנה בא בסלע. כולה שמעתין יט]

ובחד מהנך] וע' רש"ש:

למצוה לעכב מנין קרא אחרינא כתיב

עדיפא כל כך שאם היה סותר אותה

בכריתות (דף כב:): את החטאת.

אלא מעתה חטאת חלב תהא לה

יז] תיבת נמי נמחק (*ש"מ):

מטעם דואם נפש דילמוד תחתון

ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה

יתירא הוא דהא בחטאת קאי והוה

קצבה וא"ת הא בפ' מחוסרי כפרה

יח] דכתיב בהו כבש (*ב"ש):

מעליון לא היה מוקי ואם נפש לדרשא

יט] בדפוס ונציה שמעתי:

אחרת ולא לאמר ילמוד תחתון

ותניא היכן עולה נשחטה בצפון אף זה בצפון

ליה למכתב ושחט אותה למה לי את

(כריתות דף י:) משמע דהוי בסלע גבי לו]

ט] ט)

מעליון : מאן דלית ליה תורת

כ] דאבמקום העולה נמי קאי

החטאת בנין אב לכל ששמו

האומר הרי עלי בסלע למזבח יביא

והך לקיחה קבלה היא דגמר

מהיכא גמר. וה"ה דלרבנן מצי

לה בג"ש כו' כצ"ל (*ש"מ):

למבעי מנא להו כל האשמות בכסף

חטאת שטעון צפון דלא תימא דווקא

כבש שאין לך דבר שקרב בסלע אלא

כא] נחלקין שם ויקבל מנלן

שקלים. וא"ת והא לקמן בפרק דם

שעירת יחיד דכתיב גביה: ולקח הכהן.

בתר ושחט כתיב בחטאת

כבש והאי סלע היינו בלא נסכים דקאמר דחס רחמנא עליה למיהוי

(כתה"י, וכעי"ז בש"מ): כב] צ"ל

חטאת (דף צב.) אמרינן שאם הזה מדם

דוי"ו מוסיף (ש"מ): כג] צ"ל

חטאת על הבגד טעון כיבוס, ואע"ג

יחיד ומשמע במקום כ] העולה נמי ילקח והך לקיחה קבלה דגמר בג"ש

[חד] משיתסר בעשירות וי"ל דהתם למצוה מן המובחר נ):

דסמיכה (ש"מ): כד] דפשיטא

דלא כתיב אלא גבי חטאת הנאכלת

תינח

למאן דאית ליה זאת תורת. פלוגתא בשמעתא קמייתא

בת"כ נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה ויקח משה חצי הדם וישם

כ)

דמוי"ו מוסיף ילפינן (שמכ"י)

מ"מ ילפינן שאר (חטאת) [חטאות]

כה] צ"ל כדאמרינן בפ"ק

מזאת תורת החטאת, ולא קאמר התם

באגנות (שמות כד): מקבל עצמו. שצריך לעמוד בצפון ולא יעמוד

במנחות (דף ג:) והכי נמי הוה מצי למיבעי לרבנן מנא

דיבמות (ט א') (ש"מ): כו] צ"ל

כמו דקאמרינן הכא תינח מאן דאית

בדרום ויושיט ידו בצפון סמוך לו אצל אמצע עזרה שהדרום והצפון

להו אשם בכסף שקלים בכל אשמות כיון דלית להו זאת תורת:

בגזירה שוה (הגרי"ב): כז] אלא

ליה כו', משמע דליכא מאן דפליג,

גמר בערכך בערכך. וא"ת רבנן אי אית להו גזירה שוה

למעט ולמימר כצ"ל (ש"מ):

נחלקו שם וקיבל מנלן דהא אמר לקמן אם עמד בדרום וקיבל בצפון

וי"ל דודאי לענין דבר שכתוב באותה

כא]

כח] בד"ו התם בלי וא"ו:

פרשה בהדיא דכתיב (והבגד אשר

פסול: ולקח לו יקח. סרסיהו למפרע ודרשהו את עצמו יקח למקום

דבערכך בערכך א"כ [ואם] נפש למה לי ואי לית להו א"כ אשם

כט] צ"ל קים לן (ש"מ וצ"ק):

הזה עליו מדם החטאת וכבס בגדיו)

הדם: קרא אחרינא כתיב. דדריש ליה תנא לעיכובא כדתניא. ושחט

גזילות בכסף שקלים מנא להו ואומר ר"ת דאע"ג דאית להו איצטריך

ל] צ"ל בחציה (ש"מ): לא] נ"א

[אשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה

לא]

נוסף ואשם שפחה (ש"מ). וצ"ב

עליה תכבס] ליכא מאן דפליג דילפינן

אותו וגו' בשעיר נשיא כתיב: אף זה בצפון. האי קרא מגמר עליה:

ואם נפש שלא יהא ספיקו חמור מודאו דכי האי גוונא אמר פ' דם

דגבי שפחה חרופה לא כתיב

שאר החטאות מתורת, אבל הכא

שחיטה (כריתות כב:) ורבנן אע"ג דכתיב זאת תורת איצטריך ואם נפש

וכי

בערכך: לב] דאי מזאת תורת

לענין כסף שקלים דלא כתיב בהדיא

הו"א הני מילי כו' כצ"ל (ש"מ):

איכא מאן דלית ליה תורת. עוד יש

כו' דאי לב] מתורה אחת הני מילי לשאר אשמות אבל אשם תלוי לא יהא חמור ספיקו מודאו וא"ת לרבנן מגזירה שוה דבערכך נמי נילף אשם

לג] צ"ל למדרש (ש"מ): לד] נ"א

לומר [דהכא הכי קאמר] למאן דלית

תלוי בספק מעילות וי"ל דבערכך לא משמע להקיש לג] אלא לענין כסף שקלים ומהאי טעמא נמי איצטריך לר"ע ואם נפש לספק מעילות לד]:

מעילות א"נ לעולם רבנן לא

ליה תורת לסתור הסברא שלא תהא

אשם

דרשי בערכך, ושאר אשמות

שפחה חרופה באיל איל. ובתורת כהנים יליף אשם שפחה לכסף שקלים מגזירה שוה אשם אשם יכול לה] אף אשם נזיר ומצורע כו'

ספיקו כו' כדפי' (לקמן בתוד"ה דכו"ע)

שהיא סברא עדיפא כל כך: חטאת

נפקא להו מקרא אחרינא.

ת"ל הוא והיינו טעמא דממעט אשם נזיר ומצורע טפי משאר אשמות משום דבאין כבש שהוא בן שנה כדפירש רש"י: מנלן. פי' הפנימיות. וא"ת ומאי

ובת"כ יליף לה כו'. [הד"א]

ולא גריס אשם שפחה כו' (שמכ"י.

מייתי קרא דכתיב בחטאת החיצוניות

וע"ש בחידושים): לה] צ"ל ומסיים יכול שאני מרבה אף כו' (צ"ק): לו] בד' וילנא הגיהו כאן הרבה לל"צ כלל:

ובעינן למילף חטאת הפנימיות, וי"ל דנפקא לן משום דהוי ליה למכתב ושחט אותה וכתיב את החטאת, א"כ בנין אב הוא לכל ששמו חטאת שטעון צפון

אע"ג דגבי כשבת יחיד כתיב כפ"ה (מהר"פ): קבלה מנלן. דבצפון, דכתיב ולקח, ואמקום עולה קאי לומר דקבלה נמי בצפון, דלקיחה היינו קבלה כדילפינן

לקיחה לקיחה מסיני כדכתיב ויקח משה וגו'. והא ליכא למימר מהיקשא דאיתקש קבלה (לחטאת) [דחטאת] לשחיטה דחטאת, דא"כ הוי היקש מהיקש דשחיטה גופיה דחטאת לא ידענא כי אם מהיקשא: תוד"ה אשכחן. ולכמה דרשות לא מצרכינן תרי קראי לבן בקר ולבן צאן. נ"ב, וי"ל דמבעיא ליה הכא

טפי משום דבן בקר הוי ליה למכתביה דכתיב ברישא (לשון מהר"פ): ד"ה דכולי עלמא כו' וא"ת כו' וי"ל כו'. נ"ב וי"ל היכא דההיקש מבטל הג"ש לגמרי, אז אמרינן הג"ש עדיפא כי התם. אבל הכא להכי אמרינן ההיקש עדיף, משום דמשום הכי לא ביטלת הג"ש לגמרי, דאיכא לאוקמי הג"ש לומר מה התם

בקבועה אף כאן בקבוע, וכיון דיש לקיים הג"ש הילכך היקשא עדיף, כלומר גם ההיקש טוב דיש לקיימה במה שנוכל (לשון מהר"פ): ד"ה גמר כו' א"כ אשם גזילות בכסף שקלים מנא להו, ואומר ר"ת דלעולם אית להו ג"ש דערכך, ומ"מ הו"א שלא יהא ספיקו חמור מודאו מפיק ליה מג"ש, לכך איצטריך

היקשא לאשם בכסף שקלים. וא"ת כיון דאית להו ג"ש דערכך ליחייב (ר"ע) על ספק מעילות אשם תלוי מג"ש דערכך דאין ג"ש למחצה, וי"ל דג"ש דערכך לא הוי אלא לענין שוויו של כבש שכן משמעות של בערכך דבעינן שיהא שוה בכסף שקלים. ועי"ל דלרבנן לית להו ג"ש דערכך, וכ"ת א"כ אשם גזילות

ואשם שפחה חרופה מנא להו, י"ל כדדרשינן בת"כ דכתיב גבי אשם תלוי אÈ שÈם הוא אÈ Nם אÈ שÇם לה' (ויקרא ה, יט) לרבות אשם גזילות ואשם שפחה בכסף שקלים יכול אף אשם כו' עד שנה. [ככתוב בתד"ה אשם] אבל אשם שפחה ואשם גזילות מרבינן משום דבאין בן שתי שנים דומיא דאשם תלוי דכתיב בהו איל כמו

באשם תלוי. ומיהו ואם נפש איצטריך לרבות אשם תלוי גופו דהא אשם דמרבינן מיניה אשם שפחה ואשם גזילות גבי אשם תלוי כתיב, הלכך איצטריך ואם נפש ללמוד אשם תלוי. והנך דאיתרבו מייתורא דאשם הוא לא הוי למד מן הלמד, דאם נפש אכולהו קאי. ולא כפי' רש"י שפי' בחומש דלענין ב' שנים אמר

אשם אשם לה' יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצורע לשתי שנים ת"ל הוא, ולא נהירא דהא באשם גזילות ואשם שפחה כתיב בהדיא באיל האשם, וא"כ בלא ריבוייא דאשם ידעינן ב' שנים, וג"כ באשם נזיר ואשם מצורע כתיב בהדיא בן שנתו, ולמה לי הוא. לכך נראה כפי' ת"כ (לשון מהר"פ):