נא:
איזהו מקומן פרק חמישי זבחים
שיטה מקובצת
מסורת הש"ס
תן
לה ו] יסוד למזבח של עולה. פירש בקונטרס כל דמים הניתנין על מזבח החיצון טעון שפיכת שירים ליסוד ומשום דבעולה לא
תוד"ה תן לה יסוד כו' ולא שייך
א)
א) שייך לע"א, ב) [דף ס.],
❖
למימר חטאת תוכיח.
ג) עי' לעיל כד.
כתיבא שפיכת שירים ליסוד איצטריך למילף הכא או אינו מדבר כלל בשירים אלא למזבחה של עולה יהא ליסוד ז] לתחילת
דכיון דעיקר יסוד ידעינן בתחלת
דמים שיהו מתנות של כל הזבחים כנגד היסוד אמר רבי ישמעאל כו' וקרא לא איצטריך לתחילת מתנות כנגד היסוד דמקל וחומר
עולה מאל יסוד העולה, תו לא
ח]
איצטריך המזבח לגג יסוד דמק"ו
דשירים של חטאת אתו אלא על כרחיך להצריך שירים ליסוד לכל הזבחים אתי קרא כך פירש בקונטרס וקשה דלעיל בפרק ב"ש
ליקוטים
דשיירי חטאת ידעינן לה דמה
(דף לז.) נפקא לן מקראי אחריני
שהטעינו יסוד היינו גג יסוד, והשתא
שייך לעמוד קודם
ליכא למיפרך תחילת חטאת תוכיח
מדם זבחיך ישפך ולרבי מבדם וטפי תן א] יסוד למזבח של עולה דאי סלקא דעתך הכי גרסינן אל יסוד מזבח העולה
יסוד מזבח העולה דנשיא תן
דשאני תחילת חטאת שאינה טעונה
יסוד למזבח של עולה פי' שיהא
הוה ליה לאיתויי הך דרשא דלעיל ט]
כדכתיב הני למה ב] לי קרא לשירים שירים תן יסוד למזבחה של עולה ואי
יסוד (הר"פ ז"ל. ב"ש, כי"ב וג')
ד]
להם יסוד לקרנות מתנותיה של
ד"ה הכי גרסינן כו' תרתי שמע
על רבי עקיבא ורבי ישמעאל
סלקא דעתך כדכתיב הני למה לי
עולה ולמעוטי קרן דרומית
הא בראי עביד להו וכי תימא דאפיך מיפך
ג]
מינה. דמ"מ אין מקרא יוצא מידי
מזרחית דלא הוי ליה יסוד ושיהו
דפליגי שהרי אית להו הך דרשא
[קרא לשיריים] שירים הא בראי
פשוטו דמשמע דזהו מזבח החיצון.
מתנותיה של עולה קרובות
וליכא למימר דכולה להכי הוא דאתא
וקרא דלעיל מייתי לרבי ישמעאל
עביד להו וכי תימא ה] דאפיך מיפך
ליסוד דהיינו למטה מן הסיקרא
ומנלן יסוד מערבי, די"ל דא"כ לכתוב
דכיון דהאי מזבח העולה דנשיא
ורבי עקיבא דהכא ועוד קשה דלקמן בסוף פירקין (דף נו:) ילפינן דגואי לבראי ודבראי לגואי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו
אשר לפני אהל מועד או אשר בחצר,
מיותר דרשינן ליה ללמד על
יסוד בתחילת מתנות בכור מעשר ופסח בגזירה שוה דזריקה
מאי ת"ל אשר פתח, ש"מ ליסוד
או
מתנותיה של עולה עצמה שתהא
❖
מערבי כדאמרי' לקמן (הר"פ):
טעונה יסוד לכל דבריה או אינו
זריקה מעולה ולמה לי תיפוק לי בקל וחומר דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דהכא ומה שירים שאין מכפרין כו' כי היכי דילפינן מהאי
אלא מזבחה של עולה יהא יסוד
קל וחומר עולה ושלמים וכי תימא משום דשייכי בכפרה יותר מבכור שהוא בא חובה נילף י] בקל וחומר כי האי גוונא ומה שירים
כלומר שיתן מתנות העולה על
שאין מעכבין טעונין יסוד תחילת עולה יא] שמעכבת אינו דין שטעונה יסוד ועוד שירים טעונין יסוד מהאי קרא או מקרא דלעיל
יסוד ממש מקום שפיכת שירים
שינויי נוסחאות
הפנימיים וממילא שמעינן
תחילתן לא כל שכן ועוד דקאמר אתיא זריקה מעולה אמאי נקט עולה טפי משלמים או שאר קרבנות הלא כולהו מקל וחומר דהכא
א] עי' בליקוטים גירסת הראב"ד
דבקרנות שיש להם יסוד קא
אתו והוה ליה למימר אתיא זריקה זריקה משאר קרבנות ועוד דקאמר התם ועולה גופא מנא לן דכתיב אל יסוד מזבח העולה הא
ופירושו בכל הסוגיא. וכעי"ז
יהיב. מיהו מנא לך שיהי' צריך
איתא בקצת כתה"י: ב] למה לי
לאחוז בקיר ושמא לא היה נותן
תחילת מתנות מקל וחומר וקרא אתי לשירים ליסוד ובקונטרס דחק לקמן ופירש דכדי נסבה ועוד קשה היכי עביד קל וחומר
לשיריים הא בראי כו' כצ"ל.
אלא על היסוד ממש כעין שפיכת
משירים נימא חטאת תוכיח שמכפרת יב] ואינה טעונה יסוד אף אני אביא כל תחילת דמים מחטאת ויש יג] לומר לפי שהיא על ארבע
וכצ"ל ברש"י (ש"מ): ג] ס"י וכי
שירים. ואת אמרת תן יסוד
תימא אי לא כתיב העולה אלא
למזבחה של עולה אלמא בעינן
קרנות וליכא למימר יסוד בכולהו ועוד אמרינן לקמן בפירקין (דף נג:) נאמר סביב בחטאת ונאמר סביב בעולה ופריך אי מה חטאת
מזבח סתמא ה"א דנפיך מיפך
לה מזבח אלא שתהא סמוכה
ארבע מתנות על ארבע קרנות אף עולה טעונה כו' (והא) אמרת עולה טעונה יסוד מהיכן פשוט לו בעולה טפי מבחטאת הא בחטאת
(שמכ"י), וראה להלן אות ה:
ליסוד ודילמא ליסוד ממש קאמר
ד] צ"ל דאי (*ש"מ): ה] וכי תימא
ומהדר ליה בגמרא והיכי ס"ד
נמי איכא ק"ו דעולה ועוד עולת העוף שהיתה נעשית על קרן מזרחית דרומית כדלקמן (שם) אמאי לא תהא טעונה יסוד מקל וחומר ומה
אי לא כתיב העולה אלא אל
דיסוד ממש קאמר א"כ ליכתוב
שירים דחטאת העוף שאין מכפרין טעונין יסוד תחילת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד. ומפרש רבינו חיים דמקרא דהכא ליכא
יסוד המזבח סתמא הוה אמינא
אל יסוד העולה והשתא דכתיב
מיפך ניפך (כי"י). וראה אות ג':
למילף שפיכת שירים לדמים יד] החיצונים אלא לעולה דווקא כדמפרש בקרא וקרא דודם זבחיך ישפך (דברים יב) לא אתא אלא
מזבח העולה אלמא בעינן לה
ו] תיבת לה נמחק (ש"מ): ז] צ"ל
מזבח והיינו למעלה מן היסוד
לנאכלין דכתיב בסיפיה והבשר תאכל וכן והנשאר בדם כתיב בחטאת העוף הנאכלת טו] וקרא דאל יסוד מזבח אתא לאשמועינן בעולה
יסוד (ש"מ), וראה ש"נ בע"א אות
וא"כ ק"ו דר' ישמעאל ור'
ז': ח] דבר זה לא מצאתי בספרים
שיש לו תורת יסוד (או אינו כו') כלומר תחילת מתנותיה של עולה יהא כנגד היסוד ומסיק מי כתיב אל יסוד העולה דמשמע תחילת
עקיבא לא צריך. הדר אמר
טז]
שלפנינו דבפירוש פירש רש"י שלא
איצטריך ק"ו דאי ממזבח העולה
דמים יסוד מזבח העולה כתיב דמשמע שירים והדר אמר דדילמא כתיב מזבח דלא תימא אזקיפה דיסוד אלא אגגו ועל זה קאמר רבי
אתי אלא על תחילת דמים של
הוה אמינא להכי לא כתב רחמנא
ישמעאל דמקל וחומר אתי דכיון דכתיב ביה יסוד בפירוש מקל וחומר ידענא דהוי אגגו ואם כן על כרחין לשירים של עולה דליהוי
עולה. ומ"מ קושיית התוס' עולה
אל יסוד העולה דסד"א אזקפה
כהוגן (פ"מ): ט] לעיל על ר"ע
דיסוד דהיינו כנגד חודה של
איסוד קאתי ומהשתא אתיא תחילת עולה בקל וחומר משירים דידיה אבל משירים של חטאת לא עבדינן קל וחומר בתחילת דמים
ור"י דפליגי שהרי הכא אית
אותה אמה של יסוד קמ"ל מזבח
בקרבן יז] אחר כי אם על שירים של אותו קרבן עצמו גמרינן תחילת מתנותיו ושאר קרבנות דלא כתיב בהו יסוד אתו בג"ש זריקה
להו הך דרשא וקרא דלעיל
העולה דעל גגה של אותה אמה
מייתרי לדרבי ישמעאל ור"ע
בעינן ולעולם על היסוד ממש
זריקה מעולה כמו בכור ומעשר והא דבעי לקמן [דף נז:] אבכור כנגד היסוד מנא לן משום דעליה קאי אי נמי לאחר שפירש כל
וכעי"ז
כו' (שמכ"י בשם ס"י).
ליתיב כעין שירים, להכי
הקרבנות קבעי כנגד היסוד מנא לן וקאתיא יח] זריקה זריקה מעולה אכולהו אבל מקל וחומר (דחטאת) לא אתי כיון דלא כתיב
בח"נ, ושם לייתי (במקום
איצטריך ק"ו דר' ישמעאל ור'
מייתרי). ולפי"ז הם ב' קושיות.
ביה יסוד בפירוש דהאי קל וחומר לא אתי אלא לגלויי דיסוד דקאמר אגגו קאמר ולא שייך למימר חטאת תוכיח אהאי קל וחומר ומיהו
עקיבא דלהכי כתב רחמנא מזבח
ע"ש ביאורו. וכעי"ז גם בצ"ק אלא
העולה בנשיא דהא מק"ו אתי
קשה לתנא דבריש בית שמאי (לעיל דף לז.) דדריש יט] שפיכה במעשר ופסח מודם זבחיך ישפך מנא ליה יסוד הא לא כתיב בהו זריקה
שיש שיבוש בספר וקשה לעמוד
דהשתא שירים התחתונים דלא
על גירסתו: י] צ"ל מ"מ נילף
ואכתי כ] קשה לי כי היכי דילפינן תחילת עולה מקל וחומר דשירים דידיה הכי נמי נילף שאר קרבנות לתחילת דמים משירים דידהו דאתי מודם
מכפרי טעונים גג יסוד דהא כתיב
(עפ"י שמכ"י): יא] צ"ל עולין
בהן אל יסוד מזבח העולה תחלת
זבחיך ולמה לי לקמן למילף בכור ומעשר בגזירה שוה מעולה ותו דלקמן דקאמר ועולה גופה מנא לן דכתיב אל יסוד מזבח העולה קשה
(גליון וח"נ). וקאי על בכור ומעשר
עולה לא כל שכן דתיבעי גג יסוד
כמו לפירוש רש"י וגם אינו מתורץ אמרת עולה טעונה יסוד מהיכא פשוט לו יותר מחטאת ויש ליישב פירוש זה דתחילת עולה כנגד
ופסח: יב] ס"א שמעכבת (ש"מ).
אלא מזבח דכתב רחמנא בנשיא
וצ"ב: יג] מכאן עד תיבת בכולהו
למה לי ליכתוב אל יסוד העולה
יסוד לא גמר כלל מקל וחומר אפילו משירים דידיה אלא מקרא דאל יסוד מזבח העולה ידעינן תחילת דמים ליסוד ומזבח דמיותר
היא תוספת (ש"מ)
: יד] צ"ל לכל
אלא ש"מ למידרש ביה דבעינן
לגג לא איצטריך דמקל וחומר אתי אם כן דרשינן מיניה לשירים ליסוד אבל קל וחומר לא אתי כלל אלא לגגו היכא דכתיב יסוד השתא
דמים החיצונים (ש"מ, כי"ב וג'
ביה מזבח דהיינו למטה מן
ומ"כ): טו] הנאכלת ופריך או
הסיקרא ולא על היסוד ממש ור'
אתי הכל שפיר אך קשה קצת דדרשינן מן הפסוק תרתי מילי תחילת דמים ומיתורא דמזבח דרשינן שירים ואימא לשירים לחודא
אינו אלא מזבחה של עולה
ישמעאל ורבי עקיבא חדא
אתי ויש לומר דקודם יש לי להעמיד פשטא דקרא דתחילת כא] מתנות והייתור לשירים. ברוך. ויש עוד לפרש בע"א תן יסוד למזבח של עולה
תהא ליסוד וקרא כו' (גליון).
מילתא אמרי אלא ר' עקיבא
וכ"ה בכי"ב וג' ומ"כ. וראה נוסח
דאמר דאין מעכבין ואין באין
שכל תחילת מתן דמים שעל מזבח העולה יהיו כנגד היסוד בר מחטאת דכתיב כב] בהדיא קרנות דגזירת הכתוב הוא או אינו אלא מזבח
הש"מ באות שאח"ז: טז] נ"א לא
לכפרה סבר שיריים הפנימיים לא
של עולה יהא ליסוד כלומר דווקא דעולה ולא דשאר קרבנות ופריך מי כתיב ליסוד כג] העולה דמשמע עולה דווקא מזבח העולה
גרסינן מה שבאות הקודם, אלא
מעכבי ור' ישמעאל דלא קאמר
ה"ג הכא יסוד וה"ק עולה תהא
כתיב דמשמע כל דמים של מזבח העולה הדר קאמר דילמא כתיב מזבח העולה משום גג יסוד ועלה קאמר רבי ישמעאל גג כד] אתי בקל
אלא שאין באים לכפרה סבר
יסוד כלומר תחילת (ש"מ):
שירים הפנימיים מעכבי כפרה.
וחומר והאי קל וחומר לא אתי אלא לגלויי דיסוד דקאמר קרא אגגו קאמר ולא שייך למימר חטאת תוכיח ומסיק תן יסוד למזבח של
יז] צ"ל לקרבן אחר כי אם
הכי הוי פירושא דהא שמעתא.
עולה והא דצריך לקמן גזירה שוה דזריקה זריקה משום דתחילת מתן דמים ליסוד מדרשא למזבחה של עולה לא ידעינן אלא דומיא דעולה
משיריים של כו'. ומתיבות אבל
ובזבחים פרק כל הזבחים
כה]
משיריים [דלעיל בסמוך] עד
שנתערבו (דף פ"א) פליגי
שהן כו] דורון ומכפר לאפוקי בכור ומעשר ופסח אי נמי דומיא דעולה דשתי מתנות שהן ארבע ואפילו ילפינן שירים דידהו ליסוד מודם
תחילת מתנותיו היא תוספת
אמוראי בשפיכת שירים
זבחיך ישפך או מדרבי מכל מקום תחילת דמים לא ידעינן בקל וחומר כז] משירים לא אתו דאיכא למימר חטאת תוכיח ולקמן דקאמר
(ש"מ): יח] צ"ל וקאמר אתיא
הפנימיים דאיכא מ"ד מקום
זריקה (ש"מ): יט] דדריש מתן
עולה מקום שירים כמו שדם
אמרת כח] עולה טעונה יסוד משום דעיקר קרא בעולה כתיב ואם תאמר אכתי לא כט] דרשינן מתן דמים ליסוד מזבח למעשר ופסח מודם זבחיך
דמים ואימורין במעשר כצ"ל
העולה טעונה זקיפת קיר המזבח
ישפך הא לא כתיב בהו זריקה ומנא לן יסוד וכי תימא מבנין אב דבכור אם כן תיפשוט דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין
(ש"מ): כ] צ"ל ועוד קשה (צ"ק).
ולמעלה מן היסוד כך שירים כמו
אבל ב"ש ציין כי מתיבת ואכתי
כן נשפכין על הקיר והן נגררים
אב ויש לומר כיון דגלי לן קרא גזירה שוה במתנת בכור אם כן תן יסוד למזבחה של עולה בכל דמים איירי אפילו באותן שבמתנה אחת
ועד ברוך
היא תוספת, ולפ"ז
מאליהן אל היסוד, ואיכא מאן
איתנהו ל] כמעשר ופסח ומיהו עולת העוף לא אתיא דלא מיירי קרא אלא בנזבחים ואם תאמר דלקמן (דף נג:) מפרש דקרן דרומית מזרחית
א"ש הנוס' ואכתי: כא] צ"ל
דאמר שירים צריכין איצטבא פי'
לתחילת (כ"ה בד"ו): כב] דכתיב
לא היה לה יסוד לפי שלא לא] היה בחלקו של טורף והרצועה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין למאן לב] דאמר ירושלים לא
שיהיו נשפכין על היסוד ממש
ביה בהדיא ד' קרנות (ש"מ):
ולא על הקיר, ונראה לי דלמ"ד
נתחלקה לג] (היכי גמרינן מההיא) ברייתא דרצועה כדמוכח בפ"ק דיומא (דף יב.) דאם לד] כן לכוליה מזבח היה לו יסוד מזבח ואם כן כל
כג] צ"ל אל יסוד (ש"מ): כד] גג
מקום עולה מקום שירים ה"ט
יסוד אתי (ד"ו): כה] דלמזבחה
הני קראי למה לי הא אין מזבח בלא יסוד כדאמר לקמן פרק קדשי קדשים (דף סב.) דכבש ויסוד וריבוע מעכבין ושמא אפי' למאן דאמר
דיליף יסוד מזבח העולה דשירים
לה]
(ש"מ): כו] צ"ל שהיא (ש"מ)
הפנימיים מיסוד מזבח העולה
לא נתחלקה הכי גמרינן לו] דלא היה לו יסוד וצריך לדקדק לקמן ב) דבעי למימר רבי יהודה אף בדמים שיכול לזרוק על הרצפה מאי עביד
כז] וחומר דמקל וחומר
דנשיא מה התם אזקפא דמזבח
להו להני קראי דמוכחי דעולה טעונה יסוד וגג יסוד ויש לז] לומר דקודם דקדיש דוד הרצפה או ג) אם נעקרה הרצפה סמוך למזבח או לח] לא
משירים (ב"ש): כח] המלאיו"ט
כדדרשינן הכא תן יסוד למזבח
הקשה על גירסא זו עיי"ש, וגורס
קדיש עד ארעית תהומא: א) הכי גרסינן מאשר פתח אהל מועד נפקא. ואף על גב דדרשינן ליה ליסוד מערבי תרתי שמע מינה:
של עולה דבעינן מזבח ויסוד אף
ולקמן דקאמר מעולה מה
(כאן) [שירים] בעינן מזבח
עולה טעונה וכו' והוא יישוב
ויסוד, ומאן דאמר שירים צריכים
לקושייתם שהקשו לעיל ועוד דקאמר אתיא זריקה מעולה אמאי וכו': כט] אכתי למאן דדריש מתן כצ"ל (ב"ש, וכעי"ז בש"מ): ל] צ"ל ואתו
אצטבא דריש ישפוך אל יסוד משמע שפיכתן על היסוד (ראב"ד תו"כ דיבורא דחובה פרש' ג): סיכום הסוגיא דלעיל גבי למד מן הלמד בקדשים
מעשר ופסח (שמכ"י וב"ש): לא] שלא היתה בחלקו של טורף דרצועה כו' כצ"ל (ש"מ): לב] ומאן (ד"ו): לג] נתחלקה פליג אההיא ברייתא
מספר כריתות לר"ש מקינון ח"ב ויחלק לשלשה חלקים. החלק הראשון המדות שאין למדין למד מן הלמד, והחלק השני במאי דמספקא
(ש"מ). הנוסח שבסוגריים הוא ע"פ בה"ז: לד] ואם כן (ד"ו). הנוסח דאם הוא ע"פ בה"ז דגר' לעיל התיבות שבסוגריים, ראה אות לג: לה] בש"מ לן אי למדין אי לאו, והחלק השלישי במאי דפשיטא לן דמלמדין. דבר הלמד בג"ש אם חוזר ומלמד בהיקש, בזה פשיטא לרב פפא
נוסף לאשמועינן דעולה טעונה יסוד: לו] צ"ל גמירי (ש"מ): לז] מכאן עסה"ד הוא תוספת (ש"מ): לח] צ"ל אי (ש"מ). נ"א דלא (ח"נ). ולעיל
דמלמדין, ומיבעיא ליה למר זוטרא דדחי ראייתו, ולכך כתבתי מדה זו בחלק הספק ובחלק הפשיטות דמלמדין, וסמכתי על הא דאמר
(כד א') דמסיק דדוד קידש הרצפה עד ארעית תהומא היינו דוקא לענין קדושת העזרה (עו"ש וע"ש):
הניחא למאן דאית ליה דרב פפא, משמע דס"ל דמלמדין. אמר רבי יוחנן כל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים. ונתחיל
לבאר במה אין מלמדין בקדשים ובמה מיבעיא לן אי למדין אי אין למדין ובמה למדין, דכל אלו בפרק איזהו מקומן. החלק הראשון במה
אין למדין. א. אין למדין היקש מן ההיקש. כדאמרינן התם להכי אקשייה לחטאת ואקשייה לעולה, לומר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא כאשר יורם משור זבח השלמים. ב. והיכא דיש ב' היקשות הוי
כמאן דכתיב בגופיה דמי, וילפינן מיניה מתרי היקשות, אחת מלפר זה פר כהן משוח וחד מושרף במקום שריפת הפר הראשון, והוי כמאן דכתיב בגופיה וילפינן מיניה פר יום הכפורים לשריפה חוץ למחנה, וכן ועשה כאשר עשה דקאמר לפר זה פר העלם אע"ג דכתיב בגופיה
שנה ביה ליותרת הכבד ולשתי הכליות למיעבד כמאן דכתיב בגופיה דמי לאגמורי בשעירי ע"ז וכו'. אלה הדברים שספק אם חוזר ומלמד בהם. ג. דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בג"ש, תא שמא רבי יונתן בן אבטולמוס אומר מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמר קרחת
וגבחת באדם כו' עד דאמר, והתם מנלן דכתיב מראשו ועד רגליו ואיתקש ראשו לרגליו, ודוחה זאת מתוך דברי ר' יוחנן דקאמר לעיל בכל התורה כולה וכו' והאי לאו קדשים הוא. ובא להוכיח דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש מהא, לא יאמר צפונה באשם
ותיתי בקדשי קדשים בג"ש מחטאת, למאי הלכתא כתביה רחמנא לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש ודחי משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות, ומסיק קדשי קדשים יתירי כתיבי. ד. דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב,
אמר ר' ירמיה לא לכתוב צפונה באשם ותיתי בבנין אב מחטאת למאי הילכתא כתביה רחמנא לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב, ומקשה ולטעמיך תיתי מבנין אב וכו', עד איכא למיפרך מה לעולה שכן כליל, חטאת נמי איכא למיפרך מה לחטאת שכן
מכפרת חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי עד מה להנך שכן ישנן בצבור כביחיד. ה. דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש, א"ר פפא תניא וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה, למדנו לתודה שהיא באה מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר, ושלמים גופייהו מנלן
דכתיב שם שם, א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא מעשר דגן חולין בעלמא הוא אמר ליה למד קודש ומלמד קודש. ו. דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בבנין אב תיקו. ז. דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בבנין אב, א"ר ירמיה ת"ש מלק ונמצא טריפה ר' מאיר כו' ודחי ולא היא
ותרוויהו משחיטת חולין אתיין ע"ש. ח. דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בהיקש, בג"ש, בק"ו, בבנין אב. פשוט מיהא חדא וכו', ולא פשיט רק דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, אבל אינו חוזר ומלמד בהיקש, בג"ש ובקל וחומר מיבעי ליה. אלה הדברים שחוזרים
ומלמדים. ט. דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו מדתנא דבי ר' ישמעאל. י. דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בג"ש עד אמר רמי בר חמא [תניא] סולת מורבכת חלות וגו', ורבא דחי ואמר ממאי דמצות מצות מתודה גמר, עד אלא אמר רבא תניא וקרבו ופרשו והוציא מלמד
שמוציאו שלם, יכול ישרפנו שלם נאמר כאן ראשו וכרעיו ונאמר להלן ראשו וכרעיו מה להלן ע"י נתוח אף כאן ע"י נתוח אי מה להלן וכו' עד תניא ר' מאיר אומר נאמר כאן עור ובשר ופרש. יא. דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בק"ו, ק"ו ומה היקש שאינו מלמד בהיקש או
מדרבא או מדרבינא, מלמד בק"ו מדתנא דבי ר' ישמעאל, ג"ש המלמדת בהיקש מדרב פפא וכו', ומקשה הניחא למאן דאית ליה דרב פפא וכו' עד אלא ק"ו ומה היקש שאינו למד בהיקש מדרבא או מדרבינא עד ג"ש המלמד בגז"ש חבירתה וכו'. יב. דבר הלמד בק"ו מהו
שילמד בג"ש, ק"ו ומה ג"ש שאינה למידה בהיקש מדר' יוחנן מלמד בג"ש חבירתה מדרמי בר יחזקאל ק"ו הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל דין הוא שילמד בג"ש. יג. דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בק"ו, ק"ו ומה ג"ש שאינה למידה בהיקש מדרבי יוחנן מלמדת בק"ו
מדרבינא ק"ו הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל דין הוא שילמד בק"ו, וזהו ק"ו בן ק"ו, ופריך בן ק"ו בן בנו של ק"ו הוא, אלא ק"ו ומה היקש שאינו למד מן ההיקש או מדרבא או מדרבינא מלמד בק"ו מדתנא דבי רבי ישמעאל, ק"ו הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל
אינו דין שילמד בק"ו, וזהו ק"ו בנו של ק"ו. יד. דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בהיקש, בגז"ש, בקל וחומר, בבנין אב. פשוט מיהא חדא מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורין, ומפני מה לן כשר באימורין שהרי לן כשר בבשר, פשיטא דדבר הלמד בבנין אב
חוזר ומלמד בבנין אב. טו. דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש, א"ר פפא ת"ש זאת תורת זבח השלמים. כתבתיו בחלק הזה למאן דאית ליה דרב פפא, גם לעיל כתבתיו בחלק המסופק למאן דלית ליה דר"פ דדחי דבריו דאמר מעשר דגן חולין הוא ומשמע דאיכא דס"ל כר"פ
מדקאמר הניחא למאן דאית ליה דרב פפא.