כל
המנחות פרק
ראשון מנחות
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
כל
המנחות שנקמצו שלא לשמן. כגון שהתנדב מנחת מרחשת
המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים כו'.
א) ב)
א א ב
ג) ד)
והביאה וקמצה הכהן ואמר הריני קומץ לשם מחבת ד]: כשרות.
עבודה קמייתא נקט וה"ה נתינה בכלי והולכה והקטרה כדקתני
ה) ו)
❖
וקומצן נקטר ושיריהן נאכלין: אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. דלא יצא
סיפא ד' עבודות יש בקומץ כנגד ד' עבודות שיש בדם כדאמרינן לקמן
ב ג
ממנחת חוטא. כגון
ידי נדרו וצריך להביא אחרת לשם מרחשת: חוץ
בפ"ב ובפ"ק דזבחים ובאותן ד' עבודות פסלה מחשבה
ההיא דמטמא מקדש דכתיב בויקרא
שלא לשמן ומחשבת פיגול דחוץ לזמנו
ז)
שיטה מקובצת
ח) ט)
ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו':
וחוץ למקומו אבל בתנופה והגשה אין
י)
א] מנחת חוטא. הכתובה
ומנחת קנאות. מנחת סוטה. שאם קמצן
מחשבה פוסלת אע"ג דבעי כהונה
בפרשת ויקרא דהיינו אכילת
ובפ"ק דזבחים ילפינן מקראי
שלא לשמן כגון לשם נדבה או נתן בכלי
כל
קודש וכניסת מקדש
בטומאה ושמיעת קול וביטוי
דמחשבה פוסלת בשלמים בד' עבודות
את הקומץ שלא לשמן או הוליך או
כ)
שפתים דמייתי עשירית
ושאר זבחים ילפינן משלמים בהיקישא
הקטיר שלא לשמן או חישב באחת
ל)
האיפה והיא נקראת מנחת
מ)
חוטא ואין בה לא שמן ולא
דזאת התורה ומקרא דמוצא שפתיך
מעבודות הללו הריני עובד לשמו ושלא
נ)
לבונה: ב] כל המנחות
❖
לשמו: או שלא לשמו ולשמו. באלו שתי
ומצריך להו ונראה דלמנחות נמי
ס)
שנקמצו שלא לשמן כשרות.
למה לי למתני אלא. פי' דהא
מנחות פסולין ואין שיריהן נאכלין
ילפינן למצוה משלמים מההיא היקשא
אמרינן לעולם ישנה אדם
וטעמא מפ' בגמ'ה). והא דתנא או שלא
גופה כמו בזבחים דמדרשא דר' שמעון
המנחות שנקמצו שלא
לשמן
כשירות אלא
א
דרך קצרה א"כ למה לי
תורה אור השלם
לשמו ולשמו דלא תימא לשמו ושלא לשמו
דדריש בגמרא בסמוך קדש קדשים
למיתנא אלא דלישנא דאלא
חוץ ב ממנחת
שלא עלו לבעלים לשם
חובה
1. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
משמע דיש בהן כשרות
הוא דפסולה דתפיס לשון אחרון אבל
היא כחטאת וכאשם מנחת חוטא הרי
חוטא ומנחת קנאות א] מנחת
חוטא ומנחת
הרבה ואין בהם משום פסול
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרתָּ לַיְיָ
שלא לשמו ולשמו לא קמ"ל דאף
היא כחטאת מנחת נדבה הרי היא
ה]
אלא שלא עלו ואיזה כשרות
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרתָּ
❖
קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והלך
דברים כג כד
יש אלא שהקומץ נקטר
בְּפִיךָ:
בתחלת דבריו אדם נתפס אית לן:
כאשם לא מצינן למילף דלא עיקר
ו] ו)
והשירים נאכלין. ומשני
והקטיר שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או
גמ' מדקתני אלא משמע דכל דינה
דרשא היא כדאמרינן בפ"ק דזבחים
דאסור לשנות בהן. תוס'
שלא לשמן ולשמן פסולות כיצד לשמן ושלא
מהר"פ: ג] קרי לה נדר וקרי
גליון הש"ס
כמנחה כשירה אלא זה בלבד: ואסור
$ דעיקר קרא לכדר' יהודה
לה נדבה. ס"א אינו א): אלא
לשמן לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה
לשנויי. בה שינוי אחר כגון אם עבר
בריה דרבי חייא ז) ח] בא לעובדה ביד
תוס' ד"ה כל וכו' דעיקר
אם כמה שנדרת. וה"פ דקרא
קרא לכדר' יהודה כו'.
אם מוצא שפתיך תשמור
שלא לשמן ולשמן לשם מנחת נדבה ולשם
וקמצה שלא לשמה אסור לתת קומץ
עובדה בימין כחטאת ט] כו' ולעכב
ועשית מוצא שפתיך אז יהא
מנחת חוטא: גמ' למה לי למיתנא אלא
בכלי שלא לשמה: נדבה. בתמיה. והא
במנחת חוטא מפרש התם מדכתיב
ב]
ממש כמו שנדרת ואם לאו
לה' אלהיך נדבה. תוס'
נדר הוא דכתיב כאשר נדרת
בה היא כמו בחטאת וכן מפרש נמי
ז]
ליתני ולא עלו לבעלים לשם חובה הא קמ"ל
חיצונית: ד] לשם מחבת.
: אם כמה שנדרת עשית. לשמה
בפירקין דגמר מנחת חוטא
לבעלים הוא דלא עלו לשום חובה הא מנחה
וה"ה שינוי בעלים כגון
ח)
ומנחת קנאות דפוסלות שלא לשמן
יהא נדר כלומר יצאת ידי נדרך ואם
מנחת ראובן לשם מנחת
גופה כשרה ואסור לשנויי כדרבא דאמר
ג
שמעון. תוס': ה] ולשמו לא.
דכתיב בהו היא ואם תאמר ועופות
לאו יהא נדבה ויביא אחרת לנדרו:
עיין לקמן רש"י דף קג ע"ב:
רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק
דבעו לשמן כדאמרינן בגמרא וכדתנן
ונדבה
ו] קמ"ל דאף בגמר דבריו
❖
דמה שלא לשמה איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא איבעית אימא סברא
אדם נתפס אית לן הילכך
בזבחים בפ' חטאת העוף
איצטריך למתני הני תרי בבי:
משום דמשני בה כל הני לישני
בה וניזיל ואיבעית אימא קרא מוצא שפתיך
מנלן דאי מהיקשא דזאת התורה אי
1
ז] נדרת. אלא מדלא כתיב
תשמור כאשר נדרת אלא
מוסף רש"י
אפשר לומר כן לפירוש הקונט' דפ"ק
תשמור ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה נדבה נדר הוא קרי ליה נדר
ג]
ועשית כאשר נדרת משמע
דחולין גבי עולת העוף
וקרי ליה נדבה אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה
נתן בכלי והלך והקטיר.
הכי אם כמה שנדרת עשית
(זבחים יג.)
לשמה יהא נדר כלומר יצאת
דכתיב ואת השני יעשה עולה כמשפט
ונדבה
או לשמן ושלא לשמן.
ידי נדרך ואם לאו יהא נדבה
דדריש התם כמשפט חטאת בהמה
ויביא אחרת לנדרו. אלמא
(שם)
דאינו בא אלא מן החולין וביום ובידו הימנית שהקשה שם הקונטרס דמהיקשא דזאת התורה נפקא דדריש מיניה בסוף התודה
מדמי לנדבה האי שנשחט
שלא לשמו וכיון דנדבה היא
מה חטאת אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ט) ופירש בקונטרס י) דעוף לא כתב
אסור לשנויי בה: ח] בריה
בההוא קרא ולא אמרינן אלא בקרבן בהמה ואין לתרץ דילפינן עופות מזבחים לענין לשמן דאיכא למיפרך מה לזבחים שכן טעונין כלים
דרבי חייא הוא דאתא בא
לעובדה: ט] כחטאת כו'.
דכי האי גונא פריך בפ' איזהו מקומן גבי צפון ומיהו לפירוש הקונטרס דחולין קשה דעל כרחיך עופות כתיבי בקרא דזאת
ועוד דלקמן בפרקין [דף ד.]
התורה י] דמסיק התם דביום דחטאת העוף מביום צוותו נפקא דכתיב בתר היקשא דזאת התורה וכן במגילה בפ' הקורא למפרע
אמרינן בשלמא מנחת חוטא
חטאת קרייה רחמנא אלמא
גבי כל היום כשר למליקה דדריש בגמרא מביום צוותו ובפ' קמא דזבחים גמרא חוץ מן הפסח דריש פסח לענין לשמן
דכחטאת וכאשם אין זה
למצוה מדאיתקוש לשלמים מדכתיב ביום צוותו להקריב את קרבניהם זה בכור מעשר ופסח א"כ כיון דעופות נמי מביום צוותו נפקי
עיקר דרשא. מהר"פ: י] דזאת
(פסחים ס.) למה לי
התורה לעולה ולמנחה
שמע מינה דעופות נמי אתיין בהיקשא דזאת התורה והוא הדין לענין שלא לשמן למצוה מדאיתקוש לשלמים ולעכב בחטאת העוף דדרשינן
למיתני אלא.
ולחטאת וגו' דמיירי בין
בתורת כהנים מדכתיב היא והא דאיצטריך לן כמשפט בפ' קמא דחולין יש לפרש אליבא דר' אליעזר דפ' התודה דלית
בהמה בין עוף: יא] את הפר
ליה היקשא דזאת התורה וצ"ע דההיא דרשא דמייתי בפ"ק דחולין דמשלו ולא משל ציבור ולא משל מעשר דריש לה בפרק התודה
אשר לו. עיין תוס' חולין דף
כ"א ע"א [ד"ה כמשפט]:
אליבא דר' עקיבא ודלא כר' אליעזר ועוד היכי ילפינן עופות מחטאת בהמה הא חטאת בהמה דקאמר על כרחיך לאו כ) מפרו
(זבחים
יב] דסתמא כלשמן דמי.
של אהרן קאי דמה עניינו לשם אלא מחטאת בהמה דלעיל מינה קאי שמביא בעשירות שזו באה חליפין לה כדפי' שם בקונטרס וחטאת
ב.) הא קמ"ל.
הס"ד:
בהמה מפרו של אהרן ילפא מדאיקרי חטאת והיינו למד מן הלמד ועוד קשה למה לי למדרש התם בפרו של אהרן משלו ולא משל מעשר
ואסור לשנויי.
א)
(שם)
תיפוק לי' כדאמרינן בסיפרי בפרשת ראה אנכי בענין דממעט עולות משום דכתיב גבי מעשר ואכלת ופרו של אהרן לשריפה קאי ומיהו
בזה י"ל הא דכתיב אשר לו עיקר אתא למידרש משלו ולא משל ציבור ל) ונראה לפרש דמיתורא דרשינן כל חטאות דכתיב בפרו של אהרן
את פר החטאת אשר לו דהוה מצי למכתב יא] את הפר אשר לו וכתיב החטאת למימרא דכל חטאות בין חטאת בהמה בין חטאת העוף
(שם) משום דמשני
בה.
משלו דהיינו מן החולין ולא משל מעשר והשתא ניחא דלא הוי היקש ומיהו אכתי קשה למה לי כמשפט לענין חולין גבי עולת העוף תיפוק
(שם) נדבה נדר
ליה מדרשא דסיפרי דהא אינה נאכלת וי"ל דס"ד דאתא והקריבו לחלק לענין חולין כדדריש התם דחלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת
הוא.
מ)
העוף מדכתיב והקריבו מתוך כך ניחא ליה דלא הוה ילפינן לה מהקישא דזאת התורה משום דכתיב והקריבו וא"ת אם כן מאי פריך
התם ביום מביום צוותו נפקא דילמא הייתי מחלק מוהקריבו וי"ל דביום צותו כתיב על זאת התורה לעולה דמשמע כל עולות ולוג שמן של
(שם:) אם כמה שנדרת
עשית.
נ)
מצורע דבעי לשמן כדתניא לקמן בהקומץ רבה (גמר) שבע הזאות שבפרה (דקתני בברייתא) ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות
יהא נדר.
פי' להרצות כדמסיק יש לפרש דנפיק מהקישא דזאת התורה דביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם איירי נמי בלוג שמן
ואם לאו יהא
של מצורע דאיקרי קרבן כדדרשינן בפ' ואלו מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע אבל אין לתרץ דהוי בכלל אשם מצורע
לנדבה.
דאם כן יפסל שלא לשמו לר' אליעזר כאשם ולקמן בהקומץ רבה מסקינן דלא מיפסיל משום דהוי למד בהיקש ודבר הלמד בהיקש
(שם:)
אין חוזר ומלמד בהיקש ומהא דדריש במגילה מליקה מביום צוותו ושחיטה מביום זבחכם ולא דריש שחיטה מביום צוותו כמליקה
משום דשחיטה לאו עבודה היא: שלא לשמן. לכאורה משמע דאיירי בשינוי קודש כדמפרש בסיפא לשם מנחת חוטא לשם מנחת
נדבה והוא הדין שנוי בעלים כדמוכח בגמרא בפ"ק דזבחים ושמא פשיטא ליה להש"ס בכל דוכתי דשנוי בעלים כשנוי קדש כתירוצו
של רבה דמשני בגמרא כאן בשנוי קדש כאן בשנוי בעלים אי נמי ממתני' דפרק בית שמאי לשם ששה דברים הזבח נזבח
לשם זבח לשם זובח: לשמן ושלא לשמן. בפ"ק דזבחים מסקינן דסתמן כלשמן יב] קאמר: קרי ליה נדר וקרי
ליה נדבה. משמע מהכא דכל היכא דכתיב נדר נדר דוקא ונדבה נדבה דווקא וכן בפ"ק דר"ה לענין בל תאחר ואפילו לר"מ
דפ"ק דחולין דדריש טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה שאינו ס) נודב כל עיקר אלמא קרי לנדבה נדר שאני הכא דדריש
מדשני קרא בדיבוריה אי נמי בחולין דריש דכיון דחייש קרא לתקלה לא שנא נדר ולא שנא נדבה דבתרוייהו איכא למיחש אי נמי
משום דנדר נפקא לן מכי תחדל שמע מינה דטוב אשר לא תדור לנדבה אתא: ואם לאו יהא נדבה. אע"ג דבפ"ק דראש השנה
דריש ליה לענין בל תאחר דלא
שייך לאחר שחיטה הכא
דריש מפשטיה דקרא דמשמע דקרי ליה לנדר נדבה:
שחיטה