כל המנחות באות מצה
פרק חמישי מנחות נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במחשבה. כדאמרן בעלמא נותן עיניו בצד זה ואוכל
המוקף לו ומוקמינן בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר כדתנן
א)
יח א ב ג
ב)
מצד אחר: ומינה. כלומר מהא דר' אלעזר גופה (א) מייתי פירכא:
במסכת ביכורים דתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף
ג) ד)
יט ד
אלא איה] כמות שהן. השתא משערינן בצר להו מעשרות לענין
כביכורים והא דפריך בסוף כל הגט גבי תרומת מעשר
ה)
ו)
כ ה
מדה אי הוה כייל להו להנך דתרם
במנין משתכח מעשר זוטא:
וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף מפרש ר"ת דהיינו מדרבנן
❖
ז)
כא ו
תורמין תאנים על הגרוגרות. ובמנין:
ומיהו נראה דלענין מחשבה לא פליגי
ח)
ט)
מקום שרגיל לעשות כו'. שמצויין
מדפריך בריש האיש מקדש
ובמחשבה מה תרומה
גדולה בעין יפה אף
י)
מוסף רש"י
אנשים שיעשו ו] גרוגרות וישתמרו או
דיליף שליחות מתרומה מה
תרומת מעשר בעין יפה ומינה א"ר אלעזר
כ)
ל)
הוא עצמו יעשה אותם גרוגרות לאחר
לתרומה שכן נטלת במחשבה משמע
ובמחשבה.
בר רבי יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות
זמן עם תאנים שלו: מקום שאין
דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת
שבמקצוע על תשעים שבכלכלה א"א
רגיל לא. דבעינן שיתרום מן המתקיים
מעשר דכתיב בה אתם
מ)
בשלמא לכמות שהן אמרי' שפיר אלא
נ)
א]
ותאנים לחין מרקיבין ואין משתמרין:
גם אתם ומתוך פי' הקונט' דבכורות
❖
אי אמרת כמות שהן בציר להו כי אתא רב
אי איכא כהן. שיתנם מיד: תורם מן
משמע דבמחשבה פליגי
(גיטין לא.)
דימי א"ר אלעזר שאני גרוגרות הואיל ויכול
היפה. שמא כהן יאכלם מיד (ב). תאנים
גבי היו לו מאה טלאים ונטל עשרה
תורה אור השלם
יפין ואין מתקיימין. גרוגרות מתקיימין
עשרה ונטל אחד ר' יוסי בר רבי
לשולקן ולהחזירן לכמות שהן ת"ר תורמין
א
ב]
(בכורות נח: בכת"י)
במקום שיש כהן.
1. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
ואין יפין: ולא גרוגרות על התאנים.
יהודה אומר מעשר דסבר לה כאבא
תאנים על הגרוגרות במקום שרגילין לעשות
במקום שאין כהן.
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
במנין: ואפילו במקום שרגיל. ולא
אלעזר בן גומל ואיתקש מעשר בהמה
תאנים גרוגרות ולא גרוגרות על תאנים
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכל דְּבַשׁ
אמרינן סופו של כהן נמי לעשותן
למעשר דגן ומעשר דגן קריי' רחמנא
(ברכות
לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה
ואפי' במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות
לט:) ומשמרן שלא
ויקרא ב יא
לַיְיָ:
גרוגרות ונמצא שאינו מפסידן אלא
תרומה ופי' בקונט' דמשום מחשבה
יחמיצו.
2. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם
אמר מר תורמין תאנים על הגרוגרות
זיל בתר השתא והרי הוא ממעט
מוקי ליה רבי יוסי ברבי יהודה כאבא
נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדשׁ
במקום שרגילין לעשות תאנים גרוגרות
קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת
במעשר: דליכא כהן. ובעי למצנעינהו
אלעזר ומתוך פירושו נמי ו) (הכי)
❖
ויקרא ו י
וְכָאָשָׁם:
במקום שרגילין אין במקום שאין רגילין לא
עד דלישכח כהן וליתיב ליה הלכך
משמע דאפילו בתרומה גדולה לית
(לעיל
נג.) לא תאפה חמץ
היכי דמי אי דאיכא כהן מקום שאינו רגיל
תורם מן המתקיים: בתרי טעמי.
ליה מחשבה דאי אית ליה לא
חלקם, אפי' חלקם לא
הגהות הב"ח
כגון הכא כדאמרינן רישא דליכא כהן
הוה צריך למימר דאבא אלעזר בן
אמאי לא והתנן מקום שיש כהן תורם מן
תאפה חמץ.
ב
(א) רש"י
וסיפא דאיכא כהן: ולא מוקמי בתרי
גומל היא דאפילו לרבנן נמי מצינו
היפה אלא פשיטא דליכא כהן אימא סיפא
דמייתי (ב) ד"ה
❖
תנאי. דלא אמרי' רישא וסיפא דליכא
למילף מחשבה ז) במעשר מדקרייה
זהו כלל
ולא גרוגרות על התאנים ואפילו במקום
כהן ודקפרכת והתנן תורם מן
רחמנא תרומה ומיהו מצינו למימר
(סוטה טו.)
שרגיל לעשות תאנים גרוגרות ואי דליכא
המתקיים תנאי היא דהא תרי תנאי
דמשום תרומת מעשר שבו קרייה
לעזי רש"י
כהן אמאי לא והתנן מקום שאין כהן תורם
מתני'
ג
שנאמ' כל המנחה
פליגי בהכי:
רחמנא תרומה וא"ת ולמה ליה למימר
❖
(יבמות מ.)
מן המתקיים אלא פשיטא דאיכא כהן רישא
טורני"ר. לעצב (את הבצק
אשר תקריבו וגו'. ארישא קאי דקתני
דרבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבא
❖
כדי לתת לו צורת פת).
דליכא כהן סיפא דאיכא כהן אין רישא
ומשמרן שלא יחמיצו ז] מקודם קמיצה
אלעזר בן גומל הא כיון דאיתקש
משתעי ח]: עריכתה. טורני"ר: גמ'
שיטה מקובצת
מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר
דליכא כהן סיפא דאיכא כהן אמר רב פפא
רבינו גרשום
מה"מ
דגן נוטל אחד מעשרה אף מעשר
ש"מ דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי
א] שהן משערינן. תיבת
ומינה. כלומר יש בה עוד
אמרינן נמחק: ב] תורמין
בהמה כן ולא בעי העברה תחת
מתני'
ולא מוקמינן ג] בתרי תנאי:
כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן
ד
קושיא אחרת: בצר להו
תאנים על הגרוגרות במקום
השבט אלא ח) שיש עשרה לפניו
לתרומת מעשר. לישנא
שרגילין לכאורה מיירי כמו
שלא יחמיצו ואם ד] החמיצו ה שיריה עובר בלא תעשה שנאמר 1 כל המנחה
ונוטל אחד מהן ויש לפרש דמייתי
אחרינא כי מביא שאור
שפירש בקונטרס במנין דאי
אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפיית':
ונותן לתוך הקדירה אמאי
ו
במדה ממעט במעשרות ולא
דאבא אלעזר דילפינן תרומת מעשר
קאמר אף היא היתה חסירה
גרוגרות על התאנים דהוי
גמ' מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא לא תאפה חמץ חלקם אפי'
2
מתרומה גדולה לענין אומד אע"ג
או יתירה ולישקול פורתא
ליה ממעט וא"כ [קשה]
מן הסולת שבעשרון שמונח
מאי פריך ואי דליכא כהן
חלקם לא תאפה חמץ והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא לא
שלא היה סברא ללמוד זה מזה לגבי
על גבי השאור ונילשיה
אמאי לא כו' הא ודאי
תאפה
הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור
אבראי בכלי אחר דליחמצי'
ממעט הוא וי"ל דכולהו
כעין האי שאור שבעשרון
מיירי בתרומה גדולה דחטה
ותרומת מעשר יש לו שיעור אפילו הכי מקשינן להו לענין זה אע"ג דהוי כעין אפשר משאי אפשר ה"נ יליף מעשר בהמה ממעשר דגן אע"ג דמפקי
או עבה או רך ולעיין כמה
אחת פוטרת. תו"ח: ג] בתרי
קרא ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור ומיהו אין מתיישב ללב פירוש זה ונראה לפרש דמשמע ליה דלר' יוסי ברבי יהודה הוי מעשר
ליטפי שבעשרון או ליבצר
תנאי. ולא הוי כתרי תנאי
בהאי כלי שני וליהדר
דחבית בפ' המפקיד דהתם
אע"ג שאינם שוין כגון במכניס לדיר להתעשר דסתמן אין דרכם להיות שוין הלכך צריך לאוקמי כאבא אלעזר בן גומל דשרי מאומד ולא
ולילישיה האי שאור כחדא
איירי המשנ' כתרי תנאי
חיישינן אם מרבה במעשר כדפרישית או לכל הפחות שרי בעין יפה כדאיתא בשמעתין ואי לא דאבא אלעזר ה"א דאע"ג ט] דלא חיישינן
עם השאור שבעשרון
[ממש] ומיהו כ"ש הוא כאן
במעביר לשוין כה"ג שנוטל אחד מעשרה דילפינן ממעשר סד"א דגם בעינן שוין: במחשבה. פי' בקונטרס כדאמר בעלמא
ט)
ויפחות או יוסיף מן הקמח
דאין אנו רוצים ליישבה
שבעשרון לפי תוספת
בחד טעמא ולומר דברייתא
נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר משמע שר"ל משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרי נמי בשתיקה ע"י שנותן עיניו
השאור השני או פיחותו:
פליגא אהך (לישנא) [מתני']
בצד זה ואוכל בצד אחר דכל זה נפקא מונחשב עוד פי' לשון אחר בפ' בתרא דבכורות במחשבה שמחשב ואומר שני לוגין
גזיר' דילמא אתי למישקל
דהתם. כ"ש דאי הוי קשה
מעלמא מן החולין לנסות כן
רישא לסיפא מוקמינן בתרי
שאני עתיד להפריש אע"פ שעתה אינו מפריש כלום ור"ל דדיבור צריך והא דשריא בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דוכתא
ואחר כן יערבנו עם זה
טעמא ולא מוקמינן בתרי
י) י]
כ)
דקרי למחשבה דיבור כמו על כל דבר פשע דאמרינן דחייב על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוה
שבעשרון : תורמין
תנאי. אי נמי בתרי תנאי
התאנים על הגרוגרות אע"פ
ממש כההיא דחבית דמצי
תרומה מדתנן במסכת תרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה חרש שוטה וקטן וקתני סיפא חרש שדברו
שהתאנים אין משתמרין
לאוקמי כולה דליכא כהן
חכמים שאינו שומע ואינו מדבר משמע הא שומע ואינו מדבר תרומתו תרומה ל) ומיהו בתוספתא דמסכת תרומות מצאתי מפני
כגרוגרות הואיל והן יפות
ורישא רבנן וסיפא ר' יהודה.
ורגילין לעשותן גרוגרת
תו"ח: ד] ואם החמיץ את
מה אמרו אלם לא יתרום מפני שאינו יכול לברך משמע דאי מברך אע"פ שלא ידבר בהרמה שפיר דמי ופ"ג דשבועות נמי משמע
תורמין: מקום שיש כהן
שיריה: ה] אלא אי אמרת
בהדיא כשגמר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו גבי כל נדיב דקאמר דהוו תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד ולא ילפי' מינייהו שבועה
שאוכלן מיד תורמין מן
כמות שהן. ו] שיעשו מהן
היפה אע"פ שאין מתקיים
גרוגרות: ז] שלא יחמיצו
ובמה שאוכל בלא הפרשה בזה אין קפידא דלכולי עלמא שרי בכל מקום אע"פ שאינו מפריש עתה כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין הכותים
שמיד אוכלן הכהן: אלא
וקודם: ח] קמיצה משתעי.
דשרי לכולי עלמא אי לאו משום דאין ברירה או משום דחיישינן לבקיעת נוד ויש מקומות דשרינן כשאומר מעשר שני לצפונו
פשיטא דליכא כהן. ואי
ושיריה דקתני עובר בלא
או לדרומו וא"ת וכיון דשרינן תרומה ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב
רגיל לעשות מהן גרוגרות
תעשה מקרא אחרינא מפקינן
תורם ואי לא לא:
לה בפ' החולץ [דף מ.]
הא תנן במסכת שבת פרק נוטל ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ופריך בגמרא הא מתקן
לא תאפה חמץ חלקם אפי'
הוא ושני ר' אלעזר בר"ש היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולהכי לא חשיב תיקון בשבת כשמעלהו כיון שאפשר במחשבה והכא
חלקם לא תאפה חמץ:
וחייב אם עשאן חמץ חייב
נמי אפשר במחשבה וי"ל דשאני מדומע שכבר ניתקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא הוה שרינן מטעם דאפשר במחשבה ואפי' דמאי אסור
שלשה מלקיות בעד לישה
לתקן בשבת כדמוכח בבמה מדליקין אע"ג דשרי ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח בפ"ק דחולין גבי ר"מ
ועריכה ואפיה: ט] דלא
שאכל עלה של ירק בבית שאן מ) : ולא מוקמינן בתרי יא] תנאי. דהוה מצי לאוקמי בחד טעמא ובתרי תנאי דכולה דליכא כהן ורישא
חיישי: י] למחשבה דיבור.
עיין תוס' זבחים [דף ב
רבנן וסיפא כרבי יהודה דפליג אדרבנן בפרק שני דמסכת תרומות וקאמר לעולם תורם מן היפה: כל המנחות נילושות בפושרין. אע"ג
ע"א]: יא] בתרי תנאי. פי'
הקונטרס דלא אמרינן רישא
נ)
דאמרינן בפ' כל שעה חיטין של מנחות אין לותתין אותן הא מפרש התם משום דלתיתה ליתא במקום זריזין אבל לישה
וסיפא כו' ואינו נראה לר"י
נהי דליתא בזריזין במקום זריזין איתא דאמר מר בללה זר כשרה חוץ לחומת עזרה פסולה ומכאן קשיא דמשמע כל המנחות אפילו לחם הפנים
דאין זה בתרי תנאי דאפשר
דהוי בכלל כל המנחות וההיא לאו במקום זריזין היא דתנן לקמן בפ' שתי הלחם דלחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ויש לומר דהא
לאוקמי רישא וסיפא סבירא
להו דתורמין שלא במתקיים
אמרינן בפ' כל שעה ציבור שאני ומיהו קשיא ממנחת מאפה דיחיד היא ולישתן ועריכתן בחוץ כלחם הפנים דמ"ש כיון דלא בעיא
ופליגי אהא דתנן תורם
שמן עד לאחר אפייה כדקאמר לקמן החלות בוללן א"כ לא קדשה עדיין והויא לישתה בחוץ וי"ל דבפ' שתי הלחם פריך
מן המתקיים אלא נראה
לר"י בתרי תנאי כו' [עיין
רישא אסיפא ומשני לה רב אשי ומסיק דברותא היא וצ"ל מי ששנה זו לא שנה זו למ"ד מדת יבש נתקדשה לישתן בפנים דעשרון נתקדש תוס' בפנים]:
פ' שתי מדות ותנא דהכא סבר מדת יבש נתקדשה וקשיא קצת דלא מסיק האי טעמא בפ'
ובו היה
מודד לכל המנחות כדתנן
ושמא נקט
ההוא טעמא
דהוי בכל המנחות כגון מנחת סולת ומחבת ומרחשת אפילו למ"ד מדת יבש לא נתקדשה:
כל שעה
אף