ז:
כל
המנחות פרק ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדם
הדר
ואילו מגביה לא קתני. שיהא ח) אחר מגביה השולחן בשעת סילוק
ילפינן לה. דקידוש קומץ כנגדו קבלת דם:
ביה
א)
מ א ב
ב) ג)
רבא. מהך סברא דקם רבא בשיטתא $ דרב נחמן רביה:
הבזיכין אלמא יז] מכלי שעל קרקע היו סילוק בזיכין ובזיכין מתירין
ד)
מא ג
גמר מלהזות. משנה היא במסכת פרה ר) : מקנח ידו בגופה של
את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה דקומץ מיקרי אזכרהט) ובזיכין נמי
ה)
מב ד
ו) ז)
פרה. שהרי פרה לפניו נשרפת
לאחר שיורד מן ההר דכתיב
מיקרי אזכרה דכתיב והיתה ללחם לאזכרה יח] וקומץ מתיר
ח) ט)
ה
ושרף את הפרה לעיניו כך פי' רבינו
שירים לאכול דכתיב והנותרת
י)
כ)
מג ו
מן המנחה וגו' מאשי ה' : סדר
ש)
שלמה ונראה דלא מייתי קרא אלא
יט]
ואילו מגביה
א] את
השולחן לא קתני לאו
ל)
מד ז
עבודות נקט. והגבהה לאו מן
משום דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף
אמרת התם
סדר עבודות נקט ה"נ סדר
מ)
מה ח
העבודות חשובות היא: מקדשין
מו ט
אלמא דמה טעון שריפה ולפיכך מקנח
עבודות נקט
מי דמי התם לא נחית למניינא
נ)
מנחה. כשמביאה מביתו כ] נותנה בכלי
ידו בגוף הפרה ופי' הקונטר' מגומגם:
ס)
מז י
דכהנים הכא
נחית למניינא דכהנים אם איתא
אלא
שעל גבי קרקע: שכן מצינו בסידור
אצבעו במאי מקנח. כאן פי'
ע) פ)
❖
ליתני מגביה אלא שמע מינה קומצין מכלי
צ) ק)
מח כ
בזיכין. שמסדר כא] (על) הלחם שהוא
הקונטרס לפי שהיה מזה
שעל גבי קרקע ש"מ אמר רבא פשיטא לי
שירים ובזיכין שהן קומץ על השולחן
מדמה בהר המשחה אל פני אהל מועד
ר) ש)
ת)
ב] קומץ מכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו
שיטה מקובצת
שעל גבי קרקע דהיינו דומיא דמנחה
ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן
ההר מח] והיאך היה יורד בין כל הזאה
כשמביאה מביתו דמעורבין יחד הקומץ
בסילוק בזיכין מקדשין מנחה בכלי שעל גבי
א
א)
א] ואלו מגביה לא קתני: ב] לי
❖
והשירים: קידוש קומץ מאי. דלא
והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה
קומצין מנחה מכלי: ג] מדם
קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין בעי רבא
ילפינן מה דם אין מקבלין אותו
אשכחן בבזיכין כשהוא מסלקן דהיינו
ובזבחים בפ' דם חטאת פירש
קידוש קומץ מאי ממנחה ילפינן לה או ג] מדם
בכלי שרת שעל גבי קרקע
קמיצה שיהא נותנו לשום כלי אלא
שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף הפרה
כב]
דכתיב והקריבו בני אהרן את
תורה אור השלם
ילפינן לה הדר פשטה מדם ילפינן לה ומי
ב
הדם א) זו הולכה והולכה בכלי
מיד מקטירו הלכך ליכא למפשט קידוש
שלא יתלכלך אצבעו בנימין דהכי נמי
1. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם
וקבלה לא תיפקא מכלל הולכה.
אמר רבא הכי והא אתמר קומץ שחלקו בשני
קומץ מהתם: כג] מדם. י) מקבלת
חיישינן בנימין בפ' כל כתבי
הרגמ"ה: ד] ואם איתא לילף
אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהל
כלים רב נחמן אמר אינו קדוש ורבא אמר
מדם. ולא יקדוש הקומץ אלא
ג
וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הנְּפָשׁוֹת
גבי מפשיט את הפסח עד החזה
[דם] דכתיב והקריבו בני
ש"מ דלא ילפינן מדם אלא
אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגעַ
קדוש ד] ואם איתא לילף מדם הדר ביה רבא
אהרן ואמרינן בתורת כהניםכ) והקריבו
ת) ולפי' הקונטרס דהכא אין להקשות
ממנחה ומנחה כשרה לחצאין
בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמּת אוֹ
במדבר יט יח
כדאמר לקמן חביתי כהן הגדול
מההיא ודם מנלן דלא קדוש לחצאין דתני
מהא דאמרינן בפרק בתרא דזבחים
זו קבלת הדם וקידוש קומץ כנגד
בַקָּבֶר:
2. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבּעוֹ
מתוך שקריבה לחצאין קדושה
דשחיטה והזאה כנגד פתחו
כד] ארבע עבודות של דם קמיצה כנגד
רב תחליפא בן שאול קידש פחות מכדי
ד
ה]
לחצאין ושאר מנחות נמי אע"ג
בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שׁבַע
דאינן קריבות לחצאין מ"מ
של היכל דבשביל כך לא היו במקום
שחיטה וקידוש קומץ כנגד קבלה
פְּעָמִים לִפְנֵי יְי אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת
הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא
ויקרא ד ו
ילפינן שפיר מחביתי כהן הגדול
הַקֹּדֶשׁ:
אחד אלא שתיהן היו מכוונות כנגד
והולכה כי הולכה והקטרה כנגד כה]
3. וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵיניו
קידש ואיבעיא להו בדם מאי הלכתא היא ו]
דקדושו' לחצאין: ה] רב
פתחו של היכל: ואם איתא לילף
א)
(ד' עבודות של דם קמיצה כנגד שחיטה
ל)
תחליפא עיין זבחים (דף צ"ג
אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ ואֶת
ומהלכתא לא ילפינן או דלמא התם מאי
ע"ב): ו] הלכתא היא הלכה
דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף:
וקידוש כנגד) זריקה: ומי אמר רבא
מדם. וא"ת והא בדם ליכא מתוך
במדבר יט ה
למשה מסיני דלא קידש
טעמא דכתיב 1 וטבל במים ז] הכא נמי הכתיב
הכי. דמדם ילפינן: לילף מדם. ודם
והכא איכא מתוך ובשאר מנחות משמע
4. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי
ומהלכתא לא ילפינן או דלמא
2 וטבל בדם ואיתמר א"ר זריקא אמר רבי
התם טעמא מאי דכתיב: ז] הכא
כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת
לא כו] קידש לחצאין אם קבל שיעור
דמודה רבי אלעזר דאין קדושה
נמי הא כתיב וטבל בדם שיהא
וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלף:
❖
אלעזר אף בדם לא קידש אמר רבא תניא
מט] לחצאין כיון דלא קרבין לחצאין
הזאות דדם אשם מצורע או דם פרים
ה
ח]
עזרא א י
שיעור טבילה בדם בכלי אחד.
פרש"י באשם מצורע כתיב
כז] ושעירים הנשרפין בשני כלים לא
ומיהו יש לפרש דדם נמי קרב לחצאין נ]
נמי הכי (בפני כהן מניח) וטבל ולא מספיג
ו
ואגב שיטפא לא עיין בה שאינו
עשה כלום כדאמרינן לקמן: מההיא.
שיש ד' מתנות וז' הזאות דפרה שכל
בדם ט] שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו מן
כתוב שם אלא בפר כהן המשיח
גליון הש"ס
הוא דכתיב: ח] קידש ואמר רבא
דודאי אינו כח] קידוש דמדם ילפינן:
אחת עבודה בפני עצמה ושיעור
הדם י] מן הדם שבענין ואיצטריך למכתב
תוס' ד"ה הדר וכו' דר"נ
תניא וטבל (והשאר נמחק)
קידש. מי חטאת: כדי הזאה. כדי
טבילה דלעיל לאו למעוטי חצי הזאה
רבי'.
באמצע הדם ולא מספג שלא
וטבל ואיצטריך למכתב בדם דאי כתב
❖
שיטבול ראשי גבעולין ויזה: לא קידש.
אלא שיהא בכלי שיעור ז' הזאות והא
יקנח אצבעו בדם שבדופן
רחמנא וטבל הוה אמינא אע"ג דלא קיבל
הכלי: ט] שיהא בדם שיעור
ואע"פ שחזר ועירבו לאחר קידוש כט]
דאמרינן (בסמוך) גבי הפריש חצי
טבילה מעיקרו שלא יקבל חצי
שיעור טבילות (דהיינו הזאה ז' פעמים)
יא]
נתינת מים על האפר: בדם מאי. אם
עשרון ודעתו להוסיף דאמר רב אינו
שיעור בכלי אחד וחצי שיעור
מוסף רש"י
בכלי אחר ואח"כ יערבם בכלי
מעיקרו כתב רחמנא בדם ואי כתב רחמנא
קיבל מדם שעירים ופרים הנשרפים
קדוש [ופריך] ואי כרבי אלעזר ס"ל
קידש.
אחד אלא יקבל בכלי אחד כל
בדם הוה אמינא אפילו מספיג כתב רחמנא
שטעונין הזייה וקיבל שיעור ג' הזאות
לילף מחביתין מצינו לפרש דחשיב ליה
לא קידש.
יב]
השיעור שלם מעיקרא: י] מן
בדם מאי.
הדם שבענין של כלי יזה כל
בכלי זה ושיעור ד' הזאות בכלי זה
דעתו להוסיף כמו טעמא דמתוך
וטבל מן הדם שבענין למעוטי מאי אמר רבא
ההזאות למעוטי שירים באצבעו
מהו: ל] אמר רבא תניא. דבדם לא
וקדוש לחצאין ועוד דאפילו ליכא
למעוטי שירים שבאצבע מסייע ליה לר"א
שעל כל הזאה והזאה צריך
(זבחים צג:) הלכתא.
לקנח אצבעו אם אותו דם נשאר
קידש: וטבל בדםלא] ולא מספג.
מתוך בשאר מנחות מ"מ כיון דקדשי
דאמר שירים שבאצבע פסולין א"ל רבין בר
ז
ומהלכתא לא
באצבע איני יכול להזות אלא
מקנח לב] מ)אצבעו בדופני הכלי: בדם.
חביתין לחצאין מאיזה טעם שיהיה
גמרינן.
מן עיקר הדם הכתוב בענין:
רב אדא לרבא אמרי תלמידך אמר רב עמרם
משמע [שיהא שיעור] דם מעיקרא:
ילפינן שאר מנחות מינייהו אי נמי
יא] שיעור טבילה מעיקרו
(שם) וטבל במים.
תניא היה מזה ונתזה הזאה מידו יג] אם עד
והשאר נמחק: יב] אפילו מספיג
והזה מן הדם שבענין. לקמן מפרש
הא דנקט רבי אלעזר טעמא דמתוך
לג]
בדופני הכלי ואין צריך לטבול
שלא הזה טעון כיבוס משהזה אין טעון כיבוס
מאי היא: הוה אמינא אע"ג דלא קבל
משום דרבי יוחנן נקטיה דאפילו
בשוליו להכי כתיב וטבל:
יג] תיבת אם נמחק: יד] גמר
מאי לאו עד שלא גמר יד] הזאתו ומשגמר
שיעור לד] טבילות. כל הזאות מעיקרו
פלגיתו בשאר מנחות בחביתין אודו
הכא נמי.
הזאות ומשגמר הזאות לא עד
ובלבד שיהא בשעת כל טבילה וטבילה
לי מיהת מטעם מתוך:
הזאתו ש"מ דשירים שבאצבע כשרים לא עד
שלא יצתה הזאה מידו טעון
כיבוס ומשיצתה הזאה מידו אין
כדי שיעור לה]: כתב רחמנא בדם.
מנחה
שלא יצתה מידו הזאה טעון כיבוס ומשיצאה
ח
(שם) וטבל
טעון כיבוס והשאר נמחק:
דמשמע לו] [שיהא שיעור] דם מעיקרא:
ולא מספיג.
טו] לא גמר נוסחא אחריני
הזאה מידו ונתזה ממה שנשאר אין טעון כיבוס איתיביה אביי גמר מלהזות
שיהא בדם
בספרי כ"י הישנים לא גמר
למעוטי שירים שבאצבע. שצריך
מקנח ידו בגופה של פרה גמר אין לא גמר לא א"ל גמר מקנח ידו לא גמר
שיעור טבילה מעיקרו.
ט
מקנח אצבעו בפנים במאי מקנח
טו]
לטבול באצבעו בין כל הזאה
לז] נ)
ליה אמר אביי בשפת מזרק כו'
מקנח אצבעו בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה דכתיב ושרף את הפרה
3
מן הדם.
וזו הנוסחא עולה כהוגן לפסק
והזאה דהכי משמע והזה מן הדם האמור
שבענין.
הרמב"ם ז"ל שפסק בפרק
לעיניו אלא לא גמר מקנח אצבעו טז] במאי מקנח (דאי אמרת בגופה של פרה
בענין למעלה ס) וטבל הכהן ע) באצבעו
שלישי מה' פרה שעל כל הזאה
איבעי ליה למיתני מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה מדלא קתני הכי ש"מ
בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל
מקנח אצבעו בגופה של פרה
ונ"א יש בקצת ספרים וז"ל א"ל
דלא בעי קינוח) אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי זהב וגו' ומי
לח] הזאות ולא שבאצבע: היה מזה.
י
4
אע"ג דלא קיבל שיעור
גמר מקנח ידו לא גמר מקנח
לט] מדם חטאת כגון פרים ושעירים
טבילה מעיקרא.
אמר רבי אלעזר הכי והא איתמר חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה
אצבעו במאי מקנח אמר אביי
כ
כתב
בשפת מזרק ע"כ וגם נוסחא זו
הנשרפין: עד שלא הזה. דאכתי חזי ההוא
קדושה לחצאין רבי אלעזר אמר מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין
רחמנא בדם.
תתפרש כהוגן על דרך הרמב"ם
דם שנפל על הבגד להזאת פנים חשיב
למעוטי
ז"ל. בפנים פי' בשאר קדשים
ואם
שיריים שבאצבע.
שמזה מדמן בפנים: טז] במאי
דם: וטעון. הבגד כבוס כדכתיב ואשר
מקנח פרש"י וכי בין כו' ובפ'
יזה מדמה על הבגד וגו' ואם משהזה נפל לא חשיב דם: מאי לאו עד שלא גמר. כל ז' הזאות מ] קתני דטעון כיבוס ואפילו לא נפל אלא משירי
דם חטאת פי' בע"א ותיבות דאי
אמר רב עמרם תניא.
אמרת כו' דלא בעי קינוח
אצבע אלמא כשרין להזאה: עד שלא יצתה הזאה מידו. על הפרוכת נפל על הבגד טעון כיבוס דעיקר מא] הזאה נפל עליו אבל משיצתה הזאה מידו
היה מזה.
נמחק: יז] אלמא קומצין מכלי
נפל על הבגד דהיינו משירים שבאצבע אין טעון כיבוס: גמר מלהזות. מב] הזאת דם פרה אדומה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד: לא גמר
שעל גבי קרקע דהא סילוק
עד שלא גמר
לא. אלמא שיריים שבאצבע כשרים ולא צריך קינוח: ומשני גמר מקנח כל ידו לא גמר מקנח אצבעו. בין כל הזאה והזאה: בשלמא גמר
בזיכין מתירין: יח] לאזכרה
מג] פ)
הזאתו.
דקומץ מתיר שירים באכילה
מקנח מד] כל ידו בגופה של פרה. שהרי פרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר דכתיב ושרף את הפרה לעיניו: אלא אצבעו. בין כל
דכתיב: יט] מאשי ה'. כלומר אם
הזאה והזאה: במאי מקנח. וכי בין כל הזאה והזאה יורד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה: בשפת מזרק. והיינו דקרי למזרקין כפורי זהב בספר
קרב קומץ שהוא אשי ה' אז
הנותרת לאהרן ולבניו אי לא לא
עזרא על שם שמקנח ידו בו כדאמרינן במס' גיטין גבי מה] (נבוזר אדן) צ) וכפר ידיה בההוא גברא: ומי א"ר אלעזר הכי. אף בדם לא
עד שלא יצתה מידו.
וכן בלחם הפנים דכתיב והיתה
חביתי כהן גדול.
קידש לחצאין:
עשירית האיפה מו] שמקריבין בכל יום. ועל שם מחבת קרי לה חביתים דכתיב על מחבת בשמן תעשה:
לאהרן ולבניו וגו' מאשי ה'
וכמו שמסלקין הבזיכין
אינהק) מז] לחצאין. שאם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי זה לא קידש ויצאה לחולין: שקריבה לחצאין. מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:
מהשלחן שעל גבי קרקע ה"נ
ואם גמר מלהזות.
קומצין מכלי שעל גבי קרקע:
כ] מביתו נותנן בכלי: כא] תיבת
מקנח ידו בגופה של פרה.
על נמחק: כב] דהיינו בשעת קמיצה שיהא נותנן לשום כלי: כג] מהתם הס"ד ומה"ד ממנחה ילפינן ושפיר דמי דהא גמרנא לקידוש מנחה
מסידור בזיכין או מדם ילפינן לה דדם בעי כהן לקבלו דכתיב והקריבו: כד] כנגד קבלת הדם הוא דארבע עבודות במנחה כנגד: כה] כנגד אלא אצבעו. במאי מקנח.
כדכתיב כפורי זהב.
זריקה והשאר נמחק: כו] לא קדיש: כז] פרים או דם שעירים: כח] אינו קדוש: כט] קידוש. קידוש זה הוא נתינת: ל] ואמר רבא: לא] בדם
(זבחים צג:) חביתי כהן גדול.
אשם שם בזבחים פ' בית שמאי ופ' דם חטאת לא כתב רש"י זה הלשון והבעיא מיוסדת על דם פרים הנשרפים ואתא רבא לפרש פסוק
(להלן נ:)
מפרים הנשרפים שאומר וטבל בדם והזה מן הדם ובאשם מצורע לא נמצא זה הפסוק כלל ע"כ בגליון רש"י כתיבת יד ובקצת נוסחאות
מרש"י כתיבת יד הלשון כך וטבל בדם באשם מצורע כתיב והוא טעות דלא כתיב באשם מצורע כי האי קרא כלל: לב] מקנח אצבעו
בדופן הכלי ושוליו הס"ד ומה"ד שיעור טבילה מעיקרא ולא שיקבל שתי הזאות ויזה ואח"כ יוסיף מכלי אחר עליו להשלים ההזאות הס"ד ומה"ד בדם משמע בדם מעיקרא ותיבות שיהא שיעור נמחק: לג] מן הדם מן הדם שבענין: לד] שיעור כל ההזאות: לה] שיעור שלא יספג
הס"ד: לו] דמשמע בדם דמעיקרא: לז] (קנח) [לטבול] אצבעו בין: לח] כל ההזאות ולא משירים שבאצבע: לט] מזה כהן מדם: מ] הזאות וקתני: מא] דעיקר ההזאה נפל: מב] הזאות דדם פרה: מג] ולא בעי קינוח: מד] מקנח ידו: מה] נבוזראדן: מו] האיפה שמקריב בכל יום מחציתה
בבקר ומחציתה בערב ועל: מז] אינה קדושה לחצאין: מח] והיאך. גליון ודוחק הוא לומר מאי איכפת לן בטרחו. תו"ח: מט] לחצאין וי"ל דאין זה עיקר טעם ועוד י"ל דדם כו'. מהר"פ: נ] לחצאין א"נ משום דהדם יורד טיף טיף הוי כמו לחצאין. תו"ח:
א)