כל המנחות באות מצה
פרק חמישי
מנחות נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
בצו את אהרן דכתיב זאת תורת המנחה וכתיב בתריה מצות תאכל:
קא מבעיא לי לעכב. תימה מאחר דכתיב זאת תורת אייתרו
א)
ה א
❖
ב)
שיאור דרבי מאיר. כל שהכסיפו פניו בפרק אלו עוברין
ליה מצה דכתיב במחבת ומאפה לעכב ויש לומר דדילמא ה"מ
ג)
לרבי יהודה מצה מעליא היא ה]: ואי שיאור דרבי יהודה.
בדידהו אבל בסלת ומרחשת לא וכי מסיק עיכובא מדכתיב תהיה
שיטה מקובצת
דהיינו קרני חגבים וקבעי למימר לר"מ תאפה שיאור חמץ מעליא
במחבת אם אינו ענין לגופה
תניהו ענין לשאר מנחות ודוחק הוא
ד) ה)
הוא ו]: אלא דרבי יהודה לרבי יהודה.
ח) טו] שיכול לפרש כל זה ועוד לישנא
ו)
א] זאת תורת המנחה. תימה
ז) ח)
ה"ג אילימא דר"מ לרבי יהודה מצה
דקתני בברייתא מצה יכול מצוה ת"ל
אמאי לא מייתי קרא
$ זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן
1 א]
ט)
דמתניתין [דף נה ע"א] כל
מעליא היאז] אלא דרבי יהודה לרבי
תהיה הכתוב קבעה חובה משמע
לפני ה' אל פני המזבח והנותרת ממנה יאכלו
המנחה אשר תקריבו לה' לא
יהודה : רבוכה. במים רותחין
דבגופה נמי אי לא כתיב תהיה הוה
ח]
תעשה חמץ וי"ל דאי מההיא
אהרן ובניו מצות תאכל אמר ליה מצוה לא קא
הוי אמינא לא תעשה חמץ
כדאמרינן בתורת כהנים ד) גבי חביתין
אמינא מצוה ועוד דמצה במחבת
י) כ)
אבל שלוק וחלוט לית לן בה
מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי לעכב אמר ליה
❖
מורבכת מלמד שנעשת ברותחין כל
ומאפה למה לי דבמצה תהיה דמחבת
להכי מייתי קרא דכתיב בה
לעכב נמי כתיב לא תאפה חמץ אלא מצה
2
בהדיא מצות תאכל במקום
צרכן והוא חלוט: אי ט] דאיכא
סגי ונראה לפרש דלשום דרשא צריכי
קדוש. תוס' אחרות ועיין
מתקיף לה רב חסדא ואימא לא תאפה חמץ
רבוכה. מנחה שמצותה ברבוכה כתיב
ואע"ג דכתיב במחבת מצה תהיה
תוס' דף עב ע"ב: ב] ניהו.
תורה אור השלם
אלא שיאור שיאור דמאן אי דר"מ לר' יהודה
רבוכה אי דאתי רבוכה כתיב
בהדיא מורבכת תהא שלא תאפה
ילפינן בכל המנחות מזאת תורת דכל
1. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה
בה רבוכה אי דליתא רבוכה
חמץ: לא כתיב בה רבוכה. תאפינה
היכא דאיכא מצוה במצה איכא נמי
מצה מעליא היא אי דרבי יהודה לר"מ חמץ
הא [לא] כתיב בה רבוכה
הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרן לִפְנֵי
עיכובא: אי שיאור דרבי מאיר לר'
ומדלא כתיב בה שמע מינה לאו
ואימא דכתיב בה רבוכה
יְיָ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּח:
מעליא הוא אי דר"מ לר"מ מדלקי עליה חמץ
ויקרא ו ז
מצוה ברבוכה ודלא כתיב בה
רבוכה בעינן י]: מנין לכל המנחות
יהודה מצה מעלייתא. דבפרק אלו
הוא אלא דר' יהודה לר' יהודה מתקיף לה רב
2. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם
רבוכה אי בעי רבוכה:
שנילושות בפושרין וישמרם שלא
עוברין קתני רבי
ג] ומשמרן שלא יחמיצו.
נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדשׁ
נחמן בר יצחק ואימא לא תאפה חמץ אלא
אע"ג דמייתי קרא במתני'
קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת
יחמיצו. דקתני מתניתין
ט)
יהודה שיאור דפטור בקרני חגבים
ויקרא ו י
לפוסלן חמץ איצטריך הכא
וְכָאָשָׁם:
חלוט חלוט מאי ניהו ב] רביכה אי דאיכא
כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן
וסידוק דחייב כרת שנתערבו סדקיו
3. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי
קרא לשמירה: ד] אמר להו:
רביכה כתיב בה רביכה והא לא כתיב בה
ה] מצה מעליא היא. דקתני
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי
יא] שלא יחמיצו. שנילושות כלומר
זה בזה אבל פחות מכן שרי כגון
התם שאור ישרף והאוכלו
אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ
רביכה ואימא דכתיב בה רביכה מצוה
דהואיל ונילושות בפושרין מצוה
שהכסיפו פניו ורבנן פליגי עליה
פטור ואיזהו שאור כקרני
מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת היּוֹם
חגבים דברי ר' יהודה ר'
ברביכה ודלא כתיב בה רביכה אי בעי
לשמרם שלא יחמיצו ושימור היינו
דהיינו רבי מאיר כדמוכח בגמרא
הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת
שמות יב יז
מאיר אומר האוכלו חייב
עוֹלָם:
שיעסוק בבצק כל שעה כדאמרינן
ומפרשינן איזהו שיאור כל שהכסיפו
רביכה לייתי אי בעי מצה לייתי מתקיף לה
4. וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבת
כרת אלא איזהו שאור כל
בפסחים : החייה. כלומר
שהכסיפו פניו כו' ותניא
פניו וא"ת בפרק אלו עוברין
קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשּׁמֶן
רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא
מַצָּה תִהְיֶה: ויקרא ב ה
בברייתא בגמרא ר' מאיר
הכשירנה ושמרה: היא. נמי הוה
תניא שיאור ישרף ונותנו לפני
5. אָמַרְתְּ לַיְיָ אֲדֹנָי אָתּה
בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא אלא
אומר שאור ישרף והאוכלו
משמע לעכב כדאמרינן בפירקין קמא
כלבו ומפרש ונותנו לפני כלבו דר"מ
בארבעים אלמא מדפטר ר'
טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
מנלן כדתניא מצה יכול מצוה תלמוד לומר
תהלים טז ב
יהודה אפי' כקרני חגבים
חטאת היא שאם שחט
לרבי יהודה משמע אבל באכילה אסור
6. לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ
מכלל דהכסיפו פניו מצה
תהיה הכתוב קבעה חובה בעא מינה ר'
שלא לשמה פסולה: דהוא עשירי לעזרא.
ויש לומר דמדרבנן בעלמא הוא דאסור
מעלייתא היא: ו] חמץ
הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצי
פרידא מר' אמי מנין א לכל המנחות שנילושות
תהלים טז ג
מעליא הוא. מדמחייב עליו
בָם:
ר"א בן עזריה עשירי לעזרא הסופר:
ומדשרי ליה לכלבו ש"מ מצה מעלייתא
7. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים
כרת: הס"ד ואח"כ מה"ד אי
היא: טז] אלא דרבי מאיר לרבי
בפושרין ג] ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח
מאי כולי האי. דקמייחסתו ליה: אי
דר"מ לר"מ מדלקי עליה.
אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר
דקתני האוכלו בארבעים
בַּמָּרוֹם יְיָ: תהלים צג ד
בר אוריין. אם בן תורה הוא יב] הרי
מאיר מדלקי עליה חמץ הוא יז]. כי
דכתיב ושמרתם את המצות אמר ליה בגופה
3
8. נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם
חמץ הוא: ז] מעליא הוא. אי
הגון: חזייה. רבי פרידא לרבי עזרא
האי גוונא דייקינן בפרק קמא דחולין
כתיב מצה תהיה החייה והא אפיקתיה לעכב
דר' יהודה לר"מ חמץ מעליא
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם
4
שמות טו י
הוא אי דר"מ לר"מ מדלקי
שהיה צעור ה) : ופתח. באגדתא
גבי הרי עלי לחמי תודה
אַדִּירִים:
אם כן ליכתוב קרא מצה היא מאי תהיה
9. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנּבִיא
עליו חמץ הוא: ח] לר'
למיחבביה ו) : שהודעתיך. שאני מייחד
מן החמץ או מן המצה והביא
יהודה: הס"ד ואח"כ מה"ד
שמעת מינה תרתי אמרי ליה רבנן לרבי
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיהּ
❖
שמך בעולם: אמר ליה טובתי
שיאור מהו וקאמר שיאור דמאן אי
בַּעֲבוּר יְיָ: שמואל ב יב כה
ואימא לא תאפה. דבתנור
יג]
פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס
אסור לאפות חמץ אבל עושה
בל עליך. דהכי משמע ממה שאמרת
דר"מ לר' מאיר מדלקי עליה חמץ
אותו חלוט ויעשהו חמץ:
דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי
להקב"ה ה' אתה אין טובתי עליך:
הוא ותימה על דהכא והתם דילמא
ט] אי דאתי: י] בעינן הס"ד
גליון הש"ס
ואח"כ מ"ה ואפסולי לא
לעזרא קאי אבבא אמר ד] מאי כולי האי אי
אלא לקדושים אשר בארץ. דהני
שאני לגבי פסח דמרבינן ליה מדכתיב
גמ' זאת תורת.
מפסלי ואכתי לעכב מנלן:
❖
בר אוריין הוא יאי אי בר אוריין ובר אבהן
תרי קראי יד] דסמיכי אהדדי וקודשא
כל מחמצת ומהתם לא
יא] ומשמרן. אותן שלא
יחמיצו כלומר: יב] תורה
בריך הוא אמרינהו: כיון דשמעיה.
ילפינן דהא לענין פסח נמי לא חשיב
יאי ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא
הוא: הס"ד ואח"כ מה"ד
רבי עזרא לרבי פרידא דקאמר אדירי
חמץ גמור להתחייב כרת ואדרבה
תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא אמר להו
יאי הרי: יג] אמר לה:
מוסף רש"י
יד] קראי סמיכי: טו] הוא
כל חפצי בם נזכר אגדה של אדיר:
נילף מחמץ גמור ומיהו בההיא דחולין
ליעול וליתי חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח
שיאור.
שהיה לו לפרש: טז] אי דר'
יבא אדיר. כלומר כך אמר הקב"ה
יש לפרש דלענין מצה דתודה קאמרינן
(חולין כג:)
מאיר ותיבת אלא נמחק:
ואמר 5 אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך
(פסחים
כשעשה נקמה במצרים צללו
דילפא מפסח ולא יצא בו ידי מצה
יז] מדלקי עליה חמץ הוא.
מג.) אי דר"מ.
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא
תימה אדרבה מדלא מחייב
כעופרת במים מצרים שהם אדירים:
דתודה אבל בשמעתין ליכא לשנויי הכי
עליה כרת לאו חמץ הוא
רבונו של עולם החזק לי טובה שהודעתיך
מה לידידי. מפרש לקמן באברהם:
ושמא יש שום ייתור בתודה ובמנחות
ז)
וי"ל נהי דחמץ מעליא לא
הוי מ"מ חמץ נוקשה מיהא
בעולם אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק
עשותה
דחמץ נוקשה חשוב חמץ גבייהו ולקמן
הוי וא"ת והרי [גבי] פסח
פליגי רבי חנינא בן גמליאל
טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם שנאמר לקדושים
מצריכין קרא דכל מחמצת
6
לא תאכלו לרבות חמץ
ורבנן במחמיצין בתפוחים וקרי ליה
אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם כיון דשמעיה דקאמר אדיר פתח
נוקשה וי"ל דה"נ [שמא]
חמץ נוקשה ולמאי דבעי לאוקומי האי
שום ריבויא כתיב ביה: תוס'
ואמר יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים יבא אדיר זה הקדוש
אחרות: יח] הכתוב לעכב.
דתפוח שריסקו כרבי חנינא בן גמליאל
ברוך הוא דכתיב אדיר במרום ה' ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר
וי"ל לעכב דהתם לאו דוקא
7
פי' תפוח של תרומה שנתנו בעיסה
הוא שהרי כיון דמסיק
ואדירי כל חפצי בם מאדירים אלו המצרים דכתיב צללו כעופרת במים
8
לעולם מצה מאי עיכובא
וחימצה היה יכול לומר דלרבנן חשיב
שייך למעוטא אלא ודאי
אדירים באדירים אלו מים שנא' מקולות מים רבים אדירים משברי ים יבא
ליה מצה ושרי אבל במסקנא דקאמרי
מחד מצה לא שמעינן מעוט
ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים יבא ידיד זה
לרבנן דהוי נוקשה ואפ"ה א"ר חנינא
דחלוט ואפי' למצוה דהא לא
❖
(חולין כג:)
נפיק מכלל מצה ואיצטריך
שלמה המלך דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'
בן גמליאל דמחמיצין י) פליגי בהכי אי
9
קרא מצה תנינא למעט
בן
חשיב חמץ נוקשה כחמץ גמור לענין
דלמצוה לא יהא חלוט ואכתי
לא שמעינן לעכב והכא
רבינו גרשום
לחמי תודה ושתי הלחם או לא וקשיא אההיא דחולין דמשמע דלכולי עלמא חשיבא חמץ ושמא
אפי' לרבנן לא אמרינן אלא לכתחילה
ממעט ליה מתהיה לעכב
דאין מחמיצין אי נמי לכולי עלמא אין מחמיצין בחמץ נוקשה לכתחילה אלא רבי חנינא בן גמליאל קסבר דחמץ גמור הוא:
אי דר' מאיר. דאמר כל
ועוד אומר ר"י דהתם הוי
ת"ל תהיה הכתוב קבעה חובה. הא דדרשינן בפ' החולץ מצות תאכל במקום קדוש דלהכי תנא ביה קרא לעכב דאינו אוכלה
שהכסיפו פניו: לר' יהודה
ממש לעכב מיהו התם איירי
מצה הוי. דהא איהו אמר
בנקמצת לאחר אפיה כגון
לא נפקא לן אלא מתהיה דהכא
חלוטה אף על גב דמצה היא ההוא לעכב לא הוי כמו שנה יח] הכתוב לעכב בעלמא דמהתם
דלא הוי שיאור עד דהוי
מנחת מאפה מחבת מרחשת
נסדק כקרני חגבים: החיה.
ולא הוברר חלק גבוה בשעת
ועוד דהא משמע התם דמחד מצה לא ממעטינן חלוט דחלוט
מצה הוא ומדכתיב תרתי ממעט
ליה ואם כן אימא למצוה והא
כלומר שמרה יפה שלא
אפיה אבל במנחות הנקמצות
דמשמע הכא דאי לאו תהיה הוה אמינא אי בעי רבוכה לייתי
אי
בעי
מצה לייתי לאו לכתחילה
דהא
ממעט ביבמות
חלוט למצוה כ) :
תחמיץ: חזייה דהוה עכירא
כשהם סולת שהוברר חלק
בן
דעתיה. דר' פרידא וקא בעי
גבוה הוי אמינא דשוב אינו
ר' עזרא ליתוביה דעתיה:
נזהר בחלקו להכי איצטריך
כל חפצי בם. כלומר כל חזקת טובתי בם היא: כיון דשמעיה. לר' עזרא: דקאמר אדיר פתח. ר'
תהיה לעכב שיריים שלא לאפות חמץ. תו"ח: