איזהו
מקומן פרק
חמישי זבחים
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג ולא היא התם ט] תיהוי משחיטה דחולין
קאתיא. והכי פירושו
כ א מיי' פרק ה' מהלכות
דלא גמר דאיכא תרי שינויי מליקה משחיטה ועוף מבהמה. ברו"ך. ועוד
א) לקמן פד:, ב) לקמן סח: סט.
❖
פד: מנחות ו: מח:, ג) [לקמן
מעשה הקרבנות הלכה י:
התם עיקר טעמא דר"מ לא יליף בבנין אב אלא מהיקש דזאת תורת
קשה היכי דייק דדבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בבנין אב אימא דשחיטת
ד) ת"כ ויקרא חובה
סט. פד:],
הבהמה והעוף כדלקמן בפרק חטאת העוף (דף סט:) אמרינן ר"מ
עוף אתיא בבנין אב משחיטת בהמה ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד
פרש' ג הי"ג ופ"ט ה"ב ואילך,
ה) עי' לקמן נב. ובירוש' יומא
קרא אשכח ודרש ואי נמי תיהוי דגמר לה בבנין אב כדקתני במתני'
בבנין אב כדמסקא לג] בשמעתא ונראה דלישנא דמתני' קדייק דפשיטא
תורה אור השלם
פ"ה ה"ו, ו) התוס' ע"ז נדפס
לא מיפשטא בעיין דהא ר"מ מליקה
דעיקר טעמו של ר"מ מהיקשא דזאת
בע"ב, ז) פסחים עט., ח) ויקרא
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
ו ב, ט) שם ד, י) שם והי"ד,
בקדשים משחיטה דחולין גמר הוה י]
התורה לד] כדלקמן [סט:] ופשיטא ליה
מטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
כ) [וע"ע תוס' לקמן פד: ד"ה
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
ליה מלמד דחולין ולמאן דלית ליה דרב
דבמה מצינו מעוף יליף דאי מבהמה
שמכשרתה באכילה תטהר טריפתה
ומוציא, ל) יומא לג., מ) שם:,
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
למה לי לאיתויי בק"ו: פשוט מהא
נ) וע"ע תו' במנחות ד"ה אב"א
פפא אף על גב דלמד קדש לאו ראייה
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
מטומאתה ר' יוסי אומר דיה כנבלת בהמה
❖
ותוס' מגילה ו: ד"ה מסתבר:
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
חדא לה]. תימה דתרתי תפשוט דכיון
היא: פשוט מהא. מתני' חדא מהנך
טהורה ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
בעיא: מפני מה אמרו. לקמן היא
דמלמד בבנין אב חבירו אם כן מלמד
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
ולא היא התם תיהוי היא משחיטה דחולין
א]
שינויי נוסחאות
בפ' המזבח [מקדש] (דף פד:) לרבי
בק"ו לו] ומה היקש שאינו מלמד
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
קאתיין . דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד
❖
יהודה דדריש זאת היא העולה הרי אלו
בהיקש אי מדרבינא מלמד בק"ו
ב]
א] נ"א ולא היא תרויהו התם
לז]
ויקרא ד, ז
אֹהֶל מוֹעֵד:
בהיקש ובג"ש ובק"ו ובבנין אב פשוט מהא
משחיטת חולין קא גמר (כי"צ).
מיעוטין פרט לנשחטה בלילה ושנשפך
מדתנא דבי רבי ישמעאל בנין אב
וכ"ה גירסת תוס' לעיל נ ב ד"ה
חדא מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן
דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ופריך
המלמד בבנין אב חבירו אינו דין
א)
מה מצינו. וע' רש"י: ב] צ"ל
הגהות הב"ח
קאתיא (ש"מ. וכ"ה ברש"י):
מה ראה להוציא את אלו ולהכשיר את
שילמד בק"ו וכה"ג עביד ק"ו לעיל [נ:]:
באימורין כשר לן באימורין כשר שהרי לן
(א) גמ' אמר מר אל יסוד מזבח
ג] צ"ל את דמו (*ש"מ): ד] צ"ל
מפני מה אמרו לן בדם כשר.
❖
השאר: מפני מה אמרו לן בדם כשר.
בבשר כשר יוצא הואיל ויוצא כשר בבמה
אזאת (ש"מ וצ"ק). נ"א תנא
העולה ולא:
ב)
שאם עלה לא ירד שהרי כשר
תימה היכי דייק מהכא
אתורת (כתה"י וד"ו), וע' דק"ס:
יא]
טמא הואיל והותר בעבודת ציבור חוץ לזמנו
ה] נ"א מועד יסוד שכנגד
באימורין אם לנו אימורין ועלו למזבח
דבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב
. ועי' תוס'.
הפתח ת"ר (ש"מ)
הואיל ומרצה לפיגולו חוץ למקומו הואיל
מוסף רש"י
לא ירדו: ולן באימורין למה כשר
דילמא לן הדם לאחר שקיעת החמה
תיבות אשר פתח אהל מועד
והוקש לחוץ לזמנו שקיבלו פסולין וזרקו דמן
ליתא בקצת כת"י, ועי' דק"ס:
דיה כנבלת בהמה. דהואיל ולא
ג]
שהרי לן בבשר כשר. גמור מן התורה
יליף מלן דאימורין דלא פסילי בשקיעת
ו] עי' בע"ב בליקוטים גיר'
יליף עוף אלא מבהמה לטהר
בהנך פסולין דחזו לעבודת ציבור וכי דנין
שזמן אכילת שלמים שני ימים אלמא
החמה אלא בעמוד השחר והדר יליף
ג)
הראב"ד בת"כ ופירושו. ובקצת
טריפה מטומאתה, דיו לבא מן
כתה"י איתא כגירסתו: ז] צ"ל
הדין להיות בנדון (לקמן
דבר
שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו
אימורין גמרי בבנין אב יב] על הדם:
לן דאימורין הנפסלים בעמוד השחר
הואיל ויוצא כשר בבמה.
למזבחה של עולה יהא יסוד
סט:)
טמא. איברי עולה טמאין מפני מה אם
דאם עלו לא ירדו מלן בשר ויש לומר
תנא מזאת תורת העולה ריבה סמיך
(*ש"מ וכ"ה ברש"י): ח] טעונין
שלא היו שם קלעים (מנחות ו:
1
ד]
(*ש"מ): ט] נ"א התם אי נמי
מח:) למזבח של עולה יהא
עלו לא ירדו: הואיל ומרצה לפיגולו.
דפשיטא ליה דאע"ג דיליף באימורים
ליה: שירי הדם כו': מאי טעמא אמר קרא
תהוי היא משחיטה (כי"י). וכ"מ
יסוד. לזבחה של עולה יהא יסוד
❖
הואיל וחשובה הרצאת דמו לחייב עליו
שלא הכשירו לח] מהכשירו דבשר דם
בסמוך שכתב ואי נמי תיהוי וכו':
2 אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל
למטה הימנו (יומא טו:):
המתיר עדיף ולא ילפינן דם שלא
משום פיגול כמו שקרבו מתיריו בהכשר
י] והוה ליה מלמד חולין
טל]
מועד ההוא דפגע ברישא ת"ר אל יסוד
ד)
(*ש"מ): יא] שהרי לן כשר
ה] א
לפיכך אימורי פיגול שעלו לא ירדו:
בהכשירו מהכשירו תדע מדלא ילפינן
(*ש"מ): יב] אב מבשר והדר
ליקוטים
מזבח העולה ולא יסוד מזבח הפנימי אל יסוד
ו]
שקבלו פסולין. אם יג] זרקו את דמו
מעיקרא לן דם מלן בשר כ):
מגמרי בבנין אב על הדם
מזבח העולה אין לו יסוד לפנימי עצמו אל
אשר פתח אהל מועד. יסוד
(*ש"מ): יג] צ"ל או זרקו (כי"י
ת"ר אל יסוד מזבח העולה ולא
מפני מה אם עלו הדם או האימורין
וש"מ). נ"א וזרקו (כי"פ וב"ש):
מזבח הפנימי אל יסוד מזבח
יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח של עולה
לא ירדו: בהנך פסולין. מכשירים יד] דחזו
שכנגד הפתח וזהו מערבו
יד] צ"ל מכשרינן (כתה"י וד"ו):
העולה תן יסוד למזבח של עולה
טו] ילפת לן באימורין שהוא
כו'. הך גירסא דזבחים שבקיה
לעבודת צבור כגון ז) כהן טמא: וכי
או אינו אלא מזבחה של עולה יהא ליסוד
של מזבח שיהו מ] כנגד פתח ההיכל
ז]
שלא בהכשירו מלן בבשר
לפר משיח והתחיל מפר העדה
דנין דבר כו'. דקא ילפת טו] באימורין
כך פי' בקונטרס ולא גריס מה שכתוב
אמר ר' ישמעאל קל וחומר מה שיריים שאין
דהכשירו כו' (*ש"מ): טז] צ"ל
וסמיך ליה אדרשא דספרא
ה)
שאם (*ש"מ): יז] צ"ל להנך
שלא בהכשירם מנלן בבשר דהכשירו
בספרים ההוא דפגע ברישא משום
דדריש בפר משיח שלא ישפוך
מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה שמכפרת
ראיות דלא תימא מאי שנא הני
שירים במזבח הפנימי, ונקט ליה
בכך וזו היא מצותו ותו היכי יליף
דמשמע מטעם שאין מעבירין על
מהני ועיקר אסמכתא אקרא
פר העדה דמיניה קא ממעט
אינו דין שטעונה יסוד אמר רבי עקיבא
קאי והס"ד (ע"פ כתה"י וש"מ).
יוצא במקדש מיוצא בבמה שכולו יוצא
המצות ולא מן הפסוק פתח אהל
שאין יסוד למזבח הפנימי
מה שיריים שאין מכפרין ואין באין לכפרה
וגי' צ"ק וקרא עיקר וטעמיה
כדאיתא הכא, או אינו אלא
מועד והלא גבי חטאת אית דאמרי
הוא שאין שם קלעים אלא ע"פ השדה:
אסמכתא בעלמא הוא. עש"ב:
מזבחה של עולה יהא יסוד א"ר
טעונה יסוד תחלת עולה שמכפרת ובאה
ח]
זאת תורת העולה. תורה אחת לכל
שירי הדם על יסוד מערבי לקמן
יח] על יסוד מערבי כצ"ל והס"ד
ישמעאל ק"ו ומה שירים שאין
ואח"כ מה"ד דכתיב (וליתא
לכפרה אינו דין שטעונה יסוד א"כ מה ת"ל
מכפרין טעונין יסוד תחלת עולה
העולין אם טז] עלו לא ירדו כדכתיב ח)
(דף נג.) ואמר טעמא ילמוד סתום
תיבת הוא) (ע"פ כתה"י וש"מ):
שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד
אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של
על מוקדה כל הלילה. וכל ראיות הללו
מן המפורש מחטאת פנימי משמע
יט] צ"ל כפר (*ש"מ): כ] פר כהן
אמר ר' עקיבא ק"ו ומה שירים
משיח ושל פר העלם (*ש"מ),
שאין מעכבין ואינן באין לכפרה
משום דממעט מזאת היא העולה
דמפורש בהדיא ועוד דאית דאמרי
עולה אמר מר אל יסוד מזבח ולא יסוד
(א)
נ"א משיח ושל העדה שהן
טעונין יסוד תחלת עולה וכו'
תלתא פסולי מייתי מהנך יז] מאי שנא
על יסוד דרומי וקאמר ילמוד ירידתו
מזבח הפנימי הא מיבעי ליה לגופיה מאשר
(גליון): כא] צ"ל המזבח
ומה אני מקיים אל יסוד מזבח
2ו)
(*ש"מ): כב] יסוד מזבח (צ"ק).
העולה תן יסוד למזבח העולה
הני מהני והעיקר מקרא ואסמכתא
מן הכבש מא] בסמוך לו ליציאתו מן
פתח אהל מועד נפקא אל יסוד מזבח העולה
בכתה"י תלתא מזבח: כג] אלא
ר"ל של עולה, אמר מר יסוד
בעלמא הוא: מאי טעמא. אל יח] יסוד
ההיכל בסמוך לו מהיכן פשוט לו זה
ללמד שאין יסוד. כ"ה בתו"כ
מזבח העולה ולא מזבח הפנימי
(גליון): כד] צ"ל תלתא בעינן
מערב הוא דכתיב בפר כהן משיח
יותר מזה והלא בתרוייהו שייך טעמא
הא מיבעי ליה לגופיה. גופיה
למיגרס והכי גירסא ופירושא
מאשר פתח אהל מועד נפקא.
(ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד יסוד שכנגד
דאין מעבירין על המצות
ועוד אמרינן לקמן (דף נח:) על מב]
(כתה"י וש"מ): כה] צ"ל דם
אמר מר אל יסוד מזבח העולה
הפתח וזו היא מערבו של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל ולקמן
קדשי קדשים שירים בהדיא כתיב בהו אשר פתח אהל מועד ומיהו
הקרנות (*ש"מ): כו] בש"מ נוסף
ולא למזבח הפנימי ולמאי
וא"כ יש לנו לומר שיהא
הלכתא לשירים שירים אבראי
בברייתא (דף נב.) נפקא לן פר יום הכפורים מריבויא דהפר שטעון
הא גופא קשיא דלמה לי קרא דפתח אהל מועד תיפוק לי דאין
שפיכת שיריים של פנימיות על
עביד להו סד"א ליפיך מיפך
מתן דם ליסוד בפר יט] כהן משיח ובשעיר כתיב (ויקרא טז) ועשה
מעבירין על המצות כדאשכחן טעם זה בפ"ק דיומא (דף טו:) דפריך
מזבח הפנימי, לכן אתא לומר
קמ"ל. אמר מר או אינו אלא
שיהא על יסוד מזבח העולה.
מזבחה של עולה יהא יסוד מי
את דמו כאשר עשה לדם הפר: אל יסוד מזבח העולה. חמש פרשיות הן ט)
מאי שנא דיהיב מזרחה צפונה ברישא ל) וגבי דישון מזבח פנימי
עכ"ל. ואפשר שהוא פירוש ואינו
כתיב אל יסוד העולה מזבח
בחטאת של פר כ] משיח ושל העלם שהן פנימיות ושל שעיר נשיא ושל
והמנורה אמר דישון מזבח קודם משום דאין מעבירין מ) וכן
הגהה: כז] איתקש לפר כהן
העולה כתיב. פי' אי כתיב אל
משיח אלא ללמד בא (ש"מ):
יסוד העולה אמינא אזקפה דיסוד
כבשת יחיד ושל שעירת יחיד שהן חיצוניות. בשתים הפנימיות ובשעיר
עבורי דרעא אטוטפתא אסור ויש לומר דלא שייך אין מעבירין על
כח] של פנימי עצמו כגון דפר
השתא דכתיב אל יסוד מזבח
המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח פנימית ומנורה
נשיא כתיב בשפיכת שיריהן אל יסוד מזבח העולה. בשתים החיצונות כתיב
(ש"מ וכעי"ז בכתה"י): כט] ועוד
העולה אגגה דיסוד. אמר ר'
הרי למדנו (*ש"מ): ל] תורת
אל יסוד מזבח כא] סתמא. וקדריש תנא תלתא אל מזבח כב] העולה למה
או כגון מצות קרנות שאינו יודע מהיכן יתחיל אבל לקבוע מקום
ישמעאל ק"ו וכו' אמר ר' עקיבא
יסוד דהיינו שפיכת שיריים
ק"ו ומה שירים שאין מעכבין
פירש הכתוב וה"ג לה בת"כ י) אל יסוד מזבח העולה של פר כהן משיח
אשפיכת שירים לא קבעינן מהאי טעמא אי לאו דגלי קרא בהדיא נ):
:
למזבח של עולה כו' (ש"מ)
ואינן באין לכפרה טעונין גג
ולא יסוד מזבח הפנימי אל יסוד מזבח העולה של פר העדה שאין ת"ל
לא] על תחלת הלכות כצ"ל
יסוד עולה שמכפרת אינו דין
(*ש"מ): לב] תיבת כו' נמחק
שתהיה טעונה גג הא מה אני
כג] אין לו יסוד לפנימי עצמו כשהוא אומר אל יסוד מזבח העולה בשעיר נשיא שאין תלמוד לומר שאם את שיריו לא קיבל מזבח הפנימי
: לג] כדמשמע בשמעתין
מקיים אל יסוד מזבח העולה תן
(ש"מ)
שירי מזבח החיצון יקבל דבר אחר וכי יש לו יסוד לפנימי עצמו אם כן מה תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של עולה והכא
כצ"ל (ב"ש וש"מ) לד] דזאת תורת
יסוד למזבחה של עולה מאי
הבהמה והעוף כצ"ל (ש"מ):
בינייהו שירים מעכבין איכא
נמי בעינן כד] תלתא למיגרס והכי גרסי' ופירושו אל יסוד מזבח העולה האמור בפר כהן משיח ולא יסוד מזבח הפנימי שלא תאמר במקום מתן
לה] חדא. פי' בתרייתא דדבר
בינייהו. זו עיקר הגירסא וכך
הקרנות כה] שם יהיו שפיכת שיריו כו]: אל יסוד מזבח העולה. האמור בפר העדה דלא צריך תו דהא איתקוש כז] להדדי אלא ללמוד בא שאפילו
הלמד בבנין אב (כו') [חוזר
פירושה. אל יסוד מזבח העולה
ומלמד בבנין אב]. תימה וכו'
דכתיב בפר העדה ולא למזבח
יסוד אין לו לפנימי והכי מידריש הואיל ומיותר לדרשא יסוד יהיה למזבח העולה ולא לפנימי: אל יסוד מזבח העולה. האמור בשעיר נשיא
(ש"מ): לו] בק"ו מק"ו
כצ"ל
הפנימי כלומר שאין לו יסוד
שאין ת"ל כדמפרש בת"כ בהדיא מתרי טעמי [חדא דהא] שירי דמים של עצמן של פנימי כגון בפר משיח ועדה לא קיבל הפנימי כדאמרן
י)
: לז] אי מדרבא אי
כח]
ושבקיה למשיח כדפרשי' לעיל.
(ש"מ)
מדרבינא (גליון, וכעי"ז בש"מ):
שיריו של חיצון יקבל בתמיה ועוד כט] למדנו שאין לו יסוד ולקמן (דף נב.) נמי הכי פרשינן לה בשמעתין אם כן מה תלמוד לומר אל יסוד מזבח
ואמר מר והא מיבעי ליה לגופיה
לח] צ"ל בהכשירו (ש"מ):
שלא ישפוך שיריו לפנימי
העולה תן יסוד למזבחה של עולה תן תורת ל] שפיכת שירים יסוד להלכות מזבחה של עולה שיהא המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו
טל] דם מאימורין כיון דאיכא
ולעולם אימא לך דיש לו יסוד.
שפיכת שירים אל היסוד אם נשאר בכלי כלום כשזורק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיב שפיכת שירים
תרתי שלא בהכשירו מהכשירו
[ומשני] גופיה מאשר פתח אהל
דאימורין ודם מבשר תדע כו'
מועד נפקא. הדר אקשי ליה
איצטריך למילף מהכא: או אינו אלא למזבחה של עולה יהא יסוד. או אינו בא ללמד כלום על שפיכת שירים של עולה ושל שאר דמים אלא בא
כצ"ל (שמכ"י): מ] צ"ל שהוא
איצטריך ליה קרא יתירא
ללמד על הלכות המזבח במתן דמה של עולה שיתן שתי מתנותיה כנגד היסוד ולמעוטי קרן מזרחית דרומית שאין לו יסוד כדאמרינן
(ש"מ וצ"ק): מא] הכבש
ולמעוטי דלא ליהוי ליה יסוד
לא]
מיציאתו מן ההיכל מה יציאתו
ולמאי מתבעי ליה יסוד אי
בהאי פירקין (דף נג:): אמר רבי ישמעאל מקל וחומר. נפקא לן הא ולא בעי קרא: מה שירים של חטאת שאין מכפרין טעונין יסוד כו'.
מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו
לשירים הפנימיים הא אמרת
ורבי עקיבא גמר לה להא קל וחומר הכי ומה שירים כו'. ולקמיה [נב.] מפרש מאי בינייהו כו' לב]: האי מיבעיא ליה לגופיה. שישפכם ליסוד מזבח
מן הכבש בסמוך לו מהיכן
דאבראי עבד להו כדנפקא לן
(ש"מ): מב] תיבת על נמחק וצ"ל
מאשר פתח אהל מועד ומתרץ
החיצון ומיהו כל שכן אם רצה יתנם על הפנימי דמהיכא יליף מיעוטא. ואי קשיא הא ילפינן בברייתא דאין לו יסוד לגמרי ההוא מייתורא
בריש (ש"מ). או בפרק (צ"ק)
:
סד"א ליפוך מיפך. אמר מר אל
דקרא ואי דרשת קמא לגופיה ותניינא למיעוטא תו לא מייתר שני להכי אלא מקרא שלישי ותו לית לך דרשא שלישי: מאשר
מג] המוקף מכי"ב וג':
פתח אהל מועד נפקא. דהיינו חיצון והוה מצי למיכתב אל יסוד המזבח אשר פתח אהל מועד מזבח העולה למה לי למיעוטא:
הכי
שיטה מקובצת
ולא היא כו'. פ"ה [התם מג] עיקר טעמא דר' מאיר וכו' עד ולמאן דלית ליה דר"פ דאע"ג דלמד קדש לאו ראיה]. וקשה דא"כ הל"ל כדלעיל הניחא לרב פפא אלא למאן דלית ליה לדרב פפא כו'. לכך נראה לרשב"ם דשאני הכא דאפי' למ"ד בתר (מלמד) [למד] אזלינן מודה הכא דלא
אזלינן אלא בתר (למד) [מלמד] כיון דליכא אלא חד למד דקודש ואיכא למד ומלמד דחולין, אבל לעיל במילתיה דרב פפא איכא למד תודה ולמד שלמים דהיינו קדשים. [ס"א מג] לכן נראה לרשב"ם דאפילו למ"ד בתר למד אזלינן היינו דוקא כששני הלמדין קדשים אבל היכא דהלמדין א'
קדש וא' חולין דליכא בקדשים כי אם האחרון, מליקת העוף, לא קאמר] (תוס' הר"פ): תנא אזאת תורת כו'. אלמא דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, דמשמע דיליף דלן בדם כל הלילה כשר משום דכשר באימורים כי לן כל הלילה והתם ילפינן מבשר. תימה מנלן דילפינן דם מאימורים ואימורים
מבשר דלמא לן בדם מלן דבשר יליף, וי"ל דכולי האי לא הוי יליף לן דדם שלא בהכשירו מלן דבשר דהכשר גמור הוא דנאכל בשלמים לשני ימים ולילה אחת, ואע"ג דילפינן אימורים מבשר משום דאימורים בשר נינהו. וא"ת והרי יליף דם שלא בהכשר מיוצא דבמה דהכשר גמור, וי"ל דשאני התם דדם מדם
יליף אבל דם מבשר ושלא בהכשרו מהכשר גמור ודאי לא יליף. וא"ת תרתי מצי למיפשט דכיון דבנין אב יליף בבנין אב א"כ נימא מה היקש שאינו מלמד בהיקש כו' [ככתוב בתד"ה פשוט]. וי"ל דמנלן דהמלמד גורם שתאמר שכמו כן יועיל ללמד על ק"ו, דלמא הנלמד גורם דבנין אב בקל נלמד, וליכא למימר דמן
הכל עושה הק"ו ונאמר בהיקש שאינו מלמד לא על היקש ולא על בנין אב, דלא איפשט לעיל אי היקש מלמד בבנין אב (הר"פ): אל יסוד מזבח העולה כו'. עיין בהשמטות בסוף המסכת: רש"י ד"ה הכי גרסי' כו' ולמאן דל"ל דר"פ אע"ג דלמד קדש לאו ראיה היא. זה מצאתי ברש"י של כתיבת יד וכתוב
תוס' (לפני) [על] זה, ואני אומר דאפי' לרב פפא [לאו] ראיה היא (ושפיר) [ולא] מיפשטן בעיין, דאפי' לר"פ בעי מיהת למד וחד מלמד קודש, שהרי כששאלנו לעיל דבר הלמד בג"ש מהו שיחזור וילמד בהיקש ופשיט ליה רב פפא משלמים שבא ממעשר בג"ש וחזר שלמים ומלמד על תודה הרי כאן דאפילו
רב פפא בעי למד וחד מלמד קודש דתודה למד ושלמים מלמד קדשים הם, ואילו הכא לא הוי אלא למד קודש (דזו) [זו] היא מליקה ושאר כל המלמדים חולין דהא יליף מליקה משחיטת עוף דחולין ושחיטת עוף דחולין משחיטת בהמת קדשים. ותדע דא"כ (דלא רב) [דלרב] פפא מיפשט בעיין הוי ליה למימר
כדלעיל הניחא לרב פפא אלא למאן דלית ליה כו': ד"ה או אינו כו' אלא בא ללמד על תחילת הלכות המזבח במתן דמה של עולה. גליון, דליכא למימר לכל הדמים של מזבח העולה להטעינן תחלתן יסוד, דהא איכא חטאת דתחלתו לקרנות: תוד"ה פשוט וכו' (בסה"ד) וכה"ג עביד ק"ו לעיל. בגז"ש
המלמדת בג"ש חבירתה, וי"ל דלמאי דפי' לעיל ניחא דהתם יליף מג"ש בתחלת הדין אבל הכא אינו יכול לעשות ק"ו בתחלת הדין מבנין אב עצמו ותאמר דהיקש אינו מלמד על בנין אב דהא אבעיא לן לעיל ולא אפשיט (לשון הר"פ):