כל המנחות באות מצה
פרק חמישי מנחות נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
שאור ובכורים מן דבש דכתיבי ו] בההוא קרא וה"ק קרבן ראשית
יוחנן (אמר) האי אותם מאי עביד ליה. הוה מצי למימר
א) ב)
לו א
ג)
תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם ז] מן השאור דכתיב חמץ
דמיבעי ליה כי הא דדרשי רבנן בפ' התערובות
ד)
אותם אי אתה מעלה לריח ניחוח אבל אתה מעלה לשם עצים
תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה
ה)
לז ב
[כו']: מיבעי ליה לכדתניא. ומהך ברייתא לא קשיא לרבי
זו ח] דכתיב בה מנחה
חדשה ובכורים ט] מן הדבש
ו)
לח ג
ואיקרו ראשית [דכתיב ראשית] בכורי
אלעזר דתרתי ש"מ כדאמר בפרק
ז) ח)
התערובות : אבל יהא ציבור
ט)
ד
אדמתך הנך הוא דרבינן
ור' יוחנן האי אותם מאי עביד ליה מיבעי ליה
י) כ)
מביא כו'. והא דתניא בת"כ אם זבח
ליה כבש כמזבח כדכתיב
לכדתניא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא
ל)
לט ה ו ז
ואל המזבח לא יעלו: מידי אחריני.
מ)
מ ח
שלמים הוא מקריב הוא מביא נדבה
ט)
בה נדבה וקורא אני בה מוצא שפתיך
1
נ) ס)
כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל
ואין הציבור עושים נדבה היינו
ע)
מא ט י
תשמור ועשית ת"ל 2 קרבן ראשית תקריבו
❖
לוג
שלמים: שמן של מצורע איכא
דאסירי משום כל שממנו לאישים לא
פ) צ)
❖
ציבור אמרתי לך ולא יחיד יכול לא יהא יחיד
ק)
א
רבינן לך כבש כמזבח י) : יכול יהא
בינייהו. דאיקרי קרבן כדאמר באלו
מביא שאינו מביא חובתו כיוצא בה אבל יהא
יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה. שתי
מנחות לכל קרבנם לרבות לוג שמן
מוסף רש"י
ציבור מביא שמביא חובתו כיוצא בה ת"ל
תורה אור השלם
י] לחם דעליה קאי דכתיב קרבן
של מצורע ובגופיה נמי כתיב והקריב
כל קרבנם.
ראשית וגו': תקריבו. משמע ציבור:
אותו לאשם ואת לוג השמן ואין ממנו
אותם ומה יש לך להביא שתי הלחם מן
1. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
אבל יהא צבור מביא. ב' הלחם נדבה
לאישים והקשה בקונטרס הא קרב
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרתָּ לַיְיָ
השאור ובכורים מן הדבש ושתי הלחם לא
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרתָּ
שהרי מביאין [שתי] הלחם חובה
ממנו לאישים שהרי אשם מצורע בא
א] יקרבו נדבה והתניא אם נאמר כל שאור
דברים כג כד
בְּפִיךָ:
3
והיכי דמי נדבת צבור כגון ממעות
עמו וכה"ג אמרינן לעיל ממנו לאישים
2. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ
למה נאמר כל דבש ואם נאמר כל דבש למה
לרבות לוג שמן של
אֹתָם לַיְיָ וְאֶל הַמּזְבֵּחַ לֹא
של שופרותיהם: מה יש לך להביא
בשתי הלחם משום כבשים ואין לתרץ
מצורע.
יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
נאמר כל שאור מפני שיש בשאור מה שאין
ל"ג לה בתורת כהניםכ). ומאן דגריס ליה
דשאני שתי הלחם שמניפים אותן
ויקרא ב יב
בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור שאור
3. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
הכי קאמר מה יש לך להביא מהן
עם הכבשים דלוג שמן של מצורע
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
הותר מכללו במקדש דבש לא הותר מכללו
חובה דהא ראשית חובה משמע דלא
נמי מניפין אותו עם האשם מחיים
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכל דְּבַשׁ
(זבחים מד: וכעי"ז לעיל
במקדש דבש הותר בשירי מנחות שאור לא
אשכחן קרבן ראשית ל) יא]: אם
כדדרשינן לקמן בפירקין מדכתיב
לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה
ב
כח.) כל קרבנם לרבות
ויקרא ב יא
לַיְיָ:
נאמר כל דבש. לרבות חצי קומץ
והניף אותם ותירץ בקונטרס דהא לא
הותר בשירי מנחות הא מפני שיש בשאור
לוג שמן של מצורע.
4. זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ
כדמפרש לקמן: למה נאמר כל שאור.
קשיא דאשם לא שייך לגבי לוג לגמרי
הַקּ¢ דָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל
מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור
(להלן עג.
קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתם וּלְכָל
נגמר מדבש. אי נמי לא לכתוב כל גבי
דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד
בכ"י) אין לי אלא כולו.
הוצרך לומר כל שאור והוצרך לומר כל דבש
חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשׁר
דבש ונילף משאור: שאור הותר
עשרה ימים כדאמר בסוף הקומץ
יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לךָ
❖
שאור דהותר מכללו במקדש מאי ניהו לאו
מקצתו.
הוּא וּלְבָנֶיךָ: במדבר יח ט
מכללו. כדמפרש לקמן: דבש הותר
זוטא
ואע"ג דשתי הלחם
שתי הלחם דקרבה נדבה אמר רב עמרם לא
בשירי מנחות. אם רוצה ללוש ולטגן
נמי פעמים שאין כבשים עמהן למאן
עירובו מנין.
ליקרב עמהם א"ה בכורים נמי דתנן
הגהות הב"ח
שירי מנחה בדבש מותר דכל מתנות
דאמר דכבשים אין מעכבין את הלחם
הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות
כהונה נאכלות בגדולה כדאמרינן בפ'
היכא דאית ליה מיהא לא מייתי זה
ג
ב]
(א) גמ' לא
❖
(ב) שם
(פסחים מג:)
הזרוע והלחיים לך
בלא זה ועוד דהיכא דהוקבעו אין
והסלים שבידם ניתנין לכהנים הנהו לעטר
לא (ג) רש"י
❖
נמי נתתים למשחה מ) לגדולה כדרך
יכול לשנות אבל לוג שמן לא הוקבעו
בכורים הוא דאתו בעי רמי בר חמא מרב
שהמלכים אוכלין: שאור לא הותר
שיטה מקובצת
אלא לר"מ דאמר התם הוקבעו
חסדא המעלה מבשר חטאת העוף ע"ג המזבח
בשירי המנחה. כדאמרי' לעיל נ) אפילו
בשחיטה וא"ת והא בפרק התערובות
א] לא קרבה נדבה: ב] עולות
רבינו גרשום
מהו כל שממנו לאישים אמר רחמנא והאי
ד
חלקם לא תאפה חמץ: לאו שתי הלחם
קרי ליה ממנו לאישים
ושבידם תיבת והסלים
אין ממנו לאישים או דלמא כל ששמו קרבן
יכול יהא יחיד מתנדב
נמחק: ג] תיבות דתני לוי
דקרבה נדבה. במזבח דאי מהנך
וי"ל דהתם בעי למימר כל ששמו קרבן
להביא שתי הלחם ת"ל
לכל קרבנם לרבות לוג שמן
והאי נמי שמו קרבן אמר ליה כל ששמו
דחובה לא מצי למימר דהא לא הותר
אלא דנקט לשון השגור בהש"ס יותר
קרבן ראשית תקריבו.
של מצורע נמחק: ד] אמר
ראשית אלו שתי הלחם שהן
אביי ה"ק כו' עירובו מנין
קרבן ה והאי נמי שמו קרבן כתנאי ר' אליעזר
יב] במקדש דלא קרב למזבח: לקרב
ואין לתרץ דהכא בבא בפני עצמו
באין ראשית להתיר חדש
שיערב בו שאור ואינו ניכר
אומר כל שממנו לאישים רבי עקיבא אומר
עמהן. אשני כבשי עצרת קאמר
והתם בבא עם הזבח דאמר זה אשמו
במקדש: אבל צבור יביאו
וה"ק אין לי אלא כולו כל
שתי הלחם בנדבה ת"ל
הקומץ דהיינו כזית חצי
דקריבים עם שתי הלחם והיינו הותרו
וזה לוגו דא"כ לימא לוג הבא בפני
כל ששמו קרבן מאי בינייהו אמר רב חסדא
ו
אותם אותם מיעט לחובה
קומץ היינו חצי זית עירובו
מכלל במקדש יג] לקרב עמהן: בכורים
עצמו איכא בינייהו ועוד דבפרק
[תקריבו] שתי הלחם ולא
בשר חטאת העוף איכא בינייהו רב אמר זלוג
היינו כשהשאור מעורב
נדבה: ומה יש לך להביא
בתוכו ואינו ניכר [ת"ל
נמי. שהיו מביאין עמהם עופות:
ב"ש לא קרי זבח מתיר
שמן של מצורע איכא בינייהו דתני לוי
ג]
מן שאור ומן דבש שתי
וכו']: ה] רבא אמר ה"ק כו'
יד] והסלים שבידן. של בכורים שביד
נסכים הבאין עמו כיון דאתא עד י'
הלחם מן השאור ובכורי' מן
[אלא קומץ]. כל הקומץ
4 כל קרבנם ח לרבות לוג שמן של מצורע ת"ר
ימים: חצי מנין ת"ל כל עירובו
הבעלים ניתנין לכהנים: לעטר בכורים
הדבש. כגון תמרים ותאנים:
דהיינו שני זיתים דאין קומץ
שאור (א) בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו
אם נאמר כל שאור דמשמע
פחות משני זיתים חצי קומץ
ט
אתו. הנך עופות ולאו חובה נינהו.
מנין ת"ל כי כל. מכאן קשה על פי'
מקצתו ולא כולו לילף דבש
דהיינו [זית דאין הקטרה
מנין תלמוד לומר כל עירובו מנין ת"ל כי
י
והדתנן במסכת בכורים
הקונטרס דפרק אלו עוברין
משאור למה נאמר כל דבש:
פחות מכזית עירובו מנין
בשירי מנחה שאם רצה
דהיינו] חצי זית שאור וחצי
כל מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר שאור
ומייתינן בלולב וערבה
דאמר ר"י כל איסורין
לערבן בדבש ולאוכלן
זית מצה דהיינו היתר מצטרף
הבכורים טעונין קרבן ושיר וברכה ס)
שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור
בל תקטירו אין לי אלא כזית חצי זית מנין
מותר. שאור לא הותר
לאיסור ת"ל כי כל לרבות
(ב)
בשירי מנחה דכתיב לא
עירובו: ו] דכתיבי בההוא
ולינה אמרינן בתלמוד ירושלמיע) דהאי
חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה
ת"ל כל עירובו מנין ד] ת"ל כי כל ה] רבא אמר
תאפה חמץ חלקם. שאור
קרא שאור ודבש [קרבן
קרבן שלמים הוא כתיב הכא ושמחת
משרת זעירי אמר אף שאור בבל
דהותר מכללו במקדש
וכו']. תיבת וה"ק ל"ש:
הכי קאמר שאור בל תקטירו אין לי אלא
מאותו כלל דכתיב לא
ז] הלחם הבא מן:
בכל הטוב וכתיב התם וזבחת שלמים
תקטירו כמאן כר' אליעזר דדריש כל
קומץ חצי קומץ מנין תלמוד לומר כל עירובו
תקטירו. מאי ניהו לאו שתי
ח] כדכתיב: ט] ובכורים
ואכלת שם ושמחת ולאו קריבים עמהן
כו' ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה
הלחם דקרבה נדבה ודיניה
הבאים מן הדבש דאיקרו:
מנין תלמוד לומר כי כל במאי קא מיפלגי
יהא בנדבה ליקרב קומצה
י] הלחם: יא] קרבן ראשית
חשיב להו שלא היו זקוקין זה פ) [לזה]
בפחות מכזית ופי' שם בקונטרס
למזבח. והיינו הותר
נדבה. הס"ד ואח"כ מה"ד
אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים
לבא יחד למקדש אלא חובה עליו
דזעירי הוה דריש אין לי אלא כולו
מכללו: אמר רב עמרם לא
ובכורים מן הדבש. דבש
ויש
להביא שלמים (קודם) לשם: כל
מקצתו מנין כגון חצי זית מצה וחצי זית
טו]
(קרב עם הלחם) [ליקרב
תמרים: יב] הותר מכללן
עמהם] דבר הקרב עם שתי
במקדש דהא לא קרבו:
ששמו קרבן. אמר רחמנא דלא יקטירו משיריו דהכי כתיב בתר דההוא
חמץ ת"ל כל וקשה דהא כל לא כאביי ולא כרבא ועוד מאי קאמר התם
הלחם הותר ליקרב נדבה
יג] במקדש. ולעולם מהנך
קרא קרבן ראשית ומקרא נדרש לפניו: עוף שמו קרבן דכתיב
כמאן כר' אליעזר הא אפילו כרבנן נמי אתיא דנהי דכל לא דרשי כי
(ג)
ומאי ניהו שני כבשים ליקרב
דחובה קאמר הס"ד ואח"כ
דמן למזבח. אי הכי בכורים
מה"ד אי הכי דמקרב עמהם
ואם מן העוף עולה קרבנו: לוג שמן של מצורע. אין ממנו
כל דרשי לרבות מקצתו דהיינו היתר מצטרף לאיסור לפי' הקונטרס
נמי הותר הקרב עמהן
קאמר דבש נמי משכחת לה
לאישים אבל קרבן איקרי כדאמרינן באלו מנחותצ) לכל קרבנם לרבות לוג
ונראה לפרש דזעירי דסבר היתר מצטרף לאיסור דריש כרבא דמקצתו
להקריבו נדבה דתנן
דהותר מכללו במקדש לקרב
הגוזלות שעל גבי הסלים
עמהן כגון בכורים דמפני
שמן של מצורע ובגופיה נמי כתיב והקריב אותו לאשם ואת
היינו חצי קומץ שהוא זית שלם ומרבי ליה מכל ועירובו היינו חצי זית
עולות ושבידם הסלין
שהיו: יד] תיבות והסלים
לוג השמן. ואי קשיא הרי קרב ממנו טז] [דאשם מצורע בא עמו] יז] לאישים
היתר וחצי זית איסור דמצטרפין ומרבי ליה מכי כל אבל כאביי לא מצי
והפירות אלמא דאיכא קרב
שבידן של בכורים נמחק
עמהן ואי בעי למיעבדינהו
ומה"ד הגוזלות. שביד:
כשתי הלחם משום כבשים הא לא קשיא דאשם לא שייך בהדי לוג לגמרי
סבר דכיון דמפרש מקצתו חצי זית לא שייך ביה צירוף דאפילו במשהו
נדבה מצי למיעבד. ואמאי
טו] קודם שיפטור משם:
דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים כדאמרן בהקומץ זוטא
מיחייב והאי דמרבי עירובין היינו כשנתערב לגמרי עם ההיתר דלא
תני דבש לא הותר מכללו.
טז] תיבות דאשם מצורע בא
: מאי קאמר. מאי שיעוריה דקאמר כולו ומקצתו: חצי
אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר אבל לרבא לא צריך קרא להכי דכיון
התם [לא] קרב עמהן דהנהו
עמו ל"ש: יז] לאישים. שהרי
לעטר בכורים הוא דאתו.
אשם מצורע בא עמו וכה"ג
זית מנין. וכגון דאיתיה בעיניה: עירובו. שעירבו עם מצה דלא
דאיכא כזית פשיטא דלא בטיל והא דקאמר כמאן כרבי אליעזר דדריש
ולאו משום חובה: המעלה
חשבינן לעיל ממנו לאישים:
מינכר: אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים. ולא תקטירו לקומץ
כל היינו משום דלרבנן אע"ג דכי כל דרשי מיהו לא הוה מוקמינן כי כל
מבשר חטאת העוף למזבח
לרבות עירובו אלא לרבות ק) מקצתו: אביי סבר יש קומץ פחות
להקטירו שאין דינו להיות
שלם משמע וכיון דיש קומץ פחות משני זיתים אשמעינן כל יתירא:
למזבח אלא דמו: בשר
משני זיתים. פירוש דאם לא כן מנא ליה לרבות אפילו חצי זית דהוה ליה
ויש
חטאת העוף ולוג שמן של
מצורע שמן קרבן. לוג
למימר אין לי אלא כל הקומץ חצי קומץ מנין דהא איכא כזית אבל פחות מכשיעור מנא הוה ליה לרבויי וא"ת ואכתי מנא ליה לאביי לרבות חצי
דכתיב והקריב אותו לאשם
זית
ואת לוג השמן אבל אין
ממנו לאשים: עירוביו מנין שאם בין השאור ובין המצה כזית. אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים ואפילו בכזית ואפילו בחצי זית הוי הקטרה משום הכי קא מרבי כל: עירובו מנין. אף על גב דלא הוי בעיניה: