כל המנחות באות מצה
פרק חמישי מנחות ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
ז] ה)(הוי רבוי אחר רבוי. דגבי שמן כתיבו)עליה דהיינו כזית וגבי לבונה
בעינן שימה דומיא דנתינה או לא. בפ"ק דכריתות (דף ו:)
א) [נדרים ב:], ב) לעיל נט.
סד א מיי' פי"ב מהל' מעשה
❖
לקמן עב:, ג) לקמן סג:,
הקרבנות הלכה ו:
כתיבו) עליה דמשמע עד דאיכא שיעורא): ז)בלבונה כתיבו) נתינה ונתינה
פליגי רבי יהודה ור"מ גבי שמן המשחה דר' מאיר סבר על בשר
ד) [צ"ל נאמר הבא במנחת
בכזית כדכתיב (ויקרא כב) ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיבה
אדם לא יסך וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כל שהוא אף
חובה ונאמר הבא במנחת
נדבה. צ"ק וכן אי' בספרא],
שיטה מקובצת
אכילה ח] וכל אכילה בכזית. עליה משמע דבמנחה נמי בעינן כזית הוי
נתינה כל שהוא ור' יהודה סבר ילפינן נתינה דזר מנתינה דעלמא מה
ה) צ"ק מ"ז, ו) [ויקרא ב],
רבוי אחר רבוי דגבי שמן כתיב עליה
נתינה דעלמא כזית אף נתינה דהכא
ז) נ"א מה"ד לא יתן בלבונה
א] תיבות עליה שמן נמחק:
כו' בכזית הס"ד אח"כ ד"ה
דהיינו כזית וגבי לבונה עליה הוי
כזית והשתא הך בעיא דהכא ניחא
ב] תנופה ולא הגשה הגשה
עליה משמע כו'. צ"ק [ושייך
הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא
ותנופה: ג] ר"ש אומר כו'.
רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט
לתרוייהו דאפילו לר"מ דיליף התם
לדף נט:], ח) [ועיין תוס'
תימה מאן [הוא] דפליג
למעט ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר
יוסף
דגבי לבונה לא בעינן כזית מנחה
משום דנתינה וסיכה בחדא מילתא
פסחים לב: ד"ה ואין ותוס'
אר"ש דלא אמרו בגמ'
גיטין כ. ד"ה דלמא ותוס' ב"מ
דפליגי בהכי וי"ל דהיינו רבי
בעי רבי יוחנן נתן משהו שמן על גבי
כזית
ט] דעל משהו נמי חייב: מי בעינן
כתיבי אלא שזה כתוב באזהרה וזה
מז. ד"ה קונים], ט) מקומות
יהודה דאמרו בגמרא דר"ש
❖
שימה.
דשמן דומיא דנתינת לבונה
כתוב בכרת ואפילו לר' יהודה נמי
שזה. צ"ק, י) אחר. צ"ק,
מנחה מהו מי בעינן שימה כנתינה או לא
מצריך [תלתא] קראי למעט
שתי הלחם ולחם הפנים
דלא מחייב אלא בכזית אי לא: יכול
דלא יליף התם דלמא הכא מודה כיון
תיקו: נתן שמן על שיריה: ת"ר לא ישים
1
ומנחת כהנים ומנחת כהן
בשני כהנים. דלא יתחייבו שני לאוין
דנתינה ושימה כתיבי בחד קרא והא
משיח ומנחת נסכים מאלה
תורה אור השלם
א] עליה שמן ולא יתן יכול בשני כהנים תלמוד
להוציא שתי הלחם ולחם
עד שיהו שני כהנים אחד נותן שמן
דמשמע דנתינה בעלמא בכזית היינו
לומר עליה בגופה של מנחה הכתוב מדבר
1. וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי
הפנים והקריבה להוציא
ואחד נותן לבונה אבל חד כהן לא
משום דילפינן מנתינה דתשלומי תרומה
מנחת נסכים והגישה להוציא
תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה
ולא בכהן יכול לא יתן כלי על גבי כלי ואם
מחייב אלא חד לאו: בגופה של מנחה
דהויא בכזית כרבנן דפרק כל שעה
מנחת כהנים ומנחת כהן
וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר
משיח ור' יהודה מאלה
נתן פסל ת"ל עליה בגופה של מנחה הכתוב
חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלת
הכתוב מדבר. תלויין שני הלאוין כיון
(פסחים לב:) ודלא כאבא שאול דלדידיה
לדרשה אחרינא רצה אחד
לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ
מדבר: מתני' יש טעונות הגשה ואין
שנתן שמן ולבונה על המנחה חייב
שוה פרוטה בעי וכי איכא שוה פרוטה
א)
מביא רצה חמישתן מביא
שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לבֹנָה
וע"כ לא נשאר אלא תרי
כִּי חַטָּאת הִיא:
שתים לא שנא חד ולא שנא תרין:
אע"פ שאין בו כזית אי נמי אפילו
טעונות תנופה ב] הגשה ותנופה תנופה ולא
ויקרא ה יא
קראי והקריבה והגישה
יכול לא יתן כלי כו': בגופה של
כאבא שאול דשאני התם דיליף ממעילה
(א)
2. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה
הגשה לא תנופה ולא הגשה א ואלו טעונות
ומסתמא מוקי לה חד
להוציא שתי הלחם ולחם
אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַייָ
מנחה. עד שיערב את השמן או
דבפרוטה כדאיתא התם והא דאמר
הגשה ואין טעונות תנופה מנחת הסולת
הפנים וחד להוציא מנחת
וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן
הלבונה במנחה: מתני' כל שאין
בפרק הזהב (ב"מ מז.) קונין בכלי אף
נסכים אבל מנחת כהנים
וְהִגִּישָׁהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
והמחבת ומרחשת והחלות והרקיקין מנחת
❖
ויקרא ב ח
ומנחת כהן משיח מסתמא
לה קמיצה. להתיר שירים לכהנים:
על פי שאין בו שוה פרוטה אע"ג
כהנים ומנחת כהן משיח מנחת נכרים
לא מפקינן מהגישה. תו"א:
אין לה הגשה. כדקתני בברייתא לקמן
דכתיב ונתן לרעהו נעלו כתיב דמשמע
ד] מאלה לה' וגו'. תיבות
מנחת נשים ומנחת חוטא רבי שמעון אומר
ג]
והקריבה אל הכהן והגישה
ויצאו אלו מנחת כהנים ומנחת כהן
כל דהו וגט נמי אמרינן (גיטין דף כ.)
הגהות הב"ח
נמחק: ה] מנחת חוטא מנין.
משיח שאין מהן לכהנים: גמ' עשר
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן
כתבו על איסורי הנאה כשר דונתן
(א) רש"י ד"ה בגופה וכו'
דבשלמא שאר מנחות כתיב
הגשה לפי שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן
תנן. בתרי לישני כדפרישית לעיל
בידה נתינת גט בעלמא קאמר כדכתי'
תרין הס"ד ואח"כ מ"ה
זאת תורת המנחה תורה אחת
בגופה ותיבות יכול לא יתן כלי
לכל המנחות ומנחת חוטא
קמיצה אין בהן הגשה: גמ' אמר רב פפא
❖
(דף נט.): והבאת את המנחה. בההוא
ספר אפי' כל דהו ולמאי דפרישית
ב)
נמחק:
אינו בכלל דהא הגשה
קרא כתיב והגישה אל המזבח:
דטעמא דאבא שאול משום דיליף
במנחת נדבה כתיב דכתיב
כל היכא דתנן עשר תנן מאי קמ"ל לאפוקי
ביה שמן ולבונה ובמנחת
אלא קומץ בלבד.
שנעשה לה':
ממעילה ניחא טפי דלא שייך למילף
מדרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה
ג)
חוטא אין בה לא שמן ולא
מוסף רש"י
מנחה כו'.
שטעונה הגשה קודם
ממעילה אלא תרומה שהיא כעין
לבונה: ו] נאמר הבא ותיבת
רקיקין יביא קמ"ל דלא: מנא הני מילי דתנו
כל היכא דתנן. כלומר
הכא נמחק: ז] מתיבות הוי
ודין הוא. דמנחת חוטא
קמיצה:
מעילה שמשלם קרן וחומש וקצת קשה
מנחות עשר תנן. כלומר
רבוי אחר רבוי כו' עד דאיכא
רבנן אילו נאמר 2 והבאת אשר יעשה מאלה
בתרומה דכתיב (דברים יח) תתן לו
טעונה
הגשה ולא צריך קרא:
מנחות שוות בדין אחד
שיעורא נמחק: ח] אכילה
לה' והקריבה אל הכהן והגישה הייתי
לאפוקי מדר"ש. דמטפי
ד]
ואין אכילה בפחות מכזית
אמאי חיטה אחת פוטרת את הכרי
מנחת
חד מנחה במה דמכשר מנחת
הס"ד ואחר כך מה"ד עליה.
אומר
אין לי שטעון הגשה
אלא קומץ בלבד מנחה מנין תלמוד לומר
ניבעי כזית כנתינה דשמעתין ואין
מאפה בתלתא גווני דלדידיה
דמשמע: ט] דעל משהו נמי
הוי י"א מנחות (להלן עב:
לומר דחיטה אחת לאו דוקא דהא
מנחה
ה] מנחת חוטא מנין
ת"ל את המנחה ודין הוא נאמר ו] הכא
חייב צ"ע א"כ למה לא
ד)
❖
בכת"י).
מחייב בשמן על משהו.
אמרינן בסוף מסכת ע"ז (דף עג:)
מנחת
תו"ח: י] כמו שנים הרי נא
דטבל בכל שהוא דכהתירו כך איסורו ובמסכת פיאה בשמעתא קמייתא בירושלמי משמע דאין לה שיעור כלל והא דלא תני לה בהדי הנך דאין
ומבושל לוקה שתים ופר"ת
יכול בשתי מנחות דוקא
רבינו גרשום
להם שיעור משום דאין אדם עושה כל גורנו תרומה משום דכתיב ראשית ששיריה ניכרין ומתן בהונות אין שייך להזכיר כאן דלא שייך בהו
באחת נתן שמן ובאחת נתן
לא פרוטה ולא כזית ח) : יכול בשני כהנים ת"ל עליה. פירש בקונטרס שלא יתחייבו בשני לאוין על הלבונה ועל השמן אלא שני כהנים
נתן שמן על שיריה של
לבונה הוא דמחייב ב' לאוין
מנחת חוטא אינו עובר
אבל בחדא מנחה לא מחייב
אחד נותן את השמן ואחד נותן את הלבונה אבל חד כהן לא מיחייב אלא חד לאו וקשה כיון דכתיבי שני לאוין למה לא יתחייב כהן אחד י] כמו
כדאמרי' דבש הותר בשירי
אלא חדא. וטעם יש בדבר
שנים ונראה לפרש דמיירי בשתי מנחות הנעשות בשני כהנים דהכי אורחא דמילתא משום ברוב עם הדרת מלך דהא בתנופת חזה ושוק
מנחות וכן שמן נתן כלי
דכיון דנתן את השמן הויא
שיש בו שמן על כלי שיש
לה מנחה פסולה ולא מחייב
וחלבים מטפלים בו שלשה כהנים משום ברוב עם הדרת מלך כדלקמן (דף סב.) כל שכן בשתי מנחות והכי קאמר יכול בשתי מנחות דווקא
בו מנחת חוטא לא פסלה
תו אנתינת לבונה כדאמרינן
כתיבי שני לאוין שבזאת נתן שמן ובזאת נתן לבונה דאילו במנחה אחת כיון דכבר נתן עליה שמן הרי היא פסולה ולא מחייב תו אלבונה
הואיל ולא עירבו במנחה
לעיל גבי מחמץ אחר מחמץ
גופה: בגופה של מנחה
כדאשכחן לעיל (דף נז.) בהמחמץ את הפסולה דפטור ואע"ג דהתם כתיב לה' דדרשינן כשרה ולא פסולה אימא מהתם ילפינן ת"ל עליה בגופה
במחמץ את הכשרה אבל לא
הכתוב מדבר לא יתן עליה
הפסולה והא דנקט ב' כהנים
של מנחה הכתוב מדבר לחייב שני לאוין וקצת קשה דאימא דקרא מיירי בשנתן השמן ואת הלבונה בבת אחת ושמא אי אפשר לצמצם אי
א) לאישים דאפי' כהן אחד:
אורחא דמלתא משום ברוב
ט)
נמי סתם קרא אורחיה בזה אחר זה כמו שרגילין במנחות שיש בהם שמן ולבונה ור"ת מפרש יכול בשני כהנים כלומר בשני דברים שזה
עם כו' וצ"ע קצת דגבי
א) נראה דצ"ל דלא יתן עליה
מחמץ כתיב לה' דמינה
נתן שמן וזה נתן לבונה והוא הדין באדם אחד בזה אחר זה אלא משום דאורחא דמילתא ששני כהנים רגילין לעשות משום ברוב עם הדרת
שמן לאישים כו'.
דרשינן כשרה ולא פסולה.
מלך ואמתני' קאי דחייב על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה ובעי אי חייב בזה אחר זה על שתיהן אע"פ שנפסלה בשמן מידי
תו"א: יא] ולאו למימר א)
א"נ היינו הך אין בהם
דהוי אמחמץ אחר מחמץ או כיון דנפסלה אינו חייב ומתני' בשתי מנחות באחת נתן שמן ובאחת נתן לבונה ת"ל עליה בגופה של מנחה
קמיצה להכשיר השירים
יצא נותן שמן על הלבונה או לבונה על השמן שאין זה בגופה ואפילו נתן את הלבונה מצד י) אחד במקום שאין שם שמן מ"מ עליה
לכהנים. תו"ח:
משמע שאין כלל שמן בכל המנחה אי נמי בגופה משמע כשרה ולא פסולה: רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן
א) נראה דצ"ל ולאו למימר
הגשה לפי שאין בהן קמיצה. תימה אלא מעתה מנחת חוטא של כהנים תהא טעונה הגשה דהא בעיא קמיצה לר' שמעון כדתנן פרק ואלו
קאתי וכו' עד של כהנים א"נ
היינו הך וכו'.
מנחות (לקמן עב:) רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשיריים קריבין בפני עצמן וכי תימא הכי נמי הא
קא"ר שמעון בגמרא מרבה אני שאר מנחות שיש מהן לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהן לכהנים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים
שאין מהן לאישים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים אלמא יש מהן לכהנים
בעי ועוד קשה דשבק הכא עיקר טעמא דהכי הוה בעי למימר ר' שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה לפי
שאין מהן לכהנים או בגמרא ליתני בברייתא מרבה אני שאר מנחות שיש בהן קמיצה ומוציא אני כל אלה שאין בהן קמיצה ונראה
לפרש דקמיצה דנקט הכא אע"ג דלישנא משמע דלטעמא נקטיה על כרחין לא נקטיה לטעמא אלא לכללא בעלמא דכל שאינו בקמיצה
אין בו הגשה דשמעינן מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח יא] ולאו למימר קאתי דכל שיש
בו קמיצה יש בו הגשה דיש שיש בו קמיצה ואין בו הגשה כגון מנחת חוטא של כהנים: מנחת חוטא מנין. אשאר מנחות לא
מהדר דהא כתיב במנחת מרחשת (ויקרא ב) אשר יעשה מאלה משמע כל המנחות הכתובות שם מנחת סולת מנחת מחבת חלות ורקיקין
מנחת העומר ומנחת סוטה כדדרשי ר' שמעון ור' יהודה אבל מנחת כהנים ומנחת כהן משיח לא מפרש ת"ק מנא ליה ואי בבנין
אב איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן נקמצות ויש מהן למזבח ולכהנים תאמר במנחת כהנים ומנחת כהן משיח דכולה כליל
ואין בה לכהנים ושמא לא חשיב לה פירכא אי נמי מאת המנחה נפקא ליה כי היכי דנפקא ליה מנחת חוטא ודבר תימה דשביק הכא מנחת
כהנים ומנחת כהן משיח דהוא עיקר פלוגתייהו דפליגי בה במתני' ר' שמעון ורבנן וגם צריך לדקדק אמאי לא נפקי מזאת תורת המנחה
תורה אחת לכל המנחות ושמא משום דכתיב התם והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה את כל הלבונה משמע דאיירי בטעונות
קמיצה וטעונות שמן ולבונה ובאות סולת לאפוקי מנחת כהנים ומנחת
כהן משיח דאין טעונות קמיצה ולא מנחת חוטא ומנחת סוטה
דאין טעונות שמן
ולבונה ולא מנחת
העומר דסולת משמע חיטין
וזו
באה שעורין ולא
כתיב
בה סולת אלא גרש
ושמן ומיהו בריש
פירקין