נג: כל המנחות
באות
מצה
פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
עשותה המזימתה. כל מעשיהם ח] במזיד ובכוונה: יעברו מעליך.
ידיד. בן אברהם דכתיב ביה מה לידידי
בביתי פשטיה דקרא
א)
ו א
❖
ב)
שהעבירו מעליהם מילה: כי רעתיכי אז תעלוזי. בשעת עליצותם
בירמיה יח] שהיה מתפלל בבית המקדש
על ישראל דמעיקרא
ג)
מחזיקין יותר ברעתם ולא חוזרין בהן: זית רענן. סמוך לההוא קרא
כתיב ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וכתיב בתריה מה לידידי
דמה לידידי: זית אחריתו בסופו. שנטעו עכשיו ואינו טוען עד זמן
תורה אור השלם
בביתי וכאן דורשו באברהם כדאמרי' בסמוך שמצאו הקב"ה
ד) ה)
גדול ואחר כך טוען פירות הרבה.
לאברהם שהיה עומד בבית המקדש
ו)
1. מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי
ז)
י)
ומה שאומר בברכה של מילה אשר
לישנא אחרינא שאין מתבשל מעט
בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי
עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים
א]
1
ח)
וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָליִךְ
קידש ידיד מבטן אומר ר"ת דהיינו
מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן
בביתי ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב
ט)
כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי:
יחד: דליותיהן. טרוויל"ש: נתרועעו.
יט]
אברהם שנקרא ידיד כדאמרינן
ירמיהו יא טו
2 מה ידידות משכנותיך לידיד זה הקב"ה
2. מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ
נתרוצצו כלומר נשבר גאון עוזם:
הכא וקדשו הקב"ה מן הבטן שדורש
תהלים פד ב
דכתיב 3 אשירה נא לידידי בחלקו של ידיד
יְיָ צְבָאוֹת:
בעל הבית. הקב"ה: כל אחת ואחת
במדרש דכתיב באברהם כי ידעתיו
3. אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי
זה בנימין שנאמר לבנימין אמר ידיד ה'
י)
4
שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם
כשיעור ד' מלכיות. של עכשיו: בזה
וכתיב בירמיה בטרם אצרך
כ)
הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בּן שָׁמֶן:
ישכן לבטח עליו ויתכפרו בו ידידים אלו
אחר זה. דהוו ארבעה שיעורין
בבטן ידעתיך חוק בשארו שם זה
ישעיהו ה א
ל) מ)
4. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְי
ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף
ועכשיו בבת אחת דהוי כוליה חד
יצחק שקראו הקב"ה יצחק עד שלא
5
❖
נ)
יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חפֵף עָלָיו
שיעורא אלא שיהו מפוזרין מקצתן
נולד וצאצאיו חתם באות ברית קודש
אויביה יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים
כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:
זה יעקב כדכתיב הצאצאים
משועבדים לבבל ומקצתן ליון
דברים לג יב
יבא טוב זה משה דכתיב 6 ותרא אותו כי טוב
5. עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשׁתִּי
הגהות הב"ח
והצפיעות ומתרגמינן בניא ובני בניא
[ומקצתן לפרס] ומקצתן לאדום:
הוא ויקבל טוב זו תורה דכתיב כי לקח
אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת
7
(א) רש"י
מאי חסירה מאי יתירה.
ויש מפרשים ידיד זה יצחק שאר זה
נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ:
טוב נתתי לכם מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב
8
שחסר
ירמיהו יב ז
כ)
כלומר אימת חסירה ואימת יתירה:
יעקב וצאצאיו אלו השבטים :
6. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בּן
ה' לכל לטובים אלו ישראל דכתיב 9 הטיבה
ולישקול פורתא מיניה. פי'
עבה. במעט מים מגובל נמצאת
מאילו היה ובאותו
וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא
❖
ה' לטובים יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו
וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:
עשרון
ט] חסירה ז) כדפרישית ח) :
ימדוד עשרון קמח
יבא זה זה משה דכתיב 01 כי זה משה האיש
קא כייל. ומאי איכפת לן למימר אילו
ונישקול פורתא ויעשנו עיסה ויכרוך
7. כִּי לֶקַח טוֹב נָשתַמתִּויתלָבכֶםב
לעזי רש"י
ויקבל זאת זו התורה דכתיב וזאת התורה
הוה קמח הוי חסר או יתיר הא
העיסה במטלית ויטמננה בשאור
תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:
11
משלי ד ב
בשעת מדה לאו קמח הוא: לכמות
ל) בעלמא עד שתקלוט הריח ויעשה
אשר שם משה מזה זה הקב"ה דכתיב זה
8. טוֹב יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו על
טרוויל"ש [טריילי"ש].
21
שהן. לכמות שהיו כבר כשהיה קמח
כָּל מַעֲשָׂיו: תהלים קמה ט
גפנים מוגבהים על
שאור ויחמץ את העשרון גזירה דילמא
❖
אלי ואנוהו לעם זו אלו ישראל שנאמר עם
31
9. הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים
כלונסאות.
משערין ליה: לשון קל והגון ונשקול
אתי לאיתויי מעלמא אי שרית ליה
זו ב] קנית א"ר יצחק בשעה שחרב בית
וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם:
פורתא מיניה כו'. לרבי מאיר אמאי
לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה
תהלים קכה ד
המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד
01. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ
מוסף רש"י
בודה מתוכו דאינו מן המובחר ולר'
שהוא מביאו מבחוץ ולשו בכאן ואינו
מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר ויִּקָּהֵל
בבית המקדש אמר לו מה לידידי בביתי אמר
יהודה אמאי מביא שאור מביתו דאיכא
מודד עכשיו העשרון סבור שהוא
אל תיקרי ממנו אלא
הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ
ממנו.
לו על עיסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו
אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים
למימר חסירה או יתירה: נשקול
מוסיף על עשרון ואתי לאיתויי מ) [שאור
אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זה
וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לו
פורתא מיניה. לאחר שמדד עשרון
מעלמא] לבד העשרון הילכך לר"מ
מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ
סלת: ונחמציה אבראי. במקום
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַענוּ
בודה מתוכו עדיף ולר' יהודה נ) [מביא
עשותה המזימתה אמר לו שמא מיעוטן
1
(סוטה לה.) בעל הבית.
מֶה הָיָה לוֹ: שמות לב א
מביתו] קודם מדידה עדיף ולשון
חמימות או יטמננו בעיסה מחומצת
חטאו אמר לו הרבים היה לך לזכור ברית
(שם) להוציא
11. וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם
כליו.
שני שבקונטרס הוא עיקר:
עד שיתחמץ יפה ונהדר ונליישיה
מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂראֵל:
❖
מילה אמר לו ובשר קודש יעברו מעליך
(שם)
דברים ד מד
אין מחמיצין לשתי הלחם וחלות
במקומו עם השאר: גזירה דילמא
21. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיהִי לִי
אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרין
אתי לאיתויי מעלמא. אי שרית
תודה בתפוחים. דלא הוי חמץ
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
בתשובה אמר לו כי רעתיכי אז תעלוזי מיד
רבינו גרשום
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
מעליא דמי פירות אין מחמיצין כך
ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן
שמות טו ב
הניח
ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה
פי' בקונטרס ומסקינן הכא דלכולי
הרואה שהוא מביאו מן החוץ ולשו
31. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה
פרידא: ואמר כו'. כי רעתיכי
אז תעלוזי. כלומר כמה
ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה
וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדּמוּ
עלמא הוי חמץ נוקשה לכל הפחות
בכאן ואינו מודד עכשיו העשרון
שהיו מרבין לחטוא היו
כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמּךָ יְיָ עַד
יצתה בת קול ואמרה לו זית רענן יפה פרי
והא דפליגי בפרק כל שעה
סבור שהוא מוסיף על העשרון
שמחין: מה זית זה אחריתו
41
יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:
בסופו. כלומר כל זמן
שמות טו טז
בעיסה שנילושה ביין ושמן
ואתי לאיתויי שאור מעלמא לבד
תואר קרא ה' שמך מה זית זו אחריתו בסופו
41. זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרי תֹאַר
שהוא בוסר הוא קטן הרבה
ודבש רבן גמליאל אומר תישרף מיד
העשרון הילכך לרבי מאיר בודה
ובשעה שמתבשל מתגדל
אף ישראל אחריתן בסופן לקול המולה
קָרָא יְיָ שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלּה
ומתבשל ביחד: שאפי' בעל
פירוש שאין אדם יכול לשמרה שלא
מתוכו עדיף ולרבי יהודה מביאו
גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ
גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו אמר
הבית. כינוי הוא כלומר
וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו:
תחמיץ וחכ"א תאכל (מיד) דיכול ליזהר
מביתו קודם מדידה עדיף: לישנא
מי שבראן אין יכול להן:
ירמיהו יא טז
רבי חיננא בר פפא לקול מיליהן של מרגלים
51. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ
אחרינא ונשקול פורתא. י] מקמח
המולה גדולה. כמו חמלה:
מחימוץ היינו כי הך דהכא ודקאמר
ניתרועעו דליותיהן של ישראל דאמר רבי
השתא חמלתי עליהן כל
עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת
של עשרון לאחר שנמדד עם שאור
להו רבי יהושע בן לוי לבניה יומא
חדא וחדא כמה דפסיק
אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא
❖
חיננא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים
ולשוה בלישה
שמביא מביתו
קמא לא תלושו לי בחלבא או
יא]
לה. (לשעבר) [לשיעורה]
במדבר יג לא
מִמֶּנּוּ:
ולא יותר: אני אמרתי. בכל
באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תיקרי
אותו שאור שהביא מביתו אם עבה
בדובשא
51
מלכות ומלכות ישתעבדו
עבה ואם רך רך וניהדריה לתוך
ממנו אלא ממנו כביכול שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם
בה ד' מלכיות בזה אחר זה:
שיטה מקובצת
ועכשיו חמלתי ומשעבדין
העשרון ואם עבה הוא יב] ט) וראה
מתקיף לה ר' ג] חייא בר' חיננא האי לקול המולה גדולה לקול
מלה
בהן בבת אחת: ר' מאיר
א] בן ידיד. בן תיבת זה
כשחסר העשרון עכשיו ודאי כך
השאור של חמץ שבתודה
נמחק: ב] עם זו קנית. ס"א.
מיבעיא ליה אלא אמר לו הקב"ה לאברהם קולך שמעתי וחמלתי
עליהם
ושתי הלחם בודה מתוכו.
יצרת לי: ג] ר' אחא בר תיבת
נפח חסר יג] אז (א) מה שהיה
אני אמרתי ישתעבדו בארבע מלכיות כל אחת ואחת כשיעור ארבע
בודה לשון מוציא כמו
חייא נמחק: ד] הבא אמר:
קמח באותו שיעור שעכשיו
בדה מלבו: אלא מביא
ה] אומר שאור: ו] תיבות
מלכיות השתא כל חדא וחדא מאי דפסיק לה ואיכא דאמרי אני
אמרתי
את השאור ממקום אחר
עיסת השאור נמחק:
צריך להוסיף עליו כאותו שיעור
ונותנו לתוך המדה וחוזר
ז] ונשקול פורתא כו'. פי'
בזה אחר זה עכשיו בבת אחת אמר רבי יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל
יד] שיש לך מן הסלת חוץ דודאי
וממלא את המדה סולת
בקונטרס לר' מאיר אמאי
לזית לומר לך מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים
כך חסר נפח של אותו שאור שהביא
על גבי השאור. אמרו לו
בודה ולר' יהודה אמאי מביא
אף זו אינה מן המובחר.
מביתו מצאתי כתוב זה לא
אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעולם הבא ואמר
מביתו יותר משאילו היה קמח ובכך
ד]
שפעמים היתה מדה חסירה
קשיא לר"י אי סבר נמי
היה העשרון יתר ואם רך הוא
רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא
או יתירה כיצד שאם היה
עשרון דקרא היינו לאחר
השאור עבה וקשה נמצאת
הבאת שאור א"כ אין כאן
יראה כמה העשרון גדול עכשיו
ע"י כתיתה אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין: ר"מ אומר
המדה יתירה שכשיהיה
חסרון ויתרון ולענ"ד
יותר ממה שהיה כשהוא קמח ודאי
השאור הזה שהוא עבה
הקושיא והתירוץ (להר"ם)
ה] השאור בודה להן מתוכן ומחמיצן [וכו']: מאי חסירה או יתירה אמר רב
וקשה כשהיה קמח נמצא
[לר"מ] ודוק ותשכח או
כשיעור זה טו] גדולו נמי נפחו
חסדא
ו] עיסת השאור עבה נמצאת יתירה מדת העשרון רכה נמצאת
מחזיק קמחו כפלים במדה
שמא לא פליג ר"י אשאר
א
של שאור ראשון ובכך היה העשרון
יותר ממה שמחזיק עכשיו
מנחות דודאי כשהם סולת
חסירה
סוף סוף כי קא כייל לעשרון קא כייל רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו
וכשימלא המדה על גב
מודד דכתיב עשרון סולת
חסר וכך יוסיף עליו: גזירה דילמא
שאור נמצא יתירה. ואם
מיהו גבי תודה ושתי הלחם
לכמות שהן היתה משערינן ז] ולישקול פורתא מיניה וליחמציה מאבראי
אתי לאיתויי מעלמא. שמא ינסה
היה השאור שנותן במדה
גלי קרא דבעי שאור מעולה
וליתיה
ונילושיה בהדיה גזירה דלמא אתי לאיתויי מעלמא ת"ר אין מחמיצין
מקמח עשרון אחר ויתן בעשרון
רכה נמצא חסירה המדה
דאי בודה מתוכו לא הוי מן
טז]
לפי שהשאור שהוא נילוש
המובחר ולכך אין לחוש
בתפוחים
לראות השיעור כמו שפירשנו ויערבנו
רך מחזיק בכלי הרבה יותר
לאותו חסר ויתר והשתא
אחר כך בזה ונמצא יתר. לשון ראשון מצאתי בגליון: אין מחמיצין. לשתי הלחם ותודה בתפוחים דלא הוי חמץ מעליא:
יז]
ממה שהיה מחזיק קודם
פריך אפי' לר"י ומיהו קשה
שנילוש וכשימלא המדה
מאי משני גזירה דילמא אתי
רב על גב אותו שאור רך
לאתויי מעלמא כיון דאפשר
נמצאת חסירה: סוף סוף בין עבה בין רכה עשרון קא כייל. ועכשיו הרי מלא: לכמות שהוא משערינן. לכמות
למעבד מן המובחר בלא חסר ויתר משום [גזירה] דרבנן נעשה חסר ויתר ונראה דבין בלחם ובין בשאר מנחות סבר ר"י לגבל וימוד.
תו"ח: ח] מעשיהם במזימה ובכוונה: ט] נמצאת. יתירה כדפרישית לעיל: י] פורתא קמח מקמח: יא] מביתו ונליישה: יב] עבה הוא יראה שהיה אילו היה השאור קמח בעינן לשעורי ולא כדהוי השתא הילכך נמצא המדה יתירה או חסירה משום
לפי מה שחסר העשרון: יג] חסר ממה שהיה כשהוא קמח ובאותו: יד] שיעור ישליך מן הסולת: טו] זה גדול נמי: טז] תיבות עשרון הכי בודה מתוכן: ואמאי בודה משום הכי ולימלייה למדה סולת ולישקול פורתא מההוא סולת ולינחיה אבראי
במנא אחרינא ולעיין כמה מחזיק השתא ולחמציה ולחזייה כמה טפי שיעוריה. או ליחמציה עבה וליחזייה כמה
אחר נמחק: יז] הלחם. וחמץ דתודה בתפוחים דלא הוי חמץ מעליא. דמי פירות אין מחמיצין הס"ד: יח] בירמיה. דכתיב בטרם אצרך
בצר שיעוריה. והדר לינחיה בעשרון וליחזי כמה טפי או כמה בצר הסולת שבעשרון ולפום הכי כי יביא
בבטן ידעתיך: יט] אברהם. בערוך פי' יעקב עיין בערך ידיד:
שאור ממקום אחר אי הוה עבה או רכה יטפי או יבצר מן הסולת שבעשרון כי ההוא שיעורא ואכתי אמאי
בודה: גזירה דילמא אתי
לאייתויי שאור מעלמא
מקמי דלישערי הכי כדאמרן
והיה
ממלא המדה
על
גבו
והיא
היתה
חסירה או יתירה: אין מחמיצין החמץ שבתודה ושתי הלחם במי תפוחים. דמי פירות אין מחמיצין: