נז: כל המנחות באות מצה פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי
ומי פירות אין מחמיצין. ולית ליה מגבלה במים וכשרה ומנחת כהנים
פירות אין מחמיצין. פירשתי בריש פירקין :
א) ב)
א
ושמעינן ליה לר"ע דאמר מדת יבש לא נתקדשה. לקמן בפ' שתי
ג) ד)
וכהן משיח נמי איתרבאי מיניה והני משום פלוגתייהו נקט: ח)וקפריך
מדות וא"ת דלמא ס"ל תנור מקדש דהיינו מנחת נסכים מי ח] הויא חימוץ הא מי פירות הן. דבשמן ט] נגבלה
ה)
לד ב
ו)
משקרמו פניה ועדיין יכול לבא לידי חימוץ ונראה לדקדק מתוך כך
דהא יש לה ג' לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן
ז)
לה ג ד
מרובה ט) כו' נותנין בהן מים הלכך
דמשקרמו פניו תו לא אתי לידי חימוץ
ח) ט)
איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי
ונפקא מינה למצות של פסח ובסוף
י]
ומי פירות אין מחמיצין אמר ריש לקיש אומר
❖
א
י)
חימוץ איכא: מגבלה במים. הלכך
פ"ק דשבת משמע דמההיא
היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה
אית בהו חימוץ: מדת יבש היא. דלא
שעתא חשיב אפייה גמורה דאמר התם
במים וכשרה לחם הפנים מדת יבש היא
כ)
תורה אור השלם
היו נותנין יא] בביסא שהיא כלי שרת
ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי
ל)
ושמענא ליה לר' עקיבא דאמר מדת יבש
אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת
שיקרמו פניה ושמא זו היא שיעור
1. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה
לא נתקדשה שלח (רבי ראובן) משמיה
א]
לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיּמְשַׁח
יבש הוא: ושמעינן לרבי עקיבא כו'.
כמאכל בן דרוסאי ופלוגתא היא
אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כּל
דרבי יוחנן כך היא הצעה של משנה ואיפוך
❖
בפ' ב' מדות וכיון דלאו
בקרימת פנים התם אי הוי בתחתון
מ)
כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּח וְאֶת כָּל
אשר תקריבו לרבות לחם הפנים לחימוץ
קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי
או בעליון וצ"ע דמשמע הכא דאי
כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדּשׁ
במדבר ז א
אֹתָם:
עבר עליה. ולקמן פריך הא מדת לח
מדת יבש נתקדשה קדשי לחם הפנים
דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לרבות
2. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאÇ וּ
הגהות הב"ח
היא י) (נמי שהרי יב] נתנו) בביסא
משנמדד בו סולת בעשרון ולא
לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי
מנחת נסכים לחימוץ ואזדא ר' יוחנן לטעמיה
(א) רש"י
עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינה חָמֵץ
כשלשה ומשני ליה לקמן: שלח רבין
תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיְיָ: משתמיט בשום דוכתא דליקדוש אלא
דאמר ר' יוחנן רבי יוסי הגלילי ואחד מתלמידי
דשל לחים
(ב) ד"ה
ודאי כך הצעת המשנה. כדאמרן:
או בתנור או על השולחן לקמן בפרק
ויקרא כג יז
ר' ישמעאל אמרו דבר אחד ומנו רבי יאשיה
אלא (ג) ד"ה
3. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
אבל אפיך לה. משום דהאי פירכא:
שתי הלחם דקאמר
אותם (ד) ד"ה
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
דתניא 1וימשחם ויקדש אותם רבי יאשיה אומר
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה. דמוקי הך
ושניהם מקרא אחד דרשו והוא דרך
שלשין בו
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכל דְּבַשׁ
מדת הלח נמשח בין מבפנים בין מבחוץ
(ה) ד"ה
ב
לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה
דלחם יג] כר' יוסי אלמא לר' יוסי
חול כו' ובפרק ב' דמעילה
ולא נקרא כלי שרת
ויקרא ב יא
לַיְיָ:
❖
מדת יבש ב] נמשחו מבפנים ואין נמשחו
מדת יבש נתקדשה לטעמיה כו':
תנן גבי לחם הפנים קרמו בתנור
4. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ
מבחוץ רבי יונתן אומר מדת הלח ג] נמשחו
וימשחם ויקדש אותם. אכלי מזבח קאי
הוכשרו ליפסל וגבי מנחות קתני
אֹתָם לַיְיָ וְאֶל הַמּזְבֵּחַ לֹא
יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
קדשו בכלי: רבי יאשי' סבר אותם
❖
(א) דלחים הם: מדת הלח. הין וחצי
מבפנים ואין נמשחו מבחוץ מדות יבש לא
ויקרא ב יב
גליון הש"ס
למעוטי מדת יבש מבחוץ. ולהכי
הין וכולהו אידך דמפרש בפ' ב' מדות
נמשחו כל עיקר תדע לך שהרי אין מקדשות
תוס' ד"ה כבש כו' תדע
: תדע לך. דלא נמשחה
ממעט מאותם מדת יבש טפי ממדת
דהא אין עולין לכתחילה.
דכתיב 2 ממושבותיכם תביאו לחם תנופה
מוסף רש"י
שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה
לח דוימשחם גבי כלי המזבח כתיב
יד]
❖
שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה
מדת הלח נמשח בין
(ב) עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו
שהן מדת לח כך פירש בקונט' ומשמע
מבפנים בין מבחוץ.
בכורים לה' אימתי הן לה' לאחר שנאפו במאי
דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא
שהיה בהן ריבוי משיחה יותר ממדת
(להלן צ. בכת"י) מדת
היבש לא נמשחו כל
קא מיפלגי באותם רבי יאשיה סבר אותם
רבינו גרשום
קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי
יבש וא"ת ההוא סוגיא דבריש פ"ב
עיקר.
למעוטי מדת יבש בחוץ ור' יונתן סבר מדת
דשבועות דדרשינן אותם
יאשיה דריש בכורים לה' אקודם אפייה
מגבלה במים עם השמן
(שם)
וכשרה: ושמענא ליה לר'
קאי: (ג) אותם. בפנים של כלי
במשיחה ולא לדורות במשיחה אלא
יבש חול הוא ולא אצטריך קרא למעוטי כי
כל שממנו.
עקיבא דאמר בפרק שתי
משמע טו]: ונימא נמי ר' יוחנן ר"ע
בעבודה כמאן לא כר' יונתן ולא כר'
איצטריך קרא למעוטי מדת לח מבחוץ לימא
מדות של יבש דאמר מדת
יבש לא נתקדשה כל עיקר
ור' יונתן אמרו דבר אחד. דהא
יאשיה וי"ל דאתיא כר' עקיבא דאית
נמי ר' עקיבא ואחד מתלמידי ר' ישמעאל
והיאך ליחייב עלה משום
תרוייהו אית להו מדת יבש לא
ליה מדת לח במשיחה בפנים ובחוץ
מחמץ. הא מדת [יבש] היא
אמרו דבר אחד ומנו רבי יונתן משום דלא שוו
נתקדשה: משום דלא שוו. ר"ע ור'
כדמוכח בשמעתין ולקמן בפרק שתי
דאין בהן שמן: ואזדא ר'
במדת לח להדדי א"ל רב פפא לאביי והא
יוחנן לטעמא דר' יוסי
ד]
מדות וסבירא ליה מדת יבש
יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן
הגלילי סבירא ליה כר'
איכא ביסא דלח הוא א"ל כגון ה] שלש על גבי
חול היא א"כ לא איצטריך אותם אלא
אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור"ע
יאשיה דמדת יבש נמשח
(סוטה כג. וכעי"ז
מבפנים הלכך מרבי לחם
קטבליא אי הכי דקאמר ליה רבי יונתן תדע
למימרא דלדורות בעבודה:
סבר בין מבפנים בין מבחוץ טז] נתקדשה
❖
זבחים עו:)
הפנים לחימוץ: לימא נמי
אין
לך שהרי אינה מקדשת לימא ליה כגון דכיילא
בפ' שתי מדות : והאיכא
לי אלא מזבח כבש מנין. הכא
לר' יוחנן ר' עקיבא דאמר
מדת יבש לא נתקדשה ור'
ביסאיז] . (ד) כלי שרת: קטבליא.
מצרכינן קרא לרבויי כבש כמזבח
בעשרון דחול הכי השתא בשלמא ביסא לא
יונתן אמרו דבר אחד. לא
שיטה מקובצת
עור : לימא ליה. רבי יאשיה הכי
וכן בסוף המזבח מקדש
(ה)
אמרו דבר אחד משום דלא
ו] כתב רחמנא דלעביד ביסא למילש ביה כי
שוו במדת לח להדדי דאילו
א] שלח רבין תיבות ר' ראובן
דלא נתקדשה עד יח] אפייה: כגון
דתניא כל הנוגע במזבח יקדש אין לי
לש לה על גבי קטבליא לית לן בה אלא עשרון
ר' עקיבא קאמר בפרק שתי
נמחק: ב] נמשח מבפנים ולא
דכיילא בעשרון דחול. כי היכי
אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח
מדות דמדת לח נמשחו בין
נמשח: ג] הלח נמשח
כיון דאמר רחמנא עביד עשרון וכייל ביה שביק
דנשתנית גבי לישה: עשרון. כתיב
מבפנים ובין מבחוץ: והא
והא דדריש בזבחים בשילהי קדשי
מבפנים ולא נמשח: ד] והא
עשרון דקודש וכייל בעשרון דחול תנו רבנן
איכא ביסא דלחה היא:
איכא ביסא. וא"ת לעיל מאי
בתורה ועשרון סלת: קדשי קדשים.
קדשים על קיר המזבח ולא
[אמר ליה רב פפא לאביי]
קשיא ליה הא שמעינן לרבי
מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם
ג
כגון זבחי שלמי צבור דהן כבשי עצרת:
על קיר הכבש לאו דמיותר קרא
אמרת משום הכי לא מרבי
עקיבא מדת יבש לא
ר' עקיבא לחם הפני'
נתקדשה לימא בשלשה
ומבשר קדשי ז] הקדשים ומקדשים קלים
מותר העומר. שירים יט] שנותרו מן
למעוטי אלא כיון דכתיב מזבח דווקא
לחימוץ משום דמדת יבש
בביסא וי"ל דלא הוי פליג ר'
הקומץ: כל שממנו לאישים.
כל שעלה
משמע כדקאמר נמי ולא קיר ההיכל
וממותר העומר וממותר שתי הלחם ומלחם
היא ולא מיקדשה ליה והא
יוסי הגלילי אבל רש"י כתב
איכא ביסא כלי שרת שלש
לעיל [ולקמן פריך] הא מדת
כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר
ולא קיר האולם ותימה דתנן בפ"ב
הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה
בה המנחות דלחה היא
לחה היא וכפי שיטתו דכתב
דזבחים נתנן על הכבש פסול
עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר
שעשויה להניח בה מים
לעיל דמאן דמרבה לחם א)
ת"ל 3 כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו
לגבלה ומקדשה ליה
הפנים פליג אמנחת נסכים ב)
ואמרי' בגמרא מ) אמר שמואל פסול
עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו
ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאישים
וליחייב עלה משום מחמץ:
שייך לאקשויי לעיל נמי
בשר אבל בעלים נתכפרו דאמר קרא
חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן
כי קאמר רבי עקיבא דלא
שפיר והא איכא ביסא דלחה
הרי הוא בבל תקטירו ושתי הלחם ולחם
מיחייב אלחם הפנים משום
היא ולא פליגי ר' יוסי
ואני נתתיו לכם על המזבח כיון שהגיע
דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה:
מחמץ כגון שלשה על גבי
הגלילי ור' עקיבא אלא
הפנים יש מהן לאישים והתניא יצאו שתי
יצאו שתי הלחם ולחם הפנים.
דם למזבח נתכפרו בעלים אלמא בלא
קטבליא. עור יבש. ולא
במנחת נסכים. תו"ח: ה] כגון
הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים אמר
מדין הגשה לקמן בהאי פירקין
יתורא דקרא חשבינא כבש כמזבח
בביסא: אי הכי כיון דאמר
שלשה: ו] לא אמר ותיבת
משו"ה לא איקדשה כגון
כתב נמחק: ז] קדשי קדשים
רב ששת אין מגופו לאישים איתמר המעלה
: אין מגופו לאישים. הלכך
ונראה לפרש דשמואל לא קאי אנתנו
שלשה ע"ג קטבלא [הא]
אות ה' נמחק: ח] הוי בת
לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות
על גבי הכבש [אלא] אאינך קאי
מכולם על גבי הכבש רבי יוחנן אמר חייב
דקא"ל ר' יונתן לר' יאשיה
חימוץ: ט] דבשמן נבללת:
ד
תדע לך שלא נמשחו שהרי
י] הילכך אית בהו חימוץ:
שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה
דתנן התם שלא כנגד היסוד נתן את
ר' אלעזר אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב
אינן מקדשות: לימא ליה ר'
יא] בשום כלי שרת: יב] שהרי
שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין
הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין
יאשיה משום הכי אינן
נותנן אותה בביסא כשלשה:
דתניא המזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין
מקדשות כגון (דליכא)
יג] דלחם הפנים: יד] מקדשת
אותן: מכולם. מאחד מאלה:
למטה למעלה ועל זה קאמר אלמא
תלמוד לומר ואל המזבח לא יעלו לרצון
[דכיילה] בעשרון דחולין
מה שבתוכה הס"ד ואח"כ
4
חייב. כאילו העלהו על המזבח:
קסבר שלא במקומן כמקומן דמי ועל
שלא מדד הסולת בעשרון
מה"ד לאחר שנאפו: טו] כלי
ור' אלעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא שאור
3
דקודש אלא דחול הא מדד
משמע דהיינו תוכו הס"ד
כ] כ) (מזבח) ואל
המזבח לא יעלו.
כרחין שמואל לאו אכולהו מתניתין
בעשרון דקודש נתקדשו:
ואח"כ מה"ד מבחוץ
ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם אותם הוא
דסמיך ללא תקטירו ממנו
קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ לכו"ע
הכי השתא בשלמא ביסא
מאחוריו: טז] מבחוץ נמשחו
דרבי לך כבש כמזבח אבל מידי אחרינא לא
אשה: אותם. ב' הלחם מן
לאו כמקומן דמי כדמוכח בפ' כל
משום הכי יכול לגבלה ע"ג
בפרק: יז] ביסא. שנילושו בה
ל)
כא]
קטבליא דלא אמר רחמנא
שתי הלחם דלחה היא והיכי
ור'
הפסולין בסופו דפריך
שאור עבוד בביסא ולא במקום
אמרי' לעיל דאינה קדושה
וליפלוג רבי יהודה בניתנין בחוץ בפנים ובפנים בחוץ פירוש דהני שלא במקומן הן ובפ"ב דזבחים הארכתי: כבש מנין. לר"י
אחר דלא מצינו ביסא
עד לאחר אפיה תיבות כלי
כתובה בתורה: מנין למעלה
שרת ל"ש: יח] עד לאחר
דאמר בזבחים בפ' קדשי קדשים דרצפת עזרה נתקדשה כמזבח הוה מצי למינקט קרקע עזרה מנין אלא משום דאיירי נמי הכא באהל
מבשר חטאת וכו' והקטיר
אפיה: יט] שירים שנתותרו:
מועד ושילה ונוב וגבעון אי נמי אפילו לרבי יהודה הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין $ תדע דהא אין עולין לכתחילה:
דבר הנאכל לכהנים: הוה
כ] מה"ד ואל ותיבת מזבח
יכול למימר כל שאור וכל
נמחק: כא] הלחם ובכורים.
ורבי
דבש לא תקטירו אשה לה'
תיבת מן ל"ש:
ממנו למה לי אלא לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו: אינן מגופן לאישים. אבל הבא עמהן יש ממנו לאישים מאי ניהו מכבשים הבאים עם הלחם אימורין למזבח ושני בזיכי לבונה הבאין עם לחם הפנים
א)
למזבח: המעלה מכולן על גבי הכבש. בלא הקטרה: אותם שאור ודבש הוא דרבי לך כבש כמזבח מואל המזבח לרבות הכבש:
ב)