נב:
התכלת פרק
רביעי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבנן
ו) ולא מינו אחר. דקריבה שלימה: לרבנן הוכפלה לבונתו. שיביא
הוכפלה לבונתו. אבל לאבא יוסי בן דוסתאי כיון דצריך
א)
קנז א
ב) ג)
קומץ בבוקר וקומץ בערב לא שייך לאיכפולי טפי משיעור
קומץ שחרית וקומץ בערב דבשלמא לאבא יוסי לא מבעיא ליה דלא
ד)
שלם מ) דלרבנן הוא דבעי אי בעינן שלם בלבונה כי היכי דבעינן שלם
הוכפל שיביא שני קמצים לכל הקטרה דלא מצינו ב' קמצים בהקטרה
ה)
א ב
אחת: מאי דגלי גלי. סלת גלי
נ)
בעשרון אבל משמן בעי (טפי) לאבא יוסי בן דוסתאי נמי דבכל יום
קרא בהוספה כדאמרינן לעיל
ו) ז)
ב ג
לרבי יהודה מאותה ז) ולר"ש מכליל
לא היה רק לוג ומחצה בבוקר וכן
ח) ט)
י) כ) ל)
ג ד
תקטר : ושמן. מבעיא ליה אליבא
בערב והשתא נמי או דילמא לכל
ח)
לרבנן הוכפלה לבונתו
או לא מי אמרינן מתוך
דכולהו אם צריך להביא ג' לוגין לכל
עשרון היו ג' לוגין וזו היא בלילתן:
שהוכפלה סלתו הוכפלה לבונתו או דילמא
הלכה כאבא יוסי בן דוסתאי.
ד ה
עשרון דעד שלא ימות היה מביא ג'
❖
מאי דגלי גלי מאי דלא גלי לא גלי ושמן בין
מ) נ)
ס)
תימה הילכתא למשיחא :
לוגין ג] וחוצןט) לוג ומחצה לחצי עשרון
ס)
(א) לאבא יוסי בן דוסתאי ובין לרבנן מהו אמר
דשחר ולוג ומחצה לבין הערבים
הדרן עלך התכלת
רבא ת"ש ה' קמצין הן ואם איתא זימנין
מוסף רש"י
השתא מאי: ה' קמצין הן. בפרק
ע)
דמשכחת לה ז' דאי לא קתני יתיב רב פפא
כל
האומר הרי עלי עשרון
המנחות באות מצה חוץ מחמץ
הלכה כסתם משנה.
פ)
וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה רב יוסף
שבתודה ושתי הלחם. שתי
חשיב ד] והאי קומץ לבונה של חביתין
צ)
הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות
לא חשיב התם משום דלחצאין קרב
בר שמעיה לרב פפא והא מעלה קומץ בחוץ
ק)
❖
ר) ש)
ט]
דאיקרי מנחה כדאמר בפרק
ובשלימה קמיירי ולא בחצאין ואם איתא
דאי הוה וקתני מאי הוי עלה אמר ר"נ בר יצחק
התכלת אבל לחמי תודה
דכי מת כ"ג ה] קרבו שלם בכל
ת"ש דתניא א] כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו
ע)
י]
לא אשכחן ומ"מ ניחא לאשמועינן
הקטרות זימנין דמשכחת [שבעה]
(ביצה ב:) אמוראי נינהו
ו] י)
הגהות הב"ח
שלימה שחרית ושלימה בין הערבים ומפריש
ואליבא דר' יוחנן.
דינא: בודה. בדל"ת גרסינן בערוך
כגון ב' קמצים של חביתין דהא התם
(א) גמ' אבא יוסף
לה ב' קמצין קומץ שחרית וקומץ בין הערבים
❖
ופי' לשון הוצאה כמו
קא חשיב ב' קמצים של בזיכי לחם
ומפריש לה שלשת לוגין לוג ומחצה שחרית
בחודש אשר בדא מלבו כי
הפנים אע"ג דחד קרבן נינהו וה"נ
חסרה לוג ומחצה בין הערבים מני אילימא רבנן מאי
מלבך אתה בודאם:
ליחשוב: ומשני לעולם אימא לך דהוכפל
או
רבינו גרשום
שנא לבונתה דהוכפלה ומאי שנא שמנה דלא
יתרה. מכאן פי' הרב רבינו חיים
והאי דלא חשיב להו משום דאי מת
(חולין מג. עי"ש)
בערבית אף הא נמי. פליגי
❖
דכשמודדין במדה בפסח או לצורך
כהן לא קתני אלא בקריבים כדרכן
הוכפלה אלא אבא יוסי בן דוסתאי היא דאמר
סליק פרק התכלת
בה במנחת חביתין דעלמא
היכא דלא מת כ"ג. מפריש
קא מיירי: להא שמעתא. דאי לא
יא]
חלה אין להכביד על הסלת דא"כ
חביתי כ"ג בעלמא שני קמצין בעיא ולבונה
לה ב' קמצין של לבונה. כ"ג
קתני: והא מעלה קומץ בחוץ. דקתני
נמצאת יתרה כמו לענין מנחות ועוד
שמת ולא מינו כהן אחר
לא הוכפלה ושמן לא הוכפל ומדשמן לאבא
שיטה מקובצת
אמרינן לקמן גודשא תילתא:
ליה התם גבי ה' קמצין דאי עבר
ואמר לרבנן דאמרי בעלמא
יוסי בן דוסתאי לא הוכפלה לבונתה ושמנה
א
משום דליכא אלא עשרון
מנין לכל המנחות שהן באות
א] תיבות כ"ג שמת ולא מנו
והעלהו בחוץ חייב כ) וקתני ליה ז] נמי
אחד ולא בעינן ב' קמצין
אחר תחתיו נמחק: ב] אומר
לרבנן נמי לא הוכפלו א"ר יוחנן הלכה כאבא
מצה כו'. תימה מתני' היא
ש"מ דאם איתא דהוכפל ליתנינהו
הכא דאיכא עשרונות
שאור אות ה' נמחק:
יוסי בן דוסתאי ומי א"ר יוחנן הכי והא א"ר
כדאמרי' שלימה שחרית
ג] לוגין. וחוצה: ד] חשיב.
ואפילו דאי: מאי הוי עלה. דהא לא
דתנן כל המנחות
ושלימה בין הערבים מי
להו: ה] כ"ג. קרב:
יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן חמשה קמצין
תנינן ליה בהדיא: אלא אבא יוסי
נילושות בפושרים ומשמרם שלא יחמיצו
אמרי' ב' קמצין אי לא או
ו] הקטרות זימנין דמשכחת
דילמא מאי דגלי כדכתיב
לה שבעה: ז] ליה. והכי נמי
דאמר חביתין דעלמא. נמי בחיי כהן
כו' שנאמר כל המנחה יב] פ) בל
הן אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן:
אותה שלימה גלי. אליבא
אם איתא: ח] השאר.
תאפה חמץ וה"נ דרשי' לקמן בגמ'
בעי ב' קמצין הילכך הא נמי ב' קמצין
דאבא יוסף לא תיבעי לך
דממקום אחר לא היה יכול
הדרן עלך התכלת
דהשתא בעלמא דליכא אלא
להביא שאור שלא תהא
שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה
וקתני לוג ומחצה שחרית כו' אלמא
עשרון אחד בעי ב' קמצין
מנחה יתירה הס"ד:
ועוד משמע דשייך לרבויי טפי מההוא
שמן לא הוכפל ואיפשיטא בעיא דשמן
כל ב המנחות באות מצה ג חוץ מחמץ
כ"ש הכא. ושמן מיבעיא לי
ט] מנחה. ס"א כדכתיב וביום
קרא דכל מנחה ממאי דמרבה מהאי
לאבא יוסי ומדשמן לאבא יוסי לא
אפילו לאבא יוסי אי אמרינן
הבכורים בהקריבכם מנחה
שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ
דהוכפל דמפריש ג' לוגין
ד
חדשה: י] אשכחן. עיין
קרא דזאת תורת המנחה דמייתי הכא
הוכפל דמאי דלא גלי לא גלי לרבנן
שחרית וג' לוגין בין
ברש"י דף מז ע"א:
ר"מ אומר ב] השאור בודה להן מתוכן ומחמצן
דמההוא לא שייך לרבויי אלא מנחות
נמי לבונה ושמן לא הוכפלו דמאי דלא
הערבים. ת"ש ה' קמצין הן
יא] להכביד וצריך להניח
כדאמרי' בפירקין בתרא
הקמח בנחת. תו"ח:
ר' יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר אלא
שיש בהם דין הכתוב בפרשה הגשה
גלי לא גלי דאינהו לא פליגי אלא
האומר הרי עלי לבונה לא
יב] המנחה. לא תעשנה
מביא את השאור ונותנו לתוך המדה וממלא
קמיצה ולבונה כגון מנחת סלת ומחבת
בלבונה מחיים אבל בלאחר מיתה אי
ה
יפחות מקומץ וכו'. ואם
חמץ: יג] תיבת אלא נמחק:
איתא דסבירא להו לרבנן
יד] באותה פרשה. אבל קרא
ומרחשת אבל מכל המנחה איתרבו
הוכפל אי לא הוכפל לא פליגי:
את המדה אמרו לו אף היא היתה חסרה או
דהיכא דמת כ"ג בעינן ב'
דלא תעשה דלקמן לא כתיב
הילכתא כאבא יוסי. דאמר בחיי
אפילו מנחת העומר ומנחת קנאות
יתרה: גמ' בעא מיניה רבי פרידא מרבי
קמצין א"כ משכחת לה ז'
מצות באותה פרשה:
אלא לעולם לרבנן לא הוי
כהן מקריב קומץ לבונה שחרית וקומץ
ומנחת כהן ומנחת [נסכים] ולחם
אמי מנין לכל המנחות שהן באות מצה מנלן
אלא קומץ א' לשחרית ולבין
ערבית: ותנן ה' קמצין הן. ולא
הפנים ונראה לפרש דרבי אמי לא
הערבים. ואי אמרת א"כ
דכתיב בה כתיב בה דלא כתיב בה כתיב בה
ליתני ו' קמצין הן והאי
חשיב ליה לקומץ דחביתין משום
רצה להביא לן הא דדרשינן מייתורא
זאת
קומץ דחביתין להוי ששי.
יג] צ)
דקראי (אלא) לפי שהיה סבור
דלחצאין קרב ואם איתא דקרב שלם
הא לא קשיא כיון דהאי
ליתני ז' קמצים הן: אמוראי נינהו. מר אמר כסתם משנה אמר
דאפילו למצוה קא מיבעיא ליה היכא דלא כתיבא מצה הביא לו
קומץ דחביתין לא קריב
שלם אלא חציו בבקר וחציו
רבי יוחנן ומר אמר הלכה כאבא יוסי אמר רבי יוחנן
מקראות פשוטות ותמה על שאלתו והשיב לו דכתיבא כתיבא כגון
בערב לא קתני ליה והא
מחבת ומאפה דלא כתיבא כגון מנחת סלת ומרחשת כתיב זאת
מעלה קומץ בחוץ דאי הוא
הדרן עלך התכלת
דלא הוי לכתחילה אלא דאי
תורת וה"ה דאכתי מהנך קראי לא ידעינן כולהו שאר מנחות ק) עוד
עבד. אילימא רבנן דלא בעו
כל
המנחות. חוץ מחמץ שבתודה. דכתיב על חלות לחם חמץ וגו'
משמע דמנחת סלת נמי כתיבא דאותה פרשה דזאת תורת דכתיב
בעלמא אלא קומץ אחד מאי
שנא לבונתה דהוכפל דקתני
: שאור בודה
ושתי הלחם דכתיב חמץ תאפינה
בה מצות תאכל פשטיה דקרא במנחת סלת ר) [כתיב] דכתיב מסלת
מפריש לה ב' קמצין
להן מתוכו. מתוך עשרון דתודה ושתי הלחם היה מוציא שאור שהואל)
המנחה ומשמנה ומזאת תורת מרבי מרחשת ומהשתא מצינו למימר
ומדשמן לאבא יוסי לא
הוכפל אלא כחביתין
לש מן הסלת מעט לאחר שנמדד וטומנו בסלת ומתחמץ מאיליו וממנו
דנתרבו כל מנחות אפילו אותם דאין בהם הגשה קמיצה ולבונה כי
דעלמא היכא דלא מת
מחמץ את השאר ח]: אף היא אינה מן המובחר. שאינה מחמצת יפה לפי
היכי דמרבינן מרחשת אע"ג דלא איירי בה קרא אבל קשיא א"כ
ולא לבונה נמי לרבנן נמי
שאין לה שאור מחומץ יפה: אלא מביא שאור. המחומץ יפה מתוך ביתו
כל המנחה לרבות שאר מנחות למה לי דאם נאמר ללאו א"כ היכי
לבונתה ושמנה לא הוכפלו.
ותיפשוט מיהא הא דקא בעי
ונותן לתוך העשרון ומוסיף וממלא סלת: אף היא היתה יתרה או
מייתי לעכב מלא תאפה דלקמן דריש ליה על הכלל ור"ת מפרש
ר' יוחנן דלבונה לרבנן ושמן
חסרה. כגון אם השאור עבה ומגובל בקושי במעט מים אינו מחזיק
דמיבעיא ליה לרבי פרידא מנלן דבאות מצה ולא שיאור וחלוט דאי
בין לאבא יוסי ובין לרבנן
דלא הוכפל. הלכה כאבא
נפח גדול כאילו היה קמח ונמצא העשרון יתר לפי שאם לא היה
מלא תעשה חמץ דמתני' הוה אמינא שיאור וחלוט שרי א"ל דכתיבא
יוסי בן דוסתאי דמפריש לה
שאור מגובל היה נפחו גדול מעכשיו ואם אינו מגובל יפה שנתן בו
כתיבא אלמא מצות בעינן ושיאור וחלוט לאו מצה היא א"ל לעכב
ב' קומצי לבונה לכל חביתין
אפילו לעלמא:
מים הרבה נמצא נפחו גדול משאילו היה קמח ונמצא העשרון חסר
קא מיבעיא לן מנלן דמיפסלא אם הביא שיאור וחלוט א"ל דכתיב
הדרן עלך התכלת
שאם לא בשביל המים לא היה מלא: גמ' דכתיבא כתיבא.
לא תאפה חמץ דמשמע אלא מצה דכתיב מצה באותה פרשה יד] ורב
כל המנחות דכתיבא
בהדיא. מצה כתיבא:
ש)
חסדא פריך דילמא מלא תאפה חמץ אלא שיאור אע"ג דכבר כתיב
אותה מנחה שכתוב בה מצה כגון מנחת מאפה ומנחת מחבת
לא תעשה איצטריך
טובא לכדדרשינן לקמן ופי' זה דחוק ומגומגם:
הרי כתיב בה ודלא כתיבא
אתא מהאי קרא
דכייל לכל המנחות
כי
בצו