רבינו גרשום נה: כל המנחות באות מצה פרק חמישי מנחות
מסורת הש"ס
אף
ח) מה"מ. ו] דחייב [בשירים] ועובר בלא תעשה דמקרא דמתניתין לא
אני אביא לישתה ועריכתה כו'. וא"ת אי דאתרו אכל חדא
א)
אפייה בכלל. לא תעשה היתה:
ב) ג)
לאיתויי קיטוף. מה שתולש
שמעינן ט) אלא קומץ דלגבוה אזיל: מעשה יחידי. מעשה חשוב בפני
וחדא אפי' אפה ואפה נמי כמו אל תשתה אל תשתה דנזיר
ד)
העיסה לכל חלה וחלה אע"ג
עצמו: לאתויי קיטוף. שמחליק פניה במים אע"ג דלאו מעשה כל
ואי דלא אתרו ביה אלא חדא התראה אמאי חייב
דאינו מעשה חשוב: אנן
מחלקם קא דרשינן. דאם
כך הוא: אנן. הך דרשא דשירים מחלקם קאמרי' מדסמוך חלקם ללא
דכי ה"ג דייק בפרק בתרא דמכות גבי דחייב על כל קרחה
החמיץ שיריה דעובר ולא מן
תאפה: אימא כוליה לשירים אתא.
וקרחה ומוקי לה דסך חמשא אצבעתיה
תאפה חמץ: ואימא כוליה.
ה)
כדכתיב חלקם ולישה ועריכה ואפייה
נשא ויש לומר דהכא אפי' התרו על
לא תאפה נמי לחלקם (קאמר)
תאפה חמץ מה ת"ל והלא כבר נאמר לא
1
ו) ז)
[אתא] ולא מצית למשמע
(א) דליהוו חייב ז] י) על הקומץ
כל אחת ואחת איצטריך קרא משום
תעשה חמץ לפי שנאמר לא תעשה חמץ
ח) ט)
מינה למעשה יחידי: המרוחקין
[ובשירים] מהיכא ילפת: ואימא
דכבר נפסלה והוה אמינא דפטור
ח]
זה מזה אחד בפרשת ויקרא
יכול לא יהא חייב אלא אחת על כולם ת"ל
ואחד בצו את אהרן: ושחט
אפייה דפרט בה קרא. ואפקיה מן
כדדרשינן לקמן המחמץ את
י)
אותו בשעיר של נשיא כתיב:
2 לא תאפה אפייה בכלל היתה למה יצאת
הכשרה חייב ואת הפסולה פטור קא
הכלל לחיובי עלה חדא ואכולהו אינך
כ)
לקובעו. כלומר לעכב: ת"ל
להקיש אליה מה אפייה מיוחדת שהיא
ל)
ושחט את החטאת במקום
חדא ולא ליחייב (אלא)כ) תרתי: מרוחקין.
משמע לן דהכא חייב מאחר דליכא
מ)
העולה. בשעירת יחיד כתיב:
מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף
לא תעשה בויקרא לא תאפה בצו את
אלא פסול של חמוץ דמרבינן מהכא
לאו משום דהוי כלל ופרט
אני אביא לישת' ועריכתה וכל מעשה יחידי
המרוחקים זה מזה. במקום
אהרן: ושחט אותו. בשעיר נשיא
מחמץ אחר מחמץ שהוא חייב:
אשר תשחט העולה תשחט
אם כן ליכתוב חלקם לא תאפה
כתיב: בצפון. בעולה כתיב על ירך
שבה לאיתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי
החטאת כלל והוא בסדר
נ)
המזבח צפונה בויקרא: והלא כבר
צו. ושחט אותו במקום פרט
חמץ. תימה כי כתב נמי הכי
וחייבין עליה בפני עצמה אנן מחלקם קאמרינן
ס)
והוא בויקרא. ואי לאו דכתב
נאמר כו'. והא נמי בכלל שאר חטאות
הוה דרשינן לחלק מדכתיב לא תאפה
ע)
ואימא כוליה להכי הוא דאתא אם כן לכתוב
רחמנא ושחט את החטאת
הוא: לקבעו. דשנה עליו הכתוב
יג]
שהזכיר אפייה ולא כתיב תיעשה
הוה אמינא אין בכלל אלא
חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ
פ)
מה שבפרט והאי דנשיא הוא
לעכב: או אינו אלא. לכך יצאה
שכן מתרצים אהא דדרשינן גבי שבת
דבעי צפון אחרינא לא: פרט
חלקם שמעת מינה תרתי ואימא אפייה דפרט
לחלק מלא תבערו
שזה טעון צפון ולא אחר ומה אני
צ)
וכלל הוא דפרט נכתב קודם:
❖
בה רחמנא ליחייב חדא אינך ליחייב חדא
השתא דנפקא ליה מושחט את
ומקשינן הא איצטריך להבערת בת
מקיים במקום אשר (ב) ט] וגו' תשחט
החטאת שכל חטאות טעונין
אכולהו משום דהוה דבר שהיה בכלל ויצא
החטאת בשעיר נשיא הכתוב מדבר:
כהן דלא דחיא שבת משום דכתיב
צפון אותו למעוטי מאי: ואין
שעיר נחשון. אע"ג דהוי
תורה אור השלם
מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא
ת"ל. פסוק שלישי ושחט י] החטאת
בכל מושבותיכם דמשמע בית דין
שעיר נשיא כוותיה: מדיכול
וגו' ללמד זה בנה אב לכל החטאות
ואמר רחמנא לא תבערו ומתרצינן
אלא ללמד על הכלל כולו יצא ואימא לא
1. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ
למימר וסמך ידו על ראשו
וקאמר על ראש השעיר לרבות
ללמד עליהן שיטענו צפון: כלל ופרט.
דאי לבת כהן לחודה לכתוב לא
לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה חָמץ כִּי כָל
תעשה כלל לא תאפה פרט כלל ופרט אין
שעיר נחשון:
שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטירוּ
תשחט החטאת כלל כל החטאות בצפון
תעשו מלאכה בכל מושבותיכם והוה
בכלל אלא מה שבפרט אפייה אין מידי
מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא ב יא
ושחט אותו פרט שעיר נשיא ולא
ידעינן נמי דמיתת בית דין לא דחיי'
2. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם
אחרינא לא אמר רבי אפטוריקי משום דהוי
נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדשׁ
שבת יד] וי"ל דלא דמי דהכא הוי
אחר דאע"ג דמרוחקין דושחט אותו
קָדָשִׁים
הִוא כַּחַטָּאת
כלל ופרט המרוחקין זה מזה וכל כלל ופרט
❖
אמרינן דאפייה דאסר רחמנא אשיריים
כתיב בויקרא ותשחט החטאת כתיב
ויקרא ו י
וְכָאָשָׁם:
3. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעיר
המרוחקין זה מזה אין דנין אותן בכלל ופרט
בצו את אהרן: האי פרט וכלל הוא.
דהיינו חלקם אבל לא תיעשה אקומץ
וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר
כתיב דאסר כל עשיות: כלל ופרט
מתיב רב אדא בר אהבה ואמרי לה כדי וכלל
דושחט אותו כתיב ברישא והדר כלל
שיטה מקובצת
יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה לִפנֵי יְיָ
חַטָּאת הוּא: ויקרא ד כד
בצו את אהרן ואיתרבו להו כל חטאות
ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותן בכלל
המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל
4. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּניו
א] אשר ישחט את העולה:
ופרט. תימה לרבא דאמר דנין בפ'
ואכתי ושחט את החטאת במקום
ופרט
והתניא ושחט אותו במקום אשר
ב] תיבות לפני ה' חטאת הוא
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
3
ל"ש: ג] ואין אחר טעון צפון.
בנות כותים מאי איכא
(ג) יא] העולה למה ל) לי מ) אלא ודאי
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלה
ישחט העולה לפני ה' חטאת הוא היכן
א]
ב]
כגון שעירי רגלים אבל אין
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְני יְיָ קֹדֶשׁ
יב] לאו כלל ופרט המרוחקין קא
למימר וי"ל דהתם דווקא דנין לפי
קָדָשִׁים הִוא: ויקרא ו יח
לפרש כגון כשבה ושעירה
עולה נשחטת בצפון אף זה בצפון וכי אנו
5. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
קשיא ליה [אלא אותו קא קשיא ליה]
שהוא בחדא פרשתא אבל הכא דחד
של יחיד דהא בהדיא כתיב
מכאן למידין והלא כבר נאמר במקום אשר
בהו צפון: ד] זה בנה אב
4
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטּאת
❖
ומשום הכי איצטריך פסוק שלישי:
בויקרא וחד בצו את אהרן הוו בתרי
ובזבחים דייק אשכחן למצוה
בִּמְקוֹם הָעֹלָה: ויקרא ד כט
תשחט העולה תשחט החטאת הא למה זה
והשתא דנפקא ליה מושחט את
עניינים ומודה דאין דנין כדאמר
לעכב מנין ומשני כתיב בכבשה
וכתיב בשעירה: ה] ואיתרבי
יצא לקובעו שאם לא שחט אותו בצפון
החטאת. דלא אמרינן אין אחר טעון
בפ"ק דפסחים אפי' למ"ד
לענין סמיכה פי' דמרבה ליה
הגהות הב"ח
פסלו אתה אומר לכך יצאת או אינו אלא
דנין ה"מ בחד עניינא אבל בתרי
צפון אלא דנשיא אותו למה לי והא
מקרא דחטאת דכתיב וסמך
(א) רש"י
ידו על ראש השעיר אבל אין
ענייני אין דנין והא דפי' הקונטרס
ליכא למימר דלמעוטי שאר חטאת
שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון ת"ל
ג]
אינו אלא
לפרש דכיון דאיתרבי לענין
בפסחים דמ"ד דנין היינו רב אדא
מעיכובא קאתי דהא בשחיטת קדשים
(ב) ד"ה
ושחט את החטאת במקום (אשר ישחט
סמיכה בשום מקום איתרבי
5
ישחט העולה
נמי לענין צפון הרי שלמים
בר אהבה דשמעתין לא דק דהכא
מייתי צפון לכל חטאות בין למצוה
את) העולה זה בנה אב לכל חטאות
(ג) ד"ה
ד]
תוכיח דאיתרבו לסמיכה ולא
אפי' בתרי ענייני קאמר אלא אפלוגתא
בין לעכב בפ' איזהו מקומן :
אשר ישחט את
איתרבו לתנופה אלא ש"מ
שטעונות צפון טעמא דכתב רחמנא ושחט
אותו
שעיר נחשון. שהקריבו הנשיאים שעירי
דאביי ורבא קאי וא"ת בפרק נגמר
משום דאיתרבו מקרא דכתיב
❖
את החטאת הא לאו הכי הוה אמינא שזה
גבי חטאת קאמר: ו] מה"מ
הדין דדריש והומת
חטאות בחנוכת המזבח ולהכי נקט
דאשיריים עובר: ז] חייב
טעון צפון ואין אחר טעון צפון מ"ט לאו משום
ותלית כלל כי קללת פרט אי הוי
נחשון דהוא הראשון. והנהו ממעט דאין
שלשה. ותיבות על הקומץ
נמחק: ח] בשיריים אות ו'
מוסף רש"י
דהוה כלל ופרט ואע"ג דמרוחקין זה מזה
מקרבי אין בכלל אלא מה שבפרט
טעונין צפון דלא באו על חטא כשאר
נמחק: ט] אשר תשחט העולה
חטאת: וסמך ידו על ראש השעיר.
השתא דמרחקי אתא לרבויי עע"א לרבא
דנין אותן בכלל ופרט מתקיף לה רב אשי
משום דהוי כלל ופרט
תשחט החטאת: י] ושחט את
המרוחקין זה מזה.
החטאת וגו' זה בנה אב
בנשיא כתיב ומצי למכתב וסמך
דאמר דנין לא הוה ליה לרבויי מידי
האי כלל ופרט הוא פרט וכלל הוא ונעשה
(הקב"ה) [הכתוב] עשה זה
ידו על ראשו. טעמייהו דר' יהודה
לאביי דאמר אין דנין לא הוה ליה
אב לכל החטאות: יא] החטאת
כלל מוסיף על הפרט ואיתרבי להו כל מילי
במקום אשר ישחט העולה:
ור"ש מפרש בפרק שתי מדות :
למידן כלל וי"ל כיון דאיפסיק בדבר
אלא תנא אותו קא קשיא ליה וה"ק או אינו אלא
יב] ודאי כלל ופרט המרוחקים
אחר שאינו מאותו ענין דכתיב
זה מזה או פרט וכלל המרווחים
שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון דכתב רחמנא אותו והשתא דנפקא ליה
אין דנין אותו ותנא דפריך
כי קבר תקברנו הוה ליה כתרי
לעיל או אינו לאו משום כלל
מושחט את החטאת אותו למעוטי מאי למעוטי (נחשו"ן ושח"ט עו"פ בפס"ח
ענייני ואין דנין והתם דריש מכח
ופרט אלא תנא אותו קא קשיא:
סימן) אותו בצפון ואין שעיר נחשון בצפון סד"א הואיל ואיתרבי לענין
דמגדף היה בכלל והומת ויצא מן
ה]
יג] שהזכיר אפיה עיין תוס'
פ' כלל גדול [דף ע ע"א]
סמיכה ליתרבי נמי לענין צפון קמ"ל וסמיכה גופה מנלן דתניא וסמך ידו
הכלל ורבי נ) אלעזר נמי מכח זה הוא
3
ד"ה ועל כולם: יד] שבת. וי"ל
דן ואין להקפיד אהא דדרשינן הכא
על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי רבי יהודה ר"ש אומר
דהתם ודאי דרשינן מדאפקיה
רחמנא בלשון הבערה דאי
דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד
לרבות
משום בת כהן הוי מצי למכתב
לאיתויי לישה ועריכה וקיטוף וכן בפרק כלל גדול גבי הבערה לחלק ובפ"ק דיבמות דקאמר מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל
לא תעשון (אש) [מלאכה]
כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וממעט קדשי בדק הבית: או אינו אלא שזה טעון צפון. פירש בקונטרס וקרא דבמקום אשר תשחט
בכל מושבותיכם אבל הכא
דקאי אשירים לא סגי דלא
העולה תשחט החטאת בשעיר נשיא כתיב משמע דבעי למעוטי כולהו חטאות וקשה א"כ לא צריך לכשהוא אומר ושחט את החטאת זה בנה אב
כתב לא תאפה דאי כתב לא
(שבועות ז.) ואמרי לה כדי.
תעשה הו"א דמיירי בעיקר
ס)
תיפוק ליה [דבגופיה כתיב בלא בנין אב] לכך נראה כמו שפירש באיזהו מקומן דמאותו דשעיר נשיא לא אמעטי אלא זכרים
(גיטין פה:) וכי אנו
עשיה דהיינו קומץ ולא קאי
כמותו כגון שעירי רגלים ראש חדש וע"ז אך יש ליישב פירוש הקונט' דזה בנה אב לאו דווקא אלא כלומר כיון דאותו חזינן דלאו דוקא הוא א"כ
מכאן למידין.
אחלקם וחלקם מילתא אחריתי
לא ממעטינן מיניה מידי והיינו בנין אב דקאמר (ובפ' איזהו מקומן פי' הקונט' דמהחטאת קא דריש דמרבה כל חטאות): או אינו
ע)
פ)
חלקם נתתי להם וגו'. תו"ח:
טו] צפון כלל. ה"ה דהוי מצי
אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון. כגון שעירי הרגלים או שעיר הפנימי לאו משום דהוי כלל ופרט תימה והיכי מרבה מושחט דכתיב
למפרך כולה קרא למה לי דהא
בחטאת יחיד אכתי אימא במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כלל והנך תרתי דחטאת נשיא וחטאת יחיד פרט הני אין אחרינא לא וי"ל
(זבחים מח:) לקובעו.
צפון נפקא לן למצוה מזאת
(שם)
התורה ולעכב מזה בנה אב
דביחיד כתיב בכשבה וכתיב בשעירה ואייתר ליה חד לבנין אב ולפי המסקנא דאמרינן אותו קא קשיא ליה צריכי תרוייהו כדאמר בריש איזהו
או אינו.
ולמסקנא ניחא דאתיא למעט
מקומן למצוה ולעכב וא"ת ודקבעי לקמן השתא דנ"ל מושחט אותו למעוטי מאי תיקשי ליה למה לי דכתב רחמנא טו] צפון כלל
שעיר נחשון מצפון. א"נ י"ל
דאי לא הוי כתיב ביה צפון לא
בשעיר נשיא דנילף מחטאת יחיד כדילפינן מינייהו שאר חטאות מזה בנה אב וצ"ל דה"נ וקצת קשיא לשון הברייתא דמשמע דלעולם איצטריך
הוי מוקמינן עיכוב דזה בנה
תנא
אותו קא קשיא ליה. וה"ק או אינו דלא בא לקובעו חובה והא דאיצטריך למכתב ביה צפון משום
קרא דשעיר נשיא לקבעו חובה:
אב בשעירי הרגלים דטפי הוי
דבעי למכתב אותו דבא ללמד זה כו' ואין אחר טעון צפון: הואיל ואיתרבי בסמיכה. הואיל ואיקרי חטאת לא מצי למימר שעה
לן לאוקמי בשעיר נשיא לפי
צ)
שהוא בא על מצות ידועות מה
מדורות לא ילפינן ואע"ג דאיכא כמה קרבנות דטעונין סמיכה ולא בעו צפון הואיל ובהאי קרא גופיה דמרבינן ליה לסמיכה כתיב
שאין כן בשעירי הרגלים אלא
(שם) ת"ל.
ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה דהיינו צפון אי לאו דכתיב ביה אותו הוה אמינא דהייתורא דהשעיר אסמיכה וצפון קאי:
דכתיב בשעיר נשיא צפון וכן
ושחט את
בכבשה וכן בשעירה וזאת תורת
לרבות החטאת.
לעכב וא"כ דחטאת דכשבה
זה בנה אב לכל חטאות. (שם) ואין שעיר נחשון בצפון.
וכן דשעירה שהן (מותרין)
הואיל ואיתרבי לענין סמיכה. (שם) על ראש השעיר. (שם) לרבות שעיר נחשון לסמיכה.
[מיותרין] לומר זה כזה א"כ
(לקמן צב:)
ע"כ לשעירי הרגלים [הוא
דאתא]. תו"ח: