מח:
איזהו מקומן פרק
חמישי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הגה"ה אותו בצפון ולא שוחט בצפון.
וכי מכאן. צריך ללמד לזה בפני עצמו והלא
ח א מיי' פרק ה מהלכות
תימה ל"ל קרא הא אפילו
כל החטאות בכלל
א) מנחות נה:, ב) עיין תוס'
מעשה הקרבנות הלכה ג:
פסחים יא. ד"ה קוצרין,
תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה וגו': לקבוע טז]. לשנות
לפני ה' לא בעי כדדרשינן לעיל בריש כל הפסולין (דף
ט ב מיי' פ"א מהלכות פסולי
ג) [מנחות נה:], ד) [שם
עליו לעכב קיבועו בכך: או אינו. בא לעכב אלא לכתוב בו אותו
לב:) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' ויש לומר דהכא סובר
מוקדשין הלכה ט:
וצב:] ת"כ ויקרא חובה פרש' ו
❖
י ג מיי' שם הלכה ח:
ה"ח, ה) ת"כ שם וע"ש פ"י
כר"ש התימני דדריש התם האי
כתוב ל] בענין אחר:
דהוי מיעוטא וללמד זה בצפון ואין שעיר אחר בצפון כגון שעירי יז] יוה"כ
ה"ג, ו) [מנחות נו.] ת"כ ויקרא
מה לבן צאן שכן קבע לו כלי.
ושעירי עבודת כוכבים ושל מוספי
נדבה פרש' ה ה"ז, ז) ת"כ שם
ה"ה, ח) ת"כ שם ה"ו,
המועדות ומה אני מקיים תשחט
ותימה דלא פריך הכי בפ"ק
וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר
תורה אור השלם
א)
א
ט) [לקמן סג. מנחות ח:],
החטאת בשאר בהמות חוץ משעירים
דקדושין (דף לו:) לא] ומה בן צאן
במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת
י) [לקמן סג. מנחות צא:
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
1
דאותו כתיב למעוטינהו: תלמוד לומר.
בכורות יד:], כ) [ועיין תו'
שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
הא למה יצא לקבוע לו מקום שאם לא
❖
א]
קידושין לו: ד"ה ומה]:
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה
כהן להזאתו בן עוף שקבע לו כהן
בשעירת יחיד (ויקרא ד) ושחט את
שחטה בצפון פסול אתה אומר לכך יצא או
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה
במליקתו אינו דין שיקבע לו כהן
החטאת דהוה ליה למכתב ושחט אותה
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון
ויקרא ו, יח
הגהות הב"ח
בהזאתו ויש לומר דהתם דכל לב] דינו
בנין אב הוא לכל יח] חטאות ועיכובא
2. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
תלמוד לומר 2 ושחט את החטאת במקום
בכהן לא שייך למיפרך מכלי ול"נ לג]
מיהא לא נפקא לן מיניה דאיכא למימר
(א) רש"י ד"ה סמיכה גופה וכו'
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת
העולה זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות
על ראשו ובנין אב כצ"ל ותיבת
בִּמְקוֹם הָעֹלָה: ויקרא ד, כט
למצוה איצטריך ולהביא שעירי חטאות
כיון דהדין הוי מהזאה לא שייך למיפרך
❖
3. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
אלא נמחק:
דלא למעוטינהו מאותו דשעיר נשיא.
מכלי דשחיטה וא"ת וליעביד הכא קל
צפון אשכחן שעיר נשיא בין למצוה בין לעכב
ב)
וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט
ולקמן פריך ואלא אותו למה לי:
וחומר ממקום ומה בן צאן שלא קבע
שאר חטאות נמי אשכחן למצוה לעכב מנא
אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי יְהֹוָה חַטָּאת
ויקרא ד, כד
שינויי נוסחאות
הוּא:
שאר חטאות נמי למצוה אשכחן.
לו מזבח בשחיטתו קבע לו מקום צפון
לן דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה אלא
4. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ
מתשחט החטאת: דכתיב בכשבה
בן עוף שקבע לו מזבח במליקתו
א] נ"א לקבעו (כי"צ, שמכ"י
צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי
אותו למה לי מיבעי ליה לכדתניא אותו
ב] ג)3
וב"ש). נ"א לקובעו חובה
אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל
וכתיב בשעירה. בכולם כתיב
כדדרשינן (לקמן דף סה.) מה הקטרה
❖
(כיר"א). נ"א לעכב (שמכ"י)
.
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא א, יא
בצפון ואין שעיר נחשון בצפון ותניא ג]
בראשו של מזבח אף מליקה אינו דין
במקום אשר ישחט יט]העולה וסגיליה
ובכל הנ"ל ליתא תיבות לו מקום:
וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר
ב] תיבת לכדתניא ליתא בכיר"א
ד) 3
בשעירה ותילף מיניה כשבה למצוה כ]
שיקבע לו צפון לד] וזה אין לומר דסד"א
[וצ'] וכ"ה ישר מאד דסתמא
גליון הש"ס
נחשון לסמיכה דברי ר' יהודה ר' שמעון
דבן עוף כיון דחטאת קרייה רחמנא
וכי הדר כתביה בכשבה תנהו לענין
דגמ' קאמר לה (דק"ס): ג] דתניא
(ש"מ). וכ"ה ברש"י בכתה"י. וע'
גמ' כלום מצינו טפל חמור. עי'
אומר לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה
ליבעי צפון דזאת לה] תורת החטאת
לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא:
ה)
❖
באות שלפנ"ז: ד] נ"א מרי (ש"מ
ב"ק דף קא ע"א תוד"ה לא:
ואין שעיר נחשון. שעירי חנוכת
דשמא דזאת תורת לא הוי אלא
ס"ד אמינא הואיל ואיתרבו לסמיכה איתרבו
ורוב כתה"י): ה] נ"א דאי לא
לנשחטות כ): אלא אין שוחט בצפון
תימא הכי סמיכה גופה לשתוק
הנשיאים שלא באו על חטא:
נמי לצפון קא משמע לן מתקיף לה רבינא
קרא מינה ותיתי במה מצינו
מוסף רש"י אבל מקבל בצפון. תימה הא נמי
לכדתניא כא]. דאיתרבי לסמיכה וס"ד
הניחא לר' יהודה לר"ש מאי איכא למימר
ועוד סמיכה גופה תיתי מבנין
לרבויי נמי לשחיטה בצפון להכי כתיב
מדרבי אחיא נפקא מדאיצטריך למעוטי
והלא כבר נאמר כו' תשחט
אב אלא וכו' (כי"צ): ו] נ"א
א"ל מר זוטרא בריה דרב טבי לרבינא
החטאת. והא נמי בכלל שאר
סמיכה לשתוק קרא מיניה
ד]
אותו למעוטי: על ראש השעיר.
שוחט מכלל דמקבל בצפון דאי לא
חטאות הוא: לקבוע לו מקום.
ותיתי מבנין (כתה"י, וכ"ה
ולר' יהודה מי ניחא למאי דאיתרבי איתרבי
דמקבל בצפון למה לי קרא למעוטי
בשעיר נשיא כתיב והוה ליה למכתב על
דשנה עליו הכתוב לעכב: או אינו
במנחות). וע' רש"י. ור' נוס' כי"צ
ומאי דלא איתרבי לא איתרבי וכי ה] תימא אי
אלא. לכך יצאה שזה טעון
שבאות ה: ז] צ"ל שעה מדורות
ראשו: לרבות שעירי עבודת כוכבים
שוחט כדקאמר רבי אחיא לפי שמצינו
צפון. ולא אחר ומה אני מקיים
לא גמרי' ה"נ שעה מדורות כו'
לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב
לסמיכה. משום דמעטינהו ר' יהודה
שמקבל בצפון יכול אף זה כן ושמא
(*ש"מ. וכ"ה במנחות): ח] אותו
במקום אשר תשחט העולה תשחט
החטאת בשעיר נשיא הכתוב
למה לי לכדתניא אותו בצפון
אם כן סמיכה גופה תיתי מבנין אב אלא
רבי אחיא דריש ולקח לו יקח אבל
לסמיכה כב] במס' מנחות (דף צב.)
ו]
מדבר: תלמוד לומר. פסוק
כצ"ל (ש"מ): ט] שהמקבל עומד
קבלה
נמי
אנן לא דרשינן ליה:
מהאי כג] דשעיר המשתלח דכתיב וסמך
מדורות ז] לא גמרי' ה"נ מדורות לא גמרינן
שלישי: ושחט את החטאת.
(כתה"י ושמכ"י): י] ס"י בצפון
ללמד, זה בנה אב לכל החטאות
סד"א תיתי בק"ו ומה בן צאן
למצוה אשכחן. פי' בקונטרס כדאמר
אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר
ואלא אותו בצפון ואין שוחט בצפון שוחט
ח]
ללמד עליהן שיטענו צפון: שעיר
שלא כו' (ש"מ, וכעי"ז בכי"צ):
החי (ויקרא טז) החי טעון סמיכה ואין
אבל מקבל בצפון וקשה דמאותו דכתיב
נחשון. שהקריבו הנשיאים שעירי
יא] בכי"ק נוסף בצפון
מדרבי אחיא נפקא דתניא ו) ר' אחיא אומר
מדראב"י נפקא. וראה רש"י:
גבי עולה דרשינן ולא שוחט בצפון
שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה
חטאות בחנוכת המזבח, ולהכי נקט
ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מה
יב] עולה שלא קבע כצ"ל
נחשון דהוא הראשון, והנהו ממעט
4
ומאותו דכתיב גבי חטאת דרשינן אבל
ור"ש דרש החי טעון סמיכה באהרן
(*ש"מ): יג] ס"י נפקא לן הא
דאין טעונין צפון, דלא באו על חטא
תלמוד לומר לפי שמצינו עומד בצפון
ט]
מקבל בצפון וא"כ מקבל למצוה בעולה
ואין שעיר עבודת כוכבים טעון
כשאר חטאת (מנחות נה:) לרבות
קמ"ל שוחט לא בעי צפון
שעיר נחשון לסמיכה. שהרי
ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון
מקבל בעי צפון מקבל וכו'
מנא לן וגבי אשם צריכי תרי קראי
סמיכה באהרן אלא בזקני העדה
: יד] מולקח
הוא נמי שעיר נשיא, ואי קשיא לך
(ש"מ וכעי"ז בכי"צ)
פסול יכול אף זה כן ת"ל אותו אותו בצפון
ומרבי ליה מהכא: הניחא לרבי יהודה.
למצוה לקבלה ומקבל ועוד לו] עיכובא
הא דתנן כל קרבנות היחיד טעונין
ב
לו קח נפקא ולקח לו קח לא
כו' כצ"ל (ש"מ). בכי"צ מולקח
סמיכה, והאי נמי קרבן יחיד הוא
במקבל בחטאת מנא לן דלא מצינו
דמרבי ליה לסמיכה איצטריך למעוטי
ואין השוחט בצפון אלא אותו בצפון ואין
ג
ע'
ולמה לי קרא, אפילו הכי איצטריך
ולקח נפקא ולקח ולקח לא.
צפון: למאי דלא איתרבי לא
ששנה אלא על השחיטה ועל הקבלה
בן עוף בצפון י] דתניא יכול יהא בן עוף טעון
בש"נ לעיל ע"א אות ז:
קרא לרבויי לסמיכה, דשעה
ז)
מדורות לא ילפינן: לרבות שעירי
טו] בעולה בצפון למצוה
איתרבי. דהא רבויא גבי סמיכה
אבל לא על המקבל וי"ל מכיון דאשכחן
צפון ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן
עבודת כוכבים. שהן נמי שעיר,
(ש"מ): טז] לקובעו (*ש"מ). ר'
למצוה לז] מקבל כקבלה ה"ה לעכב
כתיב וצפון מהיכא תיתי: הכי גרסינן
לסמיכה (שם צב:) הניחא לר'
אות א: יז] שעיר (כתה"י וד"ו):
קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן אינו דין
יח] לכל ששמו חטאת (*ש"מ):
להך סוגיא במנחות [דף נו.] וכי
יהודה. דמרבי ליה לסמיכה,
וכי האי גוונא אמרינן בפ"ק (לעיל ד.)
שיקבע לו צפון ת"ל אותו מה לבן צאן שכן
איצטריך למעוטי מצפון: אי לא
יט] את העולה (כי"פ וש"מ). נ"א
תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא
נאמרה זביחה בחטאת ונאמרה זביחה
מעטיה קרא. אי לא מעטיה
תשחט את העולה (ויקרא ו יח)
קבע לו כלי אלא אותו בצפון ואין פסח
תיתי בבנין אב א"כ סמיכה גופה
בשלמים מה התם לא חלקת כו':
מאותו: תיתי בבנין אב. כשאר
(כי"י וד"ו): כ] בכתה"י וד"ו
לעיכובא. וכן הגיה הקר"א
חטאות שטעונין צפון, הא לא מצית
בצפון דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר יכול
לשתוק קרא מיניה ותיתי מבנין אב:
ח)
יא]
מדעתו, וע' דק"ס. בח"נ גריס
אמרת, דא"כ דבכלל חטאות היא,
בבנין אב. מושחט את החטאת:
יהא פסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו
כלפנינו. וע' טה"ק: כא] דתניא
אמאי מרבי להלסמיכה, לישתוק
יב]
(כתה"י). וראה אות ב' וג'. נ"א
קרא מעל ראש השעיר דסמיכה
סמיכה גופה נמי תיתי מבנין אב.
צפון פסח שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין שיקבע לו צפון ת"ל אותו ט)מה
: כב] צ"ל
ותיתי סמיכת נחשון מבנין אב, דמה
ותניא (גליון. ד"ו)
דכתיב וסמך כד] על ראש החטאת
מסמיכה (*ש"מ): כג] בס"י
מצינו בשאר חטאות דלטעון סמיכה
לעולה שכן כליל מחטאת ט)מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם
אף זה כן: אלא מדורות לא
: כד] צ"ל וסמך
מהחי (*גליון)
ומצי למכתב על ראשו (א) אלא בנין
מה לאשם שכן קדשי קדשים מכולן נמי שכן קדשי קדשים לעולם כדאמרן
גמרינן. אלא מדאצטריך לרבויי
את ידו (*ש"מ): כה] צ"ל
אב הוא לכל ששמו חטאת שיטעון
שחיטת (שמכ"י): כו] לא הוה
לסמיכה ש"מ שעה מדורות, כלומר
מעיקרא אותו בצפון ואין שוחט בצפון ודקשיא לך מדרבי אחיא נפקא לן לאו
יג]
גמרי' ליה (ש"מ): כז] מולקח לו
שעיר נחשון משעיר נשיא לא ילפינן,
סמיכה: אלא כו'. מסקנא דקושיא
קח כצ"ל (ש"מ). בכתה"י מלקח
הלכך אצטריך שעיר נשיא לאתויי
למעוטי שוחט בצפון אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון מקבל מלקח יד]
היא. סמיכה מאי טעמא איצטריך
ולקח כדלעיל לו יקח. וראה
שעיר נחשון לסמיכה, ואכתי אפילו
ולקח נפקא לקח ולקח לא משמע ליה אשכחן שחיטה בעולה למצוה
לרבויי משום דאי לא רבוייא לא הוה
אות יד: כח] שקבע (ש"מ):
לא מעטיה קרא לא תיתי שעיר
טו]
כט] כאן חסר דיבור שלם: מה
נחשון בבנין אב בצפון ולא אצטריך
קבלה נמי למצוה אשכחן שחיטה וקבלה לעכב מנלן אמר רב אדא בר אהבה
גמרינן קדשי שעה בבנין אב מקדשי
למעוטי בצפון: ואלא אותו.
חטאת הבאה מכח עולה
דורות הכי נמי משחיטת כה] צפון למה
ואיתימא רבה בר שילא ק"ו ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת עולה
הקרבן: בצפון. אבל השוחט יכול
מעכבת. בין בשחיטה בין
לעמוד בדרום ושוחט בסכין
בקבלה בשחיטה כדאמרן
לי אותו למעוטי כל כמה דלא לימא
שבאה חטאת מכחה אינו דין שמעכבת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי
ארוכה: שכן קבע לו כלי. סכין,
לעיל, וקבלה נמי דכל היכא
קרא לא כו] גמרי בבנין אב: ולא שוחט
דשחיטה כתיב ביה, ובשחיטה כתיב
דכתיבה שחיטה בחטאת
כריתות אמר רבינא הא קשיא ליה לרב אדא בר אהבה $ כלום מצינו י)טפל
(בראשית כב) ויקח את המאכלת
בצפון כתיב בתריה ולקח הכהן
בצפון. אין צריך שיעמוד בצפון שאם
חמור מן העיקר אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא ולא
לשחוט את בנו, אבל בן עוף מליקתו
וילפינן מינה קבלה (כתה"י
רצה עומד בדרום אצל צפון ויושיט
בצפורן: מחטאת. גמרינן, דאין
וש"מ): ל] צ"ל קרא (צ"ק):
לא] בש"מ נוסף דאמרינן התם
לו זמן קבוע וטעון צפון, וכל שכן
ידו בצפון וישחוט: לפי שמצינו
פסח, וקפריך מה לחטאת שכן
(ש"מ): לב] צ"ל שכל הזבחים
שהמקבל כו'. מלקח כז] ולקח כדלעיל: ה"ג אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפון ודין הוא כו' ת"ל אותו מה
מכפרת על חייבי כריתות,
דינן (צ"ק וח"נ ע"פ תוס' קדושין):
לבן צאן כו': ואין בן עוף. מליקת תורין ובני יונה: שלא קבע לו כהן. דשחיטה בזר כשרה: בן עוף קבע לו כהן. [דכתיב]
וקאמר מאשם. מייתינן ליה, וקא
לג] צ"ל ועוד נ"ל (צ"ק). בש"מ
כח]
פריך מה לאשם שכן קדשי
ציין על תירוץ זה שהוא תוספת:
והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' (ויקרא א): שכן קבע לו כלי. סכין לשחיטה מויקח את המאכלת (לקמן דף צז:) והתם
קדשים. תאמר בפסח דקדשים
לד] בש"מ נוסף ולא הוה שייך
עולה הואי וכן מזרק לקבל תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן: ולא פסח בצפון. דלא תתייה בקל וחומר הואיל וקבע זמן
קלים הוא, אלמא פסח מצפון מהאי
הכא לפרוכי מכלי כיון דכל
דינא אימעיט: לאו למעוטי
דינו גמר מיניה ממקום וזה אין
לשחיטתו בין הערבים יקבע לו מקום נמי לצפון: מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא לא גרס אלא הכי גרסינן ולא פסח בצפון דתניא רבי
שוחט בצפון. דהאי מאותו
להקשות ולומר כו' [ובד' וילנא
אליעזר בן יעקב אומר כו' וכן מצאתיה בספרים הראשונים: אינו דין שיקבע לו צפון תלמוד לומר אותו גרסינן: מחטאת. אי לאו
נדפס זה שלא במקומו]: לה] צ"ל
שדשעיר נפקא, אלא למילף דמקבל
מזאת (ש"מ): לו] צ"ל ועוד תימה
עומד בצפון, דהכי קאמר ר' אחיא
דמעטיה הוה מייתינן ליה מחטאת שאינה כליל וטעונה צפון: מכולהו נמי שכן קדשי קדשים. כלומר ואי בעי לאתויי נמי מכולהו במה
: לז] למצוה במקבל ה"ה
אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון,
(ש"מ)
❖
הצד איכא למיפרכיה להא פירכא שכן קדשי קדשים: לאו למעוטי שוחט בצפון. אותו דגבי שעיר לאו למעוטי שוחט בצפון קאמרי
כו' כצ"ל (צ"ק):
ואי קשיא לר' אחיא אימא אותו
בצפון ולא מקבל בצפון, תריץ
דודאי מאותו דרבי אחיא נפקא אלא לרבויא מדוקיא דמיעוטא דשוחט בצפון דמקבל בצפון דהכי דרשינן אותו בצפון ואין שוחט
מסתברא דמעוטא אושחט דסמיך
בצפון אבל מקבל בצפון: קבלה נמי אשכחן. כדאמרן אבל מקבל בצפון: כט] הא קשיא ליה. כלומר מהאי טעם דייק קל
ליה קאי, דכתיב ושחט אותו, מדלא
שיטה מקובצת
וחומר דידיה: טפל חמור מן העיקר. למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב:
ממעטינן אלא אותו מכלל דמקבל
או אינו אלא שזה טעון צפון ואין
בצפון (שם נו. וש"מ שם):
והרי
אחר טעון צפון. וא"ת [היכי]
מצי למעוטי אחר מצפון, והא כתיב בהדיא צפון בכשבה [ושעירה], ועוד דכתיב זאת תורת החטאת וגו'. ותירץ בקונטרס דה"ק ואין אחר כגון שעירי ע"ז ושעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירי יוה"כ. אבל נקיבות כתיב בהו צפון בהדיא. תלמוד לומר ושחט את החטאת. גבי כבשת יחיד,
לומר זה בנה אב כו'. ותימה למורי דהאי או אינו דהכא אינו כמו או אינו דבעלמא. דאו אינו משמע דקאי אדלעיל, והא לא קיימינן דקאי אדלעיל אלא קיימינן אעיקר צפון דכתיב בנשיא. ובקונטרס פירש דה"ק או אינו אלא שזה טעון צפון כלומר ולכך כתיב צפון בשעיר נשיא לכתוב בו אותו
ולמעט שאר שעירים. ודוחק הוא. וגם אין לפרש או אינו דקאמר ר"ל דדרשינן מיניה בשעיר נשיא עיכובא מגופיה דקרא ומיעוטא דשאר קרבנות מאותו, דהא מדקאמר בסמוך אשכחן שעיר נשיא בין למצוה בין לעכב משמע דמעיקרא לא ידעינן עיכובא בשעיר נשיא. לכך נראה למורי דה"פ
אתה אומר לכך יצא משום דמצוה ידעינן גם בשעיר נשיא גם בשעירים אחרים מזאת תורת החטאת או אינו אלא למצוה דשעיר נשיא אתא משום דזאת תורת החטאת לא איירי כי אם בנקבות, ואע"ג דכבר כתיב צפון בנקבות מ"מ אצטריך תורת החטאת לעכב אבל שעירים זכרים מנקבות לא
ילפינן כלל, והילכך אצטריך צפון דשעיר נשיא לגופיה למצוה, ומעתה נאמר דאותו בא למעט שעירים אחרים אפילו ממצוה. ומסיק זה בנה אב לכל החטאות למצוה אפילו לשעירים, ואייתר ליה צפון בשעיר נשיא לעכב בגופיה: שאר חטאות כו' לעכב מנלן. וא"ת והא שנה הכתוב בשאר חטאות
אחת מזה בנה אב ואחת מזאת תורת החטאת, וי"ל דה"ק שאר שעירים זכרים חטאת מנלן. אבל נקבות ודאי שנה הכתוב. וא"ת כיון דכל החטאות בכלל זה בנה אב למצוה אפילו זכרים, א"כ כי אהדריה קרא דזאת תורת החטאת לעכב, יהיו כולן בכלל אפי' זכרים, וי"ל דאיכא לאוקמי לעכב
בחטאת נקבות אבל לזכרים נימעיט מאותו, דלהכי אהני אותו דכתיב בשעיר נשיא לומר זה טעון צפון לעכב ואין אחר טעון צפון לעכב. ומשני כתיב בכשבה כו', ובכשבה מיותר שהרי כבר כתיב בפסוק, אבל בשעירה אצטריך לומר דשנה עליו לעכב. וא"ת ומ"מ היכי ידעינן אכשבה זכרים, דכשבה