כל המנחות באות מצה
פרק
חמישי מנחות
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
איכא לפלוגי בין הפך ללא הפך כגון בכה"ג כדמפרש לקמן דאי
נצלה בו כגרוגרת במקום אחד. פירוש צליה גמורה כל
א) ב)
ל א
צרכו לגמרי יותר ממאכל בן דרוסאי: בשנים ושלשה
ג) ד)
לא הפך הוה בשיל מצד אחד אבל גבי חימוץ ליכא לפלוגי:
ה)
לא ב
אילימא דכי לא הפיך ביה לא בשיל פשיטא. דלא היפך פטור
מקומות. לא דמי להוציא
חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת
ו) ז)
ח)
לב ג ד ה
דהא לא נצלה ולא מידי עבד: מאכל בן דרוסאי. שליש הוא
דהתם טעמא כדאיתא בסוף הבונה
בפרק המוציא יין
ט)
מבושל: קמ"ל. הא דקתני לא היפך
מחוסר ט) קציצה לאו
י)
❖
כ)
לג ו ז
פטור אע"ג דבשיל מצד אחד
כמחוסר מעשה דמי אבל הכא אין
אמר רבי יוחנן הניח
בשר על גבי גחלים
ל)
כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא:
דרך בישול בכך ומחוסר נמי חתיכה
היפך בו חייב לא היפך בו פטור אמר רבא
❖
וקריבה : מנחה מנין. דמחלקם
ואם נצלה בו מצד אחד כגרוגרת.
מ)
י)
שיטה מקובצת
מאי חייב נמי דקאמר כמעשה צלי של שבת
צלייה גמורה חייב אפילו כי לא היפך:
לא נפקא לן אלא שיריים שאחר קמיצה
א] מהפיך ביה: ב] כגרוגרות
גופא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
שאר
קודח.
חור כל שהוא במקדח בשבת
והכא קודם קמיצה:
מנחות
במקום: ג] אין לי בלא:
תורה אור השלם
הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא
ד] תיבת ליה נמחק: ה] תיבת
חייב: דחזו לצרף. כמו שעושין
מנין ת"ל כל המנחה. ואפי' למאן
1. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
לה' ל"ש: ו] לחור ארוך:
היפך בו פטור היכי דמי אילימא דאי לא היפך
נגרין כשצריכין לחור ו] אחד קודחין
דלא דריש כל הכא מודה דפשטיה
ז] חד ותוחבו: ח] חימוצה
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
דקרא הוא: אשר תקריבו למה
ביה לא בשיל פשיטא אלא דאי לא מהפיך
כשאפאה: ט] לא מהני בה:
שלשה קטנים זה בצד זה ומחברים
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכל דְּבַשׁ
י] כשהקומץ מעורב בה:
לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה
❖
אותן: לבבא דאקלידא. לשון ה) של
לי. תימה הא איצטריך למחמץ
ליה נמי הוה בשיל אמאי לא מיחייב
א]
יא] תקריבו. דמשמע:
ויקרא ב יא
לַיְיָ:
מפתח שראשו חד ותוחבן בתוך
בראשו של מזבח דפטור כדאמרן
יב] חייב ואע"ג דלא דמיא
ז]
לא צריכא א דאי לא היפך ביה הוה בשיל
לשאר מנחות דלא בעי
התיבה ופותח ונועל: אלא קומץ.
או לכל הפחות אחר שהוצת האור
מצד אחד כמאכל בן דרוסאי וכי מהפיך ביה
לבונה כדקתני במתני': לחם
הגהות הב"ח
שלא יטול קומץ לבדו ויחמיצנו:
ברובו דאשר תקריבו אמר רחמנא
הפנים. אע"ג דלא בעי שמן
בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל
(א) רש"י
והא איקרבא: לרבות מנחת
כשאר מנחות ל"א לרבות
מנחה מנין. שלא יחמיץ כל המנחה
❖
דמשמע
מנחת נסכים [מנחת כהנים
דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום
יחד קודם קמיצה: שאר מנחות
נסכים לחימוץ לרבות לחם הפנים
וכהן משיח [משום] כו']:
הוא אמר רבא ואם נצלה בו כגרוגרת
יג] בנקמצות דוקא אסר
מנין. דהאי
קרא במנחת מרחשת
לחימוץ. מאן דמרבי מנחת נסכים
רחמנא: יד] לא קמ"ל וקסבר:
מוסף רש"י
מצד אחד במקום אחד חייב א"ל רבינא
פסולה.
כתיב:
לא מרבי לחם הפנים דקסבר מדת
כגון שיצאת או
ב]
טו] ותימה ולפרש"י ז"ל דפי'
הקודח כל שהוא חייב.
דמאן דמרבה לחם הפנים
לרב אשי במקום אחד אין בשנים או ג'
נטמאת: וחזר וחימצה. כלומר גמר
יבש לא נתקדשה ולית בה קדושת
(שבת
פליג במנחת נסכים לא קשיא
מעשה חימוצה שאפאה: מהו.
הגוף עד לאחר אפייה אבל מאן
ח]
מקומות לא והתנן הקודח כל שהוא חייב
לרבות לחם הפנים
ב
מידי דה"ה דאיתרבאי הני
קב:)
לחימוץ.
ונקט מנחת נסכים למר ולחם
מי מיחייב משום מחמץ אחר מחמץ
דמרבי לחם הפנים מודה במנחת
❖
היכי דמי אילימא במקום אחד כל שהוא
(פסחים לז.)
הפנים למר משום פלוגתייהו
או לא: או דלמא כיון דחימצה לא
נסכים וא"ת ולמה לי אשר תקריבו
למאי חזי אלא לאו בשנים או שלשה מקומות
וכדמתרץ רש"י ז"ל ולישנא
מהני ליה בה פסול יוצא. דלאו
כ)
לרבות תיהוי בכלל כל המנחות וכי
ט]
אחרינא מנחת כהנים וכהן
דחזו לצירוף לא לעולם במקום
אחד דחזו
משיח כו': טז] אצטריך
רבינו גרשום
קדושה גמורה היא ואין בה אלא
תימא דלא משמע אלא אותן הכתובים
לרבויינהו להני:
לבבא דאקלידא ואיכא דאמרי אמר רבא
פסול חימוץ וחייב כשאר מחמץ אחר
בפרשה הא אמרינן לעיל בהקומץ
כמעשה צלי של שבת דאילו
אפילו בשנים וג' מקומות אמר ליה רבינא
אותיב שפודא דבשרא
מחמץ: חימצה. לקומץ: בראשו של
רבה גבי כל מנחת
בתנורא בשבתא אע"ג דלא
לרב אשי אף אנן נמי תנינא הקודח כל
מזבח מהו אשר תקריבו. משמע
כהן כליל תהיה דמשמע עומר ושתי
אפיך ביה חייב דמיבשל
ממילא הכא נמי גבי עיסה
כל זמן שמחוסרת הקרבה עבר
הלחם כדקאמר התם שהכהנים
שהוא חייב היכי דמי אילימא במקום אחד
מחייב: ואם ניצלה בו.
עליה אבל לאחר הקרבה לא: מחוסר
דורשים מקרא זה לעצמם וכי תימא
כל שהוא למאי חזי אלא לאו בשנים ושלשה
צלייה גמורה כגרוגרת
במקום א' [חייב]: דחזו
הקטרה. ליתנה על האש: והשתא
משום דהתם לא כתיב אלא מנחת
מקומות דחזי לצירוף לא לעולם במקום אחד
לצירוף. דאי הוו ביחד הוה
דנפקא לן מכל המנחה. דאפילו
חביתין ועל כרחין אתא לרבויי כל
עייל ביה אוירא: לככא
דחזו לבבא דאקלידא תנו רבנן אילו נאמר
כשהקומץ מעורבבת חייב עלי':
מנחות אכתי הא על כרחין מרבינן
דאקלידא. שן של מפתח של
י]
אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי
עץ שמנקבין בו נקב כל
1
אשר תקריבו. (א) יא] משמע דאקומץ
כמה מנחות שאין כתובות שם
שהוא ומכניסין בו עץ קטן
אומר אין לי (אלא) בלא תעשה חמץ
ג]
לחודיה קאי למה לי: לרבות מנחת
בפרשה דמשמע דכולהו בכלל מנחה
כעין שן: מנחת נסכין מי
פירות הן שהן נבללות
אלא קומץ בלבד מנחה מנין ת"ל מנחה
נסכים לחימוץ. שאם חמצה חייב יב].
כגון מנחת חוטא ומנחת כהנים חוץ
בשמן והיאך יכול לחמצה:
שאר מנחות מנין ת"ל כל המנחה אשר
משום דהאי קרא גבי שאר מנחות
מהנך מנחת נסכים ולחם הפנים
1
ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך
ובקונטרס פי' דלא מתרבי מכל
תקריבו לה' כשרה ולא פסולה מכאן אמרו
לרבויינהו להני וה"נ תנינא לה
המנחה משום דלא דמו לשאר מנחות
המחמיץ את הכשירה חייב ואת הפסולה
ג
בתורת כהנים ו) אין לי בלא תעשה
דבעו שמן ולבונה ומנחת נסכים לא
פטור בעי רב פפא ד חימצה ויצאת וחזר
חמץ אלא במנחה ששיריה נאכלין
בעיא לבונה ולחם הפנים לא בעיא
וחימצה מהו כיון דיצאת איפסילה לה
מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין
שמן ולפי טעם זה כ"ש דמנחת חוטא
ביוצא וכי הדר מחמיץ לה לא מיחייב עלה
ת"ל כל המנחה וגו' להביא מנחת
ומנחת קנאות לא הוו בכלל דלא בעו
משום מחמיץ אחר מחמיץ או דילמא כיון
נסכים אבל לחם הפנים לא לקי
לא שמן ולא לבונה טו] ותימה דהוה
דחימצה פסול יוצא לא מהני ביה וכי
ליה לאשמועינן רבותא ולימא לרבות
עליה דקסבר מדת יבש לא נתקדשה
מנחת חוטא ומנחת קנאות לחימוץ
ומר מרבי לחם הפנים ז) דלא תימא
הדר מחמיץ לה מיחייב עלה משום
אמר רחמנא שמהן
בנקמצות יג]
וכ"ש מנחת נסכים ושמא הנהו אע"ג
מחמיץ אחר מחמיץ תיקו בעי רב מרי חימצה
קרב למזבח אבל האי דלא קרב
דאין בהם שמן ולבונה כיון דנקמצות
בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו אמר
ה
מיניה ח) לא יד] קסבר מדת יבש
מיתרבו מכל המנחה דדמו טפי
רחמנא והא אקרבה או דלמא מחוסר הקטרה
נתקדשה אבל
מנחת נסכים לא לקי:
לאותם הכתובות שם דקרינא ביה
כמחוסר מעשה דמי תיקו: והשתא דנפקא
ומי
חלקם לא תאפה חמץ אבל מנחת
ד] ליה מכל המנחה אשר
תקריבו ה] (לה') למה לי מיבעי ליה
נסכים אינה נקמצת ומנחת כהנים
לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי
אע"ג דאינה נקמצת כיון דאית בה
רבי עקיבא אומר לרבות לחם הפנים לחימוץ מנחת נסכים מי פירות הם
שמן ולבונה דמיא להו טפי ל) ויש
ו
ז
ומי
פירושים מרש"י שכתוב בהן משום
דהאי קרא גבי שאר מנחות ששיריהן נאכלין כתיב איצטריך טז] לרבויי בהו להני וה"נ בת"כ אין לי בלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהן
נאכלות מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין ת"ל כל המנחה להביא לחם הפנים דברי רבי יוסי הגלילי כו' ויותר היה נראה לומר דלכך צריך
ריבוי ללחם הפנים ומנחת נסכים משום דמנחת נסכים אינה באה בגלל עצמה ולחם הפנים אין מהן לאישים אבל שאר מנחות באות בגלל עצמן
ויש מהן לאישים וטעם זה אשכחן לקמן גבי הגשה דמרבי ר"ש שאר מנחות להגשה מאת המנחה וממעט שתי הלחם ולחם הפנים
מדכתיב מאלה ומנחת נסכים מדכתיב והקריבה ומיהו תימה דמשמע התם דאי לאו מיעוטא הוו מיתרבי להגשה מאת המנחה ומאי שנא לחימוץ
דלא מיתרבו מכל המנחה הא חימוץ והגשה תרוייהו בחד פרשתא כתיבי במנחת מרחשת ויותר היה לרבות מכל המנחה טפי
מאת המנחה ועוד קשה דהכא איתרבו מכל המנחה מנחת העומר ומנחת סוטה והתם לא איתרבו מאת המנחה אלא בעי התם קרא לרבויי
דמרבה מנחת העומר להגשה מוהבאת ומנחת סוטה מן והקריב ומיהו בזה אין תימה מ) בסברא דכל מרבה טפי מאת אבל זה ודאי תימה
דהוי אפכא הכא מהתם דמכל המנחה מרבה מנחת העומר ומנחת סוטה ואילו מנחת נסכים
ולחם הפנים לא מתרביא והתם מרבינן
מנחת נסכים מי פירות הן. ושאר
מאת המנחה
לחם הפנים ומנחת נסכים ואילו מנחת העומר ומנחת סוטה
לא מרבינן:
מנחות ידוע
דמגבלין במים דשמנן
מועט ובענין זה אי אפשר
לגבל אבל
מנחת נסכים
שמנה מרובה וס"ד דאין
נותן מים:
ומי