כל המנחות באות
מצה
פרק
חמישי מנחות נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבות
תינח לר' יהודה. דמרבי ליה לסמיכה איצטריך למעוטי
מצפון:
שעירי עבודת כוכבים לסמיכה. תימה תיפוק ליה
א)
כב א
ב) ג)
וכי תימא אי לא י] מעטיה. מאותו אתי מבנין אב כשאר
חטאות
מדאיתקוש לפר העלם דבר של ציבור כדאמרי' בפרק
כג ב
שטעונין צפון הא לא מצית אמרת דא"כ דבכלל יא] חטאת היא אמאי ב"ש החטאת אלו שעירי עבודת כוכבים והתם מוכח
ד)
ג
ה)
ראש השעיר דסמיכה: ותיתי.
מרבי ליה לסמיכה לישתוק קרא מעל
דלרבי שמעון נמי אתיא וי"ל דההוא היקישא ליתא אלא לגבי הזאה
ו)
כד ד
❖
סמיכת נחשון מבנין אב דמה מצינו
דווקא אי נמי מהיקישא לא הוה ידעינן
ז) ח)
כד]
בשאר חטאות דלטעון סמיכה אף
משום דכתיב החי והוה מוקמינן
יב]
לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה מתקיף
ט)
זה כן: יג] אלא שעה מדורות לא
למעוטי שעירי עבודת כוכבים וכן
לה רבינא תינח לרבי יהודה לרבי שמעון
י)
תורה אור השלם
ילפינן. הילכך אמאי איצטריך
כ) ל)
מוכח לקמן פרק שתי מדות :
ו)
מאי איכא למימר א"ל מר זוטרא בריה דרב
לר' שמעון מאי איכא למימר.
1. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ
למעוטי מצפון: אותו. הקרבן בצפון
מ)
מרי לרבינא לרבי יהודה נמי מאי דאיתרבי
צָפֹנָה לִפְנֵי יְי וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
דלמעט שעירי עבודת כוכבים
אבל השוחט יכול לעמוד בדרום
הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמּזְבֵּחַ
❖
איתרבי מאי דלא איתרבי לא איתרבי וכי
נ)
ויקרא א יא
סָבִיב:
ושוחט בסכין ארוכה: מקבל עומד
לא מסתבר לאוקמי כיון שהם כשאר
חטאות דעלמא: אלא שעה מדורות
תימא
אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי
❖
בצפון. מפרש בשחיטת קדשים בפ'
ס)
בבנין אב סמיכה גופה לישתוק קרא מיניה
שיטה מקובצת
איזהו מקומן דקאמר
לא ילפינן. והא דמיבעיא לן בפ"ק
חטאת מנלן דבעי צפון דכתיב ושחט
דסנהדרין שור סיני בכמה
ותיתי בבנין אב אלא שעה מדורות לא
א] בצפון ותיבת טעון נמחק:
מוסף רש"י
את החטאת במקום העולה קבלה
מי גמרינן שעה מדורות או לא התם
ב] פסח מדראב"י עיין פרש"י
ז)
ילפינן
הכא נמי שעה מדורות לא ילפינן אלא
לרבות שעירי עבודת
בזבחים (דף מח ע"ב) ועיין
מנלן דכתיב בתריה ולקח הכהן מדם
גלויי מילתא בעלמא הוא ל) :
אותו א] טעון צפון ואין השוחט עומד בצפון
כוכבים לסמיכה.
כל הסוגיא שם: דתניא ר'
שוחט מדרבי אחייה נפקא.
החטאת מקבל עצמו מנלן ולקח לו
אליעזר בן יעקב כו'. והשתא
מדרבי אחייה נפקא דתניא רבי אחייה
משמע דדרשי' לראב"י מאותו
יקח : בן צאן קבע לו כלי. סכין
תימה ההיא בעולה כתיב
יד]
דשעיר נשיא אותו בצפון כו'
אומר 1 ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מה
דשחיטה כתיב ביה ובשחיטה כתיב
והכא בחטאת ואע"ג דתלא רחמנא
ותימה דאמרי' בת"כ דראב"י
ת"ל לפי שמצינו במקבל שעומד בצפון
מאותו דעולה אפיק ליה כל
ויקח את המאכלת לשחוט את בנו
חטאת בעולה מ"מ לא גמרי' דאיצטריך
הני דרשות דהכא דרבי אחיה
ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון
א
אבל בן עוף מליקתו
בפ' איזהו מקומן עיכובא
טו]
ודאותו בצפון ואין בן עוף
בצפון דרשי' להו על אותו
פסול יכול אף זה כן ת"ל אותו אותו בצפון
בצפורן: מחטאת. גמרינן דאין לו
בעולה ולא גמרינן מחטאת ומיהו לכולי
דעולה וי"ל דהכא בעי לר'
זמן קבוע וטעון צפון וכל שכן פסח:
טעמי דהתם ניחא דלמאי דמפרש
ולא השוחט צריך להיות עומד בצפון אלא
ב
אחיה אותו דשעיר נשיא מאי
(זבחים מח:)
וקא פריך מה לחטאת שכן מכפרת
דריש ביה ומשני ר' אחיה מוקי
התם טעמא שלא יהא טפל חמור מן
אותו בצפון ואין בן עוף בצפון סלקא דעתך
למאי דלא איתרבי לא
לה לאותו בצפון ואין הפסח
על חייבי כריתות: וקאמר מאשם.
העיקר ה"נ מהאי טעמא לא יהא שוחט
איתרבי.
אמינא ליתי בק"ו מבן צאן ומה בן צאן
בצפון וראב"י קא ממעט ליה
מ)
מייתינן ליה. וקפריך מה לאשם שכן
(חטאת) בצפון ולמאי דמפרש נמי
מאותו דעולה ולר' אחיה דמוקי
שלא קבע לו כהן קבע לו צפון בן עוף
תיתי מבנין אב.
לה לאותו דעולה למעוטי דאין
קדשי טז] קדשים תאמר בפסח
משום דכתיב נ) העולה במקומה תהא
סמיכה גופה
השוחט בצפון נאמר דאותו
שקבע לו כהן אינו דין שנקבע לו צפון מה
דקדשים קלים הוא. אלמא פסח מצפון
מהאי טעמא נמי לא יהא שוחט בצפון:
לישתוק קרא מיניה ותיתי
דשעיר נשיא מוקי לה למעוטי
מה לבן צאן שכן קבע לו כלי. וכן
בבנין אב.
לבן צאן שכן קבע לו כלי אלא אותו בצפון
פסח אבל ודאי ראב"י נפקא
מהאי דינא אימעיט: דרבי אחייה לאו
ליה מאותו דעולה והשתא ניחא
ואין פסח בצפון פסח מדר"א בן יעקב נפקא
למעוטי שוחט ח) בצפון. דהאי מאותו
פריך בריש איזהו מקומן
ב]
דמשמע בסמוך דקו"ח דראב"י
פריכא וא"כ יהיה ראב"י אתותב
ותימה דלא פריך הכי בפ"ק
דשעיר נפקא אלא למילף דמקבל
דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר יכול יהא
אלא שעה מדורות.
אלא ודאי כל הני פרכות לסתור
דקדושין דיליף בן עוף מקל
עומד בצפון דהכי קאמר רבי אחייה
הפסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שלא
דלא אצטריך נמי אותו דשעיר
למעוטי פסח אבל לראב"י לא
וחומר מבן צאן שלא קבע לו כהן
אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון
קבע לה זמן בשחיטתה קבע לה צפון פסח
אותבינן שאין אנו באין לסתור
ואי ט) קשיא לרבי אחייה אימא
לשחיטתו וקבע לו כהן להזאתו וי"ל
דברי ראב"י ואפשר מדלא
שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין שקבע לו
אותו בצפון ולא מקבל בצפון : אפאה
דגבי צפון שייכא הך פירכא דכלי אבל
פריך ליה התם [אלמא] דקו"ח
יז]
צפון מה לעולה שכן כליל מחטאת מה
דראב"י לאו פריכא ע"כ. תו"ח:
ג]
ד]
לוקה שתים כו'. דאפייה גמר עריכה
התם דבעי למילף כהונה לא דשמעינן
ג] צפון ת"ל אותו מה: ד] תיבות
לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות
היא: והאמרת מעשה יחידי היא.
שהצריך הכתוב בבן עוף יותר מבן צאן:
ולא שוחט בצפון.
מה לחטאת נמחק: ה] תיבות
מחטאת
מה לאשם נמחק: ו] ולקח. לו
מאשם ה] מה לאשם שכן קדשי קדשים מכולהו
ואמאי מחייבת ליה תרתי: ערך הוא
שכן מכפרת כו'. חטאת
יקח לפום ריהטא משמע אבל
נמי שכן קדשי קדשים אלא לעולם כדקאמרינן
ואפה הוא. יח] י) לאיחיובי תרתי
גופה מהיקישא דעולה
ואין
לר' אחיה דריש שפיר ולקח לו
בן עוף.
יקח וא"ת א"כ אותו דשעיר
אתרוייהו יט]: ערך חבריה ואפה
אתיא ובעיא היא בריש איזהו מקומן
מעיקרא אותו בצפון ואין השוחט בצפון ודקא
ומה בן צאן שלא קבע לו
נשיא למה לי אלא ודאי להך
הוא. מיחייב חבריה חדא ואיהו תרתי
אי דבר הלמד בהיקש
כהן. בן
קשיא לך מדר' אחייה נפקא דר' אחייה לאו
מסקנא נאמר דאף ר' אחיה לא
שחוזר ומלמד בבנין אב: אלא אין
עוף שקבע לו כהן.
מפיק ליה אלא מהכא ע"כ.
אאפיה ואעריכה כ] דגמר גמרה
למעוטי שוחט בצפון הוא דאתא אלא הכי
תו"ח: ולקח לא משמע ליה
ואע"ג דחייב חבריה אעריכה הוא
השוחט בצפון אבל המקבל בצפון.
שכן
וא"ת והרי ר' (חייא) [אחיה]
קאמר אין השוחט בצפון אבל מקבל
קבע לו כלי.
השתא משמע דלא מצי למדרש אבל
חייב נמי עלה כדאמר נמי לקמן
גופיה תנא אותו דמקבל בצפון
בצפון מקבל מלקח ולקח ו] נפקא לקח ולקח
ומסתמא מולקח נפקא ליה וי"ל
להביא מחמץ אחר מחמץ: במקום
מקבל בצפון אלא משום דלא איצטריך
דר' (חייא) [אחיה] גופיה לא
לא משמע ליה: וחייב על לישתה ועל
שאין עושה מום. היינו כל הגוף
למעוטי שוחט דנפקא מדר' אחייה
משמע ליה דרשא דולקח והאי
ולא פסח בצפון.
דקתני דבעינן שיהא המקבל
עריכתה ועל אפייתה: אמר רב פפא אפאה
דהדר בריא: במקום שעושה כא] כו'.
א"כ תחילה אית לן למידרש אין השוחט
ג
בצפון מאותו דכתיב גבי שעיר
אזנו ועינו דלא הדר בריא: ובלבד
בצפון מקמי דנידרוש אבל מקבל בצפון
לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על
נשיא נפקא ליה: ז] מקיזין
מחטאת.
לו ותיבות אותו את נמחק:
שלא ישחוט על אותו המום. עד שיהא
ותימה דמשמע לעיל בברייתא דלא
אפייתה והא אמרת מה אפייה מיוחדת שהיא
ח] מקיזין לו תיבות את הדם
בו מום מעצמו דבכור אינו נאכל
איצטריך קרא למעוטי שוחט מצפון
נמחק: ט] ר"ש אומר אף
מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה לא
מכולהו נמי שכן
נשחט על אותו מום. פרש"י
בחוץ עד שיהא בו מום כב]: כ)אף נשחט
אלא לפי שמצינו במקבל שעומד בצפון
קשיא הא דעריך הוא ואפה הוא הא דעריך
קדשי קדשים.
ר"ש לטעמיה כו' ותימה דהכא
על אותו מום . רבי שמעון לטעמיה
וא"כ לא ליכתוב אלא חד קרא ואנא
כג]
מתכוין הוא להקיז ולהטיל בו
חבריה ויהיב ליה ואפה ת"ר בכור שאחזו
מום ועוד דתנן בבכורות כו'
דאמר דבר שאין מתכוין מותר
ידענא דללמד על מקבל אתי דלשוחט
(זבחים מח:) ואין
ועוד בשמעתין מפורש דר"מ
דם מקיזין ז] אותו את הדם במקום שאין
וזה לא נתכוין להטיל
לא איצטריך וי"ל דלית ליה השתא ההיא
מקיזין את הדם במקום
סבר אסור להטיל כו' וחכמים
עושין בו מום ואין מקיזין את הדם במקום
שעושין בו מים.
בו מום על מנת לשוחטו עליו:
סברא אלא לעולם איצטריך קרא
ח]
סברי מותר ור"ש כחכמים ס"ל
ועוד קשיא חכמים אחכמים
שעושין בו מום דברי ר"מ וחכ"א יקיז אף
אפי'
לשוחט ובברייתא נמי מצינו למימר
ד
דהכא אמרי יקיז אע"פ שעושה
דלפי שמצינו לאו דווקא דמסברא אית
שלא ישחוט [על אותו מום] ט] ר"ש אומר
במקום שעושין בו מום ובלבד
בו מום והתם תנן וחכמים
אומרים ובלבד שלא יעשה בו
לן למימר כיון שהשחיטה בצפון הוא
אף
מום לכך צ"ל דתרי מיני אחיזת
הדין שוחט וכן המקבל דמאי שנא:
(בכורות לג:) ובלבד
הדם הן והכא מיירי שאחזו דם
אפאה לוקה שתים. פירש בקונטרס דאפייה גמר עריכה היא ופריך והאמרת מעשה יחידי ותימה מאי קמשני הא דערך הוא ואפאה
שלא ישחוט על אותו מום.
כל כך דאינו יכול להתרפאות
בלא הקזה והוי בעל מום
❖
הוא הא דערך חבריה ואפאה הוא אכתי מעשה יחידי מיהא לא הוי דאיכא עריכה בהדה ונראה לפרש דחייב שתים משום
(שם)
באותו אחיזת דם ומשום הכי
פליגי עלי' דר"מ במותר להטיל
עריכה מועטת שעושה האופה בשעת אפייה ואינה גמר עריכה ופריך ממעשה יחידי דמשמע שאין מלאכה אחרת עמה ואין חייבין
בבעל מום וא"ת אי חשבית
עליה אלא אחת ומשני דערך הוא ואפה הוא כלומר שעשה גמר העריכה שבשעת האפייה והא דקרי לה מעשה יחידי משמע דלא מיחייב
ליה [בעל מום] באחיזת דם
רבינו גרשום
אלא אחת בשערך חבירו שגמר הכל אפילו עריכה דבהדי אפייה דהשתא ליכא שום עשייה בהדי אפייה אלא מעשה יחידי הוא וקצת קשיא
אמאי קאמרי רבנן ובלבד שלא
תינח לר' יהודה דקא מרבי
ישחוט כיון דבעל מום חשבית
לפ"ז ס) דחנם נקט הא דערך חבריה כו' דהכי הוה ליה למימר הא דעביד גמר עריכה הא דלא עביד גמר עריכה: רבי שמעון אומר
לשעיר נחשון לסמיכה וממעיט
ליה וי"ל משום דכיון דאית ליה
אף נשחט על אותו מום. פירש בקונטרס רבי שמעון לטעמיה דאמר דבר שאין מתכוין מותר וזה לא נתכוין להטיל בו מום על מנת לשחוט
ליה מצפון מאותו. אלא
תקנה ע"י הקזה מום עובר הוא
לר' שמעון דמרבי שעירי
ואסור לשחוט עליו ומיהו מותר
עליו וקשיא דתנן במסכת בכורות בפ' כל פסולי המוקדשין בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכ"א יקיז
ע"ז לסמיכה ואינהו בעו
להטיל בו מום כיון דהשתא
ובלבד שלא יעשה לו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו ר' שמעון אומר יקיז אע"פ שעושה בו מום ומייתי בגמ' ברייתא דשמעתין
צפון כדאמר זה בנה אב
מיהא לאו ראוי להקרבה הוא
אותו למעוטי מאי. א"ל מר
דלאו תמים לרצון קרינא ביה
ומסקינן בסוף הסוגיא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' שמעון ופריך הי ר' שמעון אילימא ר' שמעון דמתני' עד השתא לא שמעינן שמואל
זוטרא לר' יהודה נמי אכתי
ופלוגתא דר"ש ורבנן בהכי
דבר שאין מתכוין מותר אלא הלכה כר' שמעון דברייתא אלמא לא שרי ר' שמעון בברייתא מטעם דבר שאין מתכוין אלא אפי' במתכוין נמי שרי
למאי איצטריך למעוטי צפון
הוא דחכמים סברי ובלבד שלא
דממילא אימעיט דהוה אמינא
ישחוט דגזרינן דלמא אתי
ותדע
סמיכה דאיתרבי איתרבי צפון
להקיז א) בלא אחיזת דם דיכול
דלא איתרבי לא איתרבי אותו למה לי. וכי תימא אי לאו אותו הוה אמינא תיתי בבנין אב דטעון צפון מושחט את החטאת להכי
להתרפאות בלא הקזה ומשום הכי אמרי רבנן התם ובלבד שלא (יטיל) [יעשה] בו מום. תו"א: י] לא דמעטיה: יא] דבכלל חטאות:
איצט' אותו דלא ליתי בבנין אב: אי הכי סמיכה גופה נמי לשתוק קרא דלא לירבי שעיר נחשון לסמיכה ותיתי מבנין אב מוסמך ידו
יב] חטאות דטעון: יג] אלא נ"א אלא מדאצטריך לרבויי לסמיכה ש"מ שעה מדורות כלומר שעיר נחשון משעיר נשיא [לא ילפינן] הילכך
על ראש החטאת: הכא נמי שעה מדורות. שעיר נחשון דהוה לשעה לא ילפינן לה משעיר דורות דליבעי צפון ולא איצטריך אותו:
איצטריך שעיר נשיא לאתויי שעיר נחשון לסמיכה ואכתי אפי' לא מעטיה קרא לא תיתי שעיר נחשון בבנין אב בצפון ולא אצטריך למעוטי
אלא אותו הזבח והסכין ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון: לפי שמצינו במקבל. בגמרא דאיזהו מקומן: בן עוף שקבע לו כהן.
בצפון: יד] יקח עצמו לצד צפון הס"ד ואח"כ מה"ד שלא קבע לו כהן דשחיטה בזר כשרה דכתיב והקריבו בני אהרן מצות כהונה מקבלה
למליקתו דכתיב והקריבו אל הכהן ומלק את ראשו: שכן טעון כלי סכין לשחיטה ולאו מק"ו אתי ולא צריך אותו: מכולהו נמי. עולה
ואילך הס"ד ואח"כ מה"ד בן עוף מליקתו בצפורן הס"ד: טו] תיבות אבל בן עוף מליקתו בצפורן נמחק: טז] קדשים. והשתא דאתיא
וחטאת ואשם שכן קדשי קדשים מה שאין כן בפסח. ואכתי לא איצטריך אותו: רבי אחייה לאו למעוטי שוחט בצפון הוא דאתא
להכי בכולה נמי בעולה ובחטאת איכא למפרך שכן קדשי קדשים: יז] בצפון. תריץ מסתברא דמעוטא אושחט דסמיך ליה קאי דכתיב
והכי קאמר ושחט אותו על ירך אותו בצפון ואין השוחט בצפון. דהא נפק ליה מאינך קרא: אבל מקבל בצפון מקבל מלקח ולקח
ושחט אותו מדלא ממעטינן אלא אותו מכלל דמקבל בצפון: יח] ואפה הוא ליכא לחיובי תרתי דהא איהו נמי ערכו הילכך ליכא לחיובי:
נפקא. כלומר מוי"ו דולקח משמע דהיכא דלקח הדם התם עומד הלוקח: אפאה חמץ לוקה [שתים] אע"ג דלא עבד אלא אפייה בלבד כלומר
יט] אתרוייהו ל"א ערך ואפה חייב שתים דהא עביד תרתי מחייב אעריכה בפני עצמה ואאפיה בפני עצמה והיינו נמי כדתנן ערך חבריה ואפה
דקא סבר דבאפייה קא גמרה כולה מילתא דלחם: הא דערך הוא ואפה הוא לוקה שתים. והא דקאמר מה אפייה מיוחדת וכו' כגון
הוא מחייב הוא אאפיה וחבריה דערך מחייב אעריכה גרידא: כ] ואעריכה דמגמר גמרה: כא] שעושה היינו אזנו: כב] מום ואהאי לא
דערך חבריה ויהב ליה ואפה: ואין מקיזין אותו במקום שעושה בו מום. כגון באזנו ובשפתו: ר' שמעון מיקל מכולהו דאמר
ישחוט דלמא אתי לאערומי: כג] מום ור"ש לא חייש אף אם נשחט על אותו מום דר"ש: כד] דכתיב. וכן תירץ רש"י בזבחים (דף מח ע"ב):
א)