כל
המנחות פרק
ראשון
מנחות
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנחה
ואם איתא. דדם לא קידש לחצאין
לילף מנחה מדם: שקמצה
שנקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין. ואם
א) ב)
מט א
ג) ד)
בהיכל כשרה. ואע"ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות: שכן מצינו
תאמר אמאי לא קאמר כדי שלא יהא טפל חמור מן העיקר
ה) ו)
נ ב
בסילוק בזיכין. כ] דהיא בהיכל אלמא דאיכא קמיצה בהיכל דסילוק
כדאמר בסמוך גבי שלמים ששחטן בהיכל וגבי כהנים נכנסין בהיכל
נא ג
היינו קמיצה: עד שלא פרקה. למערכת לחם הפנים בשבת:
ואוכלים קדשי קדשים ושירי מנחות י"ל דהתם כתיב פתח אהל
נב ד
הלחם פסול. דהויא לה מנחה שחסרה
מועד בחצר אהל מועד שייך
ז)
נג ה
קודם קמיצה ואמרינן לקמן מן
למימר שלא יהא טפל חמור מן העיקר
ואם איתא לילף מדם
וכי תימא רבי אלעזר
ח) ט)
המנחהט) פרט לשחסרה ובלחם הפנים
$ לפי שתלה הכתוב באהל מועד:
מילתא ממילתא לא גמר והא אמר ר' אלעזר
י)
נד ו
❖
מקטיר עליו את הבזיכין. פירש
כ) ל)
גופיה אמר לקמן [קדש
י)
מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו
א
מ)
קדשים] הוא כ) שאם נפרסה אחת
בקונטרס דלא גמרינן
בסילוק בזיכין מנחה ממנחה יליף מנחה מדם
מחלותיה כולן פסולות: משפרקה
ממנחה ולא היה לו לפרש כן דלקמן
נ)
מוסף רש"י
לא יליף ומנחה ממנחה מי יליף והתניא
ס)
נפרס לחמה הלחם פסול. אף ע"ג
פריך מינה למ"ד שיריים
ע)
שכן מצינו בסילוק בזיכין.
עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול
א] ב
(מצה) נפרס
דלאחר סילוק
שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר
כא] (א) ל)
פ)
צ)
ואין מקטיר עליו את הבזיכין ב] משפרקה
ש)
פסולה דהוי שירים שחסרו בין קמיצה
קומץ עליהן ומשני רבי אלעזר היא
ק)
(ויקרא כד)
גם שמועה זו אי אפשר ליישב:
להקטרה ואמרינן לקמן דאע"ג
נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את
ר)
מאי טעמא דרבי יוחנן. וא"ת
ש)
דמקטירין קומץ עלייהו שיריים אסורים
הבזיכין ואמר ר' ג אלעזר לא פרקה ממש אלא
ת)
באכילה: ומקטיר עליוכב] בזיכין. [דלא]
לימא לט] משום דיליף מדם
כיון שהגיע זמנה לפרק אע"פ שלא פרקה כמי
שיריים שחסרו.
(זבחים סג.)
גמרינן ממנחה: הגיע זמנה לפרק.
ושמא קבלה היה בידו טעם זה אי
(יומא מז:) דאין
כג]
שפרקה דמיא ואמאי ג] תיהוי כמנחה שחסרה
מקטירין קומץ עליהן.
שעברו שש שעות כדאמר בפרק תמיד
נמי כדפרישית לעיל דלאפוקי דרבי
קודם קמיצה ד] הא לא קשיא מנחה לא בריר
נשחט מוספין בשש בזיכין
יוחנן מפרש ר' אלעזר טעמא ת) דמתוך
ברירה קומץ דידיה והא בריר ברירה קומץ
(שם) חביתי כ"ג.
ה]
בשבע מ) : קודם קמיצה. דהא עדיין
מ] א) (ראשון ראשון קדוש ולית ליה דרבי
ולרבי
דידה וכיון שהגיע זמנה לפרק כמאן דפרקה
לא פירקה ומיפסל דהא אמר לקמן מן
יוסי):
חנינא עשרון למה
דמיא אלא מעתה תיהוי כשירים שחסרו בין
המנחה פרט כד] נ)לכשחסרה מכשיעור.
נמשח למנחת חוטא. תימה אכתי חצי
ו]
אלמא לא יליף מנחה ממנחה:
עשרון למה נמשח לרבי חנינא דלקמן
(ב)
קמיצה להקטרה דאין מקטירין קומץ עליהן
(להלן נ:)
לא היו באות חצאין.
בפ' שתי מדות מוכח דנמשח
לעולם מנחה ממנחה יליף ולא דמי
לאו פלוגתא נינהו רבי אלעזר סבר לה כמ"ד
ז]
א)
❖
למנחת חביתין ומנחת חביתין טעונה
לחם הפנים לשאר מנחות דמנחה לא
ד שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר
שמן ולבונה וי"ל משום דמתחילה היו
בריר קומץ דידה שהכל ביחד הלכך
קומץ עליהן גופא חביתי כהן גדול רבי יוחנן
מקדשין המנחה של חביתין בביסא עם
קודם קמיצה ליכא למימר כמאן דקמצה
תורה אור השלם
אמר אינה קדושה לחצאין ור' אלעזר אמר
ח]
השמן והיה גנאי בדבר מא] להוציא
דמיא דהא מחוסר מעשה: אבל לחם
(שם)
1. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן
מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין א"ר
לכלי חול אחר שנתקדשה ולכך נמשח
הפנים בריר קומץ דידהו דקאי
שלמים ששחטן בהיכל
וּבָנָיו
אֲשֶׁר
יַקְרִיבוּ
אחא מאי טעמא דרבי יוחנן אמר קרא מנחה
כה] בבזיכין באפי נפשיה הלכך משהגיע
חצי עשרון מב] וטעם זה אנו צריכין
1
וכו' ושחטו פתח אהל
לַיְיָ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ
מועד.
עֲשִׂירִת
הָאֵפָה סֹלֶת
זמנה לפרוק כמאן דקמצה דמיא:
נמי לרבי יוחנן דאמר לעיל דאינה
מחציתה ט] הביא מנחה ואח"כ חוציהו מיתיבי
מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בּבֹּקֶר
כו] ולא פלוגתא היא. לקמן בשמעתין:
קדושה לחצאין דאחר שנתקדשה
חביתי כהן גדול לא היו באות חצאין אלא
וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב: ויקרא ו יג
ולא יהא טפל
2. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבּנוֹ
מנחה מחציתה. מנחה תמיד מחציתה
שלימה היה גנאי להוציאה מכלי שרת
מביא עשרון שלם וחוצהו ותניא אילו נאמר
ה
חמור מן העיקר.
וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזרְקוּ
בבקר ס)וגומר כז] הביא מנחה שלימה
לכלי חול וצריך לומר השתא לרבי
(זבחים סג.)
בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים את הַדָּם
מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי
עשרון
אין מלאים אלא שלמים.
של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון
חנינא שלא היו מערבין בביסא המנחה
עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא ג ב
מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו
3. וְקָרְבָּנֹו קַעַרַת כֶּסף אַחַת
ואח"כ כח] ע)חוציהו: מחציתה. משמע
עם השמן אלא בתוך הביסא עצמה
שְלֹשִים וּמְאָה מִשְקָלָהּ מזְרָק
ערבית ומקריב ת"ל מחציתה בבקר מחצה
מחציתה של שלימה זו שלפניו:
היה זה לצד אחד וזה לצד אחר שאם
(ג)
אֶחָד כֶּסֶף שִבְעִים שֶקל בְּשֶקֶל
משלם הוא מביא למצוה אמר ליה רב גביהא
הַקֹדֶש שְנֵיהֶם מְלֵאִים סלֶת
ומשני כי מצריך קרא להביא שלם
היה הכל מעורב לא היו יכולין אחרי
בְּלוּלָה בַשֶמֶן לְמִנְחָה:
❖
מבי כתיל לרב אשי והא חוקה כתיב בה
למצוה בעלמא ולעולם אם קדשה
כן לחלק בחצי עשרון מפני לוג ומחצה
י]
במדבר ז יג
לחצאין כט] מקודש ואינה יוצאה שוב
שמן שהיא עודף על החצי עשרון
❖
אמר ליה לא נצרכא אלא להביאה שלם
(זבחים פח.)
לחולין: והא חוקה כתיב בה. חק
ולכ"ע נמי צ"ל כן דבמתניתין דשתי מדות
מביתו ומי א"ר יוחנן הכי והא איתמר הפריש
הגהות הב"ח
יא]
עולם לה' וגו' ל] פ) דמשמע
מוכח שהיו מחלקין הסולת בחצי
חצי עשרון ודעתו להוסיף רב אמר אינו
(א) רש"י
יב]
שיטה מקובצת (המשך)
מתוך שלם: אלא להביא עשרון שלם
עשרון והשמן במדה שהיא מחזקת לוג
המצה
קדוש ור' יוחנן אמר קדוש יג] ואם איתא לילף
(ב) ד"ה
לא] מביתו. אבל לענין קידוש בכלי שרת
ומחצה ואם תאמר לר' מאיר דאמר לקמן
מלאים סולת ויכול להביא בכלי
מחביתין וכי תימא ר' יוחנן מילתא ממילתא
מקצת ואח"כ ימלאנו אלא יביא
אם רצה מקדש לחצאין: ודעתו להוסיף.
בפ' שתי מדות דשני עשרונות
מנחה לא בריר
שלמים מתחלתן. הרגמ"ה.
לא יליף והאמר רבי יוחנן שלמים ששחטן
ו
יד]
(ג) ד"ה
להשלים עשרון כדאמרינן לקמן בפרק
היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק
ותיבות כלומר שאינו קדוש עד
למצוה
שיהא עשרון שלם נמחק:
בהיכל כשירין דכתיב ושחטו פתח אהל מועד
❖
המנחות והנסכים דאין מנחה
ובמחוק
2
יז] מנחה קדושה בלא שמן
פחותה מעשרון דהאומר הרי עלי חצי
שלא יהא טפל חמור מעיקר דעתו להוסיף שאני דתניא מלאים אין
(תיבות ובלא לבונה נמחק)
טו]
3
דקבע לה כלי שרת דאין לה
עשרון מביא עשרון שלם: ואם איתא.
טז] מלאים אלא שלמים (כלומר שאינו קדוש עד שיהא עשרון שלם) ואמר רבי
פדיון ואח"כ יביא לה שמן.
גליון הש"ס
דגבי חביתין אינו קדוש: ושחטו.
הרגמ"ה: יח] תיבות ואין דינה
יוסי אימתי בזמן שאין דעתו להוסיף אבל בזמן שדעתו להוסיף ראשון ראשון
תוס' ד"ה מנחה כו' לפי
כעשרון נמחק: יט] שמן ולבונה
בשלמים צ) כתיב: פתח אהל מועד.
קדוש ורב בחביתין כמאן ס"ל אי כר' אלעזר לילף מחביתין וכי תימא רב מילתא
שתלה הכתוב באהל מועד.
נמי קדשי: כ] בזיכין דהוי
בעזרה וכיון שעזרה כשרה כל שכן
בהיכל כו' דסילוק בזיכין
❖
ממילתא לא יליף והאמר רב מנחה קדושה בלא שמן (ובלא לבונה) שכן
יז]
והיינו: כא] סילוק בזיכין נפרס:
דהיכל לב] (שלם) כשר דלא תהא
כב] עליו את הבזיכין דלא:
מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים בלא שמן ובלא לבונה
עזרה שהיא טפל חמורה מן העיקר.
כג] שהגיע זמנה: כד] פרט
שכן מצינו במנחת חוטא על כרחיך רב כר' יוחנן ס"ל גופא אמר רב מנחה קדושה
אלמא יליף היכל מעזרה: מלאים.
לשחסרה אפ"ה מכשר אלמא:
שיטה מקובצת
כה] דקאי בזיכין באפי: כו] ולאו
בלא שמן יח] (ואין דינה כעשרון חסר) שכן מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן
שניהם מלאים סלת: אין מלאים.
א] עד שלא פרקה. ללבונה
פלוגתא: כז] וגומר הבא:
שהיו מלאים ממש המזרקים סלת
לג]
מצינו במנחת נסכים בלא שמן ובלא לבונה שכן מצינו במנחת חוטא ושמן
ובזיכין: נפרס לחמה. נחסר
כח] ואח"כ חוצה דמחציתה
לחמה: הלחם פסול ואינו
משמע והד"א: כט] נמי קידש
אלא מלאים כל העשרונות שקדשו
ולבונה קדשי האי בלא האי והאי בלא האי שמן שכן מצינו בלוג שמן
יט]
מקטיר משום דאינו יכול להביא
ואינה: ל] דמשמע עיכובא שאם
בתוכו שלמים היו: ורב.
דאמר
מתוך ביתו ולמלאות חסרון
שינה בה והביאה לחצאין לא
של מצורע לבונה שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין ורבי חנינא אמר
הלחם. הרגמ"ה: ב] משפרקה.
קדשה הס"ד ומה"ד לא נצרכא
במפריש לד] חצי עשרון שאינו קדוש:
שהפריש קומצה דהיינו
קרא דכתיב מחציתה דמשמע
מחביתין. ולקדוש: מילתא ממילתא לא יליף. הילכך שאר מנחות ק)לא אמר לה] דליהוו כחביתין דחביתין דין הוא דליקדשו לחצאין אבל שאר מנחה
מתוך: לא] עשרון שלם ביחד
הבזיכין. הרגמ"ה: ג] תהוי
מביתו: לב] תיבת שלם נמחק:
כמנחה שחסרה קודם קמיצה.
לא: מנחה קדושה בלא שמן. אם נתן עשרון סולת בכלי שרת לו] אע"פ שאין שם שמןר) ולא יצא לחולין וצריך להביא שמן ולהקריבה: שכן מצינו בלחם הפנים.
לג] מלאים המזרקים סולת ממש
אלא ש"מ דלא יליף ממנחה
שהיא מנחה ואין בה שמן אבל לבונה יש בה כגון בזיכין: מנחת נסכים. לז] הבאין עם כל הזבח כדכתיב בתמיד עשירית האיפה סלת
אלא: לד] חצי עשרון דלא קדיש
אבל מ"מ עד שלא פרקה נפרס
למנחה בלולה בשמן וגו' ואין בה לבונה: על כרחך כרבי יוחנן ס"ל. בחביתין דלא קדשה הלכך גמר שאר מנחות מחביתין: האי בלא האי. שמן
כמאן ס"ל בחביתין אי כרבי
לחמה הלחם פסול משום
אלעזר דאמר דקדשה לחצאין
דכתיב היא אבל משפרקה נפרס
בלא סלת ובלא לבונה ולבונה בלא שמן וסלת לח] שכן מצינו בבזיכין שמקדשין את הלבונה בלא שמן וסלת. ואי קשיא הא אתי לחם הפנים
נילף נמי מפריש חצי עשרון
לחמה כו' כשר דלא כתיב ביה
בהדייהו לאו פירכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין.
ומיהו אשכחן דכלי שרת מקדשין לבונה שבתוכן בלא שמן וסולת:
מחביתין. ותיבות שאינו קדוש
היא דהיא לא מיירי לאחר
נמחק: לה] אמר כחביתין
שהגיע זמנו לפרוק שאין עליה
לא דחביתין כו' דלקדשו לחצאין
עוד שם לחם הפנים וא"ת
דהא קרבי לחצאין אבל: לו] בכלי שרת קידש אע"פ: לז] נסכים הבאה עם הזבח כדכתיב גבי תמיד: לח] שמן וסלת הס"ד ומה"ד שמן
(מיהא) [כיון] דאמרת דלא יליף ממנחה איך אמרינן משפרקה נפרס לחמה פסול ומקטיר עליו כו' והלא זה לא ידעינן אלא משום דילפי'
דקדיש בלאו הני בלוג שמן של מצורע שהלוג מקדשו בלא סלת ולבונה הס"ד ומה"ד לבונה בלא סולת ושמן שכן: לט] משום דיליף
ממנחה שחסרו שירים בין קמיצה להקטרה דפסולה ומקטיר עליה הקומץ ואמאי והלא לא ילפינן ממנחה וי"ל כיון שראינו פסול קודם
מדם. והר"ר יונה תירץ דאי לאו קרא דמחציתה לא הוי מצי יליף מדם דשאני דם דכולה עומד ליקרב מיד אבל מנחה שמחציתה קרב
שפרקה מקרא דהיא מעתה נאמר להיכא שנפרס לאחר שפרקה דפסול ומקטיר עליו דמסתברא דאין לנו להשוותם אחר לקודם. תו"ח:
בבוקר ומחציתה בערב למה לא (תקריב) [תקדיש] לחצאין הרי החצי זה הוא מנחה שלמה ואף בתר דגלי קרא דבאה בבת אחת אנו
ד] הא לא קשיא מנחה שחסרה קודם קמיצה לא בריר קומץ דידה והוי כמו שחסרה מן הקומץ והכא בלחם הפני' בריר קומץ דהבזיכין
צריכין למילף [מדם] דלא תימא דאינה באה בבת אחת אלא למצוה ולעיל נמי דפריך לילף מדם היינו בתר דגלי קרא מחציתה אז פריך
(מנחה) [מונחים] לחוד והלחם לחוד. הרגמ"ה: ה] תיבות ברירה ברירה נמחק: ו] תיבת מעתה נמחק. ואע"ג דבריר קומץ דידה אלא תהוי
כשירים שחסרו כו'. הרגמ"ה: ז] ולאו פלוגתא היא: ח] אינה קדושה לחצאין. עי' תוס' לקמן (דף צה ע"ב): ט] הבא מנחה ואח"כ חוצה:
לילף מדם לעכב. תו"ח. וז"ל תוס' אחרות ועוד אומר הר"ר יונה דלא דמי לדם שהרי בדם היו תכופים ההזאות זו לזו והוי הכל כמו
י] והא חוקה כתיב בה. עיין תוס' לקמן (דף עו ע"א): יא] הפריש חצי עשרון. למי שהי' צריך להביא עשרון למנחה. הרגמ"ה: יב] ודעתו
דבר אחד וליכא למימר הואיל וקריבות לחצאין אבל חביתי כהן הגדול שהיה מחציתה בבוקר ומחצית' בערב מן הדין הי' לנו לומר
דקדשה לחצאין ומשום הכי אצטריך להאי טעמא. ע"כ: מ] דמתוך הס"ד ומה"ד ראשון ראשון קדוש ורב לית ליה דר' יוסי. גליון דרב
להוסיף ולהשלים העשרון. הרגמ"ה: יג] ואם איתא לילף מחביתין. תימה דהא טעמא דהכא דדעתו להוסיף וא"ל דהיינו האי דקאמר
תנא הוא ופליג א"נ לא שמיע ליה. תו"ח: מא] להוציאה בכלי חול: מב] עשרון א"נ משום שהיו מודדין אותו בעשרון והעשרון היה
בסמוך ומ"מ [קשה] דקארי לה מאי קארי לה וי"ל דס"ל למקשה דכן א) ליטעמא דמתוך בחביתין כמו טעמא דדעתי' להוסיף: יד] והאמר
מקודש משום מנחת חוטא וגנאי הוא להניחו אח"כ בכלי שאינו מקודש ובזה ניחא למה נמשח חצי לוג משום שהי' קודם לכן בלוג
ר' יוחנן. עיין זבחים (דף סג): טו] ולא יהא טפול חמור מן העיקר: טז] מלאים אלא שלמים. כלומר שלא נאמר מלאים כפשוטו ששניהם
שהיה קדוש משום לוג שמן של מצורע. תו"ח:
א)