מט:
איזהו מקומן פרק חמישי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת. תימה כט] לא לכתוב את
אבל כללו גמר מיניה. מידי דלא חידש בו כגון שחיטת צפון אי הוה
טו א מיי' פרק י"ב מהלכות
א) [לעיל מא. לקמן נה. נז.
❖
טומאת צרעת הלכה ח:
יומא נז. מנחות כח. עח. פב:],
החטאת ואי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אמאי
כתיבא ביה ולא הוה כתיבא בשאר אשמות גמרי ליה שאר אשמות
ב) יומא נז., ג) סנהדרין פז:
אקשיה לעולה כלל תיפוק ליה מחטאת ל] האשם דמה חטאת צפון
מיניה דלא חידוש הוא אלא יצא מן הכלל טו] הוא ולמד על דבר
[נדה יט. ושם איתא ר' יונתן
וכ"א בילקוט] וע"ע ערכין יח:
מעכב אף אשם כן וי"ל דאי לא כתב צפון לא] לא הוה אמינא הא הדרה
שלא נאמר בכלל והיכי טז] יצא לידון בדבר החדש כגון מתן דמים
(א)
תורה אור השלם
ובתוס' ד"ה ואי, ד) שבועות
קרא לשחיטת צפון למידי דלא בעיא
שבזה למזבח ובזה שינה ואומר
1. כַּאֲשֶׁר יוּרָם מִשּׁוֹר זֶבַח
י. תמורה כא: עי' ספרי חוקת
לבהונות: כיון דאהדריה כו'.
כהונה והאשם לא דרשינן ליה כלל
קכז, ירוש' קידושין פ"א ה"ב,
אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר אלא
הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל
יז]
ה) ע' ירוש' יבמות פ"ח ה"א,
ויקרא ד, י
מִזְבַּח הָעֹלָה:
דהא לא כתב כאשם דהוה משמע
וכתיב ח) כי כחטאת האשם הוא כדין
אי סבירא לן דלא הוא גמר מכללו ולא
ו) ת"כ צו פרש' ד ה"א וה"ב,
2. וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס
חטאת כך דין אשם : אהדריה.
ז) [לעיל מא.], ח) ויקרא יד
כשאר אשם דעלמא לצפון יהא זה
אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע
יח]
כללו גמר מיניה האי לגופיה איצטריך כיון
א]
יג, ט) נדה כב:, י) [ע' חולין
אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא
אבל האשם משמע האשם זה יהא
לכללו בין למתן דמים בין לשחיטת
דאהדריה אהדריה אמר ליה מר זוטרא בריה
קיז. תוס' ד"ה אמר ר"י דמתרצי
הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא
❖
כחטאת למתן דמים לב] למזבח וכן יש
צפון ולא היה צריך לכתוב בו שחיטת
בענין אחר]:
בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ: ויקרא
דרב מרי לרבינא אימא כי אהדריה קרא
צפון אלא לעיכובא: דבעי כהונה.
להקשות אי דבר הלמד בהיקש חוזר
י3ג. נְוהכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת
לגבי מתן דמים ואימורין דבעי כהונה אבל
ומלמד בהיקש לא נכתוב צפון כלל
שאינה כשירה בזר אבל למידה יט]
הגהות הב"ח
נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת
שחיטה דלא בעיא כהונה לא מיבעי צפון
ותיתי [באשמות] מכחטאת וכאשם לג]
דשחיטה דלאו עבודת כהן היא לא
הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ:
(א) רש"י ד"ה אבל כללו וכו'
ויקרא יג, מב
א"כ נימא קרא כי כחטאת הוא מאי כחטאת
אהדריה דהא בחזרתו כתיב כחטאת
כי היכי דילפינן מיניה סמיכה בפרק
ולהיכי יצא: (ב) ד"ה להכי
4. וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת
איצטריך וכו' בפ' ב"ש תינח
קמא (לעיל יא.) ועוד לד] נילף שאר אשמות
האשם הוא לכהן לענין עבודות שבכהן:
האשם כשאר אשמות יהיה למה לי לאקשויי
בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל
❖
לתנא דבי ר' ישמעאל:
עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו
א"כ נימא קרא כי כחטאת הוא.
מאשם מצורע ואשם מצורע מהיקישא
לחטאת למה לי לאקשויי לעולה אמר רבינא
לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן:
❖
לכהן: כשאר אשמות יהיה. הלכך
דכחטאת וי"ל דלא הוה אמינא
ויקרא יג, יב
איצטריך אי אקשיה לחטאת ולא אקשיה
גליון הש"ס
דאהדריה קרא לשחיטת צפון ולא
לענין צפון נמי אהדריה וכי כתיב
לעולה הוה אמינא חטאת מהיכן למדה
הוה דרשינן כאשם לה] כשאר אשם
ביה שחיטה כ] בצפון דקרא לעיכובא
גמ' ולא ניהוי דבר הלמד
מוסף רש"י
מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד
בהיקש. ע"ל נז ע"ב תוד"ה
(כיון דלא כתב כאשם) כיון דלא כתב
אתא ושאר אשמות נמי מיניה ילפינן
לפריחה בבגדים. אם פרוח
ואב"א: [שם ואיתקש ראשו
בהיקש א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
לעיכובא: למה לי לאקשויי בשחיטתו
צפון בהדיא בשאר אשמות:
תפרח הצרעת ונתמלא כל הבגד
לרגל מה להלן כולו הפך לבן
כאשר יורם למאי הלכתא.
(סנהדרין פח.) שהיא טהורה.
פרח בכולו טהור. עי' ערכין דף
וניקשיה לעולה ולא ניקשיה לחטאת הוה
לחטאת ולעולה. דכתיב ח) במקום אשר
ב]
יח ע"ב בתוד"ה ואי בעית אימא
ואע"פ שלא נאמר אלא באדם
תימה הא איצטריך
ישחט את החטאת ואת העולה:
אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד
וכו': שם לאו למימרא דדבר
(ויקרא יג) ואם פרוח תפרח וגו'
א)
❖
(נדה יט.):
מהיכן למדו.
לשחיטת צפון: אי
הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד
לכדדרשינן בסוף כל הבשר (חולין דף
בהיקש וכי תימא ניקשי אקושי לחטאת
ג]
בגז"ש. עי' לקמן דף נו ע"ב
אקשיה לעולה ולא אקשיה לחטאת
קיז.) זה בא ללמד ונמצא למד מה פר
בתד"ה לשני וכו'] :שם לאו
ניחא ליה דמקיש ליה לעיקר ולא נקיש ליה
הוה אמינא. בעלמא דבר הלמד
כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח
למימרא דדבר הלמד כו'. עי'
שיטה מקובצת
לטפל להכי אקשיה לחטאת ואקשיה לעולה
לעיל דף מח ע"א תוד"ה מה
ומלמד בהיקש: וכי
השלמים יש בו מעילה וי"ל דמצי
בהיקש חוזר
❖
להלן:
אבל כללו גמר מיניה. וא"ת יטענו
למימר דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר
ד]
תימא. אם איתא דחוזר ומלמד
לאקשויי לזבח השלמים ולא ליכתוב
כל האשמות בהונות כמצורע, וי"ל
ומלמד בהיקש רבא אמר ה] מהכא דכתיב
דמזה לא גמר כללו מיניה כיון שזהו
כאשר יורם לו] דכאשר יורם משמע
בהיקש נקשיה לחטאת ולא לעולה
החדש עצמו שסותר הכלל. וא"ת
שינויי נוסחאות
כאשר יורם משור זבח השלמים למאי
דאתא לרבויי הרמה אחרת אי נמי
משנינן לך ניחא ליה לאקשויי לעיקר
1
מ"מ יטענו נסכים בשל מצורע דבזה
א] אצטריך והאי לגופיה
לא סתר את הכלל כדפי', וי"ל
כו': למימרא. מדאיצטריך למיהדר
הלכתא אי ו] ליותרת הכבד ושתי הכליות
ההיא דכל הבשר (שם) כתנא דבי
איצטריך (*ש"מ): ב] לחטאת
דבמנחות (דף צא:) איכא מיעוטא דאין
רבי ישמעאל דנפקא ליה דרשא דהכא
ואקושי כא] לעולה ש"מ דבר הלמד
בגופיה כתיב (אמר רב פפא) משום ז] דבעי
א"ל אי אקשיה לעולה ולא
אשמות טעונין נסכים אלא דבר הבא
אקשיה לחטאת הוה (*ש"מ).
בנדר ונדבה: אימא כי אהדריה
מועשה לפר זה פר העלם כדאמר
בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ומהכא
אגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות מפר
וכ"ה ברש"י ותו': ג] תימא א"כ
קרא וכו'. עיין בהשמטות בסוף
נפקא לן בכל דוכתא: כאשר יורם.
פרק בית שמאי (לעיל דף מא.) אבל
ניקשי (*ש"מ): ד] צ"ל אינו
המסכת: חטאת מהיכן למדה. עיין
העלם דבר של צבור לשעירי עבודת כוכבים
באימורי פר כהן משיח כתיב: משום
(*ש"מ): ה] אמר דבר הלמד
בהשמטות בסוף המסכת: אי
לתנא דבי רב דאמר ועשה לפר זה
בגופיה לא כתיב ומפר כהן משיח הוא
בהיקש אינו חוזר ומלמד
אקשיה לעולה ולא אקשיה
ח]
דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי כליות
פר יום הכיפורים איצטריך כאשר
בהיקש מהכא (*ש"מ): ו] תיבת
לחטאת. עיין בהשמטות בסוף
דגמר להכי איצטריך כאשר יורם דניהוי כמאן
כו'. שהיה צריך ללמד מפר העלם
יורם (להך דרשא) :
י)
אי ליתא בכתה"י. ונוח: ז] צ"ל
המסכת: אי ליותרת ושתי הכליות
כב]
אלא משום (ש"מ): ח] צ"ל ופר
ונכתביה בגופיה. תימה
דכתב בגופיה $ ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש
כו'. ואע"ג דלעיל (דף מא.) נפקא לן
תורת אימוריהן לשעירי עבודת כוכבים
העלם דבר של צבור בגופיה
יותרת ושתי הכליות לשעירי ע"ז
חוזר ומלמד בהיקש אמר ליה רב פפא לרבא
כדאמר פרק ב"ש
דאיתקוש אהדדי לענין הקטרת אימורין
כו' (*וש"מ). וכ"ה ברש"י ד"ה
מלפר, י"ל היינו לתנא דבי ר'
משום [ותיבות ופר העלם וכו'
ישמעאל אבל הכא איירי אליבא דרבי
(גם זה שם:) משל למלך בשר ודם
כדאמרינן בפרק ב"ש (לעיל מא.) אשה
וליכתביה בגופיה ולא נקיש אי כתב בגופיה
הת"ד]: ט] וחומ"ר ובנין אב
(מהר"פ): דאם כן לא יאמר צפונה
שסרחה עליו מדינה ומיעט
לה' וחטאתם על שגגתם ופר העלם
ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש
סימן (כתה"י וש"מ): י] צ"ל
לז]
כג]
באשם. ממילתיה מ] דר' יוחנן בא
ב)
בהיקש (כתה"י, ד"ו, הגרי"ב):
להוכיח שמדה שהביא למעלה אינה
בסרחונם מפני חיבתן וי"ל דבשביל
דבר בגופיה לא כתיב יותרת וכליות
חוזר ומלמד בהיקש וכי תימא נקשי אקושי
יא] לרגליו (כתה"י, שמכ"י):
נוהגת בקדשים (ת"א): קדש קדשים
חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות
ומפר כהן משיח גמר בהיקש כדאמרן
יב] בקצת כת"י ובש"מ ליתא
יתירא כתיבי. תימה כיון דאיכא
ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה
תיבות כולו הפך לבן, וכ"ל להלן
למילף מהיקשא ומ"מ ילפינן מיניה
בפרק בית שמאי (שם לט:) ועשה כד]
ג"ש וילפינן מהדדי למה לן היקשות
אקושי להכי כתביה ואקשיה למימרא דבר
בסמוך. ובקצת כתה"י ליתא
דלעיל דכחטאת האשם דכתיב גבי
חיבתן לח] מדלא אשמעינן בדוכתא
לפר כאשר עשה לפר זה פר כהן
תיבות פרח בכולו. ואחד מהן
מצורע להחזירו לכללו, תיפוק ליה
הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש:
משיח אקשינהו להדדי: להכי איצטריך
אחרינא דבר הלמד מהיקש אינו חוזר
אכן מיותר (דק"ס): יג] בקודש
מקדש קדשים דהא כתיב קדש
קדשים מחטאת כצ"ל. ובס"י
קדשים גבי אשם מצורע ונילף ליה
קדשי
(היק"ש וגזיר"ה שו"ה ק"ל וחומ"ר סימן):
קדשים
כאשר יורם. בפר כהן משיח ואם
ומלמד בהיקש:
ט]
נוסף למאי הלכתא כתביה
בג"ש דקדש קדשים מחטאת להחזירו
יתירי כתיבי.
דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש י]
תימה כיון דילפינן
אינו ענין לו תנהו לענין פר העלם
רחמנא לאו (ש"מ) יד] צ"ל קדש
לכללו להטעינו מתן דמים ואימורים,
(*ש"מ). וכ"ה ברש"י ותוס'
וי"ל דכיון שיצא אשם מצורע מן הכלל
גזרה שוה מהדדי למה לן היקשות
דניהוי כמאן דכתיבי בפר העלם גופיה
אי מדרבא אי מדרבינא דבר הלמד בהיקש
בד"ו: טו] הכלל ללמד הוא,
לידון בדבר החדש, אי אתה יכול
דלעיל בחטאת טל] ואשם:
דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר
ללמד עליו דבר שלא כו'
להחזירו לכללו בפירוש מכח הך ג"ש
מהו שילמד בגזירה שוה תא שמע ג) רבי
: טז] צ"ל והיכי דמי
דקדש קדשים, [ד]לא הוי חזרה
ומלמד בהיקש. ואי קשיא הא נפקא
(כתה"י)
נתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה
(*ש"מ): יז] דאהדריה וכתב כי
א
בפירוש, אפי' את"ל דג"ש חשיבא
לן הך דרשה מועשה לפר זה פר
(וליתא תיבת כו') (כתה"י וד"ו).
כמו היקש מ"מ האי ג"ש דקדש
בבגדים שהיא טהורה נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת
2
3
לפנינו ע"פ בה"ז וצ"ע. יח] אשם
העלם דבר כדאמרן בפרק ב"ש (ב)
קדשים איצטריך למילי אחרינא לקמן
זה (*ש"מ): יט] צ"ל למידי
באדם מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור והתם מנא לן
(דף ס.) לגבי פגימת המזבח דקאמר
(לעיל מא.) ה"מ לתנא דבי ר' ישמעאל
(כתה"י וב"ש). נ"א לגבי שחיטה
אשכחן שירי מנחה קדשי קדשים מנין
דכתיב מראשו ועד רגליו $ ואיתקש ראשו לרגל מה להלן כולו הפך לבן
דאמר לפר זה פר העלם אבל לתנא דבי
(ש"מ): כ] שחיטת צפון ברישא
4
יא]
יב]
ת"ל קדש קדשים, ולכך לא הוי חזרה
דקרא כו' (כתה"י וכעי"ז בש"מ
בפירוש מכח [הך] ג"ש, אבל היקש
פרח בכולו טהור אף כאן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אמר ר' יוחנן
רב דאמר ועשה לפר זה פר יום
ד)
וב"ש): כא] צ"ל לאקושי
דכחטאת האשם כולו להחזירו לכללו
הכיפורים איצטריך כאשר יורם להך
בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד
(*ש"מ): כב] ללמוד וכו' תורת
הוא דאתא ולכך חשיבא חזרה
ה)
אימורין (כתה"י): כג] שגגתם
בפירוש. ומיהו קשה לעיל בפ"ק (דף
דרשה: ונכתביה בגופיה. דפר העלם
מלמד דאם כן לא יאמר צפונה באשם ותיתי בג"ש דקדשי קדשים
יג]
חטאתם הרי היא לך כשגגתם
למה לי היקשא דכחטאת כאשם
י:)
בהדיא ולא ליקשיה לפר כהן משיח
ופר כו' (שמכ"י). תיבת ופר
גבי סתם אשם, תיפוק ליה מג"ש
מחטאות $ לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בגזירה שוה
הת"ד. ראה אות ח: כד] תיבות
דקדש קדשים לומר דטעון סמיכה
הואיל וסוף סוף טרח וכתב כאשר
ודלמא משום דאיכא למיפרך
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
ועשה לפר ליתא בכתה"י:
לרבנן דר' אליעזר ולר"א לשלא לשמו.
יורם יתירא להכי: הוה אמינא דבר
כה] צ"ל בכולו (*ש"מ):
ואמר מורי דשמא ג"ש לא ניתנה
קדשי קדשים יתירי כתיבי: דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד
בקל וחומר
ו)
ז)
יד]
כו] בהיקש בכל התורה חוץ
הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.
לדרוש רק גבי שחיטה משום דקדש
(*ש"מ): כז] צ"ל ומלמד (כתה"י
קדשים דכתיב בין בסתם אשם בין
בעלמא דלא הוה ילפינן מהכא מידי:
וד"ו): כח] צ"ל קדש וכן בסמוך
באשם מצורע גבי שחיטה הוא דכתיב,
דבר הלמד בהיקש כו'. משום דבעי למיבעי בעיא עלה הדר נקיט לה: אי
מדרבא. מכאשר יורם: אי מדרבינא. מאשם מצורע
(*ש"מ): כט] תימה אי דבר
אבל מכחטאת כאשם דכתיב גבי סתם
הלמד וכו' כצ"ל ומה שבינתיים
אשם דרשינן שפיר מיניה סמיכה
דאיצטריך לאקושי לחטאת ולעולה: לפריחה. אם פרחה הצרעת בכל הבגד:
מה להלן פרח בכולה כה] טהור. כדכתיב אם פרוח
נמחק (ש"מ).
ועי' צ"ק: ל] צ"ל
דלגמרי מקיש הכתוב אשם לחטאת
תפרח וגו' (ויקרא יג): והתם. גבי קרחת וגבחת דאדם מנלן דטהורה פריחה דאילו פריחה כי כתיבא בנגע עור בשר כתיב ואילו
מכחטאת (ש"מ וצ"ק): לא] דאי
בהך היקשא כדכתיב כחטאת כאשם
לא כתב [ביה צפון (ב"ש)] לא
תורה אחת לכם. ועוד יש לומר דגבי
קרחת וגבחת כתיבי גבי נתקין דמקום שער דראש וזקן שאין סימניהן שוין לנגעי עור בשר שזה בשער לבן וזה בשער צהוב: ואיתקש
הוה אמינא דאהדריה קרא
סמיכה כתיב קרבנו (ויקרא ג, ב) דהוי
ראשו. נתקי הראש: אף כאן כו'. אלמא נתקין בהיקשא ילפינן להו וחוזרין ומלמדין על הבגדים בג"ש: א"ר יוחנן.
מהכא לא תיתי ראייה
למידי דלא בעיא כהונה
מיעוט והוה מוקמינן ג"ש לדברים
והאשם כשאר אשמות יהא לא
אחרים, אבל השתא דאייתור היקשא
דלאו קדשים הוא דאף היקש מלמד בהיקש כו] חוץ מקדשים. ותדע לך שהמדה הזאת שהבאתה אינה למידה בקדשים: דא"כ הוא. דדבר הלמד
הוה דרשינן כו' כצ"ל והשאר
לסמיכה מוקמינן (ג"ש) קרבנו
בהיקש חוזר ולמד כז] בג"ש: לא יאמר צפון באשם ותיתי בג"ש. דנאמר קדשי כח] קדשים בחטאת ונאמר קדשי קדשים באשם: קדשי קדשים יתירי
נמחק (שמכ"י): לב] דמים
לדרשא אחריתי, וכן לר' אליעזר צריך
ואימורין למזבח וא"ת אכתי
היקש לשלא לשמו לאפוקי מהך
כתיבי. בהו והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין ואין משיבין עליה. גבי חטאת כתיב תשחט החטאת קדש קדשים הוא [ויקרא ו] ובאשם כתיב
ט)
אי דבר כו' כצ"ל. ומתיבות דהא
היקשא דשלמים דזאת התורה (לעיל
זאת תורת האשם קדש קדשים הוא [שם ז] ובתרוייהו כתיב בויקח קרח [במדבר יח] לכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך:
לא וכו' דלעיל ועד כאן הוא
ד:):
תוספת (ש"מ וב"ש). ועי' צ"ק
מדתנא
שהגיה בדרך אחר: לג] צ"ל
כאשם (צ"ק). ובש"מ הגיה האשם וכגירסתו לעיל (י ב) עיי"ש בש"נ אות ו': לד] גי' צ"ק ונילף שאר וע"ש ביאורו: לה] גי' ש"מ האשם כשאר אשם יהא כיון וכו'. [וגריס התיבות שבסוגריים]. וצ"ק מחקו עש"ב: לו] בשמכ"י נוסף אלא כאשר מזבח השלמים: לז] נ"א שכעס על
אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חיבתו כו' חיבתו כו' חיבתו כו' (שמכ"י): לח] בש"מ נוסף וליכא למימר דכוליה להכי הוא דאתא לאשמועינן דדבר הבא בהיקש כו' מדלא (ש"מ). (נראה דלפי"ז יש למחוק תיבות ומ"מ ילפינן מיניה חיבתן): טל] דכחטאת האשם כצ"ל (שמכ"י
וב"ש). ועי'' שטמ"ק בחי': מ] נדצ"ל ממילתיה דר' יוחנן הוא, ובא להוכיח וכו' (גליון):