איזהו מקומן
פרק חמישי
זבחים
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם. פי' ולכתוב
מדתנא דבי רבי ישמעאל. בפרק ב"ש (לעיל דף מא.) ומה במקום שלא
טז א מיי' פרק ט"ז מהלכות
א) ת"כ צו פרש' ו ה"ו ואילך,
ב) מנחות פב., ג) לעיל מה. לקמן
מעה"ק הלכה יז:
הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד
בהדיא צפון בחטאת ואשם כא] ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי
יז ב מיי' פ"ז מהלכות מעשר
ס: [מכות יט. תמורה כא:],
בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר: בבנין אב. מה מצינו. וכולן ט] שאילות
צבור ונילף עולה מינייהו וי"ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור
ד) ת"כ שם פי"א הל' ז-ח,
שני הלכה יב:
יח ג ד ה מיי' פרק י"ב מהל'
ה) [יומא סח.] ת"כ ויקרא חובה
הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות
בכל מדה ומדה כגון דבר
שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן
י)
רפ"ה כה"ע, ו) [שם סז:] ת"כ
מעה"ק הלכה ב:
❖
הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש
אינו בציבור וא"ת למה לי לאקושי לקמן
אחרי פרשתא ה ה"ז, ז) עי'
ו מיי' פ"ז שם הלכה ב:
לעיל לה., ח) מנחות פא:,
ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב
(דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק
מדתנא דבי ר' ישמעאל $ דבר הלמד בהיקש
ט) עיין רש"י יומא סח. ד"ה
ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד
לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי' שהם
מהו שילמד בבנין אב אמר רבי ירמיה לא
ונאמר להלן וצ"ע, י) תמורה יד.,
תורה אור השלם
❖
כ) שייך לע"ב.
בהיקש ובג"ש וק"ו ובבנין אב ודבר
קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף
י]
לכתוב צפונה באשם ותיתי מבנין אב
1. וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים
מדאיתקש לחטאת כב] וי"ל דאיכא
הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן:
מחטאת למאי הלכתא כתביה לאו למימרא
אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהֹוָה:
וליטעמיך. אי משום הא כתביה לייתי
למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק
ויקרא ז, יא
כג]
גליון הש"ס
דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין
2. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ
מעולה דכתיב בה בהדיא: שכן מכפרת
תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי
[גמ' דבר הלמד בהיקש מהו
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת
אב וליטעמיך תיתי מבנין אב מעולה מאי
כו'. ואין לך לפרש שאילתייהו
מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון
א]
שילמד בבנין אב. עי' ביצה דף כ
יא]
מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וְּרקִיקֵי
טעמא לא אתי משום דאיכא למיפרך מה
ע"א בתוס' ד"ה דלמא מעולת
מכאן: מחדא יב] לא אתיא כו'. מילתא
וא"ת בפ"ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף
מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת
חובה וכו' :]שם דבר הלמד
מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן:
לעולה שכן כליל חטאת נמי איכא למיפרך
שעיר דר"ח משעיר חיצון דאינו מכפר
באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין:
בגז"ש מהו שילמד בהיקש. עי'
ויקרא ז, יב
3. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם
לעיל דף יא ע"א תוס' ד"ה בא
עולה יג] לגבי חטאת ואשם לא חשיבה
אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
[ובחולין דף כב ע"א בתוס' ד"ה
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
כפרת עשה דידיה כפרה ז): למדנו
הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי מהי
ואידך]: שם למד קדש. עי' לקמן
דברים כז, ז
לתודה. מכאן בהיקש משלמים שבאה
הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם
4. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
דף ס ע"ב: שם מהו שילמד
תיתי לא נכתוב רחמנא עולה ותיתי מחטאת
ב]
בג"ש. עי' לעיל דף מד ע"א תוס'
בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ
בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה
מן המעשר ח) אם פירש בשעת נדרו ע"מ
ד"ה ואתי: [שם אמר רמי בר
ואשם מה להנך שכן מכפרין לא נכתוב
שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ
להביאה ממעות מע"ש: שם שם.
למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים
חמא תניא סלת מרבכת. עי'
וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ
רחמנא בחטאת ותיתי מהנך מה להנך שכן
הוריות דף ח ע"א בתוס' ד"ה
לְמַעַן תִּלְמַד לְיְִראָה אֶת יְהֹוָה
בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים
ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח
ילמוד תחתון מעליון] :רש"י ד"ה
אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:
זכרים לא נכתוב באשם ותיתי מהנך מה
ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד)
דמכפר בשאר עבירות אבל השתא
ונאמר להלן כו' בעולת בן צאן.
דברים יד, כג
5. וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל
עי' בתשובת זכרון יוסף חלק
להנך שכן ישנן בציבור כביחיד דבר הלמד
אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי
ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר
אה"ע סי' י"ב: [תוס' ד"ה לא
בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו
לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך
טפי משעיר המשתלח והשתא אי
בגז"ש מהו $ שילמד בהיקש אמר רב פפא
נכתוב וכו' וי"ל דהא אמרינן
ג]
וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ: וְהוֹצִיא אֶת כָּל
ויצהרך ובכורות: חולין הוא. ואנן
התם דגילוי מילתא בעלמא
מחיצון גמר א"כ תפשוט דדבר הלמד
הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל
וזאתתורתזבחהשלמים[וגו'] אם על תודה
1א)
2
הוא. עי' לעיל דף מח ע"א
מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן
בקדשים קמיבעיא לן: אמר אמרה.
בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון
בתוס'] :שם ד"ה אמר וכו' ותו
א למדנו לתודה שבא מן המעשר ב) מדאשכחן
וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל
האמור למד קדש ומלמד קדש
גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי
בהא שמעתא לעיל. עי' לקמן
שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף:
יד]
❖ טו]
שלמים דאתו ממעשר שלמים גופייהו מנא
ב
דף נז ע"ב תוס' ד"ה היינו:
ויקרא ד, יא-יב
בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו
$ וי"ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא
6. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
לן דכתיב 3 שם 4 שם א"ל מר זוטרא בריה
בעלמא הוא וא"ת והיכי גמר בפ"ב
בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים
אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת
דרב מרי לרבינא ג)מעשר דגן חולין בעלמא
שינויי נוסחאות
הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל
שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן
דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה
הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ: וְקִרְבּוֹ
הוא א"ל אמר אמרה $ למד קדש ומלמד
ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן
בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת
ד]
א] מעולה אלא מעולה מאי
טז]
וּכְרָעָיו יְִרחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר
(כתה"י וש"מ): ב] צ"ל בעולה
קדש דבר הלמד בג"ש $ מהו שילמד בג"ש
והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל דף מה.
חובה] והא עולת חובה מכמשפט
הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
(כתה"י וש"מ): ג] בכי"צ נוסף
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהֹוָה:
❖
ולקמן דף ס:) הניחא למ"ד בתר למד
ילפא דהיינו היקש וי"ל דקושיא בעלמא
$ אמר רמי בר חמא תניא סלת מרבכת
ת"ש דתניא: ד] נ"א אימך
ויקרא א, ח-ט
ד) 2
אמרה (כי"צ). ועי' תוס' ורש"ש
אזלינן: למדנו יז] רבוכה. חלות
הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו'
למדנו לרבוכה שבאה סולת חלות מניין
ג
ה]
[בד' קודמים נד' כאן הג' הב"ח
מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה
דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם
שציין לתוס' בדף מח, והוא
ת"ל חלות חלות רקיקין מניין ת"ל מצות
מוסף רש"י
ד
ה
ו]
סולת ולא קמח: חלות שבתודה מניין.
שיבוש, דכוונתו לד' ונציה שם
תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר
מצות אמר ליה רבינא ממאי דמצות מצות
מדאשכחן שלמים. דרחמנא
נדפס בדף מח התוס' ד"ה אמר
ז]
ששלשה מינין מצה יש בה חלות
ומלמד בבנין אב ועו"ק כד] בהקומץ
אמרה]: ה] מרש"י כת"י נראה
קראה לתודה שלמים דכתיב תודת
מחלות גמר דלמא ממאפה תנור גמר אלא
רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן
רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה
דגרסי' רבוכה שבתודה כו'
שלמיו מה שלמים באים מן המעשר
חלות שבתודה כו': ו] ס"י ת"ל
אף תודה באה מן המעשר אם
אמר רבא ה) תניא 5וקרבו ופרשו והוציא מלמד
סולת: ת"ל חלות חלות. נאמר בחלות
והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא
: מעשר
ירצה (מנחות פא: מכת"י)
חלות חלות לג"ש מה חלות
שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם נאמר כאן
חלות ונאמר ברבוכה חלות: מצות
עצים מה עצים משל ציבור אף מלח
דגן חולין בעלמא הוא.
האמורות ברבוכה סולת אף
ובחולין למידין למד מן הלמד
חלות האמורות בכולן סולת
מצות. נאמר ברקיקין מצות ונאמר
משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן
ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו
5
6
ח]
(מכות יט.) וקרבו ופרשו
והלא רקיקין לא נאמר בהן
בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות
אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא
מה להלן ע"י ניתוח אף כאן על ידי ניתוח אי
והוציא. בתו"כ ה"ג לה ואת עור
סולת חלות מנין שיהיו סולת
ו
הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל
ת"ל מצות מצות לג"ש מה
וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז"ש:
א) על העצים אשר על האש אשר על
מה להלן בהפשט אף כאן נמי בהפשט
כרעיו וקרבו ופרשו והוציא, מלמד
מצות האמורות בכולן סולת
וממאי. דרקיקין דתודה מצות מצות
המזבח מה מזבח משל ציבור וכו':
שמוציאו שלם: ונאמר להלן
אף מצות האמורות בכאן סולת
תלמוד לומר וקרבו ופרשו מאי תלמודא
אם על תודה כו'. הקשה ה"ר יעקב
ראשו וכרעיו. ומעולה גמר
(שמכ"י). ועי' דק"ס: ז] בכתה"י
מחלות דתודה גמרי: דלמא. ממצות
א"ר פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו
רבא וכ"ה נכון (דק"ס): ח] ראש
שנאמרו בה ראש וכרעים
דכתיב גבי רקיקין מנחת יח] מאפה
מאורלינ"ש בפרק דם חטאת
וכרעים כצ"ל וכן בסמוך וברש"י
בהקטרתה, שנאמר וערכו את
ותניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר [ופרש]
ו)
גמרי והתם סלת בהדיא כתיב סלת
(לקמן דף צח.) ובפ' התודה (מנחות דף
(ש"מ): ט] צ"ל וכל (*ש"מ):
הנתחים את הראש ואת הפדר
ונאמר והקרב והכרעים: כשם
י] בש"מ נוסף ודבר הלמד בק"ו
חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות
פג.) דאמר מה חטאת אינה באה אלא
שפרשו בקרבו. שנאמר ואת
מהו שילמד בהיקש ובג"ש
משוחים בשמן (ויקרא ב): יט] מלמד שמוציא. את כל הפר שלם דאי במנותח
מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין
ובק"ו ובבנין אב, וכעי"ז
עור הפר ואת כל בשרו, הקיש
בכתה"י: יא] שאילתנו (*ש"מ):
הוצאת עור ובשר להוצאת קרבו
היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו: נאמר כאן
מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים
יב] דיבור זה ליתא בכתה"י וכן
ופרשו, מה פרשו בקרבו אף בשרו
ראשו וכרעיו. על ראשו ועל כרעיו (שם ד): ונאמר להלן ראשו
ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא
מחקו הש"מ, ושם נ"א מחדא
בעורו, וכתיב והוציא ושרף מה
הוצאתו בשרו בעורו אף שריפתו
לא אתיא כו'. אי דבר הלמד
וכרעיו. $ בעולת ט) בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו
דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא
❖
כן (יומא סח.):
בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב.
וכרעיו ירחץ (שם א): מה להלן ע"י ניתוח. היה מקטירו דניתוח כתיב
בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת כה] חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא
תיתי חדא מתרתי דחדא כתיבא
וחדא ילפא בהיקשא:
ביה: אף שריפה של זה ע"י ניתוח. ובפר כהן משיח קאי: כשם שפרשו
דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו
יג] [ד"ה] שכן מכפרין. עולה
ליקוטים
בקרבו כו'. דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו כ]:
סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי"ל דכל חובה מקשינן
לגבי כצ"ל (שמכ"י וב"ש)
:
מה פרשו בקרבו. דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:
לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כו] כדמוכח
יד] אמר האומר כצ"ל (כתה"י
סיכום הסוגיא דלמד מן הלמד
וד"ו): טו] צ"ל קדשים (*ש"מ):
בקדשים, ראה להלן דף נא ע"ב
בפרק התודה (שם דף פג.) וצ"ע מנחת נדבה דאינה באה אלא מן
❖
ונאמר
טז] צ"ל נמי אזלינן (ש"מ).
ועי'
בליקוטים.
החולין מנ"ל וא"ת בפ"ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם
מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש
ח"נ (לדף נא ע"א) ד"ה גמרא
אמר אמרה. ועי' תוס' מהר"ם
וי"ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר
ור"פ יבמות (ע א) ובהע'
שיטה מקובצת
מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת: אמר אמרה.
כז] ורבינו
המהדיר שם: יז] נ"א למדנו
לא לכתוב צפונה באשם כו' למאי
לרבוכה שבתודה שבאה סולת
שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל
ולא קמח והס"ד ומה"ד רבוכה.
הלכתא כתביה כו'. תימה
(דף פ.) היינו דשמענא כח] ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת דלמר
חלות מבושלות במים תחלה
דהיכי בעי למילף לענין בנין אב הא
והס"ד ומה"ד חלות שבתודה
איצטריך לאשמועינן דדבר הלמד
זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש
וכו' (כתה"י): יח] צ"ל דמנחת
בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש
דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ואמר בפרק התודה (שם דף עז:) נאמר כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה
(*ש"מ): יט] כאן חסר דבור
כדקאמר לעיל ולעולם חוזר ומלמד
להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי' לכל דין לחמי תודה לעשרה
והוציא. משמע בהוצאה אחת
בבנין אב, וי"ל דמ"מ שפיר מוכח
(שמכ"י): כ] ופרשו מה פרשו
דאי סובר דחוזר ומלמד בבנין אב
קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י' אלמא דין דתודה אתיא בג"ש חוזרת כט] ומלמדת בהיקש $ ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל
הד"א (*שמכ"י)
: כא] בש"מ
א"כ לשתוק מצפונה דאשם דאין לו
המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג"ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב
נוסף דאל"כ לא ידעינן ליה
לכתבו שלא לצורך ובמקום אחר
בחטאת ואשם גופיה דלא
ישמיענו דאין היקש חוזר ומלמד
ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי"ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא
כתיב צפון אלא בעולה:
בג"ש. והקשה הר"ם היכי מוכח זה,
כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא ל] לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא
כב] לחטאת לקמן (שם) וי"ל
דלמא ניחא ליה למיכתביה בגופה
איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות: כ) מה להלן ע"י ניתוח שלא בהפשט. ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד
כו' (ש"מ): כג] צ"ל כדפריך
מדמקיש ליה אקושי דהא קאמר לעיל
בפרק אלו דברים (פסחים סו
כי האי סברא, דבשלמא לעיל גבי לא
בג"ש חוזר ומלמד בג"ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא
א'). ועי"ש (צ"ק): כד] צ"ל
לכתוב צפון באשם ותיתי בקדשי
דאמרינן בהקומץ (ש"מ):
קדשים מחטאת ליכא למיפרך הכי
כה"ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון לא] דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש
כה] צ"ל דעולת (ש"מ):
דהא ג"ש חשיבא כתיב בגופיה כמו
יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי"ל דשלא
כו] החולין אף כל דבר
היקש דכתיב במקום אשר (תשחט)
שבחובה אינו בא אלא מן
[ישחטו את] העולה (תשחט) [ישחטו
החולין ושלמים ותודה נמי בכלל דאם אמר הרי עלי אין באין אלא מן החולין כדמוכח (ש"מ וב"ש): כז] בש"מ נוסף רש"י גריס אמר את] האשם, אבל הכא גבי בנין אב קשיא דודאי היקש חשיב כתיב בגופיה יותר מבנין אב. ותירץ דדוקא היינו קודם שידענו שהקדשים חלוקים מן החולין
אמרה כלומר שלא היו יודעים שם החכם שאמרה ולכך אמר אמר אמרה ורבינו שמואל גריס כו': כח] ס"א דשמענא ליה לאמי זו לענין למד מלמד אז דחינו לעיל בסברא קלה כדי להשוותו לחולין, אבל מאחר שלמדנו שההיקש מהיקש נשתנה מחולין אז יש לקיים המדות ולא לדחות
אינה משנה ובכתובות היינו דשמענא ליה לאמי בתולה בתולות הבתולות וא"ת דלמר זוטרא (שמכ"י וב"ש). כפה"נ נשתבש נוסח
בסברא קלה (מהר"פ):
הספרים, ונלענ"ד שנוסח הס"א כלפנינו אלא שנוסף שם עוד מראה מקום לשם אמי והוא בכתובות פב א היינו דשמענא ליה לאמי [כ"ה
ברוב כתה"י שם, ולפנינו לאביי] דאמר זו אינה משנה. ומש"כ עוד בתולה בתולות הבתולות אכן כ"ה בכתובות כט ב אבל שם בכל הספרים לא מוזכר אמי אלא רב פפא, וצ"ע. ובד' וילנא סידרו הגהה זו בדרך דחוק מאד: כט] צ"ל וחוזרת (שמכ"י): ל] קשיא בתרייתא קשה לרבינא
כצ"ל (ש"מ): לא] כיון שניתן לידרש לענין שלא בהפשט דאינו בא בג"ש בפר כהן משיח אתי ניתוח בהדיה אגב גררא דהוי הימנו ודבר אחר ועוד קשה דשלא בהפשט כו' כצ"ל (ש"מ וב"ש). וע"ע ח"נ וצ"ק שהגיהו באופן אחר: