התכלת פרק
רביעי מנחות
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
הי מינייהו ד] אחריתי. איזו נאמר באחרונה שנסמוך עליה ה] דשמא
מועלין באפרה. תימה תיפוק ליה דאפר הקדש מותר כדאי'
א)
קנה א
ב)
הדר ביה מאידך משום דקי"ל ר' יהודה ור' שמעון
בסוף תמורה ולמאן דמוקי ל) הא דתניא אסור
ג)
קנו ב ג
הלכה כרבי יהודה: קמייתא. דקתני לר"ש שבאין מן הלשכה ו]:
בנפלה דליקה מאיליה דלא הוי איניש דלמעול ניחא אלא למאן דמוקי
ד)
❖
דלית בהו כפרה. מנחת כהן ליתא ליורשים כפרה בגוה אבל פר
לה בתרומת הדשן [התם] ובפ' כל שעה קשיא וי"ל דשאני
ה) ו)
העלם דבר כפרה לציבור היא:
הכא דכל מצוותה לשריפה עומד
ז)
ח) ט)
קרבני לחמי לאשי. ריבה הכתוב
ועוד נראה דטעם דהתם משום דאין
רבינו גרשום
באפרה אין מועלין אמר רב אשי שתי תקנות
י)
קרבנות הרבה דכל הני לשון קרבן
לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו
הואי דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין
כ)
כיון דקא פרשי מספק
נינהו: לרבות פר העלם . דבאין
ל)
אבל הכא אכתי לא איתעביד:
ז]
הזאות. כשהיה ספיקא
כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מיניה
דקא עבדי למכתן. רב אשי
לאדם אם נטמא אם לא לא
מתרומת הלשכה כתמיד דבתמיד
מ) נ)
היה רוצה שיהו מזין עליו
למכתן גזרו ביה מעילה כיון דחזו דקא פרשי
לטעמיה דאמר במסכת
משתעי ואע"ג דלאו אדעתא דהכי
ס)
שהיה חושב בדעתו שמא
מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא: ת"ר פר
לא נטמאתי והייתי מועל.
מכות דאפר מקלה מותר
הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים
אוקמוה אדאורייתא שאין
א העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים
שיחטא אפ"ה מרבה להו קרא: דברי
להניח על מכתו משום דמכתו מוכחת
ע) פ)
מועלין באפרה. בתחילה
עליו: גזרו ביה מעילה. משמע
בתחילה מגבין להן דברי ר' יהודה ר"ש אומר
מגבין להן כלומר שלא
ר"ש. וכיון דמקרא יליף עיקר הוא
היו לוקחין אותה מתרומת
ח] הך ט) היא (ג) דאחריתא: שמיני
הכא דאיכא מעילה מדרבנן וה"נ
מתרומת הלשכה הן באין והתניא איפכא הי
צ)
הלשכה אלא גובין עכשיו
ק)
בחביתין. במסכת תמיד
מכל אחד ואחד פרוטה
אמרינן פרק הוציאו לו
מינייהו אחריתא אמרוה רבנן קמיה דרב אשי
❖
א]
וקונין מהן: הי מינייהו
מני (ד) לכהנים י"ג העסוקים בתמיד
ובפרק ולד חטאת
לימא קמייתא אחריתא דשמעינן ליה לר"ש
באחריתא. כלומר צריכין
מועלין בדמים דברי ר"מ ור"ש וחכ"א
בין בבקר בין בערב זה בכך וזה
אנו לידע אי זו נשנית
דחייש לפשיעה אמר להו רב אשי אפי' תימא
באחרונה מאלו הברייתות
תורה אור השלם
בכך: באתרא דחשוכא. דבבל
אין מועלין ועד כאן לא פליגי אלא
שחזר בה ר' שמעון ואמר
בתרייתא אחריתא כי קא חייש ר"ש לפשיעה
עמוקה היא דכתיב האומר לצולה
דרבנן אבל דאורייתא אין מועלין ואית
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כר' יהודה דקיימא לן ר'
במילתא דלית בהו כפרה בגווה במילתא
שמעון ור' יהודה הלכה
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרבָּנִי
חרבי : שביעי. מקריב
דגרסי פרק ולד חטאת מ"ט דמ"ד
כר' יהודה: לימא קמייתא
לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחחִי
דאית להו כפרה בגווה לא חייש ר"ש לפשיעה
הסלת דמנחת נסכי תמיד: תשיעי
אין מועלין ושיבוש הוא אלא ה"ג מ"ט
היא אחריתא שחזר בו
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי
מההיא דאמר בה בתחלה
בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר כח ב
מאי הוי עלה א"ל רבה זוטי לרב אשי ת"ש
ביין ה"נ דלא בטלי. לעולם והא
דלכולהו אין מועלין מדאורייתא והתם
2. וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם
הן באין ואמר מתרומת
קיימא לן מנחתם ונסכיהם בלילה
נמי תנן ר"ש אומר הדם קל בתחילתו
דתניא את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי
הלשכה הן באין דחייש
1
לַפָּרִים לָאֵילִם וְלַכְּבָשׂים
לפשיעותא כדאמרינן לעיל
כו' דאם לא הקריבו היום נסכים
וחמור בסופו כו' אלמא דמדרבנן הוא
בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט:
תשמרו להקריב לי במועדו לרבות פר העלם
כיון דחזו דקא פשעי בה
במדבר כט יח
יקריבום למחר וכגון שלא קדשו בכלי
ותימה דבסוף פרק בתרא דתמורה
3. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו
אוקמוה אדאורייתא דניתו
דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים שבאין
מ)
בעי גבי מקדיש עולה לבדק
דלא נפסלו בלינה אלמא זימנין דקרב
מלשכה: במלתא דלית להו
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בְּיוֹם
מתרומת הלשכה דברי ר"ש: ושלימה היתה
כפרה בגוה. כגון כ"ג שמת
הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפה
תמיד בלא נסכים: אלא דאי. לא
הבית אסור לשוחטה עד שתיפדה
דאם היו היורשים מביאין
סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲציתָהּ
קריבה וכו': א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן
הוו נסכים לא קתני ה"נ גבי חביתין
ומועלין בה שתי מעילות ופריך ואי
בעבורו היו מביאין ולא
בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:
❖
שלימה שחרית ושלימה בין הערבים או דילמא
בעבור עצמן משום הכי
ויקרא ו יג
דאי מת כ"ג לא קתני ולעולם אם
דרבנן מי איכא מעילה דרבנן וי"ל
פשעי. במילתא דאית להו
שלימה שחרית ובטילה בין הערבים אמר רבא
מת בטילה כל בין הערבים עד
דכיון דאיכא מעילה דאורייתא לא שייך
כפרה בגוה כגון פר העלם
דבר של צבור ושעירי ע"ז
הגהות הב"ח
שיעמוד כהן אחר: אהדרוה לקמיה
לתקן מעילה אחר דרבנן ומיהו תימה
ת"ש שמיני בחביתים ואם איתא דבטילה בין
ניחא להו דליכפר ולא פשע
דרבא. הא דקאמר רבי ירמיה
דריש מעילה תנן קדשי
(א) גמ' הדר הא
הערבים הא זמנין דלא משכח ליה שמיני
ויהיב ובתחילה מגבין להן:
(ב) שם יוסף
לרבות פר העלם דבר של
בבלאי טפשאי: מבישותין אמרי קמייהו.
קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן
בחביתים ה"ד דמת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו
(ג) רש"י
צבור ושעירי ע"ז דהיינו
כשאנו אומרים שום טעם שאינו יפה
דרבנן ומאי איכא בין מעילה דאורייתא
נמי לאישי דנשרפין הן
אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה אמר בבלאי
דאחרונא
אומרים אותו השומעין לפני בני ארץ
ומעילה דרבנן דאורייתא משלם חומש
ודינן כתמידין: ת"ש שמיני
טפשאי משום דיתבו באתרא דחשוכא
היא
בחביתין במס' תמיד חשיב
ישראל: מטיבותין. כי אמרי' מילי
דרבנן לא משלם חומש וכ"ש קרבן
כמה כהנים זוכים בתמיד.
אמרי שמעתתא דמחשכן אלא דקתני שביעי
מעלייתא לא אמרי להו קמייהו: הא
ופריך מי איכא מעילה דרבנן אין
והשמיני בחביתין: באתרא
דחשוכא. דבבל עמוקה
בסלת תשיעי ביין ה"נ דלא בטלי 2 מנחתם
נמי. דאמרן דאינה בטילה מטיבותין
דאמר עולא קדשים שמתו יצאו מידי
(ד) ד"ה לי"ג
וחשוכה: זמנין ומנחתם
❖
ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו
היא דיפה אמרתי ט] (דאי לא)י) דנפקא
מעילה דבר תורה הא דרבנן איכא
כהנים
ונסכיהם בלילה או למחר
והשתא בטלו שנים אלא
לי מקרא דכתיב בחביתין
מעילה ואמאי לא מייתי מתני' דאיכא
למחר אלא דאי לא קתני ה"נ דאי לא
דאי לא קתני שאם לא הביא
סלת מנחה תמיד מה תמיד אינו בטל
מעילה בדמים וי"ל משום דדמיא טפי
נסכים היום [מביא] בלילה
קתני אהדרוה קמיה דרבא אמר מבישותין
מוסף רש"י
או למחר אבל בתר רוב
אף היא אינה בטלה כ) : מאי הוי
נ)
לקדשי קדשים ששחטן בדרום וכמאן
אמרי קמייהו מטיבותין לא אמרי קמייהו
פר העלם דבר של
הימים אזיל ורוב ימים באין
עלה. כרבא או כרבי ירמיה: פליגי
ס)
דחנקינהו דמי (והרב ר' חיים וכן
ציבור.
נסכין עמו הכא נמי דאם מת
ב] (א) והדר אמר רבא הני נמי טיבותין
בה. בחביתי כ"ג שלא מת: מפריש
כהן לא קתני הילכך קאמר
פי' בקונטרס כאן) דדם אקדשוה
היא אמר קרא סלת מנחה תמיד הרי היא
שמיני בחביתין. ומהא ליכא
3
לה שני קמצין של לבונה. כשהיה
רבנן והשתא איכא שפיר מעילה
למשמע מינה. אהדרוה
לך כמנחת תמידין מאי הוי עלה אמר
ג]
מביא עשרון שלם מביתו מביא
דאורייתא אבל קדשים שמתו לא נחתא
קמי דרבא הא דקאמר ר'
בתחילה מגבין
ירמיה בבלאי טפשאי אמר
ר"נ בר
יצחק ת"ש דתניא שלימה שחרית
עמו שני קמצים לבונה ומקריב
להו קדושת דמים הילכך מייתי טפי
ב
להן.
מבישתן כלומר מה שאין
שפיר י] ע) ואפר פרה נמי איכא קדושה
האחד לחצי עשרון של שחרית
ושלימה
בין הערבים א"ר יוחנן פליגי בה
אנו מתרצין יפה שיש בו
קושיא אומרין לפני בני
מדרבנן וקשה לפירושו דבפרק ולד
והאחד לחצי של בין הערבים:
אבא (ב) יוסי בן דוסתאי ורבנן אבא יוסי בן
(הוריות
ארץ ישראל כדי שילעיגו
חטאת גבי קדשים
ולא
ג:) הי מינייהו
עלינו. ומטיבותן כלומר
דוסתאי
אומר מפריש לה שני קמצים של
דאחריתא.
ומה שאנו מתרצין יפה אין
שמתו דפריך מי איכא מידי דמעיקרא
לבונה קומץ שחרית וקומץ בין הערבים ורבנן אמרי מפריש לה קומץ אחד
אומרין לפניהן. הרי היא
ג
יא]
לית ביה מעילה דפסקת ואמרת
לך כמנחת תמידין שאינה
חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים במאי קמיפלגי אבא יוסי בן
בטילה לא בשחרית לא
אפי' בקדשים קלים ולבסוף אית ביה
דוסתאי סבר לא אשכחן חצי קומץ דקריב ורבנן סברי לא אשכחן עשרון
מעילה ולא והרי דם ומאי פריך
דבעי שני קמצים בעי רבי יוחנן כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו
פ)
לפירושו טובא איכא לפלוגי לכך
(יבמות סד:)
❖
באתרא דחשוכא.
לרבנן
נראה כמו שפירשתי ומיהו תימה קצת
(יומא נז.)
אמאי לא מייתי מתני' דמייתי מינה סייעתא לעולא הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון
(פסחים לד:) אמרי
שמעתתא דמחשכן.
שיטה מקובצת
שנהנה כל שהוא מעל ושמא להכי לא מייתי לה דדילמא היינו דוקא חטאת הואיל ולכפרה אתיא לא בדילי מינה ותקנו רבנן
מעילה טפי כדקאמר בתר הכי דמחטאת לא שמעינן צ) העולה ואית ספרים דגרסי הואיל ולכפרה אתיא בדילי מינה ואין הסוגיא
א] מינייהו דאחריתא:
(שם) שביעי בסלת.
ב] קמייהו. הדר אמר רבא הא
מוכחת כן ושמא ה"ק מתני' אשמעינן דאפילו חטאת דבדילי איכא מעילה
ועולא אשמעינן אילו היכא דלא בדילי איכא מעילה:
נמי מטבותן: ג] כמנחת
פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים. יש לדקדק אמאי נקט גבי פר
לשון יחיד וגבי שעירי לשון רבים והוי מצי למינקט
תמיד: ד] מינייהו דאחריתא:
פרי עבודת כוכבים : דשמעינן ליה לר"ש דחייש לפשיעה. קצת קשיא דרבי יהודה נמי חייש לפשיעה דלא
תשיעי ביין.
ה] עליה דנימא הדר: ו] מן
ק)
הלשכה. נאמרה באחרונה
אשכחן דניפלוג אתקנות ולעיל ס"ל משל יורשים: דאי
כלומר דבר שאינו רגיל אלא באקראי בעלמא:
לא קתני.
דשמעינן לר"ש דאמר לעיל
לרבנן
משל צבור תהא מנחת כהן
שמת ולא מיורשין שמא
(תמיד לא:) מנחתם ונסכיהם בלילה. יפשעו וה"נ גזר דילמא דלא גבו להו הילכך באין מן הלשכה: ז] העלם דבר: ח] והך היא: ט] אמרתי. דאי לא נפקא לי א) מקרא.
מתמיד נפקא: י] ואפר פרה. עיין תוס' יומא דף מו ע"ב: יא] דפסק ותני אפי':
ואפילו למחר.
א)
(לעיל מד:)
(תמורה יד.) (זבחים פד.)