ב:
כל
המנחות
פרק ראשון
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחיטה
ונדבה מי שרי לשנויי בה. והכתיב אם זבח שלמים קרבנו (ויקרא ג)
אחת לכולן. לקמן פריך דחלוקים בשחיטתן דיש
בצפון
א) לקמן מט. [זבחים ט:]
ג א מיי' פ"ז מהל' מעה"ק
❖
הלכה ט:
תוספתא דמנחות רפ"א [ע"ש],
שתהא זביחה לשם שלמים יד]: רבי שמעון אומר כל המנחות כו'.
ויש בדרום והא דלא קתני הולכה אחת לכולן
משום
ב) צ"ל שהיא חריבה, ג) זבחים
ואפי' מנחת חוטא: שאין המנחות דומות לזבחים. דבזבחים מודינא
דאיירי הכא אליבא דרבי שמעון דלא חייש בהולכה
בפ"ק דזבחים
יא., ד) דפסלה. צ"ק, ה) ור"ש.
צ"ק, ו) [קדושין סח: וש"נ],
דלא עלו: מעשיה מוכיחים.
שיטה מקובצת
(דף יד:) משום דהויא עבודה שאפשר
לבטלה ורבי
שמעון דפליג
שהוא מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה
ז) [לקמן מט.], ח) זבחים סג:
אהילוך בזבח לא איצטריך לפלוגי
רוחשים רכין מחבת צפה ומעשיה
סז., ט) והזאה הוה עביד לה אמרי
א] ונדבה מי שרי לשנויי בה. פי'
כו'. צ"ק, י) [דף ג:], כ) כמתני'.
בהילוך דמנחות (לקמן דף יב.) אבל
קשין בפרק כל המנחות באות מצה
הא כתיב לא יחשב קרי ביה לא
טו]
א] ונדבה
מי שרי לשנויי בה לימא מתני'
צ"ק, ל) דמתני' איירי דאידכר.
י¿ח« שב. תו"ח: ורש"י פי' בע"א
(לקמן דף סג.): אבל בזבחים אינו כן.
תימה קצת אמאי לא פליג בקבלה
דלא כר' שמעון דתניא ר' שמעון אומר
צ"ק, מ) [רבה כאן, רבא ג:],
ב] א)
א). מהר"פ: ב] דתניא ר"ש
נ) אליביה דר"ש. צ"ק, ס) נ"א
אין להם מעשה מוכיח הילכך מהני
דמנחות דאיפשר נמי לבטלה לר"ש
אומר כו'. צ"ע ב) רבנן דפליגי
כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות
מנחת מחבת או מנחת מרחשת
עליה דר"ש ואית להו דמנחה
בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:
כדלקמן פרק הקומץ רבה (דף כו.)
לשם. צ"ק, ע) ממתני' כו'
טעונה כלי ולית להו הא דרבי
ועלו לבעלים לשם חובה שאין המנחות דומות
מנחת חריבה. דמנחת חוטא (ויקרא
מאי טעמא דרבי שמעון בא לעובדה
לאקשויי מלשמן כו'. צ"ק,
יהודה בריה דרבי חייא א"כ
לזבחים שהקומץ מחבת לשום מרחשת
פ) דפסח וחטאת ולקמן מפרש
היקשא דכחטאת וכאשם למה
ה) ומנחת קנאות (במדבר ה) דכתיב בהו
ביד עובדה בימין כחטאת א"כ לא בעו
טעמא דמנחה הס"ד. צ"ק,
לי: ג] אבל בזבחים. דלית בהו
מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת חריבה
זריקה
לא ישים עליה שמן: בלולה. שאר
אחת לכולן. ואע"ג
קבלה:
צ) והך. צ"ק, ק) נ"א כל,
היכרא בשחיטה איתא שלא
ר) [ויקרא פרשה ז], ש) ופריך אי
לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה לשום
לשמה דשחיטה אחת לכולהו
דיש במתנה אחת ויש במתן ארבע
מנחות. והשתא פליגא מתניתין עליה
ב)
הכי כצ"ל והד"א. צ"ק, ת) [שם
ואין מעשיה מוכיחים הילכך לא
פי' בקונטרס כז] דתנן אם ניתנו כולן
דר' שמעון בתרתי חדא דמתניתין
חריבה אבל בזבחים אינו כן שחיטה אחת
ג]
דבורא דחובא סוף פרק יח],
עלו לבעלים: ד] וקבלה אחת
א) דמכשיר בפ"ב דזבחים קבלת
כח]
במתנה אחת כיפר ומיהו קשה
קתני בכל המנחות דלא עלו וחדא
לכולן וזריקה אחת לכולן.
לכולן ד] וזריקה אחת לכולן וקבלה אחת לכולן
חטאת בשמאל מ"מ נתינה בעי
ואע"ג דאיכא דטעון מתנה אחת
דהניתנין במתן ד' שנתנן לשם ניתנין
דקא פסיל תנא דידן מנחת חוטא
הניחא לרב אשי דאמר כאן בקומץ
מחבת
ימין כדאמרינן לקמן בפירקין
אפ"ה ליכא הכירא דקי"ל כל
כצ"ל. צ"ק, ב) בגופיה. צ"ק,
לגמרי: הניחא לרב אשי. דמתרץ
במתנה אחת לירצו דמעשיהן מוכיחין
הניתנין על מזבח החיצון אם
❖
לשום מרחשת כאן בקומץ מנחת מחבת
ג) כדמפרש. צ"ק, ד) צ"ל בחטאת,
נתן מתנה אחת כיפר הילכך
לקמן כי רמינן דר' שמעון דאמר
כשיתן השניים וי"ל דבשעה שנתן
י)
מהני בהם שינוי דלא עלו לשם
לשום מנחת מרחשת מתניתין מנחה לשום
בדוכתא אחריתי כ) (במתניתין)
הראשונה שלא לשמו עדיין אין מעשיהן
חובה: ה] כחטאת וכאשם.
מנחה היא
אלא לרבה ורבא מאי איכא
מנחת חוטא [ותיבות יש מהן
מוסף רש"י
אדרבי שמעון דהכא ומתרץ להו רב
מוכיחין עד שיתן האחרון ובשניה אין
כחטאת ויש מהן כאשם נמחק
❖
למימר וכי
תימא כדקא משני רבה כאן
אשי דהא דאמר ר' שמעון עלו באומר
מחשבה פוסלת כדתנן בפ' בית שמאי
וכן הוא בזבחים דף יא.]: ו] מה
הובא בסוף המסכת
אשם כשר. כדדריש פ"ק
בשינוי קדש כאן בשינוי בעלים הא מתניתין
(זבחים דף לו:) דבמתנה אחת כיפר
הריני קומץ מחבת לשם מרחשת
דזבחים [דף י:] דכתיב בחטאת
אבל קשה מחטאת לשם עולה דחטאת
דכיון דלא אדכר שמה דמנחה אלא
שינוי קודש
הוא דקתני כיצד לשמן ושלא
אותה דממעט כל שאר זבחים
שיטה מקובצת (המשך)
דכשרות בשלא לשמן: ז] ואינו
למעלה בקרנות ובאצבע ועולה למטה
שמה דמנא דברי רוח בעלמא נינהו
לשמן לשום מנחת חוטא ולשום מנחת נדבה
מרצה. דילפינן לה מהיקשא
עולה לשם עולה אשם לשם
ביסוד ובזריקה מן הכלי ועוד קשה
והא דקאמר ר' שמעון בעלמא דלא
ואי נמי כדקא משני רבא כאן בקומץ מנחה
דזאת התורה דאקשיה רחמנא
אשם ריח לשם ריח כיצד נשחט
עלו כגון דאידכר שמה דמנחה
מקבלה דאשם קבלתו אף בשמאל
טז]
לשלמים דמה שלמים לא עלו
שלא לשמו אסור לשנות בו:
לשום מנחה כאן בקומץ מנחה לשום זבח
אף אשם כן א"נ ממוצא שפתיך
טו] מצה (דף סג.) והואיל
איכא לאוקומה מתני' כר' שמעון
וחטאת בימין ואף לרבי שמעון
תשמור: ח] דר"ש דריש בכל
ומעשיה מוכיחין לא מהניא
הא מתניתין מנחה לשום מנחה היא דקתני
א)
בפ"ב דזבחים (דף כד.) ולקמן
דמתני' דאידכר שמה דמנח' כדמפר'
ל)
מקום טעמא דקרא: ט] מחשבה
מחשבה זה דהואיל דמינכרא
שלא לשמן ולשמן לשם מנחת נדבה לשם
דמינכרא לא פסל רחמנא. וכגון
דלא קושטא קאמר כקמיצה
שלא לשמו ולשמו לשם מנחת נדבה
בפירקין (דף י.) ונראה דודאי היה
שינוי קודש שאם קמץ מנחת
לשמה דמי: הס"ד ומה"ד מנחת
מנחת חוטא אלא לרבה ורבא מחוורתא
לשם מנחת חוטא: אלא לרבה ולרבא.
יכול להקשות כן לקמן כט]:
נדבה לשם מנחת חוטא הרי
חריבה. דמנחת חוטא ומנחת
מנחת חוטא הרי היא כחטאת.
מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו
קנאות דכתיב בהו לא ישים
דמשנו לה בטעמי אחריני כדמפרש
מתני' דלא כר"ש ורמי דר"ש אדר"ש דתניא
ג)
דמנחת חוטא אינה טעונה שמן
עליה שמן הס"ד ומה"ד בלולה.
לקמן מ) מאי איכא למימר: וכי תימא.
אין זה דבר הלמד בהיקש
ר' שמעון אומר קדש קדשים היא כחטאת
ולבונה והוא נותן בה שמן
שאר מנחות. הס"ד ומה"ד אבל
ולבונה וה"נ מנחת מחבת לשם
בזבחים אינו כן. אין להם
מתני' יז] מיתוקמא כר' שמעון כדמשני
חוזר ומלמד בהיקש דאע"ג דחטאת
וכאשם ה] יש מהן כחטאת ויש מהן
כאשם
מנחת מרחשת ניכרת מחשבתו
מעשה מוכיח. הילכך מהני בהו
רבה לקמן נ) יח] לטעמיה דר' שמעון
ילפי' למצוה משלמים בפ"ק דזבחים
שינוי דלא עלו לשם חובה
הילכך לא פסל רחמנא אבל
מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך קמצה
(דף ח.) מכל מקום הא כתיב ביה
כאן בשינוי קדש וכאן בשינוי בעלים
והשתא פליגא כו': טז] דאידכר
מחשבה דלא מינכרא אם מכזב
שלא לשמה פסולה כחטאת מנחת נדבה
שמה דמנחה. כגון קומץ מנחת
אם לאו כגון שינוי בעלים
היא ל] ב) לגופיה לעכב אבל קשה הא
הא דאמר רבי שמעון עלו בשינוי
מחבת לשם מנחת מרחשת
שהביא חטאת ראובן לשם
הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא לשמה
דיליף מנחת נדבה מאשם דאינו
קדש כגון מנחת מחבת לשם מנחת
דבמנחה דפסלה בה מחשבה קא
שמעון ולא קים לכ"ע אם מכזב
מחשב איכא לאוקמא כו':
הוא פסל רחמנא: י] אלא מעתה.
כשירה וכאשם ו] מה אשם כשר ז] ואינו מרצה
מרצה ואשם גופיה משלמים ילפינן
מרחשת דמעשיה מוכיחין שהוא מכזב
יז] מתניתין נמי מתוקמא:
כיון דאמרת דמחשבה דמינכרא
אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה אמר
בפ"ק דזבחים (שם) וי"ל דהך דרשא
והא דאמר לא עלו בשינוי בעלים
יח] רבה לקמן. אדר' שמעון:
לא פסל רחמנא עולת העוף
יט] דר"ש לקמן דהא דאמר:
שמלקה כו' וא"ת תקשי ליה
דהכא אסמכתא בעלמא כדמפרש
כגון שהביאה ראובן וקמצה כהן
רבה לא קשיא כאן בשינוי קודש כאן בשינוי
כ] ולקמן פריך. והא תנא מפני
הכי עולת העוף שמלקה לשם
בזבחים דעיקר קרא לכדר' יהודה
לשם שמעון דליכא מעשה מוכיח אי
בעלים אמר ליה אביי מכדי מחשבה ד) דפסל
שמעשיה מוכיחין קאמר ומנחה
חטאת העוף והבדיל תרצה
לשם זבח נמי לתכשר: כא] דמצי
מעשיה מוכיחין עליה דמכזב
דראובן היא אי דשמעון: והא מתניתין
בריה דר' חייא [אתי] וילפינן מנחה
רחמנא הקישא היא מה לי שינוי קודש מ"ל
לאקשויי מלשמן ושלא לשמן.
דאי חטאת העוף ג) לא בעי
בשינוי קדש. מיירי וקתני דלא עלו
משלמים בהיקישא דזאת התורה:
וז"ל תו"ח ה"נ ה"מ לאתויי
הבדלה וי"ל דבהבדלה לאו
שינוי בעלים א"ל מעשיה מוכיחין דקאמר
מכדי מחשבה דפסל רחמנא
דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן כגון
רישא שהביא כבר אלא שכן
אדעתייהו דאינשי פי' אינן
ר"ש סברא היא דר"ש דריש ח] טעמא דקרא
עדיפא ליה לאתויי מה שלא
מוכיחין [בין] מלק סימן אחד
ה)
ו)
לא]
הקישא הוא. דאע"ג
שקמץ מנחת חוטא לשם מנחת חוטא
הביא: כב] מה לי שינוי קודש
למלק ב' סימנין. תו"ח:
מחשבה דלא מינכרא פסל רחמנא מחשבה
ז)
ט]
ולשם נדבה: ואי נמי כדמשני רבא.
דהקישא דכחטאת וכאשם לאו עיקר
ומה לי שינוי בעלים. הא
יא] עולת העוף שמלקה למעלה
אשכחנא גבי זבחים בפ"ק
וכו'. דעולת העוף למעלה מחוט
דמינכרא לא פסל רחמנא (סי' עולה עולה
לטעמא דר' שמעון יט] דהא דאמר
מ"מ אתיא בהקישא דזאת התורה
דשחיטת קדשים דפסלה בהו
הסיקרא וחטאת העוף למטה
עלו בקומץ מנחת מחבת לשם מנחת
וכיון דהקישא הוא מה לי שינוי קודש
מלק ומיצה חטאת העוף קדשי קדשים קדשים
מחשבה בין בשינוי קודש בין
והסימן עי"ן עי"ן עולה למעלה
בשינוי בעלים דכתיב אם האכל
וטי"ת טי"ת חטאת למטה עולה
מרחשת משום דכתיב זאת תורת
מה לי שינוי בעלים וא"ת מה מקשי
קלים) י] אלא מעתה יא] עולת העוף שמלקה
יאכל וגומ': כג] למאי נחייב
למעלה דכתיב ומלק והקטיר
המנחה (ויקרא ו) תורה אחת לכל
אביי לרבה תיקשי ברייתא גופה
ליה. עיין תוס' זבחים [ד"ה כל
מה הקטרה בראשו של מזבח
למעלה משום חטאת העוף תרצה מעשיה
אף מליקה וכו'. מהר"פ:
הזבחים] דף ב' ע"א: כד] מחוט
המנחות והא דקתני לא עלו בקומץ
דמוכחא שיש חילוק ג) מדמפרש טעמא
מוכיחין עליה דעולת העוף היא דאי חטאת
יב] מליקה בכל מקום כו'. תימה
הסיקרא. החוגר באמצע המזבח
משום דמעשיה מוכיחין וי"ל דיכול
מנחה לשם זבח. ולקמן פריך בקומץ
ס)
כ]
ד) תקשי ליה חטאת העוף
כדתניא: כה] חטאת העוף מזה
העוף היא למטה הוי עביד לה אטו חטאת
שמלקה למטה לשם עולת העוף
תחילה ואח"כ ממצה דכתיב:
ליישב הברייתא כהני אמוראי דלקמן
לשם זבח לתכשר נמי דהא מעשיה
תרצה דמעשיה מוכיחין עליה
כו] סוחט בין אצבעותיו. בית
העוף למעלה מי ליתא ח) האמר מר יב] א מליקה
א"נ קסבר אביי דכיון דשינוי קודש לא
מוכיחין עליה קאמר ומשני לה לקמן
דחטאת העוף היא דאי עולת
השחיטה ונצוק: כז] פי'
בכל מקום במזבח כשרה עולת העוף שמיצה
(ג.). והא דנקט לאקשויי במתני'
פסול משום דמעשיה מוכיחין הוא
ע)
העוף למעלה הוה עביד ליה
בקונטרס. דאפ"ה ליכא היכרא
והשתא לא שייך לשנויי מליקה
דתנן: כח] קשה. גליון דהא תינח
דמה למעלה לשם חטאת העוף תרצה מעשיה
משלא לשמן ה"ה כא] דמצי לאקשויי
הדין שינוי בעלים דילפינן משלמים
מכל מקום במזבח כשירה דהא
הכא דתנן ניתנין במתנה אחת
לשמן ושלא לשמן כדאקשינן לרבה
כי ה"ג דמה שלמים לא חלקת לפסול
מוכיחין עליה דעולת
העוף היא דאי חטאת
עולת העוף פסולה למטה
לשם מתן ארבע דלא מינכר
ואחטאת העוף לבד הוא דקאמר
שלא עשה מחשבתו דנוכל
אלא כי סידרא דמתני' נקיט ואזיל:
אף מנחה לא תחלוק להכשיר דכי
העוף היא למטה
הוה עביד לה הזאה
ט)
יג]
מליקה בכל מקום במזבח כשרה
לומר ודאי ניתנין לשם מתן ד'
קדש קדשים היא וגו'.
במנחה כתיב
ה"ג דריש תנא דבי חזקיה בפ' אלו
וי"ל דלפי המסקנא דקאמר ה"נ
והא שלא נתן אלא מתנה אחת
אמרי
לפי שאין המנחות דומה
ומה בכך הלא כל הניתנין כו'
וקרי לה חטאת ואשם הא כיצד מנחת
נערות (כתובות דף לה.) גבי מכה
לזבחים קאמר ולא לעופות
אבל הניתנין מתן ד' לשם מתן
חוטא הרי היא כחטאת דקי"ל (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנזבחו
אדם ומכה בהמה והך סברא דלא חלק אשכחן בפרק קמא
ניחא: יג] למטה הוה עביד לה.
אחת ונתן מתן ארבע אמאי לא
דזבחים (דף ז.) גבי שלמים: עולת העוף שמלקה למעלה.
והזאה הוה עביד לה קודם.
עלו הלא מעשיו מוכיחין דודאי
שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן פסח
כדאמר בפרק קדשי קדשים [דף
פסולות דקא עבר על בל תוסיף
קס"ד אע"ג דכשירה ד) כחטאת מכל מקום אין דרך לעשות
וחטאת שפסולין לגמרי ובפ"ק דזבחים מפרש טעמא פ) דפסח ולקמן
סד] דבחטאת העוף כתיב [והזה
וי"ל דאמרי' מיד שנתן מתנה
[ד.] מפרש טעמא דחטאת: ואינו מרצה. לא עלו לשם חובה דבזבחים
למעלה שלא יפול הדם לארץ קודם שיבא למטה למצוה:
וגומ' על קיר המזבח] והנשאר
אחת איתעבדא מחשבתו ומה
בדם ימצה אל יסוד המזבח קיר
שנתן מכאן ואילך מייא בעלמא
ר"ש מודה כדקתני לעיל: אף מנחה כו'. וקשיא דר"ש אדרבי שמעון
מיצה
שהשירים שלו מתמצין ליסוד
קא זריק ועי"ל דמ"מ במתנה
בין במנחת חוטא ובין במנחת נדבה: כאן בשינוי קדש. כדפרישית לעיל: מכדי מחשבה דפסל רחמנא במנחה הקישא הוא. דאיתקיש
ואיזה זה קיר התחתון: יד] לשם
ראשונה שהוא מחשב בה אין
שלמים. ותו דהא אמרי' בת"כ
מעשיה מוכיחין דאמרי' לעולם
רחמנא מנחה לזבחים כדכתיב (ויקרא ו) קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מה זבחים פסלה בה מחשבה כדכתיב (שם ז) המקריב אותו
ניתנין במתנה אחת היא ואי
לא יחשב אף מנחה נמי כב] מה לי שינוי קדש ומה לי שינוי בעלים: מחשבה דלא מינכרא. אם מכזב ואם לאו פסיל רחמנא דחשיב לה
א) ועי' ברש"י בזבחים דף ב ע"ב
משום מתנות דבתר הכי כיון
דפירש ג"כ דנפק"ל מדכתיב לא
שאינן גורמות פסול המחשבה
מחשבה: אבל מחשבה דמינכרא. לכל שהוא מכזב לא הוי מחשבה. צ)ק) הך מחשבה דקדשים הוצאת דיבור בפה הוא כדאמרי' בבבא מציעא (ד' מד.)
יחשב ע"ש. ב) לכאורה לא שייך
לא קרינן בה מעשיה מוכיחין
על כל דבר פשע [שמות כב] לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו כג] למאי נחייב לה: עולת העוף. נעשית למעלה מחוט הסיקרא כד]
קושיא זו אדברי ר"ש דהכא רק
כיון דאינן מוכיחין בשעת
לקמן דף כו ע"א במשנה דשלא
פיסול המחשבה דהיינו במתנה
כדתניא בת"כר) ומלק והקטיר ונמצה [ויקרא א] מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח ומיצוי נמי בהאי קרא כתיב וחטאת העוף למטה והכי
בכלי שרת פסולה וצ"ע ועי' תוס'
ראשונה שהיא מעכבת אבל
מפרש בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (זבחים סה.): ש)אי הכי כיון דמחשבה הגלויה לכל לא פסלה עולת העוף כו': תרצה. תעלה לשם חובה
כאן ד"ה מנחת ולעיל ע"א ד"ה
באינך אפי' מחשב בהו לא מידי
כל. ג) ואף לראב"ש בזבחים
אלמה תנן בשחיטת קדשים בפ' קדשי קדשים (שם סד:) דלא עלתה: מליקה. לחטאת העוף בכל מקום במזבח כשירה בפ' קדשי קדשים (שם סג.)
קא עביד. תו"ח: כט] להקשות
ד' סה דס"ל דמבדילין בחטאת
כן לקמן. ולמסקנא ניחא הכל
והויא לה מחשבה דלא מינכרא משום הכי תנן דלא עלתה: עולת העוף. הכשירה במיצוי דכתיב (ויקרא א) ונמצה דמו על קיר המזבח. חטאת העוף
העוף מ"מ לכתחילה לא בעי
אלא רוב זבחים קאמר: ל] ביה
הזאה תחילה ואח"כ מיצוי דכתיב והזה מדם החטאת וגו' והנשאר בדם ימצה וגו' (שם ה): למטה הוה עביד לה. כדכתי' (שם) על קיר ומפרש בתורת
כה]
הבדלה וכמש"כ שם. ד) עי'
היא בגופיה לעכב: לא] מהיקשא
בתוס' לקמן בסמוך דף ג ד"ה
הוא [וכן הגירסא בגמרא]:
כהניםת) זה קיר התחתון: הזאה. אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו. מיצוי סוחט בין אצבעותיו כו] ונצוק הדם הולך למרחוק:
חטאת העוף.
אמרי