נד: כל המנחות
באות מצה
פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
כי פליגי כו'. ובשר העגל שנתפח אסיפיה קאי שחזר לכמות שהיה
הכא בתרומת מעשר עסקינן. משום דקתני תורמין מוקי
א) טהרות פ"ג מ"ד,
יא א ב מיי' פ"ד מהלכות
ב) תוספתא דתרומות פ"ד
טומאת אוכלין הלכ' ו:
בשר זקנה ו] שנתמעט אמיצעיה קאי והכי קאמר אע"ג שנתמעט
לה הכי אבל הוא הדין במעשר ראשון דמקיש נמי אבא
ה"ב ע"ש, ג) צ"ל ותניא,
יב ג מיי' שם הלכה ה:
אלעזר בן גומל כדאיתא בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נח:): ז] כשיעורז) שיש בו עכשיו משערינן (ב) ח)הואיל וכבר הוה בהן נמי האי
ד) תוספתא דמאי פ"ח ה"י
יג ד ה מיי' שם הלכה ו ופי"ד
כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד. מדאורייתא אין שייך בה
מהלכו' מאכלות אסורות
עירובין נ. קדושין נא.,
שיעורא ומיחייב מדאורייתא ולא אמרינן בשעה שצמקו נדחו מאיסורייהו
ה) [גימל וכן גי' רש"י בביצה
הלכה ד:
אומד דחיטה אחת פוטרת
והוה ליה כמי שלא היה בו מתחילה
יד ו מיי' פ"ה מהלכות
בגיטין איתא גמלא גירסת
הערוך בערך אמד גמליאל],
תרומות הלכה יח [שו"ע
את הכרי כדכתיב (דברים יח) ראשית
והשתא איתא ופטור מדאורייתא
ח]
כי פליגי כגון שהיה בו כשיעור וצמק
א
א]
ו) בכורות נח: ביצה יג: גיטין
י"ד סימן שלא סעיף סג]:
דגנך אלא לפי שנתנו בה חכמים שיעור
ורבי שמעון וריש לקיש סברי יש דיחוי
וחזר ותפח דמר סבר יש דיחוי באיסורא ומר
ל:, ז) בס"י משיעור, ח) לכמות
טו ז מיי' פ"א מהל' מעשר
שייך בה אומד ותרומת מעשר יש לה
באיסורין וכיון דאידחי אידחי ולא יקבל
הלכה יד טוש"ע שם
שהן הואיל כו' בהן האי
סבר אין דיחוי באיסורא ומי איכא למ"ד דיש
ב
שיעורא. צ"ק, ט) על גרוגרות
סעיף עו:
שיעורא מדאוריית' כדכתיב (במדבר יח)
עוד טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן:
תרים י) [חולין קלז:],
טז ח מיי' פ"ג מהל' תרומות
דיחוי באיסורין והתנן א)גכביצה אוכלין שהניחה
טהורין. קאי אאוכלין ומת ונבילה
ל)
מעשר מן המעשר דלענין זה ודאי
כ) [תרומות פ"ד מ"ג],
הלכה ד:
בחמה ונתמעטו וכן כזית מן המת כזית מן
ל) ולענין. צ"ק, מ) גדולה
יז ט מיי' פ"ג מהלכות
ושרץ: ואין חייבין. קאי אנותר ופיגול
לא מקשינן שתפטור בה חיטה אחת
תרומות הלכה י וכאידך
דניטלה מאומד למצוה דמתוך
הנבלה וכעדשה מן השרץ וכזית פיגול וכזית
וחלב: הניחן בגשמים. לאלו עצמן
אבל אם במתכוין מוסיף ילפינן שפיר
כו' והד"א. צ"ק, נ) ללוי. צ"ק,
מ"ד [טוש"ע שם סעיף כד
❖
❖
ס) צ"ק מ"ז, ע) דתני. צ"ק,
וכאידך מ"ד]:
נותר וכזית חלב טהורין ואין חייבין עליהן
לאחר שצמקו: תורמין. לאו תרומה
מ)
מתרומה גדולה:
ד
ניטלת באומד. מצוה לעשות מאומד
ממש אלא מעשר: תאנים. לחים.
משום פיגול ונותר וחלב הניחן בגשמים
ה
דמתוך שירא שלא לפחות נוטל
גרוגרות תאנים יבשים שצמקו וכווצו:
שיטה מקובצת
תורה אור השלם
ותפחו טמאין וחייבין עליהם משום פיגול
במנין. עשר תאנים על תשעים
בעין יפה ובתוספתא גרסינן אלא מאומד
ונותר וחלב תיובתא למ"ד יש דיחוי באיסורין
1. וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם
א] כי פליגי כגון כו' פ"ה
טז]
וכן פי' ר"ת ותנן בפ"ק דתרומות
גרוגרות אבל במדה לא משום דהוי
בשר העגל שנתפח אסיפא
כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכמְלֵאָה מִן
❖
תיובתא תא שמע תורמין תאנים על
ב) ו
קאי כו' ולא נהירא דא"כ
במדבר יח כז
הַיָּקֶב:
(מ"ז) אין תורמין לא במדה ולא
ממעט במעשר לגבי מנין דכי מנית
ט]
אמאי שני בלישניה ליתני
הגרוגרות במנין ב] אי אמרת בשלמא לכמות
במשקל ולא במנין וכן בתרומת מעשר
להו לגרוגרות דחולין ולתאנים
כולו בנתפח או כולו
שהן משערינן שפיר אלא אי אמרת כמות
בנתמעך ופי' (בשר) [השר]
הגהות הב"ח
(א)
ואמרינן עלה בירושלמי תני אבא
דמעשר לא תשתכח י] בכל עשר
דכולי מתני' בסוף איירי ועגל
שהן הוה ליה מרבה במעשרות (ותנן)
ג)
גרוגרות דחולין חדא תאנה דמעשר
אלעזר בן גומל מנין שאין תורמין לא
(א) גמ' לכמות שהיו
שנתפח משערינן כמות
משערינן שפיר וכו' לכמות
שהוא עתה לרבי יוחנן
המרבה במעשרות פירותיו מתוקנים
דכלי דמחזיק מאה גרוגרות לא מחזיק
במדה כו' וא"ת בסוף כל הגט (גיטין
ז
ד)
שהיו אימא סיפא: (ב) רש"י
דאורייתא ולר"ל דרבנן
טפי מנ' תאנים: אי אמרת בשלמא
דף ל:) דמפרש רב אשי בן ישראל שאמר
ומעשרותיו מקולקלין אלא מאי לכמות
ד"ה כי פליגי וכו' משערינן
וסיפא דנתמעך אזלינן בתר
כמו שהיה הואיל וכבר:
לכמות שהיו. גרוגרות מעיקרא כשהן
השתא אפי' (דרבנן)
נ)
לבן לוי כך אמר לי אבא מעשר
שהן אימא סיפא גרוגרות על התאנים
(ג) ד"ה תרומה וכו' בעין יפה
[מדרבנן] ופלוגתא דר"י
יש לך בידי או מעשר לאביך בידי
לחין משערינן שפיר יא] תאנים
הס"ד ואח"כ מ"ה אמר ר'
במדה אי אמרת בשלמא כמות שהן שפיר
ורשב"ל בעלמא היכא דצמק
אליעזר בר' יוסי כו' ר'
מתאנים תרים אלא אי אמרת
חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דלא
ט)
וחזר ותפח. תו"ח: [עוד
❖
אלא אי אמרת לכמות שהן מרבה במעשרות
אליעזר:
כתוב כי פליגי פי'] דלא
כמות שהן השתא משערינן הוה ליה
קייץ לא מתקן ליה בעל הבית כור
[איכא מחלוקת] בינייהו
הוא אלא הכא בתרומה גדולה עסקינן ורישא
ג]
מרבה במעשרות לגבי מדה דהיינו
מעשר יש לך בידי או כור מעשר
[בפירושא דמתניתין] אלא
בעין יפה וסיפא בעין יפה היא אי הכי אימא
כולהו [ס"ל דל] כמות שהוא
מוסף רש"י
עשרה תאנים דתרומה מחזקי קבא
לאביך בידי אין חוששין לתרומת
משערינן ובשר העגל שנתפח
סיפא א"ר אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשר
וצ' גרוגרות לא מחזקי אפילו חמשה
מעשר שבו כיון דקייץ תקוני תקניה
המרבה במעשרות.
מטמאה כמו שהוא [עכשיו]
המפריש אחד מחמשה,
כיון דאית בה [כשיעור]
קבין והוה אחד מחמשה: המרבה
כאבא אלעזר בן גומל דמקיש תרומת
גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה
שמנה ארבעה לחולין בצד זה
ובשר זקנה שנתמעך
במעשרות. תורם מן הכרי מודד
מעשר לתרומה גדולה ויש לבעה"ב רשות
ואי בתרומה גדולה עשר מאי עבידתיה אלא
ומדד חמשית למעשר
[טהורה] והאמוראים לאו
(קידושין נא.). פירותיו.
אהא קיימא אלא בעלמא.
ארבעת קבין לחולין והחמישי למעשר:
לתרום תרומת מעשר כמו שיש לו לתרום
הכא בתרומת מעשר עסקינן ד] ואבא אלעזר
שסילק לצד אחר חולין
תו"א: ב] אי אמרת בשלמא
מעשרותיו מקולקלין. טבל ומעשר
תרומה גדולה והשתא א"כ ברישא
מתוקנין הן (עירובין נ.).
לכמות שהן משערינן שפיר.
בן ה) גומל הוא ו) דתניא אבא אלעזר בן גומל
ומעשרותיו מקולקלין.
ס)
מעורבין דחצי קב החמישי הוי מעשר
נמי אע"ג דלא קייץ (אמאי) לא ניחוש
וא"ת והיאך ניחא הא אסיק
אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות
דטבל ומעשר מעורבין זה
רבה דכל היכא דמעיקרא
1
לתרומת מעשר שבו דאמרינן מאומד
וחציו הוי טבל כשאר תבואה שבכרי:
בזה שהכרי כולו טבל הוה,
הוה ביה כו' הא לית ביה
הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת
גרוגרות על התאנים במדה. ולא
תורם דמצוה מאומד ויש לומר דלאו
וכשמנה ארבעה לחולין לא
וי"ל דהאי אי אמרת בשלמא
היה לו ליטול מן הכרי
אתא להקשות לרבה וה"ק אי
מעשר ה] כשם ח שתרומה גדולה ניטלת באומד
במנין משום דממעט במעשר לגבי
אורחיה דבעה"ב לעשות מאומד תרומת
למעשר אלא חצי מדה
אמרת בשלמא לכמות שהן
ובמחשבה כך תרומת
מעשר ניטלת באומד
מדה דאי כייל לצ' תאנים מחזיקין
מעשר מפני תרעומת כהן ולוי אם
חמישית והוא הפריש מדה
ט
משערינן ודלא כרבה ניחא
שלימה, ושם מעשר לא חל
אלא אי אמרת איתא לדרבה
ובמחשבה
תשעה קבין וכי כיילת עשרה גרוגרות
יטעה באומד שלו וא"ת הא תנן
עליו אלא כפי חשבון ונמצא
א"כ קשה לתרוייהו. תו"ח:
לא מחזקי אלא פלגא קבא ואשתכח דלא מעשר אלא חד מן כ': אי
במסכת תרומות פ"ד המונה משובח
והמודד משובח ממנו והשוקל
השאר טבל ואסור לכל אדם
ג] אלא הכא בתרומה גדולה.
עד שיתקננה (קידושין נא.
לעולם כמו שהן וסיפא ניחא
אמרת בשלמא כמות. שהגרוגרות עכשיו משערין ולא איכפת לן ממאי
משובח משלשתן ובירושלמי מקשי לה בפ"ק דתרומות ומשני כאן
וכעי"ז עירובין נ.). ונחשב
ורישא דהוי יתר לא איכפת
דהוו מעיקרא: שפיר. דהא תורם קב על תשעה קבין: אלא אי
אבא אלעזר בן גומל
לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ע) ותני
לכם תרומתכם. בלוים
לן דתרומה גדולה ניטלת
כתיב (ביצה יג:). בשתי
אמרת לכמות שהיו מרבה במעשרות הוא. דאי הוו לחים הוה בהאי
אומר מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ת"ל (במדבר
באומד ומותר להרבות
תרומות. דהאי קרא בלוים
ובחנם פי' סיפא בעין יפה
קב גרוגרות שני קבין: תרומה גדולה. ניטלת בעין יפה דלא נתנה
יח) ונחשב לכם תרומתכם והרמותם במחשבה אתה תורם ואי אתה
כתיב תרומתכם היינו תרומת
דלא הוי ליה קשה מידי
תורם במדה במשקל ובמנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה
תורה בה שיעורא ומדאורייתא חיטה אחת פוטרת הכרי ורבנן אמרו
מעשר, כדגן מן הגורן היינו
י)
מסיפא אלא האמת הוא
תרומה גדולה ראשית דגן
דכיון דבתרומה גדולה חיטה
עין יפה אחד מארבעים בינונית אחד מנ' עין רעה אחד מששיםכ) אלמא
דלכולי עלמא מצוותה באומד וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר
שישראל מפריש מגורנו
אחת פוטרת כל הכרי. תו"ח:
ניטלת בעין יפה : רבי אלעזר בר רבי יוסי.
אתא לאיפלוגי
וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר לאשמועינן דפליגי בתרומת
(ג)
והקיש הכתוב תרומת מעשר
ד] ואבא אלעזר בן גמלא.
לתרומה גדולה (גיטין לא.).
וא"ת לאבא אלעזר בן גמלא
דאפילו גרוגרות תורמין על יב] תאנים במנין דסבירא ליה לכמות
מעשר וא"ת דבירושלמי אמרי' אההיא דהמונה משובח ממי הוא משובח
באומד. אחד מחמשים
היכא אשכחן הא דתנן
שהיו משערין יג] דלא ממעט במעשר: מקצוע. כלי יד] שנותנין בו
אמר רב הונא מן התורם מאומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא
שאמרו חכמים מפריש
המרבה במעשרות וכ"ת
באומד דאם טעה אין כאן
במעשר ראשון הרי במס'
הגרוגרות ועל שם כלי קרי להו קציעות טו] בכמה דוכתין: שבכלכלה.
דהמונה משובח וקאמר נמי התם א"ר הילל מתני' אמרה כן והשוקל
איסור, דמדאורייתא חטה
בכורות קאמר ר' יוסי
תאנים לחים: בשתי תרומות הכתוב מדבר. דהכי משמע האי קרא דכתיב
משובח משלשתן פירוש מכלל דאיכא שלשה בר משוקל ובתר הכי קאמר
אחת פוטרת את הכרי דלא
דמעשר בהמה ניטלת באומד
נתנה בה תורה שיעור אלא
וקאמר סבר לה כאבא אלעזר
בתרומת מעשר דלוים ונחשב לכם כלומ' במחשבה תטלו תרומת מעשר
ר' חנינא תיפתר בשלשתן ולית ש"מ כלום ואי לרבנן לדידהו אין
ראשית דגנך (שם). כך
בן גמלא ואיתקש מעשר
כדגן מן הגורן כאותה תרומה שנטלת מן הגורן דהיינו תרומה גדולה
תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל הא אמרן דמצוה
תרומת מעשר. אע"פ
בהמה למעשר אלמא אף
אלמא שתי תרומות כתיבי בהאי קרא ומהאי קרא נפקא לן אתרוייהו
לעשות מאומד ונראה לפרש דלאבא אלעזר בן גומל נמי לא ילפי אלא
ששיעורה קצוב מן התורה
במעשר דגן סבר דניטל
מעשר מן המעשר, ניטלת
באומד וי"ל דאשכחן
דניטלות במחשבה ובאומד דונחשב אתרוייהו קאי: באומד. שאם יש
דמועיל מאומד ולא שתהא מצוה מאומד והשתא הא דמשני בירושלמי
באומד . אומד. שאומד
במעשר שני ובמעשר עני אי
(שם)
לו פירות הרבה אין צריך למדוד אלא באומד יטול אחד מחמשים:
כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כאבא אלעזר בן גומל
מדעתו בלא מדה כמה סאין
נמי כגון שלא נתכוין
יש ונותן תרומה לפי אומדו
להפריש אלא אחד ועלו בידו
במחשבה
וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל אי נמי
❖
.
שנים. תו"ח: ה] כשם
(בכורות נח: בכת"י)
מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הויא תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרי לרבנן לעשות מאומד א"כ הוה ליה
שתרומה גדולה ניטלת
באומד ומחשבה. בחנם נקט
מרבה על המעשר וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו מדשריא הכא לאבא אלעזר בן גומל
[ומחשבה] דונחשב גבי
רבינו גרשום
תאנים על הגרוגרות במנין אע"ג דהוה ליה מרבה מעשרות במתכוין משמע דכל מה שירצה להרבות נחשב עין יפה ונראה דלית ליה
תרומת מעשר כתיב ואמר
יש דחוי באיסורין. דאמרינן
ר"ת דלא גרסינן אלא מאומד
לאבא אלעזר בן גומל מרבה מעשרות דהא מעשר ראשון נמי איתקש לתרומה כדאמרי' בפרק בתרא דבכורות (דף נח:) ולא משכחת לה אלא במעשר
הואיל וצמק אע"פ שחזר
והכי מיתנייא בתוספתא ותנן
עני או במעשר שני דהנהו לא איתקוש דלא איירי אלא במעשר ראשון כדקאמרינן התם ומעשר קרייה רחמנא תרומה דכתיב (במדבר יח) כי את
ותפח כמאן דלית ביה
נמי בפ"ק דתרומות אין
מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה: כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. עיקר מחשבה בתרומת מעשר
שיעורא השתא דמי:
תורמין לא במדה כו' אלא
גרוגרות. תאנים שצימקו:
מאומד וקצת קשה דבפ' ד'
כתיבא אלא נקט הכי משום דפשטיה דקרא משמע דמתרומה גדולה יליף דקרא בתרומת מעשר של לוים כתיב והכי משמע ונחשב לכם במחשבה
תורמין תאנים שלא צימקו
דמס' תרומות תנן המונה כו'
תנו לו תרומת מעשר מן הגורן כדגן מן הגורן כאותה תרומה שניטלת מן הגורן דהיינו תרומה גדולה ונראה דרבנן לא פליגי אמחשבה ובאומד
על הגרוגרות במנין שאם
ואומר ר"י דמקשה
היו צ' גרוגרות תורם עליהן
בירושלמי ומשני כאן
דוקא פליגי אם תמצא לומר דפליגי שמא יש שום טעם דלא מוקמי מחשבה אתרומת מעשר אע"ג דכתיב בגופה כדאשכחן לענין מוקף בפ"ב
עשר תאנים היינו במנין:
בתרומה גדולה כאן בתרומת
דתרומות דאמר בירושלמי דכל התורה כולה למידה ומלמדת חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו מן
לכמות שהן כמות שהיו
מעשר פי' ההיא דהמונה
הגרוגרות קודם שצמקו:
וא"ת כמאן אתיא ההיא
המוקף
שפיר קא תרים: הוה ליה
דהמונה אי כרבנן הא סברי
מרבה במעשרות. שהתאנה שהוא תורם יש בה כב' גרוגרות ואנן תנן דמעשרותיו מקולקלין. דההו' טופיינא לא איתקן דהוא
דאין תרומת מעשר ניטלת מאומד ואי כאבא אלעזר הא מדמי להו אהדדי לתרומה גדולה כשם שתרומה גדולה מצוה [ליטול מאומד]
לא אפריש מעשר אדעתא למיפטר ההוא טופיינא ומקולקלין נינהו דטבל וחולין מעורבין: ואלא מאי לכמות שהן אימא סיפא.
ה"ה תרומת מעשר והתם קתני המונה משובח משמע ממאומד וי"ל דאינו מייתי דומה בדומה שיהא מצוה בתרומת מעשר במאומד
אלא אי אמרת לכמות שהן והני גרוג' חזינן להו כאילו הוו תאנים אישתכח דבהא מדה של גרוגרות אית תרתי דתאנים והוה
אלא ה"ק כשם שתרומה גדולה אינה ניטלת אלא במאומד כך תרומת מעשר ניטלת במאומד ולא אמרינן דאינה ניטלת (אלא) במאומד
ליה מרבה במעשרות: אלא הכא בתרומה גדולה עסקינן וליכא למשמע מינה. דאפילו רישא דפשטת מינה לכמות שהן אמינא
א"נ אתיא שפיר אפי' כרבנן ולכתחילה הוא דקאמרי דאין תרומת מעשר ניטלת במאומד אבל בדיעבד אפי' רבנן מודי והשתא ניחא
לך כמות שהן ודקא אמרת הוו ליה מרבה: בעין יפה עסקי' דעין יפה תורם א' ממ': שבמקצוע. כלי שעושין בו הגרוגרות: צ'
שפיר ההיא דהמונה משובח טפי מאומד וא"ת כיון דניטל מאומד מרבה במעשרות הוא היכא משכחת ואין לומר דמשכחת לה במרבה
שבכלכלה. תאנים שלא יבשו: ואי קשיא והרי שלא מן המוקף הן הא לא קשיא שסומכין הכלים זה על זה: כשם שהתרומה
במתכוין הא הכא תאנים על הגרוגרות מרבה במתכוין הוא וקא משני ליה כאבא אלעזר בן גמלא הוא דניטלת מאומד ולא חשבינן
גדולה ניטלת באומד ובמחשבה שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו דכתיב
מרבה במעשרות ואין לומר דמשכחת לה במעשר ראשון דבהא לא אמר אבא אלעזר דניטלת מאומד הא ליתא דהא מעשר ראשון נמי
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן זו תרומה גדולה:
איתקש וצריך לומר דמשכחת מרבה במעשרות במעשר עני ובמעשר שני דהא לא איתקש לתרומה גדולה דמעשר ראשון אשכחן דהוי
דומה אבל הני לא: ו] זקנה שנתמעך [ס"א מכשיעור שהיה בו מתחילה ולבסוף חזר לקדמתו שתפח וחזר לכשיעור ובהא פליגי רב
ור' חייא ור"י א) וכו'] והכי קאמר שנתמעך כבר: ז] משיעור שיש בו עכשיו. ומתחלה היה בו כשיעור נמי: רב ור' חייא ור' יוחנן סברי כמות שהוא עכשיו משערינן: ח] והשתא אית ביה פסול מדאורייתא: ט] דהוי זוטא לגבי: י] תשתכח לכל: יא] דתאנים אתאנים: יב] על
התאנים. יג] ולא: יד] כלי שעושין: טו] קציעות. עיין רש"י ב"מ [דף כ ע"ב]: טז] וכן גריס ר"ת תנן:
א) אולי צ"ל ור' חייא ור"י סברי כמו שהוא עכשיו משערינן ור"ש ברבי וריש לקיש סברי וכו' וה"ק שנתמעך וכו'.