נ:
איזהו מקומן פרק חמישי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונאמר להלן. בפר כהן משיח (ויקרא ד) ונאמר כאן בפר ושעיר של יום
יט א מיי' פ"ז מהל' פסולי
בהפשט נקט אגב
אורחיה ולא צריך למילף יז] דמגופיה דפר יום
א) [מנחות עו.], ב) עי' רש"ק:,
❖
❖ בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם:
ג) לקמן סט., ד) פ"א מ"א,
המוקדשין הלכה ג:
הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא טז) ושרפו באש את עורותם ואת
הכיפורים (שם טז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם
ואת בשרם ואת פרשם: מה להלן. בפר כהן משיח: ע"י ניתוח.
גליון הש"ס אלא למאן דל"ל דרב פפא מאי איכא למימר. $ ורב אדא בר אהבה
דילפינן מג"ש מעולה: ק"ו. כלומר מק"ו נלמד לפרש לך שאילה זו:
שינויי נוסחאות
ה"ג ומה היקש שאינו מלמד בהיקש
דיליף לעיל צפון דמעכב
א] גי' צ"ק אי מדרמב"ח אי
[גמ' דבר הלמד בקל וחומר מהו
כו' ול"ג למד: ג"ש המלמדת בהיקש
מדרבא. אבל בבה"ז מקיים
בעולה מק"ו מחטאת והדר יליף אשם
שילמד בהיקש. עי' לעיל דף יד
ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן ע"י
ע"א] :שם מאי איכא למימר
גירסא דידן עיי"ש: ב] בש"מ
גרסי' ולא גרסי' למדה: מדרב פפא.
מדאיתקש לעולה יח] היינו למצוה דלמצוה
ניתוח שלא בהפשט אף כאן ע"י ניתוח שלא
הגיה מן ההיקש. וכ"ג ברש"י.
תיקו. עיין לקמן דף נה ע"א
בעולה כתיב ומיהא יט] מדאיתקש תרי
וזאת תורת זבח השלמים כו' דפשט
ואמנם עיקר כוונתו לאפוקי
תוס' ד"ה מה עולה: תוס' ד"ה
בהפשט. דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד
מגירסא מלמדת. אבל תיבת
אלא וכו' ורב אדא בר אהבה.
זימני אעולה הוא דילפינן עיכובא
רב פפא מיניה לגזירה ו] שוה חוזרת
בהיקש אינה צריכה תיקון לדעת
בק"ו ק"ו ומה היקש שאינו מלמד בהיקש
עי' לקמן דף נה ע"א תוס' ד"ה
❖
ומלמדת בהיקש: הניחא למאן דאית לי'
באשם וא"ת דבפ' אמר להם הממונה
רש"י כמבואר בד"ה שאינה
מה עולה:
אי מדרבא אי מדרבינא מלמד בקל וחומר
(הב'): ג] בגזירה שוה חברתה
דרב פפא. דאמר בתר למד אזלינן:
(יומא דף לב.) משמע דקידוש ידים
(כתה"י וש"מ): ד] צ"ל שילמד
מדתנא דבי רבי ישמעאל גז"ש המלמדת
אלא למאן. דאמר בתר מלמד אזלינן
ורגלים הבא בק"ו חוזר ומלמד בהיקש
(*ש"מ): ה] בק"ו מדתרביצא
מוסף רש"י
בהיקש מדרב פפא אינו דין שתלמד בק"ו
כצ"ל (ותיבת כדאמרן
נמחק)
לא אשכחן גז"ש חוזרת ומלמדת בהיקש
דקאמר ר"ש בן אלעזר ק"ו ומה במקום
(ש"מ). וראה אות ח: ו] דגזירה
ומה נבלת בהמה כו'. כדילפינן
הניחא למאן דאית ליה דרב פפא אלא למאן
שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום
דהתם מעשר ז] חולין הוא המלמדה:
(*ש"מ): ז] מעשר דגן חולין
בגמ' מוכי ימות מן הבהמה:
(כתה"י ושמכ"י): ח] במקום כל
נבילת עוף שאין מטמא
בגז"ש חבירתה. מה שאין היקש עושה
שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש
דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר אלא
הדיבור צ"ל כדלהלן ה"ג מלמדת
במגע ובמשא. אלא באכילה
כן בהיקש חבירו: מדרמי בר חמא.
כו' והדר קאמר מקיש פשיטה ללבישה
קל וחומר ומה היקש שאין מלמד בהיקש אי
ובבית הבליעה, כדכתיב לא יאכל
בק"ו מדתרביצא. והיינו הא
סלת מורבכת חלות: שאינה למידה
מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה
לטמאה בה, אין לך אלא האמור
דאמרן לעיל דבר הלמד בג"ש
מדרבא אי מדרבינא מלמד בק"ו מדתנא דבי
בה: אינו דין שתהא שחיטתה
מהו שילמד בק"ו ומה היקש
מן ההיקש גרסי': מדר' יוחנן. לא יאמר
טעון קידוש וי"ל דהאי לא איקרי
מטהרת כו'. וכיון דקי"ל
שאינו למד מן ההיקש מלמד
רבי ישמעאל גזירה שוה המלמדת בגז"ש
קדשים אלא גוף הקרבן דוקא:
צפונה באשם משם למדנו שאין דבר
בשחיטה מק"ו, ילפינן מליקה
בק"ו ג"ש הלמידה מג"ש
חבירתה מדרמי בר חמא אינו דין שתלמד
בן בנו של ק"ו הוא כ]. וכולי האי
דקדשים מינה בבנין אב, מה מצינו
חבירתה מדרמי בר חמא וכו'
א]
הלמד בהיקש מלמד בגז"ש: שאינה
בשחיטה בחולין שמכשרתה באכילה
ולפי שלא הוזכר בה שם חכם
בק"ו. דבר הלמד בגז"ש מהו שילמד בבנין
למידה בהיקש. כלומר מן ההיקש:
לית לן למילף ולמיזל וקשה כיון
א)
כשאינה טריפה ומטהרת טריפתה
אלא מפי כל החבורה נזרקה
מטומאתה, אף מליקה בקדשים
קרי לה לישנא דתרביצא בית
אב תיקו. $ דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד
מלמד בק"ו ח]. כדאמר לעיל מק"ו
דק"ו כא] הוא אמאי לא נילף שפיר כל
המכשרתה באכילה כשאינה טריפה
המדרש שמרביצין בו תורה
❖
כמה דמצינן למילף כי היכי דילפינן
ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד
בהיקש ק"ו ומה גזירה שוה שאינה למדה
(ע"פ כתה"י ושמכ"י). ועי'
תטהר (לקמן סט. סט:):
בליקוטים. וע"ע מנחות פב ב,
בג"ש אפילו הן מאה ויש לפרש כב] בן
בק"ו גז"ש המלמדת מגז"ש חבירתה
בהיקשא מדר' יוחנן מלמד בהיקש מדרב
ב]
וראה אות ה: ט] היה הוא
מדרמי בר חמא וכו': וזהו ק"ו בן
בנו של ק"ו הוא משום דמעיקרא הוא
פפא קל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי ר'
(כתה"י): י] צ"ל ק"ו בלי וא"ו
שיטה מקובצת
קל וחומר. ק"ו זה שאנו מביאין כאן
דמבעיא ליה אי דבר הלמד בק"ו
(*ש"מ): יא] לדרוש מדה זו
ישמעאל אינו דין שילמד בהיקש הניחא למאן
בתורה כצ"ל (ש"מ): יב] צ"ל
מה להלן על ידי נתוח שלא
חוזר ומלמד כג] בג"ש היאך בא להוכיח
לדורשו בתורה ללמד ק"ו מק"ו אנו
: יג] צ"ל ושלש
הלמד (*ש"מ)
בהפשט כו'. אלמא דדבר
דאית ליה דרב פפא אלא למאן דלית ליה
למידין אותו מדבר שאף הוא לא
מדהוו בק"ו בג"ש שמלמדה בק"ו ע"י
מחלוקות (כתה"י ושמכ"י):
הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש.
דרב פפא $ מאי איכא למימר תיקו. דבר
יד] צ"ל מפורש (כי"י וש"מ):
וא"ת דהיכי יליף מהכא דדבר הלמד
ק"ו א"כ אתה רוצה לדון ק"ו ע"י ק"ו
למדנוהו אלא בק"ו דהא מייתי לה
טו] צ"ל עוף טהור (*ש"מ):
בג"ש כו', דלמא דשאני הכא משום
הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה
מדבר הבא בקל וחומר הלא זאת היא
מגז"ש המלמדת בק"ו והיא גופא לא
טז] בש"מ נוסף לקמן בפ'
דניתן לידרש לענין שלא בהפשט
חטאת העוף מייתי לה ופריך
דאינו בא בג"ש בפר כהן משיח, אתי
קל וחומר ומה גזירה שוה שאינה למידה
שאילתך שאתה מסופק בה:
ידעינן לה אלא ע"י ק"ו דבק"ו ילפינן
:
בגמ' ור' מאיר לית ליה דיו
ניתוח בהדיה אגב גררא דהוי הימנו
רבי יהודה אומר מטמאה בגדים
לעיל: ופרכינן בן בנו של ק"ו הוא.
בהיקשא מדרבי יוחנן מלמד בגזירה ג] שוה
יז] למילף בפר יוה"כ מפר כהן
ודבר אחר (ומלמדים) [ולמדים]
משיח דמגופיה כו' (ש"מ):
בבית הבליעה. פי' בקונטרס
הימנו. ועוד קשה דשלא בהפשט
שאפי' היינו למידין אותו מדבר שלא
מדרמי בר חמא קל וחומר הלמד בהיקש
יח] לעולה מצינו למימר דס"ל
גופיה היכי יליף בג"ש בפר יוה"כ
למדנוהו ע"י ק"ו הוא ט] היה עצמו
דבמס' טהרות (פ"א) משמע דלר"מ
כרב פפא, א"נ לא דמי
מפר כהן משיח [הא] בפר כהן משיח
מדתנא דבי רבי ישמעאל אינו דין שתלמד ד]
דלמצוה בעולה כו' כצ"ל
אחת שחיטה בעוף של חולין ואחת
בן ק"ו שהרי בק"ו אנו למדין אותו
גופיה לא כתיב הפשט בהדיא אלא
בגז"ש. דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד
והשאר נמחק (ש"מ): יט] ומהא
ילפינן ליה בהיקש עור ובשר לקרבו
ב)
מליקה בקדשים מטהרות טרפותן
כדאמרן לעיל בק"ו י] ומה גז"ש כו'
דאיתקש תרי זימנין לעולה
ופרשו והיאך חוזר ומלמד בג"ש, וי"ל
בקל וחומר ק"ו ומה גזירה שוה שאינה למידה
עכשיו שאף גז"ש שאנו למידין אותו
מידי נבילה ולרבי יהודה זו וזו אינה
הוא כצ"ל (צ"ק): כ] הוא. פ"ה
דקושיא חדא מתרצה לחברתה
[שאפילו] וכו' עד וכולי האי
בהיקש מדר' יוחנן מלמד בק"ו כדאמרן ק"ו
דמדחזינן דילפינן מיניה שלא בהפשט
מטהרת וא"ת דבפרק אלו טריפות
ממנו לדורשה יא] בתורה אף היא לא למדה
ה]
כו' כצ"ל (ש"מ): כא] דק"ו
אע"ג דהתם מהיקשא הוא דאתא
הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל
(חולין דף נו.) אמרינן רבי יהודה בדיק
שתלמד בק"ו אלא מק"ו נמצא שאתה
מלמד על ק"ו אמאי כו' (ש"מ):
א"כ ש"מ דדבר הלמד בג"ש חוזר
כב] לפרש דקשיא ליה בן כו'
ומלמד בג"ש והוי ניתוח כמו דכתיב
בידא ור' נחמיה בדיק במחטא וא"ל
מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני
אינו דין שילמד בקל וחומר וזהו ק"ו בן ק"ו
: כג] ומלמד בק"ו וא"כ
בגופיה לגבי הכי ונילף בג"ש לפר
(ש"מ)
מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק
קלין וחמורין והו"ל בנו של ק"ו ובן בנו
בן בנו של ק"ו הוא אלא ק"ו ומה היקש
האיך בא להוכיח מדה זו בק"ו
ושעיר יוה"כ מפר כהן משיח, וכיון
מג"ש שמלמדת בק"ו ע"י כו'
דילפינן מיניה ניתוח מהשתא נילף
בידא עד מתי אתה מאכיל נבילות
של ק"ו ודלמא כולי האי לית לן למילף
שאינו למד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא
(ש"מ בד"ו): כד] עוף גמר
נמי שלא בהפשט מהתם דהוי הימנו
ומיזיל: אלא. לא תרביה מגזירה
לישראל נבילות ס"ד הא שחוטות נינהו
ושחיטת עוף משחיטת בהמה
ודבר אחר: ס"א וי"ל דקושיא חדא
מלמד בק"ו מדתנא דבי רבי ישמעאל ק"ו
מאי קשיא לרבי יהודה ודאי נבילות
שוה המלמדת בק"ו דהיא גופה מק"ו
דלמא מליקת עוף משחיטת
מתרצה לחברתה דאדרבה לגבי שלא
הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאל אינו
בהמה גמר דכך חשיבא מליקת
בהפשט הימנו ודבר אחר הוא דלא
הויין כדמשמע הכא דשחיטת עוף
אתיא לן אלא יליף ליה מהיקש
עוף בקדשים כשחיטת בהמה
מצי למילף שלא בהפשט אלא עם
דין שילמד בק"ו וזה ק"ו בן קל וחומר. דבר
אינה מטהרת וי"ל דלא הו"ל למיפרך
המלמד בק"ו דנפקא לן ממתניתא
בחולין ונראה לי (ש"מ):
ניתוח דילפינן ניתוח בג"ש מעולה כה]
כה] בב"ש וכי"ב וג' נוסף כאן
הלכך כי הדר יליף ניתוח בפר יוה"כ
הלמד בקל וחומר מהו שילמד בבנין אב
אליבא דרבי יהודה כיון דרבנן פליגי
דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר
ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד
בג"ש דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד
מה
עליה: נבלת בהמה שמטמאה
אמר רבי ירמיה תא שמע מלק ונמצאת
לה דדבר המלמד יב] בהיקש חוזר
בג"ש. ולפנינו הוא לקמן בסמוך.
בג"ש יליף עמו הפשט והוי הימנו
ג)
ונוסח הב"ש נראה נכון יותר:
ודבר אחר ולא הוי היקש חוזר ומלמד
במגע ובמשא כו'. תימה מה לנבלת
ומלמד בקל וחומר והשתא לא הוי אלא
טריפה ר"מ אומר אינה מטמאה בבית
כו] לא נהירא, ושמא יש כאן
בג"ש. ועי"ל דשלא בהפשט לא ילפינן
בהמה שאינה מטמאה בבית הבליעה
קל וחומר בן קל וחומר כי אינך
חסרון בדברים: כז] מכאן ואילך
מפר כהן משיח אלא בגופייהו כתיב
הבליעה רבי יהודה אומר א מטמאה בבית
הושלם מכתי"ב וג': כח] ט"ס,
את עורותם כו' (ויקרא ד, יא) ואיתקש
וי"ל דעיקר טעמא דר"מ מהיקשא
דלעיל דגזירה שוה מלמדת בקל
הבליעה אמר ר' מאיר קל וחומר ומה נבלת
ובכי"ב וג' דדבר הלמד בק"ו:
בשרם לפירשם ואע"ג (דכתיב) [דלא
וחומר מקל וחומר: מטמאה בבית
דזאת תורת הבהמה והעוף כדלקמן פ'
כט] בכי"ב וג' מסיים פירכא
כתיב] קרבם מ"מ נימא מה פירשם
בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה
הבליעה. כדין נבלת עוף טהור דאין
כדפירשתי מה לנבלת בהמה
חטאת העוף (דף סט:) כדפי' בקונט':
אינו שורפם בפני עצמה בלא קרבם
וכו': ל] עי' בדיבור שלפנ"ז:
מטהרת טריפתה מטומאתה נבילת עוף
אף בשרם שורפם בעורם כו] והא
מה
מצינו בשחיטה של עוף
מליקת טריפה בקדשים מטהרת
לא] נדצ"ל הלכך אין למידין
דקאמר שלא בהפשט, אגב ניתוח
שאין מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא
שמכשרתה באכילה וכו'. ודחי
מידי נבלה והוא הדין נמי לשוחט עוף
כו'. והיינו משום דאין דנין ק"ו
נקט לה (לשון תוס' מהר"פ):
מהלכה למשה מסיני כדאיתא
גזירה שוה המלמדת בג"ש
שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה מה
ולא היא תרוייהו משחיטת חולין גמרי
חולין טריפה מטמאה לרבי יהודה.
❖
בנזיר נז ע"א:
חברתה וכו'. תימה דמה רבותא
שלש יג] מחלוקת בדבר לר"מ אחת
פי' מליקת קדשים במה מצינו משחיטת
מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה
איכא שילמד בג"ש טפי מהלמד
בהיקש, שהרי כמו שהקש אינו מלמד
עוף שאינה כי אם בחולין ושחיטת
שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה
על ההקש כך אין ג"ש מלמדת על
ליקוטים
עוף של חולין בק"ו משחיטת בהמת חולין ותימה היאך גמר מליקת
בקדשים מטהרות טריפתן מידי נבילה ולר' יהודה זו וזו אינה מטהרת
הקש, ומה שג"ש מלמדת על חברתה
לאו משום חומר דמלמד אלא משום
ומה גזרה שוה שאינה למידה
עוף משחיטת עוף מה לשחיטה שכן מכשרת בחולין ועוד קשה דמנא
ולר' יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה וכן מפרש יד] במסכת טהרות
דג"ש נלמדת בקל, וי"ל דמוכח שפיר
בהיקש מדר' יוחנן מלמד בק"ו
בפרק שלש עשרה דברים ד): שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה.
ליה דמליקת עוף משחיטת עוף גמר כד] דלמא משחיטה דבהמה גמר
כו'. וגירסא באיזהו מקומן שכתב
ונעשה ק"ו מן הכל, ומה הקש שאינו
מלמד לא על הקש חברו ולא על ג"ש,
ונראה לי דאם כן הוה גמר בק"ו כדגמר שחיטת עוף והיינו טעמא
כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכח:) וכי ימות מן הבהמה וגו' (ויקרא
בשאילתו שכתוב בספרים גזירה
מלמד על ק"ו, ג"ש שאינה מלמדת
[שוה] שאינה למידה בהיקש
יא) מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טריפה
על ההקש מלמדת על ג"ש חברתה
מדר' יוחנן מלמדת בקל וחומר
ששחטה: נבלת עוף טו] אינו מטמא במגע ובמשא. מבחוץ דכתיב (ויקרא כב) לטמאה בה אין לך אלא האמור בה אכילה ולא
אינו דין שתלמד על ק"ו (מהר"פ.
מין דבתר איכא. ויש שכת' בו
ב"ש, כי"ב וג'): גזרה שוה המלמדת
איכא בספרי מצאתי כתוב
מגע ומשא: אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. והשתא דקי"ל שחיטה דמטהרת בחולין מק"ו הדרא ומיגמרא
בג"ש חברתה כו'. פ"ה מה שאין
מלמדת בקל וחומר. וכל הדבר
אמליקה דקדשים בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרת. לאכול בחולין ומטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה כו' :
ההיקש עושה כו'. וא"ת הא לא
כולו מוגה. ואמרתי שמא מלבי
טז]
משום יפוי כח דמלמד הוא דג"ש
כתבתיו. ובדקתי בדף אחר
ה"ג
מלמדת בג"ש אלא משום כח נלמד
שהעתקתי בו הגהות המסכתא
דלמד בקל ומש"ה לא תהא מלמד בקל. ותדע דכמו דאין היקש מלמד בהיקש כמו כן ג"ש אינה מלמדת בהיקש אע"ג דג"ש מלמדת בג"ש אלמא לא
מספר רבינו יצחק בר' יהודה זצ"ל וממנו הגהתי בספרי וראיתי אותו המקום חלק ואיני יודע אם חלק מצאתיו שם, או מתוך שלא הבנתי
משום כח דמלמד הוא, וי"ל דק"ו דעביד הוי אף מג"ש וה"ק ומה היקש שאינו מלמד לא בהיקש חבירו ולא בג"ש מלמד בק"ו, ג"ש שמלמדת בג"ש
מה הם הנחתי בו חלק. עתה יבדוק בו חביבי ויודיעני. על שאילתו נתתי לב ואומר שכך הגירסא לפי שבוש הספרים באומד הדעת, מלמדת
חבירתה אע"פ שאינה מלמדת בהיקש אינו דין שתלמוד בק"ו, כיון שהיא עושה מה שאין היקש עושה שמלמדת בג"ש ואע"ג דאינה מלמדת בהיקש כמו
בקל וחומר מן דבתרביצא. ותרביצא לשון בית המדרש הוא דבכמה מקומות מצוי הוא בספרים ישנים לישנא דבתרביצא. ובתלמוד נמצא
כן היקש אינו מלמד בהיקש: בן בנו של ק"ו הוא. נ"ל דה"פ כלומר אתה רוצה להוכיח דבר זה בק"ו מג"ש שמלמדת בק"ו, והיא גופה שמלמדת בק"ו
בכמה מקומות בי תרביצא אמרי. וכן זהו פירושו לפי שלמידה זו למדנו למעלה. ואיתמר כדי ולא הוזכר בה שם חכם, דהכי אמרן לעיל
לא ידעת רק מכח ק"ו דלעיל, וא"כ אין לפשוט משם שהרי מזה אתה מסופק בתחלת דינך ועל זה אנו דנין אם דבר הלמד בק"ו אם חוזר ומלמד בק"ו,
דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בקל וחומר, קל וחומר מה היקש שאינו למד בהיקש, אי מדרבא אי מדרבינא, מלמדת בקל וחומר
וכיון שאתה עושה ק"ו מאותה מדה מג"ש שמלמדת בק"ו שזה הדבר עצמו אתה למד לעיל בק"ו, א"כ כל עיקר דינך בדבר הלמד בק"ו שחוזר ומלמד
מדרבי ישמעאל, גזירה שווה הלמידה בגזירה שווה חברתה מדרמי בר חמא אינו דין שתלמוד בקל וחומר. עמדנו על מידה זו מתלמידי
בק"ו, ואם אינו מלמד בק"ו א"כ אין להוציא בפה אותו ק"ו שבא מג"ש המלמדת בהיקש (לשון מהר"פ): תוד"ה מה נבלת בהמה כו' תימה מה לנבלת
בני הישיבה מסדרי הגמרא ולא הוזכר בה איש. הלכך קרי ליה מן דבתרביצא. ע"כ. (תשובות רש"י סי' י"ד): ומה היקש שאינו למד בהיקש
כו'. כל דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים, ודבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בק"ו אפילו בקדשים, הרי ק"ו עדיף מהיקש
בהמה שאינה מטמאה בגדים בבית הבליעה. ועוד קשה דמנא ליה כז] דיליף מליקת עוף משחיטת עוף ושחיטת עוף משחיטת בהמה, דילמא יליף מליקה
גופה ממה מצינו משחיטת בהמה, דכך חשובה מליקת עוף דקדשים כשחיטת בהמה בחולין. לכך נראה דעיקר טעמא דר"מ הן דשחיטה הן דמליקת
ואפ"ה ע"י היקש אנו מוזהר' דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין (מכות יג ע"א) טמא שאכל את הקודש לוקה. ובעי בגמ' מנלן, ארשב"ל מקיש
העוף מטהרת [היינו] משום דאיתקש לבהמה מקרא דזאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא, מו) ואין משיבין על ההיקש. ומ"מ שפיר שמעינן מהכא דדבר
קודש למקדש, מה מקדש עובר עליו בלאו, דכתיב בכל קדש לא תגע ואל המקדש וכו', אף קודש עובר עליו בלאו, אבל על ידי ק"ו אין
המלמד בג"ש כח] חוזר ומלמד בבנין אב דמדנקט הכא בברייתא מק"ו ולא נקט עיקר טעמא משום היקשא דזאת תורת ש"מ דבעלמא בקדשים אמרי'
מזהירין מן הדין ע"י ק"ו כדאיתא פ"ק דמכות (דף ה' ע"ב) עונש שמענו אזהרה מניין, ת"ל ערות בת אשת אביך לא תגלה וכו', משמע
דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בבנין אב, דהכא נמי הייתי אומר כך אי לאו משום דאיכא פירכא כו' כט] (עכ"ל הר"פ): ד"ה מה מצינו כו' ועוד קשה
לשם דאין מזהירין מן הדין ע"י ק"ו. והקשה מורי חמי שלי"ו, ומה ק"ו דעדיף מהיקש אין מזהירין מן הדין, היקש לא כל שכן דאין
דמנא ליה כו'. ובתוס' מהר"פ תירץ כדלעיל דעיקר טעמא משום היקש זאת תורת ל] כו':
מזהירין מן הדין. ותירץ ק"ו הלכה למשה מסיני דאין מזהירין מן הדין, אין ללללאאאא] למידין היקש מק"ו. (שו"ת בעלי התוס' סי' ט)