כל המנחות באות
מצה
פרק חמישי מנחות נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונתת
מתני'
מנחת הסולת. ה] ה) דמתנדב מנחה סתם מביא עשרון סלת
עליה שמן. האי קרא במנחת העומר כתיב ואיצטריך
א) ב)
מה א
ג) ד)
ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא חיה ובדידיה כתיב שמן ולבונה.
למעוטי לחם הפנים משמע דלא תיתי בק"ו ממנחת נסכים
ה)
מו ב
בכל הנך אחריני לא כתיב לבונה אלא ממנחת סלת גמרינן דכתיב בה
שאינה טעונה לבונה טעונה שמן והיא גופה דאינה טעונה לבונה לא
ו)
מז ג ד
מח ה ו
נפש ומשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה כזו: החלות והרקיקין.
ידעינן אלא מסיפיה דקרא דדריש עליה לבונה ולא על מנחת נסכים
ז) ח)
מט ז
האומר הרי עלי מנחת מאפה מביא
לבונה דלא ניהדר ונילף בק"ו מלחם
נ ח
מתני' יש טעונות שמן ולבונה שמן ולא
חלות או רקיקין כדכתיבבויקרא ולהנך
הפנים שאין טעון שמן כדממעטינן
נא ט
חשיב תרתי כיון דאי בעי חלות מייתי
מרישיה דקרא וטעון לבונה ואין שייך
לבונה לבונה ולא שמן לא לבונה ולא שמן
א]
ואי בעי רקיקין מייתי: ומנחת
ט) י)
נב י
כאן לומר דלא ניכתוב עליה למעוטי לא
ו]
ואלו טעונות שמן ולבונה מנחת הסולת
א
ב
כ)
נג כ
נשים. אשה שהתנדבה מנחה: ומנחת
בשמן ולא בלבונה ונימא חד וחד
ל)
ג והמחבת ד והמרחשת ה והחלות ו והרקיקין
העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה
תיקום בדוכתיה כי ההוא דפ"ב דזבחים
מ)
נד ל מ
מנחת כהנים מנחת כהן משיח מנחת עובד
נ)
ז
כדכתיב ואם תקריב מנחת
דלא דמי דהכא בלא ק"ו נמי
❖
נה נ
כוכבים מנחת נשים ח מנחת העומר ט מנחת
בכורים והיא מנחת העומר. אבל מנחת
הוו גמירי מהדדי או משאר מנחות
ס)
ע)
נסכים טעונה שמן ואין טעונה לבונה לחם
נסכים לא בעיא לבונה כדמפרש
או מדאיקרו מנחה תדע דהא אהני
י
כ
פ)
מוסף רש"י
בגמ': גמ' כל היכא דתנן. הנך
צ)
ק"ו דהכא איכא פירכי טובא :
הפנים טעון לבונה ואין טעון שמן שתי הלחם
ל
צ)
היא להוציא שתי הלחם. איצטריך
כל היכא דתנן.
מנחות דמתניתין (מנחות) עשר
ו)
ז]
מ ומנחת חוטא ומנחת קנאות אין טעונין לא
ק)
עשר תנן.
❖
תנן כלומר כולן באות עשר עשר
למעוטי משום דאיקרו מנחה
שמן ולא לבונה: גמ' אמר רב פפא כל
ר) ש)
כדכתיב מנחה חדשה:
חלות כדאמרי' באלו מנחות :
לאפוקי מדר"ש.
היכא דתנן עשר תנן לאפוקי מדרבי שמעון
נ
ואימא עליה שמן ולא על מנחת
לאפוקי מדרבי שמעון דאמר. לקמן
תורה אור השלם
דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קמ"ל
בהאי פירקין האומר הרי
כהנים שמן. פי' בקונטרס
(להלן עב:
❖
דלא תנו רבנן ונתת עליה שמן ולא על
בכת"י)
1. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ
ב]
1
עלי מנחת מאפה אם רצה יביא מחצה
והוא הדין למנחת נשים ק) וגרים
עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הוא:
❖
לחם הפנים שמן ג] שיכול והלא דין הוא ומה
חלות מחצה רקיקין: קמ"ל. רב פפא
ונראה דלא בעי לאקשויי מהנהו משום
ויקרא ב טו
שיטה מקובצת
מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה
דדמו טפי לכל המנחות הכתובות שם
דכל מנחות דמתניתין עשר ז)(הוא) נינהו
דהך ח] חלות עשר חלות והך דרקיקין
דבעו שמן אבל מנחת כהנים לא דמיא
שמן לחם הפנים שטעון לבונה אינו דין שטעון
א] לא שמן ולא לבונה:
הגהות הב"ח
להו דכליל: כלי. פי' בקונטרס
ב] דלא מנה"מ דתנו:
עשר רקיקין דהנך תרתי דומיא דאינך:
שמן ת"ל עליה עליה שמן ולא על לחם הפנים
(א) רש"י
ג] שיכול והלא דין הוא.
ל"א ח) כל היכא דתנן. ט] עוד בבא
כל המנחות בעו כלי ללוש בפרק שתי
ומשונין
שמן ושמת עליה לבונה עליה לבונה ולא
רשב"ם לא גריס בשום מקום
❖
ר)
הלחם שאלו לרבי [זו]
אחרת דמתני' ובפ' אלו מנחות שתנו
ט)
שניהם לפי שהם סותרים זה
על מנחת נסכים לבונה שיכול והלא דין הוא
את זה. תו"ח: ד] שכן עשרון
האי סידרי מנחות דמתניתין דדינן שוה
מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש
כלי. פרש"י מנחה טעונה כלי
ומה לחם הפנים שאינו טעון שמן טעון לבונה
עשר תנן ממנחת הסלת עד מנחת
אלא בתנור וקשה אי מדת יבש
כדדרשינן לקמן את החטאת
רבינו גרשום
מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שטעונה
(ואת העולה ואת המנחה)
העומר לאפוקי מדר' שמעון דאמר
נתקדשה לחם הפנים נמי בעי כלי
מנחת הסולת שקומצה
[אא"ה שם איתא את האשם
לבונה תלמוד לומר עליה עליה לבונה ולא
כדמוכח לעיל דמרבי לחם
כו' דלדידיה איכא י"א דבמנחת מאפה
כשהיא סולת: חלות
ואת החטאת אשר יאפו את
ורקיקין. היינו מנחת מאפה:
המנחה לבלתי הוציא אל
הפנים לחימוץ ואי מדת יבש לא
איכא ביה ג' מנחות אי בעי כוליה
על מנחת נסכים לבונה מנחה לרבות מנחת
אמר רב פפא כל היכא
החצר החיצונה מנחה דומיא
נתקדשה תרוייהו לא בעו כלי ואי משום
מצות ואי בעי כוליה רקיקין ואי בעי
שמיני ללבונה היא להוציא שתי הלחם שלא
דתנן כל הני ה' מנחות
דחטאת ואשם מה חטאת
עשר עביד מכל חדא וחדא:
ואשם] טעונה כלי אף מנחה
השמן בעו כלי אם כן לחם הפנים נמי
ה' חלות וה' רקיקין י) (א) י] ומתני'
יטענו לא שמן ולא לבונה אמר מר עליה שמן
לאפוקי מדר' שמעון דאמר
טעונה כלי וקשה דא"כ שתי
מדין שאר מנחות יא]: ונתת עליה שמן.
דהא בעי למימר שיהא טעון שמן
האומר הרי עלי מנחה
הלחם נמי לירבו דהא אקרי
ולא על לחם הפנים שמן אימא עליה שמן
במנחת העומר קאי: מה מנחת נסכים
בלישה כמנחה ונראה לפרש דכלי
מאפה יביא ה' (ומחצה)
מנחה וכ"ת דלא ילפינן
ולא על מנחת כהנים שמן מסתברא מנחת
חלות ה' (ומחצה) רקיקין
מחטאת אלא מנחה הטעונה
שאינה טעונה לבונה. כדקתני לקמן
היינו דלענין כלי שוו אהדדי מנחת
קמ"ל דלא. דאין חלות
כלי שרת היינו אותן
כהנים הוה ליה לרבויי ד] שכן עשרון כלי
ש)
עליה לבונה ולא על מנחת נסכים
העומר ומנחת נסכים אבל לחם הפנים
פחות מעשר ולא רקיקין
שטעונות שמן דמדת יבש לא
פחות מעשר ואי בעי מביא
נתקדשה א"כ מנחת כהנים
חוץ וצורה הגשה ואישים אדרבה לחם הפנים
לבונה: טעונה שמן. כדכתיב
בעי שולחן ובזיכין ללבונה ומיהו גבי
עשר חלות ואי בעי מביא
מנלן דבעי כלי הרי עד
הוה ליה לרבויי שכן ציבורא חובה טמיא
בלולה בשמן כתית: לרבות מנחת
לבונה דבסמוך לא יתכן לומר כן:
עשר רקיקין וי"א ה' חלות
השתא לא שמעינן דבעי שמן
פיגול בשבת. אין זה כרבא דאמר
וה' רקיקין: לישנא אחרינא
ואהא קיימינן לאכוחי וצריך
שמיני יב] ללבונה. ההיא דכתיבכ) ויהי
דאכיל פיגולא בשבתא מסתברא נפש אמר
כל היכא דתננהי למנחות
לומר דלא ילפינן מחטאת
בפ"ק דאין מחשבה
ביום השמיני וגו' וכתיב ושור ואיל
עשר תנן דעשר מנחות
מר עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה
אלא דבר שממנו לאישים
קא חשיב במתניתין לאפוקי
כמו חטאת אבל שתי הלחם
פוסל אלא במי שראוי לעבודה לאפוקי
לשלמים לזבוח ומנחה בלולה בשמן ל) :
אימא עליה לבונה ולא על מנחת כהנים
מדר' שמעון דלטעמיה הוו
אין ממנו לאישים: ה] הסלת.
ולא על מנחת כהנים שמן. וה"ה נמי
מנחת העומר ואע"ג דהתם איירי
חדסרי דאיהו עביד ממנחת
המתנדב: ו] מייתי הס"ד
לבונה מסתברא מנחת כהנים הוה ליה לרבויי
מאפה תלת דאי בעי להביא
למנחת נשים
וגרים דכל הנך
במחשבה שלא לשמו ה"ה במחשבת פיגול
ואח"כ מה"ד ומנחת כהנים.
יג] מ)
שכן עשרון בלול בלוג מוגש בגלל עצם
י' חלות מביא ואי בעי
כהן שהתנדב אחת מחמש
לא כתיב בהו שמן בהדיא וחד מינייהו
מייתי לה בפ"ב דזבחים :
להביא י' רקיקין יביא ואי
מנחות הללו הס"ד ואח"כ
אדרבה מנחת
נסכים הוה ליה לרבויי שכן
נקט: מסתברא מנחת כהנים הוה
כי
בעי להביא ה' חלות וה'
מה"ד ומנחת כהן משיח
רקיקין יביא קמ"ל דלא
חביתין הס"ד ואח"כ מה"ד
ציבורא חובה ואיטמי בשבתא מסתברא נפש: מנחה לרבות מנחת שמיני
ליה לרבויי. בכל דיני מנחת העומר
דעשר תנן ואין מביא מחצה
עובד כוכבים מתנדב מנחה
ולא להוציא שכן דומות יחד שתיהן
ללבונה ואימא להוציא האי מאי אי אמרת בשלמא לרבות שפיר אלא אי
חלות ומחצה רקיקין: ונתת
כדמרבינן מאיש איש לקמן
עליה שמן. במנחת העומר
באלו מנחות הס"ד:
באות עשרון כדכתיב והעומר
אמרת להוציא
למה לי שעה מדורות לא ילפינן: היא להוציא שתי הלחם
כתיב ואם תקריב מנחת
ז] דמתני' עשר תנן: ח] דהך
עשירית האיפה וסתם מנחות באות
בכורים וגו' ונתת עליה
דחלות: ט] דתנן כגון בבא
שלא יטענו לא שמן ולא לבונה ואימא להוציא מנחת כהנים מסתברא מנחת
שמן: מנחת שמיני של
אחרת דלקמן ובפ' אלו
עשרון אבל לחם הפנים כתי'
כהנים הוה ליה לרבויי שכן עשרון כלי מצה ועצם הגשה ואישים אדרבה
מלואים דכתיב ושור ואיל
מנחות כך יש ברש"י של
שני עשרונים יהיה החלה וגו': כלי.
לשלמים לזבוח לפני ה'
מהר"פ ותיבות עוד בבא
שתי
ומנחה בלולה בשמן: שכן
אחרת דמתני' ובפ' אלו
כל המנחות טעונות כלי ללוש בפרק
עשרון. עומר אין בו אלא
מנחות שתנו נמחק:
שתי הלחם שאלו את רבי זו מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש אלא בתנור: חוץ. כל המנחות עבודתן בחוץ אבל לחם הפנים סידורו נ)בהיכל.
עשרון כדכתיב והעומר
י] ומתניתין לא חשיב אלא
ועוד הכל נפסלו בלינה דקדשי קדשים הם ואין נאכלות אלא ליום אבל לחם הפנים עומד על השולחן משבת לשבת: [הגשה]. כל המנחות
יד]
עשירית האיפה. ומנחת
בתרתי: יא] מנחות הס"ד
כהנים עשרון. לאפוקי לחם
ואח"כ מה"ד מנא הני מילי.
טעונות הגשה ולחם הפנים אין טעון הגשה כדתנן במתני' דהאי פירקין : אישים. כל המנחות יש מהן מגופן לאישים דמנחת העומר נקמצת כדמפרש
הפנים דהוו כ"ד עשרונים.
אמנחת נסכים ואלחם הפנים
באלו מנחות ומנחת כהנים כליל לאפוקי לחם הפנים דאין מגופן לאישים: ציבור. לחם הפנים ומנחת העומר קרבן ציבור הם ומנחת
דכתיב שני עשרונים יהיה
ואשתי הלחם קאי דקא
החלה האחת: מנחת העומר
ממעיט להו במתניתין:
כהן יחיד הוא טו]: בטומאה. העומר ושתי הלחם ולחם הפנים חובה ודוחות טומאה בפרק כיצד צולין בפסחים ה' דברים באים
ומנחת הכהנים הוו חוץ
יב] ללבונה כלומר מנחת
בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים כו' אבל קרבן יחיד לא דחי טומאה: דאכיל.
שירי עומר נאכלין לכהנים
בעזרה על מזבח החיצון.
שמיני למילואים: יג] ועובד
וצורה היינו לינה כלומר
כוכבים תיבת וגרים נמחק:
וכן לחם הפנים אבל מנחת כהנים כולה כליל: פיגולא. בשירי עומר נוהג פיגול שהרי קומץ טז] מתירן ובלחם הפנים נוהג פיגול דבזיכין
דנפסלין בלינה: וטעונין
יד] בהיכל הס"ד ואח"כ
מתירין אותו וקיימא לן במסכת יומא בפרק הוציאו לו כל דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח נוהג בו פיגול אבל מנחת
הגשה אצל המזבח. ואישים
מה"ד וצורה. כל המנחות
שיש בהן הקטרה לאפוקי
נפסלו כו' ליום ולילה:
כהנים כולה כליל ואין לה מתירין ואין פיגול נוהג בה: בשבתא. דעומר קרב אפילו בשבת כדאמר בפ' רבי ישמעאל ולחם
לחם הפנים דאינן באין
טו] יחיד הוא הס"ד ואח"כ
הפנים סידורו בשבת: מסתברא יז] ס)מנחת כהנים [ה"ל לרבויי. מפני שבמנחה כתיב נפש למדנו] דכל מנחת יחיד טעונה שמן: [בלול].
בחוץ אלא בפנים בהיכל
מה"ד חובה טמיא. העומר
מנחת כהנים בלול: בלוג. בכל המנחות סגי בחד לוג [לעשרון] ומנחת נסכים יש ג' [לוגין] לעשרון: מוגש. עומר ושאר מנחות
ואינו נפסל בצורה בלינה
ולחם הפנים: טז] קומץ
ע)
יח] פ)
דז' ימים היה לן. ואין
מתירו: יז] מנחת כהנים. וכל
טעונות הגשה ולא מנחת נסכים כדמפרש במתני' : בגלל עצם. עומר ומנחת כהנים באות בגלל עצמן ומנחת נסכים באה בגלל זבח: מנחת
טעון הגשה אצל המזבח.
מנחת יחיד טעונה שמן
נסכים ציבור היא שהרי באה עם התמידין ועומר נמי ציבור ושתיהן חובה ודוחות שבת וטומאה: מסתברא נפש. במנחת סלת כתיב
ואין ממנו הקטרה לאישי'
דכתיב במנחת הסלת ונפש
מגופו: שכן ציבורא. עומר
כי תקריב וכתיב בה שמן
נפש וכתיב לבונה ומהתם גמרינן לכל מנחת יחיד שטעונה לבונה: אי אמרת בשלמא לרבות שפיר. דסד"א שעה מדורות לא ילפינן קמ"ל:
ולחם הפנים של צבור הן
ומההוא נפש מרבינן כל
שתי
ובאין חובה. ובאין נמי
מנחת יחיד דטעונה שמן:
בטומאה ויש בהן אכילה
יח] מנחת נסכים יש ג'
לכהנים. ויש בהן משום פיגול. דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח יש בו משום פיגול. ובאין נמי בשבת לאפוקי מנחת כהנים דאין בה חד מכל הני: אפילו הכי מסתברא נפש. מסתברא דמרבי'
עשרונים הס"ד ואח"כ מה"ד
מנחת כהנים משום דבתר אאתחלתא דפרשתא דמנחות ונפ≈ יש וסמיך להו פרשת מנחת העומר. וכל דנפש הוא [מרבי] כלומר דיחיד כגון מנחת כהנים מרבינא דניהוי כמנחת העומר אבל לחם הפנים דציבור
בלול בלוג בכל המנחות סגי
לא: מנחת כהנים בלול בלוג שמן כמו מנחת העומר. וטעונה הגשה ובאה בגלל עצמה כמו מנחת העומר לאפוקי מנחת נסכים דבאה בג' עשרונים ובלול בשמן ג' לוגין. ואינה טעונה הגשה. ואינה באה אלא
בחד לוג ומנחת נסכים יש ג'
בגלל הזבח: כלי. מנחת העומר ומנחת כהנים כלי מקדשן לאפוקי שתי הלחם דתנור מקדשן דלאחר שנאפו מתקדשין. ועצם לאפוקי שתי הלחם דלא באין בגלל עצמן אלא בגלל כבשים ואין מקטיר משתי הלחם
לוגין לעשרון: