כל
המנחות פרק
ראשון
מנחות
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול. דהא עבד
מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש. ואע"פ ששירים מפסיקין
א)
לו א
בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ: א"ר יוחנן זאת אומרת
ב) ג)
מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר: אלא מדעת.
לז ב
והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש: שיקדשו פסולין. כגון אם
כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. והא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן
ד) ה)
לח ג ד
כלי להקטירו: ליפסל. דקבעה
ע)
קמץ זר כ] ונותן לכלי מהו שיקדישנו
בפרק התודה [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר
ו)
לט ה
❖
לה] פ) רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין
ההוא כלי בקדושה כא] כי יהביניה
ז)
ח)
אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה
שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש
א] וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה תקדוש
ט) י)
תו לתוך השירים דהא ט) פסול
מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא
ולפסול ב] אמר ר' יוחנן זאת אומרת כלי שרת
שיטה מקובצת
זה גמר לכולה עבודה: רב עמרם
דמשמע בסוף לולב וערבה
כב]
אין מקדשין אלא מדעת הא מדעת מקדשין
א
א] וכי מהדר ליה לקומץ כו'
אמר. אפילו תימא שלא מדעת נמי
דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין
ואמאי לא גמר עבודה עד
ג] והא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן ד] כלי
מקדשין והכא לא קדיש כג] שמחזירין
שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו
כ) ל)
דעביד לה מתן כלי אחר שנותן
שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחילה ליקרב
מ)
הקומץ בכלי שרת אפילו לא
לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר
בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא
נ) ס)
נתנו בכלי אחר כי מהדר ליה
ואמר ליה אין מקדשין ה] אמר ליה באין מקדשין
הכלי ואין הכלי מקדשו: ביסא. כלי
ונייתי במקודשת התם אין כל המים
לקומץ לדוכתיה בביסא
ע) פ)
ליקרב ו] אבל מקדשין ליפסל רב עמרם אמר
לקדשוה כלי ולפסול ואמאי
שרת שבו בוללין מנחה: ומקמץ היכי
ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון
צ)
יחזור ויקמוץ. הרגמ"ה: ב] אמר
קמץ. תחילה כד] כשקומץ מכלי זה
דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ"ע
כגון שהחזירו לביסא גדושה ומקמץ היכי
ק)
ז]
ר' יוחנן מדאמר יחזור ויקמוץ
ר) ש)
והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי
דכיון דאין שיעור למים הרי כולם
ולא פסלה ש"מ כלי שרת אין
כה]
קמץ אלא כגון שהחזירו לביסא ח] טפופה וכיון
ת) א)
מקדשין אלא מדעת לרצון
❖
בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב
ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא
דקמץ ליה עבד ליה גומא כי מהדר לגוויה
המניח בהם והאי כיון דאהדריה
כלי אלא תוכו: טפופה. פישל"א שאינה
בזמנו הוא אע"ג דכלי שרת מקדשין
קומץ לדוכתיה לא אהדריה
דמנא קא מהדר ליה ט] מכי מהדר ליה מנח
אדעתא לקדושי לשם קומץ ולא
גדושה כו] וכשקומץ מתוך כלי קמץ
שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם
איקדש. הרגמ"ה: ג] והא בעא
גליון הש"ס
ליה אדפנא דמנא י] ומניד ליה ונפל ממילא
שלא מדעת מיהא אין
באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ
כו' אכולה מילתא פריך אף
$ דנעשה כמי שהחזירו הקוף א"ל רבי ירמיה
גמ' דנעשה כמי שהחזירו
אקמץ וקידש: ד] כלי שרת מהו
מקדשין ואע"ג דלילה אין מחוסר
בגודשת כלי כדמפרש בסמוך: וקפריך
❖
הקוף.
שיקדשו בהן הפסולין לעבודה
זמן צ) : אין מקדשים ליקרב. הקשה
לר' זירא ולוקמה כגון שהחזירו לכלי המונח
דהא כי קמץ עבד גומא וכי מהדר.
שום דבר אפילו לדעת כדי
שיהיה כשר לכתחילה לקרבן
על גבי קרקע אלא ש"מ קומצין מכלי שעל
לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי: ומשני
ה"ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים
ג
יא]
וא"ל אין מקדשין הכלים והאי
לעזי רש"י
כי מהדר ליה אדופניתא דמנא. בצדי
פרק המזבח מקדש משמע
גבי קרקע (א"ל) קא נגעת בבעיא דאיבעיא
קומץ דקמציה פסול וקדשוה
פישל"א. (כלי) מוערם אבל
בכלי שרת לשום קומץ לא
הכלי אצל כז] גומא החזירו והוי כגודש
שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה
❖
לן יב] דרבי אבימי תני מנחות בי רב חסדא
קדוש. הרגמ"ה: ה] אין מקדשין
לא דחוס.
הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא
ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר"ש
ואבימי בי רב חסדא תני והאמר רב חסדא
אין ותיבות אמר ליה נמחק:
לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן
בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את
ו] אבל מקדשין ליפסל כשמניח
קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעת'
על דעת להקדישן אבל זה לא
מוסף רש"י וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי
הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין
החזיר הקומץ על דעת להקדישו
בא להכריז רצופין ל' יום שני וחמישי יג] (ושני)
שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי.
פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין
כלי שרת אין מקדשין אלא
כלום ומשום הכי יחזור ויקמוץ:
מדעת.
ס' יומי אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר
רב עמרם אמר אפילו תימא
ואע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת
להם פדיון א"ל תניתוה כשם שמזבח
שהחזירו כדי לקדש (וקדשי)
ליה ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה
הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש
והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי
[ומ"מ לא קדשו] כלי כגון
שהחזירו לביסא גדושה.
אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה כח]
שרת מקדשין את הראוי להם ואע"ג
ולישלח ליה וליתי לגביה סבר הכי מסתייעא
הרגמ"ה: ז] ביסא גדושה ביסא
(האי) י) לכלי שמחזירו בהן שמונח
דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא
מילתא טפי פגע ביה רב נחמן אמר ליה כיצד
כלי שרת שמקדשין בו המנחה
וא"ת היכי מצי למהוי גדושה
על גבי קרקע: קומצין. קומץ מכלי
ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון
קומצין א"ל מכלי זה אמר ליה וכי קומצין מכלי
והיא בלולה בשמן אנן במנחת
שעל גבי קרקע וה"נ מקדשין כ)
א"ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי
חוטא איירינן דאין בה שמן.
שעל גבי קרקע יד] א"ל דמגבה ליה כהן כיצד
(סוטה
קומץ מהבלול שעל גבי קרקע:
הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו
הרגמ"ה: ח] טפופה לא גדושה
ל)
מקדשין את המנחות אמר ליה נותנה לכלי
יד:) קולפי טאבי בלעי
ולא מחוקה שאין הקומץ
טו]
דאיבעיא לן. כלומר לחברינו איבעיא
את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו
מאבימי.
(עדיף) [מעדיף] עליה.
זה וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע א"ל
ד
הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי
פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה
הרגמ"ה: ט] ליה דמהדר ליה
אדפנא ותיבות מכי מהדר ליה
דמגבה ליה כהן אמר ליה א"כ הוצרכתה טז] ג'
וכדמפרש: קולפי טבי. הכאות טובות:
יעלו האברים אלמא לו] מקדשי
מנח נמחק: י] ומניד ליה ונפל
כהנים אמר ליה ותהא צריכה י"ג כתמיד
בלעי מאבימי. בלעתי מאבימי כלומר
לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן
בא להכריז
ממילא כו' אבל אינו רוצה לומר
רצופין ל' יום, שני וחמישי
דמהדר ליה כשר דהוי ליה כמו
שהיה כט] מ) מנדה אותו: עלה דהא
התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא
איתביה זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי
יז]
ס' יום.
מקדש וגומר עבודת הפסול
שמעתא. במס' ערכין נ) ל] דתנא חדא
והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ
המוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול
שמקדש קמיצתו של פסול:
יא] קרקע ש"מ תיבת אלא
שום היתומים ל' יום ותניא אידך ששים
למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם
וכו' ואילו מגביה לא קתני תנא סדר עבודות
יח]
נמחק: קומצין מכלי כו' וא"ת
ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין
כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי
הא בקדוש מנחה איירינן ולא
נקיט יט] ולא סדר כהנים בעו מיניה מדרב
כל ימות השבת מכריז ל' יום: בא
קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים
בקמיצה וי"ל לקמן מספקא ליה
ששת מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע
אי שוין הן קדוש כלי וקמיצה
להכריז שני וחמישי. מכריז עד ס' יום
לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר'
דמסתברא דקדוש כלי דמנחה
אמר ליה פוק חזי מה עבדין לגאו ארבעה
ה
מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו
זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה
עדיף ומשום הכי דייק ש"מ
קומצין מכלי שע"ג קרקע כי
כהנים נכנסין שנים בידם ב' סדרים ושנים
י"ח ימי הכרזה בס' יום ומכריז מי
ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם
היכא דקא סברת דמקדשין
יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו
דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם
בידם שני בזיכין וארבעה מקדמין לפניהם
(ערכין כב.) כל
דמדלא משני ליה בהחזירה
הקומץ ונותן בכלי.
בכלי שעל גבי קרקע והשתא
ביוקר והיה רב חסדא לא] ס) משבח
עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי
שנים ליטול שני סדרים וב' ליטול ב' בזיכין
לאכול דבר
תפשוט דשוין קדוש וקמיצה
התירוץ ומבזי אבימי. אלמא רב חסדא
מכל הני ש"מ דאחר זריקה מיירי
שדרכו לאכול.
ואילו
דאי אין קומצין כ"ש דאין
או להקטיר דבר שדרכו
מקדשין וא"כ תקשי ולוקמה
תלמיד דאבימי הוה: אבימי מסכתא
ואפ"ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין
להקטיר.
כגון שהחזירה לכלי שעל גבי
דמנחות לב] איעקר ליה. נשתכחה הימנו: ולישלח ליה. לרב חסדא
מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי ק) וזרקו
קרקע אבל אי משנינן הכי לא
דליתי לגביה: מסתייע מילתא. משום יגעתי ומצאתי :
תקשי תפשוט דאין קומצין
לז]
את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי אמרינן נטמא
דאית לן למימר אע"ג דאין
פגע ביה רב נחמן. באבימי: מכלי זה. ראה כלי מונח על גבי קרקע
הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין
מקדשין מ"מ קומצין. תו"ח:
וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה: וכיצד מקדשין
לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי אמרינן נשפך הדם ימות
לג]
יב] דאבימי תני: יג] וחמישי
ששים יומא אבימי מסכת אייקר
את הקומץ. לאחר קמיצה: הוצרכתה ג' כהנים. שנים להגביה שני
המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן ר) בדם פסולין ישפך
(להלן יב.) ארבעה כהנים
ליה והשאר נמחק: יד] א"ל
כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן
לאמה ובפ' המנחות תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון
לד]
נכנסין.
דמגבה ליה כהן וא"ת מה היה
שני סדרים.
סובר אבימי מה היה שואל
אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל: תמיד. י"ג
דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי
שני בזיכין.
תחילה כשהשיב לו מכלי זה
כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ"ב : זה הכלל.
מתני' היא:
חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב
וי"ל דהיה סובר ששואל אי בעי
משיחה לכלי לקדשו והשיב לו
סדר עבודות נקט. אותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא
לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א"נ לח] ש) וזורקן
וארבעה מקדמין
מכלי זה דלא בעי משיחה
דכהנים לא נחתי: מה עבדין לגאו. בהיכל: נכנסין. ביום השבת:
פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא
לפניהם שנים ליטול.
דעבודתו מחנכתו כדאי'
וב'
בסנהדרין [דף ט"ז ע"ב] א"נ
שני סדרים. של לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת:
ת)
ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה
ליטול ב' בזיכין.
היה סובר ששואל לו אי מצי
ואילו
סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר"ת דמבעיא
קומץ בשל עץ ולא בעינן כלי
ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע"ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח
מתכות והשיב לו אפילו מכלי
זה דשל עץ היה כרבי יוסי בר
ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה
יהודה דאמר בפ' החליל דעושין
ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו
כלי שרת של עץ: טו] את
המנחה: טז] ג' כהנים א'
מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר"ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי
שמקדש המנחה וא' שמגביה
אמר
ליה מכלי זה. למאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע"פ שלא נמשח
יוחנן בפסולין:
הכלי וא' שקומץ. הרגמ"ה.
וז"ל תו"ח ג' כהנים חד להגביה
שעבודתו לט] מחנכת א"נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל דעושין כלי שרת של עץ:
(שבת קלג:)
הכלי כשקומצין וחד לקמוץ
א) שכן מצינו בסילוק בזיכין. הא מילתא דלא כרבי חנינא דאמר לקמן לא זו מ] קדושה בלא זו דאיהו לא יליף מילתא ממילתא:
וחד להגביה הכלי שמקדש
הקומץ דהקומץ לא היה יכול
מדם
לקמוץ ולהגביה הכלי שהרי
היה קומץ בימין וא"כ לא היה יכול להגביה לאחוז הכלי כי אם בשמאל ומסתברא דהכל נעשה בימין וג' כהנים לאו דוקא דיכול להיות שאותו שמגביה הכלי בשעת קמיצה מגביהו בשעת הקדוש בזה אחר זה ולא דק. תו"ח: יז] זה הכלל מתני' היא. הרגמ"ה: יח] סדר עבודות
נקט ובהגבהה דלאו עבודה היא לא איירי. הרגמ"ה: יט] סדר עבודות נקט בעו מיניה מרב ששת מהו כו' אמר להו פוק והשאר נמחק: כ] זר ונתן בכלי מהו: כא] בקדישה קומץ כי יהביה אדעתיה: כב] פסול והוא דקא גמר זר לכולה: כג] שמחזירו לביסא גדושה שאין הקומץ
מונח תוך אויר: כד] תחילה כשקמץ: כה] מתוך כלי: כו] וכשקמץ מתוך הכלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הוי קומץ: כז] אצל הגומא מחזירו והוי כגודש הכלי כו' ממילא בגומא כדי שיהא בו' דממילא נפל במנא נעשה: כח] ליה אבל הכא לא הס"ד ומה"ד ש"מ מדלא משני ליה
דמשום הכי לא מקדש ליה האי כלי כשמחזירו כגון שמונח על גבי קרקע דקומצין מכלי שעל גבי קרקע וה"נ מקדשין קומץ בכלי שעל גבי קרקע הס"ד: כט] שהיה (בידה) [מכה] אותו: ל] ערכין דתני: לא] חסדא משכח התירוץ ומכהו אבימי: לב] דמנחות אייקר ליה: לג] קודש
הוא: לד] ואחד שנותן לתוכו הקומץ: לה] וקאמר רב פפא: לו] אלמא כלי שרת מקדשין: לז] קאי וזרקו את דמו: לח] וזרקו פסולין: לט] מחנכתו: מ] קדושה וה"ר נתנאל תירץ דר' חנינא לא יליף מסילוק בזיכין משום דהוא דבר דלא אפשר שהרי אין בו שמן אבל הכא מידי דאפשר
הוא ואם איתא דלא היו יכולין לקמוץ מכלי שע"ג קרקע בבזיכין נמי היה צריך להגביה השלחן כיון דאפשר להגביה אלא ודאי קומצין מכלי שעל גבי קרקע ושפיר ס"ל רבי חנינא כרבא. תו"ח: