נח: כל המנחות באות מצה פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויש הקטרה פחותה מכזית. והכי נמי אמרינן בהקומץ [רבה]
זית דילמא כי אתא קרא לרבויי כזית ואע"פ שאין בו כדי קומץ וי"ל
א)
מב א
ב)
הקטיר קומצה פעמים כשרה הלכך אפילו פחות מכזית חייב:
דסברא הוא דריבוי דכל אתא לרבות חצי י) שיעור על כרחין יש הקטרה
מג ב
ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים. הלכך לא נפקא לן מהתם
פחות מכזית כיון דסבירא ליה דיש קומץ פחות מב' ו] זיתים לא מצי
מד ג
דתיהוי הקטרה בפחות ג] מכזית ולרבא כי כל למימר אע"ג דלא מינכר
לרבויי כזית ומהכא מפקי טעמייהו ר' יהושע בן לוי ורבי יוחנן דפליגי
ג)
שהרי עירבו: משאור ומדבש. שעירבן
בהקטיר קומצה לעיל בהקומץ רבה
מד ד
❖
יחד לוקה ארבע מלקיות: לאו
ואף על גב דאמרינן בפרק
ויש הקטרה פחותה מכזית ורבא אמר אין
א
ד) ה)
שבכללות. כל שאור דמשתמעי מיניה
השוחט והמעלה ומייתי
קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה
ב
ו)
לה לעיל בפ"ק הקומץ
שאור ועירובין וכן כל דבש דמשתמעי
שיטה מקובצת
מכזית איתמר המעלה משאור ומדבש על
ז) ח)
והקטורת שהקריב מאחת מהן כזית
מיניה דבש ועירובין אבל אי לאו כל
ט) י)
א] אין לוקין על לאו
גבי המזבח אמר רבא ג לוקה משום שאור
בחוץ חייב אבל פחות מכזית לא שאני
משום שאור ודבש שכתב לך באזהרה
שבכללות. לאו למעוטי
ולוקה משום דבש לוקה משום עירובי שאור
שתים דשאור ודבש בעין
שאור דרבי קרא ז] ומיהו בההיא
אחת לא מקרי לאו שבכללות דלאו אכל
אתי דכיון דתרוייהו כתיבי
ומשום עירובי דבש אביי אמר א] ד אין
דהקטיר קומצה פעמים ליכא קרא
חד קמהדר והכי משתמעא במס' נזיר
בהדיא אע"ג דלא כתיב אלא
כ)
לוקין על לאו שבכללות ב] איכא דאמרי חדא
חד לאו אתרוייהו לא קרינן
גבי מכל אשר יעשה מגפן
וחשבינן לה הקטרה ושמא שאני התם
ל)
בהו לאו שבכללות וכה"ג
היין ד) : איכא דאמרי תרתי לא
דהקטיר הכל ולפי טעם זה מאן דאמר
מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי
מ)
אמרינן באלמנה וגרושה ונא
נ)
לקי. משום כל שאור אע"ג דשאור
התם יש הקטרה אפשר דמודה הכא
ומבושל אלא אתערובות קאי
ה)
דהא לא מיחד לאויה כלאו דחסימה:
ס) ע)
דלא כתיב בהדיא: ב] איכא
ועירובין ו) מצטרפין (א) ד] מינה
דאין הקטרה ותדע דהא להקטיר
מתני'
פ)
דאמרי חדא מיהא לקי. אם
כחצי זית תנן בפ"ק דלא הוי
והמקטיר עירובי שאור איכא שאור
העלה התערובות לבדו
צ) ק)
ואיכא דאמרי כו' ועיין בפ"ק
ועירובין לא לקי אלא חדא וכן חדא משום עירובי דבש: ואיכא
פיגול ומיהו יש לחלק משום דגבי פיגול איתקש אכילת מזבח לאכילת
דתמורה מ"ש בגליון על לאו
דאמרי אפילו חדא נמי לא לקי. דאין כאן לאו מיוחד דכל חד מינייהו
אדם כדדרשינן אם האכל יאכל ועוד י"ל דגבי הקטרת חוץ בעינן כזית
ר)
שבכללות: ג] מכזית. הלכך
ש) ת)
טפי לכולי עלמא: המעלה משאור ומדבש ע"ג המזבח כו'.
ליכא לחייביה על פחות
לאו שבכללות. אבל אלמנה וגרושה וחללה זונהז) לא הוי ח)[לאו] שבכללות
מכזית ולרבא כי כל אתי
❖
דלאו אכל חדא קאי הואיל ומפורשין בפירוש הלכך לקי עלייהו.
פי' בקונטרס שעירבן יחד לוקה ארבע מלקיות וקשה היכי לקי משום
למימר דכי עירב שאור ומצה
מצטרף היתר לאיסור
להכי נקט לאו דחסימה משום ה] דעליה כתיב ט) והפילו השופט וגו':
שאור ומשום דבש כיון דלאו בעין נינהו ואם הם בעין מאי עירובין
להשלים לכזית ולאביי דלא
מתני'
איכא וקצת היה נראה לפרש שכל אחד לבדו ואשאור לחודיה לוקה
בעי שיעור שלם אצטרך כי
הגהות הב"ח
כל למימר [כו']: ד] מצטרפין
משום שאור ומשום כי כל שאור ואדבש לחודיה לוקה משום דבש וכל דבש דאכולהו קאי לא תקטירו ואע"ג דמכי כל דרשינן עירובין מ"מ משמע
(א) רש"י
משתמע מיניה [והמקטיר]
בין מעורבין בין שאינן מעורבין ולהכי לקי אשאור תרי ואדבש תרי ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן מדלא קאמר המעלה שאור על גבי המזבח
ותיבות עירובי שאור איכא
❖
משאר מינים
לוקה שתים דבש לוקה שתים שאור ודבש לוקה ד' כעין ההיא שיטה דסוף המקבל ובסוף כל שעה דנא ומבושל
נמחק: ה] משום דלעיל
ותיבת דעליה נמחק: ו] זיתים
ורחים ורכב וכן גבי זג וחרצן בנזיר בפ' ג' מינין ועוד כיון דכי כל אתא לתערובת לא לקי אשאור כדאמר בסוף המקבל
דלמאן דאמר אין קומץ פחות
דארחים ורכב לא לקי משום כי נפש הוא חובל הואיל ולדברים אחרים הוא דאתא ועד כאן לא פליג רב הונא אלא משום דכי נפש הוא חובל
משני זיתים [לא מצי] לרבויי
מוסף רש"י
אלא כזית: ז] דרבי קרא. עיין
כ) משמע נמי רחים כמו שאר דברים אבל הכא כי כל לא אתא אלא לעירובין לחודיה ונראה לפרש דמיירי שמעלה שאור בפני עצמו ודבש בפני
אין לוקין על לאו
זבחים (דף קז ע"ב):
עצמו ושאור ודבש מעורבין יחד והעלה שלשתן בבת אחת דאשאור ודבש דבעינייהו לוקה שתים ל) (וא"ת) [ועל] עירובין שתים חדא משום עירובי
שבכללות.
ח] (ואירחיים) [ורכב] דלא
שאור וחדא משום עירובי דבש ואע"ג דלא כתיב בדבש כי כל וי"ו דוכל דבש מוסיף לענין ראשון: אין לוקין על לאו שבכללות. עירובי
קרינן. ואות מ' נמחק:
❖
(נזיר לח:)
שאור ועירובי דבש דנפקי מכי כל חשיב לאו שבכללות וכן לאו דכי אם צלי אש דרבייה כל דבר שאינו צלי אש כגון נא ומבושל וכן מכל אשר
יעשה מגפן היין דגבי זג וחרצן וכן כי נפש הוא חובל דגבי ריחיים ורכב אבל שאור ודבש גופייהו אע"ג דחד לאו כתיב אתרוייהו לא חשיב לאו
רבינו גרשום
שבכללות וכן זג וחרצן ונא ומבושל ורחים ורכב דלאו דידהו אכל חד וחד קא מהדר וא"ת ולר' יאשיה דבעי
או לחלק לא ליחייב בחד לחודיה עד שיעשה שניהם וי"ל דשאור ודבש ונא ומבושל כתיב בהו ממנו ונזיר נמי מדכתיב מחרצנים
ורבא אמר. אין לי אלא
קומץ ולא אמר אין לי אלא
ועד זג ולא כתיב חרצנים וזג ומיהו קשה מנא ומבושל דממנו דכתיב בהו אפסח קאי וריחיים ורכב ח] מדלא קרינא ורכב בחטף וא"ת ואמאי
כזית סבר דאין קומץ פחות
מחייב תרי הא אמרינן בסוף גיד הנשה גבי בשר מן החי ובשר מן הטריפה דלא מחייב אלא חדא משום דמחד לאו נפקי וי"ל
מב' זיתים. חצי קומץ מנין
מדלא אמר חזי זית קסבר
כיון שהאיסורים מפורשין בפסוק קאי הלאו על כל אחד ואחד על זג ועל חרצן וכן כולן כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה שאם עשאן
דאין הקטרה פחותה מכזית
כולן חייב על כל אחת ואחת משום דלא יקח קאי לכל חד וחד ולא מצריך קרא לחלק בפ' עשרה יוחסין אלא משום דגוף אחד
עירובו מנין דמצטרף
לכזית: העלה. כזית משאור
הוא וכן פי' רש"י בפ' בתרא דמכות דמעשר דגן תירוש ויצהר ובכור בקר וצאן וביכורים אע"ג דכולהו בחד לאו כתיבי לקי אכל חד
ומדבש: על לאו שבכללות
וחד דכיון דמפורשים וכתובים בפסוק לא תוכל לאכול אכולהו קאי אבל בשר מן החי ומן הטריפה אינם מפורשין בפסוק בהדיא דנימא לא תאכלו
דחד לאו הוא לא תקטירו
וכולל בו שאור ודבש
קאי אכל חד וחד וא"ת ומה בין זג וחרצן נא ומבושל ריחיים ורכב שאור ודבש אלמנה וגרושה וחללה זונה דחייב על כל אחת ואחת ואילו חלב
ועירוביו:
שור וכבש ועז אינו חייב אלא אחת כדאי' בפ"ק דכריתות אלמא מיקרי לאו שבכללות וכן לחם קלי וכרמל וכל מעשר דגן תירוש ויצהר
דלא לקי אלא חד אי לאו משום יתורא וי"ל דזג וחרצן שתי שמות נינהו וכן שאור ודבש וכן כולם תדע דכי אתי לאתרויי בהן צריך להזכיר כל אחד
בשמו אבל חלב שור וכבש ועז שם חלב הוא מ) וכן לחם קלי וכרמל שם חדש הוא וכן מעשר: איכא דאמרי חדא מיהא לקי. כי הך סוגיא
איכא בסוף המקבל ובסוף כל שעה אכל נא לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה שתים משום
מבושל ומשום כי אם צלי אש נא ומבושל לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום כי אם צלי אש אביי אמר אין לוקין על לאוין שבכללות איכא
דאמרי חדא מיהא לקי ופי' שם בקונטרס כגון חי ובחמי נ) טבריא (אי) חייב משום כי אם צלי אש וקשה לר"ת דהתם תניא לעיל יכול אכל כזית
חי יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל [נא ובשל] אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כי אם צלי אש אלמא משמע דאיסורא איכא מלקות
ליכא עוד אמרינן בסוף המקבל גבי פלוגתא דרב הונא ורב יהודה דחובל ריחיים ורכב אמר לך רבא אנא דאמרי אפילו ס) (לרבנן)
[לרב יהודה] דלא לקי אריחיים וארכב משום כי נפש הוא חובל עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לדברים אחרים הוא
דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ואי כפי' הקונטרס הא איצטריך לחי ולחמי טבריא ומפרש ר"ת הכי אכל נא לוקה שתים אם התרו
בו משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה שתים אם התרו בו משום מבושל ומשום כ"א צלי אש נא ומבושל לוקה שלש אם התרו בו משום
שלשתן ואביי אמר דתרתי לא לקי אם התרו בו משום נא ומשום כי אם צלי אש או משום מבושל ומשום צלי אש לא לקי כי אם משום ע) צלי אש
אבל אם לא התרו בו אלא משום כ"א צלי אש לקי חדא משום כ"א צלי אש אבל בחי וחמי טבריא לא לקי משום צלי אש דלא קאי כי אם צלי אש
אלא אהנהו דכתיבי בקרא בהדיא וא"ת אמאי לא נוקמא לחי וחמי טבריא כמו כי נפש הוא חובל דמוקמינן לשאר דברים וי"ל דהתם אי הוה
כתיב לא תחבול ריחיים ורכב כי אם דברים שאין עושין בהן חיי נפש הוה דמי להאי דהוה משמע עיקר כי אם לא נכתב אלא לדברים שלמעלה
ולאו למימר דקאי באפי נפשיה אבל כי נפש הוא חובל משמע מילתא באפי נפשה טפי והלכך מוקמינן ליה לדברים אחרים והשתא הך דשמעתין
לא תתכן לפרש בשיטת ר"ת לגמרי דהא במקטיר שאור ועירובין שאור בפני עצמו פ) ועירובין מיירי כדפרישית לעיל ואם התרו בו משום שאור
ומשום עירובי שאור אמאי לא לקי תרתי כי היכי דכי אתרו ביה משום עירובי שאור לחודיה דלקי אלא יש לפרש דתרתי לא לקי דקאמר
אעירובי שאור ועירובי דבש קאי דלא לקי אתרוייהו אלא חדא אבל קשה מההיא דנזיר פ' ג' מינים דהא איצטריך מכל אשר יעשה מגפן
היין לשאר דברים כגון עלין ולולבין ובין הבינים וא"כ צ) [אם] איתא דרבא כרב יהודה כי היכי דלא לקי אריחיים וארכב משום כי נפש הוא חובל
הואיל ק) ולדברים אחרים אתא לא לילקי נמי אזג וחרצן משום דכל אשר יעשה מגפן היין דהא אתא נמי לשאר דברים: ואיכא דאמרי
חדא נמי לא לקי. כאן ובפ' המקבל ובפרק כל שעה השיטה שוים אבל בנזיר פרק ג' מינין אההיא דזג
וחרצן דמייתי בפ' כל שעה איתא התם איפכא דאביי אמר לוקה ורבא אמר אינו לוקה על לאו שבכללות והוא כמו איכא דאמרי
ר) [דהכא] שאינו לוקה אפילו אחת ויש כיוצא בה הרבה בהש"ס סוגיות הפוכות בההוא פירקא גופיה בסופו ההיא דנזיר ממורט וההיא
דבוהן יד ובוהן רגל ותרוייהו איפכא ביומא בשילהי הוציאו לו וכן בפ' קמא דבכורות פלוגתא ש) דרבה ורב חסדא בטריפה חיה
ואיפכא בפ"ק דתמורה וההיא דאם ארחץ אם לא ארחץ דפליגי רב הונא ורב אדא בר אהבה בפרק המדיר (כתובות דף עא:) ובפרק
בתרא דנדרים איפכא וההיא דידים שאין מוכיחות בפ"ק דנדרים ואיפכא בפ' בתרא דנזיר וההיא דנרבעו ולבסוף
נעבדו דפרק אין מעמידין ובתמורה בפ' כל האסורין וההיא דתני אבוה דר' אבין בהניזקין ובהגוזל
בתרא ועוד כמה סוגיות הפוכות כי ההיא דמתנה זו מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה בפ' בתרא דכריתות ובגיטין
בריש השולח וההיא דרב פפא דהלכתא מלוה על פה דסוף גט פשוט ובפ"ק דקידושין וההוא דאכלה
ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה בפ' האשה שנפלו ובחזקת הבתים וההיא דמחוורת לו מה דרך בגלוי בפרק
בתרא דנזיר ובפ' כיצד צולין וההיא דפירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד בסוף נוטל ובברכות בריש
אלו דברים מותר וההיא דגבי עולה ואימורין מצטרפין בפ'
השוחט והמעלה ובמעילה בפרק קדשי מזבח ת) :
ונתת